חתם סופר/שבת/ז/א

חתם סופר שבת ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אטו כולהי נמי לאו כרמלית נינהי. פי' דהוה ס"ל פירושו של כרמלי' כרמב"ם כארמלי' והיינו ים ובקעה שאינן לא ר"ה ולא רה"י להכי פריך בפשיטות דכולה כארמלית נינהי. ומשני דאתי לאתוי' קרן זויות וכו' דאית בי' כח ר"ה ורה"י ופירוש הך כרמלית רך ומלא כהירושלמי שבתוס' לעיל וקרוב לזה בפני יהושע ע"ש והמ"ל כרמלית כפשוטו יער וכרמל כפירש"י לעיל ג' ע"ב. וה"ה נמי דהומ"ל כשמעת' דנפשי' דאתי לאיתויי' בין העמודי'. דהיינו יער כמ"ש מרכבת המשנה דיער שיש בו אילנות ובין עמודי' שוים בדיניהם. והא דלא אמר הכי נ"ל משום דיער ובין העומדים שוים לצידי ר"ה דאית בהו חפופי ותלי' בפלוגתת ר"א ורבנן ונהי דקיי"ל כרבנן דצידי ר"ה לאו כר"ה וה"ה יער ובין עמודי' מ"מ לא בעי לאוקמי בריתא דלא כר"א כמ"ש תוס' ד"ה לא נצרכה וכו'. והארכתי בזה ביישוב פסק הרמב"ם ואין להאריך:

ל"א אבל בין העמודים דזימני' דדחקי רבים וכו' בקרבן עדה שעל הירושלמי דייק מלשון רמב"ם שכ' איצטבאו' שבין העמודים ובש"ס קאמר לפני עמודי' דתרי מיני נינהו יש בין עמוד לעמוד ויש לפני עמודי'. וס"ל דלהך לשני בתרא לא מיירי ר' יוחנן מקרקע שבין עמוד לעמוד דההיא ודאי ר"ה גמור הוא גם לר"י אלא מיירי מאיצטבא שבין עמוד לעמוד. הא דהוה כרמלי' לר' יוחנן. ור' יהודה אמר דוקא לפני עמודי' הוה כרמלי' אבל איצטבא שבין עמוד לעמוד הוה ר"ה והילכתא כר' יוחנן דאיצטבא שבין עמוד לעמוד הוה כרמלי' מכ"ש שלפני עמודים. אבל קרקע שבין עמוד לעמוד לכ"ע הוה ר"ה ונמצא פסק רמב"ם כר' יוחנן ולא כרב יהודה. ודברי פח"ח. מ"מ האי דקדוק דכ' בין העמודי' אינו כדי. דאין כוונתו בין עמוד לעמוד עומדים איצטבאות. אלא אותן שלפני כל עמוד קורא להו הרמב"ם שבין העמודי' רוצה בין מקום משך עמידת העמודי' שם נמצאי' איצטבאות לפני העמודי'. תדע לך שהרי לבעל קרבן עדה. הך לשנא בתרא. אומר ש"ס טעם איסורא איצטבא שבין עמודי' לרב יהודה משום דדרסי בי' רבי'. ש"מ לר' יוחנן דקי"ל כוותי'. לא איכפת לן בדריסת רבי' כיון דלא ניחא תשמישתי' ואיך כ' רמב"ם זה הלשון בעצמו בטעם איסור בין העמודי' שרצונו קרקע שבין עמודי' משום דדרסי בי' רבי'. תיפוק לי' דזה הוה גם באיצטבא שבין העמודי' ואפ"ה הוה כרמלי'. ואע"ג דרמב"ם השמיט תיבת דזמנין וכ' דרסי לי' רבי'. מ"מ ה"ל למימר בין העמודי' ניחא תשמישתי' אע"כ אמת הוא דהרמב"ם פסק כר' יהודה ודלא כר' יוחנן. וקרקע שבין עמודי' תלי' באילנו' שביער ותלי' בפלוגתא דלעיל אי מדבר בזה"ז הוה ר"ה ובזמן שהי' ישראל שרוי' שם הוה כרמלי' או בהפוך. ויובן מדברי שכבר כתבנו לעיל ואין להאריך יותר:

זרק וטח בפני' עיי' תוס' ויפה תי' בחי' רשב"א דמתני' לא מתוקם ברואה פני הקרקע דא"כ ע"כ קפץ את ידו. וצריך לסייע לפתוח ידו. ושוב ה"ל ב' שעשו מלאכה ולא יתחייב אידך חטאת זהו כוונת הרשב"א. ודלא כס' זרע יעקב ע"ש ודע דלצ"ע א"כ לר"ע דקלוטה כמו שהונחה ה"ל כמקום דע"ד כיון שרואה פני הקרקע וכן כ' לקמן רש"י ד"ה והזורק בארץ. א"כ רבה שהקשה לעיל הא בעי' מקום דע"ד רוצה במקום מסוי' דבאויר ר"ה לא בעי מקום דע"ד וע"כ אמקום מסוים הקשה דפשיטא לי' דיד הוה כמקום מסוים וכתי' רשב"א הנ"ל. א"כ מאי משני ר"ע היא הא ר"ע לא אמרה אלא באויר אבל בדבר מסוים מודה דבעי דע"ד וצ"ע לכאורה. אע"כ אומר בטח דע"כ לא נאמרו דברי' הללו אלא כגון לבנה וכותל העומד על הקרקע. חזינן כאלו הקרקע משפע והולך עד למעלה וה"ל פני הכותל והלבינה הרואה פני הקרקע ומחובר לקרקע. ה"ל כמקום דע"ד ולזה נתכוון גם רש"י לקמן ד"ה והזורק בארץ וכו'. אבל קלוטה שהוא באויר ואינו נאחז בקרקע כלל לא אמרי' דהוה כדע"ד. ומיושב נמי קו' מהרש"א מזרק ונח ע"ג זיז כ"ש דמיירי נמי בדבילה שמינה. דהתם שהאילן עומד ברשות אחר והנוף ברשות אחר לא שייך לומר דרואי' כאלו שיפוע העיקור עולה עד פני הנוף שהרי אין הנוף רואה פני אותה הקרקע שבאותו רשות. וזה נ"ל ברור:

על גבה פטור משמע אבל אסור ככל פטורי שבת וקשה הא פחו' מ"ד הוה מקום פטור ואפי' לכתחלה זורקי' ע"ג. ויש לדחוק בזה. ואולי יש מכאן ראי' לדברי מהרש"א בגיטין ע"ז ע"ב בתוס' ד"ה פליג וכו' עיי"ש דכוונתו דבמקום פטור המטלטל ואינו מחובר אסור לכתחלה עד שיהיה גבו' עשרה טפחים ע"ש ובס' תוס' שבת סי' שמ"ה סקמ"ד הקשה עליו משמעתי' ולע"ד מכאן ראי' לדבריו:

אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הא דהוה כרמלי' וכו' פי' דהוה ס"ד דאין כרמלית אלא ים ובקעה דלית להו מחיצות. אבל כל שיש לו מחיצה אינינו כרמלית אא"כ המחיצה גבו' עשרה ונעשה רה"י דאורי' ואז אי אית בי' נמי יותר מבית סאתי' הטילו עליו חומר כרמלית ג"כ כדלעיל בשמעתין. אבל זולת זה אין כרמלית בדבר שיש לו מחיצה והכי הוה ס"ד ועל זה הקשה מבית שקירוי משלימו לעשרה זה נ"ל פשוט בכוונת רש"י ולחנם תפשו עליו תוס' ועיי' פנ"י אמנם לקמן פ' ע"א פירש"י ד"ה והוא שיש חיוב חטאת וכו' ולקמן צ"ט ע"ב ד"ה מוקף לכרמלי' וכו' ובעירובין כ"ד ע"א ד"ה קרפיף וכו'. מבואר דס"ל לרש"י דאם לא יבנה שם בית לא הוה רה"י ע"ש:

דעד יו"ד הוה כרמלי' עפירש"י באריכות ומ"ש אך מצינו חומר בכרמלית מרה"ר דאילו בר"ה כה"ג מקום פטור הוא ובטל. ומותר לר"ה ולרה"י עכ"ל מבואר דבאמצע ר"ה נמי שייך מקום פטור אפי' אינינו סמוך לרה"י מצד א'. וצ"ע קצת בלשון רש"י לקמן ח' ע"ב ד"ה מקום פטור וכו'. ובעירובין י"ז ע"א ד"ה ובלבד שלא יחליפו וכו' ולעיל וי"ו ע"א ד"ה אדם עומד וכו' ע"ש היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף