ר"ן/שבת/ו/ב
עושה לחי מכאן ולחי מכאן. פי' דאיהו סבר דבלחי אחד לכל רוח הוה לי' כרשות היחיד ומותר לטלטל בתוכה, ורבנן סברי דבעינן שתי לחיים לכל רוח וקורה שאינו רחב שש עשרה אמה מיירי דאלו רחב שש עשרה אמה לכולי עלמא אין עירוב מועיל בו. והא דדייק למעוטי מאי מדיוקא דהא היא רשות היחיד הוא דקא ממעטינן ולא מלישנא דגמורה תדע דהא קא בעי' ואמאי קרא לה גמורה וכן מפרשים כולהו כנ"ל:
אבל לזרוק אימא מודה וכו'. י"מ דלהוי רה"י ולישתרי בזריקה מבית לבית כדמוכח בפרק מי שהוציאוהו דטלטול ע"י זריקה שרי, ורש"י ז"ל לא פי' כן:
יסלקנה לצדדין. פי' יסלק רשות הרבים לצד הפסין משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והשואב מים מן הבאר כשואב מרשות היחיד לרשות הרבים וקמ"ל ברייתא דדוקא זו היא ר"ה אבל כי הא דאיכא פסין לא ואין צריך לסלקן:
כאן בזמן שהיו ישראל שרויין במדבר וכו'. פי' הרא"ה ז"ל דאפשר דאתא למימר דבזמן שישראל שרויין במדבר היה מקום שהיה בו רשות הרבים ואע"ג דלאו מקום קבוע שפעמים היו כאן ופעמים כאן, א"נ אפשר דבאותו זמן אפי' שאר מדברות שהי' להם דרך לשם לאותו מדבר הוו ר"ה, דאע"ג דפי' רש"י ז"ל ובה"ג דלא הוי רשות הרבים אלא של ששים רבוא לאו דבעינן ששים רבוא אלא שיש כאן דרך לששים רבוא כלומר שיהו רגילין לילך שם אנשים רבים תדיר כששים רבוא וכאן הרי היו שיירות מצויות של ששים רבוא ואע"פ שלא היו כולם כאן בדרך כאחד:
במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא לי'. פי' ואיידי דתנא הא תנא נמי בשוגג חייב חטאת:
אימא אינו חייב על אחת מהן. פי' הרא"ה ז"ל אינו חייב סקילה אבל חטאת וכרת חייב דכל שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו כרת. וקשיא לי דהא מייתינן הא דאיסי בן יהודא אהא דאקשי' במזיד ענוש כרת ונסקל לא איצטריכא לי' ולומר דדוקא הא מהנך דלא מספקן דחייב כרת ונסקל אבל איכא חדא דאינו ענוש כרת ונסקל, וצ"ע לי דליכא לפרושי אינו חייב סקילה וכרת דא"ה אפי' חטאת אינו חייב דאין חטאת אלא בדבר שזדונו כרת:
אמר עולא לעולם כרמלית היא. פי' ועולא מפרש לה לברייתא הכין בימות החמה כרמלית לשבת דהילוך ע"י הדחק שמי' הילוך ורשות הרבים לטומאה כיון דבקעי בה רבים אבל בימות הגשמים שהבקעה זרועה הוי כרמלית לכאן ולכאן כיון דזימנין דחקי בה רבים וכרמלית לענין טומאה אית לה דין דר"ה וספקו טהור דהא מונסתרה גמרינן וכרמלית לא הוי מקום סתירה כיון דבקעי בה רבים. וזה קשה דאי כרמלית אית לה דין דר"ה לענין טומאה לתני בימות החמה ובימות הגשמים הוי רה"י לשבת ורשות הרבים לטומאה. והנכון דאיכא לאיפלוגי בין כרמלית דבימות החמה לכרמלית דבימות הגשמים דבימות הגשמים שהיא זרועה לא בקעי רבים בה כולי האי כבימות החמה שאינה זרועה, אלא שקשה קצת לי דהיכא נימא דליהוי מקום סתירה לגבי טומאה כיון דלית לה מחיצות, ולרב אשי דמוקי לה במחיצות ניחא, וצ"ע: