קרן אורה/תענית/ד/א

קרן אורה תענית ד א

דף ד' ע"א

גמרא ואמר רבא האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא כו' כי כמו שהפרצידא המונחת תחת חתיכת עפר או אבן לא תקשה עליו כ"א ראשית התחלתה לצמוח אבל אם כבר מצאה לה פתח לעלות ולצמוח אין האבן עומד בפניו עוד ועולה למעלה כו' כן לב נבון לא יקשה כ"א התחלת פתיחת שערי לבו וגלילת האבן הגדולה אשר הושמה על פתחי' ואינה מנחת לכחות הנפש לעלות ולצמוח ואם הי' ה' בעזרו ומצאה לו פתח לצאת ממסגר האבן אז יקל לו לעלות למעלה מעלה וע"ז נאמר על ד"ת וכפטיש יפוצץ סלע:

שם גמרא ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דמרתחא לי' שנ' הלא כו' יכוין ג"כ על הנ"ל כי כמו שבצמחי האדמה אם רוצים להסיר ממנה הספיחים והתערובות ממינים זרים מציתין אש בכל השדה ואוכלת כל הקוצים אח"כ תצמח הזרע או הפרי בר ינקי בלי שום פסולת כ"כ הוא הטבע תורתינו הקדושה שורפת ומבערת כל מחשבות רעות והרהורים רעים אח"כ תצמח הנפש ותשלח פארות טובים ונקיים בלי שום פסולת אבל כ"ז באופן שלא נגבר האש עליו וח"ו ילמוד לקנטר או איזה מחשבה זרה אחרת בזה ח"ו תשרף גם הזרע והפרי הטוב ולא תגדל ולא תצמח כלל ע"ז נאמר כי תצא אש ומצא' קוצים ונאכל גדיש כי לא ביערה הקוצים כ"א הגדיש או הקמה שלם ישלם כו' והבן:

שם גמרא יכול אפילו חיגרת כו' עיין תוס' ול"נ דלהכי קאמר הש"ס חיגרת או סומא משום דסמיך לי' קרא והנה רבקה יוצאת והנערה היתה יפת תואר ויפת מראה משמע דאשמעי' קרא חסדי ה' שלא נזדמן לו חיגרת או בעל מום אחר ובזה היתה עיקר שאלתו שלא כהוגן כי על פסול יוחסין סמך עצמו על מדה הטובה אשר יהי' לה לעשות חסד נגד טבע כל אנשי מקומה בוודאי לא יהי' עלי' פסול יוחסין. וגבי שאול נמי דקאמר יכול עבד או ממזר ג"כ אקרא כיון שנא' וכראות שאול את דוד יוצא כו' אמר כו' בן מי זה הנער משמע שנתיירא אולי הושיבוהו שלא כהוגן וק"ל:

שם גמרא אמר רב אף כנס"י שאלו שלא כהוגן כו' ויבא כגשם לנו כו' יכוין כי הגשם לא ירד כ"א כאשר עלה התהום נגדו ובאתערותא דלתתא כו' ולהכי פעמים אינו מתבקש וכן כנס"י לא מלאו לבן לשאול מציאותו ית' בתוכם כ"א ע"י אתערותא דלתתא והקב"ה ברחמיו השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל כמו שהטל מתבקש לעולם כי יורד הוא תמיד בלי אתערותא כו' כן הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו ישרה שכינתו בתוך עם קרובו מרצונו הקדוש גם יתעוררו מלמטה וכמש"נ בישראל והייתי לכם כו' ואתם תהיו לי כו'. וזש"נ במקרא שלפניו ארפא משובתם אוהבם נדבה כי אהבתי אליהם תהי' בנדבה וחסד והשאלה הזאת היא על משכנו ית' בתוכנו להיות לנו לאל ועוד שאלה על היותינו לו לעם ואמרה שימני כחותם על לבך באהבה אשר פעמים נגלה ופעמים אינו נגלה והוא בחסדו הגדול וקרובינו אליו ית' אהבה שלא תפרד לעולם:

שם גמרא אמר רבא ר' יהושע הוא דאמר משעת הנחתו כו' וק"ק אמאי לא קאמר דאתיא כר"י דמתני' דאמר מי"ט האחרון של חג וי"ל דא"כ למה לי האי בבא כלל הא כבר אמר ר"י מי"ט האחרון אלא ש"מ דהאי בבא אתיא כר"י דברייתא ועוד י"ל דבאמת ר"י דמתני' ור"י דברייתא כולהו חדא היא ולהכי נקיט ר"י דברייתא דמפרש בה טעמא ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שפי' הא דאין שואלין אלא סמוך לגשמים לענין הזכרה ותחילת ד' ר"י הם ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף