גבורת ארי/תענית/ד/א
כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם. לענין כעס מיירי דהא רבינא אמר אפילו הכי מיבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא שנאמר והסר כעס מלבך וק"ל הא אמרינן בריש פ"ו דפסחים (דף ס"ו) כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ונ"ל ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב ויאמר אלעזר הכהן זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה מכלל דמשה איעלם מיני' עוד אמרינן התם אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו ונ"ל מאלישע דכתיב לולי פני יהושפט וגו' אם אביט אליך וגו' והא אלישע חכם ונביא הוא ואע"ג דכעסו לשם שמים משה כעס על שהחיה הנקבות של מדין שעל ידן היתה תקלה לישראל כדכתיב בקרא ואלישע כעס על יהורם בן אחאב שהיה רשע ועובד עבודת כוכבים ואפ"ה נסתלק חכמתו ממשה ונביאותו מאלישע ואמאי הא לר"א שפיר עשו ואדרבה חיובא נמי איכא דהא אמר כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו ת"ח ואם נפרש להא דר"א שאינו קשה כברזל במילי דידיה בכבודו מיירי הא כל שכן במילי דשמיא ככעסו של משה ואלישע שיש בו משום כבוד המקום דשפיר דמי:
ושמא יש לומר דהא דרב אשי איירי בשאי אפשר בענין אחר אלא ע"י כעס להטיל אימה על התלמידים ועל שאר העם ולזרוק בהן מרה אבל אם יודע שיצייתו אותו בלי כעס וזריקת מרה לאו שפיר דמי לכעוס. ואותם פקודי החיל שקצף משה עליהן צדיקים היו כדמוכח בקראי ובלא כעס הוו צייתי לדברי משה להרוג את הנקיבות ולתקן את אשר עוותו ולא היה לו לכעוס וכן נמי אם היה ידוע לו שאפילו ע"י כעס וזריקת מרה לא יועיל להשיבו מרעתו מה בצע לכעוס כיון דלא יועיל ואלישע היה יודע ביהורם שהיה מושרש בחטאו וע"י כעסו לא ישוב מרעתו ולא היה לו לכעוס אבל באפשר למחות בידם ע"י כעס וזריקת מרה בהכי מיירי רב אשי דאפילו לכבודו וכל שכן לכבוד המקום מצוה לכעוס כדי לזרוק בם מרה יכול אפילו חיגרת אפילו סומא כתבו התוספת תימא אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר עבד אברהם כמו דקאמר גבי שאול בסמוך יכול אפילו ממזרת או שפח' וכו' ואמר רש"י משום דגבי אליעזר לא שייך עדיין ממזרת דהא לא נתנה התורה וקשה לי הא אמרי' בסוף פי"א דיבמות (דף ק') גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך התם מאי קמזהר ליה רחמנא הכי קאמר ליה לא תנסב כנענית ושפחה דלא ליזיל זרעה בתרה אלמא נצטוה אברהם שלא ליקח כנענית ושפחה ומסתמא הזהיר הדבר לאברהם ולזרעו שלא יקחו כנעניות ושפחות ואכתי גבי אליעזר הוה מצי נמי למימר יכול אפילו כנענית ושפחה דכיון דאברהם וזרעו נצטוו על זה אי אפשר ליצחק לישא אחת מהן ודוחק לומר דלא אזהר רחמנא הא אלא לו לחוד ולא לזרעו ויצחק היה מותר בהם. עוד תירצו התוס' דגבי אשה לא דייקי עלמא אלא ביופי ואני אומר חלילה לומר כן שיצחק ואברהם אביו לא דקו באשה האסורה להו חס לאבות העולם מלומר כן עליהם ולי מעיקרא לא קשה מידי דאברהם לא עשה שליח לעבדו לישא אשה לבנו ליצחק כי אם ממשפחתו וממולדתו והא דאמר העבד והיה הנערה אשר אומר אליה הטי כדך וגו' אותה הוכחת ליצחק היינו דוקא אם תהיה ממשפחתו ולא ממשפחה אחרת ואין במשפחת אברהם שפחה ואם תהיה כנענית אפשר לגיירה אבל חיגרת או סומא אפשר להיות במשפחתו משום הכי נקיט להו הגמרא:
אשר לא צויתי זה בנו של מישע כו'. וסבירא ליה כמאן דאמר בסוף פ"ד דסנהדרין (דף ל"ט) דויקח את בנו ויעשהו עולה לשם שמים ולא כמאן דאמר התם לשם עבודת כוכבים:
סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא. ק"ל הא ודאי תרתי נינהו דהא תנן אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר הרי דתרתי נינהו וי"ל דמשום הכי ס"ד הכא חדא נינהו ולא ככ"מ דהוי תרתי דמשום דתנן במתניתין בתר הכי ר"י אומר העובר לפני התיבה ביו"ט אחרון של חג האחרון מזכיר ביו"ט ראשון של פסח הראשון מזכיר והא אהזכרה קאי דשאלה ביו"ט ליתא ורישא מאימתי מזכירין נמי אהזכרה קאי ואי האי מציעתא דאין שואלין משאלה ממש איירי לאקדמיה להא דר"י קודמת להא ואמאי מפסיק באמצע פלוגתא דהזכרה במילי דשאלה אלא ודאי האי אין שואלין נמי הזכרה היא ולמאי דשני שאלה לחוד הא דלא אקדמיה להא דר"י דמיירי מהזכרה משום דסמוך לגשמים היינו שביעי של חג דקדים ליו"ט אחרון דר"י להכי אקדמיה ומכאן נמי ראיה דסמוך לגשמים היינו שביעי של חג וכדפרישית:
אמר רבא ר' יהושע היא דאמר משעת הנחתו כבר פי' לעיל דשעת הנחתו לאו היינו יו"ט אחרון אלא שביעי של חג שנוטלים בו לולב באחרונה ומניחין אותו והא דלא מוקי לה כר"י דמתני' היינו משום דיו"ט אחרון הוא גופיה זמן גשמים הוא ובמתני' סמוך לגשמים תנן אבל אי הוא יום שביעי סמוך לגשמים הוא דהוי אבל אינו זמן גשמים ממש מפני סימן קללה דמצות סוכה של בו ביום ולפ"ז תלתא תנאי במתני' בזמן הזכרה לר"א מיו"ט ראשון ולת"ק אליבא דר"י מיו"ט אחרון ולתנא בתרא אליבא דר"י משביעי של חג ותרי תנאי אליבא דר"י במתני' ואל תתמה על זה דסיפא ורישא דמתני' תרי תנאי נינהו דכה"ג מצינו בכמה מקומות בגמ' תברא מי ששנה זו לא שנה זו ודחי לה אביי אפילו תימא ר"א שאלה לחוד והזכרה לחוד פי' והאי אין שואלין שאלה ממש היא בברכת השנים וא"כ בע"כ סמוך לגשמים היינו שביעי של חג ולא ביו"ט אחרון דשאלה ביו"ט ליתא כדאמרינן בסמוך ומזה ראיה דאה"נ לר"י דמוקי לה רבא למתני' כוותיה היינו נמי בשביעי דלפ"ז סמוך לגשמים בין לאביי בין לרבא חד יומא הוא והא דמוקי לה אביי כר"א ושאל' לחוד ולא כר"י דמתני' דאמר מיו"ט אחרון ושאלה לחוד דא"כ קדמה השאלה להזכרה והא לכ"ע א"א שתקדם. כדאמרי' בסמוך דהזכרה ריצוי שאלה היא ואפשר להזכרה בלא שאלה אבל אי אפשר לשאלה בלי הזכרה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |