מהרש"א - חידושי אגדות/תענית/ד/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מהרש"א - חידושי אגדות TriangleArrow-Left.png תענית TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
גבורת ארי
קרן אורה
רש"ש
גליוני הש"ס

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


צורבא מרבנן כו'. עיין פרש"י ובערוך פי' חוזק ת"ח ע"ש:

דרתח כו'. לפי שהכעס הוא ממדות הגרועות כמפורש במסכת נדרים אמר דיש לדון הת"ח לכף זכות דאורייתא כו' שהתורה היא דבר רוחני דומה לאש כמ"ש אש דת למו שהיתה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה וכשתבא התורה בגוף הת"ח היא מרתחת את הגוף ומביאו בטבע לידי כעס שהוא מרתיח הלב ומסיק דבעי למילף נפשיה כו' דהיינו להרגיל עצמו כדי להרחיק עצמו ממדה רעה זו גם שהוא ת"ח כמ"ש ההרגל על כל דבר שלטון:

אל תקרי אבניה כו' משום דלפי פשוטו ה"ל למכתב אשר אבניה כברזל דא"א לומר אבניה ברזל דא"כ לאו אבנים הם וע"כ דרשו מיניה אבניה בוניה כדאמרינן נמי אל תקרי בניך אלא בוניך כו' וע"ש זה קרי לת"ח בנאין במסכת שבת:

שלשה שאלו שלא כהוגן כו' וכתבו התוספות וא"ת ואמאי לא חשב כלב שאמר כל אשר יכה וגו' אתן לו את עכסה בתי וגו' יכול אפילו ממזר ועבד וי"ל דה"ק כלב כל מי שיחזור לו אותן הלכות כו' אתן לו עכסה וגו' כו' ע"ש ובפ"ב דתמורה גמרא ערוכה היא דדרשינן ליה הכי ועיין בחידושי' ואין להקשות דעדיין הקושיא במקומה עומדת דיכול אפילו ממזר או עבד יחזור לו הלכות שיתן לו בתו דיש לומר דאם יחזור לו הלכות ודאי דברוח הקודש יחזיר' ואין השכינה שורה אלא על המיוחסים שבישראל כדאמרינן בנדרים וכפרש"י בשמעתין:

יכול אפילו חגרת כו'. כתבו התוספות תימה וכו' ע"ש ומיהו למאי דאמרינן ביומא דאבותינו קיימו כל התורה ה"מ פריך נמי ממזרת משפחה אך קשה אמאי לא קאמר ששאל שלא כהוגן דשמא לא תהיה ממשפחת אברהם והוא אמר ליה אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני משם וי"ל דעל זה התחנן בתפלה שנאמר ובה אדע לשון תחנה הודע לי בה כי עשית חסד אם תהיה ממשפחתו כו' כפרש"י בחומש ולפ"ז יש לתרץ ג"כ קושית התוס' כיון שהתחנן שתהיה ממשפחת אברהם לא תהיה ג"כ ממזרת או שפחה דמשפחת אברהם בחזקת מיוחסים הוו ועי"ל שלא נתן הצמידים על ידיה עד שהגידה לו בת מי היא שלא סמך עצמו על הניחוש שא"ל השקיני מעט מים מכדך וגו' ואע"ג דכתיב ויקח האיש נזם וגו' ובתר הכי כתיב ויאמר בת מי את וגו' אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח מתוך ספורו של אליעזר דכתיב ואשאל וגו' בת מי את ואח"כ ואשים הנזם על אפה דודאי לא סמך אליעזר על ניחושו וכ"כ התוס' בפ' ג"ה דאל"כ למ"ד בפ' ד' מיתות בן נח מוזהר על כישוף וכל האמור בה איך ניחש אליעזר וא"כ אחר ששאל בת מי את לידע אם ממשפחת אברהם היא ידע נמי דלאו ממזרת היא אבל על ניחושו לא סמך כלל ואין להקשות דא"כ בחגרת וסומא נמי אחר שיראה אותה חגרת וסומא לא יתן לה הצמידים כבר כתבו התוספות בזה דבחגרת אפשר שיהיה לה רגל של עץ וסומא נמי דאפשר שיהיה לה עינים יפים ולא תראה כלל ולא יבין אליעזר וכפירוש רש"י:

שאול שאל שלא כהוגן כו' יש לדקדק הכא מאי שאל שלא כהוגן דהא אם יראה שממזר או עבד יהיה לא יתן לו בתו ואין לומר דמיד שיהרוג את גלית תתקדש לו ויעבור אלאו דלא יבא ממזר וגו' דהא בעבד ליכא למימר הכי דאין קידושין תופסין ועוד דאף לדוד הא לא נתקדשה בהריגת גלית דהוה ליה המקדש במלוה דאינה מקודשת כדאמרינן בסנהדרין פרק כ"ג וי"ל דמ"מ כיון שסתם שאול דבריו והיה האיש אשר יכנו וגו' ולא פירש והאיש הכשר אשר יכנו וגו' מקרי שפיר שאל שלא כהוגן כיון דאם יהיה ממזר או עבד לא נתקיימו דבריו והאיש אשר יכנו וגו' וכן צ"ל לקמן גבי יפתח דלא חל נדרו כלל בבתו ומ"מ שאל שלא כהוגן שלא נתקיימו דבריו להקריב בתו עולה:

יכול אפילו דבר טמא כו'. פרש"י כלב או חזיר כו'. עכ"ל ויש לדקדק דל"ל למימר יכול אפילו דבר טמא טפי הל"ל מיניה וביה יכול אפי' בתו ושאר כל אדם דשלא כהוגן הוא כמ"ש שהשיבו לו שלא כהוגן שנזדמנה לו בתו וי"ל דאדם נמי בכלל דבר טמא לקרבן הוא כמ"ש אשר לא צויתי וגו' ובב"ר מדמה בהדיא אדם לדבר טמא והכי איתא שם אפי' הקדש דמים לא היה יפתח חייב כהא דתנינן הרי אמר על בהמה טמאה הרי עלי עולה לא אמר כלום ומדברי ב"ר נראה דלא חל נדרו כלל בבתו ומיהו הך דמייתי רש"י נמי בשם ב"ר הצרי אין בגלעד שהיה שם פנחס יכול להתיר את נדרו נראה דסותר זה וצ"ע:

והיינו דקאמר נביא הצרי אין בגלעד כו' כפרש"י ותוס' וסיפא דקרא ארוכת בת עמי מפורש בבת יפתח:

וכתיב אשר לא צויתי וגו'. כפרש"י דהיינו קרא דפ' בקבוק ורישא דהאי קרא בהקרבת בניהם עולה איירי בהדיא דכתיב ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא וגו' ועיין בפרש"י:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון