קרית ספר/תרומות/א

קרית ספר ‏ תרומות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות פא להפריש תרומה גדולה לכהן דכתיב ראשית דגנך וגו' תתן לו ואינה נוהגת אלא בארץ ישראל משום דהיא חובת קרקע וילפינן לכל מה שהוא חובת קרקע דאינו נוהג מן התורה אלא בארץ מדכתיב אשר תשמרון לעשות בארץ ובתרומות ובמעשרות נמי כתיב ארץ [וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם וגו' ביכורי כל אשר בארצם וגו' (במדבר יח, יג) וכתיב (שם פסוק כו) במעשר ראשון כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' בנחלתכם, ובמעשר שני כתיב וכל מעשר הארץ וגו' (ויקרא כז, ל)].

ב

ארץ ישראל האמורה היא שכבשה מלך או נביא מדעת רוב ישראל שזהו כיבוש רבים דהא ליהושע דהוה מלך ולכל ישראל נאמר כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה וגו' דמשמע דבעינן מלך או נביא וכל ישראל אפילו לכיבוש הארץ שניתנה לאברהם אבינו דבה משתעי קרא אבל מה שאינן מארצות שבעה עממים אף על פי שכבשה מלך ישראל מדעת רוב ישראל כמו שכבש דוד סוריא אין נוהג בה מצות ארץ ישראל מדאוריתא כיון שכבשה קודם שיכבוש כל ארץ ישראל אלא נשאר בה משבעה עממים ואלו תפס כל ארץ כנען ואחר כך כבש ארצות אחרות היה הכבוש כולו כארץ ישראל דכתיב מן המדבר והלבנון ועד הנהר הגדול נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם דהיינו שלשה גבולי ארץ ישראל וכתיב כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה דמשמע כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות אלו הרי הוא שלכם כדין ארץ ישראל הא כיצד אם כבשו קודם כל ארץ ישראל כדכתיב מן המדבר והלבנון וגו' וכתיב וירישתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו אז הוי הכל כדין ארץ ישראל אבל אם כבשתם שאר ארצות עד שלא כבשתם כל ארץ ישראל אז לא הוי ארץ ישראל אלא מהמדבר והלבנון וגו' הרי שכיבשו שאר ארצות אחר שכיבשו כל ארץ ישראל מנין שמצות נוהגת שם הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן בארץ ישראל מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן בשאר ארצות לכם יהיה מצות נוהגות בהם.

ה

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש כיון שגלו בטלה קדושתן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד וכיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה לשעתה ולעתיד דכתיב והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שבטלה ירושה ראשונה מדנקראת שניה ירושה כדכתיב וירשתה אבל ירושה שלישית אין להם שהרי השניה לא פסקה כיון דלא כתיב לשון ירושה אחריתי בקרא משמע דירושה ועומדת היא אלא שלענין תרומות ומעשרות סבירא ליה לרב ז"ל דלא מיחייבי בזמן הזה דאוריתא כדכתב בסוף פרק ונראה דבעינן מלך או נביא ורוב ישראל אפילו לכיבוש ארץ ישראל היינו בכיבוש ראשון אבל כיבוש שני כיון שכבר קדשה ארץ ישראל אף על פי שבטלה כשגלו לא הוצרכו רוב ישראל אלא עזרא וסיעתו קדשוה.

י

גוי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה אלא היא בקדושתה וחייב בתרומות ומעשרות וביכורים מן התורה ישראל שלקחה דאינה כיבוש יחיד דכיון דגלי קרא דירושה שניה לחוד הוא דאית בה משמע דכל זמן ירושה שניה לא בטלה קדושתה אפילו במכר.

יא

פירות הגוי שנגמרה מלאכתן בידו פטורין מכלום דכתיב דגנך דיגונך מה שאתה ממרח חייב בתרומה ולא מירוח גוי ואם גמרן ישראל שלקחן חייבים בכל מן התורה דאין קנין לגוי והרי הוא דיגון ישראל. ונותן תרומה גדולה לכהן ותרומת מעשר מוכרה לכהן דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש תרומת מעשר ממנו ונותנו לכהן אבל מן הגוי אינו נותנו לכהן אלא מפרישו ומוכרו לו דהא פירות של ארץ ישראל ודיגון ישראל הוי ומעשר ראשון דאינו טובל מצי אמר ליה קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי בהדי' דאינו חייב במעשר ואם לקחן קודם שבאו לעונת המעשרות ונגמרו בידו חייבין בכל ונותנן לבעלים דהא קרינא ביה כי תקחו מאת בני ישראל דכשהיו ביד גוי אכתי לא הוה עונת מעשר. ואם הביאה שליש ביד גוי ונגמרה ב' שלישים ביד ישראל חייב לתת לכהן וללוי תרומת מעשר ומעשר ראשון לפי חשבון מה שגדל בידו דכמה שגדל בידו קרינא ביה כי תקחו מאת בני ישראל ובמה שגדל ביד גוי לא קרינא ביה כי תקחו מאת בני ישראל אלא מוכרו כדאמרינן כיון דנגמר על יד ישראל.

יג

ישראל שמכר פירותיו לגוי קודם מירוח ומרחן הגוי פטורין מן התורה מתרומות ומעשרות דכל דיגון גוי פוטר מדאוריתא. ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות אפילו חלקו בגדיש חלק הגוי פטור מכלום מדאוריתא כיון שמרח הגוי חלקו.

כב

פירות ארץ ישראל שיצאו חוצה לארץ פטורין מן החלה דכתיב גבי חלה על הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ואי אתם חייבין בחוצה לארץ ומתרומות ומעשרות נמי פטורין כדגמרי [דגמרי' מחלה דחלה נקראת תרומה כדכתיב חלה תרימו תרומה (במדבר טו, כ) וכיון דפטירי מתרומה פטירי נמי ממעשר דליכא מעשר דלית ביה תרומת מעשר]. וכן פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה דכתיב שמה שמה אתם חייבים אפילו בפירות חוצה לארץ.

כג

עפר שבא בספינה מחוצה לארץ לארץ והספינה גוששת בארץ חייב בתרומות ומעשרות ושביעית כארץ ישראל עצמה דכיון שהיא גוששת הויא כעציץ נקוב דעץ הספינה מתלחלח והוי כגדל במישור של ארץ ישראל עצמה.

כד

אילן שנוטה בארץ ועומד בחוצה לארץ או אפכא הכל הולך אחר העיקר דמשם הוא יונק ומיניקתו אתי לה חיובא או פטורה. היו שרשיו בארץ ובחוצה לארץ טבל דאוריתא וחולין מעורבין זה בזה דהיניקה מתערבת ואין לך פירי באילן זה שאין טבל וחולין מתערבין בו ואין מעשרין מטבל ודאי עליו ולא ממנו על טבל ודאי. עציץ נקוב שהיה בו זרע שלא השריש והיה עיקרו בארץ ונופו חוצה לארץ הולכין אחר הנוף דכיון דלא השריש בארץ מהני יניקת הנוף דבחוצה לארץ למפטריה.

כו

תרומה בכיבוש שני לדעת הרב ז"ל אינה מדאוריתא דכתיב בה כי תבאו ביאת כולכם כמו שהיו בירושה ראשונה וכמו שעתידין להיות בירושה שלישית לא כמו שהיתה בימות עזרא שהיתה ביאת מקצתן וכן יראה לו במעשר גם כן:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.