יצחק ירנן/תרומות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ תרומות א

א

עיין מ"ש הרב מל"מ על דברי הלח"מ ולע"ד נראה טעם לשבח למה לא כתב רבינו דין דטבל כאן בהל' תרומות ומעשרות וכתבו בהל' מאכלות אסורות משום דטבל חשיב מאכל האיסור דגם לכהן לא חזיא ואפי' בתבואה שלו חייב להפריש משא"כ תרומה ומעשר דחזי לכהן וללוי לא חשיב מאכל האיסור.

ב

ארץ ישראל האמורה וכו'. וכתב מרן ופסק כר' יוסי וכו'. ומלבד מ"ש הפר"ח בנימוקיו דהכי פסקו בגמ' כר"י, עוד זאת קשה דבגיטין דף מ"ז מוקי בגמ' לרבה דס"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל והלכתא כוותיה כמ"ש רבינו לקמן הל' י' דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ופי' בש"ס דברייתא דקתני ישראל שלקח שדה מנכרי דאיירי בסוריא ופסקה רבינו שם יעו"ש.

ג

הארצות וכו'. וכתב הרדב"ז בנמוקיו לרבינו וז"ל משמע דאי כבש אותם אחר כל ארץ ישראל היה בהם קדושה כשאר א"י ולבי מהסס דדילמא דוקא לענין שנוהג בה תרומות ומעשרות מן התורה אבל לענין קדושת א"י ממש לא וצ"ע עכ"ל. ואתמהא דמדברי הספרי סדר עקב שהזכירו התוס' בגיטין דף ח' ובע"ז דף כ"א דמשם הוא שורש הדין דרבינו נראה בבירור דכל שכובש אחר כל א"י חשיב כארץ ישראל גמור בכלל ובפרט יעו"ש.

ד

סוריא וכו'. וכתב מרן ומ"ש בסוריא מדברי סופרים כלומר דאילו מדין תורה פטור כיון דאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכו' עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דהא טעם סוריא דלא חשיב כארץ ישראל בא הביאור בדברי רבינו בהל' ג' ואפי' דלאו מארצות שנתן ה' לאברהם כיון דכובש אותם אחר כל א"י לא חשיב כבוש יחיד ונראה דהכי פירושו כיון דאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכבשה קודם שיכבוש כל א"י מה שאין כן אי היה מארצות שנתן ה' לאברהם ליכא בהו קדימה ואיחור וק"ל. ולמד כן מרן ממ"ש רבינו סוף הל' שמיטה ויובל יעו"ש בהל' י"א ובמ"ש הראב"ד ומ"ש מרן שם ומ"ש המל"מ וע"ש מה שכתבתי.
עוד כתב מרן וז"ל וק"ל וכו' עד סוף ההלכה. ועיין בחידושיי לרבינו בהל' שבת פ"ו הי"א מ"ש על זה. וראיתי למהר"י קורקוס ז"ל שכתב דאף למ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש מכל מקום מודה דלא הוי ממש כא"י כמו שהוכיח מסוגיית גיטין ושכן מצא להר"ן ז"ל בעבודה זרה יעו"ש ויותר הו"ל להביא מדברי רש"י בגמ' שכתב כן והוא מוכרח מהגמ' וק"ל.

ה

כל כו' ולא פטרום וכו' אלא כדי שיסמכו וכו'. כך נראה שהיה גורס מהר"י קורקוס ז"ל יעו"ש ובספרינו ליתי לתבת אלא ולכן נראה יותר לגרוס במקום תיבת ולא אלא, או שלא לגרוס כלל ולא ,והכונה לו ז"ל מהאי טעמא הניחום כך בלא קדושה ופטרום מתרומות ומעשרות כדי שיסמכו העניים וכו' ומ"מ למה שהקשה מהר"י קורקוס בין על רבינו בין על רש"י ז"ל והאריך בישובו לא נתקררה דעתי והדברים תמוהים.

ט

אבל עכו וכו'. עיין למרן שהביא מהירושלמי דאשקלון היה מעולי מצרים שכבשום וכו' וכן הוא בתוספתא ציינה הרב מל"מ בהל' ה' ומן התימה על התוס' ריש גיטין ד"ה ואשקלון שהביאו ראיה לדבריהם מההיא דבית שאן דחולין ולא הביאו הא דאשקלון גופא ודוק.

י

גוי שקנה קרקע וכו'. כתב מרן ואע"ג דכמה משניות מסדר זרעים משמע דיש קנין וכו' עכ"ל. והנה לא ביאר מה הן המשניות הללו ואדרבא המשנה דפ"ד דפאה מ"ט מינה נסתייע רבה אלא דבגיטין דחו לה ומ"מ ליכא למשמע מינה איפכא ואי מההיא דדמאי פ"ה מ"ט שם במחלוקת היא שנויה וליכא למשמע מינה כלל. ועוד דאי איכא משניות בסדר זרעים לא הוה שתיק תלמודא מלאותביה מינייהו לרבה. עוד כתב מרן אי נמי התם שלא חזר ולקחה ממנו ישראל וכו' עכ"ל. וכן כתב התוס' יו"ט פ"ד דגיטין משנה ט' על מה שהביא דברי רבינו אלו דס"ל דאין קנין לגוי יעו"ש. והדברים תמוהים טובא דנמצא דמה שפסק רבה אין קנין הוא בחזר ולקח השדה וא"כ קשה טובא איך מייתי ראיה בש"ס ממתני' דפאה והא ההיא מתני' איירי בלקח פירות ולאו הלכתא היא ואף שיש לדוחה לדחות מ"מ אין נראה כן פשט הש"ס. וכן קשה ממאי דמותיב בש"ס לר' אלעזר מברייתא דישראל ונכרי ומאי קושיא דיש לחלק טובא אלא ודאי דלא שנא. ועיין מ"ש מרן בהל' כ' ומה שכתבתי שם. ובתוס' דגיטין דף מ"ז ע"א ד"ה אמר העלו דר' מאיר ס"ל דיש קנין מכח סוגיית ע"ז דף כ"א וכן כתבו בע"ז ג"כ ברם רבינו בפי' המשנה שם בע"ז כתב ע"ש ר"מ דס"ל אין קנין ודבריו הם כהירושלמי וכמ"ש התוס' ז"ל במנחות דף ס"ו ע"ב סוף ד"ה מירוח יעו"ש ומן התימה עליו אמאי נייד מש"ס דילן וק"ל.

ויש

קנין לגוי וכו'. כתב מרן ז"ל שם, עכ"ל יעו"ש, והיינו ההיא ברייתא דישראל שלקח שדה מגוי וחזר ומכרה משהביאה שליש וכו' דאוקמוה בסוריא וקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ומשו"ה אי לא נתחייבה בשליש ביד ישראל הגוי מפקיעו אבל אי נתחייבה ביד ישראל אין הגוי מפקיעו והשתא הכי מתפרשים דברי רבינו גוי שקנה וכו' לא הפקיעוה ואם חזר ישראל ולקחה וכו' מפריש תרומות ומעשרות בכל גוונא אפי' הביא שליש ביד גוי כיון דאין קנין לגוי בא"י, ויש קנין בסוריא להפקיע כשהביא שליש ביד גוי אבל לא הביא שליש ביד גוי אלא ביד ישראל חוזר לדינו דמדרבנן חייב בכבוש יחיד. והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב פר"ח בנימוקיו מבוכה גדולה על דברי מרן ביו"ד סי' של"א ס"ג שפסק כדברי רבינו אלו והוא ברור דמרן העתיק דברי רבינו כמנהגו.

יא

עיין מ"ש מרן משם האורחות חיים ומ"ש עליו והנה במ"ש ואפשר דהכי קאמר אם וכו'. קשיא ליה להרב פר"ח דא"כ ברישא הוה ליה לכתוב כן. ועוד קשה לי דאם כן אין צריך לכותבו דזה הוא דינא דגמ' והוא מבואר במ"ש בריש דבריו דכתב אם מירח ישראל חייב לאפוקי מירח גוי. ומ"ש הפר"ח נראה נכון.
עוד כתב מרן ומ"ש דשלוחו של אדם כמותו יש לגמגם דאין שליחות לגוי. ועיין מ"ש עליו הפר"ח שם. ולענ"ד כוונת מרן הוא דאה"נ דלחומרא מדרבנן איכא אבל מלשון הארחות חיים דקאמר דשלוחו של אדם כמותו ולא כתב לחומרא משמע דהוי גם מדאורייתא ומה גם דאין זה מוסכם כמבואר שם וזה מדוקדק בלשון מרן שכתב יש לגמגם ואי כמו שהבין הפר"ח הו"ל למרן לכתוב ויש לתמוה אלא ודאי הכוונה לו כדכתיבנא ומה שהיה כתוב אצלי לפרש דברי הארחות חיים מצאתיו כעת להרב מחנה אפרים הל' שלוחין סי' י"א ועיין במ"ש עליו הרב שער המלך בפרקין.
עוד כתב מרן וז"ל ולית להו גזרה דבעלי כיסים וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים טובא ממ"ש רבינו לקמן פ"ד הט"ו וכמ"ש הפר"ח, הן אמת דעל רבינו ז"ל התמיהה קיימת ממ"ש כאן למ"ש שם דסתראי נינהו. ומה שעלה על דעתי לחלק כעת ראיתי כן למהר"י קורקוס לקמן [פ"ד] הל' ט"ו יעו"ש ואף שלא ימלט מהדוחק, ובהכי ניחא גם מ"ש סוף פ' י"א מהל' מעשר הט"ו שכתב שאפי' החליף הכותי פטורים יעו"ש ועיין להרדב"ז מ"ש בסוף פי"א דמעשר שדבריו תמוהים דמה יענה למ"ש רבינו כאן ופ"ד הט"ו וצ"ע.

יג

ישראל וכו'. ועיין השגות ולא ידעתי אמאי לא השיג מר השגתו לעיל הי"א שכתב דין זה עצמו שכתב פטורים מכלום וכו'. ואין לומר דשאני התם די"ל דחייב מדבריהם חדא דמלשון פטורים מכלום לא משמע הכי ועוד דמסוגיית בכורות דף י"א דמשם לוקח הדין נראה דגם מדרבנן פטור ורבינו דכפל הדין אגב סיפא נקט לה ואם אחר וכו' וכמ"ש הרדב"ז ז"ל יעו"ש. אמנם במ"ש שהדין פשוט לו טובא דיש לחלק בין קנה קרקע ללא קנה, אחר נשיקת ידיו ורגליו אצלי קשה טובא וכמו שהקשיתי למרן לעיל ה"י יעו"ש.
ועיין מ"ש מרן להשגת הראב"ד. ולענ"ד לא זכיתי להבינו דהך חילוק שייך היכא שלקח הישראל הפירות מהגוי ולא הקרקע משא"כ הכא דהישראל מכר הפירות ולא הקרקע כ"ש דאמרינן אין קנין לגוי והפירות נגררין אחר הקרקע ומ"ש על שם הר"י קורקוס נראה אמת ויציב וכן נראה דעת רש"י שהביא מהסוגיא ואין מקום למה שנתקשה הרב ברוך אנג'יל שם בחידושיו ודוק.

וכן

גוי שגמר פירות ישראל וכו'. כתב הרדב"ז הכי אמרינן במנחות פ' ר' ישמעאל מירוח הגוי פוטר ומשמע אפי' בשל ישראל מן התורה פטר אבל מדרבנן חייב גזרה משום בעלי כיסין וכו' עכ"ל יעו"ש. והיינו כפי' ב' של רש"י בדף ס"ז סוף ע"א ואחר נשיקת ידיו ורגליו ליתא ממ"ש רבינו לקמן פ"ד הט"ו יעו"ש ועיין מה שכתבתי בהל' י"א, וכונת רבינו כאן קושטא הוי כמ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס.
ודרך אגב ראיתי למורינו הרב המופלא בס' עץ החיים סדר שלח לך דף פ"ב שתמה על הרע"ב ז"ל בפ"ג דחלה שפי' דאין גלגול הגוי פוטר בעיסה של ישראל דליתא דבתרומה דיגון גוי פוטר מן התורה דגן ישראל דכתיב דגנך וכמ"ש רבינו כאן ולמה גלגול של גוי לא יפטרנו דכתיב עריסותיכם ולא של גוי עכ"ל יעו"ש. ואחר נשיקת ידיו ורגליו דבריו תמוהים והם כשגגה היוצא מלפני השליט דדברי הרע"ב הם הלכה למשה מסיני וכ"כ הרא"ש בהלכות חלה על מתני' הלזו כדבריו ממש ופסקו הטור הל' חלה סי' ש"ל והיינו טעמא דבתרומה דרשו דגנך דיגונך ולא דיגון גוי דהיינו דמירוח הגוי פוטר את של ישראל משא"כ בעריסותיכם דממעט עיסת גוי דהיינו כשהעיסה היא של גוי ולא כשהגלגול הוא של גוי ולא אמרו גלגול אלא דמשעת גלגול נתחייב העיסה בחלה דקודם לכן לא נקראת עיסה דקרא כתיב עריסותיכם אבל אין גלגול הגוי פוטר וכ"כ מרן על שם הרשב"א בפסקי חלה שלו בשם רבוותא וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' ב' כמו שנראה לענ"ד וז"ל מה שגלגול הגוי פוטר היינו דוקא בשלו אבל בשל ישראל אינו פוטר ושמעתי שרבינו שמחה הביא ראיה מהירושלמי דפאה על מתני' קצרוה גוים וכו' בשקצרוה לעצמן אבל לישראל חייבת, והדין עמו דמדמה חלה לפאה כי מה שקצירת הגוי פוטר משכחה ופאה דורש בתורת כהנים ובקוצרכם פרט לקצרוה גוים ובשכחה וכו' וגלגול הגוי דפוטר היינו מעריסותיכם א"כ כמו ובקוצרכם אינו ממעט אלא דוקא קצירת גוי משלו ה"ה עריסותיכם אינו ממעט אלא גלגול הגוי בעיסתו אבל בשל ישראל מנא ליה, ועוד מפשטיה דקרא משמע עריסותיכם ולא של גוי אבל גלגול הגוי בשל ישראל מנ"ל דפטר, ועוד אני מביא ראיה ממתני' פ"ג דחלה נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה אלמא שהכל תלוי בעיסה כמו שגלגול של ישראל אינו (פוטר) [מחייב] עיסת גוי ה"ה גלגול הגוי אינו פוטר עיסת ישראל אלו דבריו ז"ל. ואני תמיה על כל הני אצילי רברבי דאזלי להו לעצות מרחוק דגמ' ערוכה שנינו בירושלמי פ"ג דחלה תני ר' יהודה מלאי של ישראל ופועלים גוים עושים לתוכו חייב בחלה מלאי של גוי ופועלים ישראל עושים לתוכו פטור מן החלה אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינא גוי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה (ופי' מלאי הוא הסחורה דהיינו העיסה), נמצא דין זה מוסכם דגלגול הגוי אינו פוטר בעיסת ישראל היפך דברי הרב וצ"ע.

טו

הקונה שדה בסוריא וכו'. דין זה אגב סיפא נקטיה דכבר שנוי לעיל ה"ד יעו"ש על דרך שכתבנו לעיל הי"ג ע"ש הרדב"ז יעו"ש, וכתב הרדב"ז וז"ל ואיכא למידק דאמרינן עלה קסבר כיבוש יחיד וכו' וי"ל משום דקתני כקונה בפרוורי ירושלים וכו' יעו"ש. וחכם בני יצחק תירץ דמוקמא בגמ' להאי ברייתא הכי משום דמלישנא דברייתא דקאמר דשוותה סוריא לא"י משמע הכי דאי מדרבנן הכי הו"ל למימר בג' דברים שיוו סוריא לא"י דהיינו דחכמים השוו אותה ולא שוותה דמשמע מעצמה אלא ודאי דס"ל כבוש יחיד שמיה כיבוש אבל אנן לא קי"ל הכי וק"ל. ועיין לעיל בדברי מרן ה"ד ומה שכתבתי שם.
ומרן ז"ל כתב וז"ל וכן משמע במשנה וכו' דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' יעו"ש. ודבריו תמוהים דהא בכמה דוכתי פסק רבינו דלא כרשב"ג כמ"ש בחידושיי בפ' השולח וז"ל והר"מ פ"ג מהל' תפלין הט"ו פסק כת"ק וכמ"ש מרן שם, ועיין להרב יד אהרן הל' תפלין סי' ל"ב הגהות ב"י מ"ש בזה, ומ"מ אחרי ראות מ"ש מהר"ם ישראל שם והרב תוס' יו"ט בפרק שקודם זאת ורמזתיו לעיל במשנה דאין מבריחין וכן במקומות אחרים נראה בבירור דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא וכ"כ רש"ל הביא דבריו הרב ב"ח או"ח סי' תל"ג סעיף י"א. ומן התימה להרב יד אהרן נר"ו שם שתמה על רש"ל דבכל ספר היד פסק הרמב"ם כרשב"ג וכו' וכ"כ גם מרן פי"ב דמעשר הי"ז, וליתא וכדכתיבנא. גם מה שתמה הרב הנזכר במ"ש רש"ל על שם הרי"ף דלא ס"ל הך כללא, ממה שהרי"ף גופיה הביא בפ' גט פשוט הך מימרא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג וכו' יעו"ש, הן אמת דכך פסק הרי"ף שם ברם רש"ל כ"כ בפירוש על פי ע"פ מ"ש הרא"ש (פ"ד) [פ"ה] דב"ק דף מ"ח ע"ב וז"ל הרי"ף הביא המשנה כצורתה ולא פי' במאי פליגי משום דסבר דהלכה כרבנן דלית ליה כללא דכל מקום ששנה רשב"ג עכ"ל, ומי לנו בקי בדברי הרי"ף יותר מהרא"ש וכ"כ עוד הרא"ש כן לדעת הרי"ף בסוף כתובות יעו"ש גבי' מתני' דג' ארצות. ומן התימה על הרא"ש בפ' גט פשוט הביא דברי הרי"ף וז"ל וליתא לדרשב"ג וכו' דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וכו' וצריך לדחוק דמ"ש הרי"ף כן הוא אפי' לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב"ג כאן ליתא לדרשב"ג כ"ש לדידן דלית לן הא דר"י דאמוראי נינהו ואליבא דר"י.

יח

ישראל וכו'. עיין למרן שגמגם דלמה ליה שיהא עתה ביד ישראל, ומ"ש ע"ש מהר"י קורקוס. ועיין להפר"ח ונפק"מ לדינא דאם מירח הישראל אף שלא קנה קרקע חייב והו"ל לרבינו לפרש כל כי האי ומה גם דהוא בב' מקומות ולא הוה סתים כולי האי.

כ

שותפים וכו'. כתב מרן וי"ל דהו"מ לשנויי וכו'. הנה היישוב בא לו למרן למה שהקשינו לעיל בדבריו הל' י' יעו"ש ומשו"ה לא נח נפשי בזה דהא כל מקום דמותיב הש"ס מחד דוכתא ומפרק ומותיב ומפרק ההיא פירוקא עצמה הכוונה בההיא תיובתא בתרייתא לומר גם כאן תדחוק בההיא תירוץ והתרצן דחיק אנפשיה ופריק כן כלומר וליכא פירוקא אחרינא וא"כ אי איתא דאיכא פירוקא אחרינא הו"ל לפרוקי ולא ההיא פירוקא דמקודם גם אפי' שנדחוק כאן כמ"ש מרן מ"ש לעיל קשה שהוא מדברי רבה דאמר מנא אמינא לה.
עוד כתב מרן וז"ל ולפי מ"ש רבינו בסוף פ"ז דהאידנא אין אנו חייבין במעשר אלא מדרבנן גם בא"י יש ברירה עכ"ל. והיינו טעמא משום דלא הוי עיקרו מן התורה ודמי לסוריא וכמ"ש רבינו בהל' כ"א ולהכי חשיב אין עיקרו מן התורה משום דבזמן הזה ליכא כלל דאורייתא ומן התימה להרב ארעא דרבנן אות ב' סי' פ"ז כתב משם מרן כאן דיש ברירה בדרבנן אף דעיקרו דאורייתא וליתא וכדכתיבנא. ומה גם דבריו תמוהים לפי מ"ש הוא עצמו באות מ' סי' תי"ד שכל דבריו שם אמת ויציב כנראה מסוגיית דפ' התקבל דבזמן הזה חשיב אין עיקרו דאורייתא וכדכתיבנא. גם מ"ש באות ת' סי' תרכ"ט על דברי הרב מל"מ דפרק ו' דהלכות אלו דתרומה בזמן הזה מיקרי דעיקרו מן התורה ליתא דהא מרן כאן לא ס"ל הכי והוא מוכרח כמו שהכריח הוא באות מ'.
עוד הקשה עליו חכם בני נר"ו על מ"ש בהקדמת ארעא דרבנן לדברי הרב מל"מ דפ"ד מהל' בכורות ממ"ש בפ"ז מהל' אלו גבי טומטום ותמה ג"כ על מרן ז"ל יעו"ש, דלא זכר שר מדברי הרב מל"מ שם בפ"ז מהל' אלו שהאריך להוכיח דס"ל לרבינו דבספיקא אף דתרומה בזה"ז דרבנן אזלינן לחומרא יעו"ש וודאי צ"ל דאף דאין עיקרו מן התורה בזמן הזה וכדכתיבנא וכמו שהוכיח הרב באות מ' אפ"ה אזלינן לחומרא דלענין ספק ליכא חילוק בין עיקרו מן התורה ללא וכמ"ש המל"מ בפ"ד מהל' בכורות ודוק.

כב

פירות ארץ ישראל וכו'. ואם יצאו לסוריא חייבים מדבריהם. מבואר להדיא מדברי רבינו אלו דאי יצאו לחוץ לארץ פטורין אף מדבריהם ועיין השגות ומה שתירץ מרן דכיון דלא שכיחי לא גזרו יעו"ש, וכך כתב פי"ג דמעשר ה"ד וז"ל אבל בחו"ל לא וכו' יעו"ש. ואף שבפי' המשנה שם בפ"ב דדמאי כתב רבינו להיפך חזר בו בחיבורו כמו שמצינו בכמה מקומות אין מספר ומן התימה על מרן בפ"ה דבכורים ה"ו כתב על דברי ההשגות וז"ל ולא היה צריך לכתוב דהרי כתבו רבינו בסמוך עכ"ל יעו"ש, והמה תמוהים דהא ברירנא דליתא מדרבנן כלל וכלל וכמ"ש איהו גופיה כאן וכדכתיבנא. ומ"ש רבינו שם בסמוך היינו בפירות חו"ל גופייהו ומשום דלא תשתכח תורת חלה כמבואר וכן קשה על מהר"י קורקוס ז"ל שם שפי' כמרן יעו"ש וצ"ע.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.