מעשה רקח/תרומות/א

מעשה רקח ‏ תרומות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות תרומות

א

התרומות והמעשרות וכו'. לקמן הל' כ"ו (פ"י) כתבת(י) דהיינו דוקא בזמן שכל ישראל דרין בה לאפוקי בזמן הזה ומ"ש

וחכמים הראשונים התקינו וכו' כבר כתבתי בזה הל' ה' דמתנות עניים:

ב

מלך ישראל. בנוסח אחר כתב יד מוסיף או שופט:

ד

והקונה בה וכו' והכל מדברי סופרים. מרן ז"ל כתב דאילו מדין תורה פטורה כיון שאינה מן הארץ שניתנה לאברהם ע"כ והוא מגומגם דזה אינו הכרח שהרי רבינו לעיל כתב דאפילו מה שניתן לאברהם אינה בקדושת ארץ ישראל עד שיכבשו אותה כל ישראל ויש ליישב אך מה שהקשה ז"ל דלמה הוצרכו ליתן טעם בפ"ק דגיטין לחיוב סוריא במעשרות משום דקסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש וכו' הו"ל למימר דאין חיוב זה אלא מד"ס ותירץ וכו' עיין עליו דנראה דכוונתו להקשות על רבינו ואני שמעתי ולא אבין דבפ"ק דע"ז איפליגו ר' מאיר ור' יוסי אי כיבוש יחיד שמיה כיבוש או לאו ונפסקה הלכה בגמרא כר"י דלאו שמיה כיבוש ופסקה רבינו פ' י' דע"ז הל' ג' וכן בפ"ו דשבת הל' י"א וכיון שכן עדיפא מינה הו"ל להקשות דאיך פסקה רבינו להך ברייתא כיון דאתיא כמ"ד שמיה כיבוש אלא ודאי דזאת התלונה לא תפול על דברי רבינו אלא על סתמא דתלמודא היכי מוקים לסתם ברייתא דלא כהלכתא דהא גם לר"י דקי"ל כותיה אתיא ומדרבנן היא כי היכי דגזרו במכירת שדות מפני שהיא קרובה לארץ ישראל:

ה

רבינו הקדוש התיר בית שאן וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דבירושלמי לא הוזכר שם רבי וטעות סופר נכתב בצדו ובתוספתא דאהלות פרק י"ח הביאה הר"ש ז"ל פרק בתרא משנה ח' אמרינן דרבי נמנה על אשקלון ופטרה ומ"ש עוד מרן ז"ל דאמרינן בירושלמי דרבי התיר קסרין ותמה על רבינו שהשמיטו מהתוספתא הנזכר נראה דקסרין התירוה שלא במנין וכתב הר"ש ז"ל דמעצמן התחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשר ומשביעית אע"פ שלא נמנו חכמים להתירה במנין עכ"ל המל"מ ז"ל והביאו ג"כ הפר"ח ז"ל:

ז

איזו היא ארץ וכו'. עיין להתוס' יו"ט רפ"ו דשביעית שהביא דברי הרב כפתור ופרח שראה והעיד על גבולי אלו המקומות והרע"ב והר"ש כתבו באומד עיי"ש:

ט

אבל עכו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דיש לתמוה דבס' יהושע ושופטים משמע דאשקלון מארץ ישראל והפר"ח ז"ל הביא דבתוספתא דסוף אהלות מני אשקלון מעיירות מובלעות מא"י מכלל שאינה מא"י:

י

כותי שקנה קרקע וכו' והכל מן התורה. פי' בזמן שהיו ישראל על אדמתם וכמ"ש בהל' כ"ו עיי"ש לאפוקי בזמן הזה:

ויש קנין לכותי בסוריא וכו' כמו שיתבאר. הוא בהל' ט"ו ששם פסק שהקונה פירות מן הכותי בסוריא אפילו מחוברים וכו' פטור ולענין זה דוקא הוא שיש קנין והשו"ע יו"ד סי' של"א העתיק דברי רבינו אלא שקיצר בהם עד שהפר"ח ז"ל כתב עליו דאטעתיה לשון רבינו ושהוא סותר דברי עצמו וכו' עיי"ש ואין צריך לכל זאת הבהלה כי הרב ב"י ז"ל בסעיף א' הקדים דברי רבינו דהל' ט"ו ובסעיף ג' העתיק דברי רבינו בקיצור נמרץ וכבר פירשו שם הבאר הגולה ז"ל ובסעיף ז' העתיק סוף הדין של רבינו הל' ט"ו ודבריו ז"ל ישרים ונכונים ובס' צרור החיים ז"ל העתיק דברי הפר"ח כאילו הם מפי עצמו ולא ידעתי למה:

יא

פירות הכותי וכו'. המל"מ ז"ל תמה (על רבינו) במ"ש שלא פטרה תורה ללוקח אלא ממעשר ראשון אבל לא מתרומה ותרומת מעשר שהרי התוס' שם הקשו עלה דטבלים שאתה לוקח מן הגוי מהא דתבואת זרעך ולא לוקח והא דטבלים מיירי בתרומת מעשר וכדיליף ליה מדכתיב ואל הלוים תדבר וכו' משמע דס"ל דאף בתרומת מעשר לוקח פטור ומדברי הטור יו"ד סי' של"א משמע דאף מתרומה פטור הלוקח וכן הכריח שם מרן וכתב דמה שרבינו לא הביא דין הלוקח אלא בהלכות מעשר הוא משום דקרא גבי מעשר כתיב וצ"ע עכ"ל. ואם כוונתו על דברי רבינו איני רואה קושיא שהרי רבינו כתב להדיא דחייבים בכל מן התורה אלא שחילק בדבר מכח קרא דואל הלוים תדבר וכו' דאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית אישתעית דינא בהדיה גם בההיא דכתב מרן ז"ל בב"י אינו ענין לזה דהתם בסתם לוקח איירי שכתב רבינו פ"ב דמעשר הל' ב' דלוקח פטור מלעשר ולא הזכיר שם תרומה ועלה כתב הרב ב"י דודאי הוא הדין תרומה אלא משום דקרא גבי מעשר כתיב עיי"ש ואם כוונת המל"מ על מהרימ"ט שהזכיר תחילה אין בידי הספר אך משטח הדברים נראה שיש ליישבו ודו"ק.

ועל מ"ש מרן ז"ל על דברי הארחות חיים דיש לגמגם דהא אין שליחות לגוי הפר"ח ז"ל כתב עליו דנהי דמן התורה אין שליחות אבל מדרבנן יש שליחות לחומרא ע"כ ואיני יודע למה כתב כן על מרן ז"ל כאילו נעלם ממנו דבר זה ואדרבה עיקר גמגומו על דברי הארחות חיים זה הוא דמשמעות דבריו דמה"ת קאמר ולזה גמגם עליו וק"ל. ודברי הפר"ח ז"ל שם מגומגמים שכפל הדברים בסוף הפסקא האחרת ובסתם עיין עליו. אך מה שתפס על מרן ז"ל בההיא שכתב דרב פפא ורבינא פליגי עליה דרבא ולית להו גזרה דבעלי כיסין והלכה כוותייהו דבתראי נינהו ע"כ דהרי רבינו כתב להדיא זאת הגזרה דבעלי כיסין בפ"ד הל' ט"ו אלא שאינו מפרשה כדברי רש"י ז"ל עיין עליו ודא ודאי עקא גם בסוף פי"א דהלכות מעשר נראה מדברי מרן ז"ל להדיא דרבינו לא פסק כרבא דגזר משום בעלי כיסין והוא תמוה ומכ"ש לפי מ"ש מרן ז"ל לקמיה על ענין מנהג ארץ ישראל ע"פ דעת רבינו עיין עליו.

ולפי האמור זה שכתב רבינו דאם מירחן הכותי פטורין מכלום היינו מן התורה אבל מדבריהם כל מין תבואה הבאה ליד ישראל חייבת כמ"ש שם שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי כדי לפוטרו ואף דרבינו לא כתב כן אלא במציאות שהפריש הכותי התרומה משלו מ"מ צ"ל דאף בבאה מידו הדין כן דאי לאו הא לא קיימא הא וכן נראה מדברי מרן ז"ל שם.

ושוב ראיתי לרשד"ם יו"ד סי' קצ"ב שתפס דמ"ש רבינו פ"ד בגזירת בעלי כיסין אינו אלא בגוי שהפריש תרומותיו כפשט הלשון אבל אם לא הפריש אין במשמע לשון רבינו לשום גזרה וכיון שכן כל פירותיהם אין צריך שום הפרשה אפילו מדרבנן עיי"ש ובשו"ת הרב בצלאל ז"ל סי' א' ב' העמיק הרחיב בזה הרבה וכיון שכן חזרנו לדברי מרן ז"ל אך הקושיא הראשונה שנעלם ממנו דברי רבינו פ"ד עדיין לא עלתה לה ארוכה ומרפא:

יב

מכר הכותי הפירות וכו'. מרן ז"ל ציין ממתניתין דסוף מעשר דקתני הלוקח שדה ירק בסוריא וכו' וידוע דמעשר ירק אינו אלא מדבריהם כמ"ש רבינו פ"ב הל' ו' ולא ידעתי אמאי נקט לה הכי והשמיט רבינו שכירות הפועלים דקתני התם וכן תמה התוס' יו"ט עיין עליו. אך המל"מ ז"ל נראה שפוסק כר' יהודה דהותר הכל ולכך כתב סתם ואפשר דטעמו משום דהו"ל גזירה לגזירה דהא סוריא גופה אינה אלא מדבריהם מפני שסמוכה לארץ ישראל וגבי ארץ ישראל לא קתני לה להדיא אלא שלא ידעתי למה דילגה מרן ז"ל בהעתקתו המשנה ותו קשיא במ"ש שרבינו פוסק כרבי משום דאתי כחכמים וכו' ולקמן גבי קונה פירות מן הכותי בסוריא כתב דהיינו כרבן שמעון בן גמליאל דהך מתניתין גופה והו"ל פסקי דסתרי אהדדי דהא לרשב"ג אם לא קנה קרקע אע"פ שלא בא לעונת המעשר פטור ורבינו כתב דחייב בכל.

וראיתי להפר"ח ז"ל שכתב שדין זה של רבינו הוציאו מהתוספתא דמייתי בירושלמי שדה שהביאה שליש בפני הכותי ולקחו ממנו ישראל ר' עקיבא אומר התוספת פטור וחכמים מחייבים ופסק כחכמים וכו' ע"כ. וגם לדבריו קשה דאם איתא למה לו לרבינו להרבות דברים היה לו להעתיק הדין כמו שהוא בתוספתא כדרכו הטוב אלא מדנחית לפרש ולפרט משמע דמהך מתני' דהביא מרן ז"ל הוא דנפק"ל בצירוף זאת הברייתא שהביאה ג"כ מרן ז"ל לאלומי פסקו כרבי לכן נראה יותר כדברי מרן ז"ל.

ומה שחילק בין הגיעו לעונת המעשרות ללא הגיעו משום דבא"י קאי ודברי רשב"ג הם בסוריא דוקא אבל בא"י אפילו לא קנה אלא הפירות יש לחלק בין באו ללא באו. שוב ראיתי בב"י יו"ד סוף סי' של"א שכתב דרבינו פוסק כת"ק דעד כאן לא פליג רבי אלא בסוריא אבל בא"י מודה ליה עיי"ש ואתי שפיר דלא פליג אמה שכתב בפירוש המשנה דהלכה כסתם דהיינו הת"ק:

טו

אבל הקונה פירות וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל הל' י' וי"ב:

יח

ישראל שלקח וכו'. עיין מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל דע"כ לא פטר רבינו למעלה בשקנה הפירות מחוברין וכו' ע"כ. נ"ב התם בא"י קאמר כמ"ש בהל' י"ד והכא בסוריא קאי ומכח זה אפשר דנחתינן דרגא דבא"י בחדא סגי ובסוריא בעינן תרתי וכ"כ הפר"ח עיין עליו:

יט

ישראל שהיה לו קרקע וכו'. ירושלמי פ"ו דדמאי אמתניתין דעם הארץ שאמר לחבר ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין אני אומר מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק לא סוף דבר כשאין לו מאותו המין בתוך שדהו אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר ע"כ ורבינו לא הזכיר שאמר לו מעושרין הן משום שזה אינו מעלה ולא מוריד דאף אם לא אמר כן אזלינן לקולא מפני שרוב תבואת סוריא מחו"ל באה כמ"ש המפרש שם ומטעם זה לא הזכיר הלא סוף דבר שאמרו בירושלמי אלא סתם וכתב שהכל תלוי במצוי בשוק מאותו המין ואין צריך למ"ש מרן ז"ל דלא הוה בגירסת רבינו:

כב

פירות ארץ ישראל וכו'. מסתברא ודאי דבנמרחו בחו"ל איירי דאי נמרחו בא"י הרי נתחייבו והיכי יופקע חיובם וכן הבין המל"מ עיין עליו האמנם בחלוקה דפירות חו"ל נראה שאין הדין כן מדמסיים רבינו ואם נקבעו וכו' אחר שנכנסו לארץ חייב מדבריהם וכבר הטריח עצמו מרן ז"ל בלשון זה דבאמת הוא קשה להלום. ומ"ש רבינו

חייבים בחלה הוא הדין תרומה וכו' דכי הדדי נינהו וכמ"ש מרן ז"ל בסוף פרקין עיי"ש ועיין פ"כ דאיסורי ביאה הל' ג' ודין המעשר שוה לתרומה כמ"ש רבינו בסוף פרק זה:

כג

עפר חו"ל וכו'. הר"ש והרע"ב ז"ל פירשו דבספינה נקובה איירי וכ"כ התוס' במנחות דף פ"ד ופ"ק דגיטין דף ז' ורבינו סתם הדברים כדרכו הטוב להעתיק הלשון השנוי וכבר כתב פ"ה דדמאי דכל כלי שאינו נקוב אינו חייב בתרומות ומעשרות אלא מדבריהם:

כו

וכן יראה לי וכו'. וכ"כ בר"פ דלקמיה ועיין מ"ש בהל' כ"ב:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---