קרית ספר/ציצית/א
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
מצוה כה לעשות ציצית על כנפי הכסות דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. וענף שעושים על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שדומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי והוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו. ואין לחוטי הענף מנין מן התורה דאע"ג דגדילים ד' כדלקמן היינו בגדיל אבל בענף דהיינו ציצית אין לחוטיו מנין מן התורה דפתיל וציצית דהוו ענף לא משתמעי יותר מחד ונפסק חוט מעיקרו דפסול היינו בעקרו הסמוך לטלית דליכא גדיל מד' חוטין אבל נפסק מסוף הגדיל לא מיפסיל מדאוריתא דכדי עניבה דבעינן כאיגרדמו סגי בעניבה גדיל כפירש ר"י בעל התוספות דבפתיל לא בעינן כדי עניבה. ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע והוא הנקרא תכלת דמדשש כיתנא דכתיב ועשה להם מכנסי בד שש משזר ותכלת ובד היינו פשתים כדאמר בבא לו כ"ג דבר העולה בין בד לבד תכלת עמרא וכורכין אותו על הענף ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה והכריכה בתכלת מדאוריתא דכתיב ועשו להם ציצית והדר כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת דהיא כריכה. והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת דכתיב וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע ואע"פ שאין אחד מעכב חברו אינן אלא מצוה אחד דכתיב והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחד. וארבע ציציות מעכבו' זו את זו שארבעתן מצוה אחת דהכי משמע קרא על ארבע כנפות כסותך והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שתיהם כאחד קיים מצוה אחת מדאוריתא דאע"ג דקפיד קרא אתכלת הא כתב וראיתם אותו לומר דאינו מעכב זה את זה.
ו[עריכה]
כיצד עושין את הציצית מתחיל בזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על ג' אצבעות למעלה דלאו כנף הוי ולא פחות מקשר גודל דעל הכנף בעינן דכתיב על כנפי ומכניס שם ארבעה חוטין דכתיב גדילים וגדיל שנים דאין גדיל פחות משנים כדמתרגם מעשה עבות עובד גדילו גדילים הרי ארבעה וכופלן באמצע נמצאו ח' דכתיב גדילים שהם ארבע ברישא והדר תעשה לך שהוא מכניסם בטלית וכופלם וכורכם. ויהיה אחד מן החוטין תכלת והשבעה לבנים דכתיב פתיל תכלת אחד ולא פתיל שנים ופתיל דכתב קרא הוא בתר דאנחינהו בטלית וכפלם לח' דהכי כתיב על ציצית הכנף פתיל ולהכי הוי פתיל אחד מח' ולא אחד מד'. ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד דכתיב הכנף פתיל ודרשי' ממין כנף תעשה פתיל והוא כריכה והדר מתכלת שאר החוליות דעיקר משמעות קרא דפתיל הוא בתכלת ומשום מעלין בקדש דהוי דאוריתא מועשו אותם ציפוי למזבח יעשה כריכה אחרונה בלבן דכיון דהקדימה קרא למין כנף ש"מ חשיב הוא הילכך אי מסיים בתכלת הוה ליה מוריד סוף הציצית מתחלתה ואין מורידין בקדש הוי מדאוריתא דכתיב ויקם משה את המשכן וגו' כדכתיב במצות תפילין. ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה דמדאוריתא בעינן גדיל וענף אבל לית בהו שיעורה דכתיב גדילים וכתיב ציצית יכול יעשה כולה ענף ת"ל גדילים ואין גדיל אלא חוטין מחוברין דכתיב מעשה עבות ומתרגם עובד גדילו גדילים יכול יעשה כולה גדיל ת"ל ציצית הא כיצד צריך שיהא גדיל יוצא מן הכנף וציצית יוצא מן הגדיל. העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד מח' החוטין וכורך אותו על שאר החוטין והוי נמי דאוריתא כיון דאין מעכבים זה את זה דכתיב וראיתם אותו וכל חד לחודיה משמע.
י[עריכה]
אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה דתכלת סתם הוא טווי ושזור דילפי' ממשכן ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור וסבירה ליה לרב ז"ל דלאו לעיכובה הוי. חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טוויה לשם ציצית דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך. ואין עושין אותה מצמר הגזול דכתיב ועשו להם משלהם לאפוקי גזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים דכיון דאסור ליהנות מהם לאו שלהם נינהו. המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית נראה דהוי מדרבנן כיון דאינה נאסרת להדיוט וטעמה משום מצוה הבאה בעבירה דהוי מדרבנן ואפילו עשה בה מעשה שאסרה להדיוט לא הוי צמרה פסול לציצית מדאוריתא דמצות לאו ליהנות נתנו כדרבא בלולב של ע"ז דאמר דיצא בדיעבד.
יב[עריכה]
ציצית שעשה אותה גוי פסול שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית בני ישראל ולא הגוי אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה דבטוויה הוא דמפסיל אם לא עשאו לשם ציצית אבל בתלייה לא מיפסיל. וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש בה אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית ולא מן העשוי והרי זה דומה למי שנעשת מאליה ומותר להתיר ציצית מבגד זה לתלותה בבגד אחר דליכא ביזוי מצוה כיון שחפץ ללובשו ומן העשוי נמי ליכא דהא מתקנו עכשיו. תלה החוטין בין שני כנפים מזו לזו כהלכתן ואח"כ חתכן באמצע ונתפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרם היו פסולים לפי שהן מעורבות זו בזו ובשעה שפסקן נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי וקרא קאמר תעשה לך ולא מן העשוי. הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשרה דלאו תעשה ולא מן העשוי הוא כיון שנתכוון לבטל את הראשונות מעיקרה אבל נתכוון להוסיף אע"פ שחתך אי זו מהן פסולה שהרי כשהוסיף פסל הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו ראשונה פסולה היתה וכן המטיל ציציות לבעלת ג' ואח"כ השלימה לד' והטיל לרביעית כולה פסולה דכתיב תעשה ולא מן העשוי.
יז[עריכה]
אין כופלין הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפים כשהיא כפולה דבכנף קאמר קרא ולא באמצעיתה והאי תרתי ציציות הוו באמצעיתה אלא אם כן תפרה כולה דאפילו מרוח אחד דהשתא הוי כנף גופיה כיון דתפר נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף הארוג אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא כשר דמאי דקפדינן דלהוי ציצית על הכנף דהיינו חוץ לקשר גודל היינו בתחלת עשייתו כדכתיב ועשו להם ציצית על כנפי וכן אם נתמעטו חוטי הציציות אפילו לא נשתייר אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק חוט מעיקרו דהיינו הסמוך לכנף פסול דלא הוו ד' חוטי ומדאוריתא בעינן ד' דכתיב גדילים וגו':
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |