מעשה רקח/ציצית/א

מעשה רקח ‏ ציצית א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות ציצית

א

ענף וכו'. ברייתא במנחות דף מ"ב כדברי רבינו.

ואין לחוטי וכו'. הקשה מרן ז"ל דבפ"ק דיבמות ובפרק התכלת מוכח דמן התורה יש מנין לחוטי הענף וצ"ע ע"כ ואפשר לומר דרבינו מפרש מאי דאמרו בפרק התכלת דף מ"א וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לה שיעור וכו' ומסיק דר"ל אין לה שיעור למעלה וכתב הרב ב"י או"ח סימן י"א דהרב בעל העיטור ז"ל מפרש אין לה שיעור למעלה דר"ל שאם רצה להוסיף בחוטין מוסיף בין במנין בין באורך ע"כ וא"כ אפשר דכוונת רבינו כהרב בעל העיטור לומר דאין לחוטין מנין מן התורה כלומר דדוקא הני ותו לא דליתא אלא אין להם שיעור למעלה מן התורה ולמטה כבר ביארו בהל' ו' דבעינן ארבע חוטין וכופלן וכאן כתב לענין ההוספה ודו"ק.

ב

ואין למנין הכריכות וכו'. ולקמיה הל' ז' והל' ח' ביאר כיצד יעשה והשני קשרים הראשונים לבד הם מן התורה מדשרא רחמנא כלאים בציצית וכדאיתא בגמרא.

ג

שתי צוויים וכו'. ואעפ"כ אינם כי אם מצוה אחת כדמפרש ואזיל ועיין לרבינו בפירושו להמשנה בריש פרק התכלת.

ושיכרוך על הענף וכו'. ולקמיה הל' ז' ביאר שגם על הלבן יכרוך עיי"ש.

ד

והתכלת וכו'. משנה וגמרא פרק התכלת ומרן ז"ל יישב דעת רבינו עיין עליו ועיין מ"ש בסוף הפרק.

ה

אף על פי וכו'. מבואר בספרי יכול שהם שתי מצות מצות תכלת ומצות הלבן ת"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ולא שתי מצות ע"כ הגהות מיימוני ז"ל.

וארבע ציציות וכו'. משנה שם ודע דבגמרא לא אתמר מנא לן הא מלתא ורבינו פירש שם במשנה ראשונה וז"ל וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהם ראיה עד שיהיו מעכבות אבל הענין קבלה בידינו תוס' יו"ט ז"ל. וראיתי בזה להטור או"ח סי' י"א שכתב ד' ציציות מעכבות זו את זו שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת וכו'. וכתב עליו הרב ב"ח ז"ל הוה מצי למימר נפקותא אחרת דאם אין בה כל הארבע אסור לו לברך עליה ואם מברך הוי ברכה לבטלה וכו' אלא דלפי דברכה אינה מעכבת ובשבת נמי דאינו יכול להטיל בה ציצית אינו עובר בעשה כדכתב במרדכי לפיכך אשמועינן הך נפקותא וכו' ע"כ.

 ואחרי  המחילה לענ"ד אין צורך לכל זה דמכיון שהטור כתב דמעכבות זו את זו וכו' ממילא משמע דאין לו לברך עליה דאיך יברך להתעטף בציצית ואין כאן ציצית ואפילו בספק גרידא הרי קי"ל ספק ברכות להקל אלא דאיצטריך הטור ז"ל לאשמועינן דין שבת משום דהוה ס"ד דכיון שהוא דרך מלבוש וגם מלבוש גמור הוא והציציות יהיו כטפלים לבגד קמ"ל דחייב וכמ"ש בגמרא בשבת דאדרבה הציציות חשובים הם אצלו דדעתו להשלימם ותירוץ הרב ב"ח ג"כ הוא קצת דחוק ונראה פשוט כמ"ש מלבד דהטור ז"ל סירכא דלישנא דגמרא נקט דההך מתניתין גופא מייתי רב הונא הא דהיוצא בשבת וכו'. והרב כנסת הגדולה שם הביא דהרי"ף ז"ל בתשובה אסר לצאת בטלית המצוייצת בליל שבת כיון דלילה לאו זמן ציצית היא הר"ד כתב יד ז"ל והרדב"ז סימן רמ"ד כתב ואני מן המתירים משום דמלבוש הוא לכל ישראל וכו' ע"כ וכן נראה שהיא הסכמת הפוסקים ז"ל.

והלובש טלית וכו'. אף שדבר זה כבר הוא מבואר ממ"ש לעיל נראה דאיצטריך לאשמועינן דאע"פ שיש לו תכלת ולבן אלא דבטלית זה אין בו כי אם כולו לבן או כולו תכלת או שניהם כאחד כלומר שיש בטלית זה שתי ציציות לבן ושתים תכלת אי נמי שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת (לפי שיטתו ז"ל) מכל מקום יצא וקיים מצות עשה אחת דכיון דאין הלבן מעכב התכלת ולא התכלת את הלבן א"כ באיזה אופן שיעשה יצא ידי חובתו ממצוה זו ודקדק לכתוב מ"ע אחת ע"פ מ"ש לעיל בהל' ג' דשתי ציווים הם חוטי לבן ושיכרוך עליהם החוט של תכלת וכאן שלא עשה כן קיים המ"ע האחת כלומר אף שאין כאן השתי ציווים ועמ"ש שם.

ו

כיצד עושים וכו'. שם דף מ"ב אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן וצריך שירחיק מלא קשר גודל ופי' רש"י שירחיק וכו' צריך שיגביהנה מן השפה מלא קשר גודל שיעור הצפורן כשר עד פרק ראשון ע"כ והרב ב"י או"ח סי' י"א הביא משם רבינו הגדול מוהר"י אבוהב ז"ל שהטעם שצריך שיהיה בתוך ג' ושירחיק כדי מלא קשר גודל הוא מפני שאין נקרא בגד פחות מג' אצבעות ולפיכך צריך שיהיה כמלא קשר גודל לפי שלא נקרא כנף אלא בשיעור זה ואם יש בכאן למטה משיעור זה אינו עוד כנף עכ"ל והגם דהרב ב"י ז"ל חלק עליו דלא הבין דבריו נראה לענ"ד כוונתו מבוארת כפשוטו וכבר עמד על זה הרב מגן דוד ז"ל שם עיין עליו ועוד כתב הרב ב"י משם מוהר"י בן חביב כי יש באורך קשר גודל יותר מב' אצבעות ואינו עולה לג' אצבעות ואנו צריכים שלא יהא בקרן ממש כדי שיהא על הכנף ולא תחת הכנף וגם צריך שלא יכנס בבגד ג' אצבעות שלמים כי הוא שיעור חשוב להקרא בגד וכו' וא"כ היה על הבגד לא על הכנף וכו' והסמ"ג ז"ל כתב המטיל ציצית בבגד לא יניחנו למעלה מג' אצבעות מפני שאינו נקרא כנף ולא יניחנו למטה ממלא קשר גודל משום שנאמר על הכנף ואם היה בקרן ממש א"כ היה תחת הכנף וגם לא יניחנו ממש בשפת הבגד שגודלים כדי שיהא חזק דנקרא בלע"ז לישיד"א שהרי על כנפי בגדיהם כתיב וזה אינו נחשב מן הבגד ע"כ וכל זה הוא קרוב לדברי מהרי"א ז"ל ודו"ק.

ומכניס שם וכו'. במנחות דף מ"א איפליגו בית שמאי ובית הלל ומסיק רב פפא הלכתא ארבע בתוך שלש ומשולשת ארבע ופי' רש"י ארבע חוטין נותן בחור הטלית וכופלו לח' משולשת תלויה הענף מן הגדיל ד' אצבעות וכו' ע"כ ומבואר עוד שם במסקנא דציצית אין לו שיעור למעלה דכמה דבעי עביד ליה ארוך ומהרמ"ע מפאנו ז"ל בהגה כתב יד פירש משולשת משולשלת ופשוט הוא.

ויהיה אחד משמונה חוטין וכו'. טעמו של רבינו מבואר ע"פ מ"ש לעיל הל' ג' דחוט תכלת אינו אלא לכרוך על הענף דכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ופתיל חד משמע וכ"כ מרן ז"ל והתוספות ז"ל ס"ל דכיון דתרי מיני בעי רחמנא סברא הוא שיהיו שוים והראב"ד ז"ל השיג על רבינו בזה עיי"ש ודברי רבינו מבוארים בטעמם.

ז

ולוקח חוט וכו'. כל זה הוציא רבינו מהסוגיא דמנחות דף ט"ל וכן משמעות דברי רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל השיג על רבינו דלמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מן כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט ע"כ. ולענ"ד אין כאן השגה כלל שהרי בהל' ג' ביאר רבינו דמדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת משמע שעיקר חיוב הכריכות יהיו בחוט של תכלת וכאן ביאר דמדכתיב הכנף מין כנף בעינן נמי שהכריכה ראשונה תהיה ממין הכנף דהיינו מן הלבן ובזה יתקיימו השני כתובים ולכך בעי רבינו שיהיו רוב הכריכות מחוט התכלת ולא ידעתי למה השיגו הראב"ד ז"ל בזה שהוא ברור לדעת רבינו ועיין למרן ז"ל והרב מגדל עוז וב"י סי' י"א שהביאו שאלת חכמי לוניל לרבינו ותשובת רבינו ע"פ האמור ותמיהא לי מלתא כנ"ל ודו"ק.

ח

לא פחות משבעה וכו'. שם דף ט"ל ופי' רש"י ז' אוירים שבין ז' רקיעים דעל שם שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע מדמה סידורה לסידור הרקיעים כדי לזכרנו לטובה ובשל"ה כתב ז' ח' י"א י"ג ואז הוא מכוון במנין ה' אוירים מג"א ז"ל והעטרת זקנים הביא סימן כי ט"ל אורות טליך אורות בגמטריא ציצית וח' חוטין וה' קשרים כלומר ט"ל כרכים לציצית ע"כ ועיין עוד להרב ב"י שם.

ונוי התכלת וכו'. שם דף ט"ל ונויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף.

החוטים המשולשים. בהגהות מהרמ"ע מפאנו כתב יד ז"ל פירש המשולשלים וכבר נתבאר לעיל הל' ו'.

וצריך לפרדו וכו'. שם דף מ"ב וצריך לפרודה כי צוציתא דארמאי ופי' רש"י כבלורית של ארמאי דבוקות מלמטה ופרודות מלמעלה.

ט

ואם רצה לכרוך וכו'. מלתא דסברא היא זו דאפילו בזמן דאיכא תכלת אין זה אלא למצוה א"כ השתא דליכא תכלת אין לנו קפידא זו וכ"כ מרן ז"ל וכן שמעתי שהוא מנהג איזה אשכנזים וכן במ"ש ויש מי שאינו מדקדק בדבר וכו' ועיין עוד שם שהאריך בזה ובמ"ש והא ברייתא קשיא לרבה בר בר חנה וכו' ע"כ והתוספות ז"ל כתבו דקשיא גם כן לרב עיי"ש שיש ליישב.

אלא חוליא אחת. פירוש כשעשה קשר אחר החוליא כדינו דחוליא בלא קשר אינו מתקיים ואין כאן גדיל נמוקי יוסף מרן ז"ל ועיין מ"ש לעיל הל' ב'.

י

אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת וכו'. באמת דהספרי קשה על רבינו וגם הגמרא דידן בעירובין דף פ"ז נראה כסברת הראב"ד ז"ל ומרן ז"ל כתב ליישב קצת דברי רבינו עיין עליו. ומ"ש וצריך ליישב דמשום דרבי שמעון מפיק לאוקומינהו אשנים ראיתי להרב ב"י ז"ל שהביאו בנוסח אחר וז"ל סי' י"א וצריך ליישב דמשום דרשא מפיק לאוקומינהו אשזורים שנים ע"כ ושמא ט"ס הוא בכס"מ וכצ"ל. שוב כתב מרן ז"ל ועוד קשה לי מי הגיד לו דההיא ברייתא דספרי דילפא שזורים ממשכן ע"כ הלשון מגומגם ובהב"י שם כתב וז"ל מי הגיד לו דההיא ברייתא דספרי דילפא שזורים ממשכן לא בעיא שזורים כמו במשכן עד שהוקשה לו שא"כ יהיו שזורים ששה כמשכן ע"כ ובזה מבוארת קושייתו. ועיין להלבוש ז"ל שם שהביא דעת רבינו בשם יש אומרים וכתב שטעמם משום דס"ל דהך גזירה שוה דמשכן לאו מופנה היא ועיין להלחם חמודות סי' ע"ד והרב בעל הלכות גדולות והסמ"ק ז"ל השמיטו דין השזירה ומ"מ הסכמת כל הפוסקים דבעו שזירה אף לעיכובא ולשמה.

יא

חוטי הציצית וכו'. מנחות דף מ"ב וסוכה דף ט' אמר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה דבעינן טויה לשמה ופי' רש"י מן הגרדין שתולין בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם הציצית מיניה וביה מן הקוצין חוטין שניתקו בשתי וקושרין אותם ותלויין לראשיהם בבגד לאחר שנארג וקרי להו קוצין על שם שבולטין כקוצין מן הנימין כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי התפירה תלויין בה ומהן גדלו הציצית פסולה הואיל ותלויין ועומדין כל אלו בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית לאו עשיה לשמה היא. מן הסיסין פקעיות כדוריות של חוט ע"כ והרא"ש ז"ל מפרשה בענין אחר עיין עליו ורבינו מפרשה כפשוטה דמן הקוצין היינו הצמר הנאחז בקוצין וכו' אמנם מ"ש רבינו ולא משיורי שתי וכו' קצת קשה דתיפוק לי משום דאין כאן טויה לשמה ומלשונו ז"ל משמע שהוא משום ביזוי מצוה וגם דומיא דצמר הנאחז בקוצין ונימין הנתלשים וכו' דהוו משום ביזוי מצוה אם לא שנאמר דקמ"ל דאפילו במציאות שטואן לשם ציצית ושוב נמלך לארגן בבגד אפ"ה פסולין וכו' וכזה מצאתי להרב מגן דוד סימן י"א על דברי הרב ב"י שכתב הטעם משום ביזוי מצוה להדיא עיי"ש ודין הסיסין לא הזכירו רבינו וצ"ל דמלתא דפשיטא היא דאין כאן טויה לשמה וכבר הקדים זה בלשונו הטהור.

מצמר הגזול. מההיא דסוכה דף ט' ועשו להם משלהם וכו'. וכתב מרן ז"ל ורבינו שכתב מצמר הגזול פסול נראה דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו אחר יאוש לא קני משום דהוי שינוי החוזר לברייתו ע"כ וכ"כ הרב ב"י שם. וראיתי להרב מגן דוד או"ח סימן י"א שנתעצם בזה הרבה וז"ל ותמהתי על פה הקדוש דשני התירוצים הם תמוהים דהתירוץ הראשון שמיירי קרא דועשו להם משלהם לאפוקי גזל בלפני יאוש פשיטא למה לי קרא דהכי פריך בב"ק דף ס"ו קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש פשיטא. ועל התירוץ השני קשה מתלמוד ערוך ריש הגוזל קמא דאמרינן גזל צמר ועשאם בגדים היינו שגזל צמר ועשה מהם נמטי דאז לא ליבנם מקודם אבל אם עשה מהם בגד ע"כ ליבנם מקודם וקנאם כבר בשינוי דליבון ואביי אמר שם דמיירי שגזל צמר טווי ועשה ממנו בגד דהיינו גם בזה לא עשה הגזלן שינוי דליבון אלא היה קודם הגזלה קודם שטווה אותם הנגזל וליבון הוי שינוי שאינו חוזר כדאיתא התם וא"כ זה שגזל צמר ועשה מהם ציצית ע"כ כבר ליבנה דבלא ליבון והשייך לו תחילה אי אפשר לעשות ממנו חוטין כדמוכח התם עיי"ש א"כ ודאי לא הוי שינוי החוזר לברייתו מחמת הליבון ובודאי אישתמיטתיה אז להרב ב"י סוגיא זו עכ"ד.

 ונראה  לענ"ד דדברי הרב ב"י הם נכונים בטעמם וחלילה להטיל בוקי סריקי בדבריו ז"ל וקושיות הרב ז"ל יש ליישבם דלא קשיא ולא מידי דמה שהקשה מההיא דבב"ק אחרי המחילה הראויה לא השגיח הרב בדברי התוספות שם ד"ה אילימא לפני יאוש וז"ל למה לי קרא פשיטא דאפילו קדשינהו אינו קדוש דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדיש ע"כ ור"ל ממאי דקי"ל מקרא דאיש כי יקדיש את ביתו קודש ודרשינן מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וזה אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו א"כ כוונת הש"ס במה שהקשו למה לי קרא פשיטא ר"ל כיון דזה נפקא לן מקרא אחריתי דהיינו ביתו ובפרק לולב וערבה דף ל' מוכח להדיא דאיצטריך קרא לקודם יאוש ושם בהתוס' ד"ה כי יקריב וכו' כתבו להדיא דכוונת הש"ס דהכא ר"ל מכח קרא דביתו כאמור יעו"ש שדבריהם עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר והשתא ליכא למימר דמקרא דביתו נילף נמי גם לציצית דא"כ אמאי איצטריך קרא בלולב ולקחתם לכם לאפוקי גזול וכן בסוכה חג הסוכות תעשה לך ודרשינן בסוכה דף ט' לאפוקי סוכה גזולה אלא ודאי במצוה הבאה בעבירה היא מדרבנן ומדאורייתא שפיר דמי וכ"כ התוספות שם ד"ה ההוא מבעי ליה וכו' ואף דר"ת לא ס"ל הכי מ"מ דברי הרב ב"י הם נכונים ועיין להתוספות ז"ל בכמה מקומות שעמדו בכל זה. ולקושיא שניה נמי י"ל דאין הכי נמי דסתם בגד או חוט בעי ליבון תחילה אמנם שפיר אפשר לארוג בגד בלא ליבון תדע דהתם הביאו הברייתא דפרק ראשית הגז דקתני גזזו טוואו וארגו אין מצטרף ליבנו רבי שמעון אומר אין מצטרף וכו' הרי דבחלוקא קמייתא בלא ליבון איירי בהכרח ודו"ק. אי נמי י"ל דכוונת מרן בתירוץ זה לדעת רבינו כשגזלו מלובן כבר תדע דלא הזכיר אלא טוויה לענין שינוי ומה גם דמדברי רבינו פ"ב דהלכות גזילה ואבידה נראה דליבון לחוד לא סגי לענין שינוי שאינו חוזר עיי"ש.

ולא משל עיר הנידחת וכו'. דבר זה אינו בגמרא שם וראויים הדברים למי שאמרן.

המשתחוה לבהמה וכו'. ע"ז דף מ"ז בעיא דרב פפא ולא אפשיטא ופסק לחומרא.

אבל המשתחוה וכו'. כתב מרן הקדוש ז"ל מההיא דהמשתחוה לקמה וכו' ע"כ ושם נאמר בעי רמי בר חמא המשתחוה לקמה חיטים מה הן למנחות יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד וכו' ומסיק הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא ופי' רש"י ז"ל המשתחוה לקמת חיטין מה הן למנחות להדיוט משרא שרי דאין מחובר נאסר להדיוט וכי קמבעיא ליה לגבוה אם תמצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא מאי כיון דהדר טחין להו יש שינוי בנעבד דלא מתסר לגבוה אלא בעיניה אבל היכא דאישתני שפיר דמי וכו' ע"כ ומדבריו משמע דלא קמבעיא ליה אלא מדרבנן וכן הכריחו התוספות ז"ל ומשם למד רבינו לדין הציצית בפשתן נטוע ופשוט הוא אכן ראיתי להרב מעיל שמואל בנימוקיו על רבינו שכתב דרבינו נפקא ליה ממ"ש פ"ה דסוכה וז"ל סככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה שעדיין עץ הוא ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בהם מפני שנשתנית צורתו וכו' אם כן הרי הדין נלמד בבירור מכאן עכ"ד. והדברים ברורין דדעתו ז"ל משום דין הפשתן שהזכיר רבינו כאן ושם. אמנם דעת מרן ז"ל נראית יותר דהוציאו רבינו מהך בעיא דאיירי במשתחוה וכו' והוא סמוך לדין משתחוה לבהמה שם והזכירו רבינו סמוך ונראה לדין זה ודו"ק.

יב

ציצית שעשה וכו'. מנחות דף מ"ב אמר רב יהודה אמר רב מנין לציצית בגוי שהיא פסולה שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו בני ישראל יעשו ולא גוים יעשו משמע דנשים כשרים לעשותם מדלא מפקינן אלא גוים וכ"כ התוספות וכן דעת הרא"ש וסמ"ג והמרדכי וכן פסק מרן ב"י או"ח סימן י"ד ועיין עוד שם דלא כר"ת ז"ל דפוסל ונראה מבואר דלא נחלקו אלא בעשיית הציצית דהיינו לתלותן על הכנף אבל הטויה לכו"ע נשים כשרות לטוותם וכ"כ ז"ל וכן מנהג העולם ועיין להרב מגן אברהם ז"ל שם.

יג

כיצד הביא כנף וכו'. שם דף מ"א ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ויתלה בה ע"כ וטעמא משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה בבגד זה בשעת עשיה וכ"כ הרא"ש ז"ל ועיין להרב ב"י סי' י'. ונראה לענ"ד שאם חבר שני טליתות מצוייצות יחד ובכל אחד מהם היה בו שיעור עיטוף ושוב הסיר הד' ציציות שהיו בהם בצד האמצעי כלפי התפירה של שניהם מקום חבורן והניח השנים האחרים שכלפי חוץ שהוא כשר וקרוב לזה כתב הרשב"א בתשובה הביאו הלחם חמודות סימן כ"ז והוא מהרב ב"י סימן ט"ו עיי"ש ועיין להרב בני חיי בענין זה שם.

ומותר להתיר וכו'. שם ובשבת דף כ"ב פלוגתא דרב ושמואל ומוכח התם דהלכתא כשמואל דאמר מתירין ציצית מבגד לבגד וכתבו התוס' ז"ל דאע"ג דשמואל סבר דחובת טלית היא אפ"ה מתירין כיון שעשהו לצורך בגד אחר וגבי מזוזה דאמרינן במציעא דף ק"א דנענש אותו שנטלה שמא לא היה בדעתו להניחה בבית אחר אי נמי מזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין וכו' ע"כ. והרב מגן אברהם סימן ט"ו הביא משם השאלתות כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעו בטלית אחר וה"ה במזוזה כשרוצה לקבעה בפתח אחר שרי ליטלה ע"כ אבל התוס' אוסרים במזוזה עכ"ל. וקצת קשה דלפי תירוץ ראשון של התוספות כשקובעה בבית אחר שרי ואיך כתב בסתם דדעת התוס' לאסור אפילו אם קובעה בבית אחר וי"ל דמסתברא דכיון דהתירוץ השני היא יותר מרווח ואליבא דכו"ע נקטינן כוותיה וגם בפסקיהם ז"ל שם אסרו במזוזה סתם שמע מינה נמי דדעתם ז"ל לפסוק כתירוץ בתרא (ועיין מ"ש ספ"ה דתפילין) וכל זה כשאינו מתיר הציצית כדי לעשות באותו טלית יפין מהם דאם עושה כן כדי לשים בו יותר יפין מסתברא דשרי להחליפן משום זה אלי ואנוהו וכ"כ הלבוש הביאו הרב שם וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל והוסיף עוד דאפילו אם הוא מקוטע אף דמעיקר הדין הוא כשר יכול להסירן ולהחליפן וכו' עיי"ש. ועיין מ"ש בפ"ג הל' ט' ד"ה נפסקו וכו'.

יד

תלה החוטין וכו'. פ"ק דסוכה דף י"א ודקדק יפה מרן הקדוש דמשמע מדברי רבינו דבחוטין שאינם תלוים אלא בכנף אחד אע"פ שכרך וקשר ואחר כך פסק ראשי החוטין כשרה דאם לא כן לישמועינן דאפילו בתלאן בכנף אחד פסולה אבל קשה וכו' ע"כ וכ"כ בהב"י או"ח סי' י'. ולענ"ד אפשר דרבינו אין הכי נמי דמפרש הסוגיא דתרתי קאמר וכמ"ש רש"י ז"ל עיי"ש אלא דבהטיל לשתי קרנות וכו' אין בו פיסול אלא משום שלא חתך אמצעות החוטין קודם שנתנם בכנף האחר דהא ד' חוטין מופרדים הם ולא מפסלי אלא משום שהכנפים מחוברין זו בזו בחוטין שביניהם כמו שמדוייק בדבריו ז"ל שכתב תלה החוטין דמשמע שהם ד' מופרדין וכן סיים לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו הרי דאין בו פיסול אלא זה וא"כ מכ"ש אם הטיל בכנף אחד ולא פסק החוט כלל דהו"ל חוט אחד ממש דפשיטא דפסול דאפילו בד' חוטין משום דמעורות בכנפות פסול מכ"ש חוט אחד בכנף אחד ודו"ק.

טו

הטיל ציצית על הציצית וכו'. הנה מרן הקדוש ז"ל פירש הסוגיא דמנחות דף מ' לדעת רבינו וכתב שפסק כרב פפא ולא פליג ארבא בחילוק הטיל לבעלת שלש להטיל למוטלת והוא דרך נכון על דברי רבינו אלא דקצת קשה לישנא דרב פפא ממאי דהאי גברא לאוסופי קמכוין וכו' דהו"ל לומר ממאי דכי עבר על בל תוסיף הוי מעשה בהכשר וכו' וצ"ל דהכי קאמר מנא לך לומר דמימרא דרב הונא דשרי להטיל למוטלת דכוונת המטיל לאוסופי ומכח זה פירשת דברי רבי זירא דבעבר על בל תוסיף מקרי מעשה בהכשר דילמא כוונת רבי זירא בנתכוון האי גברא לבטולי ואז ליכא בל תוסיף וכשר אמנם אם עבר על בל תוסיף בהא לא מכשר רבי זירא כלל ומרן ז"ל קיצר במובן. וראיתי להרב מגן דוד או"ח סימן י' שכתב על דברי מרן שפירושו דחוק ופירש ז"ל דרבא להקשות על רבי זירא קאי דכיון דעבר על בל תוסיף ע"כ הוי תעשה ולא מן העשוי ובא רב פפא לחזק דברי רבי זירא ואמר דמסתמא האי גברא לא נתכוון להוסיף דלאו ברשיעי עסקינן אלא נתכוון לבטל והראשונים כאילו אינם ומעשה בהכשר הוא ואין זה דומה להטיל על בעלת שלש וכו' דהתם פסול גמור וכו' ע"כ תורף דבריו ואחרי המחילה רבה לפי דרכו איכא תרי דוחקי חדא דלפי דבריו רבא בא לחלוק על רבי זירא לגמרי ולדברי מרן לא ותו דא"כ הו"ל לומר מתקיף לה רבא אי נמי והאמר רבא דהוא מוכח דפליג ותו דכיון דסתם תלמודא בעי להקשות מרבי זירא להטיל על בעלת שלש איך יביא תכף קושיא על רבי זירא גופיה אין זה הדרך על כן נראה שדברי מרן ז"ל נכונים ותו דיותר מסתבר כי היכי דלא ליפלגו רבא ורב פפא אהדדי בעיקר החילוק ועיין להרב ב"י שם ומ"ש הרב לחם חמודות על הרב ב"י דאישתמיטתיה להרב ב"י דברי הראב"ד ז"ל יעו"ש. נראה לענ"ד דלא קשיא ולא מידי משום דהרב ב"י מפרש דברי הרא"ש דסוגיין בסתם איירי כמ"ש שם בדרך שני ולפ"ז אי אפשר להשוותו לדברי הראב"ד כלל עיי"ש. ואיכא למידק אמאי השמיט רבינו הכא ובסוף פ"ג ההיא דחסידים הראשונים שהיו מטילין הציצית קודם גמר אריגת הבגד תוך ג' אצבעות כאמור שם בגמרא והרי בפ"ד דהלכות תפילה הביא ההיא דחסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם תפילה וכו' וי"ל דס"ל לרבינו דאפשר דהנך חסידים הראשונים הוה ס"ל דציצית חובת מנא הוא מדהטילו הציצית בעוד שלא נגמרה אריגתו ורבינו פסק לקמן דחובת גברא הוא ולהכי לא הזכירו ודו"ק.

טז

וכן המטיל וכו'. כבר נתבאר מהסוגיא דלעיל.

יז

אין כופלין את הטלית וכו'. שם דף מ"א וביאור הענין עיין למרן ז"ל ועמ"ש מרן בסוף דבריו והא דפטר רבי שמעון היינו מלהטיל בכנפים הכפולים וכו' ע"כ וכ"כ הרב ב"י והתם קצת קשה דכיון שהוא ז"ל הביא לעיל דברי הנמוקי יוסף דס"ל דטעמא דר"ש היינו לפי שאין קרוי בגד אם כן אף בארבע כנפות הפשוטים אין להטיל ציצית כיון שאין קרוי בגד כשהוא כפול וכבר נתעוררו המפרשים בזה ויש ליישב ודו"ק.

יח

נפסק הכנף וכו'. שם כלשון רבינו ורש"י ז"ל פירש דחוץ לשלש יתפור דליכא למיחש שישאר איזה חוט מן התפירה ויניחנו ויחברנו עם חוטי הציצית שישים בו אחר כך שהרי אין שם מקומו של ציצית אבל בתוך שלש שהוא מקום הציצית יש לחוש לזה והרא"ש ז"ל משם רב עמרם כתב טעם אחר דחוץ לשלש יתפור משום דכיון דאית ביה ג' על ג' אית ביה תורת בגד ותוך ג' לית ביה תורת בגד וכמאן דליתי דמי ואע"ג דתפריה כמאן דפסיק דמי ולא רמינן ביה ציצית וכו' ע"כ ומשמע דבין לפי' רש"י בין לפי' רב עמרם תוך ג' אין בו תיקון להטיל בו ציצית אא"כ ישים בו כנף אחר על גביו בין הציצית שהיה בו מקדם בין אם ישים בו ציצית מחדש הכל נפסל ומרן ז"ל הביא עוד משם הנמוק"י דלרב עמרם הפיסול הוא משום תעשה ולא מן העשוי אבל הציצית שהטיל בו אחר שתפרו כשר ושלזה נוטים דברי רבינו וכו' והאמת כן הוא וכן נראין קצת דעת התוספות שם והדבר מבואר דדברי רב עמרם כמו שהביאם מרן משם הרא"ש ז"ל אי אפשר לפרשם כן ואולי דהרא"ש גופיה לא העתיק דבריו ממש שעל כל פנים הדבר קשה מאד מלשון הנמוק"י שכתב שכן מתבאר מדברי רב עמרם וכו' עיי"ש. ועיין להרב ב"י והרב ב"ח ומג"א והלחם חמודות סימן כ"ה שהאריכו בדין זה בשיטת הפוסקים ז"ל ויש להחמיר ולחוש לכל הפירושים היכא דאפשר וכן הסכים הרב ב"י ז"ל סי' ט"ו.

נתמעטה זוית וכו'. שם חזיה רב סמא לקרניה דגלימיה דרבינא דסתר ובצר ממלא קשר גודל א"ל לא סבר לה מר להא דרבי יעקב א"ל בשעת עשיה אתמר ופי' רש"י דסתר וכו' דנסתר ונרחב הגדיל ויורד למטה עד שעמד מלא קשר אי נמי נסתר הבגד מלמטה שקורין אנפיליר עד שנפחת מן השפה עד הנקב ממלא קשר גודל ומדכתב רבינו שבין חוטי הציצית ובין סוף הארוג נראה שהוא מפרש כלשון ראשון של רש"י ז"ל. ומפני זה נוהגים לעשות שפה בנקב הציצית ע"י תפירה כדי שלא יקרע והרב ב"י סימן ט"ו כתב משם הרב תרומת הדשן דאין בזה קפידא לא לפי' רש"י ולא לפי' רב עמרם שפירשו בההיא דתוך שלש לא יתפור וכו' כנ"ל.

וכן אם נתמעטו וכו'. מסקנא דמלתא שם דף ל"ט ובריש הפרק כתב רבינו דאם נפסק הלבן ונתמעט עד הכנף וכו' כשר ואינו מנגד למ"ש כאן דהתם כתב כן דרך כלל וכאן ביאר דבעינן שישתייר כדי עניבה דוקא והיינו בשלא נפסק אלא המין האחד והמין השני קיים וכן ביאר מרן ז"ל בפי' שני ועיין עליו שהאריך בדבר הרבה ע"פ הסוגיא דהתם וגם בב"י סימן י"ב ועיין להמפרשים ז"ל. ושם בגמרא איבעיא להו כדי לענבן כולהו בהדדי או דילמא כל חד וחד לחודיה תיקו ופי' רש"י כדי לענוב החוטין אהדדי דהיינו שיעור גדול ע"כ וכוונתו מבוארת דאי אמרינן כדי לענוב כל חד באנפי נפשיה הוי שיעור זוטא דמתוך דקותם בכל דהו מענבי משא"כ אם נאמר כדי לענוב כולם יחד בעי שיעור טפי דמתוך עוביין צריכים שיעור יותר גדול ומדברי רבינו שלא חילק בדבר משמע דפסק לקולא וכ"כ הרב ב"י שם ושם הביא הטור ז"ל דרבינו יונה פי' דאפילו נחתך כל הענף ולא נשאר אלא כדי עניבה מן הגדיל כשר וכו' ע"כ והיא קולא גדולה ולישנא דגמרא לא מוכח הכי דמדקאמר כל חד לחודיה או כולהו בהדי הדדי משמע דבענף דוקא איירי דבגדיל לא שייך כל חד לחודיה דהרי הם מגודלים עם הקשרים והחוליות ואם איתא הו"ל למבעי בענף או בגדיל ואף שכל זה יש ליישב (ועיין בלשון ספרי שהביא הרא"ש ז"ל) נראה דהעיקר כדברי רבינו והיא שיטת הרי"ף והפוסקים ז"ל.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---