קרית ספר/מעשה הקרבנות/ב

קרית ספר ‏ מעשה הקרבנות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מנחת נסכים והיא הסלת אינה טעונה לא תנופה דלא כתיב בה ולא הגשה דכתיב במנחת חוטא והקריבה דמשמע מיעוט אותה דמייירי בה ולא מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה אלא בגלל הזבח ולא לבונה דכתיב ושמת עליה לבונה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה אבל טעונה מלח כדילפינן לכולהו מדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וכולה נשרפת על מזבח החיצון ויתנסך היין על המזבח ואין נותנין אותו על האש דכתי' ויין לנסך וגו' אשה ריח ניחוח ואינו מוסב אלא על המנחה ועל השמן אבל היין אינו אשה שאינו ניתן על האש אלא ניתן לספלים על המזבח ויוצק על היסוד והוא ירד לשיתין דכתיב הסך נסך שכר לה' לשון שביע' לשון שכרות שיהא נראה על גבי המזבח כשפוקקין את השיתין.

ב

אין טעון נסכים אלא עולת בהמה ושלמים בלבד בין היו קרבן יחיד או צבור דכתיב בפ' נסכים ועשיתם אשה לה' יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים ואפילו מנחה הבאה בפני עצמה בלא זבח ת"ל עולה ולא מנחה הבאה בפני עצמה. שלמים מנין ת"ל או זבח תודה מנין ת"ל או ואף על גב דשלמים בהדיא כתיבי דכתיב לפלא נדר או שלמים וגו' היינו בבן בקר כדכתיב ברישיה דההוא קרא וכי תעשה בן בקר ואתא זבח לרבויי מן הצאן יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח חטאת ואשם ת"ל לפלא נדר או לנדבה בא בנדר ונדבה טעון נסכים שאינו בא בנדר ונדבה כי הני אין טעון נסכים משמע להוציא את אלו שהם חובה אוציא את חובות הבאות מחמת הרגל ברגל ומאי ניהו עולת ראיה ושלמי חגיגה ת"ל או במועדיכם כל הבא במועדיכ' טעון נסכים משמע להביא את אלו עולת ראיה ושלמי חגיגה דעולת ראיה ללא יראו פני ריקם ושלמי חגיגה לשלמים ומוספין וחובת היום לא מצי להוציא דבהדיא כתיב בהוא נסכים אביא שעיר חטאת דהואיל ובאין במועד יהו טעונין נסכים ת"ל וכי תעשה בן בקר בן בקר בכלל היה דהא כתיב ברישיה דקרא לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן ולמה יצא להקיש אליו ולומר לך מה בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר טעון נסכים לאפוקי שעירי חטאת דלא מצינו חטאת שיהא בא בנדר ונדבה וכבש יולדת ואילו של כ"ג הואיל והן עולות טעונין נסכים דכתיב לכבש לאיתויי כבש יולדת שטעון נסכים וכתיב לאיל לרבות אילו של אהרן אבל העוף והאשמות והחטאות אין מביאים עמהם נסכים דבהמה הבאה בנדר הוא דטעון נסכים כדאמר' וכתיב מן הבקר או מן הצאן ולא עולת העוף חוץ מחטאת ואשם של מצורע שנתפרשו בתורה דכתיב שני כבשים וכבשה אחת ושלשה עשרונים לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים ובמנחה הבא עם הזבח שקריבה עמו הכתוב מדבר דכתיב בההוא ענינא והעלה הכהן את העולה ואת המנחה הוי במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר ויין דלא כתיב בפי' בהאי ענינא הא כתיב בפרשת פנחס ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח מה ת"ל לעולה או לזבח דכבר היו כתובים בראש הפרשה אלא עולה זו עולת מצורע זבח זו חטאת או לזבח זו אשם מצורע דשלשתן טעונין נסכי יין.

ד

כמה הוא שיעור נסכים נסכי כבש או כבשה עשרון סלת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין וכו' לכבש האחד וכן נסכי העז בין קטן בין גדול בין זכר בין נקבה דכתיב אם כבש יביא קרבנו לחטאת ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים כאן הקדים עז לכבש מלמד ששניה' שקולים והכא נמי כתיב בכבשים או בעזים ונסכי רחל אף על פי שהוא גדולה הם אלו אבל נסכי איל הם שני עשרונים סלת בלול בשלישית ההין שמן ויין לנסך שלישית ההין באיל הוא שריבה נסכים ולא ברחל דכתי' או לשה בכבשים לומר דדוקא בכבשים אנו מחלקים בן נסכי כבש לאיל אבל לא בין נסכי כשבה לרחלה ונסכי הפר או העגל בין זכרים בין נקבות שלשה עשרונים סלת בלול בחצי ההין שמן ויין לנסך חצי ההין דכתיב והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין ויין תקריב לנסך חצי ההין ומדכתיב בן בקר משמע בין עגל בין בקר לא חלק בנסכים וכתיב ככה תעשה לשור האחד מלמד שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור.

ה

אלו הן הנסכים בין לעולה בין לשלמים כשיעור הזה לכל אחד ואחד כדכתיב כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם. אין מוסיפין על השיעורין האלו ואין גורעין מהם ואם גרע או הוסיף כל שהו פסל דכתיב בנסכים ככה לומר דמיעוטו מעכב את רובו דאם חסר כל שהוא פסול אין לי אלא שלא ימעט שלא ירבה מנין ת"ל כמספר אשר תעשו חוץ מכבש העולה שמקריבין ביום הנפת העומר שבנסכים שלו שני עשרונים בלול ברביעית ההין שמן ורביעית ההין יין אף על פי שנכפלה סלתו דכתיב ומנחתו שני עשרונים לא נכפלה יינו דכתיב ונסכה יין רביעית ההין יכול לא יהא יינו כפול לפי שאינו נבלל עם מנחתו אבל יהא שמנו כפול שנבלל עם מנחתו ת"ל ונסכה כתיב ונסכה וקרינא ונסכו לומר נסכה דמנחה דהיינו שמן כנסכו דכבש דהיינו יין מה יין רביעית אף שמן רביעית.

ו

המצורע מביא ג' כבשים חטאת ואשם ועולה עם שלשה עשרונים עשרון לכל אחד בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין כדילפינן לעיל והמקריב את הפלגס מביא נסכו איל ולא עולה לו זבחו דכתיב או לאיל לרבות את הפלגס לנסכים ואינו עולה לו דבריה בפני עצמה היא ואפ"ה קא מרבי ליה קרא לנסכים אבל אינו עולה לו לשם חובת נדרו וצריך להביא איל או כבש.

ז

ההין הוא שנים עשר לוג דכתיב שמן זית הין וכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגמטרי' תריסר הויין ואי קשיא לך אימא תריסר רביעית הא לא קשיא דלא אשכחן מדאוריתא מדה פחותה מלוג להכי אמרינן י"ב לוג ולוג הוא ששה ביצים העשרון הוא העומר והוא שיעור חלה דכתיב והעומר עשירית האיפה הוא האיפה שלשה סאין והם שמנה עשר קבין כל קב כ"ד ביצים דהוו תל"ב ביצים העישור מ"ג וחומש ביצה והוא עומר והוא עשרון.

ח

אין מודדין שלשה עשרונות לפר ושנים לאיל אלא במדת עשרון לא בכלי מחזיק שלשה או שנים אלא מודד שלש' פעמים בעשרון לפר ב' פעמים לאיל דלא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב ועשרון אחד לכבש האחד אם כן מה תלמוד לומר עשרון עשרון לרבות חצי עשרון למנחת כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בערב ומניקוד וי"ו שבאמצע עשרון של עשרון ראשון של יו"ט הראשון של חג ילפינן שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל דכל נקודה אתי למעוטי וכן השמן של נסכים מודדין במדתו שבמקדש ושמן של מנחות היחיד בלוג שבמקדש כמנין העשרונות מנין הלוגין דבמצורע עני כתיב עשרון בלול ולוג לימד על כל עשרון שטעון לוג.

ט

בירוצי המדות של סלת חול ובירוצי היין והשמן קדש שהבירוצין נכנסו בכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו חוץ לפיכך הן קדש דנכנסו בכלי ונתקדשו בו אבל פירורין של יבש אינו נעקר מתוכו של כלי שלא נכנס בתוך הכלי ולא נתקדש בו לפיכך הוא חול וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ לפיכך בירוצין קדש מדעת המודד.

יב

הסלת עם השמן של נסכים אינם מעכבין את היין ואין היין מעכבם דכתיב ומנחתם ונסכיהם הבא מנחה ואחר כך נסכים דמנחת נסכים קרבה תחלה ואחר כך נסכים ולא הנסכים מעכבין את הזבח אלא אדם מביא קרבנו היום ונסכיו אחר עשרה ימים כשלא קדשו בכלי שרת דאם קדשו נפסלו בלינה דמדבאין עם הזבח מנחה ואחר כך נסכים בפני עצמן נמי מנחה ואחר כך נסכים.

יג

אין מביאים נסכים אלא מן החולין דכתיב זאת התורה וגו' למנחה לחטאת מה חטאת אינה באה אלא מן החולין דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל מעשר אף כל אינו בא אלא מן החולין.

יד

המילואים שהיו ושיהיו במהרה בימינו אינן נוהגין לדורות אלא הוראת שעה אחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף