קרית ספר/מעשה הקרבנות/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png מעשה הקרבנות TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
יצחק ירנן
מעשה רקח
מעשי למלך
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

כל הקרבנות של מיני נפש חיה באין מחמשת מינין בלבד מן הבקר ומן הכשבים ומן העזים ומן בני היונה ומן התורים כדכתיב כולהו בתורה.

ב[עריכה]

וכל הקרבנות בין של צבור בין של יחיד ד' מינין עולה וחטאת ואשם ושלמים דלא אשכחן בתורה קרבן אלא מאחד מד' מינין אלו דתודה מין שלמים היא.

ג[עריכה]

ועוד יש ג' מיני קרבן יחיד פסח ובכור ומעשר דאין טעונין אלא מתנה אחת.

ד[עריכה]

כל קרבנות הצבור עולה כעולת תמידין ומוספין וחטאת כשעירי ר"ח ושל מועדות ואין בקרבנות הצבור שלמים חוץ משני כבשי עצרת דכתיב בהו ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים והם קדשי קדשים דכתיב בהו קדש יהיו לה' לא כשלמי יחיד שהם קדשים קלים ואין הצבור מקריבין אשם לעולם דכולהו אשמות דכתיבי בתורה ליחיד נינהו ואין הצבור מקריבין עוף דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאין עוף.

ה[עריכה]

קרבנות הצבור הם שתי תמידין של כל יום כדכתיב צו את בני ישראל וגו' את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' ואת הכבש השני וגו' ומוספי שבתות כדכתיב וביום השבת וגו' עולת שבת בשבתו על עולת התמיד כעולת התמיד ומוספי ר"ח כדכתיב ובראשי חדשכם וגו' ומוספי המועדות דבכולהו כתיב והקרבתם ועשיתם ושעיר חטאת של יום הכיפורים כדכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וגו' וכתיב ועשהו חטאת וכן אם שגגו ב"ד והורו בע"ז מביא כל שבט פר עולה ושעיר חטאת כדכתיב ועשו כל העדה פר בן בקר וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת ואם שגגו והורו בשאר המצות מביאין פר לחטאת כדכתיב והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת.

ו[עריכה]

קרבנות היחיד הם הבכור דכתיב ביה כל הבכור אשר יולד וגומר הזכר תקדיש וגומר לפני ה' אלהיך וגו' והמעשר דכתיב ביה וכל מעשר בקר וצאן וגו' יהיה קדש לה' ליקרב על המזבח דמו ואיבריו והבשר נאכל לבעלים והפסח כדכתיב וזבחת פסח צאן ובקר וגו' והחגיגה והיא זבחים של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר כדכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב בחגיגה שלפני הדיבור ויחוגו לי במדבר ונתקיים בשלמים שהקריבו נערי בני ישראל כדכתיב ויזבחו זבחי שלמים והראיה היא עולה דמה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו שלמים כדילפינן אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו דכתיב ולא יראו פני ריקם דמשמע לצורכי אני שואל וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם וקרבן הגר והוא עולה דכתיב ככם כגר מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף גר לדורות כן עולה דאע"ג דכתיב ויעלו עולות ויזבחו שלמים הכתיב ככם כגר יהיה לכם לכם הקשיתיו במקצת ולא לכל קרבנותיכם והיינו עולה דכולה כליל לה' כדכתיב בהאי קרא אשה ריח ניחוח לה' אי זהו דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף דעולת בהמה עורה לכהנים הילכך אי מייתי בני יונה או תורים שניהם עולה דליכא שלמים בעוף ואי מייתי ב' בהמות אחד עולה ואחד שלמים כהרצאת קרבן דישראל דכתיב ויעלו עולות ויזבחו שלמים דאף על גב דאמרינן לכם הקשיתיו במקצת סבירא לרב ז"ל דהיינו היכא דמייתי קרבן עוף והנודר או המתנדב עולה או שלמים או הבאים עם הלחם והם הנקראים תודה כדכתיב גבי שלמים אם על תודה יקריבנו וכן קרבנות הנזיר והן עולה וחטאת ושלמים כדכתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו וגו' לעולה וכבשה וגו' לחטאת ואיל וגו' לשלמים וקרבנות מצורע חטאת ואשם ועולה כדכתיב שני כבשים וכבשה א' וגו' וקרבנות זבים ויולדות הם חטאת ועולה כדכתיב כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת וקרבן השוגג במצות ל"ת שיש בה כרת והוא חטאת כדכתיב נפש כי תחטא בשגגה בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וגו' ושחט את החטאת ואשם תלוי כדכתיב ולא ידע ואשם והביא איל תמים וגו' ואשם ודאי במעילה כדכתיב נפש כי תמעול מעל וגו' והביא את אשמו לה' איל וגו' ואשם גזילות אשם שפחה חרופה וכן איל העולה ופר החטאת של כ"ג בי"ה כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכל אלו הקרבנות מפורשין בתורה ויתבארו בס"ד.

ז[עריכה]

כל קרבנות היחיד חייב באחריותן ובאחריות נסכיהם חוץ מנדבה שאמר הרי זו אבל נדר או קרבן שהוא חובה עליו שקבוע להם זמן אפילו עבר זמנו חייב להקריבם דעולת יולדת וקרבנות מצורע אם עבר שמיני שלו יכול להקריבו לאחר זמן וכל קרבנות הצבור אינם חייבים באחריותן ולא באחריות נסכיהם ואם הקריב הזבח חייב באחריות נסכיהם דכתיב במוספי המועדים בפ' שור או כשב וגו' דבר יום ביומו מלבד וגו' מלמד שכל היום כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם אע"פ שקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר דכתיב בפרשת פנחס מנחתם ונסכיהם לפרים וגו' בכולהו לומר לך מנחתם ונסכיהם של צבור קרבין אפילו בלילה ואפילו למחר אם קרבו קרבן בזמנו ולא נזדמנו להם מנחות ונסכים מקריבין אותם כשיזדמנו להם אפילו לאחר כמה ימים וכתיב נמי מלבד שבתות ה' דהכי כתיב זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' ודרשינן סמוכים דבר יום ביומו הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות דאם י"ט אחר שבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו והקרב נסכים ששכחת אתמול ולא הקרבת וצריכי דאי כתב ר"ח מלבד שבתות ה' הוה אמינא ביום אין אבל בלילה לא דהא דבר יום ביומו כתיב וסמיך ליה מלבד שבתות ה' כלומר נסכי השבת תקריב היום בי"ט אבל בלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה כדאמר' ואי כתב רחמנא מנחתם ונסכיהם ולא כתב מלבד שבתות ה' ה"א בלילה אין ביממא דלמחר לא דבקדשים הלילה הולך אחר היום שעבר דכתיב ביום קרבנו יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אלמא כל הלילה קרי יום קרבנו הילכך סד"א בלילה יקרבו הנסכים דהוי מיום שעבר אבל ביממא דלמחר לא קמ"ל מלבד שבתות ה' וגו' וקרבן יחיד שקבוע לו זמן הוי כקרבן צבור כחביתי כ"ג דכתיב מנחה תמיד כמנחה של תמידין שדוחה שבת וטומאה מפני שזמנו קבוע ואם עבר זמנם אין להם תשלומין.

ח[עריכה]

כל עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בלבד דכתיב מן הבקר זכר תמים וגו' זכר ולא נקבה כשהוא אומר זכר למטה שאין ת"ל ולא טומטום ואנדרוגינוס והיא באה מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר דכתיב מן הכבשים ומן העזים לעולה וכתיב אם עולה קרבנו מן הבקר בין גדולים בין קטנים דמיום השביעי והלאה ירצה לקרבן אשה ומן התורים ומן בני היונה דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו וגו' בין זכרים בין נקבות דכתיב תמים זכר בבקר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף.

ט[עריכה]

החטאת באה מחמשת המינין האלו בכהן משיח ובהעלם דבר של צבור כתיב פר ובנשיא שעיר עזים ובהדיוט שעירת עזים או כבשה ובקרבן עולה ויורד שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה מן הזכרים ומן הנקבות בנשיא כתיב זכר תמים ובהדיוט כתיב שעירה וכבשה מן הגדולים ומן הקטנים פר ושעיר עזים הוו גדולים שהם בני שתים וכבשה הוי מן הקטנים דהויא בת שנה.

י[עריכה]

האשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד דכבש או איל כתיב ביה ולא כבשה איל מן הגדולים כבש מן הקטנים.

יא[עריכה]

השלמים באים מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר מן הזכרים ומן הנקבות מן הגדולים ומן הקטנים דכתיב ואם זבח שלמים וגו' אם מן הבקר אם זכר ואם נקבה ואם מן הצאן וגו' זכר או נקבה אם כשב מן הקטנים מן הבקר גדולים ואין העוף בא שלמים שהיה בדין שיבא שלמים ולהכי כתיב העוף עולה לומר עוף עולה ואין עוף זבחי שלמים. הקטנים הם מבני שמנה ימים עד שנה תמימה מיום ליום דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ושמיני עצמו מותר כדכתיב בבכור ביום השמיני תתנו לי וילפינן שמיני שמיני לג"ש ותמימה מיום ליום ונתעברה לו השנה כדכתיב כבש בן שנתו לו ולא למנין עולם וכבשה בת שנתה והגדולים בבקר עד ג' שנים שלימות מיום ליום דמבן שנה הוי שנה שלימה מיום ליום כדאמרינן בני ב' וג' נמי יותר על זה הוי זקן וקטנים לכתחלה מיום ל' והלאה דכתיב והלאה ירצה דמשמע הלאה מיום ח' דהיינו ל' ובכור כתיב ביה ביום השמיני תתנו לי דמשמע לכתחלה מיום שמיני.

יג[עריכה]

שעות מונין לקדשים שאם נולד בניסן בי"ד בט' שעות ושחטו לשנה הבאה בי"ד בט' שעות אסור לזרוק דמו בעשירית שכבר עברה שנתו דכתיב תכוסו על השה דהיינו שחיטה וסמיך ליה שה תמים זכר בן שנה שיהא בן שנה בשעת שחיטה בקבלה בהולכה בזריקה מנין ת"ל יהיה בכל הויותיו יהיה בן שנה אבל אם נכנס בשנה שנייה בין שחיטה לזריקה פסול כדאמר ומינה לכולהו זבחי'.

יד[עריכה]

כל מקום שנאמר כבש או כבשה או כבשים הוו בני שנה כדאמר איל או אלים הוו בני שנתים דאיל לשון קשה כמו את אילי הארץ אף כאן קשה בן שתי שנים משיכנס בשנה שנייה אחד ושלשים יום וקודם הוי פלגס דאינו כשר לא לכבש ולא לאיל דאכתי לא הוי קשה כאיל וכל מקום שנאמר עגל הוא בן שנה כדכתיב ועגל וכבש בני שנה פר בן שתים דכתיב פר בן בקר גבי פר כהן משיח יכול אפילו זקן ת"ל בן יכול אפילו קטן ת"ל פר הא כיצד בן שלש והיינו דכשר אף בן שלש אבל בן שתים פשיטא דכשר דכתיב ופר שני בן בקר תקח לחטאת מאי שני אם ללמד שהם שנים מקרא דבתריה נפקא דכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא שני ללמד שהוא בן שתי שנים שעיר עזים בן שתים כל שנה שניה נקרא שעיר.

טו[עריכה]

כל קרבנות הצבור זכרים דרובן עולות ועולה זכר הוא וחטאות של צבור מן העז ומן הבקר הן בשעיר עבודה זרה ופר העלם דבר של צבור ולא הוזכר כבש ואין עולה מן העז דכבשים כתיב בעולות צבור. כל חטאת יחיד נקבה כדכתיב שעיר' עזים וגו' וכתיב ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה וקרבן עולה ויורד כתיב כשבה או שעירת עזים ותאכל לכהנים כדכתיב כל זכר בכהנים יאכלנה ואינה באה מן הבקר דשעירה וכשבה כתיב חוץ משלש חטאות יחיד שהם זכרים חטאת נשיא שהוא עז כדכתיב והביא את קרבנו שעיר עזים זכר וגו' ונאכלת כשאר חטאות וחטאת כהן משיח שהוא פר כדכתיב פר בן בקר תמים ונשרף כדכתיב ושרף אותו על עצים וגו' ופר כ"ג ביום הכיפורים כדכתיב פר החטאת אשר לו ונשרף כדכתיב ושרפו באש וגו'.

טז[עריכה]

כל חטאות של צבור נאכלות דכתיב כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' בקדש הקדשים תאכלנו חוץ משעיר של י"ה שחברו משתלח לעזאזל כדכתיב ושרפו באש את עורותם וגו' וכן שעירי ע"ז אם הורו ב"ד בע"ז חייבין כל שבט להביא שעיר ונשרפין לפי שהן חטאות הצבור וילפינן מפר העלם דבר של צבור דנשרף וכתיב ביה חטאת הקהל הוא בנה אב לכל חטאת הקהל שישרפו ושעירי הרגלים שהם חטאת קהל יכול ישרפו ת"ל הוא דממעט אותם שאינם באים על עבירת מצוה ידועה ופר העלם נשרף כדכתיב ושרף אותו ופר הבא על כל המצות כתיב ביה נמי ושרף אותו על עצים באש.

יז[עריכה]

כל הקרבנות האלו נקראים זבחים נראה דלא איקרו כל הקרבנות זבחים אלא בלשון חכמים כדתנן כל הזבחים ואיזהו מקומן של זבחים אבל בלשון תורה לא איקרו זבחים אלא השלמים. וכל העולות והחטאות והאשמות ושני כבשי שלמים של עצרת נקראים קדשי קדשים נמי בלשון משנה משום דכתיב בהו לה' ועולה דלא כתיב בה לה' קדשי קדשים היא נמי דכולהו לגבוה סלקא. אבל שלמי יחיד והבכור והמעשר והפסח נקראים קדשים קלים משום דשחיטתן בכל מקום ונאכלין בכל העיר.

יח[עריכה]

האיברים ששורפין על גב המזבח מן הקרבנות הנאכלים נקראים אימורים וכן בשור או בעז החלב אשר על הקרב כדכתיב את החלב המכסה את הקרב ובכללו חלב שעל הקיבה כדכתיב את כל החלב לרבות ושתי הכליות וחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים ויותרת הכבד דכתיב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד שיטול מן הכבד מעט עם היותרת דכתיב במקום אחר ואת היותרת מן הכבד ואם היה כבש מוסיף על אלו האליה דלכך נחלקו לשתי פרשיות דכתיב אם כשב הוא מקריב לפי שיש באימורי הכבש מה שאין באמורי העז שהכבש אליתו קרבה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות דכתיב לעומת העצה למעלה מן הכליות היועצות וכל האימורין נשרפין על מזבח החיצון דכתיב והקטירו אותו בני אהרן המזבחה על העולה.

יט[עריכה]

היתה הבהמה מעוברת אינו מעלה אלא חלב אמו בלבד והרי העובר כאחד מאיבריה דמה יתרת כבד וכליות האמורים באשם מוציא מכלל שליל כדילפינן מדכתיב באשם חלב ושתי הכליות דלא הוה צריך דאין שלמים שאין כל מינם טעון אליה הרי הם טעונין חלב ושתי הכליות אשם שכל מינו טעון אליה אינו דין שיטענו חלב ושתי כליות א"כ למה נאמר חלב ושתי כליות באשם לומר לך מה אשם מוציא מכלל שליל שאינך יכול לומר חלב שליל יקריב באשם שהרי אין אשם נקבה אף כל קרבנות אפילו באים נקבה חלב האמור בהם מוציא מכלל שליל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף