משנה למלך/מעשה הקרבנות/ב
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
א[עריכה]
א] ויוצק על היסוד כו'. עיין במ"ש מרן ובס' ברכת הזבח דף מ"ד ע"ב ודוק:
ט[עריכה]
ט] בירוצי המדות של סלת חול שאין גב העשרון קדש ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ. דין זה הוא במשנה פרק ב' מדות דף ץ' ופסק כת"ק ובפ' כל המנחות דף נ"ז אמרינן דטעמא דמ"ד דמדת יבש לא נתקדשה מבחוץ הוא משום דכתיב אותם ובא למעט מדת יבש מבחוץ והתוס' כתבו שם דאותה סוגיא דשבועות דף ט"ו דאמרינן אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה אלא בעבודה אתיא כר"ע דאית ליה מדת לח נתקדשה מבפנים ומבחוץ ומדת יבש לא נתקדשה כלל א"כ לא איצטריך אותם אלא למימרא דלדורות בעבודה ולפי זה יש להקשות לרבינו דהכא פסק כת"ק וא"כ אותם איצטריך למעט מדת יבש מבחוץ ואילו בפ"א מה' כלי המקדש דין י"ב פסק כאותה סוגיא דשבועות וי"ל דדוקא כפי הס"ד שדין זה דלדורות בעבודה הוא נלמד דוקא מקרא דאותם כתבו התוס' דע"כ דין זה אינו אלא לר"ע אבל לפי האמת דאית לן קרא דאשר ישרתו בם בקדש דהכתוב תלאן בשירות א"כ אותה הברייתא היא מוסכמת מהכל אלא דלר"ע איצטריך אותם משום דס"ד דלדורות במשיחה ובעבודה קמ"ל אותם אבל לת"ק ס"ל דלעולם לא ס"ד דלדורות יהיה טעון שני דברים ומקרא דאשר ישרתו שמעינן דלדורות דוקא בעבודה וא"כ אייתר אותם למעט מדת יבש מבחוץ וזהו שרבינו לא הביא כי אם קרא דאשר ישרתו והא דלא משני התם דאותם איצטריך למדת יבש הוא משום שרצה לתרץ גם אליבא דרבי עקיבא. ודע דבפ' ב' מדות דף פ"ז נחלקו ר' יהודה ור' מאיר דר"י חשיב ז' מידות מלמטה למעלה ור"מ מלמעלה למטה ואמרינן דמ"ד ממטה למעלה קסבר בירוצי המידות נתקדשו ומ"ד מלמעלה למטה קסבר בירוצי מידות לא נתקדשו ויש לדקדק דכיון דרבינו פסק דבירוצי מדות נתקדשו איך מנאם מלמעלה למטה בפ"ח מה' כלי המקדש דין י"ו נראה שדקדוק זה אינו מוכרח שהרי במתני' מני להו מלמעלה למטה וליכא למימר דס"ל דלא נתקדשו שהרי באותו פרק עצמו סתם לן תנא דבירוצי מידות נתקדשו ודוקא בברייתא שנחלקו ר"מ ור"י ואין מחלוקת ביניהם כי אם שזה מונה מלמעלה למטה וזה ממטה למעלה בזה הוא שאמרו שכיונו למחלוקת אחר אבל אין להכריח מזה דמאן דמני להו מלמעלה למטה שיסבור דבירוצי מידות לא נתקדשו ומה דרבינו מני להו מלמעלה למטה לישנא דמתני' נקט וראיתי להרב בעל לחם משנה שכתב דרבינו פסק כאביי דלא פליגי ר"מ ור"י בבירוצי המידות אם נתקדשו ומלבד הקושי שיש בתירוץ זה דאיך פסק כאביי נגד ר' יוחנן עוד יש לדקדק דאמאי לא ביאר בפי' מחלוקת זה דר"י ור"מ דבשלמא אם פסק כר' יוחנן ניחא דכבר פסק דבירוצי המידות נתקדשו אך אי פסק כאביי דנחלקו בדבר אחר אמאי לא הביא מחלוקת זה. ודע שבדברי הרב בעל קרית ספר ראיתי בדין זה ערבוב דברים שכתב הטעם לחלק בבירוצין בין של לח ובין של יבש לפי שזה נעקר וזה לא נעקר כו' וטעם זה הוא לר' יוסי דאית ליה דאף מידת הלח לא נמשחה מבחוץ וכדאיתא בגמ' וזה פשוט:
ומה שכתב רבינו ולמה יתקדשו הבירוצין אעפ"י שאין כונת המודד אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו [מוציאין] מכלי שרת לחול אף שבגמ' לא הוזכרה תירוץ זה כי אם לר' יוסי מ"מ ס"ל לרבינו דגם לת"ק ור"ע יש להקשות דנהי שנתקדשו כלי הלח אף מבחוץ מ"מ גברא למאי דצריך מכוין ופסק כתירוצו של רבינא משום דרבינו ס"ל דכלי שרת אינם מקדשים כי אם מדעת וכמו שפסק בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין דין ך'. ודע שהתוס' בדף פ"ח ד"ה בירוצי כתבו דלמ"ד לא נתקדשו ניחא למ"ד לקמן מותר נסכים לקייץ המזבח ומפרש ר' חייא בר יוסף דיש להם פדיון כו' אבל למ"ד נתקדשו קשה הא אין להם פדיון ותרצו דמיירי בנסכי ציבור דלב ב"ד מתנה עליהם ע"כ ולכאורה דבריהם תמוהים דמה הוקשה להם משום דאין להם פדיון דנהי דס"ל דנתקדשו מ"מ אין דעת הנודר אלא למה שבכלי והשאר הוא חולין אלא שחכמים אסרוהו כדי שלא יאמרו וכיון דמשום תקנת חכמים הוא הם אמרו שיהיה לו פדיון וכי תימא דס"ל דטעם זה לא נאמר כי אם לר' יוסי אבל לת"ק ור"ע אינו מתקנת חכמים כי אם מהדין הגמור זה אינו שהרי קושית הגמ' כי היכי דשייכא לר' יוסי שייכא נמי לת"ק ור"ע וכמו שכתבנו וכי תימא שהתוס' לתרוצא דרב דאמר דכלי שרת מקדשים שלא מדעת הוא שהוקשה להם דלפי תירוץ זה קדושת הבירוצין אינו מתקנת חכמים כי אם מפאת הדין ומ"ה הקשו דאיך נפדין גם זה לא יתכן דמה הקשו לר' חייא בר יוסי אימא דר' חייא ס"ל כרבינא דטעמא הוא משום גזירה ועוד שעדיין לא נתברר אצלי אם דין זה דכלי שרת שמקדשין שלא מדעת למ"ד אם הוא מן התורה דאפשר שאינו אלא תקנת חכמים והנראה אצלי הוא דמחלוקת זה דר"מ ור"י לא דמי לההיא דאמרינן דמדות הלח בירוציהן קדש דהתם מה שנתקדש הוא שלא מדעת הנודר אלא לפי שנגע בדופני הכלי נתקדש ומ"ה אמרינן דאין קדושתו כי אם מתקנת חכמים אבל הכא מ"ד דבירוצין נתקדשו הוא מגזירת הכתוב דרביעית יהיב ליה רחמנא למשה ואמר ליה שער דקא עיילי ליה בירוצין וכיון דרחמנא גזר שיהיו הבירוצין קדש אין להקשות שאין כוונת הנודר על הבירוצין דמה לנו ולדעתו מאחר דרחמנא אמר שיהיו קודש ומשום הכי הקשו כיון שמן הדין הם קדש הרי הבירוצין הם כמנחה עצמה ואמאי יש לה פדיון ותרצו דהכא מיירי בנסכי ציבור דלב ציבור מתנה עליהם ולפי זה מה שרבינו לא חלק בין נסכי ציבור לנסכי יחיד אלא סתם וכתב כר' חייא שהבירוצין הם לקייץ המזבח אינו חולק עם התוס' אלא דרבינו אזיל לשיטתיה שפסק דהטעם שהבירוצין הם קודש הוא לפי שכלי הלח נתקדשו מבחוץ ולפי זה אינם קדש כי אם מתקנת חכמים שהרי אין כלי שרת מקדשים שלא מדעת ומשום הכי יש להם פדיון.
עוד כתבו ומיהו אם לנו מפסלי בלינה כדאמרינן לקמן דלענין הכי לא התנו ומדמפסלי בלינה יש לדקדק דקסבר בירוצי מדות נתקדשו ע"כ והנה מסיום דברי התוס' הללו יש להכריח הפי' שכתבנו דאם הדברים כפשטן מאי אתו לאשמועינן דמדמיפסלי בלינה ש"מ דבירוצין נתקדשו פשיטא דאילו למ"ד לא נתקדשו הרי הם חולין גמורים ומה לינה שייך בהו ועוד יש להכריח פי' זה ממה שכתבו בתחלת דבריהם דלמ"ד לא נתקדשו אתי שפיר ההיא דר' חייא ואיך יתיישב למ"ד לא נתקדשו דהא לדידיה הם חולין גמורים אלא ודאי כדכתיבנא דאף למ"ד לא נתקדשו מ"מ מודה שהם קודש מטעם שחוץ כלי הלח נתקדש ואעפ"י שהוא שלא מדעת מ"מ כדי שלא יאמרו תקנו חכמים שיהיה קודש ולזה כתבו דאי אמרת דבירוצי המדות לא נתקדשו מגזרת הכתוב כי אם מתקנת חכמים ניחא דיש להם פדיון אך אם נתקדשו מגזירת הכתוב אמאי יש להם פדיון וכן מה שכתבו דמדמפסלי יש לדקדק כו' אתי שפיר דאי אמרת דאין קדושתם כי אם מתקנת חכמים אמאי מיפסלי בלינה שהרי לא מצינו פסול לינה כי אם בקדשים שהם מן התורה אבל אי אמרינן דבירוצי מדות נתקדשו ניחא ודע שלפי דרך זה אתי שפיר מה שרבינו מנה המדות מלמעלה למטה ואין צורך למה שכתבנו לעיל ואדרבא דברי רבינו באו בתכלית הדקדוק דאיהו מנה המדות מלמעלה למטה משום דסבר דבירוצי המדות לא נתקדשו מדין תורה ומ"ש שהבירוצין הם קדש מתקנת חכמים הוא ומלבד כל מה שכתבתי עוד יש להכריח כל זה מההיא דאמרי' בפ' המזבח מקדש עלה פ"ח דמ"ד אין מקדשין כי אם מתוכן ס"ל דבירוצי מדות לא נתקדשו ורבינו בפ"ג מה' פסולי המוקדשין דין ך' פסק דאין מקדשין כי אם מתוכם ואעפ"כ אית ליה דהבירוצין הם קודש אלא ודאי דההיא בעיקר הבירוצין קודם שיגעו בגב הכלי הוא שנחלקו בזה ר' יהודה ור"מ אם הם קודש או לא וזהו שכת' רש"י ופלוגתא היא במנחות ובמחלוקת זה ס"ל לרבינו דבירוצי מדות לא נתקדשו ומ"ה פסק דאין מקדשין כי אם מתוכם אלא שאעפ"כ הם קדש לפי שנוגעין בגב הכלי וכלי הלח נמשחו מבחוץ וזה פשוט ועיין בלחם משנה בפ"ג מה' פסולי המוקדשין שכתב שרבינו היה לו גירסא אחרת בההיא דהמזבח מקדש. ועיין בפ' השוחט והמעלה עלה קי"א דאמרינן בירוצי מדות איכא בינייהו.
ואתי שפיר נמי מתני' דמני להו מלמעלה למטה דסתם מתני' ר"מ היא דאית ליה דבירוצי המדות לא נתקדשו ומאי דתנן דהבירוצין הם קדש הוא משום דכלי הלח נתקדשו מבחוץ ומה שלא אמרו בגמ' דטעמיה דת"ק הוא משום דאית ליה דברוצין נתקדשו הוא משום דמני להו ממעלה למטה וע"כ אית להו דבירוצין לא נתקדשו ועוד דסתם משנה ר"מ היא ומה גם דתחלת המשנה דקתני כל מדות שבמקדש הוי נגדשות חוץ משל כו' ר"מ היא וכדאיתא התם דף ץ' וכמבואר עוד הקשו התוס' שם וא"ת וניגזור שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול כדגזרינן התם לר' יוסי בלח דנעקר ולעיל בפ' התודה וי"ל דהכא לא גזרינן דאמרי בנפשייהו בירוצין לא נתקדשו ע"כ נראה דס"ל דגזירה זו דשמא יאמרו כו' שייכא אף כשאנו מצריכין פדיון דאכתי יאמרו העולם שיש פדיון לקדושת הגוף ואע"ג דההיא דהתודה דף ע"ט נאמרה גזרה זו על קושית וליפקו לחולין מ"מ לפי התירוץ איצטריך נמי לקושית דליתנו שיהיה לו פדיון דאי לא אכתי קשה שיתנו שיהיה לו פדיון וכן הוא מבואר בדברי התוס' בפ' התודה סוף ד"ה וכי בדף פ"ו ומשום הכי לר' חייא דאמר שיש פדיון לבירוצין שיאמרו העולם שיש פדיון לקדושת הגוף ותרצו דהכא ליכא למיגזר לפי שיאמרו העולם דבירוצין לא נתקדשו וא"ת א"כ יתנו ב"ד שיהיו חולין כיון דליכא גזירה דשמא יאמרו וכמו שהקשו בגמ' בפ' התודה י"ל דלעולם אין ב"ד מתנין שיהיה חולין גמורים עיין לקמן דף קפ"ט ע"א (◦א"ה תמצאנו לעיל בפ"ח מה' כלי המקדש דין ו'.) ומה שהקשו בפ' התודה וליתנו עליהם דניפקו לחולין הכוונה היא שיהיה לו פדיון וע"י הפדיון יוצא לחולין.
אך קשה בההיא דב' מדות דאמר רבינא גזרה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול דכיון דרבינא חייש לגזירה זו אמאי יש לו פדיון אכתי יאמרו שיש פדיון לקדושת הגוף וכי תימא דרבינא ס"ל דמותר נסכים אינו בירוצי מדות אלא כאותה ששנינו המקבל עליו כו' וכר' יוחנן הא ליתא שהרי האמת הוא שפי' מותר נסכים הוא ככולהו אמוראי ושתי הברייתות הם הלכות פסוקות וכמו שפסקם רבינו ונראה לומר דרבינא מודה דהעולם יאמרו בירוצין לא נתקדשו שהרי הדין הוא כן וכמו שכתבנו לעיל ומאי דאמרינן דבירוציהן קדש משום דנגעו בגב הכלי וכלי הלח נמשחו מבפנים אין בו קדושת הגוף וכל זה יודעים העולם אלא שמן הדין היה שיהיה חולין לפי שלא היה דעתו לזה אלא שלא יאמרו העולם שדבר שנתקדש מבחוץ יוצא לחולין משום הכי צריך פדיון.
וגרסינן בפ' ב' מדות דף ץ' תניא בירוצי מדות הללו מה היו עושין בהן אם יש זבח אחר יקרבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן את המזבח ע"כ ופי' רש"י ואם לנו לפי שאין שם זבח אחר ע"כ נראה מדבריו דס"ל דלינה פוסלת אף אם לא היה שם זבח אחר ומאי דקתני ואם לאו מקיצין בהם את המזבח הכי קאמר ואם לאו שלא לנו וגם לא היה שם זבח אחר מקיצין בו את המזבח ולפי פי' זה אין הברייתא מסודרת כהוגן והכי הוה ליה למימר אם יש זבח אחר יקרבו ואם לאו מקיצין בו ואם לנו יפסלו בלינה אך מרן בפרקין דין י' כתב פי' אם לנו שלא הקריבו עם הזבח האחר נפסלו בלינה דכיון שיש שם זבח אחר נתקדשו הבירוצין ליפסל בלינה אבל אם אין שם זבח אחר לא נתקדשו כלל ופודין אותם ויוצאין לחולין ע"כ נראה מדבריו דס"ל דאין לינה פוסלת בבירוצין אלא כשהיה שם זבח אחר לפי שנתקדשו אבל אם לא היה שם זבח לא נתקדשו וסבור הייתי לומר דאפשר דגם מרן מודה דלינה פוסלת אף אם לא היה שם זבח אלא שכונתו היא שאם היה שם זבח נתקדשו הבירוצין ליפסל בלינה ואינו יכול לפדות אותם אלא מניחם עד שיפסלו בלינה וישרפו וכההיא דכתב רבינו בפ' י"ב מה' פסולי המוקדשין דין ו' אבל אם לא היה שם זבח יכול לפדותם קודם שיפסלו בלינה אבל לעולם שאם לנו אף אם לא היה שם זבח נפסלו וישרפו.
אך כל הישר הולך יראה שכונת מרן היא הפי' הראשון שכתבנו דכל שלא היה שם זבח לא נתקדש כלל ואין לינה פוסלת בו ומיהו מה שכתבתי בפי' הב' דכל שהיה שם זבח ולא הקריבו הבירוצין ששוב אינם יכולים לפדות לפי שכבר נתקדשו ואפי' קודם לינה נראה לי שדין זה הוא אמיתי לפי שכיון שנראו לזבח שוב אין לו פדיון אלא מניחם עד שיפסלו בלינה וישרפו וכן יש לדקדק בדברי מרן ממה שפי' ואם לאו שלא היה שם זבח דהיינו דקאי ארישא דברייתא דקתני אם יש שם זבח ומדלא פירש דקאי נמי לחלוקת ואם לנו כלומר ואם לאו שלא לנו מקיצין שמעת מינה דס"ל דכל שהיה שם זבח כבר נראו לנסכין ואין פודין אותם אלא יפסלו בלינה ואפשר שגם רש"י יודה בזה ותרתי בעינן כדי שיוכל לפדות שלא היה שם זבח וגם שלא לנו ובהבצר אחד מהם ישרף ולמרן אין הדבר תלוי אלא באם היה שם זבח או לא.
ודע שהתוס' בפ' ב' מדות דף פ"ח ד"ה בירוצי כתבו בתוך דבריהם ומיהו אם לנו מיפסלי בלינה דלענין הכי לא התנו ע"כ ומדברים הללו נר' דס"ל כסברת רש"י דלינה פוסלת אף אם לא היה שם זבח וכסברת רש"י דאי ס"ל דלינה אינה פוסלת כי אם היכא דהיה שם זבח ועבר ולא הקריב הבירוצין מה הוקשה לפי תירוצם דס"ל דלב ב"ד מתנה ממה שנפסלים בלינה הא תנאי ב"ד לא היה כי אם היכא דלא היה שם זבח אז הוא דהתנו שיהיה להם פדיון אבל היכא דיש זבח לא התנו שהרי יקריבם וכיון דלא התנו כשיש זבח מש"ה מיפסלי בלינה אך אי ס"ל כרש"י דאף אם לא היה שם זבח מיפסלי בלינה ניחא שהוקשה להם דכיון דאיכא תנאי ב"ד אמאי מיפסלי בלינה ודוק:
יב[עריכה]
יב] אחד יחיד ואחד צבור כו'. התוס' בפ"ד דר"ה דף ל' ד"ה ונתקלקלו כתבו דדין זה הוא דוקא בקרבן יחיד דאין טעון שירה יע"ש: