הר המוריה/מעשה הקרבנות/ב

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הם

הנקראים וכו'. עיין ברכות ט"ו א' פסחים צ"ו א' ב"ק י"ג א' קדושין ל"ו ב' זבחים ה' א' ט' ב' י"א ב' כ"א ב' מ"ג א' מ"ד א' מ"ה א' ע"ו ב' צ' א' קי"א א' קי"ח א' מנחות מ"ד ב' מ"ה א' נ"א ב' פ"א ב' פ"ג ב' פ"ט ב' צ' ב' ק"ה ב' ק"ז ב'.

נקראת

מנחת וכו'. שבועות י"א ב' זבחים מ"ב א' ק"ט ב' מנחות ח' א' י"ב ב' כ' א' כ"ב א' נ"א א' נ"ז א' נ"ט א' ס' ב' ס"א א' ע"ד ב' ק"ו א' ק"ז א' מעילה י' א'.

לא

תנופה וכו'. הא דאין טעון לבונה עיין מנחות ח' א' נ"ט א' ובתו"כ ויקרא פט"ו פרשה י"ג. והא דאין טעון לא תנופה ולא הגשה עיי"ש ס' ב' וס"א א' ובתו"כ שם פי"ג פרשה י"א יעו"ש.

טעונה

מלח. מנחות כ' א' כ"א ב' תו"כ שם פי"ד פרשה י"ב.

וכולה

נשרפת וכו'. עיין זבחים מ"ג א' מ"ב א' ק"ט ב' מנחות י"ב ב' ס' א' ב' ע"ד ב' ק"ז א' מעילה י' א' ובתו"כ ויקרא פי"ג פרשה א'.

ואין

נותנין וכו'. זה פשוט בסוכה מ"ח ב' מ"ט א' יעו"ש כל הסוגיא היטיב מעילה י"א ב' ועל כרחך לא פליג שמואל בזבחים צ"א ב' דהמתנדב יין מזלף ע"ג אישים היינו דווקא במתנדב משום דכתיב אשה ריח ניחוח לה' אבל בנסכים הבא בשביל הקרבן לכו"ע מתנסך ע"ג המזבח ועיי"ש ברש"י יעו"ש היטיב וגם במתנדב פסק רבינו דמנסכו לשיתין עיין לקמן פט"ז ה"ד ושם יבואר אי"ה וע"ע מנחות ע"ד ב' ק"ז א' יעו"ש היטיב וע"ע תוס' מנחות צ"א ב' ד"ה דמייתי וכו' יעו"ש היטיב.

אלא

מגביה וכו'. עיין מרן ז"ל שכתב שזה לאו דווקא יעו"ש.

על

היסוד וכו'. עיין בהשגת הראב"ד שכתב ע"ז וז"ל א"א זה שבוש שלא היה יוצק על היסוד אלא בספל של יין שהי' בקרן מערבית דרומית עם ספל של מים של ניסוך המים בחג עכ"ל ועיין במרן שכתב דהך סוגיא דסוכה שם מיירי בחג אבל בכל שאר ימות השנה הי' על יסוד ואע"ג דבזבחים צ"א ב' איתא דהיה מנסך לספלים היינו לאפוקי ע"ג האישים יעו"ש ועי' בלח"מ שכתב דכוונת רבינו דהיה מנסך בספלים ולא אתי לאפוקי רק דלא היה נותן ע"ג האישים יעו"ש היטיב ועיין מש"כ לעיל פ"ב מהל' בית הבחירה ה"י והי"א יעו"ש היטיב ומכאן משמע שהבין רבינו כי השיתין הם ביסוד ממש יעו"ש היטיב מש"כ בזה ואם נאמר שהשיתין היו מתעקמין ויורדין מקרנות המזבח עד נקבי היסוד שהי' המזבח מנוקב למעלה והיה הולך עד היסוד בעיקום ושם היה מנוקב היסוד ונכנס לשיתין א"כ שפיר משמע כדברי הלח"מ. ועיין היטיב שם בפרק ב' מש"כ בזה.

ב

עולת

בהמה וכו'. מנחות צ' ב' יעו"ש היטיב ועיין בכל המקומות שציינתי בהלכה א'. ויש לעיין לכאורה על הא דאיתא זבחים ה' א' על הא דמקשה התם מה לשלמים שכן טעונין נסכים ותנופת חזה ושוק יעו"ש היטיב דמשני התם עולה תוכיח והו"ל לעשות פירכא מנסכים לבדה והו"א מה לעולה ושלמים שכן טעון נסכים משא"כ אשם ואיכא למימר משום אשם מצורע נקיט תנופת חזה ושוק דהא התם איכא נסכים ועיי"ש תוס' ד"ה מה לשלמים וכו' יעו"ש היטיב וא"נ י"ל מה דאיתא שם עולה תוכיח היינו עולת העוף והבן. ושוב מצאתי בש"ס החדשים בגליון הש"ס ובהגהות הגאון ר' יחזקאל לנדא שהרגישו בזה ועיי"ש מש"כ בזה אבל לענ"ד נראה דכוונת הש"ס על כל האשמות בין שאר אשמות ובין אשם מצורע ומשום שאר אשמות נקט נסכים ומשום אשם מצורע נקט תנופת חזה ושוק והבן. והא דקאמר עולה תוכיח משום תנופת חזה ושוק מייתי לה.

היה

קרבן וכו'. פשוט שם ועיין תמורה י"ד א' ועיין לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש דהשיר לא היה רק בעת קרבן ציבור ואין אומרים שירה אלא על הנסכים אלמא דאיכא נסכין בציבור ומבואר כמה פעמים בתורה ובש"ס עצמו מלספר.

או

כבש וכו'. מנחות צ"א ב' ר' נתן אומר לכבש זו עולת יולדת האחד זה אחד עשר של מעשר ובספרי שלח לך פיסקא ק"ז איתא וז"ל ר' יונתן אומר לכבש האחד זו עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו בכל התורה כולה או אינו מדבר אלא באיל כשהוא אומר או לאיל תעשה מנחה הרי איל אמור ומה ת"ל לכבש האחד להביא את עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה ד"א לכבש האחד להביא את אחד עשר במעשר עכ"ל וזה שלא כסוגיית ש"ס דידן דשם מבואר דר' נתן דרש דעולה זו עולת מצורע לזבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו והא דלכבש זו עולת יולדת ר' יונתן קאמר לה ואילו בש"ס מבואר דר' נתן מייתי לכבש זו עולת יולדת ומהאחד נפקא ליה אחד עשר שבמעשר ועיי"ש בזרע אברהם שיישב זה בקצת יעו"ש היטיב ועיין לקמן פ"י מהל' שגגות ה"ב יעו"ש.

ואילו

של וכו'. שם בש"ס מרבה מדכתיב לאיל יעו"ש היטיב ועיי"ש בספרי דמייתי מאיל לדרשות אחרות יעו"ש היטיב.

אבל

העוף וכו'. שם במנחות צ' ב' לר' יאשיה ממעט ליה מדכתיב מן הבקר או מן הצאן ולר' יונתן ממעט לה מדכתיב זבח ועוף אינו זבח (ועיין זבחים ס"ט א' קי"ט א' ומנחות ג' א' וזבחים צ"ט ב') והנה הזרע אברהם כתב שם בספרי מדכתיב זבח והיינו שלמים יעו"ש ועיין זבחים ד' א' ויש לעיין בזה וע"ע חגיגה ז' א' יעו"ש (ועיין לעיל פ"א הי"ז).

והאשמות

והחטאות וכו'. שם במנחות צ' ב' ועיין בהרבה מקומות שציינתי בהלכה א'.

חוץ

מחטאת וכו'. ר"ל דכתיב במצורע דמביא שלש בהמות ושלשה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן היינו לכל כבש עשרון אחד כדאיתא במנחות צ"א א' יעו"ש היטיב דנפקא ליה מדכתיב בפרשת שלח לך על העולה או לזבח יעו"ש היטיב (וע"ע שם ק"ה ב' וזבחים ע"ו ב' ונדה ע' ב') ועיין לקמן הלכה ו' ועיין מנחות פ"ט א'.

ג

יצאו

חטאת וכו'. יעו"ש צ' ב'.

שלמי

חגיגה וכו'. שם יעו"ש היטיב.

ד

נסכי

כבש וכו'. כל זה מבואר שם צ"א ב' ובספרי בפרשת שלח לך יעו"ש ובשקלים פ"ה ה"ג. וע"ע מנחות פ"ח א' ועיי"ש כ"ב א' ועיין תוספתא שם פ"י יעו"ש.

נסכי

איל וכו'. הא דלא כתב בין בן שתי שנים בין בן שלש שנים כמו דאיתא התם בש"ס ושם ושם משום דסמך על מש"כ פ"א הי"א דיותר מבן שתי שנים אין מביאין אותו יעו"ש ומש"כ בזה ועיין במל"מ לעיל פ"ב מהל' איסורי מזבח ה"ו יעו"ש.

ה

כשיעור

הזה וכו'. עיין מנחות צ"א א' יעו"ש היטיב דמסיק דאפילו מייתי קרבן אחד וממין אחד ואפילו בבת אחת מ"מ בעינן נסכים לכל אחד ואחד יעו"ש.

ואם

גרע וכו'. כן משמע מהא דמנחות פ"ט א' דאם הוסיף עליו כל שהוא פסול וכן אם גרע כל שהוא וע"ע שם צ"א ב' חולין כ"ג א' גבי פלגס כמבואר לקמן סעיף ו' ועיי"ש בש"ס לבר פדא דמייתי ומתני יעו"ש היטיב וע"ע שם כ"ב א' ועיי"ש ק"ד א' יעו"ש היטיב וע"ע בספרי פרשת שלח לך פיסקא ק"ז יעו"ש היטיב ועיין מרן מש"כ בזה.

בשלישית

ההין וכו'. עיין בראב"ד שהשיג ע"ז ממנחות פ"ט ב' יעו"ש ומרן כתב שיש להגיה שצ"ל בלול ברביעית ההין וכו' יעו"ש ועיין תו"כ אמור פי"א פרשה י' יעו"ש ודע כי בהקדמה לרבינו על מנחות כתוב נמי שם בשלישית ההין יעו"ש וראיתי בש"ס דפוס ווילנא שהוגה שם על הגליון ג"כ רביעית ההין יעו"ש וע"ע בספרי פרשת שלח לך פיסקא ק"ז יעו"ש.

ו

עשרון

עם וכו'. עיין מנחות צ"א א' ובתו"כ מצורע פ"ב יעו"ש היטיב.

מביא

עמו וכו'. עיין פרה פ"א מ"ג והנה במנחות שם ב' ובחולין כ"ג ב' איתא פלוגתא דר' יוחנן ובר פדא דר"י ס"ל דבריה הוא ורבי הכתוב לנסכי איל ובר פדא ס"ל דמייתי ומתני יעו"ש והתוס' הקשו שם דאיך מייתי ומתני דבשלמא לר' עקיבא דס"ל יין לספלים ניחא אמנם לר' טרפון דס"ל לאישים קשה יעו"ש היטיב וכ"כ בחולין כ"ג ב' יעו"ש וצ"ע הא איתא בזבחים צ"א ב' דהמתנדב יין לר"ע מביא לספלים כדין נסכי המזבח המבואר לעיל בהלכה א' אבל לר"ע אין מתנדבין שמן ולר"ט מתנדבין שמן ג"כ כדאיתא במנחות ק"ד ב' וקאמר התם בזבחים דהמתנדב יין לר"ע מביא לספלים ולא לאישים אבל לר"ע אין מתנדבין שמן אבל לר"ט דמתנדב אדם שמן מביאו לאישים יעו"ש היטיב וה"ה דהמתנדב יין לר"ט מביאו ג"כ לספלים יעו"ש וא"כ אין קושיית התוס' כלום. וזה כוונת הגאון ר"י ברלין שם על הגליון שהרגיש בזה יעו"ש היטיב. ואי לא מסתפינא אמינא להגיה שכצ"ל לר' שמעון במקום ר"ט והיינו טעמא דהא מסקינן התם דלכן לא מזלפו ע"ג האישים משום שהוא מכבה וס"ל כמ"ד דבר שאין מתכוין אסור אמנם למ"ד דבר שאין מתכוין שרי אה"נ דמזלפו ע"ג האישים יעו"ש היטיב א"נ י"ל דפסיקא להו להתוס' משום דוכתא דס"ל לר"ט כר"ש בדבר שאין מתכוין (שוב ראיתי בס' שער המלך לקמן פ"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ח שהקשה זה יעו"ש).

ז

שנים

עשר וכו'. עיין מנחות פ"ט א' ובהוריות י"א ב' וכריתות ה' ב' ובירושלמי שם בהוריות ובשקלים פ"ו ה"א ועיין פ"ח מהל' כלי המקדש ה"ב.

והעשרון

הוא וכו'. מבואר בעירובין פ"ג ב' ועיין שבת ט"ו א' וש"נ.

בענין

חלה. בפ"ו מהל' בכורים הט"ו יעו"ש.

ח

מודד

הכל וכו'. מנחות פ"ז א' שם ב' יעו"ש היטיב אבל השמן והיין היה נמדד בחצי הין ובשלישית הין וברביעית הין ביחד כמו שנתבאר לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הי"ז יעו"ש היטיב והא דאיתא במנחות פ"ח א' ששה לפר וארבע לאיל וכו' אין כוונתו דמודדין ששה פעמים בלוג דזה אתי דהיה מודד בחצי ההין ובשלישית ההין בבת אחת רק דעל כמות המדה הוא אומר. ופשוט.

וכן

השמן וכו'. כ"ז פשוט ומבואר שם ולעיל בפ"א מהל' כלי המקדש יעו"ש.

כמניין

העשרונות וכו'. עיין זה שם פ"ח א' ובתו"כ מצורע פ"ג פרשה ד' יעו"ש היטיב והנה פסק כת"ק ועיי"ש ק"ג ב' פירש"י שם דאתיא כר"א בן יעקב דס"ל דדי בלוג אחד יעו"ש היטיב וכן פי' רשב"ם בב"ב פ"א ב' יעו"ש היטיב וע"ע בתוס' קדושין כ"ה א' ד"ה כל הראוי וכו' יעו"ש היטיב אמנם במנחות י"ח ב' ובמכות י"ח ב' ובנדרים ע"ג א' ובנדה ס"ו ב' וביבמות ק"ד ב' ובחולין פ"ג ב' משמע שם דאף למ"ד כל עשרון בעי לוג מ"מ בכלי שיש בה יותר מששים עשרונים אין נבללות יפה וכ"מ ברבינו שפסק כאן דבעי לכל עשרון לוג ומ"מ פסק לקמן סעיף נ"א סעיף ו' דיותר מששים אין נבלל יפה יעו"ש היטיב. שוב ראיתי בתוס' יו"ט פי"ב מ"ד דפי' כן מדעתיה דנפשיה יעו"ש והתימה עליו שלא הביא דברי רש"י שם י"ח ב' יעו"ש היטיב. וע"ע שם במנחות ק"ז ב' דלאוקימתא דרבא ס"ל לרבי דהתם כת"ק דהכא ולרבנן דהתם ס"ל כראב"י יעו"ש וא"כ הלכה כראב"י והנה בהא יש ליישב דלא ס"ל כאוקימתא דרבא אך יש לעיין דהא משנת ראב"י קב ונקי וא"כ הו"ל לרבינו לפסוק כמותו והנה לדעת הרא"ש בפ"ד דעירובין סי' ב' דאין הלכה כמותו רק בק"ב מקומות ניחא זה אמנם להחולקים על זה יש לעיין בזה ויש לעיין בזה בספרי הכללים.

והנה שם פ"ט א' איתא ור' נחמיה ור"א (בן יעקב) האי עשרון וכו' ותיבות בן יעקב מוקף בחצאי לבנה אך לא ידעתי מבטן מי יצא הג"ה זו כי במשנה ושם ק"ז ב' ובתו"כ נאמר בהדיא ראב"י ויש לעיין בזה.

סולת

חול וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הי"ט יעו"ש היטיב.

קדש

לפי וכו'. עיין מש"כ למעלה בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ז. והן עתה מצאתי כדברי בלח"מ כאן ונהניתי. ומה שהקשה למה פסק כר' מאיר דמחשבין מלמעלה למטה ולא פסק כר' יהודה ותירץ משום דסתם משנה במנחות פ"ח א' כן יעו"ש היטב. ודע כי התוספתא דמנחות איתא שם בשם ר"י דחשיב מלמעלה למטה יעו"ש היטיב בפרק י' ומשמע דר"מ ס"ל דמחשבין ממטה למעלה ואולי כן היה ג"כ גי' רבינו בש"ס. ועיין מש"כ המל"מ בזה דהעיקר כאוקימתא דר' יוחנן ומ"מ י"ל אף דס"ל דמחשבין ממעלה למטה כסתמא דמתניתין פ"ז ב' מ"מ י"ל דס"ל דבירוצין נתקדשו כדאיתא שם צ' א' יעו"ש היטיב ועיי"ש מה שהעלה בסוף דבריו דרבינו ס"ל דבירוצי מדות לא נתקדשו מן התורה ומה שנתקדשו הוא מדרבנן כדי שלא יאמרו מוציאין מקדש לחול ולכן כתב בסתמא בהלכה י' דמקיצין בהו המזבח ואילו הוה אמרינן דנתקדשו מן התורה א"כ אין להם פדיון ולא היו מקיצין בהן את המזבח רק בנסכי ציבור ומטעם דלב בי"ד מתנה עליהן וכמש"כ התוס' שם פ"ח א' ד"ה בירוצי וכו' יעו"ש היטיב מה שהאריך בזה. ולכאורה יש לתמוה לפי הבנתו בתוס' הנ"ל דכל עיקר חקירתם היא אם הבירוצים קודש מן התורה או מדרבנן א"כ מה זה שכתבו וז"ל למ"ד לא נתקדשו ניחא הא דאמר לקמן מותר נסכים לקיץ המזבח ומפרש ר' חייא בר יוסף בירוצי מדות דיש להם פדיון ולוקחים ממותר נסכים כבשים לעולה ומקיצין אותן אבל למ"ד נתקדשו קשיא הא אין להם פדיון עכ"ל ויש לעיין לכאורה דילמא ס"ל לר' חייא בר יוסף דלא נתקדשו רק מדרבנן ולכן ס"ל דיש להם פדיון ומקיצין בהן את המזבח (וכמו שהקשה המל"מ בעצמו על מה דס"ד דהתוס' כתבו זה לרב דס"ל שם צ' א' דכלי שרת מקדשין שלא מדעת וכו' יעו"ש שהקשה לפי"ז מאי קושיא מרב חייא בר יוסף דילמא קאי הוא בשיטת רבינא דס"ל דהטעם דשלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול יעו"ש היטיב וצ"ע לכאורה בזה. וי"ל משום דהברייתא דאתיא כוותיה דר' חייא בר יוסף נקטה דנפסלה בלינה וא"כ קדוש מה"ת וכמו שהוכיח המל"מ ומ"מ נקט שמועיל פדיון לקייץ המזבח ודו"ק.

ומה שהביא עוד מהא דזבחים פ"ח א' דמבואר שם דלמ"ד מתוכן מקדשי ס"ל דציבורי מדות לא נתקדשו. אי לא מסתפינא אמינא דלר"מ דס"ל בעשרון גדוש היו מודד (שם פ"ז ב' וצ' א') ס"ל דהציבור שעל הכלי היה קדוש ועד כאן לא פליגי וס"ל דציבורי יבש לא נתקדשו היינו דווקא הנופלים מחוץ לכלי אמנם אותם הנשארים ע"ג הכלי י"ל שפיר דקדוש וס"ל לר"מ דכלי יבש נתקדשו בפנים ולא בחוץ וקאמר התם הש"ס דבכגון זה ובכלי יבש פליגי רבנן בזה וס"ל דאותם הנשארים למעלה לא קדישי ובזה ס"ל רבנן כוותיה וס"ל דהיה מודד בעשרון מחוק וכמש"כ פ"א מהל' כלי המקדש הט"ז יעו"ש ובלח פליגי במה שנופל בחוץ (ובזה תבין מש"כ רש"י בזבחים פ"ח א' שם דפלוגתא היא במנחות צ' יעו"ש והיינו דפליגי בגודש שנשאר על הכלי דלר"מ הוה קדוש ואילו שם קי"א א' דמיירי במדת הלח כתב דפלוגתא היא במנחות פ"א א' יעו"ש היטיב והיינו דמיירי בבירוצי הלח הנופלים. והבן היטיב) ולפ"ז הסוגייא דזבחים פ"ח א' מיירי רק בגודש יבש ואילו בבירוצי הלח לא מיירי שם.

גם מה שפי' דהא דנקטי התוס' שם וז"ל ומדמיפסלי בלינה נמי יש לדקדק דקסבר בירוצי מדות נתקדשו עכ"ל דהיינו דאם נימא מדרבנן א"כ לא הוה פסלה בה לינה דלא מצינו פסול לינה כי אם בקדשים שהם מה"ת עכ"ל זה פשוט וברור.

והנה יש לכאורה לעיין על תוס' שם שכתבו דמיירי בנסכי ציבור ומטעם דלב בי"ד מתנה עליהן. והא בירושלמי דשקלים פ"ד ה"ב איתא וז"ל עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד כהדא דתנינן אשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנה לציבור עכ"ל אלמא דמיירי נמי ביחיד וזה כדעת רבינו שלא חילק בזה ויש לעיין בזה.

י

לנו

יפסלו וכו'. כתב מרן וז"ל פי' אם לנו שלא הקריבן עם הזבח האחר נפסלו בלינה דכיון שיש שם זבח אחר נתקדשו הבירוצין ליפסל בלינה אבל אם אין שם זבח אחר לא נתקדשו כלל ופודין אותן ויוצאין לחולין ודמיהן לקיץ המזבח עכ"ל מבואר מזה דאם לא היה קרבן אחר לא נתקדשו כלל ולא יפסלו בלינה. אמנם רש"י ז"ל כתב במנחות צ' ב' וז"ל ואם לנו לפי שאין שם זבח אחר עכ"ל ומבואר מזה דאם לא היו שם זבח אחר כלל דלנו נפסלו בלינה ולפ"ז ה"ק הברייתא דאם לנו נפסלת בלינה בכל גווני ואם לאו דלא היה שם זבח אחר ולא לנו מקיצין בהן את המזבח. ועיין במל"מ שכתב דאם היה שם זבח אחר לכו"ע אין מועיל פדיון בו ומוטב שיפסל בלינה יעו"ש היטיב. ובתוספתא דמנחות פ"י הגי' כך. אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה ואם לאו תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ואם לאו ימכרו לחייבי זבח אחר יביא בהן קייץ למזבח עכ"ל ואין לו פי' והבנה כלל והעיקר כגי' תלמודינו וכן הוא בירושלמי דשקלים פ"ד סוף ה"ב לפי גי' הגר"א ומוהר"א [מפולדא] יעו"ש היטיב.

ודע כי הצאן קדשים ביאר דברי התוס' במש"כ במנחות פ"ח א' ד"ה בירוצי וכו' במש"כ וז"ל וא"ת וניגזר שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול כדגזרינן התם לר' יוסי בלח בדנעקר וכו' וי"ל דהכא לא גזרינן דאמרינן לנפשייהו בירוצין לא קדשי עכ"ל וכתב הצאן קדשים וז"ל לר' יוסי במדת הלח דנעקר ולעיל וכו' כצ"ל ועיין לקמן צ' א' פי' מדמניחים ליפסל בלינה ליגזר שמא יאמרו וכו'.

בא"ד דאמרי לנפשייהו וכו'. פי' דכל אחד יאמר לעצמו בוודאי לא נתקדשו מדמניחין לפסול עכ"ל ולא הבנתי דבריו כלל והעיקר כפי' המל"מ אמאי מועיל פדיון לר' חייא בר יוסף יאמרו דמועיל פדיון בכלי שרת יעו"ש היטיב ודו"ק.

יא

הבשר

לשם וכו'. עיי"ש ברש"י צ' ב' ובתוספתא שם ליתא להך דהעורות לכהנים יעו"ש אך י"ל מדכתב מקיצין את המזבח וממילא ידוע דקיץ המזבח הבשר לשם והעורות לכהנים. ופשוט.

יב

אינן

מעכבין וכו'. אבל הסולת מעכב את השמן והשמן מעכב את הסולת כמבואר בתוס' מנחות מ"ד ב' ד"ה והסולת וכו' ועיין בתוספתא פ"ו דמנחות וז"ל נסכי בהמה והסולת מעכבין זה את זה עכ"ל ועל כרחך דקאי אשמן וכן ראיתי להמפרש שם.

ונסכיו

אחר וכו'. תענית ב' ב' זבחים פ"ד א' (ועיי"ש מ"ג א') ח' א' מנחות מ"ד ב' נ"ב א' ט"ו ב' תמורה י"ד א' תוספתא מנחות פ"ו יעו"ש ועיין לעיל פ"א ה"ז.

א'

יחיד וכו'. הנה הא דיחיד פשוט שם במנחות ט"ו ב' ובצבור ג"כ לכאורה פשוט זה דהא מרבינן מנחתם ונסכי' אפילו בלילה אפילו למחר וזה מיירי בקרבן ציבור וע"ע תמורה י"ד א' דשם מיירי בקרבן ציבור וע"ע בערכין י"ב א' וכתב התוס' בר"ה ל' ב' ד"ה ונתקלקלו וכו' דציבור לכתחלה יש להביא נסכים ביום הקרבן כדי שלא לבטל השירה עיין לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ב יעו"ש וי"ל דגם רבינו מודה לזה ופשוט וק"ל (ומה שכתבו התוס' התם לפרש הא דאיתא בערכין י"א א' דשיר מעכב את הקרבן היינו בנסכים הבאים עם הזבח יעו"ש עי' בתוס' ערכין שם שכתבו דקרבן היינו ניסוך ור"ל דאם אין שיר אין ניסוך יעו"ש היטיב) וי"ל עוד דרבינו מפרש לה דגם ביחיד לכתחלה יש להביא ביום אחד ולא קמ"ל רק דיכול להביא ואינו מעכב בזה הקרבן אבל לכתחלה יותר טוב להביא יחד. א"נ רבינו מיירי אפילו לכתחלה ומיירי בקרבן ציבור שאין אומרים שירה ע"ז כמו עולת קייץ למזבח כדאיתא בהל' כלי המקדש שם יעו"ש. ולא כתבתי זה רק מפני שמשמע מהמל"מ דרבינו פליג על תוס' ולפענ"ד זה אינו דדברי התוס' מיושבים היטיב בסברא. ופשוט.

אבל

אם וכו'. עיין מנחות ע"ט ב' ושבועות י"א ב' ומעילה י' א' ומשמע דהמנחות והנסכים חד דינא להו דקדשינהו כלי שרת קדושת הגוף וע"ע מנחות ק' ב' יעו"ש.

ואפילו

תודה וכו'. עיין מנחות פ"ב א' יעו"ש ועי' בתוס' ד"ה הנסכים וכו' ובחגיגה ח' א' תוס' ד"ה אמאי וכו' ובתענית י"ב ב' ד"ה מאי וכו' ובתוס' ב"ק ס"ב ב' ד"ה מרובה מי וכו' יעו"ש היטיב ועיין ספרי פרשת ראה פיסקא ק"ז יעו"ש והתימה על רבינו שבפי' המשניות בחר לו דרך אחר יעו"ש היטיב ועיין לקמן פל"ז הי"ז.

יד

כיצד

יהי' וכו'. עיין בלח"מ. ועיין ברד"ק ביחזקאל שם שכתב ממש כדברי רבינו יעו"ש היטיב והיא דעת הנכונה ועיין באברבנאל שם יעו"ש וע"ע ברמב"ן סוף פרשת נשא ובס' המצות שרש שלישי וברמב"ן ובמגילת אסתר שם.

טו

בשבת

וכו'. עיין מדרש רבה נשא פי"ד יעו"ש היטיב. ועיין בראב"ע במדבר ז' מ"ח וכל דבריו תמוהים עיין מו"ק ט' א' וירושלמי פ"ק דשבת ה"ח יעו"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.