קרית ספר/מאכלות אסורות/ב

קרית ספר ‏ מאכלות אסורות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קכ שלא לאכול מבשר בהמה וחיה טמאה דכתיב אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו' וזה נאמר על מי שיש לו סימן א' וכ"ש שאר בהמה וחיה טמאה שאין בה סימן כלל שאיסור אכילתה בלא תעשה וכיון שכבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה אותה תאכלו ולא בהמה טמאה לא הוי ק"ו אלא גילוי מילתא בעלמא. לפי' כל האוכל מבשר בהמה וחיה הטמאה כזית לוקה מן התורה ככל לאוין שיש בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דכתיב גבי מלקות בין שאכל מבשרם בין שאכל מחלבם לא חלק הכתוב בטמאים בין בשרם לחלבם דכתיב כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' ונכרתה וגו' הא למדת שאין כרת אלא בחלב בהמה שמקריבין ממינה קרבן ה'.

ג

האדם אף על פי שנאמר בו מין חיה שנאמר ויהי האדם לנפש חיה אינו מכלל מיני חיה בעלת פרסה דהא מהלך בשתים ולא איירי קרא אלא במהלכי על ארבע ומפני שנקרא חיה כדכתיב ויהי אדם לנפש חיה הוצרך הכתוב למעטו מדין חיה טמאה דכתיב את זה לא תאכלו זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתי' בל"ת על אכילתו ומלאו לחודיה הוא דמפטריה רחמנא אבל בעשה ישנו דכתיב זאת החיה אשר תאכלו ממנה ז' מיני חיה טהורים הא כל שהוא חוץ מהם אע"פ שהוא מהלכי שתים לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:

ד

אזהרת קכא שלא לאכול מבשר עוף טמא והאוכל כזית ממנה לוקה מן התורה דכתיב ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו וגו' ועובר על עשה שבה דכתיב כל צפור טהורה תאכלו ולא טמאה ולאו הבא מכלל עשה עשה:

אזהרת קכב שלא לאכול דגים טמאים דכתיב ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו והאוכל כזית לוקה ועובר על עשה תאכלו מכל אשר במים מכל אשר יש לו סנפיר וקשקשת וגו' הא אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:

ה

אזהרת קכג שלא לאכול שרץ העוף והאוכל כזית לוקה וחגב לא הוצרך הכתוב ליחד לו לאו בפני עצמו שבכלל שרץ העוף הוא דכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו וגו' והם כגון זבובים וצרעין ויתושים וחגבים דחגבים נמי איקרו שרץ העוף כדכתיב אך את זה לא תאכלו מכל שרץ העוף וגו' אשר לא כרעים וגו' ונקראו שרץ מפני שהם נמוכים ורוחשים על הארץ:

ו

אזהרת קכד שלא לאכול משרץ הארץ והאוכל כזית לוקה דכתיב כל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וגו' כל הולך על גחון זה נחש כל לרבות את השלשול ואת הדומה לשלשול והיא תולעת ארוכה כנחש והם הנמצאים באשפה על ארבע זה עקרב כל הולך לרבות את החיפושית שהיא אישקארבו ואת הדומה לו מרבה רגלים זה נדל שקורין מאה רגלים עד כל לרבות את הדומה לו ואת הדומה לדומה. ושמונה שרצים האמורים בתורה והם החלד והעכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת הם משרץ הארץ דכתיב וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החלד וגו' והאוכל מבשרם כעדשה לוקה דכתיב והבדלתם בין הבהמה וגו' ובין העוף וגו' ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש וגו' פתח הכתו' באכיל' דלא תשקצו את נפשותיכם היינו באכיל' דכי אכול להו משקץ נפשיה וסיים בטומאה אשר הבדלתי אתכם לטמא דהיינו לטמא אחרים בנגיעה לומר לך מה טומאת שרץ בכעדשה הלכה למשה מסיני דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני ודרשינן נמי מהם בהם וחומט תחלת ברייתו בכעדשה אף אכילה לוקה עליהם בכעדשה והיינו במיתתן דומיא דטומאה דהויא אחר מיתה אבל חותך אבר א' מהם מן החי אינו לוקה עליו אם אכלו אלא בכזית בשר דלא הוי כעדשה אלא במיתתן דומיא דטומאה כדפ' וכולן מצטרפין זה עם זה לכעדשה ולכזית דכתיב הטמאים ה"א יתירה מלמד שמצטרף אפילו שרץ ושרץ כלומר כחצי שיעורה מזה וכחצי שיעור מזה מצטרפין וחצי שיעור מחלד חצי שיעור מעכבר מצטרפין והוי בין לשיעור כעדשה בין לשיעור כזית דבשרצי' איכא תרוייהו בחייהם ובמותם כזית וכעדשה ואבר שלם מן השרץ אחר שמת אינו לוקה עד שיהא בו כעדשה דאף על גב דכל שהוא אבר שלם מטמא בפחות מכעדשה לענין אכילה בעינן מכעדשה דלא השוה הכתוב אכילה וטומא' אלא לכעדשה שהוא שיעור מובדל לטומאת ח' שרצים משאר הטומאות וכדכתיב אשר הבדלתי אתכם לטמא דמיירי בשיעור טומאה מובדלת כעדשה אבל טומאת האיברים אינה חלוקה בשרצים משאר טומאות שכל הטומאות איבריהם מטמאים כן בכל שהן.

ט

דם שמנה שרצים ובשרם מצטרף לכעדשה כתיב וזה לכם הטמא אין ת"ל וזה דהא כתיב אלה הטמאים לכם אלא בא ולימד על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה עם זה מדסמך וזה לכם הטמא וכיון דבטומאה מצטרפים באכילה נמי מצטרפין דהא איתקוש אכילה וטומאה והוא שיהיה הדם מחובר לבשר דבצירוף הוא דהוי דם כבשר השרץ כדאמ' לא כשהדם בפני עצמה דאז בעינן כזית דהא לא מטמא' בכעדשה כשהיא בפני עצמה דבהם כתיב כל הנוגע בהם במותם עד שיגיע במקצתן שהוא בכולן והיינו בכעדשה ומשמע דבעינן מבשר השרץ לתשלום כעדשה דכעדשה מן הדם בפני עצמה לא מטמאה כדפרי' ולא קרינא בה בהם ודם הנחש מצטרף לבשרו לכזית ולוקה עליו דכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שיש על הדם איסור כרת משום דם מה שאין כן בבשר הטמאים שאינו בכרת ואינם מצטרפים הילכך דם נחש ובשרו מצטרפים שאין חלוק דמו מבשרו. אין אזהרת דם אלא בבהמה חיה ועוף כדנילף לקמן בס"ד ואין מוזהרין על דמו אלא משום שרץ טמא כדאמר וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפים לטומאה ואם התרו את אלו משום אוכל דם פטור דהא לאו משום דם הוא אלא משום טומאה כדאמרינן כל השיעורין ומחלקותיהם הלכה למשה מסיני כדאמר בכמה דוכתין:

יב

אזהרת קכה שלא לאכול משרץ המים דכתיב אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם הרי שכלל בלאו זה שרץ הארץ ושרץ העוף ושרץ המים מדקאמר סתמא בכל השרץ השורץ ולא לקחנו מזה הכתוב אלא איסור שרץ המים בלבד שלא בא בו איסור מיוחד כשרץ העוף והארץ ולוקה האוכל מהם כזית. איזהו שרץ המים אלו הבריות הקטנות כמו התולעים ועלוקה שבמים וחיות הים כללו של דבר כל שאינו בצורת דגים לא טמא ולא טהור כגון כלב המים והדלפון וצפרדע וכיוצא בהם:

יג

אזהרת קכו שלא לאכול רמש הארץ כגון אלו המינין הנבראים באשפות ובגופי הנבלות כגון רמה ותולעה וכיוצא בהם שאינם נבראים מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריחו וכיוצא בהם והאוכל כזית מהם לוקה דכתיב ולא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ רומש על הארץ ואף על פי שאין פרין ורבין דהכי משמע נמי לישנא דרומש שהוא הרומש ומתהוה מן העיפוש כי השורץ אינו נקרא אלא שיש לו כח המולד בדומה והוא פריה ורביה מזכר ונקבה:

יד

אזהרת קכז שלא לאכול תולעת הפירות כשיצא לאויר והם הנבראים בפירות ובמאכלות אם פרשו ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהם כזית לוקה דכתיב לכל השרץ השורץ על הארץ להביא את שפרשו לארץ אף על פי שחזרו שהרי שרצו בארץ אבל אם לא פרשו מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו דלא אסרה אלא כששרץ על הארץ כדאמרינן. ואם התליע בפרי במחובר אותה התולעת אסורה כאלו פרשה לארץ שהרי על הארץ נבראת ולוקין עליה ואם ספק אסור דהוי ספקא דאוריתא לחומרא. פירשו לאויר ולא נגעו לארץ או שפרשו מקצתן לארץ או שפירשו אחר שמתו שנמצא תולעת על הגרעינה מבפנים או שיצאו מתוך האוכל לתוך אוכל אחר כל אלו אסורין מספק אי מיקרי שורץ על הארץ אי לא ואין לוקין עליהם דהא הויא התראת ספק.

יז

תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראשי הבהמות והנמצאת בבשר אסורה כשהבהמה ישנה או הדג נכנסין בחוטמם וכתיב ואת נבלתם תשקצו להביא דרנין שבבהמה ונמצאת בבשר אסור שבשר בהמה אינה מותרת אלא בשחיטה וכל דבר חי שיצא ממנה אפילו לאחר שחיטה אסור כיון שאי איפשר להם בשחיטה אבל דג מלוח שהתליע מותר שהן כפירות שהתליע אחר שנתלשו מן הארץ שמותר לאוכלן דכיון דאין צריכים שחיטה כל הגדל ממנו בהתר הוא גדל כמו תולעת הפירות. וכן המים שבכלים שהשריצו מותר לשתותן עם המים דכתיב וכל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו וכל אשר אין לו וגו' שקץ הם כלומר במים בימים ובנחלים הוא שאתה אוכל את שיש לו ואי אתה אוכל את שאין לו אבל בכלים בין שיש לו בין שאין לו אכול דאין סברא שיהא בכלים חמורים מימים ונחלים דלהוו אסורין נמי דיש לו סנפיר וקשקשת הואיל דבאין לו סנפיר וקשקשת קילי טפי מימים ונחלים דליכא בהו אלא עשה ובימים ונחלים ואין לו איכא לאו וכיון דהכי הוה דרשינן ליה להתירא ולא איסורא.

יח

שרץ המים הנברא בבורות שיחין ומערות הואיל ואינם מים נובעים והרי הן עצורין במים שבכלים מותרים דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו וגו' מה ת"ל והא מאותם תאכלו דכתיב בסיפיה דקרא בימים ובנחלים אותם תאכלו נפקא לן היתירא בשיש לו ואיסורא בשאין לו ותאכלו קמא למאי אתיא לכתוב מכל אשר במים כל אשר לו וגו' אותם תאכלו שיכול הואיל והתיר שרץ המים בלא סימני טהרה בשני מקראות אחד סתום ואחד מפורש המפורש ההוא קרא דיש לו סנפיר וקשקשת דאתי להתיר כלים בלא סימני טהרה כדדרשינן לעיל ימים ונחלים הוא דאותם תאכלו ולא אחרים הא בכלים אפילו אין לו תאכלו וסתום כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים לא תאכלו הא בכלים תאכלו אפילו אין לו והאי קרא לא הוי מפורש להתר כולי האי משום דאזהרת לא תאכלו לא סמיכא להאי פרטא אלא לכלל דכל נפש החיה אשר במים וגו' דכתיב בה ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ומשמע טפי בהאי קרא דבכל מימות שבעולם אפילו בכלים אזהר אלא דילמוד סתום דהוי האי קרא מן המפורש דהוא קרא דיש לו סנפיר וגו' תאכלו הא בכלים אף על גב דאין לו תאכלו והכא הוי מפורש להתר כלים כיון דסמיך לא תאכלו אפרטא ואם כן בורות שיחין ומערות הוו אסירי להכי איצטריך קרא דאת זה תאכלו כי היכי דנדרוש כלל ופרט וכלל להתירם דבסתום נמי איכא שני כללות סמוכים זה לזה אחר הפרט דכתיב בימים ובנחלים וכתיב בתריה תרי במים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים וכל מקום שאתה מוצא שני כללות סמוכים זה לזה הטל פרט ותנהו ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעים אף כל מים נובעים רבי חריצין ונעיצים נובעים לאיסורה ומיעט בורות שיחין ומערות להתרא ולא מצית למימר מה הפרט מפורש מים גדלים ע"ג קרקע אף כל מים גדלים על גבי קרקע ורבי אפילו שיחין ומערות דא"כ לא תאכלו קמא מאי אהני ליה דלכלים לא צריך דלא מיתסרי כיון דלא דמו לפרט במידי ועוד דהא הותרו כלים מקרא גופיה דכתיב אין לו סנפיר וקשקשת במים אותם תאכלו הא בכלי אפי' אין לו תאכלו והאי כלל ופרט וכלל דאמרינן דרשינן ליה הכי משום דילמוד סתום מן המפורש בהתר בורות שיחין ומערות נמי כמו בהתר כלים דאי לאו מפורש הוה אסרינן בורות שיחין ומערות בסתום משום דלא סמיך לא תאכלו אפרטא ומשמע טפי לאסור כל מימות והשתא דבמפורש דרשינן כלל ופרט וכלל מתרי במים דכתיבי גבי הדדי מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים והטל הפרט ביניהם לדונם בכלל ופרט וכלל למעט בורות שיחין ומערות להתרא דלאיסורא אי אפשר דא"כ לא תאכלו מאי אהני ליה דרשינן נמי הכי בסתום אע"ג דלא תאכלו לא סמיך אפרטא כדאמר וא"כ האי לא תאכלו לכלים לא הוה צריך דהא לא דמו לפרט במידי ועוד דהותרו מקרא דעשה גופיה דכתיב אותם תאכלו דיש לו הא בכלים תאכלו אע"פ שאין לו כדכתבינן אלא להכי הוא דאתא כי היכי דנדרוש כעין הפרט למעט בורות שיחין ומערות להתרא ולא לאיסורא דלהכי אהני לא תאכלו כדאמרינן בין במפורש בין בסתום והיינו לת"ק דרבי ישמעאל אבל לדברי ר' ישמעאל דפליג את"ק בחריצין המושכין ואינם נובעים לפירוש הרב ז"ל ילפינן לה בגוונא אחריתי הכי ריבה ומיעט וריבה דבמים במים שני פעמים הואיל ושני הכללות סומכים כשתטיל פרט שאחריהם ביניהם מדה בתורה היא שלא תדונם בכלל ובפרט אלא בריבוי ומיעוט וריבוי וריבה הכל אפילו חריצין ונעיצין שאינם נובעים לאיסורא ומיעט בורות שיחין ומערות להתרא דחריצין ונעיצין אינם עצורין ככלים ובורות שיחין ומערות עצורין שאין להם מוצא ומובא אלא עצורים ככלים ולא מצית למימר דריבה אפילו בורות וגו' לאיסורא ומיעט כלים דכלים לא איצטריכו להו קרא כדאמרינן לעיל וא"כ תאכלו יתירא מאי אהני ליה אלא אהני למידרש כי האי גונא להתיר בורות וכדאמרינן לעיל ונראה דגרסינן תני דבי רבי ישמעאל דאי גרסינן דבי ר' ישמעאל תנא כמו שכתוב בספרים לא הוה הלכתא כותיה דהכי קים לן תנא דבי ר' ישמעאל הוי הלכה ודבי ר' ישמעאל תנא לא הוי הלכה. ואם פירש השרץ ממקום בריתו אף על פי שחזר לתוך המים אסור משום שרץ השורץ על הארץ דכיון דרחשה והלכה חוץ הוי שרץ הארץ. המסנן את היין ואת החומץ או את השכר ואכל היבחושין או יתושין ותולעות (שאינו) לוקה משום שרץ המים בתולעות או משום שרץ העוף נמי באחרים ואפילו חזרו לכלי אחר שסננן שהרי פרשו ממקום ברייתן וכתוב כל השרץ השורץ על הארץ לרבות יבחושין שסננן כדאמרינן.

כא

האוכל בריה טמאה שלימה בפני עצמה אפילו היא פחותה מן החרדל לוקה מן התורה דכל בריה ובריה טמאה אסרה תורה ל"ש גדולה ול"ש קטנה דאין לה שיעור דאי קטנה דאין לה שיעור לא לקי עליה היכי אזהר בלאו סתמא כל בריה טמאה הא איכא טובא דלית בהו שיעורא אלא ודאי כדאמרינן בין אכלה חיה או מתה ואפילו סרחה כל שיכולין לאכלה לוקה הואיל ואכלה כולה שלימה כדאמרינן.

כב

נמלה שחסרה ואפילו אחד מרגליה אינו לוקה עליה אלא בכזית דהא אינה שלימה ושיעור נמלה שלימה גמירין הלכתא דהאוכלה חייב ואלו חסרה פטור לפיכך על זבוב או יתוש שלם בין חי בין מת לוקה משום שרץ העוף דבטמאים ליכא אבר מן החי אלא כל שאוכל מהם לוקה כדאמרי'.

כג

הרי שהיתה הבריה משרץ העוף ומשרץ המים ומשרץ הארץ כגון שהיו לה כנפים והיא מהלכת על הארץ כשאר שרצים והיתה רבה במים ואכל' לוקה משום שרץ העוף ומשום שרץ המים ומשום שרץ הארץ ואם היתה יתר על זה מן המינים שנבראו בפירות לוקה עליה ארבעה ואם היתה מן המינים שפרים ורבים לוקה חמשה ואם היתה מכלל עוף טמא יתר על היותר משרץ העוף לוקה עליה שש מלקיות משום שרץ העוף ומשום עוף טמא ומשום שרץ הארץ ומשום שרץ המים ומשום רומש על הארץ ומשום תולעת הפירות כדכתיב לעיל קראי דהני לאוין בין אכלה כולה או כזית ממנה כדאמר לעיל לפיכך נמלה הפורחת הגדלה במים לוקה ה' מלקיות ובשעת בריאתה בבת א' הוא דחיילי כל הני איסורי.

כד

ריסק נמלות והביא א' שלימה וצרפה לאלו ונעשו הכל כזית לוקה שש מלקיות חמש משום הנמלה וא' משום כזית מנבלת הטמאים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.