אור שמח/מאכלות אסורות/ב

אור שמח ‏ מאכלות אסורות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

והאוכל מבשר האדם או מחלבו בין מן החי כו' אינו לוקה אבל אסור הוא בעשה כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה:

הרב במשל"מ עמד מהא דאמרינן בפ"ק דבכורות דלרבנן איסורו חישובו ולכן לא בעי מחשבה, דאמאי לא דחו סברא זו מדתנן בפ"ג דעוקצים החותך מן האדם כו' הרי אלו צריכין מחשבה, ואי בשר מהלכי שתים אסור אמאי בעי מחשבה הא אמרינן איסורו חושבו, וליכא לאוקמי כר"ש דלית ליה איסורו חישובו ולכך אין עגלה ערופה מטמאה לדידיה משום דלא חשיב עלה, דהא סיפא דמשנתנו קתני ר"ש אומר חוץ מן העכביות, ומדסיפא ר"ש רישא לאו ר"ש. והנה זה לא מכריח מידי, דלכולהו יקשה דבמשנה שם תנן ומן הבהמה ומן העופות ובשר הפורש מן החי הא אסור לכו"ע, וא"כ אמאי בעי מחשבה, והבטיח הרב להאריך במק"א ולא זכינו לאורו. והנה בהא דבשר מן החי מן הבהמה ומן העופות, מהא לא מצי להכריח מידי, דרש"י פירש על הא דאמר ואיסורו חישובו, איסור דאסר ליה רחמנא לישראל משוי ליה אוכל, דכיון דאסור ליה מכלל דראוי לאכילה לעו"ג, ורמיזת דבריו מורה, דהיכי שגם לעו"ג אסור באכילה לא חשיבא אוכל כלל, ובשר מן החי הלא גם ב"נ מצווה ע"ז, וכיון שבין לישראל בין לעו"ג לא שריא רחמנא, לא מחשיב ליה איסורו להיות אוכל בלא מחשבה, ולפ"ז בחותך בשר מן האדם הדר ההכרח לסתור דברי רבינו, דאם נאמר דבשר מן החי אסור לישראל א"כ יהא איסורו חושבו, אבל בפרט זה אם ב"נ מצווה על אבמה"ח ובשר מן החי דאדם פרט זה צ"ע, ואם נאמר דמצווה א"כ לק"מ כמוש"ב, אולם מדברי רבינו בהלכות מלכים מוכח דאינו מצווה.

ובכ"ז לק"מ, דנתבונן במאי פליגי ר"ש ורבנן אם איסורו חושבו, ונראה דה"פ כיון דחשבתו התורה אוכל לחייב עליה מלקות משום אוכל נבילה ה"נ חשיבא אוכל לטמא טומאת אוכלים, ור"ש דסבר כ"ש למלקות ובפרט דר"ש סובר דשלא כדרך הנאתן אסור כמבואר בפ"ג דשבועות דף כ"ג בתוספות, אין ראיה ממה דלוקה דאכילתו חשובה דאף שלא כדרך אכילתן ובכ"ש לוקה. ולפ"ז באיסור עשה דחצי שיעור אסור ובכשיעור ג"כ אינו לוקה, אין שייך דרחמנא אחשביה אוכלא, דשיעורו לא חשיב יותר מפחות מכשיעור, ולכן לא פריך הגמרא מהך דהחותך לאדם כו', אולם דברי רבנן בתוספות פרק המצניע דף צ"א תוד"ה כגון מתנגדים לזה, שדעתם דאף באיסור עשה שיעור חמור טפי ושיעורו מחשבו לענין הוצאה יעו"ש, וכן בתוספות פ"ג דשבועות דף כ"ג ד"ה דמוקי לה כדברי הכל יעו"ש:

אכן נראה דמוכרח דר"ש לית ליה איסורו חושבו, מהא דמטהר עגלה ערופה, ולפ"ז א"ש דלדידיה דסבר דאם אינה ראויה לאכילת עו"ג משום איסור אינו מטמא טו"א, הרי על כרחין האיסור לא משוי אוכל, כיון דחזינא דבאבר מן החי דגם עו"ג מוזהר עליה, דלפי סברא דאיסורו חושבו אדרבא כיון דכולהו חייבין על אכילתה טפי הו"ל למיחשב אכילה, ומזה דדריש ר"ש אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דוקא מטמא טומאת אוכלים יצא בשר מן החי, מזה מוכח דלא אמרינן הך דאיסורו חושבו, ובפשיטות לא מצינא לאוקמי הך דהחותך מן החי' כו' כר"ש, דלר"ש לא מטמא טומאת אוכלים כדאמר סוף פ' העור והרוטב, [וצ"ל דר"ש פליג בקמייתא וקאי רק על שאר ירקות שדה ע"ז אמר חוץ מן העכביות יעו"ש] וא"כ נסתר תירוצי הראשון ג"כ דאם אסור גם לעו"ג שייך טפי הך דאיסורו חושבו, וביותר תימה לענ"ד דהגמרא דייק מסיפא, דקתני נבילת עוף טהור כו' הא נבילת עוף טמא צריכה מחשבה ומדייק מדיוקא, טפי ה"ל למידק מרישא דתני בהדיא נבילת עוף הטמא, וע"כ לאו ר"ש מדסיפא ר"ש, ומדתני החותך מן הבהמה כו' בהדי הנך וכדפרישית וצ"ע בזה:

ובעיקר הדבר דרבינו סובר דבשר אדם בעשה והראב"ד השיג, ראיתי לרשב"ש דוראן שהאריך בזה בשו"ת סימן תקי"ח וז"ל, דאפילו לדעת האומרים שדבר זה מותר, אבל אינו אפשר, שאיך יאכל זה, אם בשחיטה לא נתנו לו סימנין והתורה אמרה וזבחת מבקרך ומצאנך חיה ועוף יצאו מדרשא כו' ואם נאמר שאדם שנשחט לא יהיה טמא זה לא עלה על דעת והתורה אמרה כל אשר יגע ע"פ השדה בחלל חרב, ואם מחיים הרי יש בו משום בשר מן החי, דבפרק גה"נ אמרינן כו' ואנן קיי"ל כרבנן דכל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו, וקיי"ל דבשר האדם מותר, א"כ הרי אנו מצווין על איבריו כו'. ועיי' שו"ת הרשב"א סימן שס"ד. והנה דבריו מצאנו להריטב"א בכתובות בקוצר, אך באמת תמוה מאד, דאנן הכי קא אמרינן, דבמקום שבשרו מותר כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר, מוכחא דבשר לחודיה מותר, והיינו בטהורים, דבשרן איכא היתר ע"י שחיטה, אבל באדם דבמיתתו אסור ושחיטה לא שייך ביה, ואיך נימא דאבר מן החי נוהג בו ובשר מן החי ג"כ נוהג בו, דא"כ בשרו אסור בכל אופן שיהיה ואיך כתיב עם הבשר, ואם נאמר לר"י דסבר דבשר מן החי נפ"ל מן קרא דובשר בשדה טרפה כדאמר בפרק גיד הנשה שם, ה"ה בבשר מן החי באדם, א"כ מנא לך דאיסורא דבשר מן החי אינו נוהג בטמאים, וע"כ משום דאיסור טריפה ליכא בטמאים, רק בהנך דאיכא היתר בשחיטה, וא"כ גם איסור דבשר מן החי ליכא בטמאים, דמקרא זה נפ"ל לבשר מן החי, וא"כ ה"ה באדם אינו נוהג איסור בשר מן החי מיהא, אף דתאמר דאיסור אבר מן החי נוהג בו, ובאמת נראה דזה דרשי גם חכמים כר"י ור"א דרק חזק לבלתי אכול הדם דכל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על איבריו הא כל שאי אתה מצווה על דמו אי אתה מצווה על איבריו, והכא באדם אין אתה מצווה על דמו דאיתמעט דם מהלכי שתים מקראי, ולכך אבר מן החי אינו נוהג בו:

אולם לפי מה שנתבאר דישראל אין מצווה על אבר מן החי ובשר מן החי באדם, א"כ ראיה עצומה לשיטת רבינו דבשר מן החי באדם איכא עשה דזאת החיה כו' פרט לאדם, דאל"כ קשה טובא, דלעו"ג לא שייך כל הני טעמי, ובודאי מצווה על אבר מן החי דאדם ובשר דיליה כמו דאמר בגמרא לגבי טמאים, וא"כ קשה מי איכא מידי דלעו"ג אסור ולישראל מותר, וע"כ דגם לישראל אסור בלאו הבא מכלל עשה, וזה ראיה חזקה לשיטת רבינו:

אך לשיטת התוספות חולין ל"ב. דהא דאין טריפה נוהג בטמאים הוא משום דאין איסור חל על איסור, א"כ אף דאינו לוקה מ"מ איסורא איכא עיין יבמות ל"ב נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, ובאדם דליכא שום איסור בבשר מן החי דידיה, לקי שפיר משום ובשר בשדה טריפה לר"י דיליף מקרא דא אזהרה לבשר מן החי [ובזה קשה לי על שיטת התוספות דלמ"ד דאיסור חל על איסור איכא לאו דטריפה בטמאים, דא"כ מנא לן להך סברא בבשר מן החי דאינו נוהג בטמאים לר"י דנפ"ל מקרא דובשר בשדה טריפה עיי"ש והבן] ולריש לקיש דסובר דבשר מן החי נפ"ל מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר, א"כ ליכא איסורא בבשר מן החי דאדם, וקשה מי איכא מידי דלעו"ג אסור ולישראל שרי, הלא ר"ל לטעמיה דסבר חולין ל"ג, רב אחא ב"י לדידיה דלא אמרינן מי איכא מידי עיי"ש, וכ"ז צ"ע:

יז

תולעת הנמצאת במעי הדגים.

הנה בהגהות הובא מה שהשיג ר"ת על הנך דמפרשי קוקיאני תולעים שבבשר, דא"כ איך חולק רב ששת על ברייתא דואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה יעו"ש, ובאמת הוא פירוש רש"י, רק רש"י כתב קוקיאני תולעים שבכבד ובריאה ויעוין תוס', ויתכן לדעתי דרש"י כוון בזה ענין חדש וזה הוא, דנראה דאם נשחטה הבהמה ומצא בה בן ח' או בן ט' מת ובתוך הולד יש דרני דבשרא מותרין לאכול, וטעמא דאם נמצאין בתוך הבהמה עצמה הלא טעונין שחיטה דבאיסור אבר מן החי הן, ומדבר הטעון שחיטה הן באין ועליהן אין שייך ההיתר דכל בבהמה תאכלו ושחיטת הבהמה לא מהני לדידהו שהרי יש להן חיות לעצמן לכן באיסורייהו קיימי, אבל הולד הנמצא דלאו בר שחיטה הוי ומשתריא מקרא דכל בבהמה תאכלו הואיל ואית ליה פרסות, וא"כ אע"ג דלאו בר שחיטה הוי מותר בשחיטת אמו מקרא דכל בבהמה תאכלו, אע"ג דשחיטת אמו לא עבדא ביה שינוי מידי, וא"כ הנך דרני מיבטלי אל הולד דמיניה גבלי ומשתריין עבורו, ודוקא בבהמה הניתרת עבור שחיטתה שפעלה בהן שינוי למשקל חיותה מינה לכן בהנך דרני שהשחיטה לא פעלה מאומה לא משתרי, אבל בהולד שגם בו לא פעלה השחיטה מאומה רק משתרי משום כל בבהמה תאכלו א"כ הנך דרני נמי מיבטלי להולד שמיניה גבלי. ומצאנו קרוב לזה ברא"ש לקמן פרק בהמה המקשה סימן ה' וז"ל, ואל תתמה לר' יוחנן כיון דנקרא חלב בגמר חדשים למה ניתר בשחיטת אמו דיו לולד שיהא כאמו כו' י"ל דגזה"כ כך הוא, שהרי למדנו מכל בבהמה תאכלו שאם חותך מעובר מותר, מן הטחול של הבהמה אסור, הרי דכוון לזה, דכיון דאין העובר ניתר רק משום כל בבהמה תאכלו כל הנחתך מהעובר או החלב שלו בטל להעובר ומשתרי ג"כ ועיין בזה:

וזה כבר הרגשנו לריש לקיש דאמר שחט את הקנה ואח"כ ניקב הריאה דכשרה משום דכמנחא בדיקולא דמיא, א"כ אם ישחוט הקנה ויטול אחד את הריאה ואחר שחיטת הבהמה בשני סימנים דאיגלי מילתא דשחיטת קנה הויא שמה שחיטה אטו משתריא הריאה, ופרשתי דבאמת לא משתריא מידי רק ע"י שחיטת שני סימנים, ומועיל להריאה דכמנחא בדיקולא דמיא שחיטת הסימן השני, היינו דמשתריא מקרא דכל בבהמה תאכלו, ואע"ג דאמרו אותה כשהיא שלמה ולא כשהיא חסרה, זה דוקא היכי דלאו דרך שחיטה הויא חסירה, אבל כאן בריאה דמיפסקא חיותא ע"י שחיטת הקנה דרך שחיטה לאו חסירא הויא וקרינא בה אותה תאכלו, וכיון דריאה וכבד משתריין ע"י כל בבהמה תאכלו דרוב פעמים הקנה נשחט תחלה וכמו שפירש"י בדף ל"ב תו מיבטלי הנך דנרי להם דמנייהו גבלי כיון דגם להם נצרך ההיתר משום קרא דכל בבהמה תאכלו הוי כאילו נמצאו בבן פקועה היינו בולד הנמצא מת או חי בתוך הבהמה דפרשתי דשרינן דמיבטלי להעובר ודוק. ולהמסקנא דקוקיאני אסירי משום דמעלמא דרך אוסייה אתו. ולפ"ז ריאה המוחזקת במורנות יש לצדד דשריא לאכילה ולא מתסרא משום דרני דבישרא וכמו שנתבאר וצ"ע עוד בזה:

כד

משום כזית מנבלת הטמאים.

יתכן דכוון ללאו דבל תשקצו כו' בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש כו' דקדושים, דדריש ירושלמי נזיר פרק ג' מינין ה"א על כזית בנבילות יעו"ש. ושם אין כיני אכל נמלה שיש בו כזית וכו' וכולל ג"כ שרצים ומוסיף השיעור בכזית כמו נבילה. ודוק היטב בירושלמי שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.