מגדל עוז/מאכלות אסורות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מאכלות אסורות ב

א

מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה עד בין בשרם לחלבם. הכל מפורש בספרא:

ב

מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה עד בין בשרם לחלבם. הכל מפורש בספרא:

ג

האדם אע"פ שנאמר בו ויהי האדם לנפש חיה וכו' עד מכלל עשה עשה. זה מפורש פ"ח דספרא וכן כתב הר"מ ז"ל מקוצי והנני עתיד עוד להאריך בזה פ"ג של אלו ההלכות:

ד

האוכל כזית מבשר עוף טמא כו' עד ודבורה וכיוצא בהן. הכל מפורש פרק אלו טריפות (דף ס"ו) בספרי דבי רב:

ה

האוכל כזית מבשר עוף טמא כו' עד ודבורה וכיוצא בהן. הכל מפורש פרק אלו טריפות (דף ס"ו) בספרי דבי רב:

ו

האוכל כזית משרץ הארץ לוקה וכו' עד לא יאכל. פ"ד דמס' מעילה (דף י"ז) :

ואיזהו שרץ הארץ עד והתנשמת. פרק אלו טריפות (דף ס"ז) :

האוכל מבשרן כעדשה עד מחובר בבשר. פרק ד' דמעילה (דף י"ז) :

וכן דם הנחש כו' עד שרצים שאינן מטמאין. פ"ק דכריתות (דף ד') :

ז

האוכל כזית משרץ הארץ לוקה וכו' עד לא יאכל. פ"ד דמס' מעילה (דף י"ז) :

ואיזהו שרץ הארץ עד והתנשמת. פרק אלו טריפות (דף ס"ז) :

האוכל מבשרן כעדשה עד מחובר בבשר. פרק ד' דמעילה (דף י"ז) :

וכן דם הנחש כו' עד שרצים שאינן מטמאין. פ"ק דכריתות (דף ד') :

ח

האוכל כזית משרץ הארץ לוקה וכו' עד לא יאכל. פ"ד דמס' מעילה (דף י"ז) :

ואיזהו שרץ הארץ עד והתנשמת. פרק אלו טריפות (דף ס"ז) :

האוכל מבשרן כעדשה עד מחובר בבשר. פרק ד' דמעילה (דף י"ז) :

וכן דם הנחש כו' עד שרצים שאינן מטמאין. פ"ק דכריתות (דף ד') :

ט

האוכל כזית משרץ הארץ לוקה וכו' עד לא יאכל. פ"ד דמס' מעילה (דף י"ז) :

ואיזהו שרץ הארץ עד והתנשמת. פרק אלו טריפות (דף ס"ז) :

האוכל מבשרן כעדשה עד מחובר בבשר. פרק ד' דמעילה (דף י"ז) :

וכן דם הנחש כו' עד שרצים שאינן מטמאין. פ"ק דכריתות (דף ד') :

י

דם שרצים שפירש עד על דם בהמה חיה ועוף. בכריתות פרק דם שחיטה (דף כ"א) :

יא

וכל השיעורין ומחלוקתן הלכה למשה מסיני. פ"ק דעירובין (דף ד') ופ"ק דסוכה והרבה מקומות בתלמוד:

יב

האוכל כזית משרץ המים עד הוא שפרה מזכר ונקבה. כל אלו הדינין והלאוין מפורשין בספרא ובספרי דבי רב:

יג

האוכל כזית משרץ המים עד הוא שפרה מזכר ונקבה. כל אלו הדינין והלאוין מפורשין בספרא ובספרי דבי רב:

יד

אלו המינין הנבראין בפירות כו' עד ואלו לוקין עליהן. הכל פ' ואלו טריפות (דף ס"ז) :

טו

אלו המינין הנבראין בפירות כו' עד ואלו לוקין עליהן. הכל פ' ואלו טריפות (דף ס"ז) :

טז

אלו המינין הנבראין בפירות כו' עד ואלו לוקין עליהן. הכל פ' ואלו טריפות (דף ס"ז) :

יז

תולעת הנמצאת במעי הדגים כו' אבל דג מליח שהתליע עד בתולעת שבתוכן: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה שאף בשר מליח וכו': ואני אומר גם ר"מ ז"ל כך דעתו אבל הוא כתב כמנהגו הטוב הדין המפורסם בתלמוד ולא חידש להאריך בדרכי הסברות וכן הוא לשון הגמרא סוף פרק אלו טריפות והלכתא קוקאני אסירי דמינם ניימי ועיילי ליה באוסייה ויס"ג דמינם ניים כוורא כלומר הדגים ויס"ג מורנא דבשרא אסירי דכוורי שריין כו' עד מאי שנא ואסיקנא טעמא דבהמה בשחיטה היא דמשתריא והני מדלא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימי דגים באסיפה בעלמא הוא דמשתרו והני כי גבלי בהיתרא קא גבלי ע"כ. וכן גורס ר"י אלפס ז"ל ור"ח ור"ת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל ואע"פ שרבו בו הפירושין מ"מ ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע שחייב אדם לומר כלשון רבו ופירש קוקאני שהן תולעים הנמצאים בין במעי הדגים בין בראש הבהמה ואסורין בכולן כדמפרש טעמא דמעלמא קא אתו וכי ניימי עייליה באוסייה כלומר נכנסין בחוטמו ומורנא מדשני בלישני משמע שאינן לא קוקאני ולא תולעים ולכך פי' תולעים הנמצאים בבשר בהמה וחיה ועוף או בבשר הדגים שהן גדלין בין עור לבשר ולא חלק בין שגדלו מחיים בין שגדלו לאחר מיתה ולפיכך דבשרא אסירי כדמסיק טעמא בגמ' אבל בדגים מותרין דכי קא גבלי בהיתרא קא גבלי וכן פירש"י ז"ל. ומה שביאר ר"מ ז"ל בדג מליח ה"ה אפילו בלא מליח מיד שהוציאוהו מן המים אבל זה אינו נמצא לעולם ור"מ ז"ל השמיענו בלשון קצרה דפי' כוורי הדגים המלוחין שדרכן להתליע ולהמצא בהן תולעים הגדלים בהן אחר מליחתן ומותרין כטעם התלמוד לפי שגדלו בהיתר ודמו לפירות שהתליעו כו':

וכן המים שבכלים שהשריצו עד כמו שפירשנו. הכל פרק אלו טריפות (דף ס"ו ס"ז) :

יח

תולעת הנמצאת במעי הדגים כו' אבל דג מליח שהתליע עד בתולעת שבתוכן: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה שאף בשר מליח וכו': ואני אומר גם ר"מ ז"ל כך דעתו אבל הוא כתב כמנהגו הטוב הדין המפורסם בתלמוד ולא חידש להאריך בדרכי הסברות וכן הוא לשון הגמרא סוף פרק אלו טריפות והלכתא קוקאני אסירי דמינם ניימי ועיילי ליה באוסייה ויס"ג דמינם ניים כוורא כלומר הדגים ויס"ג מורנא דבשרא אסירי דכוורי שריין כו' עד מאי שנא ואסיקנא טעמא דבהמה בשחיטה היא דמשתריא והני מדלא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימי דגים באסיפה בעלמא הוא דמשתרו והני כי גבלי בהיתרא קא גבלי ע"כ. וכן גורס ר"י אלפס ז"ל ור"ח ור"ת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל ואע"פ שרבו בו הפירושין מ"מ ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע שחייב אדם לומר כלשון רבו ופירש קוקאני שהן תולעים הנמצאים בין במעי הדגים בין בראש הבהמה ואסורין בכולן כדמפרש טעמא דמעלמא קא אתו וכי ניימי עייליה באוסייה כלומר נכנסין בחוטמו ומורנא מדשני בלישני משמע שאינן לא קוקאני ולא תולעים ולכך פי' תולעים הנמצאים בבשר בהמה וחיה ועוף או בבשר הדגים שהן גדלין בין עור לבשר ולא חלק בין שגדלו מחיים בין שגדלו לאחר מיתה ולפיכך דבשרא אסירי כדמסיק טעמא בגמ' אבל בדגים מותרין דכי קא גבלי בהיתרא קא גבלי וכן פירש"י ז"ל. ומה שביאר ר"מ ז"ל בדג מליח ה"ה אפילו בלא מליח מיד שהוציאוהו מן המים אבל זה אינו נמצא לעולם ור"מ ז"ל השמיענו בלשון קצרה דפי' כוורי הדגים המלוחין שדרכן להתליע ולהמצא בהן תולעים הגדלים בהן אחר מליחתן ומותרין כטעם התלמוד לפי שגדלו בהיתר ודמו לפירות שהתליעו כו':

וכן המים שבכלים שהשריצו עד כמו שפירשנו. הכל פרק אלו טריפות (דף ס"ו ס"ז) :

יט

תולעת הנמצאת במעי הדגים כו' אבל דג מליח שהתליע עד בתולעת שבתוכן: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה שאף בשר מליח וכו': ואני אומר גם ר"מ ז"ל כך דעתו אבל הוא כתב כמנהגו הטוב הדין המפורסם בתלמוד ולא חידש להאריך בדרכי הסברות וכן הוא לשון הגמרא סוף פרק אלו טריפות והלכתא קוקאני אסירי דמינם ניימי ועיילי ליה באוסייה ויס"ג דמינם ניים כוורא כלומר הדגים ויס"ג מורנא דבשרא אסירי דכוורי שריין כו' עד מאי שנא ואסיקנא טעמא דבהמה בשחיטה היא דמשתריא והני מדלא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימי דגים באסיפה בעלמא הוא דמשתרו והני כי גבלי בהיתרא קא גבלי ע"כ. וכן גורס ר"י אלפס ז"ל ור"ח ור"ת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל ואע"פ שרבו בו הפירושין מ"מ ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע שחייב אדם לומר כלשון רבו ופירש קוקאני שהן תולעים הנמצאים בין במעי הדגים בין בראש הבהמה ואסורין בכולן כדמפרש טעמא דמעלמא קא אתו וכי ניימי עייליה באוסייה כלומר נכנסין בחוטמו ומורנא מדשני בלישני משמע שאינן לא קוקאני ולא תולעים ולכך פי' תולעים הנמצאים בבשר בהמה וחיה ועוף או בבשר הדגים שהן גדלין בין עור לבשר ולא חלק בין שגדלו מחיים בין שגדלו לאחר מיתה ולפיכך דבשרא אסירי כדמסיק טעמא בגמ' אבל בדגים מותרין דכי קא גבלי בהיתרא קא גבלי וכן פירש"י ז"ל. ומה שביאר ר"מ ז"ל בדג מליח ה"ה אפילו בלא מליח מיד שהוציאוהו מן המים אבל זה אינו נמצא לעולם ור"מ ז"ל השמיענו בלשון קצרה דפי' כוורי הדגים המלוחין שדרכן להתליע ולהמצא בהן תולעים הגדלים בהן אחר מליחתן ומותרין כטעם התלמוד לפי שגדלו בהיתר ודמו לפירות שהתליעו כו':

וכן המים שבכלים שהשריצו עד כמו שפירשנו. הכל פרק אלו טריפות (דף ס"ו ס"ז) :

כ

תולעת הנמצאת במעי הדגים כו' אבל דג מליח שהתליע עד בתולעת שבתוכן: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה שאף בשר מליח וכו': ואני אומר גם ר"מ ז"ל כך דעתו אבל הוא כתב כמנהגו הטוב הדין המפורסם בתלמוד ולא חידש להאריך בדרכי הסברות וכן הוא לשון הגמרא סוף פרק אלו טריפות והלכתא קוקאני אסירי דמינם ניימי ועיילי ליה באוסייה ויס"ג דמינם ניים כוורא כלומר הדגים ויס"ג מורנא דבשרא אסירי דכוורי שריין כו' עד מאי שנא ואסיקנא טעמא דבהמה בשחיטה היא דמשתריא והני מדלא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימי דגים באסיפה בעלמא הוא דמשתרו והני כי גבלי בהיתרא קא גבלי ע"כ. וכן גורס ר"י אלפס ז"ל ור"ח ור"ת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל ואע"פ שרבו בו הפירושין מ"מ ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע שחייב אדם לומר כלשון רבו ופירש קוקאני שהן תולעים הנמצאים בין במעי הדגים בין בראש הבהמה ואסורין בכולן כדמפרש טעמא דמעלמא קא אתו וכי ניימי עייליה באוסייה כלומר נכנסין בחוטמו ומורנא מדשני בלישני משמע שאינן לא קוקאני ולא תולעים ולכך פי' תולעים הנמצאים בבשר בהמה וחיה ועוף או בבשר הדגים שהן גדלין בין עור לבשר ולא חלק בין שגדלו מחיים בין שגדלו לאחר מיתה ולפיכך דבשרא אסירי כדמסיק טעמא בגמ' אבל בדגים מותרין דכי קא גבלי בהיתרא קא גבלי וכן פירש"י ז"ל. ומה שביאר ר"מ ז"ל בדג מליח ה"ה אפילו בלא מליח מיד שהוציאוהו מן המים אבל זה אינו נמצא לעולם ור"מ ז"ל השמיענו בלשון קצרה דפי' כוורי הדגים המלוחין שדרכן להתליע ולהמצא בהן תולעים הגדלים בהן אחר מליחתן ומותרין כטעם התלמוד לפי שגדלו בהיתר ודמו לפירות שהתליעו כו':

וכן המים שבכלים שהשריצו עד כמו שפירשנו. הכל פרק אלו טריפות (דף ס"ו ס"ז) :

כא

זה שאמרנו בפרק זה האוכל כזית וכו' עד שיאכל כזית. פרק הלוקין (דף י"ז) :

אבל האוכל עד לוקה משום שרץ העוף. פ' הלוקין:

כב

זה שאמרנו בפרק זה האוכל כזית וכו' עד שיאכל כזית. פרק הלוקין (דף י"ז) :

אבל האוכל עד לוקה משום שרץ העוף. פ' הלוקין:

כג

הרי שהיתה הבריה משרץ העוף וכו' עד לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדילה במים לוקה חמש מלקיות: כתב הראב"ד ז"ל המאסף הזה אסף דברים וכו' מפוטיתא לנמלה ומנמלה לצרעה עכ"ל: ואני אומר כבר השיב ר"מ ז"ל תשובות נמרצות על זה בספר המצות שלו במנין קע"ט במצות לא תעשה והאריך בו והקדים בו עיקרים ארוכים וקצרים ואחר הדברים כתב ולאלה הדברים אמרו בגמ' מכות אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש וכתב בו פירושי הקדמונים וסתרן כדין וכשורה בגמרא וסברא ופירשו על הדרך שכתב כאן ואמר שאל תרחיק התילד עוף מעיפוש הפרש שאנחנו רואים זה תמיד שיתילדו עופות מהלוזים המעופשים ולא תרחיק היות מין אחד בעצמו עוף טמא והוא שרץ העוף שזה אינו רחוק ויהיו לו עניני העוף ופעולותיו ועניני שרץ העוף, הלא תראה פירושי הקדמונים כולם מנו בכלל השש מלקיות דג טמא ושרץ המים וזה כמו כן אמת ואיני מרחיקו כי יתכן שיהיה דג ויהיה שרץ המים וכמו כן יהיה עוף ושרץ העוף ושרץ הארץ ושרץ המים ולפיכך חייבין עליה ד' והנמלה הזאת הנזכרת הנה היא הנמלה בעלת כנפים המתילדת מעיפוש הפירות שאינה פרה ורבה חייב עליה משום שרץ שפירש מן האוכל ואחת משום שורץ על הארץ ואחת משום רומש על הארץ ואחת משום שרץ העוף ואחת משום שרץ המים והצרעה המתילדת מן העפוש הוסיפה על אלה היות עוף ושרץ העוף ולא ימנע תולדת הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העוף והשרץ מן העיפושים ובפירות אלא אצל ההמון שאין להם בחינה בחכמת הטבע אבל יחשבו שכל מין לא יתכן שיתילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה אחר שהם רואים זה על הרוב עכ"ל שם. ועוד האריך שם בדברים נכוחים והרוצה יעיין שם ויראה כי הוא דבר דבור על אופניו. וגם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל הודה לו בו. וגם ראיתי אני פ' אלו הן הלוקין ספרים גורסין להדיא קרוב לדבריו והנני אובין לפניך למען תשכיל. גרסי' התם (דף ט"ז:) גמ' מתני' דאכל נבלות שקצים ורמשים כו' אמר רב יהודה אמר רב האי מאן דאכיל ביניתא דבי כרבא מלקינן ליה משום (רומש האדמה) וכו' אכל פוטיתא לוקה ארבע (משום לא תשקצו) נמלה לוקה חמש משום השרץ השורץ על הארץ צרעה לוקה שש משום שרץ העוף ויש שגורס אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ד' משום לא תשקצו ומשום לא תטמאו ומשום וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת ומשום ושקץ יהיו לכם נמלה לוקה חמש משום השרץ השורץ על הארץ ומשום כל הולך על גחון ומשום לא תשקצו את נפשותיכם ומשום ולא תטמאו את נפשותיכם צרעה לוקה שש מוסף עליו משום שרץ העוף ע"כ. וזו הגירסא מוכחת להדיא קרוב לדבריו וגם הראשונה אלא שזאת מפורשת ומבוארת יותר. וגם בפירוש ביניתא דאמר רב יהודה אמר רב נחמן נחלקו המפרשים ז"ל כי רש"י ז"ל פי' שהם התולעים הנמצאים בכרוב ורבותינו בעלי התוס' ז"ל פירשו שזאת התולעת הוא כמין דג ויש לו סנפיר וקשקשת ונמצא בין המחרישה וחשיב ליה שרץ משום דאי אפשר להתקיים כיון שאינו גדל במים ע"כ. וגם זה כדברי ר"מ ז"ל. שבתי וראיתי עוד לו ראיה פשוטה ריש פרק בכל מערבין מסיק אביי דדגים גידולי קרקע נינהו ומקשה תלמודא מדידיה אדידיה ומתמה ומי אמר אביי דגים גדולי קרקע נינהו והא אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש ואם איתא פוטיתא נמי ללקי (שש) ע"כ. ופירש"י ז"ל דעל פוטיתא לוקה ארבע אחת משום שרץ המים דכתיב בפרשת שמיני מבשרם לא תאכלו ולאו שני במשנה תורה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו ובפרשת שמיני אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם כלל בזה בין שרץ הארץ בין שרץ המים ע"כ. ועוד האריך בלאוי הנמלה והצרעה מכל מקום למדנו מתוך לשונו כי יש דגים הגדלים במים שיש בהם נמי משום שרץ השורץ על הארץ וגם פשיטות התלמוד דמקשה מדגים אדגים וכייל בהו שרץ השורץ על הארץ מורה ממש כדברי רמז"ל וזו אינה צריכה לפנים, ומה שהקשה הראב"ד ז"ל שאילו מצאו חכמים מין זה לא היו משנים מפוטיתא לנמלה ומנמלה לצרעה איני מבין קושיא זו שהרי מצאו אלו הבריות שהיו מקובלים בהם ושמא סבר הראב"ד ז"ל בפירוש זאת המימרא כדברי המפרש שהזכיר ר"מ ז"ל בספר המצות וסתר דבריהם או שמא לא ראה הראב"ד ספר המצות שאם ראה לא היה מסיק בזה:

כד

ריסק נמלים כו' עד סוף הפרק. פרק אלו הן הלוקין (דף ט"ז) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.