קרבן העדה/יבמות/ו/א

קרבן העדה יבמות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הבא על יבמתו שוגג. קסבר אשה אחרת היא:

מזיד. לשם זנות ולא למצות יבום:

אפי' הוא שוגג והיא מזידה. לא מבעיא היכא דהיא מכוונה לשם מצוה אלא אפי' היכא דתרווייהו לא מכווני למצוה כגון שהוא מכוין לאשה אחרת והיא מתכונה לשם זנות קנה דאמר קרא יבמה יבא עליה מ"מ:

המערה. שלא גמר ביאתו ובגמ' מפרש:

קונה. וזכה בנחלה ואם בא להוציאה בגט א"צ חליצה:

ולא חלק בין ביאה לביאה. בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה:

גמ' אנן תנינן. במתני' תני ר"ח. בברייתא:

הוון בעי מימר. סברוהו למימר:

לא יקנה אלא לדעת. שיאמר בפירוש הריני בועל לשם מצות יבמין:

שבעלו. דיעבד משמע והיינו שבעלו שלא לשם מצות יבמין ואפ"ה קנה:

ולקחה לו לאשה. למה לי דכבר כתיב יבמה יבא עליה לרבות שאם בא עליה שלא לדעתו קנה:

ויבמה אפי' בע"כ. כגון שנתכוין לאשתו ובאו אחרים ותקפוהו ודבקום זה בזה ובא עליה:

אפי' מן הצד. נראה דהיינו כמו יוצא דופן שיש לה נקב בדופן:

ביאה שאינה גמורה. כגון דש מבפנים וזורה מבחוץ א"נ אפי' משמש באבר מת בלא קישוי והראשון נראה דללשון השני קשה הא בעינן ביאה להקים זרע וזו אינה ראויה להקמת זרע:

עד שיהא נראה. אבר התשמיש בין שפתי בית הבושת:

עד שתכנס העטרה. הוא בשר הערוה ואינו מן הגיד עצמו:

זו היא גמר ביאה. והעראה הויא כדאמר שמואל ופליג ר"ח בר בא אהא דאמר סתמא דש"ס בשם ר' יוחנן:

מה אנן קיימין. למאי הלכתא קאר"י זו היא גמר ביאה:

עשה בהן את המערה כגומר. כדתנן בסיפא א"כ מאי נפקא מיניה אי הוי גמר ביאה או לא:

אם בשפחה חרופה. והיינו חציה שפחה וחציה בת חורין כדכתיב והפדה לא נפדתה אם בא עליה בן חורין מביא אשם:

עד שיפלוט. אינו חייב עד שיפלוט זרע כדכתיב ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וגו' והיינו ביאה ממש:

שכבת זרע. שנא' בשפחה חרופה היינו דבעינן עד שיפלוט:

אלא. כי קאר"י הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה נ"מ לאלמנה לכה"ג וכדמסיק ר' בא בר ממל:

חייב משום חללה. נעשית חללה וכהן אסור בחללה:

חייב משום ביאה. לא יקח:

תמן תנינן. נדה פ' יוצא דופן כל הנשים מטמאות נדה אפילו כשהדם הוא בבית החיצון והעמידוהו כותלי בית הרחם ועדיין לא יצא לחוץ:

עד מקום שהתינוקות יושבות. להטיל מים ונפתח מקצת רחמה:

עד בית השינים. תלתלי בשר יש ברחם כמין שינים:

ומבין השיניים. עצמן כלפנים:

בית הבושת. בית הערוה:

קרוי בית החיצון. וגמר ביאה דקאמר לעיל היינו בית השיניים:

לא קנה. באחת מן הביאות גרועות הללו דתנן במתני' אלא לדברים. האמורים בפרשת יבמין שכתוב בה יבמה יבא עליה דדרשינן מיניה בין בשוגג בין במזיד וכו':

לירש. דכתיב יקום על שם אחיו:

ה"ג ולאסרה לאחיו. אם מת ולו בנים מאשה אחרת או אם הוציאה בגט אסורה לאחיו:

ולהתיר צרתה לשוק. אם יש לה צרה נפטרה בביאתה של זו אע"פ שהיא גרועה:

קונה כל הדברים. מיד אם הוא כהן אפי' הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה:

מה פליגין. כי פליגי בהעראה אבל אם גמר הביאה אפי' בשוגג או באונס אף שמואל מודה שקנה לכל הדברים:

ה"ג אבל אם בא עליה בבית בעלה וכו'. וה"פ כיון שהכניסה לביתו דבאשה קנה לכל הדברים אפי' בלא ביאה כדתנן בכתובות פ' נערה אף ביבמה קנאה אפי' בביאה גרועה:

מתני'. לעיל פ' החולץ אמרה כן שבכניסה קונה אותה לכל דבר:

כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. משמע בכניסתה לחופה או לבית היבם דדמיא לחופה ה"ה כאשתו וכ"ש בביאה גרועה בבית בעלה:

מהו שתאכל בתרומה. בביאה גרועה כשהיבם כהן:

אם היתה אוכלת בתרומה בחיי בעלה. כגון שנתאלמנה מן הנישואין מבעלה שהיו ראוי להאכילה:

ואם לאו. כגון שנתאלמנה מן האירוסין או שהיה בעלה חרש:

אינה אוכלת. דלא אלים היבם מן הבעל דבחיי בעלה לא אכלה דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנוס לחופה:

אפילו לא אכלה אוכלת. דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד:

אפי' נראית לאכול. כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה. מתני' מסייעא וכו'. כלומר תניא כוותיה דשמואל ות"כ דר"י:

אינה אוכלת בתרומה. דחרש מדאורייתא אין לו קידושין הלכך אינו מאכיל וכדתנן לקמן פ' אלמנה חרש פוסל ואינו מאכיל:

ה"ג בתוספתא פ"י אם היה פיקח אוכלת חרש אינה אוכלת עד שתכנס לחופה לשם נישואין ותבעל לשם אישות. וה"פ הא דאמרי' אם היה היבם פיקח אוכל' היינו דוקא לאחר נישואי היבם ממש שאוכלת בשבילו אבל קודם נישואין אע"פ שהוא פיקח או לאחר נישואין אם הוא חרש אינה אוכלת ולאפוקי מברייתא השנויה בסמוך שיבם חרש מאכיל אפי' בשהיה גם בעלה חרש:

עד שיחרש וכו' אינה אוכלת בתרומה. דהך חופה לאו חופה היא דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש:

אפי' חרש אוכלת. דלא גרע ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס שאין מתכוין לקנות ורבייא רחמנא לגבי יבם וזו אע"פ שלא אכלה בחיי בעלה אפ"ה יבם חרש מאכיל ה"ה לביאות הגרועות והיינו כר' יוחנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף