מראה הפנים/יבמות/ו/א

מראה הפנים יבמות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשוגג. כסבור אשה אחרת. כלומר דזה נמי שוגג מיקרי אעפ"י שנתכוין לשם זנות לגבי יבמתו לאו מזיד לשם זנות היא וכ"כ התיו"ט דלאו דוקא ששגג וכסבור שהיא אשתו ולא נתכוין לשום זנות דא"כ בהיא שוגגת היכי משכחת לה דודאי לשם זנות הוא עכ"ל ומשניהן שוגגין דברייתא איכא למידק שפיר טפי דודאי שניהן שוין קאמר דנתכוין לאשה אחרת כמו היא וכן רש"י ז"ל במתני' תפס שתיהן כסבור אשתו היא או אשה אחרת:

באלמנה לכ"ג ואמר כו'. מפשטא דהאי תלמודא משמע דג' לאוין דקחשיב כדאמר הערה בה כו' וחייב משום ביאה דקאמר היינו משום לאו דלא יקח דלא מצינו לאו אחר בה ואפילו לא קידש משכחת לה ג' מלקיות באלמנה לכ"ג אבל בבבלי קידושין דף ע"ח גרסי' אמר רב יהודה כ"ג באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו. והאי משום לא יקח משום קידושין הוא כדפירש"י שם וכן מוכח סוגיא דשמעתת' התם וטעמי' דתלמודא דבבלי דלשיטתי' אזיל דמסיק הכא דהעראה זו הכנסת העטרה ואז חיי' משום לא יחלל ולא משכחת לה ג' מלקיות אא"כ קידש וגמ' ביאתו. ובדין אם גמר ביאתו ראינו לגדולי הפוסקים שחולקין בזה דלהרמב"ם ז"ל משמע דהאי תירוצא דהש"ס דלא כהלכת' משום דאביי ורבא לקמן שם לא מחלקי בין גמר ביאתו ללא גמר ולפיכך פסק בי"ז מהל' א"ב דכ"ג שבא על אלמנה לוקה אחת כו' ומשמע אפי' גמר ביאתו וכתב הה"מ ז"ל דטעמו דהוי להו שתי מלקיות מלאו דלא יחלל ואין לוקין על לאו שבכללו' ועוד פי' התם דטעמא דמשום חלול זרעו אינו אלא לכשיולד הזרע אבל חילול דידה לאלתר הוא כו' ע"ש ונ"מ בין ב' הטעמי' היא בכהן הדיוט באינך דאסורו' עליו דלטעם הראשון מצינו עכ"פ מלקות אחת בכהן הדיוט אם בעל אעפ"י שלא קידש בשגמר ביאתו דחייב משום לא יחלל זרעו דילפינן שם בג"ש מכ"ג דזרעו חולין ולטעם הב' אינו חייב בבעל ולא קידש אלא באלמנה לכ"ג דמחלל' עכשיו בביאתו אבל בכ"ה באינך לא משכחת לה דהא מחוללת ועומדת היא ומשום לא יקח ליכא דהרי לא קידש ולפיכך הכריע שם כדעת הרמב"ם ז"ל בזה דכהן הדיוט שבעל ולא קידש אינו לוקה ובקידש ובעל אינו לוקה אלא אחת משום לא יקח דלאו דלא יחלל ליכא לגבי דידה ודלא כדעת הראב"ד והרמב"ן ז"ל שכתבו דבכלהו איכא לאו דלא יחלל דכל מה שאמרו בכ"ג באלמנ' הה"ד אף בכהן הדיוט באינך. אלא מה דהכריע שם הה"מ ז"ל בחלוקה אחרת דפליגי הרמב"ם והמפרשים בכ"ג באינך דלדעתו ז"ל אינו חייב עד שיקדש ויבעול ולדעת המפרשים קידש ובעל חייב שתים בעל ולא קידש חייב אחת אף כ"ג באינך והכריע בזה כדעת המפרשים קשה לי להבין דהרי ע"כ הוא ז"ל תופס טעם השני לעיקר דליכא לא יחלל אלא באלמנה וא"כ אפי' כ"ג באינך לא משכחת חיובא בבעל לחודי' דהרי מחוללת ועומדת היא ומשום לא יקח ליכא ומ"ש שם וכפשטא דסוגיא כו' ולית לן לאפוקי סוגיא מהלכת' צל"ע דהא ע"כ מפקינן האי סוגיא מהלכת' אליבי' דהרמב"ם דהא מוקמי' שם בלא גמר ביאתו וע"כ לן לומר דאביי ורבא לא מחלקין בין גמר כו' כדפרישית לעיל ולפיכך לא מצינו חיוב בכהן הדיוט אליבא דהרמב"ם בבעל לחודי' דאי לדעת הראב"ד ז"ל כולא סוגיא מיירי בשלא גמר ביאתו וא"כ כ"ג באלמנה לאו דוקא כו' יע"ש אלא ודאי דטעמי' דהרמב"ם ז"ל דאין חיוב משום לא יחלל אלא כשהחילול הוא לאלתר ואפי' גמר ביאחו ולא מצינו חיוב לכ"ה וכן לכ"ג באינך אא"כ קידש דחד דינא וחד טעמא הוא:

מה פליגי בשהערה בה. כדפרישית בפנים דאין לפרש במתכוין בהערא' דא"כ קשה מה דסיים אבל אם גמר כו' וכי צריך ראי' שהגומר ביאתו ביבמתו לדעת שקנה כל הדברי'. ומיהו לא אתיא כשיטת הבבלי דמשמע דלא פליגי אלא בביאת שוגג וכ"כ הרמב"ן ז"ל על הא דמחלק דאם הכניסה לביתו לא אתיא כגמר' דילן דחופה מאי עבדא ביבמין. ובמה שפירשתי ניחא לי מה שהקשה הב"י על דברי הטור סוף סי' קס"ו דכתב אבל בהעראה קונה לכל דבר אף כי נפלה לו מן האירוסין וכתב ע"ז ומ"מ יש לתמוה עליו דכיון שכתבו בירושלמי משמע דפליגי בהעראה מידי ספיקא מיהא לא נפקא ולא ה"ל לפסוק סתם דקונה אפילו נפלה מן האירוסין ולפי מ"ש לק"מ דהטור מיירי בהעראה לדעת ואפשר דהב"י קאי על דברי הרא"ש ז"ל שמביא שם דמשמע דמפרש הירושלמי דפליגי בהעראה במתכוין ומ"מ דברי הטור נכונים לדינא וכן הרמב"ם ז"ל סתם ולא חילק בפ"ב מהל' יבום לענין שארי דברים אלא דבתרומה כתב פ"ח מהל' תרומות הל' ו' דלא קנה בהעראה מן האירוסין וזהו כלישנא בתרא דמן האירוסין ד"ה לא אכלה אבל מן הנשואין אוכלת וכרב ונראה מדבריו שם דמפרש דפליגי נמי בהעראה כדהכא וכן כתב הכ"מ שם ומשמע דבהעראה במתכוין פליגי וצ"ל דמה דמסיים הכא אבל אם גמר כו' היינו משום דר' מתניי' דמחלק בין בא עלי' בבית אביה כו' להכי נקט ר' יצחק בדבריו אבל אם גמר כו' לומר דאפילו בבית אביה ולא מדייק לישנא דכנסה במתני' כר' יוסי אלא דכנסה על ביאה היא וכשיטת הבבלי שס"ל לר' יצחק דחופה ביבמין ליכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף