פני משה/יבמות/ו/א

פני משה יבמות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הבא על יבמתו שוגג. כסבור אשה אחרת היא:

מזיד. לשם זנות ולא לשם מצוה:

באונס. מפרש בבבלי שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו:

ברצון. דמכוין למצות יבום ואף על גב דפשיט' הוא קתני לה דהכי אורחי' בכל דוכתי'. תוס' ריש פירקין:

אפילו. בבבלי מפרש דלא מיבעיא הוא שוגג או מזיד והיא מכוונה למצוה אלא אפי' דתרווייהו לא מכווני דהוא שוגג והיא מזידה או איפכא אפילו הכי קנה:

קנה. בגמ' מפרש למאי קנה:

בין ביאה לביאה. כדרכה ושלא כדרכה כדיליף בגמ':

גמ' אנן תנינן אפילו הוא שוגג כו' תני ר' חייא בברייתא אפילו שניהן שוגגין. ולא דפליג ר' חייא אלא דבמתני' אשמועינן דאפילו שניהן אינן מכוונין לשם מצוה בגוונא דא' מהן שוגג וא' מזיד ור' חייא אשמועינן האי גוונא בששניהן שווין. וכן משמע מהבבלי ריש פירקין דלא פליג ר"ח והרי"ף והרמב"ם דלא הביאו הא דר"ח משום דחד דינא וחד טעמא הוא:

הוון. בני הישיבה בעיי למימר מתחילה דדוקא בפיקח שיש בו דעת כו' דכעין שאמרו כל הראוי לבילה כו':

וחרש כו' לא יקנה אלא לדעת. כלומר הואיל ואין בו דעת לא יקנה ביבמתו א"נ בפיקח ונתחרש דממתינין לו עד שיתפקח:

אשכחו ברייתא דתני ר"ח אחד החרש כו'. שמייבמין אבל לא חולצין ותוספתא היא פ' י"א והביאה הרי"ף ספ"ק:

יבמה יבא עליה. אי לא הוי כתיב אלא יבמה וגו':

שלא לדעתו. שוגג:

ויבמה. בתרא דרשינן אפי' ע"כ שהוא אנוס:

יבמה כו'. כלומר וכן נמי ביבמה:

יבמה יבא עליה כדרכה. דנמי דרשינן מהאי קרא אבל בבבלי ריש פירקין קאמר דכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא ויבמה יבא וגו' אתיא לבין בשוגג כו' ולקחה אייתר לשלא כדרכה:

אפילו מן הצד. נמי כעין שלא כדרכה היא:

שאינה גמורה. אפי' אינו גומר:

אפי' בהעראה. וכדמפרש ואזיל:

שתהא אצבע כו'. זו נשיקה קרוי' בבבלי:

ור' בא פליג אליבא דר' יוחנן וכן הוא פלוגתא דאמוראי בבבלי נ"ה אליביה ומסיק דהכנסת עטרה היא אלא דשם קאמר לחד מ"ד דבשפחה חרופה קאמר דהכנסת עטרה ביאה היא והכא לא משמע כן:

מה אנן קיימין. להא דקאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא:

אם בשאר כל העריות. ולא יהא אלא העראה הא עשה בהן המערה כגומר:

אם בשפחה חרופה. הא בעינן עד שיפלוט הזרע וכדדרי' ר' ירמי' כו' דשכבת זרע כתיב בה:

אלא כן כו'. דהא דאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא נ"מ לאלמנה לכ"ג וכדאמר ר' בא בר ממל:

הערה בה. נעשית חללה וחייב משום לא יחלל:

חייב משום ביאה. לאו דלא יקח ולהכי קרי לה גמר ביאה:

גמר את הביאה ופלט חייב משום ולא יחלל זרעו. ובבבלי קידושין דף ע"ח קאמר נמי בלא גמר ביאתו חייב שתים אלא דמשם משמע דלאו דלא יקח אקידושין הוא:

תמן תנינן. ריש פ' יוצא דופן:

מטמאות. מכי אתא דם לבית החיצון אע"ג דהעמידוה כותלי רחמ':

יושבת למים. להטיל מים ונפתח רחמה קצת:

והלא כל הטומאות כו'. כלומר שהרי אפי' בטומאת מגע שרץ היא מטמאה אפילו משם ולהלן דגלוי מיקרי אלא שאינה אלא עד בית השיניים בתוך הרחם דשם בית הסתרים מיקרי וכן פריך לה שם דף מ"א ומוחלפת השיטה התם:

ומבין השיניים ולפנים. בין השיניים עצמן כלפנים הן ולא מיטמאה. וכן אמר שם:

ור' יוסי בר בון פליג דכל בית הבושת קרוי בית החיצון. א"נ דלא פליג אלא חד שיעורא הוא כהאי מתני' דאיתמר התם דהויא עד בין השיניים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"ה מהל' א"ב:

קנה ולא חלק כו' מה קנה. לענין מאי:

בפרשה. בפרשת יבמין כדמפרש לירש כו' ולאסרה על אחיו בביאה זו ולקמיה מפרש אהי קאי:

קנה כל הדברים. ואפילו בתרומה אוכלת מיד אם כהן היא. ובבבלי כולה פלוגת' דרב ושמואל היא:

ופליגי רבי יצחק ור' מתנייא בפי' הפלוגתא דשמואל ור"י. דלרבי יצחק לא פליגי אלא בשהערה בה כלומר דביאה גרועה זו שהיא בשוגג לא היתה אלא בהעראה אבל בא עליה ביאה גמורה ואפי' בשוגג כ"ע מודים שקנה לכל ור' מתניי' קאמר דלא פליגי אלא שבה עליה ביאה גרועה זו בעודה בבית אביה אבל אם הכניסה לביתו כ"ע מודים שקנאה לכל ואפילו בשוגג:

מתני' אמרה כן. לעיל פ"ד כנסה כו' דמשמע שהכניסה לביתו וכל כניסה במשמע ואפי' בביאה גרועה אבל בבבלי משמע דלא פליגי אלא בביאה שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה דקני' נמי בעלמא וביאה היא לכל דבר לא פליגי וכדכתבו התו' שם:

מהו שתאכל בתרומה. בביאה גרועה ומשום דלעיל סתמא קאמר ר' יוחנן קנה בכל הדברים ויש לומר דלענין ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה קאמר אבל לא לתרומה הילכך מפרש פלוגתייהו הכא בהדי' לענין תרומה וכ"כ התוס' שם ד"ה מן הנשואין דזימנן שהיא כאשתו לכל דבר ולא אכלה בתרומה:

בחיי בעלה. ומשמת בטל קנינו ופסקה מלאכול אוכלת עכשיו דקניה בביאה זו הועיל ובחיי בעל אכלה:

ואם לאו. כגון שמת מן האירוסין דלא אכלה עדיין אינה אוכלת בביאה גרועה. וכן אמר בבבלי דמן האירוסין פליגי:

אפי' נראית לאכול. כגון שהגיע זמן שנותנין לבתולה כו' כדאמרינן בכתובות ומת דאוכלת עכשיו בביאה גרועה:

מתני' כו'. דתני' כוותי' דשמואל וכוותי' דר' יוחנן כדמפרש ואזיל:

מת ונפלה לפני היבם. אפילו הוא חרש אלא שנפלה מן הפיקח כדמסיק:

אם היתה פיקחת. כלומר אשת פיקח מעיקרא ואכלה בחיי בעלה אוכלת ואע"ג דביאת יבם החרש ביאה גרועה היא הואיל ובחיי הבעל אכלה:

חרשת. אשת חרש:

בת ישראל פיקחת כו'. וכן מייתי לה ברייתא זו שם לסיוע לרב דקאמר כר"י:

בזו יפה כח היבם. דמאכיל ואפי' לא אכלה מעיקרא וטעמא דלא גרע ביאת חרש מביאת שוגג ורחמנא רביי' ליבם. ובבבלי מתרץ לה ללישנא קמא אפילו לשמואל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף