קובץ על יד החזקה/חמץ ומצה/ג

קובץ על יד החזקה ‏ חמץ ומצה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עד תחילת שעה ששית. עיין כ"מ ספ"א בפי' דברי רבינו פה ובש"ע סי' תל"ד ס"ד:

ג

ואם נשאר מן החמץ אחר ד"ש וכו'. ובטור סי' תמ"ו כתב אם נשאר אחר שעה ה' דבשעה ה' כיון שמותר בהנאה לא הוי מוקצה והב"ח כתב דט"ס הוא בדברי רבינו וצ"ל אחר שעה ה' והב"י כתב בשם הריב"ש דדבר האסור באכילה ג"כ מוקצה הוא. ועיקר י"ל כמ"ש המג"א דרבינו מיירי היכא דליכא כאן עכו"ם או בהמה דאל"כ קשה הא יכול לומר לעכו"ם שהוא יטלנו ואינו מטלטל המוקצה כלל ולא בא רבינו אלא לאשמועינן דאסור לפררו ולזרותו לרוח משום טרחא ועיין ב"ח:

ד

וצריך לשורפה ע"ש וכו'. עיין כ"מ. ונראה לי דרבינו נקיט האי לישנא משום דאם חל פסח באחד בשאר ימי השבוע אז אפשר למצוא מקום לשורפם ביחד כגון שנשתהה עד תחילת שעה ז' כדאמרינן בגמ' דף ט"ו ע"ב מחלוקת בו' אבל בז' ד"ה שורפין ואפשר נמי דרשאי לכתחילה לשהותה עד תחלת שעה ז' ולשורפם ביחד אבל חל ע"פ בשבת דצריך לשורפו בע"ש א"א בשום אופן לשורפם יחד ועיין בגמ' ספ"ק דפסחים תמצא הוכחה לדברינו ובזה מיושב ג"כ קושית הלח"מ דלמה השמיט רבינו דין זה דבתוך זמנו רשאי לשורפן ביחד ודו"ק:

ה

לא בדק ליל י"ד וכו'. עמ"ש בזה בש"י עלה דהך מתני':

ח

עיין נב"י מהד"ק או"ח סימן כ' ובמגדל עוז ודוק בדבריו. וי"ל בזה סתירת רש"י דבפסחים דף ד' יראה מדברי רש"י דעובר על ב"י מש"ש ולמעלה ובפסחים דף ס"ג במתני' משמע מדבריו דא"ע בב"י כמ"ש התיו"ט שם עיין בש"י שם:

כופה עליו כלי. כתב הה"מ דמשמע מדברי רבינו אפילו לא ביטל אעפ"כ לא ישרפנו ביו"ט וכ"נ לענ"ד מדברי רבינו שכתב בהל' יו"ד מי שהניח עיסה וכו' וחייב לבער מיד ולא נקיט לישנא דברייתא אחד שבת ואחד יו"ט א"ו דבשבת ויו"ט אינו רשאי לבער מיד גם בלא ביטול והטעם כמ"ש הכ"מ כיון דאינו מבערו אלא משום שאסרו חכמים ורצונו לבערו וחכמים מנעוהו חשיב אונס ע"ש וסברא זו נזכר בתוס' מסכת שבת בסוגיא דר"ב דף ד' ע"א ולפי"ז נראה דאפילו נתחמץ עיסה בפסח ג"כ אין לבערו ביו"ט ודלא כמ"ש בס' ברכי יוסף בשם תשובת ב"ח וגם משמע מדברי רבינו דביו"ט שני ג"כ אינו מבערו ועיין בא"ח סי' תמ"ו:

יא

כיצד ביעור חמץ שורפו וכו'. ועיין הה"מ ולא ניחא ליה לרבינו בהוכחת התוס' מדסתם לן תנא כוותיה בפ"ב דתמורה דהא כתבו התוס' שם דילפינן במה מצינו וזה ניחא לר"י דחמץ אין היתר לאיסורו משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ש דחמץ לאח"ז מותר כדתנן פסחים דף כ"ח חמץ ש"נ שעבר עליו הפסח מותר וכר"ש וסתמא דפסחים דתני לה גבי הלכתא דדינא עדיף מסתמא דתמורה כדמשמע במס' נדה פ' בא סימן ועוד נראה לפי מה דגרסינן בירושלמי פ"ב דפסחים רבי אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בלא יראה ול"י ופי' הק"ע דמלת תשביתו משמע שבהשבתה זו יהיה החמץ בבל יראה והיינו בשריפה דאי בקבורה או בפירור או מטיל לים עדיין הוא בנמצא ולפום רהיטא משמע דרבי כר"י ס"ל ולא מטעמיה אלא דיליף ממלת תשביתו. ואפשר לומר דרבינו מפרש דרבי כחכמים ס"ל ומלת תשביתו מורה דעיקר מצותו בשריפה אבל גם בשאר דברים מקיים המצוה ודלא כר"י דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה דאם מבערו בד"א לא מקיים המצוה וזה הוא הפירוש במתני' וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח ודאי דעיקר מצוה מה"ת בשריפה ואף לפי שיטת רבינו בפ"ב הל' ב' דס"ל דלשון השבתה דכתיב היינו ביטול מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו כמ"ש שם. ולפ"ד רבינו לא ס"ל סברת הטור והרא"ש דלדידן דקיי"ל כחכמים דחמץ הוא מן הנקברים ואפרן אסור אבל רבינו סובר דגם דלרבנן הוא מן הנשרפין לפי האמת והא דמוקים לה בגמ' כר"י משום דאינו מפורש אליבא דחכמים דס"ל הכי אבל מדחזינן בירושלמי דרבי הכריע כן דעיקר מצותו בשריפה שוב הוי מן הנשרפין והא דכתב רבינו בפחמין שלו אסור היינו כמ"ש הרמ"ך באבוקה כנגדו משום דיש שבח עצים בפת וגרע מזוז"ג כמ"ש הר"ן. ובזה מיושב קושית המג"א בריש סי' תמ"ה ע"ש דהא כל עיקר הטעם בנשרפין דאפרן מותר כתבו התוס' בתמורה משום שכבר נעשה מצותו וכיון דס"ל לרבינו כרבי גם בחמץ עיקר מצותו בשריפה ומותר ליהנות באפרו כנ"ל ובסוף הל' פסולי המוקדשין כשמנה רבינו הנשרפין והנקברין לא מנה כלל חמץ בפסח באחד מהן משום דפסק כרבי ויש בחמץ דין אחר דמצוה מן המובחר מה"ת בשריפה אבל לא לעכב אלא דגם בשאר דברים מקיים המצוה. כנ"ל ברור בס"ד:

או זורקו לים. עיין פ"ח מהל' עכו"ם הל' ו' ובהגהת ד"ע שם ועיין היטב סוגיא דפסחים דף כ"ח ובמל"מ מה שהאריך פה בביאור ענין מחלוקת רבה ורב יוסף ושיטת הרא"ש דהלכה כרבה ושיטת הרז"ה לחוש לדעת שניהם והב"י בסי' תמ"ה כתב שיטת הטור כהרא"ש והא דלא הביא דלים המלח לא בעי פירור משום דסתם מבער חמץ הוא במקום שמצויין בני אדם וכיון שכן אפילו יה"מ יש לו דין שאר נהרות והב"ח תמה על פירושו דהוא נגד התלמוד וע"פ דברי הרז"ה יש מקום ליישב דברי הב"י. והעיקר נ"ל דהא יל"ד בין לרבה ובין לר"י מפני מה סתם המתני' ונקיט בחד לישנא גבי עכו"ם וחמץ ולדבריהם אין פירושם שוה וצ"ל דלרבה סברא חיצונה היא דליה"מ לא בעי שחיקה דמה לנו לחוש כיון שאין רגל אדם מצוי שם משא"כ שאר נהרות סברא פשוטה דבעי שחיקה וזה שאמר רבה מסתברא ע"ז דליה"מ קאזלא לא בעי שחיקה וסמך התנא על הסברא חיצונה וחמץ דלשאר נהרות הסברא נותנת דבעי שחיקה וגם שם סמך התנא על הסברא פשוטה ואתי ר"י ואמר לא כמו שאתה אומר דבחמץ הסברא חיצונה דבעי פירור דזה ליתא דהסברא חיצונה הוא בהיפך כיון דמימס לא בעי פירור ומש"ה סתם התנא וסמך על סברא דמימס משא"כ בע"ז דלא ממיסה הסברא פשוטה הוא דבעי שחיקה מיהת בשאר נהרות ומש"ה סמך התנא גבי ע"ז דמסתמא בעי שחיקה אבל בזה מודה ר"י לרבה דסברא חיצונה אפילו עכו"ם דלא ממיסה דלא בעי שחיקה ומכ"ש גבי חמץ דאיכא נמי סברא דמימס דלא בעי שחיקה ליה"מ, וע"פ זה הפירוש לא הוצרך הטור לפרש ודחיק ליה להטור לפרש כן ליישב קושית התוס' ד"ה איפכא דלשון איפכא קאי על התנא שסתם במתני' בחד לישנא ודו"ק:

והפ"י כתב ראיה לפסוק כר"י ותוכן דבריו מדמצינו הת"ק שם קאמר המוצא צורות דרקון יוליכם ליה"מ ואס"ד דר' יוסי סובר דלא בעי שחיקה לא הו"ל להזכיר כלל יוליך ליה"מ אלא הול"ל אף מפרר אע"כ דתרוייהו בעי ושוחק אתרווייהו קאי ובאמת ראיה זו יש לדחות דהא בכ"מ קי"ל זוז"ג לכתחילה אסור וכאן התיר ר"י לשחוק לרוח משום זוז"ג אפילו לכתחילה כמ"ש הר"ן דף מ"ט במס' ע"ז ע"ש מילתא בטעמא וע"ע בתוס' שם דף מ"ח ע"ב. ואפשר היה לומר דר"י לא התיר אלא בריחוק מקום מיה"מ וממקום שאינו מגדל צמחים וא"כ טורח גדול לילך למרחוק לזה התיר ר"י לשוחקו לרוח דהוי כדיעבד אבל באם קרוב הוא ליה"מ ויש לו ברירה לעשות בענין שלא יהיה איסור בדבר כלל זה מקרי לכתחילה ובאמת ר"י התיר בכל ענין ומטעם שכתב הר"ן ולזה מהדר ר"י ואמר שוחק וזורה לרוח ומטיל לים לאשמועינן אף שהברירה בידו אעפ"כ מותר לשוחקו לרוח ואי הוה אמר אף מפרר לחודא ה"א דמיירי דוקא בריחוק מקום:

אבל אם שורפו מש"ש ולמעלה וכו' ואם בישל וכו'. כתב הה"מ זה למד רבינו ממה שהעלה בהלכות מן הגמ' לפי שיש שבח עצים בפת וכתב רבינו אסור בהנאה ואין לו תקנה משמע מדברי הה"מ דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכ"כ המג"א בסי' תמ"ה ואע"ג דמשמע מדברי הכ"מ בפט"ז מהל' מ"א הל' ה' דרבינו א"ל בדרבנן סמכינן בכל איסורים אתקנתא דר"א ודרשב"ג י"ל דהיינו דוקא בתערובת אבל הפת עצמה אסור אפילו בשעה ו' שהוא מדרבנן ומש"ה לא כתב רבינו פה דין התערובת אם נתערב אותו פת מה דינו. א"נ י"ל כיון דלאח"ז הוא איסור תורה ולא מהני הולכת הנאה ליה"מ שוב לא חלקו גם בשעות דרבנן ובזה נראה ג"כ מ"ש המג"א לאסור זוז"ג גבי חמץ משום דאסור במשהו ובס' פמ"ג הקשה על דבריו ע"ש ולפמ"ש יש מקום ליישב דבריו, ולשיטת הפוסקים דס"ל דלא מהני הולכה ליה"מ כ"א בע"ז משום דתופס את דמיו אבל לא בשאר איסורים א"כ י"ל דגבי ע"ז מה"ט זוז"ג אסור משום דיש תקנה בפדיון משא"כ בשאר איסורים ולמאן דא"ל דגם ע"ז לית ביה פדיון ג"כ י"ל דגבי ע"ז החמירו משום חומרא דע"ז ולפי מ"ש דדבר שיש לו היתר אסור זוז"ג מפני שיש תקנה ולפי שיטת רבינו דסובר דחמץ בפסח מקרי דשיל"מ א"כ שפיר י"ל דגבי חמץ אין אנו מתירין זוז"ג ומחוייב להשהותו עד אחר פסח ועמ"ש בזה בפ"ה מהל' נדרים בס"ד. והה"מ כתב לפי שיש שבח עצים בפת מש"ה אסור הפת ועוד שאין חמץ בפסח מן הנשרפין שאפרן מותר ועי' לח"מ כיון דקיי"ל כרבנן למה ליה להה"מ לטעם דשבח עצים בפת ולפמ"ש לעיל לק"מ. וגוף הדין שכתב רבינו לאסור הפת הנאפה אצל חמץ לא נתבאר בגמ' רק למד רבינו מן הגמ' שאם אפה את הפת בעצי ערלה וכו' כמ"ש הה"מ ומלבד שדבר זה אין מדרך רבינו להביא דין שאינו מפורש ונלמד ממ"א ובפרט שיש סברא לחלק דגבי שאר איסורים כגון קשין של כ"כ וע"ע דבכה"ג אסור אפילו שלא כדה"נ ואף גבי ערלה דאין אסור אלא כדה"נ מ"מ זה הוא דרך הנאתן משא"כ בחמץ דמותר שלא כדה"נ וחמץ לאפות לבשל בו אין זה כדה"נ, באמת הפ"י תמה מאוד בזה ע"ש אמנם באמת מפורש בירושלמי כדברי רבינו דה"ג שם עבר והסיק ר' ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן הרי דמדמה חמץ לשאר איסורין, אלא דעדיין קשה דלמא ר' ייבא לא ס"ל הא דר"י דכל איסורים שבתורה אין לוקין שלא כדה"נ וא"כ שפיר קמדמה משא"כ לדידן דקיי"ל כר"י הקושיא במק"ע ועי' במל"מ פ"ה מהל' יסה"ת ומזה נראה להוכיח דס"ל לרבינו דאף אם אמרי' דאין לוקין עליהם אלא כדה"נ אבל איסור תורה איכא אפילו שלכדה"נ וכמו שהבין הה"מ בדברי רבינו ועי' בזה באריכות בס' פרי תואר יו"ד סי' פ"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.