קובץ על יד החזקה/חמץ ומצה/ב

קובץ על יד החזקה ‏ חמץ ומצה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ומה היא השבתה כו'. רבינו סובר כפירש"י פסחים דף ד' ע"ב מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא השבתה בלב הוא ובתוס' ד"ה מדאורייתא מקשה דהא ר"ע ס"ל השבתה הבערה היא ועוד דתשביתו ילפינן מאך חלק שהוא משש שעות ולמעלה ולאחר איסורו לא מהני ביטול ע"ש. ובמג"ש כ' ליישב קושיא ראשונה שהרי לא כתב רש"י אלמא השבתה בלב היא דהוי משמע דאין השבתה אלא בלב אלא הכי כ' השבתה בלב השבתה היא ור"ל שגם בלב הוי השבתה ולעולם ביעור ממש כ"ש דהוי השבתה גמורה א"כ שפיר קאמר רחמנא תשביתו בכ"ד שאתה יכול להשבית או בלב ואם לא השבית בלב תשביתו ממש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו משא"כ אי הוה כתב תבערו אין פירושו כ"א ביעור ממש ע"ש, ולקושיא השניה האריך שם לומר דפי' הקרא דצריך לבער קודם ז'. ולי צ"ע די"ל דגם לאחר זמן איסורו מה"ת מהני ביטול דהא עיקר הטעם דלא יכול לבטל לאח"ז איסורו משום דחמץ אינו ברשותו ש"א ועשאו הכתוב כאילו הם ברשותו לא מבעיא אי הפי' הוא משום שעובר בב"י הא לשיטת רוב הפוסקים בע"פ אינו עובר ואפילו לפי הטעם משום דאסור בהנאה ואין לו זכות בו הא לפי מ"ש הר"ן במס' ע"ז הבאתיו בפ"ק הל' ג' כיון דשייך בו קנין א"כ יש לו צד זכות ויכול לבטל ואע"ג דהר"ן לא כתב כ"א בחמץ של נכרים מ"מ גם בחמץ של ישראל אין אסור אחה"פ כ"א משום קנס. הן אמת דלר"י דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת בין של ישראל בין של נכרים א"כ לא שייך סברת הר"ן ולא מהני ביטול משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ש א"כ י"ל דמה"ת מהני ביטול גם לאח"ז איסורו אלא דרבנן החמירו דלא מהני ביטול לאח"ז איסורו ולפי"ז מיושב קושית התוס' על רש"י ורבינו דאפשר דדעת רש"י ורבינו דמה"ת מהני ביטול גם לאח"ז איסורו והכי משמע נמי בגמ' דהא לס"ד דמקשה שם בסוגיא ולבתר איסורו לא מצי מבטיל ליה והתניא וכו' ולכאורה קשה איך עלה על דעתו דיכול לבטל א"ו כמ"ש והא דמסיק בגמ' דלאחר זמן איסורו לא מצי מבטיל ליה היינו מדרבנן כי היכי דלא לשוויי פלוגתא רחוקה לס"ד ולמסקנא ואע"ג דאר"י אמר רב הבודק צריך שיבטל גזירה דלמא משכח לה בתר איסורא ואס"ד דמה"ת מותר הוי גזירה בדרבנן מ"מ י"ל חדא דרב לטעמיה דסובר כר"י דחמץ אסור לאחר הפסח ולא שייך סברת הר"ן ועוד די"ל דגבי חמץ החמירו בכל ענין. ועיין ברמב"ם פ"ג הל' ח' יראה מרהיטת לשון רבינו דמה"ת אינו יכול לבטל צ"ל כמ"ש מג"ש. ודע שבס' קצה"ח סימן רס"ב כ' להעיר לפמ"ש הב"י ביו"ד סי' של"א על דברי רבינו שכ' בפ"א מהל' תרומות התורם שלא מרשות וכו' אם אמר בעה"ב כלך אצל יפות תרומתו תרומה והוא נגד הסוגיא דא"מ וסמך עצמו על סוגיא דקידושין נ"ב גבי האי סרסיא דקדיש בפרוזמא דשכרא ע"ש והטעם משום דמצוה שאני משום דמסתמא ניחא ליה מעיקרא וכתב שם דמזה יש ללמוד באחד ששכח מחמת אונס לבטל חמצו בע"פ קודם שש ואחר שש נזכר וביטל חמצו דמותר בהנאה אחה"פ כיון שעכשיו ביטל אמרינן מעיקרא ניחא ליה וסוגיא דפסחים היה יושב בבה"מ ונזכר וכו' דחויה היא כמו הך סוגיא דאלו מציאות והביא ראיה שם מהא דאמרי' עירובין דף ע"א בביטול רשות משחשיכה דמהני לב"ה וטעמא כמ"ש רש"י כ"ה דאמרינן בכלך אצל יפות מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה וביטול רשות נמי מעיקרא ניחא ליה אלא דשכח וסיים שם חלילה להקל בזה ולא כתב אלא לסניף ביש שם הרבה צדדי היתרים, ובאמת דבריו תמוהים מאוד דאין זה דומה כלל להך דקדיש בפרוזמא וכו' ולמי שתרם דשם המעשה נעשה כבר אלא דלא ידענא אי בשעת מעשה ניחא ליה לבעה"ב אמרינן דגבי מצוה שאני ומסתמא כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה משא"כ למי ששכח לבטל דלא נעשה מקודם המעשה כלל לא אמרינן כיון דעביד השתא נעשה כמי שעשה למפרע, והא דכתב ראיה מעירוב ג"כ י"ל כה"ג דשם עכ"פ הם עבדו מעשה ומדהשתא ניחא ליה בעירובין אמרינן דלמפרע ניחא ליה ולא עוד אלא דהריטב"א בעירובין כ' שם אע"ג דלפי הסוגיא דא"מ לא אמרינן כלך אצל יפות אלא בשעשאו שליח לגבי ע"ח דרבנן די לנו בגילוי דעתא דהשתא א"כ לענ"ד אין לצרף היתר זה כלל אפילו לסניף בעלמא ואין להאריך ועמ"ש בס"ד פ"א מהל' תרומות. ועיין בש"י ריש פסחים מ"ש ליישב דברי הכלבו:

ו

חורי הבית העליונים וכו'. לא כתב רבינו שיעורא דעליונים משמע כדעת הטור סימן תל"ג דעד מקום שאין יד אדם מגעת והוא דלא כהירושלמי ועמ"ש בש"י:

ח

וכן אם ראה עכבר. כתב בח"י סי' תל"ח דאין חילוק אפילו בככר קטן שיוכל עכבר לאוכלו אפ"ה לא תלינן לקולא דאין ספק מוציא מידי ודאי ועיין מל"מ ובתוס' פסחים דף ט' ע"א לחד תירוצא בדרבנן אמרינן ספק מוציא מידי ודאי ומתני' בלא ביטל איירי אבל מדברי רש"י יראה שם במ"ש דבדרבנן סמכינן על חזקת חבר משמע דוקא משום חזקת חבר אבל בלא"ה אין ספק מוציא מידי ודאי גם בדרבנן ורש"י לטעמיה לפמ"ש המהרש"ל בסוגיא דמפרש ויוצא בשיירא דעל חמץ שאינו ידוע אינו עובר מה"ת ונסתר תירוץ התוס' וכ"מ ג"כ בגמרא דלפי שיטת התוס' קשיא אמאי לא אוקמי הך ברייתא דהניח מגורה מליאה פירות בתרומה בזה"ז ועיין יבמות דף פ"ב דמוקמי סתמא דמתני' בתרומה בזה"ז ועיין ביו"ד סי' קפ"ד סעיף י"א ואם שהתה אחר וסת שיעור שתספור ותטבול א"צ לשאול והיינו משום דהוי ספק ראתה ס' טבלה כדאמרינן נדה דף ט"ו וגרסינן בירושלמי פ"ב דנדה דלמא לא טבלה ומשני ר"ח דטבילה בזמנה מצוה ומביאו הטור יו"ד סי' קצ"ז משמע אי לאו טבילה בזמנה מצוה לא מיחשב לספק ומקשה שם א"כ אנן דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה למה בא עליה בלתי שאלה עיין בס' סדרי טהרה שהרגיש בזה, ואפשר לומר דהירושלמי מיירי בילדה דבזיזא למטבל כמ"ש רש"י בגמ' דף ט"ו אלא דזה ליתא לפ"מ דמסיק הט"ז שם אות ט"ז דגם בילדה קיי"ל להקל והיה נראה דס"ל להירושלמי אף דמיירי בספק ראתה ס"ל דטמאה אע"ג דלא הרגישה כדס"ל לר"א ר"פ הרואה כתם בפירש"י וא"כ מיחשב ודאי דרבנן דעיקר חזקה דאורח בזמנו בא מדרבנן ואין ספק מוציא מידי ודאי אפילו בדרבנן משא"כ לדידן דקיי"ל דאין אשה טמאה עד שתרגיש אין כאן אפילו ודאי דרבנן ושפיר אתי ספק ומוציא מידי ספק ומוכח עכ"פ מדברי הירושלמי כמ"ש רש"י דגם בדרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי. שוב ראיתי בספר ברכי יוסף או"ח סי' קפ"ו שהאריך בענין זה אי בדרבנן ספק מוציא מידי ודאי או לא והכא משום חומרא דחמץ ס"ל להטור כן וצ"ע לפי"ז קושית הגמ' פסחים דף ט' מהך דחבר דלמא חמץ שאני ובאמת גם לפמ"ש הה"מ בה' יו"ד ג"כ הדבר קשה ועיין בלח"מ ואין רצוני להאריך:

טו

היו בו שני חצאי זיתים וכו'. עיין מה שכתבתי בזה בשלום ירושלים פ' אלו עוברין הלכה ב' ד"ה חברייהו:

יז

המשכיר בית וכו'. כתב הטור או"ח סי' תל"ז אם הוא בעיר שואלו אם בדקו ורבינו לא הביא דין זה משמע דסבירא ליה דלפי האמת דמסקינן דחזקתו בדוק אף אם הוא בעיר אין צריך לשואלו ולא דמי לשחיטה דקיי"ל ביו"ד סי' א' דצריך לשואלו ולבודקו משום דשם הוא איסור תורה וכ"כ הב"ח ליישב בזה דברי הרא"ש שהביא דין זה מדברי ר"מ ולא הביא מהגמרא ע"ש. ובלימוד הישיבה אמרתי על פי מ"ש הרע"ב בפירוש המתניתין דבודקין שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה וימלך על בטולו וכוונת דבריו דאם לא יבדוק אז שכיח חמץ בביתו איכא למיחש שימצא אדם שימלך בבטולו כמ"ש בש"י ריש פסחים והיינו דרש"י לא ס"ל סברת התוס' ריש פסחים דהטעם דבדיקה דלמא אתי למיכל מיניה ובאמת צ"ע הא טעם התוס' מוכח בגמ' בהא דבעי ככר בשמי קורה מאי כמ"ש רבינו הי"ד ואפשר לומר דרש"י לטעמיה דס"ל בר"פ א"ע דגם בחמץ נוקשה איכא ב"י ולזה כתב רש"י טעם זה דגם חמץ נוקשה אסור להשהות משא"כ אי הטעם משום דאתי למיכל מיניה צריכין לדחוק כמ"ש המג"א סי' תמ"ב. אלא דזה ניחא לשיטת הר"ן אבל לדעת הרע"ב דחששא הוא משום שמא ימלך סברא זו לא שייך בחמץ נוקשה שהוא רע לאכילה. וי"ל לפי' הרע"ב בד"א. דהנה במתני' דכ"מ שאין מכניסין בו חמץ דקדק הרמ"ז מדלא קתני מקום שמכניסין בו חמץ צריך בדיקה ש"מ דהיכא דמספקין אי הוי מקום שמכניסין בו חמץ צריך בדיקה ומזה סייעתא גדולה לשיטת רבינו בהל' יו"ד ודלא כשיטת הראב"ד ורש"י י"ל דס"ל כשיטת הראב"ד מש"ה הוכרח לפרש דע"כ הבדיקה הוא מה"ת ושפיר מדויק לשון המתני'. אמנם דיראה מדברי רש"י דגם דעתו כדעת רבינו. ולפי פירוש הרע"ב י"ל סברא אחרת דהכא מחמרינן גבי חמץ דכיון דגם בביטול יש חששא דאורייתא ואפשר גם רבינו ס"ל סברא זו. והנה יצא לנו מזה דלפי' הרע"ב איכא כאן לתא דאורייתא ועפי"ז י"ל דברי הרא"ש מה שהביא דין זה בשם הר"י דיל"ד בגמ' מה היה ספיקתו אי חזקתו בדוק או לא ובאיזה סברא היה נוטה בצד האבעיא דחזקתו בדוק או לא בדוק ולסברת הרע"ב דאיכא כאן לתא דאורייתא ודאי דאמרינן דחזקתו בדוק דחמירא לאינשי ובודאי עשה כדינו משא"כ לשיטת התוס' דאין כאן לתא דאורייתא לא חמירא לאינשי ואין חזקתו בדוק ועיין הה"מ פ"א מה' אישות וזה היה ספיקותו אי אמרינן חזקתו בדוק דהוי לתא דאורייתא או לא אמרינן חזקתו בדוק דאין כאן לתא דאורייתא כ"א מדרבנן ושפיר קאמר הגמ' מאי נ"מ לשואלו דהא גם בצד האבעיא דחזקתו בדוק היינו משום דיש כאן חששא דאורייתא ובודאי צריכין לברר החזקה ולשואלו וכיון דהשיב ר"נ והוכיח מברייתא דחזקתו בדוק והביא לזה ראיה ממגורה מליאה פירות הגם דתרומת פירות אינו אלא דרבנן א"כ לפי האמת ודאי דיש מקום לומר גם באיתא קמן א"צ לשואלו ולברר והתוס' חדשו זאת הגם דס"ל דבדיקת חמץ עיקרו דרבנן אעפ"כ צריכין לברר והיינו דס"ל דחמץ מקרי אתחזק איסורא עיין מג"א סי' תל"ט ורבינו לא ס"ל כן כנ"ל. ויש עוד מקום לחלק בין מצינן למרדף אבתריה עיין ביו"ד סי' א' ש"ך ס"ק ה' ודו"ק:

יח

אם עד שלא מסר המפתח. עיין הה"מ ועיין במג"ש שכתב לחלק בין שכירות למכירה דבשכירות מהני מסירת מפתח ע"ש מילתא בטעמא ועמ"ש בש"י פ"ב דפסחים הלכה ב':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.