קובץ על יד החזקה/ברכות/א

קובץ על יד החזקה ‏ ברכות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אא"כ שבע. עיין לקמן פ"ה הלכה ט"ו בהשגת הראב"ד שם ובמה שאכתוב שם בס"ד:

ט

ופניה טוחות בקרקע. דברי רבינו צ"ע דהא ר"ה בברכות דף כ"ד אמר עגבות אין בהן משום ערוה ומייתי תלמודא סייעתא מהא דתנן אשה יושבת וקוצה חלתה ודחה רנב"י דאין משם ראיה כגון שהיה פניה כו' ואין סייעתא לר"ה אבל דינא דר"ה דין אמת ואין חולק בזה ולמה פסק רבינו פה דלא כר"ה וכן תמה המ"א בסי' ר"ו אות ה' ומסיק דהלכה כר"ה וה"ט שהשמיטו הרי"ף והרא"ש הך דפ"ט ע"ש, ולענ"ד ליישב דעת רבינו הנה הרע"ב בפי' המתניתין אשה יושבת פירש עגבות אין בה משום ערוה וכתב עוד ופניה טוחות בקרקע הדבר תמוה וכבר תמה ע"ז בספר א"ר א"ח סי' ע"ד ונראה דהיה קשה לו להרע"ב הא דאמר רנב"י תרגמה בפ"ט, לישנא דתרגמה קשה דהכי הו"ל לומר הכא במ"ע וגם הא"ר הרגיש בזה ורצה לדייק מלישנא דתרגמה דמסיק להלכה דעגבות יש בהן משום ערוה וזה קצת דוחק דהא ר"ה אמר בפשיטות עגבות אין בה משום ערוה וכ"ה בירושלמי פ"ב דחלה הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה אלא היה נראה לו משום דבסוגיא דירושלמי אמר נשמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה והדא אשה לאו בתוך הבית היא יושבת (פירוש למה לא תלבוש בגדיה) ותימר אין מטריחין פי' דמשני דלא רצו להטריחה ללבוש הבגדים והיה סובר רנב"י דודאי בזה אין מטריחין אותה ללבוש הבגדים אבל לעשות בענין זה שפניה טוחות דזה לאו טרחא הוא למה לא תעשה כן הגם דעגבות אין בהן משום ערוה מ"מ כל מה דאפשר לה לעשות בזהירות יתירא עדיף טפי וזה שאמר רנב"י תרגמה בפ"ט פי' הגם לדידך דסברת דעגבות אין בהן משום ערוה אעפ"כ צריכים ע"כ לאוקומי מתניתין בפ"ט וא"כ אין ראיה משם אבל הדין דין אמת דעגבות א"ב משום ערוה ואעפ"כ אין אנו מתירין לה לברך כ"א בפ"ט דבקל יכולה לעשות זהירות יתירא להזכיר את השם ודברי הרע"ב כנים וברורים וגם דברי רבינו א"ש ודו"ק:

י

חוץ מברכת הנייה שאין בה מצוה. פי' שאין שם ברכה למצוה אלא ברכת הנייה ובא לאפוקי גם ברכת אכילת פת בשבת וכדמסיק בש"ע א"ח סימן קס"ז ס"כ וכמ"ש במ"א שם דהב"י הביא ראיה מדנקט ברכת המוציא של מצה ועי' בס' יום תרועה שהקשה על הב"י דמ"ש מקידוש היום ובאמת לפי מה דאסברא שם המ"א והט"ז אזדא קושייתו וא"כ יש לפרש דברי רבינו פה במ"ש שאין בה מצוה הכונה בזה שאין בה מצות חובה על האדם כי אם מצוה שבא להנאתו משא"כ בקידוש היום שמצוה באה חובה וע"כ יכול להוציא אחרים אע"פ שאין כאן כ"א ברכה אחת:

יא

עד שיענה או עד שישמע כו'. גרסי' בירושלמי בפ"ג דברכות תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד מברך לרבו וקטן לאביו לא כן אמר ר"א בשם ר"י בי ר' נהוראי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו פי' א"כ הוי אינו מחוייב בדבר תפתר בעונה אחריהם אמן כהא דתנינן תמן מי שהיה עבד אשה או קטן כו' א"כ משמע מהך דירושלמי דבעונה אמן יוצא אפילו שמע ברכה ממי שאינו מחוייב בדבר ובאמת ז"א אלא דה"פ הירושלמי בעונה שעונה אחריהם מלה במלה וכהא דתנן מי שהיה עבד אשה או קטן וכ"כ הט"א בריש מסכת מגילה דבעונה אחריו מלה במלה ודאי דיוצא ולא העתיק רבינו להך דינא משום דמלתא דפשיטא הוא וכ"מ בגמרא דף כ' בברכות דרבא דייק מהך ברייתא דבן מברך לאביו כו' ואמאי לא מוקי לה כענין שאמרו בירושלמי אלא משום דמלתא דפשיטא היא. ואפשר דמ"ש רבינו עד שיענה הלשון קצת דחוק כמ"ש הכ"מ ולפי דברי הנ"ל י"ל דה"פ עד שיענה מלה במלה והוא דין הירושלמי והלשון מדוקדק:

יב

א"צ הסבה. עיין כ"מ מה שהקשה על פי' רבינו ממה שהשיב לחכמי לוני"ל היאך מובנת הסוגיא. לענ"ד נראה לא די דאין קושיא מהסוגיא אלא דיש ראיה לפירוש של רבינו דלפירוש רבינו שאין חולק כלל בלשונות עכ"פ צריכים להבין מה מוסיף הלשון בשנותו את לשונו א"ו להורות בא ולה"ר דלא בעי הסיבה דאי בעי הסיבה לא הוה משכחת שיברך אחד לכולן דהסיבה לא מהני בהו לא מעלה ולא מוריד ולל"ק לא נזכר סברא זו דלא מהני אלא דלא בעינן ולפי"ז ה"פ תלמודא דלפירוש רבינו ודאי הא דמקשה לל"ק ג"כ קשה לל"ב קשיא רישא וצ"ל שאני אורחים דדעתייהו למיעקר ובעו הסיבה והשתא מקשה תלמודא לל"ב מסיפיה דע"כ הסיבה מהני בהו גם באורחים דדעתייהו למיעקר א"כ חזינן דהסיבה יש לה מעלה ואמאי אמר דלא מהני הסיבה ולא תלי כלל בהסיבה ומשני דודאי ביין לחודא לא מהני הסיבה ומש"ה ע"כ דלאו בעי הסיבה אלא דש"ה מיגו דמהניא לפת וסובר רבינו דגם ל"ק הכי ס"ל דבאורחים אם לא הסיבו כ"א ליין לא מהני וחייב לברך כ"א ואחד ומאי דשייר ל"ק פי' בל"ב אלא דלא יכול להקשות אל"ק בזה משום דלא מפורש הכי בדבריו אבל לפום קושטא דמילתא לא פליגי והשתא לפירוש רבינו מיושב קושיית התוספות במסכת חולין דף ק"ו ד"ה וש"מ דמאי מקשה תלמודא לל"ב מהברייתא למה לא הקשה ממתניתין ע"ש שתירצו קצת דחוק ולפי פי' רבינו ניחא דמשם לא יכול להקשות דהא שפיר אחד מברך לכולן ולא הקשה מהברייתא אלא על דבר שחידש דהסיבה לא מעלה ולא מורדת. כנ"ל ברור ואמת:

יג

ואם היה המברך כו'. עיין תיו"ט פ"ח דברכות ועיין בשלום ירושלים סוכה דף ח' ע"א מ"ש בשם ספר לחם שמים:

יט

כל האוכל דבר האסור כו'. עיין בכ"מ מה שהביא בשם הרשב"א ראיה לפירוש הר"מ ולפי פי' הרא"ש שם אין זו ראיה דקאי על ברכת המוציא להוציא אחרים ובהסיבה ומשום קביעותא וגבי איסור לא שייך קביעות כמ"ש הראב"ד ולא זו אף זו קתני ל"מ דמברכין בדמאי ברכת המוציא להוציא רבים דמותר בדמאי אלא אפי' לזמן דכולל עצמו עמהם אפ"ה מותר בדמאי. ולכאורה קשה לדעת רבינו כיון שאכל ושבע ומחוייב מה"ת לברך למה הפקיעו רבנן ממנו הברכה כיון שהוא נהנה ועיין באס"ז ב"ק דף צ"ד מ"ש בשם רב המאירי משמע דלכ"ע מחוייב לברך ברכת המזון. ואפשר דלא מיירי רבינו פה באכל ושבע כ"א באוכל כזית דאינו מחוייב אלא מדרבנן והם אמרו וה"א והראב"ד לטעמיה אזיל שכתב לקמן בפ"ה דכזית מה"ת חייב לברך בה"מ ואין לנו לפוטרו מחיוב תורה מברכה שלאחריה וא"כ גם ברכה שלפניה לא הפקיעו ממנו מק"ו כשהוא שבע מברך כו' ורבינו הא פסק דבעינן כדי שביעה מה"ת אבל מדסתם הרמב"ם משמע דס"ל אפילו חייב מה"ת הפקיעו רבנן הברכה ממנו וגדולה מזו מצינו בתוס' ברכות דף ט"ז ע"א ד"ה וחותם ע"ש. ואין להאריך בזה כי כבר האריכו האחרונים בזה דאין לברך אפילו בסתם יינם ואין עונים אחריהם אמן, והתוספתא שהביא הכ"מ שם לא נזכר כ"א איסורא דאורייתא אבל איסורא דרבנן אין ראיה משם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.