שרשי הים/ברכות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ ברכות א

יט

שורש מצוה הבאה בעבירה

כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך לא בתחילה ולא לבסוף כיצד כו'. וכתב מרן כ"מ דבירוש' תני מצה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושעיא ע"ש ובוצע ברך ניאץ ה' הדא אמרה בתחי' אבל בסוף דמים הוא חייב לו. רבי יוסי אומר אין עבירה מצוה אמר ר' אילא אלה המצוות אם עשיתן כמצותן הן מצוות ואי לאו אינן מצוות ע"כ. ובסוף הלשון כתב וז"ל ורבינו כתב דאינו מברך לא בתחילה ולא בסוף משום דההוא טעמא דאבל בסוף דמים הוא חייב לו לא שייך אלא בגזל לא בשאר איסורי' ומעתה מתני' דתנן בפ"ג שאכלו אכל טבל כו' אין מזמנין לאו דוקא עכ"ל. ואיכא למידק עליו טובא דמי הכריחו למרן ז"ל לומר דפסק רבינו כר' אושעיא דשאני ליה בין ברכה ראשונה לשניה ומשו"ה הוצרך לחלק בין גזל לשאר איסורי' דאימא דרבינו תפס עיקר כסברת רבי יוסי ור' אילא הנז' בירוש' דפליגי עליה דר' אושעיא וס"ל דלא שנא ואין לומר דס"ל למרן ז"ל דלא פליגי דהא ליתא כמו שיראה הרואה מדברי מרן ז"ל ועוד יש לתמוה טובא שהרי רבינו בפ"ו מה' חמץ ומצה ה"ז כתב בהדייא דעל מצה גזולה אינו מברך עליה בהמ"ז יע"ש ואיך כתב מרן דס"ל דבאיסור גזל מברך בסוף דדמים הוא שחייב לו.
ושמעתי מפי מרן מלכא מוהרח"א זלה"ה דכוונת מרן לומר דמאי דפסק רבינו כר' אילא וכר"י דאינו מברך לא בתחילה ולא לבסוף ושביק לרבי אושעיא דלכאו' סתם מתני' דפ"ג שאכלו אזלא כוותיה דקתני אין מזמנין ומשמע דבהמ"ז מיהא מברכין וכדכתב הראב"ד ז"ל להכי כתב דס"ס מתני' לא מכרעא כוותיה דר' אושעיא דטעמ' דאבל בהון דמים הוא חייב לו לא שייך אלא בגזל לא בשאר איסורי' ומתני' בשאר איסורי' מיירי ולא בגזל וכיון שכן פסק כר"י ור' אילא דרבים הם לגבי ר' אושעיא ומעתה מתני' עכ"ל דלאו דוקא ודפח"ח.
והנה הרב מוהר"י אלגאזי בס' ארעא דרבנן סימן שנ"ט עלה ונסתפק בעביר' שהיא מדרבנן אי אמרינן גבי מצוה שהיא מצוה הבאה בעבירה יע"ש ויש להביא ראיה מההיא דפרק אלו עוברין דמ"א ע"א דקאמר יכול לא יביא מן המוקצה אמרו מה טבל מיוחד וכו' משמע דאי לאו ה"ט הוה אסרינן להביא מן המוקצה אע"ג דאינו אלא עביר' דרבנן כדאיתא התם וטעם איסור זה אינו אלא משום מצוה הבאה בעבירה כמ"ש רבינו פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ט. ומוהרשד"ם בחא"ח סימן כ"ב כתב דממה שהתירו מוקצה לנסכים במקדש אין ראיה דלא אמרי' מצוה הבאה בעבירה בעבירה דרבנן דהתם שאני דאין שבות במקדש ועיין לחי' הריטב"א למסכת סוכה דף ט' ודל"א שכתב דמצוה הבאה בעבירה הוא דאורייתא וכן נראה מדברי רבינו בפ"ה מהלכות א"מ ה"ט. ועיין בתשו' הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ס' ולהר"ב מח"א ה' גזילה סימן כ"ט ועיין לרש"י בפסחים דל"ה ע"ב ד"ה ודמאי וד"ה טבול ובספר שער המלך ה' לולב דף צ"ח ע"ב ושם דצ"ז ע"ד מבואר דאף בעבירה דרבנן אמרינן מצוה הבאה בעבירה גם מדברי המרדכי שהביא שם שכתב בר"פ לולב הגזול דערבה שתלשה גוי בשבת כשרה מקיום מצות לולב והביא ראיה מההיא דתנן דאם מעטה כשרה מבואר דס"ל דאף בעבירה דרבנן אמרינן מצוה הבאה בעבירה יע"ש. מיהו מדברי הירושלמי דפרק האורג גבי הקורע בשבת שאמרו דיצא והקשו מההיא דמצה גזולה ותירצו דהתם היא עצמה עבירה ברם הכא דאיהו הוא דעבר עבירה. ועיין להרשב"א בתשו' סימן ח"י שאין לברך על קיום מצות השבת גזילה משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ועיין בס' נצח ישראל בחי' פסחים דכ"ז רע"ד שכתב דהרשב"א חולק בזה עם התוס' שכתבו בפסחים דלאו הניתק לעשה כשמקיים העשה לא חשיב עובר על לאו ולא קעביד איסורא ועיין למוהרימ"ט בחי"ד בכללי הספקות שכתב וז"ל וי"ל דלא דמי דהכא כל עצמו אינו בא אלא לצאת ידי מצות קרבן ראיה מס' שמא הוא חייב בה והיכי מייתי באיסור דהו"ל מהב"ב ועיין מש"ל בפ"ה מה' איסורי מזבח ה"ט.
ושמעתי מקשים משם חכמי ירושלים ת"ו דלפי דברי הרשב"א בתשו' סי' ח"י שכתבנו משמע לכאורה דאין לברך על מילת ממזר משום טעמא דהו"ל מהב"ב ואנן איפכא שמעינן להטור ולמרן בי"ד ה' מילה סי' רס"ה שכתבו בשם תשו' לגאון דמברכין עליו כישראל כשר. ולדידי ל"ק דשאני השבת גזילה דאי אפשר לקיים המצוה בלא עבירת הגזל וכל כי האי חשיב שפיר מהב"ב ואין לברך עליה לדעת הרשב"א ז"ל משא"כ גבי מצות מילת ממזר דאפ' מצות המילה בלא העבירה וכיון שנתקן ברכה זו להיכא דליכא עבירה לא פלוג בה ואין להקשות על זה ממ"ש מרן בא"ח סי' קצ"ו לענין אכילת דבר איסור דאין מברכין עליו לדעת הרשב"א וכמה רבוותא דשאני התם דבעת הברכה קעביד איסורא וסמי בידיה שלא לאכול דבר האיסור.
עוד כתב הרשב"א באותה תשובה דסי' ח"י דגבי מצות שילוח הקן אם תפס את האם ובא לשלחה וליקח את הבנים דאין מברכין על שילוח הקן דהו"ל מהב"ב שלא צוונו האל ית' ליקח את האם ולחזור ולשלח אותה יע"ש ולכאו' צ"ע ממ"ש בפרק שילוח הקן דק"מ ע"ב יכול יחזור על הבנים ת"ל כי יקרא כו' ועיין להר"ב חוות יאיר סי"ז דף ע"א דאשתמיט מיניה דמר תשו' הרשב"א הלזו. ועיין בדברי התוס' דקידושין דל"ד ד"ה מעקה שכתבו ואומ' ר"י כו' כגון שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה איכא יע"ש. ואמנם אף לדברי התוספות דברי הרשב"א שרירין וקיימין דס"ס אף שנטלה ע"מ לשלח ושילחה אין זה אלא קיום הל"ת דקיום העשה הוא כדי שלא לעבור למפרע בלא תעשה ואמנם לא חייבנו האל ית' מעיקרא לעשות ענין כזה ואי אזיל איניש ועביד כן אין לו לברך עליו כיון שעיקר הדבר ההוא הוא שמקיים הלאו ואין מברכין על קיום ל"ת דהעשה אינו אלא תקון הלאו ואף דנטלה ע"מ לשלח דלא עבר הלאו ס"ס קייום העשה כדי שלא לעבור הל"ת מחמת נטילתו וקיום הל"ת הוא דעביד לקיים מחשבתו שנטלה ע"מ לשלח ובהכי קיים הל"ת ולא עבר על הלאו אלא דאם נמלך אית ביה עשה והוא תיקון להמלכתו ואם לא נמלך מקיים הלאו ומקיים העשה שלא להיות עובר על עשה מחמת נטילתו שלא היה בו מצוה ובכן עפ"י הדברים האלה תנוח דעתינו דאף דאמרו בש"ס יכול יחזור על הבנים ובודאי מצוה קעביד ובא לידו קיום ל"ת ועש' מ"מ אין לברך עליהם שאין לברך על קיום ל"ת ולא על עשה שאינו בא אלא לתקן את אשר כבר עשהו מבלי היותו מצווה וכן כתב הרז"ה בטעמו של דבר שאין מברכין על אכילת מצה בכל ימי הפסח אף שאנו מצווין שלא לאכול חמץ כל שבעה. דאין זה כי אם קיום ל"ת משא"כ בסוכה דכל שרוצה לאכול מחייב לאוכלו בסוכה ושפיר מברך על קיום עשה ודו"ק.
השמטה
כתבתי לעיל בשורש מצוה הבאה בעבירה על מה שהק' בתשו' הרשב"א סימן ח"י דמשמע לכאורה דאין לברך על מילת ממזר משום דהו"ל מהב"ב כו' ותרצתי דשאני השבת גזילה דאי אפשר לקיים המצוה בלא עבירת הגזל כו' משא"כ גבי מצות מילה דאפשר מצות מילה בלא העבירה וכיון שנתקן ברכה זו להיכא דליכא עבירה לא פלוג רבנן כיע"ש ובני נאמן החכם המרומם כה"ר מרדכי נחום ה"י ההוא אמר דאין זה חילוק יפה לפי מ"ש עוד הרשב"א באותה תשו' גבי ברכת מצות שילוח הקן דאם תפס האם ואח"ך החזירה דאינו מברך משום דלא ציונו האל ית' לתפוס אותה ואח"כ לשלחה. והשתא אם איתא לחילוק זה דכיון דנתקן הברכה בלא העבירה אע"פ דנעשית בעבירה דמברך ה"נ אע"פ שנעשית בעבירה אמאי לא מברך כיון דנתקן ברכה זו בלא עבירה ע"כ. ואפשר לחלק דשניא היא ברכת מילת הממזר דמברכין אותה ב"ד שלא עשו העבירה אבל שילוח הקן שמברך אותה מי שתפס את האם תחילה ואח"ך מחזירה לתקן מה שחטא ודוק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.