קובץ על יד החזקה/אישות/ה

קובץ על יד החזקה ‏ אישות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המקדש בדבר שהוא אבה"נ. עי' מל"מ באשה שהיתה חולה ועי' ב"ש אה"ע סי' כ"ח אות נ"ד ומ"ש בהל' יסה"ת פ"ה ה"ח ונראה דהמקדש בערלה בח"ל לפמ"ש מחלוקת הפוסקים בהל' לולב אי יוצאין באתרוג של ערלה בחו"ל א"כ הכא ספק מקודשת עכ"פ ע"ש ודוק.

ב

חוץ מעכו"ם. כבר כתבתי בפ"ז מהל' עכו"ם ה"ט דרבינו לא ס"ל שי' הר"א והר"י בתוס' פ' השוכר דף ס"ב ד"ה יאות וק"ק על הטור והש"ע ביו"ד סי' קל"ב וקמ"ד דהביאו לשי' זו ובאה"ע סי' כ"ח כ' בפשיטות דאינה מקודשת וע"כ צ"ל דס"ל כדעת הרי"ו דלדידי' אסור א"כ א"י לקדש בו אשה בשום אופן וכמ"ש המל"מ הל' א' וצ"ע.

ג

המקדש בפירות שביעית. עי' מל"מ ועי' בפ"ו מהל' שמיטה ויובל הלכה י'.

ה

כהן שקידש בחלקו. אמרי' בגמר' וזה יהי' לך מקדש הקדשים מן האש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה ובמתני' דהמקדש בערלה הק' התוס' אמאי לא חשיב בהך מתני' פיגול ונותר וטמא ותי' בקדשים לא קמיירי וכ' הרש"א מאי ק' דלחשוב פנו"ט הרי הוא בכלל קודש דכבר תנן לה המקדש בחלקו וכ' דקים להו לתוס' דפיגול ונותר וטמא פקע איסור קודש מנייהו ובזה ניחא דהוה למתני' בהו מכרן וקידש בדמיהן גם הר"ן כ' מיהו שייר חמץ בפסח נותר ופיגול שאם קידש בהן אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת הרי דגם דעת הר"ן בנותר ופיגול אינו בכלל קודש לענין שתופס את דמיו ורבים מתמיהים מהא דתנן פ"ג דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר ומוקדשין ביוה"כ הרי דחשיב דחייב משום מוקדשין אף בנותר ובס' א"ח כ' אולי יש לחלק בין חלב שהוא רק אכילת מזבח לא פקע איסור קודש מיני' משא"כ בבשר אלא שסיים שם מנ"ל הא והרב הגאון מו"ר כ' בחידושיו ול"נ לברר הא חלוקא מאחר דטעמא דמתני' דלעיל במקדש בחלקו שאינה מקודשת נפקא מקרא וזה יהי' לך מקדש הקדשים מן האש וסבר ר"י כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה ופירש"י והרמב"ם מאחר דכהנים משולחן גבוה קא זכי ולא נתן להם הקב"ה אלו החלקים אלא לאכילה ולא לד"א ע"ש ועי' ברש"י יבמות דף ע"ג ע"א שכ' אהא דהזהירה התורה לא בערתי ממנו בטמא שאסור להדליק מהן בטומאה דאין טומאתן מתירין להבערה דלא תימא אע"ג דלא ניתן מעשר אלא לאכילה כדכתיב ואכלת ה"מ טהור אבל היכא דנטמא דלא חזי לאכילה ידליק בו אלא אסור לבער בטומאה עכ"ל הרי לך גבי מעשר אלמלא דאזהיר רחמנא מלבער בטומאה היינו אומרי' דוקא בטהור הוא דאזהיר רחמנא שלא להדליק בו מאחר דלאכילה נתתיו ולא לד"א אבל אחר שנטמא שרי להדליק א"כ האי דרשא דלעיל כאש דלא נתן להם הקב"ה כ"א לאכילה היינו ג"כ דוקא כל זמן שראוי' לאכילה אבל לאחר שנטמא דליכא אכילה אזדא לה קדושתה שלא לקדש בו אשה ונ"מ אלו מכרן וקידש בדמיהן דמקודשת כ"ז שייך בבשר נוכל למדרש כל זמן שראוי' לאכילה אין אתה משתמש בו לד"א אבל חלב שאין בו רק אכילת מזבח לא פקע קדושתה והחילוק מבואר היטב עכ"ד. ויש ראי' לסברת הרש"א והר"ן מהא דכ' רש"י ברכות דף ט' ד"ה שם תזבח שבבוקר הוא נעשה נותר ובתוס' ד"ה ראב"ע שכ' וז"ל לא תעשה דבר שיבוא לידי נותר בבוקר ורבים מקשים כיון דאסור לאכול אחר חצות א"כ מאי נ"מ בזה שאין נעשה נותר עד הבוקר דא"ל שאין חייב לשרוף עד הבוקר הא אפי' אם נעשה נותר אחר חצות אפ"ה א"א לשורפו עד הבוקר משום דאין שורפין קדשים בלילה ועי' בס' עטרת ראש ב' תרוצים ולפ"ד מהרש"א נ"מ רבתא דעד הבוקר עדיין שם קודש עליו ותופסת דמים ומיד בבוקר פקע שם קדשים ואינו תופס את דמיו.

ז

המקדש את האשה בגזל. כן הוכיח התלמודא קדושין דף נ"ב ממתני' דמעשה בחמש נשים מדקתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה ובירושלמי הלכה ו' גרסי' אמר ר"ח ב"ב עד ש"מ חמש וכו' ומקדשין בגזילה ומקדשין בפירות עבירה ע"ש והך דוקא הוא היפך הבבלי ונראה לפרש במאי דפליגי בבלי וירושלמי הריטב"א שם הק' דלמא הה"ד בשאר שני שבוע והא דקתני ושל שביעית היתה לאשמועי' דמקדש בפירות שביעית מקודשת דסד"א לאכלה ולא לסחורה וצ"ל דדייק לה מדקתני ושלהן היתה ע"ש ומעתה י"ל דתלמודא דירושלמי סובר כקוש' הריטב"א דהא תנן בשביעית פ"ח מ"ח אין לוקחין עבדים וכו' ואם לקח יאכל כנגדן וגרסי' שם בירושלמי והה"ד דאין מקדשין אשה בפ"ש ומשמע שם דגם אם קידש אשה יאכל כנגדן והטעם דיאכל כנגדן הוא מטעם קנס כמ"ש התי"ט שם במשנה ט' כמו במ"ש ספ"ק דמעשר שני וי"ל דע"כ לא קנסו אלא אם מקדש בפ"ש שלו אבל בקידש אשה בפ"ש שלה שגזל ממנה והיא נתרצה דזה הוא מילתא דל"ש ומילתא דל"ש לא עבדו רבנן תקנתא ולא קנסי' לי' וא"צ לאכול כנגדן א"כ מש"ה נקיט המתני' ושלהן היתה כיון דרצה לאשמועי' דמקדשין בפירות עבירה פי' שעשה בהן סחורה שקידש בהן אשה וסד"א דצריך לאכול כנגד פ"ש שקידשה קמ"ל מתני' כיון דשלהן היתה והוא גזל ממנה והוי מילתא דל"ש ולא קנסי' לי' וממילא מוכח דמקדשין בגזל ותלמודא דידן דסבר כתי' הריטב"א משמע דחולק בזה עם הירושלמי דקדושי אשה אין דומין לקנין עבדים דבקידושין לא קנסו כלל משום דמצוה קא עביד. ועפי"ז מיושב דברי התוס' ע"ז דף ס"ב ד"ה נמצא ועי' במל"מ הל' ג' מה שתמה על דבריהם מהירושלמי ומן האמור מיושב.

ח

הנכנס לבית חבירו. כ' בשה"ג ס"פ האיש מקדש דבעה"ב המזמין אורחים על שולחנו ולקח אחד מהאורחי' דבר וקידש בו את האשה מקודשת מפני שאין בעה"ב מקפיד אם האורחים עושים חפציהם והובא בהג' רמ"א אה"ע סי' כ"ח סעי' י"ז אלא שכ' שם ונוטל חלקו ועי' בשו"ת מהרימ"ט ח"א סי' ק"נ חולק בזה וכ' דהוי ספק קידושין וה"ר מדאמרי' בירושלמי פ"ז דדמאי הל' א' ר"י בעי קומי ר"ב ואין אסור משום גזל א"ל רוצה הוא שיהי' לו נחת רוח ע"ש א"כ משמע דוקא בהפרשת תרומה דאין להאורח נ"ר באכילה כלל בלא הפרשה אזי ניחא לבעה"ב אבל לא שיטול מעל השולחן לקדש אשה מה שאינו מצורכי הסעודה עוד ה"ר מהא דאמרי' שם במתני' פועל שאינו מאמין לבעה"ב חושך גרוגרות אחת וכו' רשב"ג אומר לא יחשוך ולדברי כולם יש באותו גרוגרות של תרומה משום גזל ע"ש ובס' אמרות טהורות דף מ"א סתר ראיותיו ובחידושי חזקתי דברי הרימ"ט ראיותיו נכונו' ואין להאריך.

טו

המקדש בהנאת מלוה וכו'. עי' ברש"י קידושין דף ו' ע"א ד"ה המקדש במלו' וכו' דגמרי' קיחה קיחה משד' עפרון וכו' ועי' פ"י ומקנ' שתמהו על פי' דנקט דוקא דרשה זו דהא ילפי' נמי מאין כסף ועוד דמאי בעי בזה דגמרי' והלא אינה מקודשת מטעם דמלוה להוצאה ניתנה ובני הבח' המופלג הר"ר משה שי' תירץ דהנה רש"י כ' שם על הא דמסקינין דארוח לה זימנא ומכ"ש אם קידשה בהנאת מחילת מלוה עי' שם והק' בתוס' רי"ד דא"כ למה במלוה גופא אינה מקודשת הלא ממילא הוי לה הנאת המחילה וי"ל דהנה בסמ"ע ח"מ סי' קנ"ו כ' דהקונה קרקע צריך לקנותה בדמי שוי' הקרקע דומי' דשדה עפרון דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני לאפוקי אם נותן בשביל הקרקע מנה ואמר הילך פרוטה זו ואקנה בזה הקרקע לא קנה עכ"ל והשתא לפי זה אם רוצה לקנות קרקע במלוה דלא קנה משום דלהוצאה ניתנה ממילא דלא קנה נמי בהנאת מלוה משום דהנאת מלוה לא הוי כדי שוי' הקרקע דכיון דנותן בשביל הקרקע מלוה גופא והוי דמי שוי' דמי כל המלוה ממילא דאינו יכול לקנות בהנ"מ ולפי"ז מיושב קושי' הרי"ד דמשו"ה אינה מקודשת משום דכבר אמר שניתן המלוה גופא וא"כ קידשה בדמי כל המלוה והוי דמי שוי' כדמי כל המלוה ותו אינה מקודשת בהנ"מ דלא כדי שוי' דהא הנאת מלוה הוי פחות מדמי מלוה גופא ועי' פירש"י שם מיהא כ"ז ניחא אי גמרי ק"ק משד"ע שפיר בעי' כדי שוי' אבל אם ילפי' לה מאין כסף לא בעי' נ"ש וא"כ קשה קושי' הרי"ד תהא מקודשת בהנ"מ ולפיכך פירש"י דגמרי' קיחה קיחה וק"ל.

יז

במעמד שלשתן. עי' ב"י אה"ע ס' כ"ח שהביא בשם הרי"ו דאינה מקודשת אלא מדרבנן כיון דמע"ש רבנן תקנו כ' שם הב"י דאינו מוכרח כיון דתקינו רבנן שיקנה במע"ש נקנו לה המעות והוי מקודשת מה"ת ועי' מ"ש בזה בשלום ירושלים מס' סוכה פ"ג ד"ה ורבנן.

כג

הי' בידו משכון. עי' מל"מ פ"י מהל' שכירות דין א' ונ"מ לשי' הסוברים דדין דריצ' אינו אלא במשכנו שלא בשעת הלואה ועי' מ"ש שם בס"ד.

כו

האומר לאשה. עי' כ"מ שסיים יש לתמוה האיך פסק כיון כר"ש ובפ"ד מהל' נדרים כ' דאפשר לומר מדחזי' דבקידושין סתם לן תנא כר"ש אמרי' ראה רבי דבריו של ר"ש בקידושין ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.