תולדות יצחק/ויקרא/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק ויקרא טז

א

אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' בזה יש ספקות:
הספק הא' מהו מה שדיבר ה' אל משה אחרי מות שלא מצינו שדיבר לו שום דיבור. וא"ת שהדיבור שדיבר לו הוא דבר אל אהרן אחיך זה א"א שהרי חזר לומר ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקדש א"כ הדיבור הראשון לבטלה בא. וחז"ל אמר משל לחולה שנכנס אצלו רופא ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר וא"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מהראשון לכך כשאמר אחרי מות הכוונה שמה שאמר הקב"ה למשה הוא אלו המלות אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו פירוש ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן אלו המלות ומה הם המלות שתאמר לו אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' אל יבוא בכל עת אל הקדש והרי תשובה לזה הספק שהדיבור שדיבר לו בדיבור הראשון אינו אלא דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש והפסוק לא אמר הרופא הראשון אלא הרופא השני ומה שאמר אחרי מות אינו אלא שאמר לנו התורה אימתי דיבר הקב"ה זה הדיבור למשה אחרי מות ועכשיו שפירשו כן הנה שהשיבו לספק זה אבל יש ספק אחר א"כ שהכוונה היא זאת היה ראוי שיאמר הכתוב וידבר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך אחרי מות שני בניו בקרבתם לפני ה' וימותו אל יבוא בכל עת אל הקדש למה חזר לומר ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה מה צורך בו:
הספק הב' הכוונה במלת בקרבתם ר"ל בהקריבם אש זרה וכן תרגם אונקלוס בקרוביהון אישתא נוכראה קדם ה' וא"כ היה ראוי שהאזהרה שלא יחטא יהיה מעין החטא שנענשו בניו עליו וא"כ היה ראוי שיאמר וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' אל יקריב אש זרה לפני ה' או יאמר אחרי מות שני בני אהרן בבואם אל הקדש דבר אל אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש מה טעם אחרי מות שני בני אהרן בהקריבם אש זרה אמור אל אהרן אל יבוא בכל עת אל הקדש וזה הספק הוא בין לפשט הפסוק שאחרי מות בא לומר זמן הדיבור בין לרז"ל שפירשו שאחרי מות ר"ל שידבר אלו המלות שהן אחרי מות:
הספק הג' שרז"ל נחלקו בחטאם י"א שתויי יין נכנסו למקדש. וי"א שהציצו בשכינה ועוונות אחרו'. ויש להקשות הרי הפסוק אמר ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם ולמה רז"ל הוסיפו על חטאתם פשע. היתר הספק הראשון שהוא שלא מצינו בדיבור הראשון שאמר לו שום דבר:
התשובה שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאד. ונראה שזה לשלשה טעמים אחד לפי שהצדיקים לפניו תמיד ומשגיח בהם תמיד לכן כל חטא שיחטא אפילו הוא קטן מאד מענישו מיד ומי שהוא רחוק מהשי"ת אינו חושש כל כך לחטאתו וכאלו אינו רואהו. השני שלא יעשה משא גדולה של עונות להאבידו אלא לנקותו מעט מעט כאז"ל על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם שאמרו משל לעשיר שיש לו לווים הרבה מאוהבו לוקח מעט מעט הלואתו ולשונאו אינו חפץ אלא הכל בפעם אחד ואין לו ובסוף משליכו בבית האסורים ויהיה שם כל ימיו. השלישי לפי שהחטא הקטן הוא גדול למי שהוא ירא אלהים וסר מרע ולפי שהקב"ה מנחם אבלים לכן סמוך למיתתם א"ל הקב"ה דרך נחמה דע שלפי שהם קרובים מאד אלי והם לפני תמיד ואני משגיח עליהם מאד מתו בחטא קטן שאם לא היו קרובים אלי לא היו מתים בחטא קטן כזה ואולי זהו מה שאמר הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דיבר אלא ודאי זהו שאמר לו הקב"ה למשה בקרבתם לפני ה' כנ"ל. ובזה הותר הספק השני גם כן שאם פירוש בקרבתם הוא בהקריבם אש זרה קשה שהיה לו לצאת באותה שנכנס שהוא אש זרה ויאמר דבר אל אהרן ואל יקריב אש זרה אבל אחר שפי' בקרבתם אינו זה אלא בהיותם קרובים אלי אינו קשה שלא היה לו להזהיר שלא יהיה אהרן קרוב אל ה' אלא שיהיה יותר קרוב כי מלאך ה' צבאות הוא. ובזה הותר הספק השלישי ג"כ שלזה אמר שהציצו בשכינה במתן תורה וכדי שלא לערבב השמחה לא המיתם אז שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וזה לפי שהוקשה להם אלו הקושיות שהקשיתי שהיה ראוי שיצא הפסוק במה שנכנס וכן לשון בקרבתם שהיה ראוי שיאמר בהקריבם אש זרה או היה ראוי שיאמר בהקריבם ואני הייתי מבין שהקריבו אש זרה ואונקלוס שתרגם בקרוביהון אישתא נוכראה העיקר חסר מן הספר לכן פירשו שהציצו בשכינה והכוונה לפי שאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונדב ואביהוא הציצו בשכינה והרסו אל ה' לראות יותר ממה שדעתם משגת ולזה אמר בקרבתם ר"ל בשקרבו גופם או שכלם יותר ממה שהיה ראוי הנה שפי' בקרבתם אינו שהקריבו אש זרה אלא בקרבתם הם עצמם אל ה' ולא הכחיש שהם קרבו אש זרה שהפסוק אמר זה מבואר אלא שבהקריבם אש זרה אולי היה מוחל הקב"ה להם אבל בחטא שהציצו בשכינה לא מחל חטא אש זרה ומי שאמר שתויי יין לפי שהוקשה לו בהקריבם אש זרה אם ממיעוט ידיעת חכמים היו וכל שכן שראו בעיניהם שהקב"ה הוריד אש מן השמים שאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא העם וירונו ויפלו על פניהם וא"כ כל שכן שירד לקטרת וא"ת שחטאו מצד יצר הרע אין זאת מן העבירות שיצר הרע מלהיב את האדם לחטוא אלא ודאי היו שכורים או שתויי יין ולכן חטאו בהקריבם אש זרה תיקן הענין ולא הלשון ולא שהוסיפו על חטאתם פשע אלא שהיין סבת חטאתם והראיה שעדיין לא הזהיר אותם ביין ושכר אל תשת וכן מי שאמר שהורו הוראה לומר שהיה ראוי שישאלו מאת משה אם יקריבו אש זרה ובמה שלא עשו כן חטאו בהקריבם אש זרה אבל לא שהוסיף פשע עליהם:

ד

כתונת בד ולא של צמר שהבד מורה הכנעה שהבד צומח מן העפר והצמר הוא מבעל חי:

ח

וגורל אחד לעזאזל כתב ר"א אמר ר' שמואל אף ע"פ שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם גם שעיר המשתלח הוא לשם ואין צורך כי המשתלח אינו קרבן כי לא ישחט ואם יכולת להבין מלת הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו עד כאן וכתב הרמב"ן עליו והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר ואני הרכיל אגלה סודו שכבר גלו אותו רז"ל במקומות רבים אמרו בב"ר ונשא השעיר עליו זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם שנאמר ויעקב איש תם ומפורש מזה בפרקי ר"א הגדול לפיכך היו נותנים אותו לסמאל שוחד ביוה"כ שלא יעכב את קרבנם שנא' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל גורלו של הקב"ה לקרבן עולה וגורל של עזאזל שעיר חטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו ראה סמאל שלא נמצא בהן חטא ביוה"כ אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל וכו' והנה הודיעונו שמו ומעשהו וסוד הענין כי היו עובדי אלהים אחרים הם המלאכים עושים להם קרבנות והתורה אסרה כל עבודה להם אבל צוה ביוה"כ שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקום החרבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יביא חורב ושממון כי הוא העולה לכוכבי חרב ודם ומלחמות והכלל הוא נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות עשו יורש החרב והמלחמות ומן הבהמות השעירים והעזים ובחלקו עוד השדים הנקראים בלשון רבותינו מזיקין ובלשון הכתוב שעירים כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר ואין הכוונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה אבל כוונתינו לעשות רצון ה' שצונו כך המשל כמי שעשה סעודה למלך וצוהו המלך תן מנה לעבדי פלוני שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו עושה רק הכל נתן למלך והמלך נותן פרס לעבדו ושמר זה מצותו ואמנם המלך לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנו שיספרו בשבחו לא בגנותו וזהו טעם הגורלות כי אלו היה הכהן מקדיש אותן בפה לה' ולעזאזל היה כעובד אליו אבל היה מעמידם לפני ה' פתח אהל מועד כי שניהם מתנה לה' והוא נתן לעבדו החלק אשר יבוא לו מאת השם הוא הפיל להם בגורל וידו חלקתה להם שנא' בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וגם אחרי הגורל היה מעמידו לפני ה' לומר שהוא שלו ואין כוונתינו בשלוחו אלא לעשות רצון ה' ולכך לא נשחוט אנחנו ותרגם אונקלוס לשמא דה' ולעזאזל כי האחד לשם ה' והשני לעזאזל ולא לשמו של עזאזל ולזה אמר והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ונתן אותם על ראש השעיר ולא נאמר כן בשעיר החטאת של שם ולא בשום סמיכה שבקרבנות לפי שהקרבנות לרצון על אשי ה' והם מרצים ומכפרים אבל זה שאינו לשם והמקבלו אינו מכפר ואינו מרצה אלא נושא עונותם ועונה אמן בעל כרחו וזהו ונשא השעיר עליו וגו' עכ"ד. ואני אפרש יותר כוונת ר"א שמה שאמר אם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל המלה שהיא אחר עזאזל היא המדברה לומר ששר המדברות והחרבות הוא מאדים ומה שאמר תדע סודו והוא שהיו עושים אותו לשר מאדים שהוא סמאל וסוד שמו של עזאזל שר"ל תקיף ושר המדבר והחרבות ואמר בהיותך בן ל"ג ר"ל בפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם שהוא ל"ג פסוקים בינו ובין פסוק שנזכר בו בתחלה מלת עזאזל שנראה ממנו שהיו ישראל עושים במצרים השעירים שהם מחלק מאדים עבודה בשדות ובחרבות לפי הכח שיש לו באותם המקומות ולזה אמר למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שהם השדים שאמרו חז"ל בעבור כוחות הכוכבים המזיקים והעיקר על כחות מאדים לפי שהוא חם ויבש ויורה על מהירות הבלבול ולפי שהשטנים שמכחם באים כל העונשים בזה העולם בכח הקב"ה שנתן להם הם מאדים ושבתאי והשעירים הם מחלק מזל גדי ובצורתו ומזל גדי הוא בי שבתאי ובית כבוד מאדים השם יתברך שלקחנו לחלקו צוה לקחת שני שעירים להיות כופר בעדינו ולכפרת עונותינו האחד לקרבן לשי"ת לשיהיה מגן בעדינו מאלה השטנים בעבור שהשעיר מחלקם וזהו ר"ל ונתן אותם על ראש השעיר שיהיה כל העונש בראשו ושתראה פעולתם בו ולזה רמזו במלת שוחד כי השוחד אינו עבודה כי העבודה באהבה ובטוב לבב כי כל מה שיתן העבד למלכו או לרבו הוא כדי לעשות רצונו ולהטיב לו והשוחד הוא שיתן אדם למי שירא ממנו שיעשה לו רעה כדי שלא יזיקנו וזהו ר"ל ליתן שוחד לסמאל והקב"ה שולח משולחנו ומשלו לכחו של מאדים בעבור שלא יזיק לישראל כמו שכתבתי זאת כוונת ר' אברהם בזה הלשון. ודע שסמאל יורה שמו על עניינו שהוא סם המות ועוד שעומד לשמאלו של אדם ועוד נגזר מלשון סומא לפי שמקבל שוחד וכתיב השוחד יעור:

יז

וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו ארז"ל אפילו אותם שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיה באהל מועד וזו מעלה גדולה לכהן ולעבודת יוה"כ שאפילו חיות הקדש מפנין לו מקום לעבודתו כדי שיכנס לפני המלך ה' ויעבדנו ביחוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.