צל"ח/ברכות/מג/ב

צל"ח ברכות מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף מ"ג ע"ב

מנין שמברכין על הריח וכו' הא ודאי שזה אסמכתא בעלמא ואין שום ברכה מברכת הנהנין דאורייתא חוץ מברכת המזון ולקצת פוסקים גם ברכה מעין שלש אבל שאר ברכות הם מדרבנן וכבר אמרו בריש פרקין שסברה הוא שאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה וא"כ כיון שגם מריח נהנה ממנו מהי תיתי ישתנה משאר הנאות ששואל מנין שמברכין על הריח ונראה משום דבריש פרקין שנינו ת"ר אסור לאדם שיהנה מעוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל עיין שם והרי קיי"ל דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה לכך שאל מנין שמברכין על הריח שהי' מקום לומר כיון שאפילו בקדשי שמים ממש אין בהם מעילה מן התורה רק איסורא דרבנן לא תקינו ברכה על זה וקמ"ל אסמכתא מקרא דכל הנשמה וגו' שגם בזה תיקנו ברכה:

שם ת"ר הביאו לפניו שמן והדס וכו' לקמן בברייתא שני' בהביאו לפניהם שמן ויין הזכיר בפלוגתייהו ג"כ ימין ושמאל וא"כ גם כאן הוה לי' למימר ב"ש אומרים אוחז השמן בימינו והדס בשמאלו ומברך על השמן וכו' וגרסת הרי"ף דגרס כאן מברך וכו' ופוטר וכו' אפשר לומר דכאן לא הוצרך להזכיר דנוטל זה שמברך עליו בימינו דפשיטא דאוחזו בימינו דאל"כ במה ניכר שעליו הוא מברך שהרי מיירי בברכותיהן שוות וכן כתב המעדני יו"ט דלרב אלפס איירי במשחא כבישא שברכתו בורא עצי בשמים. ועוד נלע"ד ע"פי מה שכתב רבינו הגדול בפרק ז' מהל' ברכות הלכה י"ד אם הי' שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית או יותר מביאין בשמים ואוחז את היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו ומברך ברכת המזון ואח"כ מברך על היין ואח"כ מברך על הבשמים וכתב הראב"ד אני תמי' אם כוס של ברכה הוא אומר בגמרא שה יאחוז הבושם בשמאלו ומה צורך שיהי' טרוד לשמור בידו הבושם עד שיגמור הברכה ואנו אין מפרשין אלא על היין של רשות וכו' עיין בכ"מ שם שכתב שאע"פי שגם רש"י פירש כדברי הראב"ד אין דבריהם מוכרחים ואני אומר שלכאורה פירושו של הרמב"ם אינו מוכרח ומנ"ל לרבינו לפרש על כוס של ברכה והנלע"ד דקשיתי' למה הזכיר בשמן ויין ימין ושמאל מה שלא הזכיר בברייתא ראשונה בשמן והדם אלא ודאי דבשמן והדס דמיירי בשל רשות לא הוצרך להזכיר דמלתא דפשיטא היא שזה שמברך עליו ניטלו בימינו והשני בשמאלו אבל שמן ויין דמיירי בכוס של ברכת המזון והא ודאי דב"ש דאמרי אוחז השמן בימינו היינו אחר שסיים ברכת המזון דבשעת ברכת המזון גם ב"ש סבירא להו להני עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה לקמן דף נ"א ע"א שמקבלו בשתי ידיו ונתנו בימין וסברי ב"ש דכשגמר ברכת המזון אוחז השמן בימינו ומברך עליו תחלה וזהו רבותא גדולה לב"ש שאף שכבר הי' היין בימינו אוחז עתה שמן בימין ויין בשמאל וגם לב"ה שהשמן בשמאלו ג"כ היא רבותא שכל משך ברכת המזון אוחז השמן בשמאלו ולאפוקי מדעת הראב"ד שהקשה למה יטריד עצמו לשמור הבושם כל זמן ברכתו. המרדכי כתב ניטל את היין בימינו כתב ראב"י ומינה נשמע שכל ברכה של דבר מצוה ראוי לו שיאחז בימין וכן הבדלה אוחז היין בימין וכו' והטור בסימן ר"ו כתב כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאחזו בימינו וכתב הרב"י נראה שלמד זה מדתניא בפ' כיצד מברכין הביאו לפניו יין ושמן בה"א אוחז את היין בימינו וכו' וכמו שיתבאר בסימן ר"ב בס"ד והנה לדעתי אין זה דעת הראב"י דהרי הראב"י דקדק בלשונו שכל ברכה של דבר מצוה וכו' ולמה האריך לומר של דבר מצוה ולא קאמר סתם שכל ברכה של איזה דבר ראוי לו שיאחז בימין ולכן נלע"ד שעל דבר מאכל או ריח שהוא של רשות אין צריך לאחזו בימין אבל הראב"י מפרש דהאי יין ושמן היינו כוס של בהמ"ז וכדמפרש לי' הרמב"ם וגם הבושם הוא ליקרא דכוס של ברכה וכמו שיש נוהגין ליטול הדס בידו ולברך עליו בשעת המילה בשעת שאוחז הכוס כמבואר בי"ד סימן רס"ה סעיף א' ולכן צריך ליטול בימין ולדעת ראב"י מתורץ ב"כ מה שהקשיתי דלמה בברייתא דהביאו לפניו שמן והדם לא כזכר בפלוגתא דב"ש וב"ה ימין ושמאל כלל לפי שזהו רק ברכת הנהנין של רשות וראיתי בד"מ שם בסימן ר"ו סעיף א' כתב ובמרדכי פ' כיצד מברכין דכל מצוה יאחז בימינו עכ"ל הד"מ ועלה בדעתי שכיון למה שכתבתי ובא לחלוק על דברי הטור שכתב שכל דבר שמברך עליו וכו' ובא רמ"א בד"מ שבמרדכי אינו מצריך ימין רק בכל מצוה ולא בברכת הנהנין של רשות כך עלה בדעתי ואמנם כאשר ראיתי בשלחן ערוך שם סעיף ד' כתב המחבר לשון הטור ממש כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאחזו בימינו ולא הגי' עליו רמ"א שום דבר לכן נלע"ד רמ"א לא שם לבו לדקדק בדברי ראב"י כנ"ל והי' סבור שראב"י קאי על כל מה שמברך ואמנם כוונת רמ"א בד"מ שהבית יוסף כתב שהטור למד זה מדתניא הביאו לפניו יין ושמן ועל זה כתב רמ"א שהמרדכי כתב דכל מצוה יאחז בימין וכוונת רמ"א שגם המרדכי מפרש דלאו דוקא יין ושמן אלא הה"ד כל דבר זה הנלע"ד בכוונת רמ"א אבל אני לעצמי פשוט אצלי שראב"י מחלק בין ברכה שעל דבר מצוה ובין ברכה של דבר הרשות שלא כדעת הטור ואמנם להלכה נראה כדברי הטורשהרמב"ם קאי כשיטתי' שהרמב"ם מביא דין זה של שמן ויין בשני מקומות בפרק ז' מהל' ברכות הלכה י"ד ובפרק ט' הל' ד' והיינו משום דבפרק ז' הביאו לענין כוס יין של ברכת המזון ובפ"ט הביא דין יין ושמן של רשות ובשני המקומות כתב הרמב"ם שאוחז היין בימין בשעה שמברך על היין א"כ גם בשל רשות הדין כן ואף ששם בפ"ט הל' ג' הביא דין שמן והדס ולא הזכיר ימין היינו משום שגם בברייתא דשמן והדס לא נזכיר ימין ואין דרכו להזכיר דבר שלא נזכר בתלמוד אבל ברייתא דיין ושמן מפרש הרמב"ם דמיירי בכל גווני בין בכוס של ברכת המזון ובין ביין של רשות לכן גם הרמב"ם הזכיר שניהם:

והנה רבינו הבית יוסף הביא בשלחנו הך דשמן והדס בסימן רי"ו סעיף י"א אבל הך דשמן ויין לא הביא בש"ע כלל והטור הביאו בסימן רי"ב והבית יוסף שם תמה קצת על הטור שאין בסימן ההוא שייכות לדין הזה והנה הוא השמיטו לגמרי ולא הביאו בש"ע בשום מקום ונלע"ד דבפלוגתא דב"ש וב"ה בהכי שני ברייתות דהיינו הדס ושמן ויין ושמן בתרווייהו טעמייהו דב"ש הוא משום דשמן אותיבי' תרתי שזכינו לריחו וזכינו לסיכתו ונקט שמן ויין לרבותא דב"ש דאפילו נגד יין שהוא משבעת המינין שמן עדיף ונקט שמן והדס לרבותא דב"ה שאפילו הדס שאינו משבעת המינין עדיף משמן וא"כ כיון שפסק בשלחן ערוך דהדס עדיף משמן ק"ו דיין עדיף ואמנם בחידוש רשב"א לעיל בדף מ"א פירש טעמו דב"ש בשמן ויין משום שהשמן אינו מחוסר מעשה שתכף שמקרבו לחוטמו מריח בו משא"כ היין מחוסר שתי' ולפי זה אין כאן ק"ו:

שם אמר ר"ג אני אכריע כל הרואה יתמי' איך שייך כאן לשון אכריע שההכרעה בכל מקום דבר ממוצע מזכה קצת לזה וקצת לזה אבל כאן הרי ר"ג פוסק לגמרי כב"ש ולשון רש"י תמוה ביותר שכתוב אני אכריע לצד ב"ש והרי הוא לגמרי כב"ש ואיך שייך לצד והנלע"ד דשמן הנזכר בפלוגתא דב"ש וב"ה כולל תרי גווני שמן שיש שמן שבא להעביר הזוהמא וזה לפי שאינו בא להריח לכן אין מברכין עליו בע"ב רק מברכין עליו בורא שמן ערב לדעת רש"י לקמן דף נ"ג ע"א בד"ה אין מברכין עליו וכו' עיין שם והיינו בבא תוך הסעודה אבל בבא שלא בשעת הסעודה מברכין עליו בע"ב כמבואר שם ברש"י והטעם הוא לפי שאז כוונתו הבאתו הוא בשביל להריח בו לכן מזכיר שבח הריח בברכתו שהוא מעצי בשמים שבתוכו אבל בבא בסעודה אין כוונת הבאתו בשביל הריח כלל לכן אין מזכיר שבק הריח בברכתו ונראה דלא שייך זכינו לריחו אלא בבא בשביל להריח אבל בבא להעביר הזוהמא לא שייך זכינו להריח בו שהרי לא כיון בהבאתו בשביל הריח כלל וב"ש וב"ה בכל גווני פליגי דב"ש סברי דאפילו בא להעביר הזוהמא אפ"ה מברך על השמן תחלה וב"ה סברי דאפילו בא הריח בו אפ"ה מברך על ההדס תחלה ור"ג הכריע ואמר שמן זכינו לריחו ולסיכתו הוא קודם להדס שלא זכינו אלא לריחו א"כ הכרעת ר"ג הוא לצד ב"ש בצד אחד דהיינו בשמן הבא בלא סעודה אבל בבא בסעודה דלא שייך זכינו לריחו הכריע כב"ה:

שם ולא היא לאשתמוטי נפשי' הוא דעבד הדבר יפלא ורב פפא יוצא דבר שקר מפיו לאמר דבר בשם רבא מה שלא אמרו רבא כלל ואמנם לפי מ"ש ניחא ורבא שפיר קאמר הלכה כב"ה והיינו בבא תוך הסעודה להעביר הזוהמא שמברכין עליו בורא שמן ערב אבל בבא שלא בסעודה אע"ג שאינו משחא כבישא ולא טחינא והוא עכ"פ שמן אפרסמן שמברכין עליו בורא שמן ערב מ"מ הואיל ובא להריח בו ג"כ מקדימו להדס שהרי זכינו לריחו ולסיכתו וכר"ג שהכריע בזה לצד ב"ש ורבא לא פליג על ר"ג כלל ועובדא דרב פפא שלא בסעודה הוה ואף עפ"כ בירך אהדס ברישא ואמר לו רב הונא לא סבר מר הלכה כדברי המכריע והשיב רב פפא הכי אמר רבא הלכה כב"ה ולא אמר שקר שבודאי אמר רבא הלכה כב"ה אבל לא כהאי גוונא העובדא דר"פ ובזה אמר לאשתמוטי נפשי' הוא דעבד:

שם ואמרי לה כגופו דמי ולהך לישנא הא דאמר לעיל וטחובראש השמש היינו בכובע שבראשו דאי בראשו ממש א"כ איך קאמר ואם שמש ת"ח הוא וכו' הרי בגופו אינו גנאי דזיעה מעברה לי' ואפילו בשערו הרי כגופו דמי:

רש"י ד"ה שמן והדס וכו' להעביר זוהמת האוכלין נראה דרש"י לשיטתו לקמן דף נ"ג ע"א בד"ה אין מברכין עליו בורא עצי בשמים אלא בורא שמן ערב מברכין עליו אם של אפרסמון היא עיין שם ולכך גם כאן אף שהוא להעביר הזוהמא אפ"ה מברכין עליו בורא שמן ערב ומה שלחצו לרש"י לפרש דמיירי בעשוי להעביר הזוהמא היינו דקשיא לי' דברי ר"ב שאמר אני אכריע והרי אין זה הכרעה דהרי לגמרי פסק כביש ולכן פירש רש"י כאן שמן להעביר הזוהמא דב"ש אפילו בזה סובר דמקדים שמן להדס ובזה לא פסק ר"ג כוותי' וכמו שמבואר לעיל בדברינו ולכן בדברי ר"ג פירש רש"י זכינו לריחא כגון משחא כבישא ומשחא כבישא ברכתו בפה"ע אבל כאן בודאי ב"ש וב"ה מיירי בברכת שמן ערב לפי גרסתינו בגמרא בדברי כל אחד דמברך על זה וחוזר ומברך על זה ואי במשחא כבישא איירי א"כ ברכת שניהם שוה ואיך שייך מברך על זה וחוזר ומברך על זה ואמנם יש לדחות דמיירי במשחא כבישא שנכבשו בו עשבי בשמים שברכתו בורא עשבי בשמים ואין ברכתו שוה להדס אך לא מצינו בתלמוד משחא כבישא וטחינא רק לענין עצי בשמים ואולי בימיהם לא היו דרכם לעשות משחא כבישא וטחינא בעשבים:

ד"ה מברך על השמן בורא שמן ערב כוונת רש"י בזה לפי שגם כאן בברייתא זו דשמן ויין פירש רש"י ביין שלאחר המזון והי' קשה לרש"י א"כ שמן זה הוא בסוף הסעודה להעביר הזוהמא ואין מברכין עליו לכן פירש רש"י שברכה זו אינה בע"ב אלא בורא שמן ערב וכמו שכתבתי לעיל והא דלא פירש רש"י כן בברייתא ראשונה גבי הדס ושמן דמברך על השמן בורא שמן ערב היינו משום דלעיל דמיירי בשמן והדס לא הוצרך רש"י לפרש כן דבלא"ה אי אפשר לפרש הברכה בורא עצי בשמים דא"כ ברכתו שוה להדס ואיך שייך וחוזר ומברך על ההדס וכמו"ש לעיל אבל כאן דמיירי בשמן ויין דבשום אופן איכו ברכותיהן שוות הוצרך רש"י לפרש דמברך על השמן היינו בורא שמן ערב:

ד"ה וטחו בראש השמש כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק שגנאי הוא לת"ח לכאורה צריך עיון דהא מסקינן לקמן דלא אמרן אלא בבגדו אבל בגופו זיעא מעברה לי' וא"כ למה בידיו יהי' גנאי וצריך לומר דהא דאמרינן לקמן דבגופו זיעא מעברה לי' היינו במקומות המכוסים בגופו שמתוך שמכוסים בבגדים שכיח בהם זיעא אבל ידיו שמגולות לא שכיח בהם זיעא ובזה אפשר לכוין דברי רבינו הגדול בפרק ה' מהל' דיעות סוף הלכה ט' שכתב לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא שום בושם בשערו אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר הזוהמא מותר ולכאורה דבריו סותרים דברי הגמרא וגם סותרים דברי עצמו שהרי התחיל לא יצא מבושם ולא בבגדים ומדכתב ולא בבגדים מכלל דמבושם הינו בגופו והוא נגד דברי הגמ' דבגופו לית לן בה דזיעא מעברה לי' וגם הוא עצמו מסיים דאם משח בשרו וכו' מותר והכ"מ נדחק בזה ולפי מ"ש ניחא דמ"ש תחלה לא יצא מבושם היינו מקומות מגולים דלא שכיח שם זיעא:

תוס' ד"ה שמן והדס וכו' דאי להעביר הזוהמא הא אמרינן בפ' אלו דברים שאין מברכין עליו. ולכאורה קשה והרי התוס' עצמן לקמן דף נ"ג ע"א בד"ה אין מברכין וכו' הביאו פירש רש"י דבורא שמן ערב שפיר מברכין עליו ולא השיגו שם על רש"י ומשמע שהסכימו לזה וא"כ קשה למה כאן הוכיח משם דלא מיירי להעביר הזוהמא ועיין מה שכתבנו בדברי רש"י ונראה דהתוס' לשטתייהו במס' ב"ק דף קט"ז ע"א בד"ה הכרעה שלישית שכתבו ואור"י הא דתניא בכ"מ בש"א מברך על השמן וכו' וקאמר רשב"ג אני אכריע וכו' לא שייכא ההיא הכרעה לשאר הכרעות שהבאתי דלא ס"ל פלגא כמר ופלגא כמר אלא דמפרש טעמי' דחד מנייהו וס"ל כוותי' לגמרי וכו' ע"ש בתוס' וא"כ ר"ג מפרש טעמייהו דב"ש ששמן זכינו לריחו וכבר כתבתי דלא שייך זכינו לריחו אלא במזכיר שבח הריח בברכתו והיינו באומר בורא ע"ב אבל בברכתו בורא שמן ערב לא נזכר הריח כלל וא"כ ע"כ כאן מיירי ב"ש בברכת בורא ע"ב ובזה שפיר הקשו דלהעביר הזוהמא אמרינן בפ' אלו דברים דאין מברכין עליו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף