צל"ח/ברכות/יח/א

צל"ח ברכות יח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י"ח ע"א

ובשבת מיסב ואוכל וכו'. הנה החזיר כאן כל הני דחשיב בחול לפטור חשיב היפוכן דבשבת חייב חוץ מק"ש ותפלה שתני ברישא לפטור ולא תני בשבת חיובייהו והיינו משום דברישא תני ק"ש ותפלה ותפילין בחד בבא לפטור ובסיפא שלא הי' אפשר למתני תפילין דבשבת לאו זמן תפילין הוא לכך השמיט כל הבבא וסמך על מה דתני חייב בכל מצות האמורות בתורה וממילא גם ק"ש ותפלה בכלל. ולגירסת רש"י דלא גרס גם בברייתא ברישא מכל מצות וכו' משום דק"ו הוא מק"ש ותפלה ותפילין שיש בהם עול מ"ש בלא"ה ניחא דבסיפא שהוצרך לומר שחייב אפי' בכל מצות האמורות בתורה לא הוה צריך למיתני אלו דבק"ו אתיין:

שם ואמר ר"י מאי בינייהו וכו'. הא דהביא מימרא דר"י שאין בו צורך לקושייתו ואפי' סיפא דברייתא הוא ג"כ ללא צורך לקושייתו ובזה אפשר כיון שהביא הברייתא הביא כולה אבל מה דאמר עלה ר"י ודאי הוא לל"צ. ונראה דהנה רוב המפרשים לא גרסי במשנתינו ומכל מצות וכו' ואמנם נחלקו בזה לדינא ותר"י הביאו שיש מפרשים דבשאר מצות חייב ודוקא מהני שלשה פטור דק"ש ותפילין צריכין כוונה יתירה ותפילין צריך שלא יסיח דעת מהן אבל רבינו יונה חולק עליהם ואמר דחשיב הני תלתא דחמירי שיש בהם עול מ"ש שלימה וק"ו דפטור משאר מצות והנה גם בברייתא זו לא גריס ברישא מכל מצות אבל בחידושי הרשב"א לא גריס במשנתינו ומ"מ אבל בברייתא גריס יעו"ש. ולפי גרסא זו ניחא דיש לפנינו לפרש הברייתא דבחול פטור מהני תלת וגם משאר כל המצות דעוסק במצוה פטור מן המצוה ובשבת חייב בכל המצות היינו שאר כל המצות אבל משלש אלה דצריכין כוונה יתירה אז אפי' בשבת יש פעמים שפטור דהיינו אם הוא מוטל לפניו ואפילו בשבת אי אפשר לכוין דעתו ופטור ובשאינו מוטל לפניו אז גם בשלש אלו חייב בשבת דהיינו ק"ש ותפלה לכ"ע ותפילין למאן דסובר שבת זמן תפילין וא"כ איכא למימר דמשנתינו מיירי בשבת ולכך בעינן מוטל לפניו ואפ' אם נימא דזהו דוחק לאוקמי משנתינו דוקא בשבת ג"כ איכא לתרוצי דמשנתינו מיירי בכל זמן בין בחול ובין בשבת ולכך נקטה משנתינו מוטל לפריו דאז פעור בכל זמן בין בחול ובין בשבת משא"כ באינו מוטל לפניו יש חילוק בין חול לשבת ואין כאן שום רומיא אהדדי משנתינו וברייתא ולהכי הביא דהך דאמר ר"י דמאי בינייהו תשמיש המטה ואם איתא דת"ק פוטר מק"ש ותפלה אפילו בשבת א"כ רשב"ג דקאמר מתוך שחייב באלו נתחייב בכולן היינו אפי' בק"ש ותפלה ומי הכריחו לר' יוחנן לומר תשמיש המטה א"ב אלא שגם לת"ק חייב בשבת בכל גווני בק"ש ותפלה ושפיר קשיא משנתינו וברייתא אהדדי:

שם מתו אין וכו'. נלע"ד דקושי' זו היא לרב פפא דגם משנתינו וברייתא מיירי בפניו והי' סבור דאם הוא לפניו מן הסתם הוא משמרו אבל לרב אשי דמשני כיון שמוטל עליו לקברו וכו' וגם שלא בפניו פטור והא ודאי דמשמרו היינו בפריו וליכא שום קושיא דשלא בפניו בעינן מתו אבל במשמרו והיינו בפניו אפילו אינו מתו ודקארי לה מה קארי לה א"ו דלר"פ הקשה ומשני מתו אע"פי שאינו משמרו דגם בפניו משכחת שאינו משמרו:

שם אבל מהלך בבה"ק לא והתניא וכו'. יל"ד והלא לא נזכר ק"ש ותפלה בברייתא זו ודלמא מק"ש ותפלה שיש בהם עול מ"ש בעינן דוקא מתו ומשמרו וצ"ל דהקושיא היא מתפילין ואמנם לפמ"ש לעיל דף ג' ע"ב ע"ש בדברינו שהבאתי דברי המשנה למלך בפי"ג מאבל הל' ט' שנסתפק אם שייך לועג לרש במת קטן או אשה. ואמנם לפי דעתי בקטן ודאי שייך לועג לרש דמה בכך שהי' עתה קטן הלא אם הי' חי הי' מגיע לכלל תורה ומצות ועתה שמת בקטנותו לא זכה כלל לזה אבל הספק אם שייך לועג לרש בפני אשה שמתה יש מקום להסתפק. ואמנם יש להוכיח דגם באשה שייך לועג לרש דאל"כ נסתר קושיית המקשה כאן דבה"ק שם מקום קברות אנשים ונשים שייך לועג לרש משום האנשים אבל משנתינו וברייתא דמשמר דאיירי במת לכך תני מתו ומשמרו דשייך גם באשה אבל באינו מתו ולא משמרו שאין האיסור רק משום לועג לרש לא שייך באשה א"ו דגם באשה שיך לועג לרש. ואמנםכ"ז אמינא להוכיח מדברי המקשה שהדין הוא כן אבל על המקשה גופה קשיא מנ"ל להקשות ודלמא לא שייך לועג לרש רק באנשים ולא בנשים וע"ז כתבתי לעיל בדברינו דף ג' ע"ב דעדיין הי' קשה מתפלה דנשים חייבות בתפלה ושייך בהו לועג לרש וא"כ למה בעינן בתפלה מתו ומשמרו וכתבתי לעל דלפי גירסת התוספת דלא גרסי במשנתינו לתפלה וכמו"ש לעיל בשם התוי"ט הד ז"ל. ונראה דאף דלא גרסי התוס' במשנה ומן התפלה אבל בברייתא גרסי וכמו"ש לעיל בשם חידושי רשב"א ואף לתר"י דגם בברייתא לא גרסי תפלה מ"מ נלע"ד דבהך ברייתא דהמשמר את המת ודאי גרסינן ומן התפלה ואף דאתי בק"ו מק"ש ותפילין שהם מן התורה מ"מ קתני לה משום סיפא דהיו באים בספינה דמתפללין בזוית אחרת לבן עזאי. ואף דבהך דלא יהלך בבה"ק לא נזכר לא ק"ש ולא תפלה מ"מ כיון דקתני טעמא משום לועג לרש א"כ מסתמא הה"ד ק"ש ותפלה דזיל בתר טעמא ואפי' לפי דברי הכ"מ בפי"ד מהל' אבל דלא יאחז וכו' היינו שאוחז וקורא וכתב שם דהכי מסתבר דבלא קריאה מאי לועג לרש איכא נראה דהיינו דאחיזה בלא קריאה ליכא משום לועג לרש אבל הקריאה לחוד ודאי אסור וכדברי התוס' כאן ונקט אחיזת ס"ת דאורחא דמלתא שקורא בס"ת ואפי' אם נימא דדוקא נקיט וקריאה לחוד ליכא איסורא מ"מ נראה דהיינו שאר קריאה שאין בה חיובא דוהגית בו יומם ולילה אינו כל כך חיוב גמור דהרי אפי' בק"ש שחרית וערבית יוצא י"ח והגית בו יומם ולילה והרי כל אדם מבטל תורה למלאכתו ולפרנסתו שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וכיון שאין בזה חיוב גמור גם על החיים ליכא בו משום לועג לרש אבל ק"ש ותפלה שהם חוב גמור על החיים בודאי שייך לועג לרש כמו תפילין:

ובגוף קושי' הגמ' אני תמה ואטו המהלך בבה"ק פטור הוא מק"ש ותפלה ותפילין הרי לא שנינו אלא שאסור לו להלוך בבה"ק בתפילין או לקרוא שמה אבל אינו פטור מהמצוה וחייב הוא לצאת משם ולקרות שמת ולהתפלל ולהניח תפילין אבל מתו ומשמרו פטור הוא לגמרי וצ"ל דגם קושיא זו הוא לר"פ דאמר תרגמא אמחזיר פניו וא"כ אין לו שום מקים אחר ללכת מכאן וכאן אסור לו לקרות ואנוס הוא ופשיטא דאונס רחמנא פטרי' אלא דאכתי קשה שאם אינו פטור מן הדין רק הואיל ואין לו מקום אחר הוא אנוס והרי כשאר אנוס ולא התפלל שמחויב להשלים בתפלה הסמוכה משא"כ אם הוא פטור ע"פי הדין אינו צריך להשלים כמבואר בי"ד סי' שמ"א ס"ב וצריך לומר שעקר הקושיא מק"ש ותפילין דלא שייך בהו תשלומין וא"כ אין נ"מ אם הוא פטור או אם הוא אנוס ולפ"ז הדרא קוש' לדוכתא דמנ"ל להקשות ודלמא מתו ומשמרו איירי באשה שמתה דלא שייך בה לועג לרש כיון שאינה חייבת בק"ש ותפילין וצ"ל עכ"פ דלהמקשה פשוט הוא לו דכל גווני שייך לועג לרש הן באיש והן באשה בכל ענין ועכ"פ איפשט ספיקו של המשנה למלך:

שם ב"ע אומר וכו'. וצ"ע כיון דב"ע אינו חושש בספינה לעכברים למה לא פליג ברישא המשמר את המת וכו' הי' לו לב"ע לומר אם הי' בספינה מניחו בזוית ומתפלל בזוית אחר. ונראה דאז הי' ה"א דוקא היכי שיתבטל מק"ש לגמרי הוא דסובר ב"ע דבספינה אינו חושש לעכברי' משא"כ בשנים שאז אינו מתבטל מק"ש ותפלה לגמרי שהרי זה משמר וזה קורא ומתפלל ואח"כ משמר זה וזה קורא ומתפלל גם ב"ע חושש לעכברי' בספינה קמ"ל דב"ע אינו חושש כלל בספינה לעכברי' אפילו בהיו שנים. והפוסקים לא הזכירו דין ספינה כלל וצ"ל דסתמא כפירושו שאין שום חילוק בין ספינה ליבשה וכת"ק:

שם עליו הכתוב אומר מלוה וגו' ומכבדו חונן אביון הך סיומא ומכבדו אינו סוף פסוק של מלוה ה' וגו' ואדרבה הוא כתיב הרבה קודם לפסוק מלוה ה' שזה כתיב משלי י"ט וזה כתיב שם בקפיטל י"ד ורישי' דהך קרא הוא עושק דל חרף עשהו ומכבדו חונן אביון וא"כ הי' להקדים הך דמכבדו וגם הוא שייך לדלעיל שאם אינו מלוהו חרף עשהו. אמנם כיון דכאן כתיב עושק דל ובמה שאינו מלוה אף שהוא בזיון למת מ"מ אינו כקרא עושק לכן הביא לעיל באינו מלוהו קרא דלועג שבמה שאינו מלוהו הוא מלעיג עליו וכאן הקדים להביא מלוה ה' לפי שהוא לשון לוי' כמו"ש רש"י בד"ה מלוה וכו':

רש"י ד"ה מואב ע"ש שבנאו דוד וכו'. התוס' כ' בד"ה שני אריאל מואב ע"ש דוד ושלמה שבנו את הבית ובאו מרות המואבי'. התוס' לשטתם שהם לא פירשו שני אריאל ע"ש שני מקדשים אבל פירשו על שני אנשים שבנאו את אריאל דהיינו דוד ושלמה. אבל רש"י פירש שני אריאל שני מקדשים שנקראו אריאל ולכן פירש מואב על דוד. אבל אכתי צריך טעם למה פירש על דוד שהרי דוד לא בנאו רק הכין המקום וקנה הגורן וקידש המקום ואמר זהו בית אלקים וגו' אבל שלמה בנאו והי' לרש"י לומר שבנאו שלמה דאתי מרות המואבי'. ואולי כיון דרש"י פירש על שני מקדשים ראשון ושני והרי שלמה לא בנה רק בית ראשון אבל דוד שקידש המקום זה הי' גם במקדש שני שלא שינו המקום כי הכל בכתב מיד ה' ולכן פירש"י על דוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף