פתחי תשובה/חושן משפט/קצ
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ובקנין סודר. עבה"ט מ"ש והרב מהריב"ל נסתפק אי מהני ק"ס אף דבאתרא דכתבי כו' ועיין בפנים במהריב"ל שם דמבואר דהיכא דאיכא תרתי ק"ס ודמים פשיטא דמהני ע"ש. ובעיקר הדין עיין בתשובת חוט המשולש ח"ד מס' התשב"ץ טור השלישי ס"ס ד' שכ' דהרמב"ן והרשב"א כתבו בחידושים דאלים כח הקנין שאפילו במקום שנהגו לכתוב שטר אם קנו בק"ס אע"פ שלא כתבו השטר המכר קיים אך מדעתו של א"ז הרשב"ץ ז"ל נראה דבמקום שנהגו לכתוב שטר לא קנה בק"ס עד שיכתוב השטר ודבר תימה הוא ונראה לענ"ד להכריע דהוא ז"ל לא אמרה אלא אם היה העיכוב מצד המוכר שעשה סיבות ואמתלאות לעיכוב כתיבת השטר וחתימת העדים דאז אמרינן דעתיה (מעיקרא) דלא סמכה להקנותו בקנין סודר לחוד כו' ע"ש. ולכאורה גם דעת הטור והרמ"א ז"ל לקמן ס"ס קצ"ב מבואר דס"ל דמהני ק"ס אף באתרי דכתבי כו' שהרי לענין חזקה פסקו שם דמהני אפילו במקום שנהגו לכתוב שטר וא"כ כ"ש לענין ק"ס דהא דעת הרמב"ן גבי חזקה דלא מהני באתרא דכתבי כמ"ש הר"ן פ"ק דקדושין בשמו ובק"ס ס"ל להרמב"ן גופיה דמהני כמ"ש בשמו בתשובת חוט המשולש הנ"ל. אלמא דק"ס טפי עדיף ולפ"ז מאחר דהטור והרמ"א פסקו דחזקה מהני אף באתרא דכתבי כ"ש בק"ס. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שכ"ג על ענין אחד. שמכר חזקת חנותו בעדים וקנין אבל לא כתב לו את השטר העומד לראיה וכתב דאם המנהג הוא שלא יתקיים המקח אלא ע"י שטר לא קנה עד שיכתוב לו את השטר אבל אין המנהג כן אלא מנהג מדינה זו לקיים כל דבר ע"י ק"ס הילכך קנה שמעון חזקת החנות ואפילו לא כתב לו את השטר עכ"ד. ומשמע שדעתו ג"כ כהפוסקים דמהני ק"ס לבד אף באתרא דכתבי אם לא היכא שיש מנהג מבורר שלא יתקיים אלא ע"י שטר. ונראה פשוט דאם אין מנהג מבורר בזה אוקמה אדין תורה דקנה בק"ס לבד לדעת כל הני רבוותא. שוב ראיתי דמ"ש לעיל להוכיח מדעת הטור והרמ"א שדעתם דמהני ק"ס לבד יש לדחות ואדרבה נראה יותר שדעתם איפכא מדלא כתבו דין זה רק גבי חזקה בסי' קצ"ב דמהני אף באתרא דכתבי והוא מדברי הרא"ש פ"ק דקדושין וכ' שם הטעם משום דאלים קנין חזקה דעשה מעשה בגוף הדבר מידי דהוה אמשיכה כו' והובא בב"י שם וכ"כ בסמ"ע שם ולפ"ז בק"ס שאינו עושה מעשה בגוף בקרקע באמת לא קנה בלא שטר באתרא דכתבי וע' בסמ"ע סי' קצ"ה ס"ק י"ז וכן מצאתי בתשובת רשמי שאלה (סימן נ"ב באמצע התשובה) שכ' בפשיטות שדעת הרמ"א ז"ל דק"ס לחוד אינו קונה במקום שכותבין שטר אחר כסף מדכ' בש"ע סי' קל"ב סט"ז דחזקה לחוד קונה בלא שטר וסיים הרמ"א ואפי' במקום שנהגו לכתוב שטר ומדלא סיים הרמ"א ג"כ הכי בסי' קל"ה ס"א גבי ק"ס דקונה בלא שטר דזהו אפילו במקום שכותבין ש"מ שדעתו דבאמת לא קנה בק"ס במקום שכותבין וכ' עוד שם ומכ"ש למנהג שלנו דנתפשט דכותבין שטר אחר כל קניני ק"ס מכירות קרקעות בודאי כ"ז שלא נכתב שטר לדידן שניהם יכולים לחזור מגוף המקח כמו בכסף במקום שכותבין כו' ע"ש עוד ועמ"ש לקמן ס"ז ס"ק ה':
(ב) בכסף כיצד. עבה"ט טד ה"ה הקונה במלוה אינו קנין מה"ט כו'. ובאמת לאו דברי הכל היא דדעת הרמב"ם פ"ז מה' מכירה הלכה ד' אינו כן אלא דגבי קנין מלוה דינו ככסף ממש והראב"ד שם השיג עליו ע"ש וע' בש"ע לקמן סי' ר"ד ס"י ובסמ"ע שם אך דעת רוב הפוסקים כהראב"ד שהוא היש חולקים שם. ומ"ש הבה"ט וכתב עוד שם מעשה בא לפני בראובן כו' עד ופסקתי דנקנה המקח בנתינת ממרנ"י וא"י לחזור כו' ובפנים בש"ך כ' עוד בזה מיהו אם היה נותן לו שט"ח על לוי בדמי הקרקע באופן שיוכנ לחזור ולמחלו לא היה נקנה לו הקרקע כלל ואע"ג דבקידושין הוי קידושי ספק בכה"ג במקח לא נקנה וליכא ספיקא כו' ע"ש וע' בקצה"ח הביא בשם התוס' בב"ב קנ"ז ובב"מ ט"ז דבמכר קנה דדוקא באשה לא סמכה דעתה משום דכסיפא למיתבעיה לבעלה כשימחול אבל במוכר דלא כסיף למיתבעיה קנה והביאו ג"כ בנה"מ ע"ש. ונראה לכאורה דמה שפסק הש"ך דנקנה המקח בנתינת ממרנ"י זהו בגוונא שבא לפניו שראובן נתן לשמעון ממרנ"י שיש לו על לוי אבל בנותן ממרנ"י או שטר על עצמו אף דבחוב דידיה לא שייך חשש דלא סמכא דעתיה דילמא מחיל מ"מ לא מהני שהרי הש"ך למד זה מקידושין ובקידושין קיי"ל דאם נתן שטר על עצמו אינה מקודשת כמ"ש בא"ה סי' כ"ט ס"ו בהגה וע' בח"מ וב"ש שם. ובקצה"ח לקמן ס"ט האריך בדין זה (ובס' דברי משפט רמז לעיין בדין זה בתשובת ב"ח סי' קמ"ט ובסמ"ע סי' ר"ה סק"ה. הנה דברי תשובת הב"ח הובא קצת בקצה"ח שם אמנם דברי הסמ"ע דסי' ר"ה סק"ה לא ידעתי מה עניינו לכאן דשם מיירי שקנה הקרקע בקנין אחר בשטר או בחזקה או בק"ס רק כיון דלא יהיב זוזי אלא שט"ח על המעות לא אמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה) . ועיין בס' מחנה אפרים ה' קנין מעות סי' ה' האריך ג"כ בדין זה והביא שם מדברי ס' מקח וממכר לרב האי גאון שער י"ג בשם הגאון דמבואר דשט"ח דידיה קונה כמו הכסף ועדיף מכסף שקונס קנין גמור אפילו במטלטלים והיינו משום דלא שייך נשרפו חיטיך כיון דהמוכר לא קיבל הדמים וכמ"ש התוס' ב"מ דף מ"ו גבי ק"ס ומסיק המח"א שם דרש"י והריטב"א והר"ן ס"ל דשטר חשיב כנתינת כסף קונה במכר ולהרשב"א מספקא לזה בזה עש"ה. וע' בש"ך לעיל ס"ס ל"ט ס"ק מ"ט במה שהביא בשם המבי"ט במי שמכר צמר לחבירו בסך פלוני וכתב לו שטר על הסך ומת הלה שלקחו כו' דמבואר משם דנותן שטר על עצמו בקניית חפץ מחוייב המוכר לתת החפץ לא מדין קניית כסף רק מדין חיוב שנתחייב המוכר לתת החפץ במשיכת השטר ולדעת הש"ך עכ"פ מחוייב ליחן לו צמר איזה שיהיה עיין בקצה"ח ובנה"מ שם. ועיין בתשובת בית אפרים חח"מ סי' כ' שהאריך הרבה בענין זה והשיג שם על המח"א הנ"ל שלא כוון יפה בפי' דברי ר"ה גאון הנ"ל וגם חולק שם על הש"ך דסי' צ"ט הנ"ל דס"ל דמחוייב ליתן לו עכ"פ איזה צמר שיהיה דזה אינו דע"כ לא קאמר הרמב"ן רק לענין דמחוייב המלווה להלוות לו דכיון שזה קיבל עליו קנין ושעבד נכסיו להמלוה עבור סך מעות נתחייב לו עי"ז הסך הזה משא"כ בצמר וכה"ג שעשה עמו מקח למכור לו צמר בכך וכך מעות ולא עשה שום קנין בצמר רק שנתן לו שט"ח על המעות ובשטר לא נזכר צמר כלל רק שמשעבד נכסיו עבור סך במה יקנה זה הצמר וקנין אין כאן שטר אין כאן כו' ומסיק וכ' תבלא לדינא דקונה קרקע ונותן שטר על הדמים לדעת הרמב"ן אין זו נתינה כיון שהכסף לא יצא מרשותו ומה שלא מתחייב בדמים שהיה המוכר מחוייב ליתן בעד שטר זה לדעת הרמב"ן בזה א"י לקנות דאף אם יש לו מלוה ביד המוכר לא קנה כדאי' בסי' קצ"ט ואף שדעת קצת פוסקים דבמלוה הבאה מחמת מכר שפיר מצי לקנות. כאן לא הוי כמלוה הבאה מחמת מכר דשם הטעם כמ"ש הה"מ (הובא בסמ"ע שם סק"ד) דעשאו חז"ל כאילו המכר הראשון הוא בעין כו' וזה שייך דוקא במלוה הבאה מחמת מכר ממש שאנו דנין כאילו מחליף עתה המטלטלין עצמו שהמלוה הוא מחמתן משא"כ בזה דבאמת מעות אין כאן וגם מטלטלין מעולם לא היה כאן וא"כ חזרנו לומר דהוי כמחליף על השעבוד קרקעות שהמלוה בא מחמתן והרי כבר כתבתי ששעבוד הקרקע אין בו תורת חליפין כו' והאריך עוד בזה ומסיים ולעיקר הדין נ"ל דאם כותב בשטר השעבוד עבור המעות המגיע לו ורוצה שיקנה החריץ בתורת חליפין ודאי לא מהני כיון שבשטר כתוב שהשעבוד תמורת מעות ואיך יקנה החפץ בתורת חליפין הרי אין זכרון לחפץ כלל וגם אם כותב בפירוש שמשעבד קרקעותיו עבור חפץ פלו' י"ל ג"כ דלא מהני דש"ק אינו נקנה בחליפין ואין נעשה חליפין ואם רוצה לקנות בתורת דמים במחלוקת שנייה בההוא דמנה אין כאן ולדברי הריטב"א לכאורה קנה עש"ה וכייצא בזה כתב ג"כ בתשובת משכנות יעקב חח"מ ס"ס י"ח ע"ש:
(ג) ונתן לו כסף ש"פ קנה. כ' בס' שער משפט יראה לי דאם גזל הכסף מאחר וקנה בה קרקע לא קנה כמו בקידושי אשה כו' מיהו נראה דיש חילוק אם המוכר מכיר שהמעות הוא גזל אזי אין הלוקח קונה בגזל דלאו מידי יהיב ליה כיון שאין המעות שלו וגם המוכר צריך להחזיר המעות לבעל המעות משא"כ אם המוכר לא ידע שהמעות הוא גזל כו' ע"ש:
(ד) אבל במקום כו' לא קנה. ובענין אם צריך החוזר לקבל מי שפרע עמ"ש בזה לקמן סי' ר"ד ס"א סקי"ב. ועיין במל"מ פ"א מה' מכירה שהביא דבתשובת מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג כתב דהיכא דנשבע לקיים המקח הוי כפריש וקנה בכסף לבד או בשטר דכיון דנשבע אי אמרינן דלא סמכא דעתיה בקנין זה נמצא דעביד איסורא משום הכי אמרינן דהו' כאילו פירש שדעתו לקנות באותו קנין לבד והוא ז"ל פלפל בדבריו ומסיים דמהריב"ל עצמו בח"ב בסוף הספר חזר בו מסברא זו ואית ליה דאפילו דאיכא שבועה לא חשיב כאילו פירש ע"ש ועיין בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג (חא"ח ס"ס י"א) מ"ש בזה עש"ה:
(ה) לא קנה. עיין ברש"י קידושין (כ"ו ע"א) שכתב דכיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה דלוקח כו' ועיין בת' רשמי שאלה (סי' נ"ב) שכ' דפשוט דגם המוכר יכול לחזור אפילו אינו מתרצה הלוקח לחזור וכן מוכח בש"ע סעיף שאח"ז שכתב ואין המוכר יכול לחזור בו מפני התנאי משמע להדיא הא בלא"ה גם המוכר היה יכול לחזור גם יש ראיה לזה מהא דסי' רכ"ז ס"ד כו' וכן ראיה מהא דעייל ונפיק אזוזי בסי' זה ס"י דהלוקח גם יוכל לחזור כו' דמוכח מכל זה דהיכי דלא נגמר המקח מצד א' גם השני יכול נחזור וכן מבואר להדיא בבה"ט סי' קצ"ה סק"ג כו' ואין להקשות מסי' רמ"ג ס"ח דהלוקח יכול לחזור בו לגמרי אבל המוכר א"י לחזור אלא משטר ולא משדה ואמאי לא נימא שם גם כן כיון דהלוקח יכול לחזור בו לגמרי גם המוכר יהא רשאי לחזור אפילו מגוף השדה דיש לחלק כו' עש"ה ע"ש עוד בעובדא בראובן שכר קרקע לשמעון בק"ס ועדיין לא נתן הכסף ולא נכתב השטר רק הסופר הרשים לעלמו איך ראובן מכר קרקע שנו לשמעון בק"ס וזמן נתינת המעות יהא כשתקבל אשת ראובן בק"ס באה"ב כנהוג וקודם נתינת המעות חזרה האשה ואינה רוצה לקבל קנין והלוקח אומר שהוא מרוצה לקנות עתה אף בלי ק"ס שלה ולעמוד בספק שאם ימות הוא קודם או תחזור על קרקע זו אלא שראובן המוכר גם הוא רוצה לחזור עתה. והדיינים מהפכים בזכות הלוקח מהא דאיתא בסי' קצ"ה דק"ס קונה בלא כסף ובלא שטר. והרב השואל כתב דזה טעות מהא דאיתא במסכת קדושין דף כ"ו ובש"ע סי' ק"צ דבמקום שכותבין שטר לא קנה בכסף ופרש"י כיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה לוקח כו' מוכח מזה דהולכין אחר דבר הרגיל ואף אם הלוקח יאמר עתה אני מרוצה לקנות בלי שטר מ"מ יכול המוכר לחזור קודם נתינת השטר וכ"כ הט"ז באה"ע סי' נ' אם כתבו ראשי פרקים אע"ג דלא אמרו ע"מ שיכתוב השטר הוי כאומר בפירוש משום דרגיל לכתוב תנאים אחר ר"פ ואם כן גם כאן הלא דבר הרגיל לקנום בק"ס באוה"ב וכך הוא קנה מתחלה ולא סמכא דעתיה רק שיהי' ק"ס ממנה כו'. והוא ז"ל השיב באריכות דהדין עם המוכר לבטל המקח וכדברי הרב השואל הנ"ל ומתחלה כתב לבאר דבריו במ"ש דלא סמכא דעתיה רק שיהי' ק"ס ממנה כו' דלכאורה תמיה כיון שהמוכר קנה הוא בק"ס תחלה והרי מבואר באה"ע סי' צ' סי"ז הבעל שמכר נכסיו ואח"כ כתבה כו' אע"פ שקנו מידה ה"ז טורפת כו' ונמצא דלא נ"מ כלל בקבלת ק"ס של האשה דנימא שיהא הלוקח יכול לחזור בו כאן משום קבלת ק"ס האשה. אמנם לק"מ דהא כתב הב"ש שם ס"ק ס"ג דאם אחריות קאי על שניהם היו יכולים לעשות קנין אעי' מן האיש תחלם כו' ולפ"ז לפי נוסח שטרות שלנו דכתיב להדיא קבלת אחריות מפורש על האשה כמבואר בנ"ש אם כן סגי לדידן קנין אפי' אן האיש תחלה וכמ"ש הב"ש וצ"ל הא דאין כותבין כנוסח שטרי דידן אשה והד"ב אינו אלא ע"צ היותר טוב ושופרי דשטרי (עמ"ש לקמן סי' קל"א ס"ג סק"ב) ואם כן שפיר קאמר הרב הנ"ל דלא סמכא דעתיה לקנות רק שיהי' ק"ס ממנו דהיינו עם קבלת אחריות של האשה כפי מנהג שטרות שלנו. וגם מה דפשיטא ליה להרב דהשואל דחזרת המוכר תליא בחזרת הלוקח דכיון שהלוקח יכול להשמט ממקחו ולחזור בו ממילא דגם המוכר יכול לחזור בו דינו אמת דכן מוכח בש"ע בי' (כמובא לעיל) . ושוב כתב דמ"מ לבו מהסס אם שייך בנ"ד לומר לא סמכא דעתו די"ל בק"ס בלי אוה"ב אין חשש אחריות הלוקח כל כך ברור לפנינו דהא איכא כמה ספיקי שמא תמות האשה קידם ושמא יהיה אז נשאר נכסים לגבות כתובתה אם כן יש לצדד ולומר דבנ"ד אפי' הלוקח גופיה צוח בפנינו לבעל מקחו ושם אוה"ב אפשר דלא משגחינן ביה ומכ"ש כשהלוקח מתרצה עתה בלי אוה"ב כנ"ד דיתכן לומר בזה דלא היה קפידא אצלו מאז כו' ומה שהסופר רשם לעצמו דזמן דנתינת המעות יהא כשתקבל האשה בק"ס לדעתי צריך לחקור בזה אם דברו כן המוכר והלוקח בדרך תנאי גמור שיהא צריך דוקא קבלת ק"ס ממנה דבקרקע הא בעינן דוקא כל משפטי תנאי כמבואר בש"ע סי' ר"ז ס"א (ע"ש בנה"מ) אמנם לענ"ד בפשיטות יש לוחות דברי הדיינים הנ"ל דסוברים לקיים המקח מהא דאיתא בסי' קצ"ה דק"ס קונה בלא שטר דלע"ד נראה דלא אתמר דין זה אלא במקום שאין כותבין שטר אחר כסף אבל במקום שכותבין שטר אחר כסף לא עדיף ק"ס מקנין כסף דשניהם יכולים לחזור כ"ז שלא כתבו שטר וכ"נ דעת הרמ"א ז"ל כו' (כמובא לעיל ס"ח סק"א) ואם כן לדעתי אפי' היה כאן ק"ס באוה"ב רק שלא נכתב השטר עדיין שניהם יכולין לחזור מגוף המקח לדידן ודינו כמ"ש הב"ש בסי' נ' גבי ראשי פרקים כו' ע"כ נלע"ד לזכות המוכר בנ"ד לבטל המקח לגמרי. אמנם להלכה ולא למעשה קאמינא. עד שיסכים לזה רב מפורסם עכ"ד ע"ש:
(ו) עד שיכתוב את השטר. עיין בנה"מ לקמן סי' קצ"א ס"ב שכתב בשם תשובת מהרי"ט אה"ע סי' ס"ה דפשוט ליה מסברא דגם במוכר שדהו מפני רעתה הדין כן ולא דמי לשטר בלא כסף דמבואר בש"ע שם דמהני במוכר מפני רעתה דבשלמא בשטר בלא כסף דהטעם דלא מהני הוא משום דלא סמכא דעתיה דמוכר בלא קבלת דמים איכא למימר במוכר מפני רעתה גמר ומקני אבל בכסף בלא שטר במקום שכותבין שטר דהלוקח הוא דלא סמכא דעתיה א"כ במוכר מפני רעתה כ"ש דקפיד שהכסף אזדו מכליו ואפי' חספא לא יהבי לי' ע"ש ועיין בתשובת באר יצחק חא"ח סימן ז' שכתב דנראה להוכיח להיפך מתשו' הרשב"א סי' אלף רכ"ו שהובא בתשובת רב"צ אשכנזי סי' י"ח דמבואר שם דפשיטא ליה דגם במקוה שכותבין שטר קנה בכסף או בחליפין בלא שטר במוכר מפני רעתה ע"ש:
(ז) אא"כ מכר מפני רעת ממכרו. עיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' קע"ח שכ' דכל מכירות יין הוי כמוכר רעתה והביא ראיה מפ' ערבי פסחים דף קי"ג דא"ל רב לאיבו בריה כל מילי זבין ואתחרט בר מחמרא כו' וגם הט"ז בסי' ע"ב ס"מ הביא ראיה מגמרא זו לענין דהוי שומר שכר על המשכון שלקח בדמי היין ע"ש:
(ח) אפי' אם נתרצו. כתב הסמ"ע פי' וצריכין קנין אחר בכסף או שטר דבכסף שנתן לו ראשונה לא הוה ביה קנין כו' וע' בספר בית מאיר לאה"ע סי' צ' ס"ז שכ' דמה שמבואר ברמ"א ובסמ"ע שאפי' עדיין מעות המכירה ביד המוכר לא מהני הריצוי זה ודאי צ"ע כו' אמנם בהתשב"ץ גופיה ח"א סי' י"ג מבואר המעשה שמיד החזיר המעות ולא היה כלל בידו בשעת הריצוי וכן הועתק בב"י ומש"ע שם דחילו היה המעות בידו בשעת הריצוי ח"צ לכסף חדש ולולא דמסתפינא היה נלע"ד שט"ס הוא בש"ע וצ"ל וכדי להבריח מכר קרקע ולא קבל המעות והסמ"ע באשר לא היה התשב"ץ לפניו דחק ליישב כו' עכ"ד ע"ש וע' בס' שער משפט מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |