פתחי תשובה/חושן משפט/סז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) טעם למנהג. עבה"ט וע' בת' משכנות יעקב סי' ל"א שכתב עוד טעם אחר ולימד זכות על מנהג ישראל ע"ש. ועיין בלבוש סעיף א' שכתב מיהו רוב הפוסקים הסכימו שאע"פ שמה"ת אינה נוהגת בזה"ז מ"מ תקנת חכמים הוא ששמיטת כספים תהא נוהגת זכר לשביעית כו' ובסעיף ט' כתב וז"ל ומנהגינו שאין אנו חוששין כלל לשביעית קולא גדולה היא לעבור על דברי חכמים שיש בה מיתה בידי שמים וינשכנו נחש וגדולי חכמים האחרונים הם רבינו יוסף קולן בשורש צ"ב ורבינו ישראל בעל תה"ד חתרו דרכים לקיים המנהג אבל הם דחוקים מאד וליתנייהו אליבא דהלכתא וע' בדבריהם ותמצא שאין לנו על מה לסמוך עכ"ל וע' באר הגולה אות ח' בשם השל"ה והרב בעל הב"ח ז"ל. גם בתומים האריך בזה בדברי תוכחת מוסר שיש להחמיר ובפרט כי הרמב"ן ס"ל דהוא דאורייתא גם בזה"ז וא"כ הירא וחרד לדבר ד' מי לא יחוש לדבריו ע"ש:
(ב) אבל אם התנ' כו'. עי' בספר תבואו' שור בחידושיו שבסוף הספר על מסכת מכות שכתב לכאורה איכא למידק א"כ אמאי הוצרך הלל לתקן פרוזבול כו' ונ"ל דלק"מ דבאמת כשהיה הלוה מרוצה ללות בתנאי זה לא היה צריך יותר אבל אם כשבא הלוה ללות והמלוה לא רצה כ"א בתנאי שלא ישמיטנו והלוה לא רצה להסכים לתנאי זה ומתוך כך נמנע המלוה להלוותו מיד הוא עובר על השמר לך וגומר שאסור למנוע בשביל שמיט' אבל בתיקון פרוזבול אין שום איסור דלאו בלוה תליא מלתא והוא מלוה לו בלא שום תנאי ופרוזבול מלתא אחריתא ונראה דהיינו דקרי ליה פרוזבול פי' תיקון עשירים כו' עכ"ל ע"ש. וע' בתשובת חתם סופר ר"ס קי"ג שמדבריו נראה דאפילו אם הלוה מרוצה והמלוה מלוה לו בתנאי זה עביד איסורא על מה שמתנ' כן ועובר עמ"ש בתורה פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתב דאל"ה לא היה צריך הלל לתקן פרוזבול מפני שהיו נמנעים להלות הא אפשר להו להתנות כן בשעת הלוא' אע"כ דהיא גופיה ה"ל דבר בליעל כו' ע"ש. ותימה דשניהם לא זכרו דברי בדק הבית בסימן זה בשם הריטב"א וע"ש וצ"ע:
(ג) וי"א דכל אדם נמי כו'. ע' בב"ח מ"ש בזה ומסיים דראוי לעשות מעשה כהרמב"ם דדוקא ת"ח וכמו שהעיד ב"י שהיו נוהגים כן במצרים ע"ש. וע' בתשובת ח"ס חח"מ סי' קי"ג שכתב להשואל וז"ל קבלתי מכתבו ושם כתוב נוסח מסירת שטרותיו לפנינו ב"ד דפ"ק כו' והנה מדכתבו הפוסקים מהא דרבנן דבי ר"א מסרי מלייהו אהדדי דת"ח היודעים ששביעית בזה"ז דרבנן סגי במסירת דברים לב"ד ואין צריכים הב"ד שיכתבו הפרוזבול כמ"ש הרמב"ם משמע מזה שמעיקר הדין לא הוה די בהודעה לב"ד שמוסר להם חובותיו אלא דוקא כתיבת נוסח הפרוזבול כרתי ר"ל השטר ההוא עוש' ההפקעה אלא שבזמן הזה מקילין לת"ח דסגי באמירתה לב"ד מבלי שיכתבו הנוסח בשטר וא"כ האמירה היא מפקיע איסור שמט' וא"כ אפשר דבעינן דוקא אמירה לפני ב"ד ואותה האמירה היא תועלת ההפקעה כמו בחליצ' שאם יכתוב לא חפצתי לקחתה לא מהני וכמ"ש תוספות גיטין דף ע"א ד"ה והא כו' ועוד אפילו היכי דמהני היינו אם יעמוד לפני הב"ד ויכתוב דבריו ויועיל כאילו אמרה אבל מעלתו כתב כן בביתו ואז בשעת כתיבה שלא בב"ד לא הועיל ועכשיו בבוא הכתב לב"ד פשיטא שלא יועיל אלא שבא להודיע לנו רצונו וחפצו לעשות פרוזבול ע"כ א"א מבלי שנכתוב אנחנו פרוזבול ויהיה הפרוזבול ההוא מפקיע איסור שביעית ואין לנו לכותבו אלא מזמן שנכתב כתבו בעירו כי פרוזבול המאוחר פסול. וזה נוסחו במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא מכתב הנודע לנו ב"ד ח"מ וניכר לנו היטב שהוא כתיבת וח"י החתום מטה וזה היה נוסח הכתב ההוא מוסרני לכם פופו"פ הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה הק' פלוני ומדאתברר לנו שכן הוא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ויהיה לפרוזבול זה כל תוקף ועוז עד יום ב' כ"ד מנחם יום כתיבת כתב הנ"ל באנו עה"ח פה ק"ק פלוני שנת תקס"ה שהוא שמטה. הק' פ' ופ' ופ' עכ"ל ע"ש:
(ד) וה"ה אם השכירו לו. ע' בתשובת ח"ס סי' נו"ן שהקשה השואל דא"כ היכי משכחת מי שאינו ראוי לפרוזבול אם לא מי ששוכב אקיקלא דמתא ואין לו בית דיר' לא בשאלה ולא בשכירות והשיב דמשכחת בסומך על שולחן אחר ויכול לסלקו כל שעה א"נ הדר בחצר חבירו שלא מדעתו דא"צ להעלות שכר משעבר ומכל מקום בכל שעה יכולים הבעלים להוציאו ע"ש עוד:
(ה) כל זמן כו' כותבין פרוזבול. ע' בטור וב"י ובב"ח וע' בתשובת ח"ס סי' נ' אודות תלמיד אחד שרצה לעשות פרוזבול בסוף שנה ששית כי חשש לדעת העיטור והרא"ש והטו' דאין כותבין פרוזבול משנכנ' שנת שביעי' והשיב לו אלא עובדא ידענא שמ"ו החסיד זצ"ל מסר דבריו לפני וחד דעמי בסוף שנת תקמ"ד הנכנס לתקמ"ה דהיינו סוף שמטה וידענא שלא עשה פרוזבל בסוף תקמ"ג כי לא זזה ידי מתוך ידו ממש לידע כל דרכיו כו' והאריך שם בדברי הב"ח שרצה להשוות דעת הרמב"ם עם דעת הרא"ש רק דהרמב"ם מיירי במלוה בשביעית גופי' יכול לנגשו כל השנה ובהא מודה הרא"ש אבל זולת זה מודה הרמב"ם להרא"ש וכ' עליו שדבריו דחוקים מאד בכוונת הרמב"ם וגם הראב"ד ע"כ דלא ס"ל כהרא"ש והעיטור אלא שביעית אינה משמטת כלל רק בסופו אבל בתחלתו כלל וכלל לא וכותבין פרוזבול בתוך שנה השביעית והכי הלכת' והאריך עוד בזה ומסיים דמעיקר הדין אין לחוש כלל ומ"מ אם נפשו אותה ויעש אין מחזיקין אותו ואין כאן משום יוהרא שחש מהרש"ל והביאו מג"א סי' ס"ג סק"ב דהא פרוזבול המוקדם כשר וכל שעתא ושעתא זימניה הוא וזכור לטוב ע"ש. גם בתומים כ' דהירא וחרד יש להחמיר לעשות פרוזבול בערב שביעי' אם לא בהלואה שנעשה בשביעית דאז בלא"ה הרדב"ז והב"ח סוברים דאף הרא"ש מודה דיכול לעשות פרוזבול עד סוף שביעית ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |