ביאור הגר"א/חושן משפט/קצ

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט קצ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ובקנין סודר. שם ג' א' י"ג א' כ"ב אלא לתנא ברא כו':

(ב) וכדין המקח כו'. ב"ק ע"ט ב"מ צ"ט ב':

(ג) שוה פרוטה. קדושין י"ג א':

(ד) ואין כו'. כנ"ל בסי' שקדם:

(ה) (ליקוט) האומר כו'. הרי"ף ורא"ש השמיטו לגמרי וצ"ע (ע"כ):

 (ליקוט)  עמש"ל דרי"ף השמיט מ"ש וכן לענין ממונא דס"ל דאתי' דאדם חשוב אמרה ואע"ג דבב"מ שם איתמר דוקא ללוי וגם באדם שאינו חשוב כבר תי' הר"ן שם בקדושין דאף באדם שא"ח חשיב הנאה ללוי אלא שאינו ש"פ וחליפין א"צ ש"פ ולרב אף באדם חשוב אינו כלום כיון דע"מ להחזיר הוא אין הנותן מתחשב בזה (ע"כ): 

 (ליקוט) ס"ג י"א כו'. והרי"ף השמיט דרבא לגמרי ונראה של"ג וצריכא שם דאין לו שחר דלמעלה אמר ג"כ במכר לא קנה באשה כו' וכן שם ה' ב' קא' וכן בגירושין ול"ק וצריכא והרבה כיוצא ומפ' איתמר נמי משמיה לענין ממונא היינו ההיא דרבא בב"מ מ"ז א' א"ל ר"ה מדסקרתא כו' ואתירוץ דמר זוטרא קאי והוא נכון (ע"כ):

(ו) י"א כו'. כל הג' סעי' השמיטן הרמב"ם ולכך כ' בלשון ו"א וטעמו שסובר מ"ש וכן לענין ממונא לא קאי אלא אדין ראשון מדין ערב וכ"ש לממונא אבל ב' הבבות האחרות עדין עבד אין ענין אלא לאשה דאתקש קניינם אהדדי שם ט"ז א' וכן שם י"ב א' לב"ש וכן שם ד' ב' היה רוצה ללמוד קידושי כסף אבל דין הרביעי הל"ל אלא שלפי' שרבא לא אמר אדין הרביעי שהרי מספקא ליה ואין דרכו לכתוב מה שלא הוזכר בגמ' בפירוש וערש"י שם ד"ה וכן כו' וער"ן שם והרי"ף והרא"ש השיטו מש"ש וכן לענין ממונא:

 (ליקוט) י"א כו'. עמ"ש בשם הר"ן בפי' דברי הרמב"ם אבל מ"מ כ' הר"נ שאינו מחוור וצ"ע ועוד ק' דהא גמ' ערוכה היא בב"ק כ"ב ב' מכלל דמיקני כו' אי משום הא ל"ק כו' (ע"כ):

(ז) והוא כו'. בב"ק ק"ב ב' לא מ' כן שאמרו שם לימא פליגא כו' הא ל"ק כו' וכ"ש לדידן דלא ס"ל כבני מערבא דאף להודיעו א"צ וכ"כ בכה"ג וכ"ב הרשב"א אכן הטור ס"ל דלדידן צ"ל דשליחותיה קעביד אף בחיטין ושעורין כמש"ש בחטין וחטין ולא בטל שליחותיה אלא בפחת וע"ל ס"ס קפ"ד בהג"ה. אבל בדין א' ד' א"צ שיאמר שדך אף שבאשה צריך שלא יהא אמרה היא משא"כ כאן:

(ח) (ליקוט) שהמוכר נהנה כו'. ערש"י שם ד"ה באדם חשו' שאינו רגיל כו' וכ"כ הר"ן שם (ע"כ):

(ט) ראובן כו'. ממ"ש בכתובות ק"י א' זה היה פקח כו' אלמא שא"י אלא למשכנו ואמרינן שם כי פליגי כו' ולכאורה האי מסירת מודעא מאי עבידתיה ול"ל לרבנן למימר חברך חברא כו' הלא אמרו זה היה פקח כו' אלא שלא היה לו להפסיד שדהו ולמכור שעכשיו א"י ליטלו אלא בתורת משכון א"ל יפרע וה"ל למסור מודעא והיה המקח בטל ואח"כ היה המעות בחובו אלמא דבלא"ה לא היה יכול ליקח המעות בחובו אם היה פורע לו חובו ובע"כ השדה קנוי לו והא דקאמר שם באתרא כו' דכ"ע כו' משום דשם לא קנה בכסף עדיין והיה יכול לעכבו כמ"ש בס"ז ועבמרדכי והג"א שם:

(י) וכן אם כו'. דהא סתמא קאמר ואם פריש כו':

(יא) אם אמר לו קנה כו'. ב"מ ע"ח א' שבאתה חבילה לידו ומ' מתוס' שם ד"ה כגון בתורת משכון ועתוס' דקדושין שם ד"ה מנה כו' ותימא כו' ועוד כו' וכשרגילין כו':

 (ליקוט) אבל אם כו'. כדעת תוס' והרא"ש שם ולא כר' חיים כהן ועמ"ש בא"ה סי' ך"ט ס"ו בהג"ה (ע"כ):

(יב) המוכר כו'. כל מ"ש ש"ע בב' סעי' אלו הוא לשון הרמב"ם:

 (ליקוט) המוכר כו' לא קנה כו'. לשון הרמב"ם ור"ל אף נגד מעותיו וכ"ד הרא"ש וטור אלא שהרא"ש והטור כ' שנגד מעותיו לא נתבטל עד שעת חזרה של א' מהן ולכן יד שכנגדו על העליונה אבל לדעת הרמב"ם תיכף נתבטל כל המקח אף בלא חזרה ולמד ממש"ש דא"ר האי מאן כו' לא קני מ' לגמרי ושם זוזא כזוזי דמי ולא קנה אבל במלחמות תי' דמ"ש האי מאן כו' מיירי בלא נתן כלל מעות ומ"ש זוזא כו' שם בדבר שא"י לחלק כמ"ש בסי"ז ודעת הר"נ ונ"י ורמב"ן ורשב"א דנגד מעותיו קני לגמרי שא"י לחזור כלל ופי' דידו על העליונה ר"ל או שיכול לקיים המקח בע"כ או שיכולין לחזור ג"כ כמו בכל מכירה שחוזר בו שכנגדו ולא אתי לאשמעינן אלא סיפא ומהיכן מגביהו כו' ועב"ח ודו"פ ונ"מ דלהרמב"ם ורא"ש כשחוזר נתבטל המקח נותן קרקע כשער של עכשיו ולהר"נ ורשב"א קרקע נותן כשער שפסקו ועוד דלהרמב"ם ורא"ש קאי מהיכן מגביהו מהעדית אקרקע ולהר"נ ורשב"א אמעות (ע"כ):

(יג) אע"פ שכתב כו'. דהא שם בשטר הוא ואעפ"כ עד שיזקוף במלוה וה"ה לחזקה וכן קנין ומשיכה ועתוס' שם ד"ה עייל כו' ועוד מדלא משכחת קנה אלא שיזקוף ל"ל כולי האי יקנה או יחזיק ועוד דאמרינן שם דאמר רבא האי מאי דמזבין כו' וכ' הרמב"ן מדל"ק ונתן לו ערבון ועייל ונפיק כו' ש"מ דלא איירי בהכי ועוד דאומר לא קני מ' לגמרי ואנו בערבון שכנגדו קני וידו על העליונה אלא בשמשך במטלטלין והחזיק בקרקעות איירי דא"א לומר בשטר דאינו קונה עד שיתן דמים וע' במלחמות ובר"ן ובנ"י:

(יד) ונותן כו'. כרנב"י שם:

 (ליקוט) ונותן לו כו'. לשון הרמב"ם ונרנב"י אבל הרא"ש וטור ונ"י פ' כרב אחא ורז"ה פי' דשניהם הלכתא הוא דקרקע מבה ומעות מנכסיו אבל לפי' הר"נ דלא קאי אקרקע ליתא לפי' (ע"כ):

(טו) ונותן כו' של עכשיו. כ"כ הר"ן כפי פירושו מ"ש שם ומהיכן מגביהו קאי אמעות שאז שניהם חוזרים במקח ואין לו מעות וגובה בתורת חוב אבל בקרקע לעולם גובה מזיבורית שבע"כ נתקיים המקח ואז הוי כדין מוכר חצי שדהו בספ"ז דב"ב ונוטל לעולם כשער שפסקו אבל באומר תן לי מעותי או הילך מעותיך ה"ל חוזרים ג"כ נוטל כשער של עכשיו כמו חיוב שהרי המקח נתבטל וכ"כ במלחמות ודייק ג"כ בלשון רש"י שם ד"ה מהיכן מגבה לו חובו ר"ל באומר ת"ל מעות אבל הרמב"ם שכ' ונותן לו כו' אקרקע ע"כ ס"ל דלעולם בין בקרקע בין במעות נתבטל המקח מעיקרו כיון דנפיק ועייל אזוזי וכ"מ מדברי הרא"ש שם ולפ"ז לעולם נוטל כשער של עכשיו וז"ש המ"מ בשם הרמב"ן דבין ברישא בין בסיפא נוטל כשער של עכשיו היינו על מ"ש ומהיכן מגביהו להרמב"ן אמעות ולהרמב"ם בין בקרקע בין במעות ולשון המ"מ אטעיתיה לסמ"ע כאן ובמלחמות כ' להדיא כדברי הר"ן ודברי רמ"א הם שלא בדקדוק דלד"ה אין חילוק בין רישא ובין סיפא לרמב"ם לעולם כשל עכשיו ולהרמב"ן וכל הפוסקים במעות כשל עכשיו ובקרקע כשער שפסקו ובזיבורי':

(טז) וכן אם כו'. שם:

(יז) וכ"ז כו' אפי' כו'. שם:

(יח) אא"כ פירש כו'. תוס' שם מ"ח ב' ד"ה בזמן שפי' ערבוני יקון בסתמא אבל אם פירש לא גרע מנתן בתורת פרעון ודינו כמו בנתן בפרעון אם עייל ונפיק אזוזי או לא כנ"ל:

(יט) ושניהם כו'. ר"ל בערבון סתם אין חילוק בין עייל ונפיק או לא דכנגד המותר שניהם יכולין לחזור ונגד המעות א"י לחזור כלל וכמ"ש שם מלמדין אותו כו' אלמא בכה"ג אפי' עייל ונפיק קנה הכל וה"ה בערבוני יקון נגד מעותיו וז"ש ולא קנה רק כו' דכל שהמקח קיים נוטל כחוש הנ"ל מהא דב"ב:

(כ) מכר שדהו כו'. עתוס' שם ד"ה תתרגם כו' כדאמרינן כו':

(כא) אע"פ כו'. כנ"ל ס"י:

(כב) מי שמכר כו'. ערש"י שם ד"ה מפני רעתה כו':

(כג) לקח כו'. גי' הרמב"ם זבין שוה מאה במאתן וקא עייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר כו'. מ"מ כ"מ:

(כד) ולפיכך כו'. ככל ספיקא דדינא:

(כה) בקש כו' ואם תפס כו'. הטור נמשך אחר לשון הרמב"ם אבל הרא"ש פ' בכל ספיקא דדינא לא מהני תפיסה וכ"כ הטור וכן הוא סותר הטור בכמה מקומות אף שהאחרונים נדחקו מאד ועם כל הדחוקים אינו מיושב:

(כו) הא דאמרינן כו' ואפי' אם כו'. עד לא משכח רשב"ג תקנה אלא שיזקוף ולא אמר שיקבע לו זמן:

 (ליקוט) ואפי' כו'. ר"ן בפ"ק דקדושין שם וכמש"ש (ע"כ):

(כז) יש כו' שני פעמים. כן מ' ל' עייל ונפיק נפיק ועייל וכ"ה ברמב"ם אלא דרך הגמ' כ"ה כמו לעולם יכנס אדם ומטפס ועולה מטפס ויורד כהרף עין זה נכנס וזה יוצא תיחוד ותפתח וערא"ש פ"ג דב"ב סי' כ"ט וה"ל למימר ותפתח ותיחוד אלא אורחא דגררא לאשתעויי כו':

 (ליקוט) יש כו'. וכ"כ הרא"ש שם (ע"כ):

(כח) לא שנא כו'. דהטעם הוא דאדעתא דהכי כו':

(כט) ודוקא כו'. כיון שנקנה המקח מיד אח"כ א"י לבטל:

(ל) וכי עייל כו'. דהמקח מתבטל תיכף כמ"ש רבא שם לא קני:

(לא) ואי כו' ומקמי כו' דכל כו'. שאין נקרא לך ושוב אלא לאחר זמנו כמ"ש שם ק"י ב':

(לב) וכן כו'. כמש"ל ס"ז בד"א כו' והוי כמו שטר בלא מעות כלל שיכול לחזור בכולו ואפי' לא עייל ונפיק וכמש"ל סי' קצ"א ס"ב וז"ש בגמ' ושם עד שיתן דמים ר"ל כל הדמים ואע"ג דמקצת דמים קונה הכל בלא עייל ונפיק וכן בערבוני יקון נגד מעותיו במקום שקונה במעות שנתן לשם קנין אבל בכה"ג המעות אינו קונה אלא השטר נגד המעות והשטר נכתב על כולו וכמו שבטל השטר נגד השאר בטל כולו:

 (ליקוט) וכן הא דאמרינן כו'. הר"נ וכשיטתו שפי' דכנגדו קונה וכן לפי' הרא"ש י"ל דוקא בכה"ג שבגרמת החזרה נתבטל המקח כמ"ש ברא"ש משא"כ בשטר וכמו שחילק הרא"ש בין שדה למטלטלין שא"י לחלק במ"ש בסי"ז אבל לדעת הרמב"ם לעולם נתבטל המקח כנ"ל (ע"כ):

(לג) מיהו אם כו'. כנ"ל ס"ח דקונה אז בכסף לבד:

(לד) (ליקוט) אלא שבזה כו'. ר"ל ששדה לעולם ראוי ליחלק לכן ידו על העליונה משא"כ במטלטלין בדבר שא"י לחלק דלא קנה כלום ואין ידו על העליונה והן דברי הרא"ש שם בזמן שהמוכר כו' ובזמן כו' והא דאמר גבי חמרא שהמקח כו' ר"ל דאמר לא קני מ' לגמרי ואין ידו על העליונה היינו כו' וכ"כ המ"מ וכ"כ במלחמות ב' הראב"ד וכ' הטור אבל הרמב"ם לא חילק שהרמב"ם כ' וכן הדין במטלטלין כו' וידו על העליונה כו' והרמב"ם אזיל לשיטתו שגם בשדה ס"ל דלא קנה לגמרי כנ"ל ואפ"ה ידו על העליונה ועמש"ל דמכאן למד דלא קנה לגמרי (ע"כ):

(לה) אם הוא כו'. מהא דרבא שם דאמר לא קני ומ' דלא קנה כלל דאף שותפין מעלין זא"ז בגוד או אגוד אף שהיו שותפים מדעתם כ"ש בכה"ג שע"ד כן לא לקח או מכר שיהיו שותפים וכ' במלחמות וז"ש יתיב רב אשי וקמיבעיא ליה כה"ג מאי כו' וקמיבעיא ליה אם קנה נגד מעותיו דומיא דשדה א"ד שאני הכא דלית' בה דין חלוקה ופשוט דלא קנה כלל וסגי' הרי"ף דל"ג זוזא כזוזי כו' וצריך והאמר רבא דקנה לגמרי וקס"ד בכה"ג משום דלית בה דין חלוקה וכמו שא"י לחזור נגד מה שנתן א"י לחזור בכולה ומשני במוכר כו' וכ' שם ודמיא למ"ש בירושלמי דפ' הזהב הלכה ב' חד ב"נ יהב דינרין למטכסא חזר ביה אתא עובדא קמי ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן ר' חייא בר יוסף אמר או יתן לו שדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ור' יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע ר' אילא אמר ערבון הוה ואזלי לשיטתייהו כמ"ש בפ' הזהב בגמ' ר' זירא אמר מקצת דמים נתן לו מודה ר"ת בר יוסף במקח שאין דרכו לקנות חציין כגון פרה וטלית וה"ה כאן להיפך הואיל ולא אפשר שיקנה המותר הואיל ועייל ונפיק לא קנה הכל:

(לו) מיהו אם כו'. כיון שנשתתפו דהא אפי' לא עייל ונפיק לא קנה רק כנגד מעותיו כנ"ל ס"י בהג"ה ואפי' עייל ונפיק קני נגד מעותיו לגמרי כמ"ש שם:

(לז) נקנה המקח ומחזיר כו'. כמ"ש שם ואלא הא דאר"א כו' ושם ח' א' אר"א התקדשי כו' מ"ט כיון דא"ל כו' ושם ס' א' במתני' האומר לאשה כו' ע"מ שאתן לך מכאן כו' אלמא ברישא אפילו לאחר כמה שנים ובגמ' שם איתמר רב הונא אמר והוא כו' ושם ב' א"ל רב יהודה הא מני כו':

(לח) מי שהעלילו כו' כשנתבטלה כו'. כמ"ש בכתובות ע"ט א' וב"ב קנ"א א' וכ' כשנתבטלה אבל קודם לכן אוכל הפירות כמ"ש הרא"ש בכתובות שם הלכך הפירות יאכל מקבל המתנה כו' ועוד אומדנא דמוכח כו' לפי כו':

(לט) אפילו כו' ה"ל כו'. כמ"ש בב"מ י"ז א' אימת אילימא כו' תיפוק ליה ושם ע"ב א' מדמינן שטר מוקדם לשטר שיש בו רבית וכ' תוס' שם ד"ה שטר בשם תוספתא דשטר של רבית הבא יקרעוהו וז"ש שמוחל בכתובות שם מורה הוראה אני אם כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---