פתחי תשובה/חושן משפט/קלא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
(א) כיון שקנו מידו א"י לחזור בו. כתב בספר שער משפט ויש להסתפק לפי מאי דקיימא לן בסי' קצ"ה ס"ו דבכל קנין סודר דמתנת מטלטלין יכול לחזור בו כל זמן שעסוקים באותו ענין. אי הכא נמי דינא הכי או דמי למעמד שלשתן בר"ס קכ"ו כו' ע"ש:
ב[עריכה]
(ב) והוא אומר לא ערבתי. כתב בספר שער משפט ונראה דה"ה אם אומר לחבירו ערבת לי בתורת קבלנות ואין אני רוצה לטרוח לגבות מן הלוה והלה אומר לא הייתי אלא ערב סתם ויש נכסים ללוה ותגבה מן הלוה עצמו, דבכה"ג נמי צריך הלה לישבע שלא היה אלא ערב סתם ולא אמרינן דלא הוי כפירת ממון כיון שיכול לגבות מן הלוה עצמו דחסרון טרחא נמי הוי כממון גמור, וראיה מבבא קמא דף ק"ח ע"ב כו' ע"ש:
ג[עריכה]
(ג) כי יש חולקין בזה. עיין סמ"ע וש"ך וט"ז שביארו מי הן החולקין, ועיין בתשובת חכם צבי סימן נ"א שכתב דהמוחזק יכול לומר קים לי כהיש חולקין, וכן כתב בתשו' הראנ"ח ח"א סימן ס' (וכן מסיק להלכה הכנה"ג בהגב"י אות ב' ע"ש) אך כל זה בערב אבל בקבלן כיון שהדין הוא ממי שירצה יפרע תחלה הרי הוא כלוה עצמו וכולי עלמא מודים דאף שהתרה המלוה מכל מקום חייב הקבלן לשלם, מיהו מה שנוהגין לכתוב בשטר התנאים ערב קבלן מצד החתן פלוני ומצד הכלה פלוני, אין דינו כקבלן רק כערב סתמא ולכן אם המחותנים העבירו המועד אין הערב־קבלן מחוייב לשלם הקנס דאפילו לדעת הרא"ש וסייעתו שהובא בהגהת ש"ע סימן קכ"ט סי"ח דשטר שנכתב כי פלוני קבלן הוי ערב קבלן דודאי בלשון המועיל קאמר מ"מ בנד"ז אנן סהדי ומעשים בכל יום בשעת כתיבת התנאים הסופרים שואלים מי הם הערבים ואומרים פלוני ופלוני ומעולם לא נשמע שיאמרו הלשון המצטרך להיות קבלן וביותר לפמ"ש הסמ"ע והש"ך (לעיל סק"ד) דשאני ערבות שידוכין מכל שאר מיני ערבות כו'. וע"ש עוד שכתב ולענין אם להחולקין צריך דוקא להתרות הערב במלוה לע"ד ברור דאפילו בלא התרה בו פטור הערב לשיטה זו כיון דס"ל דכל עיקר חיובו אינו אלא עד הזמן ההוא והחיוב קשור ואגוד בזמן שע"י כן יכול להתרות בו שיגבה בזמנו א"כ ממילא משמע דאפילו בלא התרה בו פטור שהרי לא נשתעבד לו אלא עד הזמן ההוא ועליה דמלוה רמיא להודיע להערב אם יתרצה ואפשר דאפילו ריצוי בפירוש לחוד לא סגי אלא צריך קנין כערב שלא בשעת מתן מעות שהרי השעבוד ההוא שנשתעבד הערב בשעת מעשה כבר חלף הלך לו דאי ס"ד השעבוד והחיוב הראשון קיים אף לאחר הזמן שקבעו היאך יכול הערב לכפות להמלוה שיגבה בזמנו וכן מוכח בביאור מדברי הראנ"ח שם עכ"ל ע"ש:
אולם בכנה"ג בהגב"י אות ה' כתב בשם מהרש"ך דאפילו להחולקים דוקא כשהתרה הערב במלוה שיתבע חובו והאריך לו זמן אבל בסתם לא יצא מן הערבות ע"ש וכן נראה מדברי ביאור רבינו הגר"א ז"ל סק"ה ע"ש. ומ"מ נ"ל דגם בכה"ג אין להוציא ממון מיד הערב המוחזק דאף דהוי ס"ס דפלוגתא מ"מ גם בס"ס אין מוציאין מיד המוחזק כמ"ש בפ"ת לאה"ע סימן נ"ז סק"ז וצ"ע:
ד[עריכה]
(ד) והערב יכול לכוף ללוה. עיין ש"ך סק"ו שידעתי דזה קאי רק להיש חולקין דלעיל אבל לדעת הרמב"ם והמחבר דא"י לכוף למלוה ה"ה ללוה ע"ש ובתומים חולק עליו ודעתו דהרמ"א סתם כן לדברי הכל ע"ש עוד ועיין בתשובת בית אפרים חח"מ סי' י"ג שדוחה דברי התומים וכתב שדברי הש"ך נכונים שלדעת הרמב"ן והמחבר גם ללוה א"י לכוף דס"ל דאפי' אחר הזמן כתוך זמן דהזמן שבשטר לא נעשה בשביל הערב והוי כאילו נשתעבד בסתם שכל זמן שלא יסלק הלוה יחול הערבות וכיון שהלוה יש לו הרחבת זמן מהמלוה אין מקום כפיה מהערב שהלוה מצי אמר מתחלה נשתעבדת כ"ז שאני חייב וקביעות זמן לא נעשה בשבילך כלל וע"כ דהרמ"א נמשך להיש חולקים דכופה למלוה בטענה שלא נעשיתי ערב אלא עד הזמן א"כ גם ללוה יכול לומר הוציאני מן הערבות ומ"ש בפרישה שאין נ"מ בזה דבלא"ה יפטור שיתרה במלוה יש ליישב דאיירי היכא שאין המלוה כאן שיתרה בו או שהוא גברא אלמא כו'.
וכתב עוד דגם לדעת הרמב"ן שא"י הערב לכוף ללוה דאין זמן הערב על הלוה מ"מ באם הוא בגוונא שהברירה ביד הערב לכוף למלוה כגון שהתנה עם המלוה בע"פ בשעת הלואה שאינו ערב רק עד זמן פלוני דבכה"ג מהני כמבואר בב"ח (ובש"ך סק"ג הובא בבה"ט סק"ה) והמלוה אומר כיון שאין הערב רוצה להיות ערב עוד אינו רוצה להמתין עוד ללוה אם לא שיתחייב הערב מכאן ולהבא והלוה טוען שבע"כ הוא מוכרח להיות ערב שהרי התחייב מתחלה להיות ערב כ"ז שהחוב קיים נראה שאינו יכול לכופו דנהי דהערב אינו יכול לכוף ללוה להוציאו מ"מ כמו כן אין יכול הלוה לכוף להערב מכאן ואילך עכ"ד והוא פשוט.
וע"ש עוד שכתב לתרץ בטוב תמיהת התומים על דינו של הרמ"א לעיל באם הלוה היה מוכן ליתן למלוה מעותיו כו' ע"ש:
ה[עריכה]
(ה) שמא יזכור. עיין באר היטב ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן פ"ג מ"ש בזה:
ו[עריכה]
(ו) לשמעון שדה. עיין באר היטב שכתב בטור מסיק הטעם משום כו' ועיין בתשובת בית אפרים חח"מ סי' ל"ד שהאריך בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |