פתחי תשובה/חושן משפט/קה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואין לו כדי לפרוע לכולם. עיין בת' משכנות יעקב סי' ל"ט במעשה שעיקלו ב"ד מעות אצל אחד בשביל בע"ח א' ומסר המעות ליד שליש בית דין ובשביל זה באו עוד בע"ח המגיע להם גם כן ורוצים לחלוק וזה טוען שזכה שליח ב"ד בשבילו והם ירדו לדין ויבקשו מקום לגבות. והשיב דנראה דיד כולם שוה בזה. חדא דהשליח בית דין לא נתכוון כלל לזכות בשבילו רק אם יזכה בדינו יתן לו ע"פ ב"ד ועוד דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הם ב"ח האחרים ואף שאפשר להם לירד לדין ולהוציא מידו ע"פ טורח עכ"ז הוי חב לאחרים מכמה ראיות כו'. ומ"ש הטור וש"ע שאין לו לפרוע כל החובות אין הכוונה שאין לו כלל רק שקשה לו להוציא חובו וצריך טורח ולא יוכלו לגבותו בקל דאם יוכלו לגבות בקל מה להם אצל זה יגבו ממנו אבל כל שיש קצת חוב בדבר הוי חב לאחרים כמבואר בראיות ע"כ נראה נכון כמ"ש שכולן שוין בזה ויחלוקו ע"ש:
(ב) וקדם אדם אחד. עיין בת' רבינו עקיבא איגר סימן קל"ג בענין ב' בע"ח וחצר של אחד מהם היה מושכר ללוה ומת הלוה ונשארו מטלטלין בחצר ונסתפק שם אם נידון לזה המשכיר לקדם וגבה דאף לדעת הרמב"ם שהובא בש"ע לקמן סימן שי"ג ס"ג דהוי חצירו של משכיר לזכות במציאה ולדעת הש"ך שם דהרמב"ם ס"ל דבכל ענין הוי חצירו של משכיר אף שאינו דר שם מ"מ יש לפקפק בנ"ד די"ל כיון דחצר קונה מדין שליחות כדמסקינן פרק קמא דבבא מציעא דף י"ח דקטן מקטנה לא ילפינן ומבואר בהרי"ף והרא"ש שם דה"ה באיש גדול חצר דגברא לאו משום ידו הוא אלא משום שליחות אם כן יש לדון דלא מהני זכיית חצר אלא בדבר שיכול לעשות ע"י שליח אבל לענין תפיסה לגבי בע"ח אחרים לשווייה קדם וגבה דאינו יכול לעשות כן על ידי שליח. אינו יכול לעשות כן ע"י חצירו ומסיים דצ"ע לדינא ע' שם עוד והובא קצת בפ"ת לאה"ע סימן ק"ב סק"ד. וע' בספר שער משפט לעיל סימן ק"ד ס"ד שחקר ג"כ בזה ופשיט ליה דחצר עדיף משליח ומהני אף במקום שחב לאחרים מהא דחצירו קונה לו מציא' כו' ע"ש אולם בת' רע"ק שם דוחה ראיה זו חדא דזה אינו ראיה רק לשיטת תוספת שכתבו הטעם דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ולא הוי תובע במקום שחב לאחרים משום דאי בעי זכי לנפשיה אם כן מוכח דחצר עדיפא משא"כ לשיטת הרמב"ן דמתרץ דמציאה לא מיקרי חב לאחרים כו' ועוד דאף לשיטת תוספת נמי אין ראיה כו' עש"ה:
(ג) לא קנה. ע' בת' רע"ק איגר סימן קל"ג שהביא ת' מהר"ם אלשיך סי' ל"ז שכתב מסברא דנפשיה בנידון שאלתו. דלא אמרו התופס לבעל חוב אלא היכא דחב לאחרים אבל לא במונע ריוח לאחרים והוא ז"ל כתב עליו דלכאורה זהו דברי הרמב"ן הובא בשיטה מקובצת פרק קמא דב"מ דמתרץ הא דתופס לבעל חוב לא מהני והמגביה מציאה לחבירו קנה דהיינו משום דמציאה לא מיקרי חב לאחרים דהוי רק מניעת ריוח אבל התוספת שם (דף י' ע"א בד"ה אמר רבי יוחנן) כתבו חילוק אחר דהמגביה מציאה לחבירו קנה משום דאי בעי זכיה לנפשיה אם כן מבואר דהתוספת ס"ל דגם מציאה מקרי חב לאחרים. ואפשר דכוונתו רק לגבי בע"ח דלגבי דידיה הוי פסידא בזה לא מקרי חב לאחרים היכא דמונע מאחרים רק הריוח משא"כ במציאה דכולם שוים בה גם בנדון דהתם בגוף הככסים אינו חב לאחרים רק שהיה יכול להשתכר בנכסים להרויח בהם דהוא מלתא דאתי מעלמא משא"כ במציאה דבגוף הנכסים חב לאחרים עכ"ל ועיין בת' חתם סופר חח"מ סימן נ"ד שכתב שהוא מסופק היכא דבשעת תפיסה לא חב לאחריני רק אח"כ בין תפיסה למסירה לידו נולד מזה חיוב לאחריני אם קנה או לא ואופן הספק נולד לו ממ"ש הפ"י בגיטין ט' ע"ב אהא דכתב רש"י והרי"ף שם דכל זמן שלא הגיע שחרור ליד העבד אינו משוחרר דהיינו משום דאם ישתחרר מיד אפשר שיארע לו כמה מכשולים בביאת שפחה ואכילת תרומה והוא לא ידע ואשם ע"ש משמע מזה דאע"ג דעתה בשעת זכיה הוא זכות גמור מ"מ כיון שיתגלגל מזה חוב בין שעת הזכיה לשעת הגע' לידו מקרי אין חבין אלא בפניו וכו' ואם כן יש ספק אם בחוב לאחריני נמי נימא אע"ג דבשע' שתפס וזכה עבור זה הי' זכיה גמורה לו ולא שום חיוב לאחריני מ"מ אם אחר כך נולד מזה חיוב לאחריני יכול לומר כי היכי אם היה נולד חיוב להבע"ד עצמו אע"ג דאנן סהדי בשעת מעשה היה עדיין ניחא ליה מ"מ לא יקבל ממך ולא קנאו עדיין א"כ ה"ל עתה תופס במקום שחב לאחרים כו' ע"ש עוד:
(ד) ואפי' עשאו שליח. עבה"ט עד ומזה יצא לו דין דמי ששכר לאחד שיתפוס כו' ועיין בספר קרבן נתנאל פ"ק דגיטין אות ס"ט שתמה על הש"ך אמנם הביא בשם מורו הגאון מו"ה אברהם ברודא ז"ל שהסכים עם הש"ך לדינא ולא מטעמיה אלא משום כיון דשכרו אית ליה נמי זכות בהאי תפיסה דבהאי תנאי שכרו אם יתפוס יטול שכרו ומסתמא התנא עמו מכל מנה שיתפוס יהיה לו שכרו כך וכך ויש לו זכיה בכל מה שתפס וכיון דזכי בהאי תפיסה לנפשיה זכי נמי לחבריה כו' ג"ש (ומלשונו משמע דאפי' לפי מה שחולק שם אות ע' על הש"ך סק"ב וכמו שיובא לקמן מ"מ שאני הכא דאית ליה זכות בכל מה שתפס וצ"ע) וע' בת' ח"ס חח"מ ס"ק ק'. ועיין באר הגולה מ"ש ומטעם זה פסק ר"מ ראובן ששלח שלוחו כו' פסק דאין שליחות לעו"ג כו' ועוד כו' ולכאורה טעם הא' תמוה דהא זוכה בשביל ישראל וכן תמה בתומים סק"ד ע"ש ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' קכ"ט שכתב ליישב דס"ל לר"י כתוב בב"מ דף ע"א ע"ב בד"ה בשלמא דהוי כמו שלוחו דבמזכה וכן נראה כוונת תוספת גיטין דף י"ג ע"ב בד"ה במעמד שלשתן כו' אולם דעת הריטב"א הובא בש"מ ב"מ שם דלא כתוספת ולדינא צ"ע ע"ש:
(ה) גם לתופס עבה"ט עד אבל הוא דחה דבריהם והסכים עם הב"י כו' ועיין בסימן ק"נ פרק קמא דגיטין אות ע' שסתר דברי הש"ך בזה ומסיק דהעיקר כמו שפסק הסמ"ע ע"ש וכן הסכים בתומים עיין שם. אמנם בתשובת נו"ב סוף סימן י"ז פסק דיכול לומר קים לי כהש"ך ובפרט שגם הבית יוסף והלבוש פסקו כן. ועיין שם עוד בענין אם חובו לא הגיע עדיין זמנו וכתב דנראה לדינא דשפיר אמרינן מגו דזכי לנפשיה דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי ע"ש. ועיין בתשובת חתם סופר חח"מ ס"ס ק' מ"ש בענין זה עש"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |