פתחי תשובה/חושן משפט/ס
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וע"ל סי' צ"ט ס"ו. כתב הסמ"ע ר"ל דשם כתב מור"ם בהגה דאם נראה לב"ד שלא כיוונו לערמה אלא למתנה גמורה קנה המקבל אע"פ שנתנו לו להפקיע חובו עכ"ל וע' בדגמ"ר שכתב עליו דבריו תמוהים דשם מיירי במקום שלא היה גובה ע"פ דין מטלטלין שנתן כגון מלוה ע"פ או אף במלוה בשטר ולא שעבד לו מטלטלי אג"ק ואפ"ה פסק המחבר שאם כיוונו לערמה גובה בע"ח ועל זה כתב רמ"א שם שאם כוון למתנה גמורה אף שהיה כוונתו להפקיע חובו קנה המקבל אבל כאן מיירי בהקנה לו אג"ק שבע"ח גובה מצד הדין רק משום תקה"ש אינו גובה א"כ במקום שנתן להפקיע החוב לא שייך תקה"ש וגובה מצד הדין ואולי גם כוונת הסמ"ע כן וזה כוונתו שהיה קשה לו למאי הלכתא כתב הש"ע כאן דין זה בהקנה מטלטלין אג"ק והלא אפי' מלוה על פה גובה ממתנה כזו כמבואר בסי' צ"ט ועל זה כתב הסמ"ע דשם נתבאר דאם נראה לב"ד שכיוון למתנה גמורה קנה להכי כתב כאן דלא שייך בזה תקנת השוק וא"כ אע"פ שקנה מקבל מתנה מ"מ הבע"ח גובה ממנו מצד השעבוד עכ"ל גם בנה"מ מפרש דברי הסמ"ע כן בפשיטות:
(ב) וחלקו עליו. עש"ך סקי"ב עד ומה שהקשו התוס' והרשב"א כו' לפע"ד לק"מ דע"כ לא קאמ' עולא לעיל הכי אלא במזונות דהוי ככתובים משום תנאי ב"ד כו' אבל הכא דהוי טעמא משום סתם קנין לכתיבה עומד וככתוב דמי כו' עכ"ל וע' בס' ק"נ בכתובות פ' הנושא אות ט"ו שסתר דבריו וכ' דהאמת יורה דרכו שא"א לו' דכתיבה ממש מהני לענין משעבדי כו' עש"ב:
(ג) והכי נקטי'. עבה"ט וע' במל"מ פי"א מה' מכירה שכ' דהרב פ"מ ח"ב סי' ל' הביא בשם ת' בני שמואל דע"כ לא סבר הרמב"ם אלא במתחייב בדבר שאינו קצוב בלא מחיר אך אם נתן לו דבר מה כדי שיתחייב בחוב זה אף שהוא בדבר שאינו קצוב מודה דחל החיוב דאגב זוזי גמר ומשעבד נפשיה ומעולם לא אמר הרמב"ם ז"ל אלא במתחייב בכדי ובזה מיושב מה שהקשה הרמב"ן מסוגיא דהנזקין כו' והוא ז"ל פקפק בזה מחמת דבחי' הריטב"א ר"פ הנושא הכריח דהרמב"ם אינו מחלק בכך ע"ש וע' בתומים ובקצה"ח מזה וע' בת' ב"ש אחרון ס"ו שכ' דהעיקר כהש"ך דלא מני המוחזק לו' קים לי כהרמב"ם בדין זה ואף דבס' ג"פ (בכללים שבסוף הס') כ' דיכול לו' קים לי בזה מ"מ מאחר שלא הביא דברי הש"ך ולא ראה דבריו בזה להש"ך אנו שומעין ועוד דבנ"ד ובעובדא דשם) גם הרמב"ם מודה כמ"ש המל"מ בשם הפ"מ דדוקא במתנה כו' ואף דהמל"מ דחה דבריו מ"מ האו"ת כ' שכל חכמי פראג הסכימו לזה וא"כ בנ"ד ששילם לו שכר השליחות יכול להתחייב אף לשיטת הרמב"ם עכ"ל. ובת' בית אפרים חח"מ סי' ע"ה כ' דכל בתי דינים שהיו בישראל פוסקים לחייב המתחייב בדבר שאינו קצוב לענין ב"ח ע"ש:
(ד) הדין עם המקבל. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב כ' ב"ש אה"ע סי' קי"ד סק"ב דדוקא כשיש לו מזונות ממקום אחר עכ"ל:
(ה) אינו חייב ברפואתו כו'. ע' בתשו' רע"א ז"ל סי' ק"ן דהרב השואל רצה לחלק במחייב לזון לעולם חייב ג"כ ברפואה דדוקא היכא שנתן קצבה לשנים כמו גבי בת אשתו אין רפואה בכלל מזונות דלא אסיק אדעתיה שתחלה תוך זמן זה אבל במחייב לזון כל ימיו דודאי יארע שיחלה לפעמים חייב ברפואה והוא ז"ל השיב דאינו משמע כן מדברי הרא"ש שכתב לחלק בין בת אשתו למזונות אלמנה כיון דהוא תנאי ב"ד ולא חילק כיון דאלמנה יש לה מזונות לעולם משמע להדיא דאף במתחייב לזון בת אשתו לעולם אינו חייב ברפואה. וע"ש עוד בא' שהי"ל שט"ח על חתנו וחתנו התחייב ליתן לו דמי מזונות כל ימי חייו חנם ואחר שנפטר רוצה חתנו לנכות מהשט"ח מה שהוצרך חמיו בימי חליו מזונות קלים שעולים יותר מדמי מזונות בריא ערך מ' ר"ט ודן הרב השואל שאינו יכול לנכות כיון דנתחייב לתת לו מזונות חייב ג"כ במזונות כאלו כמ"ש השבו"י ח"א סי' ק"ן (הובא קצת בבה"ט סי"ד) והוא ז"ל השיב דזה אינו כי מפשטות לישנא דהרמ"א סי' ס' שכתב חלה הניזון אינו חייב ברפואתו רק בדמי מזונות כשהיה בריא מדלא כתב סתם אינו חייב ברפואתו והא פשיטא דחייב במזונות משמע שבא למעט דא"ח רק מזונות בריא ולא מזונות חולה אף דבאמת גם בהיפך אם מזונות חולה מועטים מ"מ צריך ליתן כשיעור מזונות בריא כדאי' בירו' ר"פ הנושא חלתה כמי שנשאת וכ"פ בהגהת ש"ע אה"ע סי' קי"ד ס"ה מ"מ מל' הרמ"א דאינו חייב רק משמע דבא למעט שאינו חייב רק מזונות בריא ולומר שכוונת הרמ"א רק דא"ח ברפואתו רק כשיעור מה שמרויח במזונות ע"י שהוא חולה היכא דמזונות חולה מועטים דכשיעור מזונות בריא חייב ברפואתו הא גם א"צ לרפואות מ"מ צריך להוסיף וליתן כדי מזונות בריא דהא הירושלמי מדמי לה לנשאת אע"כ דכוונת הרמ"א כנ"ל וכן מוכח במקור הדין בריטב"א כו' והאריך בזה ומסיים וז"ל לזה לענ"ד בנ"ד יכול חתנו לנכות מחובו אותן מ' ר"ט שהמזונות קלים עודפים על מזונות בריא זולת אם התנאי היה לזונו על שלחנו כמ"ש בתשו' ב"ח סי' מ"ו דבכה"ג בודאי צריך ליתן בימי חליו מזונות הקלים הן שמרובים ממזונות בריא הן שמועטים ממזונות בריא נותן לו מזונות חולה עכ"ל ולפ"ז גם בנדון דהשבו"י שהביא הבה"ט סקי"ד במי שקיבל עליו לזון בנו וכלתו כו' דוקא בקיבל לזון על שלחנו כפי הנהוג עכשיו משא"כ בנתחייב ליתן להם דמי מזונות וע' באה"ע סי' קי"ד ס"ו ובח"מ וב"ש שם:
(ו) לזון חבירו סתם. ע' בתשו' בית אפרים חח"מ סי' ע"ה אודות שטר שכתוב בו שנתחייב שמעון לזון לראובן כמה שנים וכתב שעכ"פ צריך ליתן לו ג' שנים דלישנא דכמה שנים לטפויי אתי ואפי' טובא משמע אלא דיד בעל השטר על התחתונה ואינו יכול להוציא ממנו יותר מג' אבל עכ"פ ג' צריך ליתן לו כו' ע"ש:
(ז) וי"א דאם קבל עליו כו'. ע' בתומים שכתב דנ"ל דאין כאן מחלוקת כי דעה ראשונה שהיא תשו' הרשב"א שהביא ב"י באה"ע סי' קי"ד מיירי בקיבל לזון את עני דהוא בתורת נדר דבפיך זו צדקה וסתם נדרים להחמיר לכן חייב לזונו כל ימי חייו אם הוא עני תמיד או כ"ז שצריך היינו אם נתעשר תו פסקה הצדקה ואין כאן נדר אבל הי"א אלו שהוא דעת הרא"ש בתשו' מיירי בסתם במקום דל"ש נדר והממע"ה בכל אופן וזה נכון לדינא ע"ש (וע' בנה"מ מ"ש בזה) וכ"כ בתשו' ח"ס חח"מ סי' ט' והוסיף לבאר מה דהרשב"א בחידושיו פ' מי שאחזו ע"ה ע"ב ובר"ן שם מספקא להו בהאי מלתא ולא החליטו דהממע"ה היינו משום דהא לא מיירי בנתחייב מעצמו לזון את חבירו אלא שזה נותן לו ביתו ע"מ שיזון את בנו או את אביו כו' (כמפורש בדברי הר"ן שם) וא"כ בהא לאו בדידיה תליא מלתא אלא אומדין דעת הנותן קרקע זו בודאי ל"ש לומר הדמים מודיעים שהרי לא בתורת מכר נתן לו אלא עשה לו חטיבה ויהיב ליה מתנה והוא יעשה עמו חטיבה לזון בנו בהא איכא לספוקי ולדינא נראה דהוה ס"ס אי הלכה כרבא (שם) דאפי' בגיטין כ"ז שיצטרך קאמר א"נ הלכה כרב אשי מ"מ דילמא בממון שאני ובשגם כיון שנתן לו הקרקע על תנאי א"כ קרקע בחזקת בעלים הראשונים קיימת וכל שלא מקיים תנאי לא יחזיק בקרקע ול"ש לומר על חיוב מזונות הממע"ה אדרבה החזקת הקרקע י"ל הממע"ה. והאריך עוד בדברי הסמ"ע וש"ך לקמן ר"ס רי"ב גבי בית לדור בו ומסיק וכתב היוצא מזה לדינא בדבר שבממון הנודר לחבירו סתם אם הוא עני חייב כ"ז שיצטרך ואם הוא בתורת התחייבות שלא בתורת נדר לעני הממע"ה וסגי בשעה א' לכ"ע ואם אמר בית לדור בו פלוגתא דרבינו האי ורב נחשון גאון וקיי"ל כרבינו האי דסגי בשעה א' ואם איננו מתחייב מעצמו ברצונו אלא שחבירו נתן לו מתנה (ר"ל קרקע או אפי' מטלטלין רק עדיין ברשות הנותן או אפוטרופסין) ע"מ שיזון בנו אע"ג שאינו מתנה לעני מ"מ איכא ספיקא והעלינו לעיל דהוה ס"ס ואוקמא המתנה בחזקת בעלים הראשונים ולא יזכה בהקרקע אם לא יזון כ"ז שיצטרך הבן ע"ש. וע' בת' מים חיים חח"מ סי' ו' שכ' אודות קהלה א' שקיבלו איש א' להיות שו"ב וכתבו ונתנו לו שטר סתם בלי קביעות זמן לכאורה תליא בפלוגתא שהביא הרמ"א בסי' ס' סיג דלהרשב"א כל ימי חייו או כ"ז שצריך משמע ולהרא"ש נפטר בשנה א' וא"כ המע"ה אבל נ"ל דע"כ לא קאמר הרא"ש רק בקיבל לזון לחבירו או שידור בביתו או בקהל שפטרו לא' ממס אבל בקיבלו לא' להיות שו"ב דהמנהג הוא כל שלא נמצא בו פסול שאין מעבירין אותו וכן משמע מהש"ע א"ח סי' נג סכ"ו בזה גם הרא"ש מודה דשכרו אותו על כל ימי חייו או כ"ז שצריך ע"ש ועמש"ל סי' של"ג ס"ב סק"ג:
(ח) לזונו זמן מה או לתת לו ק' דינרין. ע' בת' בית אפרים חח"מ סי' ע"ה שנשאל בשטר שכתוב בו שנתחייב שמעון ליתן לראובן מזונות או סך כו"כ לשנה הברירה ביד מי אם ביד המתחייב או ביד מי שנתחייב לו והשיב שראה להלכה למעשה מדודו הג' מוה' סענדר ז"ל בעובדא שרופא א' עשה התקשרות בכתב עם נער משרת ומשכורתו או מחצית שכר הגילוח או סך כו"כ וככלות השנה היו מדיינים הברירה ביד מי ורצו הדיינים לדון בדין המע"ה כי לא ידעו פתח לדין זה והג' ז"ל האיר עיניהם שדין זה מבואר ביו"ד סי' קעז סכ"ו בשם הרמ"ה באם התנו הנותן והמקבל שיהיה פלגא באגר ובהפסד היכא שהוא אדם גדול דדיינינן ביה להיתרא אז אם כתוב בשטר דיהיב מרי עיסקא למקבל פלג' באגר ובהפסד משמע דמלתא במרי עיסקא קיימא ובדידיה תליא מלתא למיתב למקבל מאי דניחא ליה ואי כתיב למשקל פלגא באגר ובהפסד משמע דבמקבל תליא מלתא למשקל מאי דבעי כו' ומזה נקח בנ"ד שכתוב בשטר שנתחייב לתת לו מזונות או דמיהם דבמתחייב תליא מלתא שאם ירצה לזון רשאי ואם רצה נותן סך הקצוב ונראה בהך דינא דהרמ"ה אם לא הוזכר בשטר מהנך לישנא למיתב או למשקל רק סתם שעשו ביניהם שיהיה פלגא באגר ובהפסד אז המע"ה ובנ"ד הדבר פשוט דכל המתחייב דבר נגד חבירו במתחייב תליא מלתא אם לא לשון השטר מורה להדיא שהתנאי היה שהענין תלוי ביד השני עכ"ד ע"ש:
(ט) ואפי' קצב. עבה"ט עד וע"כ צריך לפר' כו' ובקצב לה סך חייב לשלם ליורשיה כו' וע' בנה"מ שכתב ונראה ליישב דהרב מיירי שקצב סך וקצב ג"כ זמן המזונות כיון שאמר הריני מתחייב סך מאתים זוז לצורך מזונות של ה' שנים דאז בודאי פטור אפי' מיורשים כשמתה תוך הזמן וכמ"ש הח"מ באה"ע שם ס"ק י"ג וזה פשוט עכ"ל. וכ"כ בת' ושב הכהן סי' ס"ו לחלק בכך דהכא מיירי שקצב סך לצורך מזונותיה לזמן ומה שלא ביאר הרמ"א ז"ל י"ל סתמו כפירושו דומיא דמ"ש תחלה ראובן שקבל עליו לזון לשמעון ואשתו כו' דודאי מיירי שקבל לזונם על זמן ולה כתב ואפי' קצב סך הכוונה ג"כ לצורך מזונותיה לזמן ולכן פטור לגמרי מחלקה וכתב עוד דהגם דמסתימות דברי הרמ"א משמע דאיירי בכה"ג בקצב זמן מ"מ לדינא יש להסתפק גם בלא קצב זמן אלא שאמר שיתן סך לצורך מזונותי' ומתה אם חייב או לא דאפשר דבדברי הרשב"א בתשו' העיקר היה משום שחייב עצמו מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו אע"פ שלא קבע זמן לפרעון אפ"ה פטור דאף דאם א' חייב א"ע לחבירו איזה חיוב ולא הזכיר זמן חל החיוב מיד אבל הכא שחייב עצמו לצורך מזונותיה י"ל אפי' לא הזכיר זמן כלל אמרי' דמן הסתם החיוב אינו חל ליתן כל הסך מיד רק כל פעם כשצריכה למזונו' ולכן אם מתה תוך הזמן י"ל דפטור וע' בסי' רנ"ג סט"ו עכ"ד. וע' שם עוד שבא בשאלה בא' שהתחייב א"ע ליתן ליתמי פ' כל שנה סך קצוב ותוך הזמן מת א' מהם וכהיום טוען המתחייב שמה שהתחייב א"ע ליתן היה לצורך מזונות שלהם וכהיום שמת א' מהם אינו רוצה ליתן רק החצי איך דינו אם מחוייב ליתן כל מה שהתחייב או לא והשיב דין כיו"ב מבואר בח"מ סי' ס' בהג' כו' והאריך שם בביאור דברי הרמ"א הנ"ל ומסיים בזה"ל ואין להאריך כאן יותר כי בנדון דידן ודאי דחייב עכ"ל. ולכאורה ט"ס הוא וצ"ל ודאי דאינו חייב כיון שלא נזכר בשאלה שהתחייב מעכשיו וא"כ לא מבעיא אם יש אומדנא דמוכח שהתחייב לצורך מזונות שלהם כפי טענת המתחייב דודאי פטור כיון שקצב זמן שאמר שיתן בכל שנה אלא אפי' אם לא היה המובן לצורך מזונות נמי י"ל דפטור דלא נתחייב ליתן ליורשים ע' בסי' רמ"ז ס"ג ברמ"א דלה ולא ליורשיה ע"ש וע' בסמ"ע בסי' רמ"א ס"ק י"ח ודו"ק. ומ"ש הבה"ט וע' בט"ז במעשה כו' עד ותובעת כלתה חלקה כו' ועמ"ש בזה בפ"ת לאה"ע סי' קי"ד סק"ב וע' עוד בת' ח"ס חח"מ סי' ז' מענין זה. ומ"ש הבה"ט בשם שבו"י עד והשיג על הב"ח שלא פסק כן. וע' בס' ק"ן בכתובות פ' מציאת האשה אות כ"ג וע' בת' רע"ק איגר סי' ק"ן הובא קצת לעיל סק"ה:
(י) חייב כו'. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ודוקא שמחייב בעצמו ליתן הפירות דקל ומקבל אחריות באם ישתדפו קודם שיתנם לו שמחוייב ליתן לו דמים אבל במחייב ליתן פירות דקל ומתנה שלא יתחייב באחריותם לא חל כלל התחייבות מהרי"ט בת' חח"מ סי' פ"ד וע' בקצוה"ח סי' ר"ג וע' בשו"ת הראנ"ח ח"א סי' ס"ו עכ"ל ועמש"ל דו"ק י"ב:
(יא) או קבל אחריות. עבה"ט בשם ש"ך וע' בת' נו"ב מסי' כ"ה עד סי' כ"ח שפלפל בזה עם חתנו הג' מוה' יוסף ז"ל בפי' דברי הרמב"ן בזה כי פירושו של הש"ך בדברי הרמב"ן לכאורה הוא תמוה דאם כן מה ענין אחריות לכאן שאינו מעלה ומוריד רק מחמת החיוב על גופו עש"ב:
(יב) אבל. עיין בת' נו"ב סימן כ"ז וכ"ח שדעת חתנו הגאון מו"ה יוסף ז"ל במכר דבר שלב"ל באופן שחייב את נפשו בכך בזה בודאי אמרינן אחריות ט"ס ואפילו אחריות דאקני ואפילו להחולקים בסי' קי"ב דס"ל דאקני לאו ט"ס היינו משום שמסתמא לא יהיב דעתיה על הנכסים שיקנה אח"כ כי שמא לא יקנה וכמ"ש הסמ"ע והש"ך שם אבל כאן עיקר התחייבות על מה שיקנה ואם לא יקנה אין כאן התחייבות כלל א"כ מסתמא דעתו על מה שיקנה והוא ז"ל כתב לו הגם שהוא מלתא דמסתבר עכ"ז אינני מסכים לסברא זו ואני אומר ההיפך שבזה אפילו אחריות סתם לאו ט"ס הוא שהטעם דאמרינן אחריות ט"ס דמסתמא לא שדי המלוה זוזי בכדי וכן הלוקח אינו קונה בכדי וכל זה בדבר שקונה ודאי א"כ רוצה להיות בטוח בקנינו ואינו מתרצה לקנות בלי אחריות אבל במקנה דבר שלב"ל שמקנה לו כשיקחנו והתחייב נפשו ע"כ הלוקח מכניס עצמו בספק כי שמא לא יקנה וכיון שמכניס עצמו בספק מכניס עצמו גם בספק זה לקנות בלא אחריות ובעינן שיכתוב לו אחריות בפי' אפילו על הנכסים שישנם בידו וק"ו על דאקני ע"ש וע"ל ס"ק יו"ד:
(יג) בל' חיוב. עיין בכנה"ג בהגה"ט סל"ו הביא בשם הר"ש הלוי ז"ל דלא מיקרי לשון חיוב אלא מודה אני שאני חייב כו' אבל האומר אני מתחייב שאתן לפלוני כו"כ לא הוי ל' חיוב עכ"ל ומדברי הסמ"ע ס"ק י"ח לא משמע כן וע' בנו"ב סי' כ"ה בת' חתנו הגאון מו"ה יוסף ז"ל שכ' הגם דלכאורה יש להביא ראיה לדברי הר"ש הלוי מגמרא ב"ב דף קמ"ט בהא דהוצרך איסור לעשות קנין אודיתא כו' אך מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל מוכח כדעת הסמ"ע דאם אמר הנני מחייב א"ע ליתן לפלוני זכה הלה כו' (ומבואר עוד שם דל' קבלתי עלי בחוב גמור היינו כמו שאומר חייבתי את נפשי כו' ע"ש) . ושם בסי' כ"ו בת' הגאון המחבר רוצה לומר דגם הר"ש הלוי מודה אם לא אמר אני מתחייב ליתן אלא סתם אני מתחייב לפ' בכך וכך שחל החיוב וחזר וכתב לו חתנו הגאון הנ"ל דכפי שמועתי תשובת ר"ש הלוי בספר כנה"ג מבואר שכוונתו היינו או שאומר מודה אני לך שאני חייב לך דזה ודאי הוי הודאה ממש שחייב לו כבר אז שאומר לעדים הוו עלי עדים שאני מתחייב היינו אף שהעדים יודעים שאינו חייב לו כבר רק שהוא מחייב עצמו עתה בל' הודאה. בגוף הראיה מגמרא ב"ב הנ"ל האריכו בפלפול שם ע"ש:
(יד) על התובע. עבה"ט עד דשאני התם דאיירי בקרקעות דבהן ל"ש לומר כאן נמצא כו' וע' בת' ח"ס חח"מ סי' קפ"ו שתמה על הסמ"ע בזה מדברי הרא"ש פרק המדיר סי' ט"ו והאריך בזה עש"ה וע' בש"ע לקמן סי' רכ"ד ס"א וגם באה"ע סי' קי"ז בב"ש ס"ק ט"ו ובספר בית מאיר שם ודו"ק וע' בנה"מ מ"ש בזה:
(טו) אבל רבים חולקים. עיין בת' כנ"י סי' צ"ח בענין אחד שמת והניח יורשים בני הבן ובני הבת מכח שטר חח"ז וגם ביד בני הבן שטר מתנה שנתן אבי אביהם לאביהם על סך ג' אלפים ר"ט קוראנט בל' שיקנה בני כו' ולא כתב במה יקנה וסתמא בק"ס ואין מטבע נקנה בק"ס רק למטה בשטר כתוב נ' נתתי כו' וגם נמצא אצל השטר מתנה בלאנקי בח"י הנותן הנ"ל שנראים הדברים שבזה הבלאנקי שיעבד עצמו להתחייב ע"ש באורך. ושם כתב סברא דאף דאין מטבע נקנה בחליפין דדעתא אצורתא מ"מ בנ"ד שאמר ג"א ר"ט נקנה כי רייכש טאליר אינו כעת מטבע כו' ע"ש:
(טז) הודאת בע"ד כו'. עיין בס' ארעא דרבנ' אות קנ"א דפשוט הא דאמרו הודאת בע"ד כק' עדים דמי הוא מדאורייתא וראיה מקידושין דף ס"ה ע"ב וברש"י שם ע"ב ובהגהות עפרא דארעא שם כתב עוד הוכחות לזה:
(יז) ראובן הוציא כו'. עש"ך ס"ק ל"ב שכתב דמ"ש החולקים בבעה"ח דהך דאיסור גיורא מיירי דוקא בש"מ ולא בבריא ליתא כו' ועמ"ש בזה לקמן סי' ר"ג ס"ט ס"ק ג':
(יח) הדין עם ראובן. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב אף אם מערער שמעון ואומר אע"פ שלא היה הממון שלי זכיתי בו כו' אין ממש בדבריו כו' ע' בטור עכ"ל וע' בתומים ובנה"מ מזה וע' בתשובת ושב הכהן סי' מ"ו מענין זה באריכות:
(יט) אין כופין אותו. עבה"ט דמהרש"ל כתב שצריך ליתן טעם לדבריו כו' ועמ"ש לקמן סי' רע"ו ס"א בנ"צ שם:
(כ) ואפי' הודה לו שמעון. כתב בדגמ"ר וז"ל לכאורה היה נלע"ד דהיינו שהודה לו כן אחר ההלוא' דבמה משתעבד אבל אם בשעה שהלוה ללוי הודיע לשמעון שמלוה ללוי מעות על שמו ושהוא יעשה לו אח"כ שטר מכר והודה לו שמעון לעשותו משתעבד בלא קנין כיון שעל אמונתו הלוה ללוי ולא גרע מערב בשעת מתן מעות דמשתעבד מהאי טעמא אמנם בטור בשם בעה"ת מבואר בפי' אפי' הודיע לשמעון בשעה שכתבו על שמו שע"מ כן כתבו כו' ואע"פ שהודה לעשותו אינו אלא כמפליגו בדברים ויכול לחזור בו ואם נרצ' לדחוק דמ"ש הטור שהודיע בשעה שכתבו על שמו מיירי אחר שכבר הלוה רק שעדיין לא נכתב השטר מלבד שהוא דוחק קשה ג"כ למה כתב הטור אחר זה שאם התנה עם הלו' בשעת ההלואה כו' הי' לו לחלק כן לענין שמעון עצמו שאם הודיע לו בשעת ההלואה מהני והדבר צריך אצלי תלמוד עכ"ל וע' בתומים ובנה"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |