פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/קב

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כגון. עש"ך הראה מקום לפ"ו אות י' וק"י אות ט' (ובדפוס ט"ס) דהאידנא ביצה שלימה אין בטלה דהוה מאת שדרכו. ולפ"ז ספק ביצה טריפה שלימה אין בטלה. ומ"ש כה"ג בהגהות הטור אות מ"ו וא"י מה קשיא ליה והטור בפ"ו כתב דביצה אין בטילה יע"ש. כתב הבל"י אות ב' בשם בה"י טחו חלות בביצה יטול כ"נ והכ"נ יאכל למחר עכ"ל. ועיינתי בבה"י אות א' דטעמו דבק"ה מבואר דבדבר דלא שייך שמנונית כ"נ סגי עכ"ל. והנה בק"ה ס"ה ובש"ך אות י"ו ול"ה מבואר דבכחוש לגמרי ואסור דרבנן די במליחה כ"ק ובאפייה וצליה כדי נטילה ואף שאין ס' שרי ובאיסור תורה בה"מ דווקא בכחוש לגמרי ועיין מ"י כלל ל"ח אות י"ד משמע דמליחה וצליה שווין אלא מה שצריך במליחה קליפה בצליה ואפייה נטילה. ולפ"ז ביצה בי"ט אחר השבת דאורייתא דוקא בה"מ שרי הא לא"ה בעינן ס' ונטילה ודשיל"מ לא הוה דא"מ הוא דלמראה בעלמא ע"ג הלחם טחין ועיין או"ח תס"א ס"ה דמשמע אף באיסור תורה אין צריך ס' בכחוש לגמרי יבואר בק"ה. ובאליהו זוטא בה"פ שם מצריך ס' יע"ש. ולפ"ז ה"ה ביצת נבילה נמי הדין כן ובמקום אחר נסתפקנו אי ביצה לא שייך ביה סרך שומן:

ב

ואפילו. עש"ך ומ"ש דהב"ח סמך אמתירין ר"ל דר"ת מתיר בספק טריפה שנתערבה וא"כ אנן דקיי"ל כר"י דחולק וסובר נתערבה אספיקא קאי מ"מ בדשיל"מ דרבנן לא בעינן בגוף א' ע"ז כתב הש"ך דאפשר דשיל"מ כ"ע מודים דלא מהני ס"ס ול"ד לספק מוכן בי"ט ב' דהתם לאו מתורת ביטול קאתינן משא"כ בע"י תערובת עס"י ק"י אות נ"ו (ט"ס כ"ה) ועמ"ש לקמן בק"י לענין הלכה:

כתב הכה"ג בהגהות הטור אות ג' דבר שאין אסור לכל לא הוה דשיל"מ ובטל הרבינו אשר מלוני"ל בתמים דעים ק"ך עכ"ל ועיינתי שם וכתב דספק מחוץ לתחום מותר דספק דרבנן שאין אסור לכל אלא לזה (שהובא בשבילו) בדבר שיש לו מתירין להקל יע"ש והנה אנן קיי"ל בא"ח שכ"ה ס"ט דספק חוץ לתחום אסור כהרי"ף יע"ש ובט"ז אות ז' יע"ש והרי נדרים חשיב דשיל"מ אף שמותר לכל העולם ולא ידענא לחלק:

ג

ואם. עש"ך לכאורה כמ"ש באות ד' וא"צ דלהר"ן נמי דלרבא אף לר"י העיקר בתר שמא כל למעלה מס' עמ"י כלל ע"ד אות ג' הקשה עליו משכ"ג בחלה יע"ש ומ"מ הדין אמת וכן הסכימו כולם דלמעלה מס' בתר שמא לחוד אזלינן. וטעמא לא מעלה ולא מוריד כלל:

כתב היש"ש פכ"ה סי' פ"ח אם נתערבה הביצה בכמה ביצים דבאלף לא בטל דשיל"מ נעשה גוף האיסור ולבנו בהם מאכל ויש מכולן טעמא וחזותא אסור יע"ש. הנה מה שכתב באלף לא בטיל צ"ע דהטור בצ"ב כתב דמשהו לא נעשה נבילה והכי קיי"ל יע"ש ומ"ש דע"י כולן הוה טעמא וחזותא לפ"ז יש לפשוט ספיקא דידי בצ"ח בשמים הבלועים מבשמים עבודת כוכבים דלטעמא לא בטיל ודוקא מלח מדם דין דם יש לו משא"כ בשמים מבשמים ושם כתבנו דמשום לתא דבב"ח וכל למעלה מס' לא מצינו בב"ח ועכשיו ראיתי שיש לפשוט לחומרא מיש"ש וצ"ע:

גם עיין בת"ח ע"ד ד"ו בשם הר"ן משמע אם בישלו ביצה קלופה ברוטב ואין ס' נאסר הרוטב ואח"כ אוסר רוטב אחר עד אלף במינו אלא שתלוי אם טעמו או בלוע אוסר ועש"ך אות ט"ו כאן ולפ"ז אף בס' רוטב הבלוע בביצה דומה לחלב נבילה בחולין ק"ח ב' ועיין תוס' שם לר"ש וצ"ע בכל זה. ויש לצדד בה"מ מיהו למלח הבלוע מדם לא דמי וכדאמרן והבן:

ד

בשאינה. עש"ך הביא דברי ת"ה ולא דברי הר"ן:

ה

מיהו לחזותא לא בטיל. ש"ך משמע דחזותא לחוד לא בטיל וכבר הארכנו לעיל בק' ועי' פר"ח כאן ובמ"י כלל ע"ד:

ו

או. עש"ך ולא ביאר אם דוקא כשניכר קצת במראה דאז הוה כבעין כמ"ש בת"ח כלל ע"ד אלא דאזיל לשיטתיה באות ט"ו דאף טעמו לא בטל יע"ש:

ז

יש. עש"ך כוונתו פשוט דאף לפעמים כותב המחבר יש מי שאומר באין חולק משום דלא נזכר כ"א בחד משא"כ כאן דמרשב"א והטור ומש"ס מוכח כן לפי דעת הרשב"א והב"י בק"י דספק בגופו והב' ע"י תערובות לא הוה ס"ס דנתערבה אספיקא קאי כדעת ר"י בעל התוס' בריש ביצה עיין בתה"א קט"ו ב' ומכאן נמי משמע כן דא"נ דשיל"מ הא הוה ס"ס כו' א"כ קשיא ליה שפיר מה פריך כו':

ומ"ש "דילמא ביצה מספק טריפה ירצה בזה דרש"י פי' בריש ביצה דספק היינו ב' תרנגולים כשרה וטריפה וביצה זו לא ידענא אי מכשירה דלא הוה דשיל"מ לז"א מנלן "דלמא ספק דתרנגולת ספק ובכר"ו אות ד' תי' למה דס"ד התם דספק דרבנן בדשיל"מ לקולא פשיטא דספק טריפה בטל דמה לי ספק בגוף הענין או בדשיל"מ ופריך שפיר משא"כ באמת דספק אסור בדשיל"מ א"כ ה"ה בספק אם הוא דשיל"מ ומש"ה הוצרך הרשב"א למצוא מסברא דנפשיה זה יע"ש:

ח

כלי. עש"ך הנה מה שהשיג על יש"ש תי' במ"י כלל ל"ט אות ה' דנדרים מצוה לאיתשולי עלי' דהנודר ומקיימו כאילו הקריב קרבן על במה וכר"ו אות ה' דרך בדרך זה וטבל ע"כ ראוי לפרוש או כהתירו כך איסורו ומ"ש המ"י דהרשב"א לשיטתיה דכל שבידו לעשות אף דאין מצוה דשיל"מ מש"ה הוצרך לומר דהוצאות הוה דשאל"מ לא מצאתיו ובתה"א ק"נ א' הביא בקונמות הא דר"נ דמצוה לאתשולי עליה יעויין שם:

ועיין לקמן שכ"נ בט"ז אות ב' ומקשה לפי שיטת רמ"א כאן דכלי הוה דבר שיש לו מתירין אי לאו הוצאתו כו' ובנה"כ שם תירץ דכל שבידו דבר שיש לו מתירין אף בלא מצוה ותרומה דלאו מצוה ואין נשאלין על ההקדשות אלא מדוחק לא הוה דבר שיש לו מתירין הא לא"ה אף שאין מצוה דבר שיש לו מתירין הוה יע"ש:

והמ"ב בסוף הספר בחדושי דינים לי"ד ד"ד משמע מדבריו דלא הוה דשיל"מ דטעמו בעלמא הוא וכפסק רמ"א בס"ד אלא תוך מעל"ע אסור להדיחן בכ"ר יחד (או לערב תבשילין יחד) כבסימן ק"ט (ס"ב כהרשב"א) וכ"א בפ"ע שרי תוך מעל"ע ולאחר מעל"ע שרי לבשל בכולן יחד ולערב והש"ך חולק עליו תוך מעל"ע אסור כ"א בפ"ע דטעמו נמי הוה דשיל"מ כמ"ש באות מ' ועוד דאפשר גוף הכלי הוה ממש ועט"ז דכתב מטעם בלוע יע"ש:

אבל לאחר מעל"ע הסכים למ"ב דאף להדיחן בכ"ר יחד או לערב שרי. ואני תמה דלאחר מעל"ע איסור דרבנן איכא קדירה שאב"י ואמאי מותר והא בק"ט אוסר יבש ביבש לבשלן יחד ואף איסורא דרבנן אסור ואף מין במינו והכין ודאי הוא ואולי דקדירה שאב"י דרבנן אטו ב"י וכה"ג על ידי תערובת לא גזרו:

אבל הט"ז באות ח' פסק דיש להגעיל כולן ומטעמא דכתיבנא דיבוא לאכול כולן כא' ואסור בק"ט בס"א וכ"ש חששא שיערב תבשיל הם כבס"ב בק"ט ואף לאחר מעת לעת וכדאמרן. אמנם מ"ש הט"ז להגעיל כולם כ' המ"י בכלל ל"ט אות ז' דמגעיל כלי א' די ועיין מה שכתבתי לקמן בק"ט:

ומה שכתב מהריב"ל דכלי בשר עם חולבת אין בטל ברוב הנה יש בכאן מקום עיון כמו שאבאר. דע שדברי מהריב"ל אפילו באלף כלים אין היתר באינו מינו כ"כ הפר"ח אות ח' וכ"כ הב"ח ס"ג בסופו וז"ל כתב מהריב"ל קל"א קערה בשר בחלב ב"י אינו בטל בס' שמא ישתמשו ביומא ואתי לידי טעם מין בא"מ כו' ותימא שהחמיר בכלי יותר מחתיכה דחתיכה גופא ביבש בטילה ברוב מ"ה ואם יבשלם אח"כ ויתן טעם זה בזה התורה התירתו דאיסור נעשה היתר כדכתב הרא"ש אלא מדרבנן בעינן ס' כמו בסופו אם יבשלם יחד כמ"ש סה"ת א"כ בכלים שנתערב אם אין משתמש בכולם יחד שרי מדרבנן ובטל ברוב עכ"ל ולי ההדיוט הכותב דברים אלו צ"ע ולא זכיתי להבינם דמשמע מדבריו דמין באינו מינו ברוב אף שבישל אח"כ מ"ה מותר והא טעמא לא בטל הא למה זה דומה להוכר האיסור והרא"ש בספג"ה כתב אמין במינו דהותר מ"ה לאכול יחד והא בחוזר וניער אוסר הרא"ש אף במינו יע"ש. ומ"ש דא"מ צריך מדרבנן ס' כמו בסופו אף די"ל כן בסה"ת סימן ג' והיינו דמחלק בין מינו דליכא הרגשת טעמו משא"כ בא"מ עכ"פ יורגש הטעם ומדרבנן מיתסר מ"מ א"א לומר כך דודאי א"מ אף שהותר ביבש מ"ה כשיבשלם אסור מ"ה וטעמו לא בטיל והר"ן בפי' כתב דיבשלם יבוא לידי איסור תורה הביאו הב"י בק"ט והש"ך שם אות ט'. גם מה שהתיר ברוב קשיא דעכ"פ ס' ליבעי אטו יבשל יחד ר"ל יערב התבשילים יחד כמ"ש הש"ך בס"ט אות נ"ז וצ"ח אות ו' יע"ש היטב דלא כאו"ה (בטעם מין באינו מינו ביבש והבן) ולזה יש לומר דלא שכיח הוא לערב יחד ובטל ברוב:

והפר"ח באות ה' פסק כמהריב"ל מטעם דאפשר להכיר האיסור ע"י טעימת קפילא ויבש באינו מינו דבטל בס' מיירי בהרבה מינים וא' מהם איסור דא"א לברורי וכ"פ בק"ה אות מ"א ובקי"א ואני תמה דהטור והש"ך בק"ט אות ה' מצייר נפרק כו' או שווין במראה וחלוקין בטעמן וכבר התעוררתי בזה בפתיחה ובק"ה וקי"א אבאר עוד:

סוף דבר הכל נשמע דיראה לומר לכאורה כלי שבישלו נבילה עם כלי בשר שחוטה בטל ברוב כדין יבש ביבש מב"מ וכ"ה דליכא הגעלה די לחוש לחומרא להסיר א' שאין הפסד (וז"ש הש"ך דאין הפסד ר"ל דבלא"ה היה א' טריפה משא"כ לדידיה מבשר לחלב) וככלי דשייך הגעלה יודה הש"ך דלחומרא יגעיל כל הכלים ולא מהני בהגעיל א' כיון דמטעם דשיל"מ קאתינן עליה עס"י ק"י דפירשו וודאי אסור בידים (והמ"י שם אות ז' דדי בהגעיל א' היינו אם נאמר דלא הוי דשיל"מ) וישהנו מעל"ע דזה נמי דשיל"מ הוא וכלי בשר בין חולבת עכ"פ ס' בעינן שמא ידיחם יחד וטעימת קפילא לא אמרי' וכ"ש האידנא אף להמחמיר לא חשבינן ליה דיכול לברורי ובקי"א אבאר וצ"ע:

מה שכתב הכר"ו אות ה' דסתם כלי אב"י מס"ס (עס"י קכ"ב) והא בדשיל"מ לא מהני ס"ס אלא הגעלה לא הוה דשיל"מ לא אבין לה דהכלי ודאי אסור וכי קדירה שאב"י מישרא שרי והתבשיל שנתבשל שרינן וליכא מתירין. ומ"ש שם להשהות מעל"ע ומרויח מדאורייתא לדרבנן ודוגמא לזה חמ"פ להר"מ דשיל"מ אף לאחר הפסח מדרבנן אסור הא בא"ח תמ"ז מבואר חמץ שיש ס' לאחר הפסח שרי דלא עבר ב"י וה"ה יבש ברוב ועיין נה"כ בצ"ב ומ"ש אפשר חריף הוה דרבנן כבר כתבנו בצ"ה ד"ח באב"י לדידן דלא דוקא קורט הוה דאורייתא:

ט

הא. עש"ך העלה דאפילו פליטה אוסר במינו בדשיל"מ בכ"ש ומשמע מדבריו דמ"ה צריך רוב בפליטה ועמ"ש בט"ז. ומ"ש מאו"ח תקי"ג דשם כתב אם נתנו בתבשיל לפר"ת דאין טעמו אוסר לא נאסר סובר הת"ח דטעמו כל שנימוח אין אוסר וכ"ש פליטה אין אוסר רק אם יש חזותא וטעמא הוה כבעין וכתב הש"ך דה"פ דלפי' ר"ת דאין טעמו אוסר היינו בא"מ וכמ"ש הטור כאן דלפי' ר"ת בא"מ התבשיל שרי וכ"מ בב"י שם שכתב כתב הר"ן בא"מ בטל בס' והם דברי ר"ת שכתבם רבינו בסמוך ובי"ד. וכ"כ הפר"ח אות ט'. אלא דבמ"י כלל ע"ד אות ח' הכריע דנימוח אין בטל ופליטה בטל ומ"ש המ"כ בח"ג פ"ב צ"ט א' ראיה מהר"מ פט"ו ממ"א הלכה ט' דחמ"פ ישל"מ וחמ"פ אף פליטה אוסר תי' המ"י דהד"מ יישב זה בהי"ב דחמץ החמירו יותר יע"ש והנה המ"כ ראייתו מדכתב הר"מ יראה דא"מ אין אוסר ואל תתמה על חמ"פ ולא קשיא ליה חמ"פ על טעמו ש"מ דטעמו אף בכל דשיל"מ לא בטיל:

י

וכן. עש"ך דבלוע נמי הוה דשיל"מ ואף דכבר כתב הר"ב מעמו בטל י"ל דאזלינן כאן בתר החתיכה ובעין הוא ותדע דא"מ בטיל בדשיל"מ ודם בבשר א"מ עס"י ס"ט בש"ך אות נ"ז:

יא

אע"פ. עש"ך והפר"ח אות י"א כתב דראוי לחוש לרי"ף שסובר דכה"ג הוה דשיל"מ וכן כתב הר"ן בנדרים נ"ב עכ"ל כוונתו למ"ש הרי"ף בג"ה פת עם הצלי אסור בכותח דהוה לכתחלה ועוד דשיל"מ לא בטיל וצריך לחלק בין ההוא דהערל פ"א דתרומה לכהן מ"מ לישראל לא הוה דשיל"מ משא"כ בחד גברא שיכול לאכול בצלי וכ"כ הכר"ו. אלא דקשיא דהר"ב בצ"ט דחלב במים מיבטל בטיל ומותר ליתן לבשר והא דשיל"מ ונהי דמנ"ט בר נ"ט ל"ק עיין בר"ן בג"ה דאפשר דלא אסרה תורה טעם ב' כלל ואף בלא ביטול. וי"ל דהתם כבר מבוטל היתר בהיתר קודם שבא לידי דשיל"מ ושוב אין חוזר וניעור ובהא מודה הפר"ח דלא קיי"ל כרי"ף בזה ופת עם צלי יש תי' א' דהוה לכתחילה עס"י צ"ז משא"כ בשר ששהה ג"י דליבטל בהדי אינך בהא י"ל דמיקרי דשיל"מ וכאמור. ואם נפסק כרי"ף בזה אף באינו מינו אוסר לעולם כמ"ש הר"ן בנדרים דא"מ בטיל בדבר שלמחר יהיה מותר ואזיל לשיטתיה יע"ש (עיין בט"ז אות ה') משא"כ כשיש עכשיו היתר אף בא"מ אין בטיל. ומ"מ לדינא יראה כהמחבר והר"ב והש"ך ושאר פוסקים וכ"כ הר"ן בנ"ה דכה"ג לא מיקרי דשיל"מ ואף במינו בטיל . ומה שקשה דמשמע מהמחבר בסי' ס"ט דבחתיכה חיה ר"ל וכן הקשינו לעיל מסי' ק"י ובסי' ק"י אבאר:

יב

שלא. עש"ך ועמ"ש בסי' ס"ט בשם או"ה דה"ה לכל דברים חשובים אם לא היו נכרים מעולם בטילין שפיר אף במינם:

יג

כגון. עש"ך וחמ"פ לשנה נאסר היינו בעין. ועמ"י כלל ע"ד אות י"ט דאף דנוהגין לשרוף הכל א"כ בלא"ה לא הוה דשיל"מ י"ל בתוך הפסח צריך ביטול מ"ה מש"ה ה"א דעכ"פ מיקרי דשיל"מ. ומיהו בלא"ה קיי"ל דלא מיקרי ישל"מ ובא"ח אבאר:

יד

ויש. עש"ך ועמ"י כלל ל"ט אות ט"ז דהא הר"מ סובר אף שלא במינו ואי משום הא י"ל תוך הפסח דוקא ולא קודם הפסח:

ופר"ח אות י"ג כתב ב' חתיכות ליכא למימר דאם ספק אימא הגדולה של איסור אלא כמה חתיכות וא' מהם חמץ דמ"מ יש בהשאר ס'. ואי משום הא לא איריא כמ"ש הטור בק"מ בשם סה"ת דנפרך לחתיכות דקות וה"נ כ"ה שהיו ב' חתיכות היתר ס' נגד חמץ ואח"כ נפרכו לחתיכות דקות וא"א להכיר ובאו בדקדוק ועמ"י כלל ל"ט אות ט"ז במ"ש על ע"ש ואין בידי כעת ואולי רמז למ"ש:

או יאמר עד"מ שהיו כאן שלש ככרות א' זית וב' ל' זיתים בכ"א חיטין ושעורין דהוה א"מ בטעמא וא' מהן חמץ ושכח איזו מהן דהשתא א"נ הגדולה שבשנים אכתי רובא נינהו עס"י ק"ט בש"ך רוב משהו סגי ומדרבנן ס' אי יבשלם תו ספק דרבנן להקל ומ"מ לבשל אסור שלשתן יחד ובק"ט אבאר אי"ה:

טו

כגון. עש"ך עמ"א או"ח שי"ח אות ב' דבו ביום אסור ליה הואיל וחל דשיל"מ לאחרים ודמי לבכורים פ"ב מ"ב ובר"מ פ"ד מבכורים הט"ו ופ"ו ממ"ש הי"ד:

ומשמע מדבריו שם דאם נתערבה בו ביום אסור לו לעולם אף למ"ש ודוקא נתערב במ"ש דלאחרים לא נאסר עכשיו משא"כ בו ביום הואיל וחל פ"א דשיל"מ ויש לעיין. ומ"מ צ"ע דלא ידענא חילוק בין ההיא דהערל פ"א דר"א בדותא לכהן מישרא שרי ומ"ש ביכורים וכ"ת ביכורים חל דשיל"מ לכהן שצריך לאכול בטהרה ובירושלים דוקא ה"ה חטאת בחולין וכמו כן תרומה בחולין אמאי עולה נימא הואיל והל דשיל"מ לכהנים דצריכין לאכול בטהרה וחטאת בעזרה דוקא תו אסור לזרים. וכן מ"ש המחבר בסימן ס"ט והוא מתה"ד ק"ע דלצלי לא נאסר והא הוה דומיא דמ"ש שאומרים לבעליו אכול בטהרה והא לזה לא נאסר (זולת להר"ש יש לדחוק) אלא ע"כ שאני הכא וכמ"ש הר"מ בפי' המשנוות ובהלכות בכורים עשאום כדשיל"מ והוא מהירושלמי וחומרא שהחמירו בה (וכ"כ בכר"ו דחומרא החמירו) וא"כ צ"ע די"ל לו אף בו ביום שרי וקיל מאחריני וקלקלתו תקנתו וצ"ע. ועיין פר"ח כאן אות ה':

כתב המ"א שם אות א' דמשמע ברשב"א קע"ה (ט"ס קע"א) דהקדירה אסורה יע"ש והיינו ממ"ש הושב"א שאם בישל לחולה הקדירה מותרת למ"ש דלא נעשה איסור משמע מזיד אסורה ואף ע"י תערובות קנסו ול"ד לחמץ לאחר הפסה וה"ה נמי דס' בעינן. ועיין במ"ה קכ"ו ב' הא דפריך קדירות לאחר הפסח לישתרי נט"ל אסור תי' כיון שאין עתה נוהג איסור חמץ והבאתיו במקום אחר א"כ איסור שבת אפשר דומה לו ואולי למ"ש קאמר ולא משמע כן וצ"ע ועיין או"ח תמ"ז ושם יבואר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.