כף החיים/יורה דעה/קב

כף החיים ‏ יורה דעה קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כל דבר שיש לו מתירין וכו' ואע"ג דמדאו' חד בתרי בטיל דכתיב אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור ע"י ביטול. רש"י ביצה ג' ע"ב. ט"ז סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' ועיין לעיל סי' ק' או' א'.

ב

ב) שם. אם נתערבה באחרות בין שלימה וכו' פי' שהיא בלא"ה אינה בטילה דהוה דבר שבמנין ולא בטיל כמ"ש בסי' פ"ו וקמ"ל כאן דלא תטעה לומר שהביצה שלימה אין בה אלא חומרא דדבר שבמנין קמ"ל דיש שם ג"כ חומרא דיש לו מתירין. ט"ז סק"ב. לה"פ או' ב' ונ"מ לענין ספק כמ"ש בסמוך. ט"ז שם. והיינו למ"ש באו' שאח"ז.

ג

ג) שם. ואפי' ספק אם נולדה ביו"ט וכו' בדבר זה חמור דבר שיש לו מתירין משאר דברים שאינם בטלים דשם מותר בספיקן אם הודאי איסור הוא מדרבנן אמרינן בספק שלו דמותר ככל ספק דרבנן ולא יזיק לו אם הוא דבר חשוב אבל כאן אפי' בספק איסור דרבנן אסור כיון שיש לו מתירין. ט"ז סק"ג. וכ"כ הפר"ח או' ב' דדבר שיש לו מתירין אפי' בספק דדבריהם ואפי' באלף לא בטיל כיון שיש היתר לאיסורו. לה"פ או' ד' בל"י או' ב' חכ"א כלל נ"ג או' י"ט. וכ"ה דעת הש"ע במ"ש ואפי' ספק אם נולדה ביו"ט שהוא ספק דדבריהם ונתערבה באחרות אסורות. ומיהו עיין בדברינו לאו"ח ס' תקי"ג או' ו' שכתבנו שם דיש מתירין בספק דרבנן שנתערבה באחרות אלא שכתבנו שם דיש להחמיר כדברי הש"ע ודעמיה רק לצורך גדול או במקום הפסד דיש לסמוך על המתירין יעו"ש.

ד

ד) שם. ונתערבה באחרות אסורות. ואם מאלו התערובות נתערב אח"כ באחרים ית' לקמן סי' ק"י סעי' ח' בהגה יעו"ש.

ה

ה) שם. ואם נתערבה בשאינה מינה וכו' הכא אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא דאם הוא שוה בשמא אע"ג דלא שוה בטעמא הו"ל מין במינו ולא בטיל ואם אינו שוה בשמא אע"ג דשוה בטעמא הו"ל שלא במינו ובטיל. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ך' פר"ח סוף או' ג' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' כריתי או' ד' חו"ד או' ב' שפ"ד או' ג' חכ"א כלל נ"ג או' ך' בי"צ או' ג' ערוך השלחן או' ז' זבחי צדק או' ג'.

ו

ו) שם. ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס' ואע"ג דלענין בריה וחה"ל אין חילוק בין נתערבה במינה או שלא במינה וכדלעיל סי' ק"א סעי' ו' בהגה שאני הכא דאין החשיבות מצד האיסור עצמו אלא מאחר שיהיה לו היתר אח"כ לא רצו חכמים שיתבטל וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר נקרא על הדבר האסור אלא על שם דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין. תו"ח כלל מ' דין ו' ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' בל"י שם.

ז

ז) שם ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס' ואפי' נתערבה ונטרפה עם התבשיל מותר כן כתבנו באו"ח סי' תקי"ג או' יו"ד בשם כמה פו'.

ח

ח) שם. דבר שיש לו מתירין ונתערב ואח"כ פירש א' מהם אי אמרינן כל דפריש וכו' עיין בשו"ת שבסוף ס' סידורו של שבת תשו' ג' שנסתפק בזה והעלה דאף בכה"ג לא אמרינן כל דפריש וכו' וכ"מ בתשו' צ"צ סי' ס"ט באמצע התשוב' יעו"ש וכ"כ מ"א באו"ח סי' תקי"ג ס"ק י"ג. ומיהו בס' צל"ח על ביצה דף יו"ד ע"ד בד"ה והואיל האריך להביא ראיה דאמרינן בדבר שיש לו מתירין כנ דפריש וכו' יעו"ש וכ"נ דעת חו"י בסי' קל"ג יעו"ש. פ"ת או' א' ונראה דלפי מ"ש לעיל או' ג' דלצורך גדול יש לסמוך על המתירין ה"ה לכאן.

ט

ט) שם הגה. מיהו אם לבנו בה מאכל וכו' וכ"פ בש"ע או"ח סי' תקי"ג סעי' ג' ועיין בדברינו לשם כמה דינים השייכים לזה יעו"ש.

י

י) שם הגה. מיהו אם לבנו בה מאכל וכו' ואם טחו בה חלות ביו"ט א"צ רק כדי נטילה שהוא כעובי אצבע ואז החלות האחרות מותר לאכול ביו"ט וא"צ ס' והמותר מה שחתך כדי נטילה יאכל למחר. ביה"ל או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' זבחי צדק או' ה' וכ"כ באו"ח שם או' י"ט.

יא

יא) שם הגה. מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן וכו' לא זו אף זו נקיט דלא זו לבנו בה מאכל דעביד לחזותא וטעמא אלא אפי' נתנו בקדרה לתקן וכו' דמקרי ג"כ מין במינו דכל דבר שצריך זה לזה כגון מים ומלח בעיסה הוה מין במינו כ"כ התו' סוף פ' משילין. ט"ז סק"ו. ומשמע דלא בעינן תרווייהו לחזותא וטעמא אלא אפי' לטעמא לחוד לא בטיל וכ"מ מדברי הש"ך סק"ה וסק"ו וכ"כ בביאור הגר"א או' ו' כל שבא לתקן בין לחזותא או לטעמא הוי כמין במינו ולא בטיל. ומיהו עיין בדברינו לאו"ח סי' תקי"ג או' ט"ז שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דנקטינן כדעת הפו' דאפי' בחד לחוד לא בטיל יעו"ש.

יב

יב) [סעיף ב'] יש מי שאומר שלא אמרו וכו' הש"ך והפר"ח כתבו דכן עיקר ולא נמצא חולק ותמה הש"ך דאמאי כתבו בשם יש מי שאומר וכו' ונראה דנעלם מהם מ"ש מרן בכ"מ פ"ז דע"ז דין יו"ד בתוך דבריו דהרמב"ם חולק בדין זה יעו"ש. ברכ"י בשיו"ב או' ב' יעוש"ב. ומ"מ לענין דינא הסכמת האחרונים כדברי היש מי שאומר. בי"צ או' ד' ערוך השלחן או' י"א. זבחי צדק או' ו'.

יג

יג) שם. אלא כשהמתיר עתיד לבא עכ"פ. כגון ביצה שנולדה ביו"ט שתהיה מותרת לערב. ב"י בשם הרשב"א. לבוש. ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"א. חו"ד או' ה' בי"צ בעמ"ז או' ט"ז. ערוך השלחן שם.

יד

יד) שם. לפיכך ביצה של ספק טרפה וכו' אינו בדין דבר שיש לו מתירין וכו' ואעפ"י שאפשר שתטעון עוד התרנגולת ויותרו כולם או שתהיה התרנגולת י"ב חודש אין זה כדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין המתיר בפנינו ודאי ואין בידו לפיכך בטל הוא כביצה אסורה שנתערבה באחרות. טור וב"י בשם הרשב"א. לבוש. ערוך השלחן שם.

טו

טו) ואין להקשות הלא לעיל סי' פ"ו כתב דביצה אינה בטילה די"ל דהכא בטרופות מיירי ולהכי פסק דבטל הואיל והוא דבר שאין לו מתירין. ד"מ או' ג' פרישה או' ד' כנה"ג בהגה"ט או' כ"ג. ועיין לעיל סי' ק' או' ב'.

טז

טז) [סעיף ג'] כלי שנאסר בבליעת איסור וכו' בטל ברוב וכו' הגה לפי שצריך להוציא עליו הוצאות וכו' ויש להשהות הכלים עד שלא יהיו ב"י דאז שרי מה"ת ואפי' בכל אחד בפ"ע אסור להשתמש עד אחר מעל"ע דהא הרשב"א והטור (ססי' קכ"ב) לא כתבו דלא הוי דבר שיש לו מתירין אלא משום שצריך להוציא עליו הוצאות ובכה"ג דיש לו מתירין מה"ת בלא שום הוצאות לכ"ע אסור. ש"ך סק"ח. כריתי או' י"א. חכ"א כלל נ"ג או' כ"ג.

יז

טוב) ואפי' נתערב באינו מינו כגון קערה של חלב שנתערבה בקערות של בשר בטל ברוב ומותר אחר שהייה מעל"ע ודלא כתשו' בן לב. ש"ך שם. מיהו הפר"ח סו' או' ח' כתב דלא מהני להשהות אחר מעל"ע אלא אם נתערב מין במינו אבל אם נתערב בשאינו מינו אין להקל כלל ואף בדיעבד יש לאסור אם בישל בהם בעודם ב"י יעו"ש. והפר"ת סוף או' ד' כתב דגם במין במינו ובאיסור דרבנן אי מצי להגעיל בלא הפסד כ"א בדבר מועט מן המועט יש להחמיר עכ"ל נמצא בנתערב בשאינו מינו איכא פלוגתא ומסתמיות דברי הרשב"א משמע דאין חילוק בין נתערב במינו או בשאינו מינו וכמ"ש הב"ח וגם מ"ש הש"ך דאסור להשתמש בהם קודם מעל"ע היינו לכתחלה כיון דאפשר אבל אם נשתמש בהם בדיעבד קודם מעל"ע משמע דאין לאסור וע"כ לכתחלה יש לחוש לדברי הפר"ח ובדיעבד אם כבר בישל ויש הפ"מ אפי' אם נתערב מין בשאינו מינו ולא שהה מעל"ע אין לאסור כיון דכ"ה דעת הרשב"א והטור והש"ע והלבוש דפסקו כוותיה בסתמא וגם כי כן יש לפרש דברי הש"ך כנז' ואפשר דגם הפר"ח מודה בהפ"מ.

יח

חי) [סעיף ד'] יש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר משום דמשמע דהרמב"ם חולק וכמ"ש הב"ח מיהו לענין דינא גם הב"ח הסכים דבטל אם המאכל מתקלקל יעו"ש וכ"ה דעת האחרונים מדלא חלקו על דברי השו"ע.

יט

יט) שם. דלא שייך דשל"מ היכא שהמאכל מתקלקל. ואם אינו משובח כמו עכשיו לית לן בה ואינו בטל. כריתי או' י"ב. ועוד יש להחמיר יותר דגם במתקלקל קצת ג"כ הוי דבר שיש לו מתירין ואינו בטל. קה"י סעי' ד' זבחי צדק או' י"א.

כ

ך) שם. דלא שייך דשל"מ היכא שהמאכל מתקלקל. ולכן אם נתערב מוקצה בתבשיל ביו"ט ואם מצניעו למוצאי יו"ט יסריח לא הוי דשל"מ ובטל והיינו שבטל בס' כשאר איסורים.

כא

כא) ואם האיסור מתקרר וצריך להוציא הוצאות לחממו אי הוי שאין לו מתירין לדעת הרשב"א (בסעי' הקודם) ולפי מה שכתבתי (הב"ד לעיל או' טו"ב) דהפסד מועט כ"כ לא מקרי הפסד יש להחמיר. פר"ת או' ה' זבחי צדק או' י"ב.

כב

כב) שם הגה. הא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל ה"ד אם האיסור בעין וכו' וכלי בלוע מאיסור הוי איסור בעין דהא הטור עצמו שפסק כן פסק בכלי איסור דשרי מטעם ההוצאות לא הוי יש לו מתירין. פר"ת או' ו' ור"ל מדלא כתב הטעם משום דאינו בעין. ומיהו ממ"ש אח"כ בהגה אבל טעמו בטל משמע דה"ה בכלי דבטל משום דאין בו ממשות אלא טעם וכ"כ הט"ז סק"י דשייך בכלי ב' הטעמים טעם דצריך הוצאות וגם טעם דאין בו ממשות אלא טעם לבד יעו"ש וכ"כ החו"ד או' י"א.

כג

כג) שם בהגה. אבל טעמו בטל. פי' שאם האיסור ניטל משם רק שפלט שם טעם אותו טעם אינו חמיר לאסור בשביל דבר שיש לו מתירין. ט"ז סק"ט. כריתי או' י"ג. חו"ד או' ח' ועיין באו' שאח"ז שיש חולקים בזה.

כד

כד) ואם יש ממשות האיסור בעין אף דנימוח ואינו ניכר אפ"ה אינו בטל אבל אם אין ממשות האיסור רק טעם כגון שנפל שם חתיכת איסור וזרקו משם ונשאר טעמו זהו שבטל. ט"ז סק"י. מנ"י על התו"ח כלל ע"ד או' ח' כריתי שם. וזהו לפי דברי מור"ם ז"ל אבל הב"ח חולק וכתב דאף בשאין שם ממשו אלא טעמו הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל. וכ"כ הש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' וכתב והכי נקטינן בל"י או' ז'. וכן הסכים הער"ה או' י"א וכתב כן בשם כמה פו' והחו"ד שם כתב שהעיקר כדברי הרב בהגה ובפרט שהוא במילתא דרבנן אבל החכ"א כלל נ"ג סוף או' כ"א כתב דבמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כדעת האחרונים דאפי' טעמו לבד לא בטיל עכ"ל משמע הא לצורך גדול יש לסמוך על המתירין ובטל בס' ועיין לקמן או' ל"ו.

כה

כה) שם בהגה. וכן אם אין איסורו מחמת עצמו בטיל. כל האחרונים חלקו על הרב בזה אלא דאפי' אין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת דבר אחר שנבלע בו הוו דבר שיש לו מתירין ואינו בטל. רש"ל פכ"ה סי' פ"ו. ב"ח. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגב"י או' ט' פר"ח או' יו"ד. פר"ת או' ו' מנ"י שם או' ט"ז. לה"פ או' ט"ז. בל"י שם. שפ"ד או' יו"ד. ביאור הגר"א או' י"ד. חכ"א שם או' כ"ה. בי"צ סוף או' ו' זבחי צדק או' י"ד.

כו

כו) שם בהגה. כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב וכו' כגון גיגית מלאה ענבים בעוטים והיה בו הרבה יין צלול קודם השבת מותר ליקח בשבת מן היין ואעפ"י שיוצא גם עתה מן הענבים כל שעה לפי שמתבטל במה שיצא כבר ואין בו משום דשיל"מ מאחר שלא היה עליו שם יין בפ"ע מעולם. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ז. בל"י או' ח' כריתי או' ט"ז. חו"ד או' י"ב. בי"צ בעמ"ז או' ל' ואו' ל"א. ערוך השלחן או' כ"ד. וכ"ה לכל דברים חשובים אם לא היו ניכרים מעולם בטילים שפיר אף במינם. שפ"ד או' י"ב. זבחי צדק או' ט"ו.

כז

כז) שם בהגה. כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב וכו' י"א כגון שהיו הרבה ביצים במקום א' ובאתה תרנגולת וילדה עליהם ואין אנו מכירין אותה ביצם לא מיקרי דבר שיש לו מתירין. הגה כ"י לרבני המערב מהרב כמהר"ר יעקב אלבאז ז"ל. ברכ"י בשיו"ב או' ד' וא"ת הא אפי' תימא דלא הוי דבר שיש לו מתירין הא ביצה הוי דבר שבמנין ולא בטיל כמ"ש בסי' פ"ו וי"ל כגון שנטרפו הביצים אח"כ וכמ"ש לעיל או' ט"ו. ועוד י"ל דזהו לדעת הסוברים דבר שבמנין בטל וכמ"ש בסי' ק"י סעי' א' ולזה כתבו דין זה בשם י"א. כח)

כז) שם בהגה. מי שנדר וכו' לדידיה מקרי דבר שיש לו מתירין דהא אפשר לשאול על נדרו. ודוקא בכה"ג דביד האוסר גופיה לשאול על נדרו הוי דשיל"מ אבל אם אסר דבר על חבירו בקונם לא הוי דשיל"מ משום שהנאסר אינו יכול לשאול על נדרו. מהרימ"ט ח"א ססי' ה' תשו' ר' עקיבא איגר ססי' ס"ה. ברית אברהם חי"ד סי' ל"ז או' ב' פ"ת או' יו"ד. ערוך השלחן סוף או' כ"ה. ומיהו י"א דגם בזה הוי דשיל"מ ולא בטיל. הרשב"ץ ח"א סי' קל"ח. ער"ה סי' רי"ו או' ב' וכתב וכ"נ עיקר.

כט

כט) ודוקא נדר משום דאיכא מצוה לאיתשולי ביה הוי דשיל"מ אבל אם נשבע שלא לאכול מאכל פלוני ונתערב לא הוי דשיל"מ דליכא מצוה כדלקמן סי' ר"ג. יעו"ש. בית יעקב בתשו' סי' ק"י. וכן העלה בשו"ת תשו' מאהבה ח"א סי' ק"ב וק"ד וכתב דאין חילוק בין שבועה סתם לשבועה בשם דבכולהו ליכא מצוה לאתשולי דלא כרב א' שרצה לחלק בזה ודלא כבעל פר"מ בפתיחתו לה' פסח שכתב בפשיטות דגם בשבועה איכא דין דשיל"מ דליתא ועי"ש מה שהאריך בזה. פ"ת שם. מיהו הער"ה או' ט"ו כתב על דברי בית יעקב הנז' דליתא דבדברי הרמב"ם פ"ה מה' נדרים דין י"ז וט"ז מבואר דבשבועה נמי מקרי דשיל"מ גבי גידולים יעו"ש. והב"ד זבחי צדק או' י"ט וכתב דיש להחמיר כיון דהרמב"ם בהדיא ס"ל הכי. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' כ"ד דאי איכא פלוגתא בדשיל"מ לצורך גדול יש להקל.

ל

ל) שם בהגה. מי שנדר מדבר א' ונתערב וכו' מקרי דשיל"מ וכו' ואם נתערב קודם שנדר כבר בטל ואינו חוזר וניעור אחר שנדר. קה"י סוף הסי' וכ"כ בהדיא בב"י או"ח סי' שי"ח בשם שה"ל משם ר' שמחה דמלח שנתנו ביורה רותחת במזיד בשבת שמטעם דשיל"מ אין נראה לאוסרו שהרי נתבטל קודם שנעשה אסור וכו' יעו"ש. זבחי צדק או' י"ז.

לא

לא) ואם זימן א'. לאכול אצלו ונתערב דבר שנדר עליו חבירו באינו מינו דבטל בס' אם הוא פחות מס' אי שרי להוסיף בידים דלדידיה שריא ויראה דמ"מ אין מבטלין איסור לכתחלה ולחבירו עכ"פ אסור הוא. מש"ז או' י"ב.

לב

לב) שם בהגה. דבר שיש לו היתר וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח לא מקרי דשיל"מ ויש חולקין בזה. הוא הרמב"ם דס"ל דחמץ בפסח הוי דשיל"מ וכתב רש"ל פכ"ה סי' פ"ז דכ"נ עיקר דלא כתו"ח (כלל ע"ד דין ט') שפסק כמרדכי שהוא דעה קמייתא. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך סוף ס"ק י"ד. וכ"כ הער"ה או' י"ח בשם כמה פו' ראשונים וגדולים כדברי הרמב"ם דהוי דשיל"מ ולא בטיל יעו"ש. ובלא"ה אנן ק"ל דחמץ בפסח אינו בטל כמ"ש באו"ח רסי' תמ"ז ורק נ"מ לערב פסח משש שעות ומעלה וכמ"ש בדברינו לשם או' מ"ו יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לשם או' א'.

לג

לג) שם בהגה. ולא מקרי דשיל"מ אלא א"כ הותר למי שנאסר אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור אע"ג שמותר לאחרים כגון המבשל בשבת וכו' במזיד דאסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת וכמ"ש באו"ח רסי' שי"ח. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ך' בל"י או' י"א. כריתי או' ך' וכיון שאין מותר לו אינו בדין שיקרא דשיל"מ. פר"ח שם. כריתי שם.

לד

לד) ואם נתערב מאותו תבשיל לאחרים בשבת לכו"ע אסור דהא יש לו מתירין במו"ש אבל לאותו האיש המבשל במזיד מותר דהא אסור לו לעולם. פליתי או' יו"ד. וכ"כ החו"ד או' י"ד ובביאו' או' ח' וכתב שם בביאו' ודלא כמ"א באו"ח סי' שי"ח סק"ב שכתב כיון דלאחרים הוי דשיל"מ אם נתערב בשבת ואסור אף לדידיה אסור יעו"ש. ומיהו עיין בדברינו לשם או' ט"ו שהבאנו שם כמה אחרונים דסברי כמ"א וכתבנו שם דכן יש להחמיר וה"ד בשבת אבל במו"ש שרי ליה התערובות כמו האחרים יעו"ש.

לה

לה) דבר שיש לו מתירין שנותן טעם לפגם בטל ומותר דאף למ"ד טעמו לא בטל בדשיל"מ בנ"ט לפגם בטל ואפי' ממשו ונותן נ"ט בתבשיל י"ל דשרי בדשיל"מ. פרמ"ג בפתיחה לה' יו"ט בסדר הנהגת הנשאל עם השואל או' נ"ב וכ"ש לס' מרן ז"ל דס"ל באו"ח סי' תמ"ז סעי' יו"ד דנותן טעם לפגם גם בחמץ בפסח שרי וכ"ש הכא. זבחי צדק או' כ"ג. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

לו

לו) לא מקרי דשיל"מ אלא כשההיתר מוחלט הוא ומוסכם מהכל אבל דבר שהוא פלוגתא דרבוותא אעפ"י שלסברא האחרת הוא מותר לא מקרי דשיל"מ. מהר"י הלוי סי' ל"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ט' בל"י או' ח' זבחי צדק או' כ"ד.

לז

לז) שמן שנותר מנר חנוכה לא הוי דשיל"מ ובטל. הגהו' או"ה שבסוף הספר כלל כ"ה. כנה"ג שם או' י"א.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---