יד אברהם/יורה דעה/קב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ק"ב סעיף א' בהג"ה
מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדירה לתקן אינה בטילה. הטעם כתבו הפוסקים שכל דבר הצריך זה לזה מקרי לענין זה מינו כגון מים ומלח בעיסה האמור בש"ס ופוסקים שלהי ביצה (דף ל"ט) ובאו"ח סי' שצ"ז סי"ב דאינו בטל מחמת דבר שיל"מ. ואין להקשות דתיפוק ליה דמלח בלא"ה אינו בטל דלטעמא עביד כדאיכא בש"ס שם ובפ"ק דחולין (דף ו') והג"ה לעיל סימן צ"ח ס"ח דיש לומר דנ"מ לענין זה וזה גורם כגון שנתן ג"כ מלח של היתר דבשאר איסורין מותר בכה"ג כדמשמע באו"ח סי' שי"ח ס"ט בהג"ה ועיין ס"ס פ"ז. ואלו כי הוה דשיל"מ לא מהני זוז"ג כמ"ש הט"ז ומ"א בא"ח שם והתוי"ט פ"ז דנדרים ע"ש ולהדיא בי"ד ר"ס רט"ז וה"ה לענין שאור מדשיל"מ שהחמיץ בו עיסת היתר שאינו בטל אף שנתן בו ג"כ שאור היתר דהוי זוז"ג. ואפילו אם השאור של חטים והעיסה של שעורים מ"מ כיון שצריך זה לזה ה"ל מינו. ועיין ר"ס רצ"ג לענין חדש דה"ל דשיל"מ ובמ"א סי' תמ"ה מבואר דה"ה בכל אי' שאוסרין במשהו והא דמתיר בסימן תמ"ב היינו קודם פסח ובענין חזותא עיין בתשובת הר"ן סי"ע דמסיק דהוא בעיא דלא איפשטא בב"ק (דף ק"א) ונקטי' לקולא בדרבנן:
סעיף ג'
כלי שנאסר מבליעת איסור ונתערבה בטילה ברוב ואין דנין כדבר שיל"מ. והיינו דוקא שבלעה איסור שאין לו מתירין דלא הוה כדשיל"מ מה שניתר בהגעלה לפי שצריך להוציא כו' אבל כלי שבלע איסור שיש לו מתירין כגון חמץ בפסח שפיר אינה בטילה. וכ"מ באחרונים בא"ח סימן תמ"ז בשם הב"ח ומיהו לדעת הג"ה דטעמא בטל בדשיל"מ ואפילו אין איסורו מחמת עצמו נ"ל דה"ה גבי כלי דאפילו בלעה דשיל"מ בטילה ברוב. וכ"כ המ"י אי ליכא רק כליטרא וק"ק אהג"ה דלמה הוצרך לומר הטעם דבטל גבי כלי לפי שצריך להוציא שנמשך אחר הרשב"א דנ"ל דהרשב"א קושטא דס"ל דטעמא אינו בטל בדשיל"מ וכדעת הר"ן ס"פ כה"ב הביאו הד"מ והת"ח וז"ל אם נפלה חתיכה שיש לו היתר לתוך רוטב אוסר רוטב אחר במשהו דה"ל מינו ואע"פ שאין ברוטב אלא הטעם וכ"ד הש"ך אבל על הג"ה קשה וי"ל דלא כ"כ אלא ללמוד לכל כיוצא בזה וכדמסיים בצחות לשונו וק"ל אבל לפ"ז לדעת הרשב"א לעולם ה"ל דשיל"מ מדאורייתא לאחר מע"ל: ודע דבמ"ש הר"ן דרוטב הראשון שנאסר מחמת אינו מינו בנ"ט אוסר רוטב אחר במשהו דלדידיה ה"ל מין במינו לא קי"ל כוותיה בהא דהא קי"ל סימן ס"ט סי"ח וס"ס ק"ה דאין הנאסר חמור מדבר האוסרו וא"כ הרוטב שנאסר משא"מ אינו אוסר לרוטב אחר יותר משא"מ והכי מוכח להדיא בתוס' פ' כה"ב (דף ק"ח ע"ב) ע"ש ודו"ק. והר"ן לטעמיה אזיל דאיהו ס"ל דהנאסר חמור וכמ"ש סימן ע"ב. ועיין מ"ש סי' צ"ב בדין דבר שיל"מ ומשמע מדברי הט"ז שם דבלח בלח אמרינן תרי משהו ואי נתערב דשיל"מ לח בלח חוזר ואוסר במשהו שהרי יש משהו מתערובות הראשון בשני ונ"ל ראיה לדבר ממ"ש הט"ו הל' נדרים ר"ס רט"ז דאם אמר קונם פירות אלו עלי אסור אפי' בגידוליהן וגידולי גידוליהן וכתב רמב"ם פ"ה מה"נ הטעם דלמה לא יבטל העיקר האסור בגידולין שרבו עליו שהרי הן דבר שיש לו מתירין עכ"ל. וכמ"ש הג"ה סעיף ה' דנדרים ה"ל דשיל"מ בשאלה. ואלמא דגידולין הראשונים שנאסרו ולא בטלו בשיעורם מחמת דשיל"מ אפ"ה חוזר אותן גידולים ואוסר השניים אע"פ שרבו עוד ומשמע דאין חילוק אם זרע כל גידולין הראשונים או קצתו ודו"ק: ואם נתערב כלי חלב וכלי בשר דהוי דומיא דיבש ביבש מין בשא"מ דמצריך הג"ה ס' בסי' ק"ט דעת כמה אחרונים ג"כ להחמיר מיהו כיון דז"א אלא מדרבנן יש להקל עכ"פ לאחר מע"ל וכה"ג דהוי תרי דרבנן וכ"ש בכלי חרס שא"א בהגעלה. ודלא כהפר"ח הביאו הבל"י כאן והוא עצמו התיר באיסור דרבנן בהפ"מ בסימן ק"ט וכה"ג סימן ס"ט: ונראה לי דמוכח מהש"ס דפר"ק דביצה (דף ד' ע"ב) גבי עצים שנשרו לתוך התנור ביו"ט דהיכא דמקלי קלי איסורא אפילו בדשיל"מ בטיל וכ"פ באו"ח סימן תק"ז ס"ב ונ"מ לענין ריחא מילתא שדעת הג"ה סי' ק"ח להחמיר באיסור האוסר במשהו כגון דבר שיש לו מתירין וכדמוכח ברי"ף ובר"ן פג"ה. ואלו בזה אח"ז אין להחמיר דה"ל מקלי קלי איסורא וכדמוכח שם בש"ך ס"ק י"ב ע"ש: ומיהו בהקדש נ"ל להחמיר אף אי מקלי קלי כדמוכח להדיא בש"ס דפסחים (דף כ"ז ע"ב) דאיתא התם בעי מיניה רמי בר חמא מרב חסדא תנור שהסיקוהו בעצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרו בעצי ערלה הכא מאי ומה בין זו לערלה אמר רבא הכי השתא ערלה בטילה במאתים הקדש אפילו באלף לא בטיל. פי' אפילו לענין זה דהיסק התנור בעצי הקדש לא בטילי אפילו באלף עצים דהיתר. ומיושב באמת תמיהת התוס' שם וז"ל תימא מאי חומר היא זו הלא הקדש הוא דשיל"מ ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטל אפילו באיסור קל כו' עכ"ל ולק"מ דהתם קאי להיכא דמקלי קלי איסורא דזה דוקא משום חומרא דהקדש הא דאינו בטל ועי' בס' מג"ש. ובביאורי הגאון בא"ח סי' תמ"ה כתב שר"ל דה"נ כיון דמקלי קלי ליבטל כמו בכל דבר שיל"מ: ועיין במ"י כלל ע"ד ס"ק י"ג דמסיק דביצה טריפה שנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ אע"ג דלאחר יו"ט ג"כ אסור מכח טריפות מ"מ יסתלק איסור נולד וכל מה שאפשר למיעבד יותר בהיתר עבדינן וכ"כ בס' צ"צ סי' ס"ט וכ"מ ממ"ש בס' בא"י סי' רט"ו. וכן אם ההיתר שיבוא אינו מוסכם מהכל הוי דבר שיל"מ דמ"מ יהיה ספק אי' ועכשיו הוא ודאי איסור ונראה דבזה א"ש גבי חמץ בפסח דיש חולקים וס"ל דמקרי דשיל"מ אף שיאסר לאחר הפסח עי' בסעיף ד' בהג"ה משום דאינו אלא מדרבנן. ובזה נדחה מ"ש בס' בינת אדם גבי חדש דיי"ש ביי"ש וכה"ג לא הוי דשיל"מ כיון שאסור מחמת חמץ ואישתמיטתיה דברי המ"י דמ"מ יסתלק איסור חדש בתוך הפסח. ובמ"כ כתב דלי"א דחמץ לא הוי דשיל"מ כיון שחוזר לאיסורו ה"ה מוקצה לא הוי דשיל"מ וה"ה תחומין דבעי שיקנה שביתה כמ"ש בטעם המלך הל' חמץ וע"ש טעם מחלקותן:
סעיף ד' בהגה"ה
מי שנדר מדבר אחד ונתערב. עי' בפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט שכתב דהנודר הנאה ונתערב י"ל דבטל דכי אמרי' דשיל"מ לא בטיל ה"מ באכילה ולא בהנאה וכן לענין טלטול י"ל דבטל ע"ש. וכ"כ הצל"ח דבשלמא לענין אכילה אין לו הפסד בזה שיאכל אחר זה כשנעשה היתר אבל באי' טלטול יש לו הפסד שהרי ראוי היום ומחר וח"א הקשה לפ"ז ע"ד הש"ך שכתב לענין שמוש כלי לאחר מע"ל דה"ל דשיל"מ והרי התם ג"כ יש הפסד שימוש היום ונראה שי"ל דמ"מ מה שישתמש היום באור יפסיד וכשלא ישתמש בו היום יכול להשתמש בו אח"כ נגד זה יותר: (שם בהג"ה) אם נשאר לאחד לעולם אסור אף שמותר לאחרים כגון המבשל בשבת לא מקרי דשיל"מ. ועיין מ"א בא"ח סי' שי"ח דמיירי שנתערב לאחר שבת. דאלו בשבת ה"ל ממש דשיל"מ לאחר שבת לגבי האחרים. וכגון נמי לענין מ"ש סימן צ"ט סעיף ה' ו' דאם ביטול איסור במזיד דאסור לו לעולה ולאחרים מותר ואם נתערב בטל בס' ושרי אפילו לדידיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף