פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/קב

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל. עט"ז הכין הוא ודאי ואף לטעם הר"ן שהביא הט"ז באות ה' מ"ה מותר דהא עכשיו איסור הוא (בי"ט אחר שבת ושאר דברים) אלא מדרבנן דלמחר היתר והיתר הוא. ומ"ש רש"י נראה שאן זה כטעם הר"ן. ועיין סוף מעילה ובר"מ פ"ז ממעילה ה"ו וכבר נתקשה הפר"ח בסימן ק' אות ג' מ"ש הכ"מ דשיל"מ וה"נ מטבע לא בטיל שזה הכל מדרבנן ולדינא העלה הפר"ח שם דמתני' דמעילה מיירי שיש בכיס פרוטה א' וזו שנתערבו וליכא רובא דהיתרא כתי' הב' בתוס' מעילה כ"א ב' ד"ה פרוטה או דפרוטה של הקדש ניכרת בין פרוטות חולין ולא שייך ביטול לאיסור הניכר וידוע ואיהו לא ידע שהוא של הקדש ואם הוציאה מעל. ולא הבינותי כלל אי מיירי שיש כמה מיני פרוטות ונתערבה א' ואיהו שגג וסבר של חולין היא זה א"א להאמר כלל דא"כ איך שייך יחלל או יוציא כל הכיס והא בהוציא זו של הקדש מעל לכ"ע ואם נאמר שנתעלם ממנו איזה מין פרוטה היתה של הקדש לא ידענא דלפ"ז מיבטל בטל דמה בכך שכל אחד ניכר אכתי שלשתן בספק עומדין ואטו אם נתערבו ג' מינים חלוקים שור ועז ואיל שהיה ידוע מתחילה איזו מהן טריפה ואח"כ שכחו מי לא בטיל מ"ה ואף מדרבנן בטעמו שוה ועכ"פ בס' שרי גם קשיא אכתי באומר פרוטה בכיס זה הקדש מא"ל סוף דבר דבריו צ"ע וישוב דעת:

כתב בשו"ת חות יאיר סי' ל"ג בהמה שנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מתערובות דדשיל"מ לא הוה כמ"ש רמ"א וה"ה חשיבות דב"ח עכ"ל. ואמת שאו"ה כלל ז' ד"ג כ"כ בחהר"ל עיין מ"ש בק"א בש"ך אות ה' ומשמע ה"ה כל דברים חשובים כן כל שלא נודע איסורן תחילה אף שהיה בעולם לבדן אפ"ה בטילין שפיר ומיהו מהא דמעילה קשיא באומר פרוטה בכיס זה הקדש דמטבע לא בטיל אמאי הא לא הוכר האיסור מעולם דומיא דחתיכה שלא נמלחה בק"א. וראיתי להכר"ו כאן אות ח' כתב מתוס' מעילה דשיל"מ לא הוה אלא דרבנן והא אפילו מ"ה לא הוכר האיסור יע"ש. ובאמת המעיין בתוס' נקטו בלשונם פרוטה שנתערבה ואהא כתבו דשיל"מ. וסבור הייתי לומר דפרוטה בכיס זה הקדש לק"מ דעתו היה על אחרונה או דהוברר הדבר בשעה שהוציא הראשונות חל ההקדש על אחרונה וכ"מ קצת ברש"י שם ד"ה עד דמעילה באחרונה היא. אמנם בקרית ספר כתב ממ"נ והיינו למ"ש הר"מ עד שיחלל ואין להאריך:

עוד כתב חו"י בסימן קל"א מי שנדר שלא לשתות יין ונשבע שלא יתיר לו נדרו הוה דשיל"מ דמתחלה יתיר שבועה ופשוט הוא:

ב

בין. עט"ז וירצה למ"ש הטור בפ"ו דביצה אין בטילה דמנין לא בטיל עס"י פ"ו בש"ך אות יו"ד לחד תירוצא. והמחבר בפ"ו פוסק דאין בטילה ובק"י חזר יע"ש וע"מ א"י איך יתורץ במ"ש שלימה דלא בטיל דזה אין נ"מ בדשיל"מ אלא דהוי מנין ולענין ספק דרבנן הוא דנ"מ כמ"ש באות ג' זה ענין בפ"ע:

שאלה ביצה א' נולדה בי"ט ונתערבה בין ביצים אחרים עד"מ שהיו כאן ביצים מהרבה מיני עופות וא' מהן נולדה בי"ט ולא ידענא מי מהן. ואי כה"ג בדגים מינים הרבה וא' מהן ניצוד בי"ט ולא ידענא איזו ואם יש לחלק בין חיים למתים או לאו:

תשובה הנה הפרישה אות ב' דאפשר שלא אמרו דבר שדרכו למנות אלא ששם איסור קבוע עליה ולא זה שלמחר תהיה מותרת. אבל בסמוך בספק ביצת טריפה צריכין לטעמא דבטילה דהא ממ"נ או מנין או ישל"מ כו' ובאות ד' כתב דמיירי בטריפה ולמ"ש ריש הסימן א"צ לזה עכ"ל והנה ביאור דבריו יראה לי דה"ק דלא אמרו דבר שבמנין לא בטיל אלא באם הוא לעולם אסור אבל דשיל"מ לא גזרו הלכך קאמר דהוה דשיל"מ ובזה מתורץ דלמה ליה להרשב"א לומר דאין המתיר בודאי תיפוק ליה דספק כי האי אפילו בדשיל"מ בטיל דע"כ אמרינן דספיקו להחמיר אלא בספק בגוף האיסור אם נולדה בי"ט או לאו דלחומרא וממילא תו לא בטילה גם כן אבל בספק אי יהיה דבר שיל"מ או לאו מנלן להחמיר לז"א דממ"נ ה"א דאסורה אי תהיה טריפה הוה מנין ואי תתגלה שכשירה אם תטעון הוה דשיל"מ ולמה לן לאחותי נפשין בספיקא לאכול השתא כמ"ש הצ"צ בס"ט כדבעינן למימר קמן מש"ה כתב הרשב"א דדשיל"מ לא הוה דאין ודאי וכיון שכן מנין לא הוה דע"כ אמרינן מנין לא בטיל אפילו בספיקא כדמוכח מריש ביצה למה דס"ד ספק טריפה ועלה קאי נתערבה כו' היכא דליכא לברורי שנשחטה התרנגולת ואפשר שזה שפי' רש"י בד"ה לספק אם נולדה מכשירה או מטריפה ולא פי' שהתרנגולת ספק אלא דההיא איכא לברורי אם תטעון וכל שאפשר להתברר אין שם איסור קבוע עליה לא גזרו דליהוי דבר שבמנין משא"כ ספק דא"א להתברר תו מיקרי איסור קבוע. ובאות ד' נמיתי' קושית הד"מ דמש"ה לא הוה מנין דאפשר להתברר לא גזרו עליו וכאמור ודשיל"מ נמי לא הוה דאין ודאי ועמ"ש בש"ך אות ז'. ולפ"ז נאמר דסברתו טובה היא דכל שאין שם אסור קבוע עליו לא הוה מנין ואף אנו נאמר דה"ה כל הדברים החשובים כמו ב"ח וחר"ל וכדומה לא שייכא כשחוזר להיתרו וכנראה עאו"ה כלל ז' ד"ג וכ"ה וזה ברור דכולהו חד דינא אית להו. ולפ"ז מהרשב"א ובארוך ק"ד אין ראיה שסובר דביצה בטילה שהרי הב"י בק"י לא למדה אלא מדכתב דספק טריפה בטילה והא הוה מנין ולפמ"ש הפרישה אין הוכחה:

ויצא לנו הדין דביצה בשאר ביצים ובא' ספק כולן אסורות משום דשיל"מ וכ"ת בא"מ דשיל"מ בטל הוא אף ביבש וכמ"ש המ"כ בח"ג פ"ב צ"ח ד' וזה מוסכם. הא בורכא דביצת עוף זה עם אחר הוה מב"מ כמ"ש הב"י בשם האגור בצ"ח ועס"י צ"ח בש"ך דדשיל"מ בתר שמא אזלינן (ונראה דטעמא נמי חדא הוא ונ"מ דמקילין במינו עס"י צ"ח בנשפך) אבל בדגים כה"ג דשני מיני דגים שלימין הוה א"מ כמבואר בצ"ח אם כן דשיל"מ בטל הוא בא"מ אם יש ס' עכ"פ אלא מטעם ב"ח חשובים אף בא"מ לזה נאמר דכיון דלמחר מותר לא חשוב הוא ובאנו למחלוקת הפרישה והב"י בק"י דהוכיח מרשב"א דביצה בטילה ואפשר בדבר שחוזר ודאי להיתרו אף הב"י מודה. ואם נאמר דאפ"ה חולק וסובר דמטעם מנין לא בטיל אכתי יש לעיין במתים אי הוה חהר"ל כ"ז שלא נטלו קשקשיהן ויראה דל"ד לכבש בעורו ודמי לפתיחת הבני מעיים ועמ"ש בש"ך אות ז':

ג

ואפילו. עט"ז ודע דאם עכשיו ודאי ולאחר זמן תהיה ספק או פלוגתא דרבוותא דעת המ"י כלל ע"ד אות י"ב דמ"מ מיקרי דשיל"מ וכל מה דיכולין לעשות בהיתר עדיף ועמ"ש באות ז':

ד

ונתערבה. עט"ז אפשר אהמחבר קאי שכתב שם ד"ח וה"ה דשיל"מ בג' תערובת מותר להר"מ ולדידן בב' או אפשר גם הר"ב הכריע כן לצורך וצריך לחלק בין ספק א' בגופו וב' ע"י תערובות בדשיל"מ מחמירין כמו בדאורייתא וב' תערובת שרי ועמ"ש בק"י:

במ"א א"ח תקי"ג אות ד' צ"ע דהא כתב כאן ספק נולדה ונתערבה אסורה ואולי בי"ט אחר שבת ודוחק:

ה

ואם. עט"ז ולפי טעם הר"ן אף בי"ט אחר שבת אפ"ה היה מדרבנן דמ"מ עכשיו אסור הוא והוה אינו מינו עיין אות א' ופליטה נמי ראוי לאסור דלר"י דם הפר ושעיר לאו דוקא ממשו כדמוכח מבב"ח עיין חה"ר חולין בשמעתת' דזרוע בשילה ועמ"ש באות ט'. וכל תנאים שהותנו בדשיל"מ שייכים נעי להר"ן:

ו

מיהו. עט"ז ועמ"ש בצ"ח אות י"א ובתקי"ג בא"ח. ובת"ח ע"ד ומ"י שם:

ודע דאם בישלה בא"מ דבטילה בס' להמחבר בצ"ח בי"ט בעלמא מותר להוסיף עד ס' יע"ש. ובקלופה הא באין קלופה אפילו משהו ליכא עיין א"ח תקי"ג בט"ז אות ג' ובמ"א אות ז' ובת"ח ע"ד ד"ג. ומ"מ אין לבשל יחד וה"ה ביצת נבילה דהא י"א אף אין קלופין ונהי בדרבנן מקילין כמ"ש הת"ח שם לכתחלה אסור:

ז

עתיד. עט"ז ועיין בצ"צ ס"ט דה"פ דל"ת דעכשיו אוכל בספק איסור תורה ע"י ביטול ימתין עד שתהיה מותרת בבירור ויפה כתב וכ"כ הפר"ח אות ו' והמ"י כלל ע"ד אות י"א והכר"ו אות ד' פקפק ע"ז וא"י דדבריו ברורים בטעמו וראיה מאשה שנדרה כו' עוד כתב שם דביצה ספק טריפה או ודאי טריפה בי"ט הוה דשיל"מ לענין י"ט וכן הסכים הפר"ח שם והמ"י שם י"ב והפר"ח שכתב ספק לאו דוקא ה"ה ודאי כנראה מדבריו וכ"ש כשמרויח מאיסור תורה לדרבנן עש"ך אות ח':

נסתפקתי מי שנדר שלא לאכול בשר זה והוא מנבילה וטריפה וכדומה משאר איסורים שנוסף עליהם איסור שיל"מ ונתערב מהו מי אמרינן דלא בטיל וירויח האיסור הב' א"ד דלא חל כלל איסור הב' דאין איסור תע"א שהרי הר"ב אומר כן בצ"צ דטריפה שנולדה בי"ט לא בטיל דמרויח נולד לאחר זמן דאיסור חע"א בכולל עכ"ל והיינו דמסתמא יש כולל שהרבה ביצים שנולדו מכשירות היום עיין יבמות ל"ג ובס' פורת יוסף מ"ש שם. משא"כ נשבע על טריפה לחוד דלית כולל. שוב ראיתי דיש ב' תירוצים ביבמות לקוברו בין רשעים ולחד פי' אף דאין אחע"א היינו ללקות שתים או ב' חטאות אבל ע"מ ב' איסורים עביד ועיין במ"מ ומ"ל בהל' א"ב פ"א א"כ מיקרי דשיל"מ ועוד דכולל קל על חמור לא חייל לחד דעה עיין יבמות וי"ט על טריפה קיל דיש היתר אלא כדאמרן:

ח

כלי. עט"ז דבשר שלא נמלח שנתערב באחרים לא הוה דשיל"מ דצריך הוצאות על מלח ועמ"ש בס"ט אות ל"ה ובש"ך כאן אות ה' ומ"ש דבק"ט (ט"ס ק"י) מבואר דאסור לאכלם יחד והוא דעת הרשב"א ואף דהוה דרבנן מ"מ שכיח הוא שמתערבין התבשיל ע"כ ראוי להגעיל ובכ"ח יודה דמותרין וכן בא' בשר בין חולבת ליכא חששא ובש"ך אות ה' אבאר. וכלי לא הוה מנין דאין איסורו מחמת עצמו ובכל דברים החשובים בעינן איסור מעצמו:

ט

אבל. עט"ז ול"ד פליטה ה"ה ממשו כל שנימוח הוה טעמו ומש"ה קשיא מס"א ומ"ש הב"י בא"ח כתב לבשם יש לעיין דהתם לענין דליהוי מינו כתי' קמא בתוס' ביצה יע"ש אבל לענין הקושיא דטעמו לא יתורץ בזה ועיין בא"ח תקי"ג ובסימן פ"ו ובמ"י כלל ע"ד אות ט' ואין להאריך ועמ"ש בש"ך אות ט':

י

אלא. עט"ז ויש בכאן מקום עיון. א' דמשמע מדבריו דהא דטעמו אינו אוסר בדשיל"מ הוא בפליטה לחוד הא כל שיש ממשו שם אף שמתחילה היה אוכל ואח"כ נימוח מיקרי ממשו ובעינן ביטול ברוב מ"ה ובדשיל"מ לא בטיל וזה סותר מ"ש באות ט' דקשיא לי מס"א וכמ"ש שם. עוד יש ללמוד מדבריו דין חדש עד מאד דהא דבמינו ברובא בטיל היינו כשיש שם ממשו הא פליטה אף רוב א"צ ומש"ה בדשיל"מ טעמו שרי דלאו מתורת ביטול קאתינן עליה ולפ"ז נ"מ טובא באם חתיכה נבילה נפלה לבשר כשר עם מים וסלק שא"מ ומינו מבטלו היינו אף שאין רוב בהיתר נגד הפליטה וז"א דבצ"ח מבואר דכה"ג צריך רוב עכ"פ אלא בספק אם נפל למינו ואין שם א"מ ולא רוב כפי הנראה דהולכין לקולא דמ"ה אף רוב א"צ דטעמו שאין נרגש אין אוסר כלל וזה לא מתבאר בשום פוסק וצ"ע רב  :

יא

כל. עט"ז ועיין מרדכי סוף חולין דבר שבא לעולם ע"י תערובת לא בטיל וראיה מיבמה שרקקה דם התם נולד בתולדה כך וכ"א מהם לא היה בפ"ע משא"כ כאן ההיתר היה בעולם ועוד יש לחלק:

יב

מי דיכול לשאול. ט"ז. ואם זימן א' לאכול אצלו ונתערב דבר שנדר עליו חבירו בא"מ דבטל בששים בפחות מששים יש לעיין אי שרי להוסיף בידים דלדידיה שריא ויראה דמכל מקום אין מבטלין איסור ולחבירו עכ"פ אסור הוא . ועמ"ש בק"ז לענין סכנה אי מבטלין לכתחילה:

יג

ויש. עט"ז ודע דכ"ז הוא אם אותו דבר גופא חוזר לאיסורו לשנה הבאה כמו חמ"פ איכא פלוגתא אבל דבר שיהא נשאר לעולם בהיתירו כמו חדש אף דלשנה נאסר התבואה חדשה מכל מקום תבואה דהשתא מותרת היא וכ"כ אחרונים ועפר"ח אות א' מה שתמה על הר"ר י"ט מה שהביא הב"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.