פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/קג

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה קג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שטעמו. עט"ז. הנה זה המאמר צריך הקדמה ואז יתבאר. דע כי נט"ל דשרי יליף בעבודת כוכבים ס"ח א' מנבילה. ועיין מ"כ פ"ט מח"א והמתבאר מדברי הפוסקים דנבילה שא"ר לגר שנפסד מאוכל אדם מותר מ"ה ומדרבנן אסור וע"י תערובת אף שהרוב איסור ונמחה בעין אפילו הכי לא גזרו להפסיד היתר המועט כ"כ המ"כ שם והפר"ח כאן אות ח' חולק וכתב דליכא איסור דרבנן כי אם ב"ת דמאוס כו' (וי"ל דנ"מ אי שרי לערובי בידים למ"כ אסור עס"י צ"ט ולהפר"ח משום מאוס אפשר דשרי לערב בידים ואין זה מוכרח) ועיין בר"מ פי"א ממ"א. ומיהו בדברים המאוסין ופגומין מעיקרא כמו זבובים ויתושים דא"ר לאדם כלל ואפ"ה לקי עלייהו כמו שמתבאר בר"מ פ"ב ממ"א דלא כהרא"ה בב"ה ק"י ב' ועיין שם במ"ה א"כ כשנתערבו בהיתר ואין רוב מהיתר הוה כבעין ומילקא נמי לקי אם אכל כזית בכא"פ אבל כשרוב היתר שרי בזבובים נמי וכדבעינן למימר לקמן טעמא דמלתא. וכמ"ש המחבר בק"ד ס"ג והוא לשון הרשב"א בארוך קי"א א' דרוב היתר בעינן. וה"ה באיסור מושבח ונט"ל בתבשיל שא"ר לאדם אף שנמחה גופו ואין רוב היתר מישרי שרי. וה"ט כיון דסוף סוף א"ר לאדם כלל כל שיש מעט היתר תו לא גזרו. אבל כל שראוי למאכל אדם ע"י הדחק כל שהוא בעין אסור מ"ה עכ"פ (ועיין מ"ל בפ"ה מיסודי התורה ואין להאריך) הלכך בתערובות נמי כל שאין רוב היתר הוה כבעין ואסור מן התורה ומש"ה בעינן רוב היתר. ומיהו ה"מ בנמחה גופן לתוכו אבל פליטתו טעמו לבד ידוע הוא שאין מחצה איסור נפלט בהיתר אלא דאנו מחמירין להצריך לשער נגד כולו ומש"ה בנט"ל כל שהוא דיינינן ליה כאיסור מועט להיתר מרובה ובפגם כ"ש סגי וראיה דכ"ש סגי משמן ודבש דשרי דבשר פוגם בהו וודאי ראויה היא למאכל אדם וקדירה שאב"י אין פוגם שיהא קץ כ"ז כתב הרשב"א בארוך ק"ט וק"י וקי"א דלא כהרא"ה ק"ט ב' דאב"י הוה עפר יע"ש:

אמנם כן טעמא דמילתא מהיכן למדו חז"ל לומר כן דכל שיש רוב היתר ונט"ל קצת שרי עמדו בו הראשונים ז"ל והמתבאר מרשב"א בארוך ק"ט ב' לדעתי כך הוא דמנבילה גמרינן נט"ל לאיסור בעין אף שהיה מושבח מעיקרא כל שא"ר אח"כ למאכל אדם כלל פקע איסורא. וע"י תערובת בהיתר שרי זה מן הסברא דטכ"ע דלא בטיל מאחרי הרבים האמור בסנהדרין יליף ממשרת או ממדין וזה דווקא טעם מושבח הא כל שנט"ל קצת טעם כזה לא אסרה תורה ומדין ביטול ברוב קאתינן עליה. ואפשר נמי הא דאמרינן בעבודת כוכבים ס"ח ב' נט"ל יליף מנבילה כולה מלתא קגמר מנבילה כיון שמצינו חילוק בנבילה יש לנו לומר דטכ"ע לא אסרה תורה אלא במושבח גמור וכדאמרן. וכ"ת הא הרשב"א בחידושיו בשמעתתא דזרוע בשילה כתב טכ"ע דלא בטל הוא מטעם חיך אוכל יטעם וכל דבר הניכר בטעמו טעימתו זו היא הכרתו א"כ קשיא טובא איך נט"ל קצת בטל הוא ויותר קשיא בדברים המאוסים מעיקרא דבפגמייהו אסרן הכתוב ואיך יבוטלו ברוב היתר וטעימתו הפגום זו היא הכרתו יש לומר דכל שאין טועם טעם מושבח לאו הכרה הוא וברוב בעלמא בטלה ומש"ה אף שמשביח באיסור בגודל מדתו נמי שרי להרשב"א ז"ל. אבל הר"ן בעבודת כוכבים לא הונח לו בזה ובחר לו דרך אחרת והוא דכולה מלתא מנבילה יליף כיון דחזינן דא"ר לגר מותר מ"ה שאין נהנה כלל ה"ה איסור בתערובת כל שנט"ל קצת מ"מ הרי לא נהנה כלל מאיסור אדרבה מצערו שהיתר נפגם על ידו דומה ממש לא"ר לגר. ומש"ה כי הגדיל האיסור מדתו דנהנה עכ"פ מגודל מדתו אסור לדידיה כיון דטעימתו זו היא הכרתו ולא שייך ביטול ברוב ונהנה הוא. ומיהו בזבובים ויתושים לא שייך נהנה מגודל מדתו ואף הר"ן יודה שם עס"י ק"ד בש"ך אות ט' ומ"מ קשיא קצת להר"ן בזבובים ויתושים דרחמנא אסרינהו בפגמן וי"ל:

עוד אבאר לך בא"ח ה"פ תמ"ז כשהביא המחבר מחלוקת אי נט"ל שרי בפסח או אסור הנה טעם האוסרין הוא הרשב"א בתשובה תצ"ט ולשיטתיה אזיל דנט"ל קצת מטעם ביטול ברוב וחמ"פ כ"ש אוסר מה שאין כן להר"ן דנט"ל קצת דומה לנבילה שא"ר לגר ולא מטעם ביטול ברוב ה"ה נט"ל בפסח ראוי להתיר ועיין מ"כ ח"א פ"ט יע"ש ויש לנו הרהורי דברים בלבוש כאן ס"א פסק כהר"ן ובא"ח תמ"ז החמיר וי"ל. וכבר התבאר המאמר שהתחלנו בזה ואי"ה בא"ח אבאר עוד:

ב

אע"פ. עט"ז. המעיין בפר"ח אות ב' מבואר מדבריו דה"ק דברים חשובים כצפור טמא וחהר"ל ומנין וכיוצא אם אין פגומין שלא נסרחו אבל נסרחו הן עצמן מותרין דא"ר לגר כו' ומיהו זבובים כו' אין חילוק בין סרחון דידהו לסרחון מעלמא ובמלתייהו קיימי יע"ש ולפי דבריו הא דכתב הר"ב אם אין פגומין היינו שנסרחו שא"ר לגר ואפילו רוב א"צ בחשובין ואח"כ נסרחו ואפילו הבריה קיימת ועמ"ש הט"ז שבטילין "ברוב משמע דאין סרוחין לגמרי אפ"ה בטל חשיבותייהו ובת"ח כלל פ"ה דכ"א כ' אם הם פגומין פי' שנסרחו אחר מותם (והוא מהגהות מהר"ר פתחיה) בטל חשיבותייהו משמע שעדיין ראויין ע"י הדחק ואף דלקי עליה מ"מ אין חשובין ולא גזרו רבנן. גם מה שכלל חהר"ל לא ידענא דחהר"ל וודאי כל שנסרח קצת תו אין ר"ל ובטילה. ועיין באו"ה כלל ל"ה ד"ו נמלה שנסרחה אף דמלקא לקי כמ"ש הר"מ בפ"ב ממ"א מ"מ לענין ביטול כלה חשיבותה מ"ד אכעדשה כו' וההיא דעכברא בשיכרא לקמן דחשיב בריה שמא לא סרחה במשקה. וכוונתו בד"ט אימרטוט שמא נשאר כעדשה והוה בריה ועמ"ש באות א' בסימן ק"ד ועכברא דמתא מאוס ופגום מעיקרו ואפילו הכי אם נסרח אחר כך בטל חשיבותייהו. ועיין פר"ח ק"ד אות ד' מ"ש על נה"ך ומכל מקום דבריו כאן צ"ע כדכתיבנא. ועיין מ"ש בפתיחה ובק"ב על הפ"מ ח"ב שאלה ס"ז שי"ל דפוגמין היינו עכברא וז"א אלא בנסרחו מיירי וכאמור:

ודע דדשיל"מ אם נפסד מאוכל אדם בטל הוא דעפרא בעלמא הוא ואף חמ"פ כה"ג בטל כמ"ש הרשב"א בתצ"ט ולאו מתורת ביטול ובלא רוב שרי ומיהו אם ראוי עדיין קצת הא וודאי דלא בטיל באלף מטעם דשיל"מ ויש להעמיס זה בהג"ה שכ' דברים חשובים והוציא דשיל"מ (כי לא משום חשיבות אינו בטל) דדשיל"מ אף פגום קצת אין בטל מה שאין כן בשאר דברים חשובים וכדכתיבנא וצ"ע ועיין באו"ה שם. ויראה בטעמא בעלמא למאן דאוסר בק"א ה"ה נט"ל קצת אסור בדשיל"מ אבל קץ לגמרי שרי:

ואם נתערב יבש ביבש בא"מ וא' נט"ל בחבירו לש"ך בק"ט אות ט' בטל ברוב דא"נ יבשלם ליכא נ"ט ואו"ה לשיטתיה דהטעם דהוה כניכר אף כה"ג צריך ס' עס"י צ"ח בש"ך אות ו' אבל המ"כ בח"ב פ"ב פ"ה ב' חולק אש"ך ויראה התם עיקר הטעם בא"מ דאפשר להכיר האיסור יע"ש והיינו כאו"ה והרואה יראה דאנן לא קיי"ל כאו"ה בזה אלא הטעם דאי יבשלם יתן טעם ונהי דיש להחמיר באיסור דרבנן מ"מ בנט"ל צ"ע  :

ג

אפילו כו'. דמסתמא יש רוב ונט"ל לא החמירו לשער בכולי' ועש"ך אות ה:

ד

ויש. עט"ז. וכבר התבאר באות א' שזה דעת הר"ן וכמו שציין באר הגולה ובעינן שאין ראוי כלל:

ה

בד"א. עט"ז. בטור כתב פוגם גם תערובתו כיין לתוך גריסין מותר בד"א כו' אבל השביח ולבסוף פוגם או פוגם ולבסוף השביח כמו גריסין צוננין והרתיחן אסור וכתב הפרישה דזה אהשביח ולבסוף פוגם קאי אבל גריסין רותחין צוננין אף דפוגם ולבסוף השביח שרי בשבח כדמשמע בריש דבריו בסתם חומץ לגריסין שרי ולפ"ז פוגם ולבסוף השביח לא קאי אגריסין אלא אדבר אחר וצריך לומר קצת כמ"ש הפר"ח דבעודן רותחין הוקלש טעם החומץ ואף בצוננין אין אוסר יע"ש והט"ז סובר דהטור שכתב כמו גריסין פירושו לכולו מלתא ומתני' דעבודת כוכבים דחומץ לגריסין שרי היינו בעודן רותחין הא נצטננו אח"כ אסור אף בחומץ:

ו

ג"כ. עט"ז. וכוונתו מבואר דאפילו כף בלוע מנבילה והגיסו יין דנט"ל הקדירה שרי לכל תבשיל אפילו יהיה הנבילה נ"ט לשבח אח"כ דהוה נ"ט בר נ"ט מכף לתבשיל פ"א היתר ומתבשיל לקדירה עדיין היתר. אמנם צריך להקדים הקדמה אחת וזו היא דנ"ט בר נ"ט באוכלין לא שייך אלא דווקא טעם א' בכלי וטעם הב' באוכל אבל לא להיפוך כמו שביארנו בצ"ה ובפתיחה לבב"ח יע"ש היטב. ואם כן א"ש בשלמא אי נפל נבילה ליין אף שהסירו הנבילה ובשלו היין בכלי נאסר הכלי ולא שייך נ"ט בר נ"ט דטעם א' ביין הוה כממש וכדבעינן למימר קמן משא"כ כשהנבילה בלוע בכף אף שטעם זה אסור הוא מה בכך סוף סוף הוקלש טעמי' ע"י כף וע"י תבשיל גם ע"י קדירה שעדיין היתר הבלע בתוכו דטעמא דנ"ט בר נ"ט דאיסורא דנ"נ וזה לא שייך כאן גם לפי שאר טעמים א"ד דמ"מ הוקלש הטעם בכף ונעשה היתר בתבשיל דפוגם והבן. ועם זה א"ש מ"ש באורח מישור בכאן אות א' האריך להשיב על הט"ז ולפי מ"ש ברירין דבריו ונה"ך השיב דבכלי בעינן ג' נ"ט ובמ"י כלל פ"ה אות ע"ד השיב על הט"ז דחיישינן שהכף נגע בקדירה בלי אמצעי יע"ש. והנה הט"ז בצ"ה אות ז' הסכים לתי' הב' של תוס' חולין קי"א יע"ש מש"ה כתב שפיר ולהש"ך שם אות ח' דסובר כתי' א' הוצרך לומר דבעינן ג' נ"ט לאו"ה שלא הביא בקערות שהודחו ביורה חולבת אלא טעם הב' שטעמים נוגעין ולא טעה הא' עיין או"ה כלל ל"ד ול"ה ובא"מ בצ"ד וא"ש שתי' לדידיה דבעינן ג' נ"ט ועיין מ"ש בצ"ד להש"ך הך דירקות כו' מיירי בידוע שלא נגע הכף בקדירה ומ"מ לענין דינא יש לצדד כהט"ז דגם בכלים די ב' נ"ט אף למאן דמחמיר בבישול בצ"ה לכתחלה בכלי היה דיעבד כמ"ש המ"י שם. ומיהו בקדירה מתכות אפשר דהוה לכתחילה כה"ג דאפשר בהגעלה ואף למה דנוהגין לאסור אותו שאב"י בצ"ה יש לחלק בין הך דהכא להתם:

גם על הלבוש סעיף ג' תמה שכתב אם ניערו תבשיל א' בכף של איסור ואח"כ לב' והיינו כמ"ש הט"ז אלא דקשיא ליה לאיזה צורך הזכיר דניערו תבשיל א' תחלה. והנה"ך הגיה בלבוש כף של היתר וזה כמ"ש רמ"א דג' נ"ט בעינן לכתחילה בבישול וכבר התבאר ומ"ש הט"ז בשם או"ה יש ט"ס לכאורה במ"ש ובאותו תבשיל הוה איסור בעין ובד"מ עם הא"מ הנוסחא אלו היה האיסור בעין אף שהסירו כיון דאלו היה בעין נ"ט לשבח צריך ס' נגד האיסור ולא נגד התבשיל דלא נעשה נבילה. וא"י הא רמ"א כ"כ בפירוש צריך ששים נגד איסור א' וכמו שכתב הש"ך אות י' דלא נעשה נבילה ומפני שראיתי שערורי' בכאן צריך אני להאריך קצת:

דע שאו"ה בכלל ל"ב כתב ד' דינים ואבארם אחת אל אחת. דין י"ב כתב קדירה עצמה אסורה לכתחלה אפילו לתבשיל שג"כ פוגם דלא שרינן נט"ל במאכל או בכלי דיעבד ולא לכתחילה דגזרינן אטו לשבח כמו אב"י אטו ב"י ועוד שמא יבשל דבר נ"ט לשבח. ואבאר דאוסר הקדירה אם בישלו חלב טריפה ביין שפוגם בו החלב דמ"מ הקדירה קבלה מאיסור מושבח החלב ומה לנו שפוגם ליין ודאי גזרינן כמו אב"י דקבלה תחלה מושבח אבל ודאי אם האיסור פגום בעצמו שא"ר לגר כלל כי הא ודאי הכלי שרי ויראה אפילו נפגם קצת שיתן טעם פגום לכל התבשילין שרי כמו דמתירין הב"י בצ"ה ואוסרין שאב"י ולא חיישינן התם שמא יבשל ד"ח אח"כ דהוה תחלה כמה נותני טעמים מאב"י למים ומשם לקדרה ב"י ומשם לתבשיל כו' וודאי אם היה ב' נותן טעם להיתר קודם שיבוא לידי ד"ח תו אין בו כח דד"ח לא מהני נותן טעם בר נותן טעם היינו טעם שני והבן ובמ"י כלל פ"ה אות ע"ג תמה על ת"ח דבכלי אם קיבל טעם פגום תחלה שרי וראיה מכלל נ"ח דין ג' וא"י דהתם זבוב טעם פגום מעיקרא הוא משא"כ כשקיבל הקדירה מאיסור מושבח ומה לנו אם האיסור נט"ל במאכל מ"מ הקדירה קיבלה מושבח גמור וכדאמרן ובזבוב אף דהכי אסרינהו רחמנא מ"מ לא יתן טעם מושבח במאכל כלל והקדירה פגום קיבל לא גזרו.

עוד כתב או"ה טעם שמא יבשל אח"כ מאכל שאיסור יהיה לשבח ונותן טעם בר נותן טעם לא הוה דבאוכלין לא שייך נותן טעם בר נותן טעם. ובדין י"ג כתב יותר רבותא אפילו הסירו האיסור ואחר כך בישלו תבשיל זה בקדירה נאסרה הקדירה דמ"מ קיבלה מושבח טעם האיסור אף בתבשיל היה לפגם מכל מקום טעם איסור עצמו לא נפגם (ובס' בית ישראל נתקשה בזה ול"נ כמ"ש) ובדין י"ד כתב הדין של הט"ז כף בלוע מחלב טריפה או מבב"ח והגיסו בו קדירה יין הקדירה מותרת והכל משום דבאוכלין לא שייך נותן טעם בר נותן טעם (עיין ש"ד סימן ס' מ"ש בפשטיד"א ועמ"ש בצ"ז) משא"כ כשהוקלש בכף ובתבשיל ובקדירה אף שבכף היה איסור מ"מ סוף סוף הוקלש בכלי וב' נ"ט להיתר איכא. ומ"ש או"ה שם דלאחר מעל"ע מותר יראה ודאי דה"ק דתוך מעל"ע מותר וכ"ש אחר מעל"ע עיין בית ישראל ובדין ט"ו כתב דלא שייך נ"נ דלא נאסר. ובש"ך אות ז' ויו"ד אבאר עוד בעזה"י:

ובלבוש ס"ג כתב י"א דהקדירה אסורה לענין זה שאם בישל תבשיל שהאיסור הא' נותן טעם לשבח אסור ולא ידענא להולמו דמשמע ודאי דהקדירה אסורה לכל תבשילין וכדכתיבנא:

ז

וכן. עט"ז עיין בה"י בתינוק שנפל ליורה דבש מע"ד והתיר דנט"ל והפר"ח בקו"א בסימן ע"ט הסכים עמו ובשכר נ"ט לשבח ומ"ש הפר"ח בעובד כוכבים שרי אזיל לשיטתיה בע"ט אות ו' משא"כ להר"ב בע"ט בשר אדם מ"ה אסור אין חילוק:

ח

כחתיכת כו'. טעם המתירין דמעט טוח נפגם על הכלי ועיקר כדעה א' שכן הוא בכ"מ שהביא דעה זו בסתם ורמ"א נמי סיים והכי נהוג ועט"ז וא"י דרמ"א סיים כן:

ט

דחורפי'. עט"ז ועמ"ש בצ"ה יצ"ו בדברים חריפים ולענין מרקחת ובצל ששלקו מקודם בטל חריפותי' יע"ש וכאן אין להאריך:

י

בלועה. עט"ז הנה המחבר סובר דחנ"נ בשאר איסורין ולא אמרינן ומים שבאו מכח בב"ח כבב"ח דיינינן להו ויראה מדרבנן כמ"ש בצ"ד בש"ך אות כ"ב והלכך אם עברה לילה בין בישול בב"ח למים שרי מס"ס שמא לילה פוגם כר"ת ושמא הלכה כסמ"ק דיש מקילין כל שיש מעל"ע מזמן בישול איסור וחולקין על דין דסה"ת שהביא הטור בצ"ד דחימום המים כו' וטעמא כיון דהאוסר אין יכול ליתן עכשיו טעם לשבח אף באין ס' נגדו דפגום הוא אין הנאסר יותר מהאוסר דלא אמרינן חנ"נ אלא כשהאוסר יש בו כח לאסור אם יש בו כדי ל"ט באין ס' ואף שאין הלכה כסמ"ק מ"מ בצירוף ב' הסברות אנו מתירין:

יא

בשאר איסורין. עט"ז והנה הרב פסק דבב"ח שבישלו בו מים אחר כך צריך שיהיה בו ב' תנאים להתיר' א' שיהיה לילה או בין בשר לחלב או בין בב"ח לחימום המים או בין חימום המים לתבשיל שני מתירין מטעם צירוף ב' הסברות ובשאר איסורין דרבו הדעות והמחבר מכללן פסק כמה פעמים ובצ"ב דלא נ"נ הלכך אף דאנן קיי"ל דנ"נ מ"מ בהפסד קצת (עש"ך אות כ') כל שיש מעת לעת מבישול האיסור אף שלא היה כלל לילה בין איסור למים ובין מים לתבשיל על דרך משל האיסור בחצי היום ומים בחצי לילה ותבשיל לאחר חצי היום שרי:

נסתפקתי קדירה בלועה איסור זית ולאחר לילה בישלו בשר ולא היה ס' ונאסר ונפל הבשר להיתר ויש ס' נגד איסור א' מהו מי אמרינן חנ"נ בשאר איסורין הרבה מקילין ובצירוף סברת ר"ת דלילה פוגם ור"ן ורש"י סוברים כן עיין ב"י כאן מי מהני דאם סמכינן אצירוף סברת סמ"ק ה"ה זה או לא וכעת צ"ע אם להתיר בה"מ ויראה להחמיר:

וראוי שתדע דאם בישל בשר יאחר לילה חלב ואחר מעל"ע מבשר חלב ודאי אסור ולא מהני כלל היתרא דלילה וחשבון מעל"ע מבשר דע"כ כתב הסמ"ק דהרבה מקילין היינו בשאר איסורין ולהמחבר מים שבאו מבב"ח דמ"מ לא הוה אלא מדרבנן משא"כ בשר עם חלב וזה פשוט ועיין בצ"ד בש"ך אות י' ובקכ"ב אבאר עוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.