פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/פו

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה פו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

סומך. עט"ז תרתי בעינן סימנים ויאמר משל עוף פלוני ואנו מכירין שטהור הוא דמירתת הא ב' ראשים כדים או חדים שקורי משקר גם בשבורות וא"א להכיר הסימן אמירתת לחוד לא סמכינן ואפשר אף בעובד כוכבים אומן לא סמכינן אא"כ סימנים בהדיה:

ב

ולא. עט"ז זה לשון הטור אם אומר משל עוף פלוני ואנו מכירין שהוא טהור קונין ממנו ואם אמר סתם של עוף טהור ואין מזכירו אין קונין ממנו וז"ל הר"מ פ"ג ממ"א הי"ח לפיכך שואל לצייד ישראל אם אומר של עוף פלוני הוא וטהור הוא סומך עליו ואם אמר של עוף טהור ולא אמר שמו אין סומך עליו. והמחבר נקיט ברישא לשון הטור וסיים בלשון הר"מ והקשה הפרישה אות ג' דהיל"ל בסיפא רבותא דאפילו אומר של עוף פלוני ואין מכירין דאסור ועוד דהוה דבר והיפוכו יע"ש:

וגם על המחבר תפול קושיא זו ועל הר"מ ל"ק דאיהו נקיט דבר והיפוכו. ותי' הט"ז תרתי בעינן שיאמר שמו והוא מצוי הא שמו ואין מצוי אף שמכירין מישתמיט העובד כוכבים וה"ה מצוי ואין מזכיר שמו מישתמיט ממין למין. והא דלא משני בקיצור דאשמעינן בסיפא רבותא אפילו אומר שהן ממין המצוי כל שאין אומר שמו חיישינן והא דלא כתב שאומר שמו אלא שא"א מכירין דזה פשיטא הוא ומנא ליה לחדש דבאין מצוי אף שיודעין שטהור אינו נאמן וי"ל דא"כ הוה לומר אם אומר של ע"פ ויודעין שהוא טהור ואם אומר של עוף סתם ואין מזכירו דהוה דבר והיפוכו אלא מלת "מכירין לומר דכל העם מכירין שמצוי בינינו וכן המחבר נקיט קצת בהאי לישנא להורות כן וכדכתיבנא:

ג

אין. עט"ז זה לשון הטור ואין סימן מובהק לקנות מהעובד כוכבים אלא להכי מהני שאם יש סימן טהרה שואלים המוכר ממי הם אם אומר שע"פ כו' והרמב"ם כתב ה"מ מישראל אבל מעובד כוכבים אין קונין אא"כ בט"ע ונראה שאין לחלק בין עובד כוכבים לישראל חשוד ומהרי"ן חביב כתב שהלשון מסופק אם בא לפרש דברי הר"מ או לחלוק עליו. ופי' הא' שבא לחלוק מאחר דהר"מ ע"כ מיירי באין מוחזק בכשרות דאי במוחזק א"צ שיאמר שע"פ א"כ ה"ה מעובד כוכבים קונין. הפי' הב' דהר"מ מיירי שאין מוחזק בכשרות אבל אין חשוד והטור מפרש דבריו דחשוד דינו כעובד כוכבים ולא לחלוק עליו וזה הפי' נראה נכון מצד הענין ולא מצד הלשון והדרישה אות ד' הבין דלפי' הא' של מהרי"ן חביב חולק הטור עם הר"מ דלהר"מ מעובד כוכבים אין קונין והטור סובר דקונים מעובד כוכבים וע"ז אמר מ"ש ישראל חשוד מעובד כוכבים וכיון דמישראל חשוד קונין ה"ה מעובד כוכבים ולפי' הב' הטור יודה דמעובד כוכבים אין קונין ומ"ש ואין סימן מובהק לקנות מעובד כוכבים היינו אפילו באומר שע"פ ומ"ש שואלים המוכר היינו מוכר ישראל ובא לפרש דברי הרמב"ם דאין לחלק בין עובד כוכבים לישראל חשוד ואין קונין מחשוד אלא בט"ע. ומש"ה כתב מהרי"ן חביב שמצד הלשון הפי' הב' אין מתישב דמדכתב והרמב"ם כתב בוי"ו משמע דחולק על הטור דאל"כ היל"ל כתב הרמב"ם ומפני זה הקשה הדרישה ג' קושיות על הפי' הב'. א' מדכתב שואלים המוכר משמע אף מוכר עובד כוכבים. ב' מדכתב והרמב"ם כתב משמע דחולק. ג' דאמאי לא השמיענו רבותא טפי הטור דאפילו ישראל שאין מוחזק בכשרות אין קונין אלא דווקא שע"פ ואמאי אמר אין קונים מעובד כוכבים כו' והט"ז מיאן בפירוש הדרישה (וכפי מה שפירשתי דבריו עיין דרישה) דא"כ איך כתב מצד הלשון משמע כפי' הא' והא יש ראיות עצומות כפי' הא' וכמ"ש הדרישה ולכן מפרש הט"ז דבין לפי' הא' ופי' הב' הטור חולק עם הר"מ אלא דלפי' הא' הטור חולק עם הר"מ בחדא דישראל שאין מוחזק בכשרות אף הר"מ מודה דבלא שאלה לוקחין כי פליגי בעובד כוכבים להטור מהני שאלה ולהר"מ אין מהני שאלה אלא בישראל חשוד הוא דמהני וע"ז השיג הטור דנראה שאינו כיון דבחשוד מהני ה"ה עובד כוכבים ולפירוש הב' מיירי הר"מ באין מוחזק בכשרות וחולק עמו בב' להטור באין מוחזק א"צ שאלה ובעובד כוכבים מהני שאלה וכ"ש ישראל חשוד דמהני שאלה ולהטור הם שווין ממש. וכתב על הר"מ דרך פירוש ונראה להרמב"ם אין לחלק בין עובד כוכבים לישראל חשוד ולא מיירי הר"מ אלא באין מוחזק. ומ"ש מהרי"ן חביב ולא בא לחלוק עליו אין ר"ל לפי' הב' אין חולק על הר"מ דאדרבה בפי' הב' חולק עליו בתרתי אלא במלת ונראה אין חולק עליו אבל כבר מחולק עמו במ"ש והרמב"ם כתב ולזה כ' מהרי"ן חביב שמצד הלשון אין נראה פי' הב' דהטור פסקן הוא ולא פרשן ואם לגלוי דחולק עליו בתרתי הוה לפרש זה בהדיא:

והנה הט"ז כתב דלו נראה פי' הב' עיקר דאי פי' הא' ולגירסת הרמב"ם בגמרא ת"ר לוקחים ביצים מ"מ (דלא כגי' הרא"ש וטור מעובד כוכבים) מיירי בישראל חשוד הוה לטור לומר שאין לחלק בין ישראל חשוד לעובד כוכבים דמה שמוזכר בפירוש דרך למנקט תחלה ולפי' הב' א"ש דמפרש דברי הר"מ ז"ל דלאו דווקא עובד כוכבים אין מהני שאלה ה"ה ישראל חשוד דלא מהני וגמרא איירי באין מוחזק בכשרות ושפיר אמר ונראה שאין לחלק בין עובד כוכבים המוזכר בר"מ לאיסורא לישראל חשוד דג"כ לא מהני שאלה באומר שע"פ והטור חולק עמו בתרתי דאף באין מוחזק להר"מ בעינן שאלה:

ד

שמא. עט"ז ואף שלוקחין פת שטוח עם ביצים מעובד כוכבים נמי משום דלא חיישינן לתרי מיעוטא שמא של עוף טמא או ממיעוט טריפות ובספר שושנת העמקים אבאר לפעמים חיישינן לב' מיעוטי:

ה

דהיינו. עט"ז ואבאר דע כי הרשב"א והרא"ש כתבו דעכשיו לוקחים בלא שאלה דאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו ר"ל שאין מטילות ביצים בין הבריות והמ"מ פ"ג הי"ט ממ"א כתב הטעם דאנו לוקחים ביצי אווז ותרנגולת והם ניכרים בט"ע והנ"מ בין הפירושים להרשב"א ורא"ש אם שברה עובד כוכבים בפנינו שלא בכוונה דאין ריעותא (לומר טריפות הן כיון דשברן שלא בכוונה) מותר ליקח דאין עוף טמא מצוי ואף שאין ט"ע כלל ולמ"מ דווקא ביש בהם ט"ע שהן מאווזות ותרנגולים שרי. ומיהו אם אומר העובד כוכבים בפי' שהן ממינים שאין שכיחים כ"כ בינינו אף להרשב"א ורא"ש בעינן שיאמר משע"פ ואנו מכירין שטהור או בט"ע. ועת"ח כלל ס"ו ד"א כתב תחלה דברי הרא"ש ואח"כ דברי המ"מ ומשמע שם שהסכים למ"מ. ולפ"ז הר"ב חולק על המחבר דכתב שאין מצוי והוא טעם הרשב"א ורא"ש והר"ב אומר שלוקחים ביצי תרנגולים ואווזים וכיוצא ולא אמר בקיצור ודוקא אותן השכיחים בינינו אבל אמר העובד כוכבים שהן ממינים שאין שכיחין צריך שאלה דהוה מיעוטא כמו טמאים ומדפרט תרנגולים ואווזים וכיוצא היינו בר אווזות כמ"ש הש"ך אות ז' שמע מיניה דכמ"מ סובר א"כ באו דברי הר"ב שלא בדקדוק חדא דהיל"ל וי"א כיון שחולק על המחבר ואף שי"ל כיון דאין מפורש לא כתב וי"א כמבואר בדוכתי טובא מ"מ איך כתב אח"כ אבל אותן שאין שכיחין יותר מטמאים אין קונים ובוודאי איירי באין ט"ע מה איריא שאין שכיחים אפילו שכיחי נמי אין קונין ועש"ך אות ו'. ולענין דינא הקשה ממ"ש לקמן סוף הסימן דאפילו פת הנילוש בביצים קונים הרי אף שאין ט"ע שרי. ועמ"י כלל ס"ו תמה על הט"ז ולא ידענא למה לא הקשה ג"כ על הש"ך אות ו' ובמ"ש א"ש דברי הט"ז. ועיין נה"כ השיג על הט"ז ולא הבינותי כלל ובש"ך אות ו' כפי הנראה הסכים לט"ז:

ו

אפילו. עט"ז והיינו בילדה מיד מדרבנן כמו ביצת נבילה ומיהו בספק טריפה אין מקילין ובספק נבילה מקילין עמ"ש בש"ך:

ז

ואפילו. עט"ז ולהלכה קי"ל כרמ"א שם דבר שדרכו למנות תמיד אין בטל וביצה האידנא הוה דבר שדרכו למנות תמיד עש"ך אות יו"ד. ועיין לבוש ס"ג כתב ביצה אין בטילה דבריה היא ולקמן סימן ק' כתב דבעינן בריית נשמה עוד כתב ביצת טריפה שילדה מיד שנטרפה אסורה מן התורה דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורים והם דברים סתורים מיניה וביה ול"ש בזה איסור תורה ועמ"ש בש"ך אות ח':

ח

ספק. עט"ז וכלל הדבר דבר חשוב שנתערב אפילו איסור דרבנן לא בטיל ולא אמרינן אכל חדא ספק דרבנן להקל דחז"ל נתנו דין קבוע בד"ח והוה כחד בחד דאיתחזק איסורא עס"י ק"י עוד טעם לזה. ומ"ש ביצת טריפה דאורייתא לאו דווקא דאפילו ילדה מיד לא הקילו בספיקתה מחמת לא פלוג דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין:

ט

בקליפתה. עט"ז דמיא בעלמא הוא משא"כ כשיש דם או אפרוח יוצא העיקר מינה ועפ"ת סימן פ"א אות ה' פלפל אי ביצה טמאה עם טהורה הוה מין במינו או א"מ יע"ש ועש"ך סימן ק"ז אות א' ולדינא אם נשפך וא"י אם היה ס"א וכדומה יבואר אי"ה בצ"ח וק"י ועב"ח ס"ט ויו"ד:

ודע שאני נסתפקתי ביצים שאין קלופות דעכ"פ בה"מ אין אוסרים כמ"ש הר"ב בהג"ה ס"ו אם נולדה ביצה ביום טוב ובישלה בקליפתה עם שאר ביצים שאין קלופות (עש"ך סימן ק"ב אות יו"ד ובט"ז שם דשיל"מ טעמו נמי לא בטיל) מי נימא הא דבקליפתה אין אוסרת דמיא בעלמא היינו דטעם קלוש הוא ואין בו ליתן טעם ומתורת ביטול קאתינן עלה ולפ"ז דשיל"מ לא מהני ביטול א"ד דמיא זיעה בעלמא ואין בו כח לצאת ואף משהו לא הוה ובדשיל"מ נמי שרי ועמ"ש בש"ך בזה ובק"ב אבאר עוד  :

י

ואם. עט"ז והנה שלש מחלוקות בדבר להפרישה אות י"א כל שא' מהן קלופה הן הטמאה או טהורה אסורים ודוקא שניהן אין קלופות מותר והב"ח מתיר כל שא' אין קלופה והט"ז משמע דעתו דהכל תלוי בטמאה אם היא קלופה הוה כביצה שיש בה אפרוח ואוסרת אחרות בקליפתן ואם הטמאה אין קלופה אף שאחרים קלופים אין אוסרת ומ"מ למעשה לא החליט וסיים וחלילה להקל באם הטמאה כו' אבל בדין הטמאה אין קלופה לא ברירא ליה להתיר ועפר"ח אות י"ב הביא ראיה מירושלמי דכל שא' מהן קלופה אוסרת וז"ל במס' תרומות פ"י קלופות בשאינן קלופות או אין קלופות בקלופות או שלוקות באין שלוקות צריכין שיעור ופי' הפר"ח דה"ק טמאות קלופות עם טהורות אין קלופות או טמאות אין קלופות בטהורות קלופות או שניהן קלופות או שלוקות עם אין שלוקות צריך שיעור ס"א הא שניהן שלוקות ששבעו מלפלוט ולבלוע ואח"כ שלקן יחד אין אסורים יע"ש. והנה היתר שניהן שלוקות בשניהן קלופות חלילה להתיר ששום א' מהפוסקים לא הזכירו קולא זו כלל ומירושלמי אין ראיה דיש בו כמה גירסאות עיין תשובת הרשב"א סימן מ"ו. ובה"מ באם טמאה אין קלופה אין אני אומר לא איסור ולא היתר ועמ"ש בש"ך אות ט"ו. ומה שהביא ראיה מביצת אפרוח הוא ממ"ש התוס' חולין צ"ח א' ד"ה ביצת אפרוח דסתם ביצים מבשלין בקליפתן מדלא משני דאיירי קלופה וא"כ ע"כ כולן אין קלופות כדרך שמבשלין ובעינן שם ס"א ומרמ"א שהביא ראיה מנקובה לא ידענא דלמא אחרים קלופות אלא דסתמא כתב רמ"א. ולענין מ"ש הט"ז כאן ובאות י"ב דביצים עם ביצים צריך ס"א וקליפות היתר אין מצטרפין דחז"ל השוו מדותיהן דלפעמים יהיו בלא קליפה והא דכתב רמ"א קליפת האיסור מעלה הוצרך הט"ז לפרש דקאי אם נתבשלה ביצה עם תבשיל. ומ"ש קליפת היתר הוא מלתא באנפי נפשה אם יש בתבשיל איזה קליפת והוא דחוק ובת"ח כלל ס"ג ד"ד כתב הר"ב בפירוס דקליפות ביצי היתר מעלין את האיסור וכבר תמה שם המ"י על הט"ז בזה והעיקר להלכה דקליפות היתר מעלין האיסור וכמ"ש בש"ך אות י"ד:

יא

ואם. עט"ז והפר"ח מחלק בין נקב בתולדה לנקב שיש חסרון ועט"ז שם:

יב

וצריך. עט"ז דהמחבר שכתב דבתבשיל א"צ אלא ס' סובר כהרמב"ן דיש גדולים וקטנים דאי כטעם הר"מ דברי' הוסיפו בשיעור א אפילו בתבשיל נמי ועוד דהמחבר סימן ק' פסק דביצה לא הוה בריה יע"ש ומ"ש דמש"ה אין קליפות היתר מעלין דלא ליתי להתיר אטו כולן קלופות כבר נתבאר דלהלכה אין קיי"ל כן וכמ"ש בנה"כ:

יג

וביצה. עט"ז והלשון צריך תיקון קצת במ"ש בשני דברים חמורה דאחת היא דאוסרת בלא קלופה ואולי דל"ת דעיקר האיסור משום אפרוח שבה א"כ קליפות היתר מעלין האיסור כיון דלאו משום לתא דביצה אוסרין אפ"ה יהבינן תרתי חומרי. ומ"ש קליפות היתר היינו בתבשיל אזיל לשיטתיה דביצה עם ביצים אין קליפת ההיתר מעלין לכך הוכרח לפרש דאם יש בתבשיל איזה קליפות היתר מצטרפין והוא הדין המוזכר בסי' צ"ט. ודע דאף ביצה שיש בה אפרוח דהוה בריה אפ"ה א"צ ס"א בתבשיל להמחבר דאל"כ הוה להשמיענו זה ובש"ך אות י"ד אבאר בזה:

יד

אפרוח. עט"ז דעשה סמוכים לאו"ה מגידולי תרומה והניח בצ"ע על הגמרא סוף תמורה דאפרוח מביצה טריפה מותר ובגידולי תרומה חשו שמא ישהנו ובנה"כ תי' דל"ד ועיקר התי' ביצה א' לא חיישינן וא"י אם יהיה לו כמה ביצים אלא דמלתא דלא שכיחא לא גזרו בהו רבנן ושרי. ודע דמ"ש ביצת נבילה אף דביעי דשחוטה ונבילה אין מגדלת אפרוחים ע' בביצה תי' בסולת למנחה כלל ס"ד ד"ב ובנ"ש סימן א' דמיירי נבילה מחיים יע"ש והיינו השנויין פ"ק דחולין וי"ל עוד דנתנבלה בשחיטה ומפרכסת כו' אלא שי"ל כל שלא ילדה דרך לידה מחיים ממש אין מגדלת אפרוחים:

טו

וביצת. עט"ז הראה מקום לסי' ס"ו הקשה דברי המחבר אהדדי ותי' יע"ש:

טז

משהין כו'. עט"ז דבזמן מועט לא חיישינן דהיינו כ"א יום משא"כ יב"ח חיישינן לתקלה ועמ"ש בסימן נ"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.