פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/פו

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה פו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפילו. עש"ך דמוכר כולל כל המוכרים אפילו הוחזק בכשרות כל ששני ראשיה הדין סימן טומאה הוא דאין בטהורים כן עש"ך סי' פ"ג אות כ"ז דלא כלבוש שם יע"ש:

ב

לפיכך. עש"ך הנה דעת המחבר כר"מ דווקא ישראל מהימן ולא עובד כוכבים ולפיכך כתב שאין לוקחין מעובד כוכבים אלא במ"ע לא באומר שע"פ וטהור והלבוש שכתב עובד כוכבים מהימן בשאלה ואח"כ כתב לפיכך אין קונין אלא בט"ע והוא שלא בדקדוק והר"ב שהגיה תיבת עובד כוכבים חולק הוא אהמחבר. ודע שאף שכתב מהרי"ן חביב שפי' הא' הוא עיקר היינו בטור אבל בד"מ משמע דישראל היינו שאין מוחזק בכשרות אבל חשוד לדידיה אה"נ דינו כעובד כוכבים ועס"י פ"ג:

ג

של. עש"ך ועפד"ה אות ג' וכה"ג בהגהות ב"י אות מ"ט משמע דביצים שבורות בקערה לא מעורבין באומר שע"פ מהני דמרתת יע"ש אמנם לדינא צ"ע בזה אלא בשלימין מהני באומד שע"פ והיינו באותן מינים טהורים שאין שכיחים בינינו כמ"ש הר"ב בהג"ה. ודע דהא דתניא אין לוקחים ביצים טרופות מעובד כוכבים דריעותא הוא ומסתמא ישראל מכר לו טריפה ותיפוק ליה שמא טמאים הם כיון שאין שלימין לא שייך מרתת תי' הר"ן דמיירי במקום שאין טמאים שכיחי יע"ש ולפי זה ישראל חשוד על טריפות והביא ביצים שבורות לפנינו לטריפה לא חיישינן שישראל מכר לו דאיך עבר על ל"ע ושרי למיזבן מיניה שאין טריפות מצוי מיהו באומר שהן מאותן שאין שכיחים אין לוקחים ממנו  :

ד

אא"כ. עש"ך דלדעת הר"ב בהג"ה אף אין מכיר כל שאומר שע"פ ואנו מכירין דמהני כמו שהגיה לעיל אפילו לעובד כוכבים ועפר"ח אות ג' עמד במ"ש המחבר שע"פ ואין מכירין דלהר"מ א"צ להכיר יע"ש ועי' בר"מ כתב אם אמר שע"פ וטהור הוא ועמ"ש בט"ז ואפשר לפרש דהמחבר סובר בישראל חשוד ומחלק בין חשוד לעובד כוכבים והר"מ מיידי באין מוחזק בכשרות מש"ה כל שאומר משע"פ וטהור אף שא"א מכירין די דאין חשוד ועמ"ש באות ג':

ה

ואין. עש"ך והא דאין לוקחין ביצים אא"כ אומר שע"פ וטהור ולא אזלינן בתר רובא תי' הר"ן דמיעוט טמאין וטריפות הוה רוב או מחצה (בס' ש"ה אבאר בענין ב' מיעוטי) ועפר"ח אות ד' דכתב דהמקשה שפיר פריך אמאי תניא ואין חוששין משום טריפות ולא קתני ואין חוששין משום טמא ומיהו באמת דבעינן שע"פ ולא אזלינן בתר רובא ע"כ כמ"ש הר"ן או טמאים מרובים מטהורים ומינים הוא דאיכא בטהורים טפי ועי' תוס' חולין ס"ג ב' ד"ה ודלמא כתבו וא"ת ואמאי לא ניזול בתר רובא ולא כתבו וא"ת דלמא משום דטהורים מרובים אזלינן בתר רובא אלא דעל התרצן קשיא להו למה לי שע"פ ניזול בתר רובא וכאמור. ודע דלוקחין פת הנילוש בביצים אף דהוה ב' מיעוטי י"ל עכשיו אין מצוי בינינו כלל עוף טמא (שמטילים ביצים בין הבריות) ולא מצטרפין ועמ"ש בט"ז מזה ועכה"ג בהגהות ב"י אות ג' הא דתניא לוקחין ביצים בכל מקום היינו בין בא"י וח"ל יע"ש וזה יצדק להר"מ שמפרש ברייתא בישראל שאין מוחזק בכשרות משא"כ להני דמפרשים בעובד כוכבים ע"כ דה"ק בכ"מ אף שמטמאים מצוים ובאומר שע"פ וטהור הוא ועי' בהג"ה מ"ש:

ו

עכשיו. עש"ך ותוכן דבריו דעת המחבר הוא דעת הרא"ש דאין מצוי בינינו שיטילו ביצים בין הבריות עופות טמאים. ומיהו באומר שהן מאותן שאין שכיחים יותר מטמאים גם המחבר יודה דבעינן ט"ע או שאלה בישראל שאין מוחזק ומ"ש שדעת הר"ב דווקא אלו מדפרט אלו המינים וכמ"ש בט"ז וכיוצא בזה שכתב הר"ב קאי אבר אווזות וכמ"ש באות ז'. ומ"ש שא"צ לעיין בסימנים היינו שמסתמא הם כך אבל אם רואה שינוי וודאי יש לחוש אף שמכיר בט"ע שהם ביצי תרנגולת ומיהו בדק בלול של תרנגולים ומצא ביצה שב' ראשיה כדין או חדין כתב הלכות קטנות דשרי דאם ימדוד יראה שראשה א' כד וא' חד הביאו הלה"פ ובל"י. כתב הפר"ח אות ה' בשם הריק"ש ביצה שהיתה כולה חלבון בלי חלמון והטריף והפר"ח רוצה להכשיר אלא שהניח בצ"ע ומיהו בלול של תרנגולים ואין דבר טמא מצוי ביניהם פשיטא שיש להכשיר כה"ג מאחר שהפר"ח רוצה להקל יע"ש בשם שער השמים כשיש לה ב' חלמונים מטהורה היא וחלבון לבד ע"י תערובת במינו ברובא יש להתיר:

ודע דראיתי לכה"ג בהגהות ב"י אות יו"ד כתב שמ"ש בת"ח כלל ס"ו ד"א דשאר ביצים שאין של אווזות כו' אסור עד שיאמר שע"פ וסימנים שט"ס הוא שא"צ מע"פ ובסימנים סגי כמ"ש בהג"ה עכ"ל ולא ידענא דבהג"ה וודאי מ"ש בסימנים כמו שנתבאר היינו עם השאלה באומר מע"פ וטהור כיון דהם מאותן שאין שכיחים יותר מטמאים מאין הרגלים לומר דא"צ שאלה ואין כאן חזרה מת"ה ואף דבזמן התלמוד היו עופות טמאין מרובין כמ"ש דתוס' חולין ס"ג דאלף מינים במזרח וכולן מין איה משא"כ עכשיו דשווין המה מה בכך מ"מ בעינן שיאמר מע"פ וטהור:

ז

או. עש"ך והנה בקצת מקומות אוסרין אווזות ובר אווזות שחרטומיהן שחורות (וקורין אותם ווילדי גענ"ז או קצקי"ש) אפ"ה לוקחין ביצים ואין חוששין שמא מהם הם הביצים דיש כמה דעות שהן עצמן מותרים ואף שאנו מחמירין אין להחמיר מספק בביצים ועוד דאין שכיח שיטילו ביצים בין הבריות. ועמ"י כלל ס"ו אות ב' כתב בר אווזות שקורין (ווילרי ענטי"ן) ובת"ה לא כתב רק בר אווזות יע"ש וי"ל. ומ"ש שם שנתפטם בשרצים עס"י ס' דיש צד להקל ועוד דאין רוב מאכליהם מתולעים ומ"מ המנהג לאסור אותם גופייהו:

כתב בסולת למנחה כלל ס"ו שאלה א' שאכל בר יונים שקורין (ווילדי טויבין) ואח"כ הודחו הכלים יחד וספק אם היו ב"י כתב באו"ה דתורים ובני יונה לא מצינו במינם של איסור ועוד דמידי ספיקא לא נפקא והוה ס"ס שמא טהורים ושמא לא היו ב"י ולא הוה ספק א' בגופו דלגבי הכלים באין שניהן כא' עכ"ל. מ"ש מאו"ה הוא בכלל נ"ו סוף דין ח"י ומ"ש דמידי ספיקא לא נפקא ולפ"ז ה"ה (ווילרי גענ"ז או ענטי"ן) שחרטומיהן שחורים אף למאן דמחמיר ספיקא הוא וכשיש עוד ספק יש להתיר ומ"ש בקדירות באין שניהם כא' דאנו דנין רק על הכלים כ"כ בשו"ת שלו ח"ב סי' ק"ט ספק טריפה במליחה דעל שאר הבשר אנו דנין ובאין שניהן כא' ולפ"ז ספק איסור שיש ספק אי נפל כלל לקדירה דיש להתיר מס"ס דבאין כא' כל שאין אנו דנין על גוף החתיכה וגם אי יש ספק אי יש ס' אבאר בק"י באורך מזה בעזה"י:

ח

ביצת. עש"ך מ"ש דילדה מיד הוה ד"ת הוא שלא בדקדוק דכבר כתבנו דהוה דרבנן ומ"מ מחמירין בספיקו דלא נתנו חז"ל לשיעורין (ונ"מ לחשוד ולעדות צ"ע עי' ר"מ פ"ג ממ"א) ומ"ש לס"ס ע"ט שם חילק בין וולד טריפה שיש לו חיות בפ"ע משמע ביצה טריפה אף שילדה מיד הוה ד"ת וכבר נתבאר בילדה מיד דרבנן ומ"ש לסימן פ"ז אות ט' וי' יע"ש. וראוי שתדע דביצת נבילה שלא נגמר אלא החלמון או מעורה בגידין יש בו חשש איסור תורה ודוקא שכמוה נמכרת בשוק בקליפה הקשה הוה דרבנן והוא פשוט ועס"י פ"ז ושם יבואר:

יראה לי ביצה גמורה מאותן ששה נבילות המנוין בפ"ק דחולין והר"מ בה"ש אם ילדה ביצה אף ששהתה קצת בין הלידה ובין זמן שנולדו בהם סימני נבילה אפ"ה כיון דמטמאין מיד חשובים הם כמתים ולא שייך בהם ילדה באיסור ולדינא צ"ע אם הוה ד"ת עיין בר"מ פ"ב משא"ה  :

ט

ואפי'. עש"ך דכל דברים החשובים שאין מתבטלין אפי' הם איסור דרבנן כיון דהוחזק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן להקל עס"י ק"א דדוקא אם הספק אם הוא חהר"ל וכדומה אז ספיקו מותר:

ודע ביצים שנשברו בקערה ויש א' מהן של טריפה ועדיין כל החלמונים כ"א בפ"ע לא טרופות יש מהספק כמו שאגיד כי מב"י משמע אמ"ש הרשב"א בתה"א לפרש דברי הר"מ בפט"ו ממ"א ה"כ שטרף או נתערבו היינו שבורות שוב אין תורת יבש עליהן ובעינן ס' והפר"ח אות י"ד כתב כל שהן שבורות לא טרופות החלבונים לח בלח הם והחלמונים יבש הם יע"ש והכה"ג בהגהות ב"י אות מ"ה בשם שארית יהודה בשם הרשב"א בתשובה רפ"ג משמע כל שהן שבורות תורת יבש עליהן ועיינתי ברשב"א ולא כתב שם כלום אלא כתב דלח לא הוה כ"א שנבלל זה בזה כמו יין ביין או קמח בקמח יע"ש משמע מדבריו כל שאין נבלל כמו החלמונים הוה יבש ביבש ולפ"ז כל שנודע האיסור קודם שטרפן חזר הדין כמ"ש סי' ק"ט ס"ב בה"מ יש להקל וכשעדיין לא טרפן יטול א' מהם ויזרוק או יבשל כ"א בפ"ע וכשטרפן ובישלן בא"מ בקמח וכדומה אף להש"ך בצ"ח דאוסר במין במינו וד"א דלא אמרינן סלק היינו כשנפל בב"א הא כשנפל תחלה למינו דכבר הותר ואח"כ לא"מ שרי כמו שאבאר שם עס"י ס"ו ס"ד וי"ל בין דם לאיסור תורה ממש:

י

באלף. עש"ך תמה על המחבר (ועל הר"ב שלא הגיה) דאמאי אין ביצה בטילה ועס"י ק"י אות מ' דעכשיו אין נמכרין ביצים כלל באומד ולא בטילה כמ"ש הר"ב שם ועמ"י כלל מ"ב אות ב' כתב דעת הט"ז בק"י אות א' בה"מ ביצה בטילה ולא ידענא דהמעיין בט"ז שם לא היקל אלא בשאר דברים דלפעמים מוכרין באומד אבל ביצה כתב שם האידנא אין מוכרין אלא במנין ואין בטל אף בה"מ ופשוט והכל לפי המקום והזמן. ודע שמ"ש הש"ך דלטור לק"מ דביצה הוה בריה יש לעיין ביה דנהי דהטור סובר דלא בעינן בריית נשמה ואף שאין נוצר באיסורו מיקרי בריה מ"מ בעינן שכל שיחלוק אין שמו עליו ויראה הפירוש דה"ק כל שהתורה פרטה האיסור והוא שלם דמשמע בין קטן ובין גדול כמו שיראה הרואה פג"ה ברא"ש תדע דחטה של טבל דומה וודאי לביצת טריפה ונבילה ומשום דלא פרט הכתוב לא תאכל חטה לא הוה בריה ומי כתיב לא תאכל ביצת טריפה ובשלמא ביצת טמאה אפשר כתיב בת היענה וגם זה אין ברור דאין לוקין עליו (עי' ר"מ פ"ג ממ"א) וצ"ע ועמ"ש בסי' ק'  :

ודע דכל דברים החשובים דאין בטילין בין וודאי איסור דרבנן או ספק איסור תורה אין בטילין ואף בחהר"ל ומנין ובריה נוהג זה הדין עד"מ ג"ה שנתערב חד בחד ואח"כ נתערב אחד מהן באלף כולן אסורות ול"מ לטעם דבריה אין בטל מטעם חשיבות מצ"ע פשיטא דספק אין בטל אלא אפילו לטעם הואיל ולוקין עליהן בכ"ש אחשבוה רבנן מ"מ אף ספק איסור תורה הוה בריה עס"י ק"ז בט"ז אות א' זולת בספק אי הוה בריה בטל. ועי' או"ה כלל כ"ה ד"א בשם המרדכי איסור תורה וודאי או ספק או וודאי דרבנן אין בטילין ואלו הן בריה ודרכו להמנות כו' וכן הביאו הכה"ג בסי' ק' בהגהות הטור אות א'. ודע דביצת טמאה וטריפה אין לוקין עליהן להר"מ ז"ל פ"ג ממ"א ה"ו ולאו דווקא טמאה דכתיב מבשרם ה"ה טריפה דכל דבר הנלמד מריבויין הטמאים וכיוצא אין לוקה עליהם ולתוס' משמע דהיה לוקה עליהם עי' בכורות ו' ב' וחולין קי"א ב' ובס' שושנת העמקים אבאר זה בעזה"י:

יא

או. עש"ך ויראה דהוציא כן מדכתב או מביצה שחוטה ולא כתב מכשירה והפרישה אות ע' הקשה כן על הטור ותי' בין ביצת נבילה הנמצאת במיעיה ובין שנולדה מחיים מינכרא שזו רכה וזו קשה והש"ך לא ניחא ליה בכך ומפרש דה"ק אפילו ידענו שמתרנגולה זו אלא שאירע ספק בשחיטה וה"א דאיתחזק איסורא אפילו בדרבנן לא אמרינן ספיקו להקל והביצה יהא נגרר אחר התרנגולת קמ"ל דנהי דהתרנגולת אסורה מספק אפ"ה הביצה מותרת ומיירי בספק שהה ודרס או סכין פגומה כמבואר סי' י"ח בש"ך אות א' דהוה רק ספק כמו שהתבאר שם משא"כ אם לא בדק בסימנים אם שחט הרוב דהוה וודאי נבילה עס"י כ"ה אין סברא להתיר הביצה כה"ג. ועמ"י כלל ע"א אות ג' כתב דחזקת איסור אף בדרבנן אסור ואמאי לא הוקשה לו אף למאן דמתיר ספק דרבנן אף באיתחזק איסורא מ"מ אמאי לא נגרר הביצה אחר העוף עס"י א' בט"ז בשוחט שלא נטל קבלה יע"ש אלא כדאמרן דספק בשחיטה לאו וודאי הוא בספק ששהה וכדומה מטעם המבואר בסי' ח"י יע"ש והפר"ח אות יו"ד כתב דזה פשיטא אם באיתחזק ב' תרנגולים אמרינן כן יע"ש ולפמ"ש טובא אשמעינן. ודע דהמחבר שינה מלשון הטור שכתב וז"ל ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה מותרת ספק אם היא של טריפה או של שחוטה אסורה והמחבר כתב בסיפא כמו ברישא ספק אם היא ביצת טריפה או ביצת שחוטה אסורה וירצה בזה שידענו שזאת הביצה מזאת התרנגולת וא"י אם התרנגולת נטרפה בשחיטה או לאו והיינו ספק אם הגרים שליש בוושט בעוף דלא הוה אלא טריפה ולא נבילה עס"י ל"נ דמ"ש המחבר תורבץ שניקב הוה נבילה לאו דווקא אלא טריפה הוה עכה"ג ושאר פוסקים א"כ גרע טפי כיון דשם טריפה עליה הוה ספק טריפה ואין מקילין בספיקו דלא נתנו חז"ל דבריהן לשיעורין כמו ילדה מיד כמבואר אות ה' ומשום לא פלוג ה"ה טריפות בשחיטה ומינה ברישא נמי בהכי מיירי ספק אם היא ביצת נבילה או שחוטה אפ"ה מותר ולא הוה איתחזק איסורא וכדכתיבנא ועס"י כ' וק"י  :

יב

וע"ל. עש"ך ושם מבואר תוך ג"י בהוגלד אסורה ולהמחבר כל שהוגלד אסור עד יב"ח ה"נ בביצים:

יג

והוא. עש"ך בשם הרשב"א דאם מעורה הוה בשר מהחי לא אמ"ה כמ"ש הפרישה כיון דלא נגמר כולה הוה רק בשר מהחי ולאו דוקא הכה ה"ה בלא הכאה אם הטילה ומעורה בגידין אסור משום בשר מהחי פ"ת אות ח' ועי' סי' פ"ז ובב"י ועמ"י כלל ס"ד אות ב' הטילה חלמון ואית שורייקי סומקי מיקרי מעורה וע"ש וא"כ יש להחמיר כה"ג ומ"מ בשר מהחי הוה ולא אמ"ה ונ"מ לענין איסורין מבטלין זה את זה דבעינן שיהא משני שמות כדבעינן למימר בצ"ח אי"ה:

יד

ואם. עש"ך הביא דעת הר"מ ז"ל דאף קלופה אין אוסרת וכ"מ בחולין צ"ז דפריך ומוקי בביצת אפרוח ולא משני בקלופה והתוס' תי' דסתם ביצה מבשלין אין קלופה והר"מ לא ניחא ליה בזה. ומ"ש הש"ך דהירושלמי מיידי בביצת אפרוח דע דבירושלמי הכי איתא שלוקות באין שלוקות קלופות באין קלופות צריך שיעור אחר משמע דמיירי בביצה שאין בה אפרוח עפר"ח אות י"ב ועמ"ש באות ט"ו ובש"ך אות יו"ד:

טו

ואם. הש"ך הסכים לדברי הפרישה כו' והנה בירושלמי הזכיר שתי החלוקות קלופות עם אין קלופות או אין קלופות עם קלופות צריך שיעור אחר ומשמע דבין שאסורה קלופה או היתר קלופה אסורין כפרישה דלא כט"ז אות יו"ד שסובר דעיקר תלוי באיסור אם קלופה או לא. ומיהו הש"ך באות י"ד כתב לענין קליפות היתר מעלין את האיסור איירי בירושלמי ועתוס' חולין צ"ח א' וביש"ש פג"ה סי' מ"ג מפרשים לענין שיצטרפו קליפות היתר ואיסור להעלות את האיסור. עוד כתב הש"ך פי' בגמרא אבא שיער במ"ה היינו ג"כ לענין קליפות היתר מעלין את האיסור כל שיש עם קליפה המותרת ס"א סגי בכך דלא כפרישה וט"ז אות יו"ד ומ"ש ראיה מגמרא מבואר דהפסיק שם בין מעשה דמר בר"א ואמר ביצה בס"א ולרש"י לא קאי הני מעשים כ"א אתרבא:

טז

וצריך. עש"ך הנה יש ב' טעמים א' שאין שוות ויש קולא בתבשיל די ס' וחומרא בשבורות עם ביצים ס"א ולהר"מ הטעם דביצה הוה בריה והוסיפו בשעורה ויש קולא כל ששבורה די בס' וחומרא בתבשיל ס"א ולפ"ז יש להחמיר כב' הטעמים בתבשיל או טרופה עם ביצים ס"א (והמים מצטרף) וטרופה ועם תבשיל לכ"ע די בס' וכ"ז פשוט. וראוי שתדע מ"ש הש"ך דלהר"מ ביצה הוה בריה היינו ביש בה אפרוח דבאין אפרוח אין אסור להר"מ דמיא בעלמא אף קלופות כמבואר בפט"ו ממ"א הי"ט וכ' ועמ"ש באות י"ד אלא דה"ק דלב"י הטעם באפרוח הוה בריה והש"ך בסי' ק' אות כ' כתב דאפרוח לא הוה בריה דלא נוצר באיסורו מיקרי דכי גביל היתרא הוא ומש"ה כתב דלהר"מ הביצה עצמה קרוי בריה ומיהו בשבורה וגם האפרוח נתרסק לא הוה בריה. אמנם מ"ש לדידן אסור התבשיל בקלופה או נקובה לא הבינותי חדא דלעיל משמע שהסכים לפרישה דתרתי לא אמרינן וא"כ בתבשיל אף שאין קלופה ליתסר ואם נאמר דסובר כט"ז דתלוי באיסור אם אין קלופה אין אוסר מ"מ הא לדידן ודאי ביצה לא הוה בריה דבעינן בריית נשמה כמ"ש סי' ק' וכ"ת דיש להחמיר כר"מ דביצה הוה בריה הא בסי' ק' אות ב' פסק אפילו יש בה דם לא הוה בריה. ורע דלהר"מ ביצה הוה בריה ע"כ משום חשיבות דאי משום דלקי בכ"ש הא להר"מ ביצת הטמאים ליכא מלקות כ"ש מטריפה ואם נאמר שיש לחלק מ"מ בעינן כזית וכדאמרן לעיל:

ומה שכתב לחוכיח מתוס' חולין צ"ח ד"ה ואיבעיא להו דהקשו הא אמר ריב"ל כל איסורין בס' ואיך מסופק ביצה אי בעינן ס"א ומה קושיא לקמן בתבשיל מיירי אלא ש"מ בתבשיל נמי בעינן ס"א ואכתי לקמן בלא אפרוח מיירי אלא אף בלא אפרוח בעינן ס"א ומיהו עיקר כוונת הש"ך דתוס' כר"מ סברי דבתבשיל בעינן פ"א ויש לעיין קצת. ודע שראיתי בספרו הארוך דביצה דהוה בריה לאו דלא ליבטיל באלף אלא כיון דהוה בריה קצת עשו היכר וס"א יע"ש וא"כ נתיישב קצת מ"ש לדידן בקלופה בעינן ס"א ומה שיש לעיין שם בדבריו אין מקומו פה. ודע דלהר"מ דהוה בריה אף בא"מ בעינן ס"א דבריה בא"מ נמי לא בטיל כמבואר סימן ס' ס"ד ירקות ויש תולעים והוא פשוט:

ודע דלפי מ"ש הר"מ ז"ל וכפי מה שהבין הב"י דלאפרוח קרוי בריה א"כ אם באנו לחוש לדברי הר"מ ז"ל בכל הדברים שהם בריה ואפשר ה"ה חהר"ל ליבעי ס"א לבטל פליטתו שלא יבואו להקל בהיא גופא. וראיתי להפר"ח אות י"א דווקא כאן דאח"כ נעשה היתר גזרו טפי משא"כ בריה של איסור ולא הבינותי דמסתם סתם הר"מ משמע אף ביצת טמאה שלא יבוא לכלל היתר ועוד בשומן ג"ה כ' שם דבעינן ששים אף דבשאר איסורי דרבנן בנ"ט סגי (לשיטת הר"מ ואנן קיי"ל בס' בדרבנן ג"כ) הואיל ג"ה בריה הוסיפו בשומן אלמא אף בשל איסור הוסיפו ולפ"ז למ"ש הש"ך דיש להחמיר כב' הפירושים דלא כפסק המחבר א"כ יש לעיין אמ"ה וכדומה ליבעי ס"א לבטל פליטתה ומיהו מה דקיי"ל שומן ג"ה בס' ולא הוסיפו ס"א לדידן יש לומר אטו גיד לא הוסיפו ומ"מ משמע בדוכתי טיבא דבריה די בס' לבטל פליטתה וצ"ע  :

יז

וביצה. עש"ך עס"י ס"ו אות יו"ד ועס"י צ"ח ס"ז מ"ש המחבר ס"א לבטל פליטתה קאי אאפרוח לא אטפת דם דמבואר סימן ק' דלא הוה בריה והלשון דחוק יע"ש בש"ך אות כ"ד ושם אבאר. וכבר כתבנו דס"א היינו עם המים שמבשלין שם הביצים. ודע דלמ"ש הפרישה תרתי לא אמרינן הא חדא אמרינן ולפע"ד אף שאיסור אין קלוף כל שאחרות קלופים אסור וזה דלא כמ"ש המחבר כאן אוסרת המבשל עמה אפילו אין קלופות וי"ל ומיהו הא ל"ק הא המים נ"נ ואוסר שאר הביצים י"ל אין הנאסר כו' ועמ"ש בט"ז מזה  :

יח

ועיין. עש"ך עשה כלומר דל"ת דהר"ב ה"ק דכאן מצטרפין אף באין ה"מ והראה מקום לקמן דשם יש להחמיר באין ה"מ דיש בהם קצת לחלוחית משא"כ כאן דאין בהם לחלוחית אלא דהר"ב לא חילק שם ואף בקשים החמיר באין ה"מ והש"ך הוא דחילק שם באות א' יע"ש ועמ"י כלל ס"ג אות ט' כתב באמת כן דעצמות יבשות אף באין ה"מ מצטרפין א"כ ה"ה כאן. ועת"ה כלל פ"ה די"ו שם יראה דיש לחלק בין מין במינו מצטרפין אף באין ה"מ ובש"ע לקמן בהג"ה מיירי באינו מינו א"כ כאן נמי במינו מצטרפין אמנם בל"ח דף ר"ז כתב באות ק"ל שהת"ח חיבר באחרונה וחזר ממ"ש בהג"ה ואזלינן בתר בתרא ואף באינו מינו מצטרפין וכבר כתבנו בהנהגות או"ה דקי"ל דהגהות חיבר באחרונה וכמ"ש הכח"ג בדוכתי טובא. ודע דמכאן מוכח לכאורה דכלים העשוין מקליפת ביצה כמו ביצת בת הנעמה די בהגעלה (עיין א"ח תנ"א) דהא בסימן צ"ט הקשו הט"ז וש"ך אות א' וג' לימא איסור דבוק ותירצו דכלי עצם יש תקנה בהגעלה ולא שייך נ"נ יע"ש וא"כ קליפת הביצה אמאי מצטרפין להיתר אלא ע"כ ג"כ מהני הגעלה ולא נ"נ ואין לחלק בין קליפת ביצה דתרנגולת לשאר ביצים  :

יט

וי"א. הש"ך צידד מדלא הגיה הר"ב בצ"ח ס"ז אף באין אפרוח ואין קלופות לאסור ש"מ דעיקר כמחבר ומ"מ באין ה"מ ראוי לפסוק כרמ"א דאוסר באין קלופות:

כ

אפרוח. דכי גביל עפרא הוא ונבילה מיירי מחיים כמ"ש לעיל ועש"ך:

כא

וי"א. הש"ך התיר דאין לחדש גזירות מלבנו ועמ"ש בט"ז. ודע דביצת נבילה שאסורה מדרבנן אם היא קלופה ונגעה בד"א חם בחם בלא רוטב סגי בקליפה עס"י ס"ו בש"ך אות י"ג ובמ"י כלל ס"ג אות יו"ד ואף להש"ך דם ביצים הוה קצת שמנונית משא"כ ביצה לחודיה איסור כחוש לגמרי ובדרבנן לא מחמירין עסי' ק"ה ובמ"י כלל ל"ח אות י"ד ועוד דם ביצים י"א דאורייתא משא"כ ביצת נבילה ובסי' ק"ה אבאר בזה לדינא  :

כב

ולכתחלה. עש"ך אבל אין הפירוש שאין להושיב תרנגולת ואם ישבה מותרים אפרוחים לדעת הר"ב ז"א והש"ך מתיר עיין לעיל:

כג

שהתחיל. עש"ך ועמ"ש בסימן ס"ז מה שיש הפרש בין הש"ך לט"ז שם ועפר"ח כאן:

כד

עוף כו'. אבל ודאי טריפה לא מהני יב"ח ולא עיבור ולידה ועש"ך דעיבור לחוד או לידה לחוד לא מהני בספק דלא כפר"ח שהיקל בעיבור לחוד:

כה

כשירה. עש"ך ופשוט דל"ת שנתרפאה אח"כ דטרפה אין לה רפואה ואיגלי מלתא דלאו טריפה היתה:

כו

אין. הש"ך הראה לסימן פ"ד אות ח"י דספק טריפה נמי אין מוכרין לעובד כוכבים ומכאן משמע דאף מעט אסור למכור לעובד כוכבים ועמ"י ועס"י פ"ד:

כז

בד"א. עש"ך דפי' דאאיסורא קאי דאין לוקחין מהם טרופות כיון שרואין ריעותא אבל ישראל מוכר לעובד כוכבים טרופות ולא חיישינן שמא יתן בפת ועפר"ח משמע טרופות אין לוקחין מחם הא שבורות לוקחין:

כח

פת. עש"ך ועיין לקמן דל"ש בישולי עובד כוכבים בהו דקמחא עיקר:

כט

וי"א. עש"ך צידד להתיר בעובד כוכבים שאין נחתום אבל לנחתום אסור למכור ביצה טרופה דיערבם בפת וימכור לישראל יע"ש:

ל

והכי. עש"ך דמ"מ אין קונין ביצה טרופה ולא אמרינן דישראל לא מכרה לו דהא חיישינן שמא יערב בפת יש לומר כיון דחזינן ריעותא חיישינן דלמא איקרי ומכר לישראל ביצה טרופה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.