פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/מב

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נסרכה המרה. כתב הט"ז הטעם דאין סירכא בלא נקב בריאה דוקא ולא בשאר עיין בס"ס מ"א אות ט'. גם לתוס' דסופו להתפרק זה בקרומי הריאה שהם דקים ומתפרקים ולא בשאר איברים ואף מרה שקרום שלה דק מ"מ חזק הוא ולא מתפרק והיש"ש בא"ט סימן מ"ח ונ"ו אוסר סירכא בשאר איברים ובתה"ד קכ"ג אוסר אפילו נסרכו לדופן לא תלינן בדופן יע"ש והפר"ח כאן אות ג' ובס"ס ל"ז אות ל"ב והשמ"ח סי' ל"ט סעיף ע"א אוסרים בשאר איברים ומכשירים בטחול ולב וכדומה דבשרן עב שמא לא הגיע לחלל יע"ש. והנה המכשירין רבו הב"י ורמ"א והב"ח סי' מ"ו והט"ז והש"ך והצ"צ סי' ט' ושאר פוסקים מכשירים בשאר איברים. וראיתי להלבוש סי' מ"ו סעיף ו' אם נסרכו הדקין לדופן ובדקו ולא מצאו שום ריעותא יש מטריפין ויש מכשירין והוא מתה"ד סימן קס"ג שנסרכו הדקין ובדקו ולא מצאו ריעותא ומשמע דבעי בדיקה והשמ"ח אוסר אפילו בלב אם נסרך ולא בדק אם שלט הריעותא מעל"ע בסי' ל"ט סע"א יע"ש לכן ודאי בחצר הכבד שנסרך לפי מ"ש רמ"א לעיל סי' מ"א אסור אף דיעבד אם לא בדק ובשאר איברים אין להחמיר כ"כ לאסור דיעבד אם לא בדק ולכתחילה ודאי נכון לבדוק אף בשאר איברים ואף דבס"ס מ"א כתבנו דבשאר איברים א"צ לבדוק דכן משמע לשון רמ"א דטרפשא יש לבדוק אין ראיה ששם אף דיעבד אסור:

כתב הצ"צ סי' ט' מרה שהיתה יוצאת מבין הצלעות וסרוכה שם והעור בחוץ שלם העלה להכשיר חדא דסירכא אין פוסלת בשאר איברים ואף למאן דפוסל הא כשיש מכה בדופן תלינן שמדופן ואין לחוש שמא ע"י קוץ ניקב מדופן חדא כאהל מועד נקטינן בסי' מ"ט דספק ע"י חולי יש להכשיר ועוד כיון שעור הבהמה היה שלם ודאי ע"י חולי היה וכ"כ הפר"ח אות ג' כל שהעור שלם תולין ע"י חולי וכל שעור נקוב תולין ע"י קוץ דשכיח טפי וכתב דהמחבר לקמן סימן מ"ט מיירי בעור שלם מחוץ והתב"ש שם כתב דמיירי שלא בדקו לעור הא העור לפנינו ונקוב תולין בקוץ ואין נקוב תולין בחולי אף בלא ס"ס דאי ע"י קוץ בפנים ודאי מוושט באה דרוב הנבלעים כו' אלא דבפנים מסתמא ע"י חולי ושם יבואר. והנה מ"ש הצ"ץ דתולין בדופן כשיש מכה אף דאנן בריאה כה"ג מטריפין אף שיש מכה בדופן כמ"ש רמ"א בסי' ל"ט מ"מ בשאר איברים ודאי ראוי לסמוך עליו אף למאן דמטריף סירכא בשאר איברים וכן הפר"ח הסכים לצ"צ אף דהוא מהמטריפין סירכא בשאר איברים והלכך אם ניקב העור גם הוא ז"ל לא התיר בכאן דהוה ס"ס לאיסורא שמא כמ"ד סירכא פוסלת בשאר איברים ושמא ע"י קוץ ואף שממ"ש שם דסירכא זו לאו ריעותא דתולין בדופן דהוה מקום מכה מ"מ הא בשו"ת משפטי שמואל צידד לאסור בסי' ק"ל יע"ש וא"כ אף אי אמרינן ניקב בחוץ ספק ע"י חולי יש להכשיר היינו באין סירכא הא כשהמרה או שאר איברים סרוכים אין להכשיר אלא כשהעור שלם  :

ב

ואף עכשיו. כתב הט"ז בשם הד"מ כי רבו המכשירין בחסרה המרה וכדאי הם לסמוך כה"ג וחפשתי בד"מ ולא מצאתי ובת"ח כלל פ"ה ד"ד כ' דמהרא"י (בפסקיו סי' ל') סובר דעכשיו יכול לסמוך אטעימה ואף דבהגהות ש"ד כתב דאין לסמוך אלא אאומן יודע להבחין וא"כ א"א בקיאין בכל הדברים הצריכין בדיקה מ"מ הא מהרא"י עצמו סובר דעכשיו יוכל לסמוך אטעימה א"כ כ"א בקי בזה וכדאי המכשירין ניטלה המרה לסמוך כה"ג עכ"ל. הנך רואה דהר"ב ?"ל בתרי טענות בא. א' מדכתב מהרא"י בסי' ל' דעכשיו יכולין לסמוך ע"כ סובר דכל אדם בקי בזה אם טעם מר וא"צ אומן בזה ועוד כדאי הם המתירין לסמוך עכ"פ כה"ג ובאמת שזה סותר למ"ש הש"ך בסי' צ"ו אות ה' וצ"ח דעכשיו יכולין לסמוך אטעימת ישראל דיעבד אי בישלו צנון בחלב או לנודר ומת"ח לא משמע כן וי"ל דהגהות ש"ד סי' פ"ח כתבו בשם מהרא"י ז"ל דאין לסמוך אלחיכה כ"א המומחה ויודע להבחין וה"ט דאף בב"ח ושאר איסורין קי"ל דא"צ קפילא כמבואר בר"ס צ"ח ודוקא עובד כוכבים בעינן קפילא שלא ישקר יע"ש ומ"ש מומחה הוא דבשלמא כשאוכל וטועם הרבה כל אדם בקי משא"כ לחיכה בלשונו לחוד דאין בקי כ"א מומחה וע"ז כתב בת"ח דיש לסמוך אכל הני דמכשירין נטלה המרה עכ"פ כדאי הם לסמוך אלחיכה בזמן הזה אבל לענין טעימת מאכל היתר בזה ודאי כולי עלמא בקיאין ואין צריך אומן ומשום הכי ישראל מהימן ובסימן צ"ח אבאר עוד. ומ"מ כשבא כבד לפני לטעום אין אני סומך על עצמי והיודע להבחין יטעום ויתיר בפשיטות כמ"ש המחבר ורמ"א כאן:

כתב הריק"ש הביאו הפר"ח אות ז' טעמו מקומה והיה מר ואח"כ טעמוהו ולא נמצא מרירות תולין לומר שבלע הכבד המרירות יע"ש ופשוט הוא. ודע דהא דטעימה מהני היינו שיקרע הכבד ובפנים ימצא מרירות כמ"ש המחבר הא לטעום ע"ג הכבד לא מהני דשמא נשפך המרה ע"ג הכבד וטריפה ודווקא שנבלע המרה בכבד מכשירין וכן הביא הפר"ת לשון בה"ג נטלה המרה קרעינן בדוכתא משמע דוקא ע"י קריעה יע"ש. ועיין כה"ג בהגהות הב"י אות י"ג כתב דבה"ג כתב קרעינן והרשב"א והרא"ש ושאר פוסקים לא כתבו כן והתב"ש אות ג' כ' מי שטועם ע"ג הכבד טועה הוא יע"ש וכן נראה לי דהטעם הוא דנבלע המרה בכבד מתחלת ברייתו משא"כ כשיש מרירות ע"ג הכבד ולשון המחבר יורה על זה קרעינן ולא רבותא קאמר נ"ל א"כ לא יפה עושין הטועמים ע"ג הכבד אלא לאחר קריעה חי או צלויה וכאמור. עוד אבאר לך טעימת הכבד אף בבהמה מהני ול"ת דוקא עוף דאיכא דאמרי הואיל ויש מין עופות שאין להם מרה ה"ה ניטלה המרה במין שיש לו כשירה ולא בבהמה דליתא דמאן דמכשיר ניטלה אף בבהמה מכשיר כמו שיראה הרואה בפוסקים ומש"ה כל שיש טעם מר בבהמה נמי כשירה דכדאי הם המכשירין בניטלה לסמוך עליהם בטעימה כמ"ש הת"ח כלל פ"ח והוא פשוט:

עובדא בא לידי בכבדא של עגל שהיה לו מרה כדינו אלא שהיתה לבנה ביותר לא כדרך המרה שדרכה להיות ירוקה ואמרתי לקרוע המרה ולבדוק אם לא יש שם איזה ריעותא כי סובר אני בכ"מ דאיכא ריעותא צריך בדיקה ואף שאני אין מחמיר בשינוי מראה בשאר איברים מ"מ ריעותא הוה ויצאה מהרוב וכשבדקתי יצאו מים זכים צלולים ומתוקים ולא היה כלל טעם מר שם. ואמרתי מאחר שהריק"ש כתב הביאו הפר"ח אות ט' מעשה שהיה יוצא כמין כיס קטן אצל המרה וטעמו ולא היה טעם מר והכשיר דלאו ב' מרות הם אלא בועא יע"ש וכיון דלהכשיר סמך אזה כ"ש להטריף דמרה כשמה ופעולתה להשקיט חמימת הכבד וכשהיא מתוקה אין פועלת. הן אמת שיש להשיב דממעשה דריק"ש אין ראיה דמה"ת להחזיק ריעותא שהם ב' מרות מאחר שהא' כדינה אמרינן אוקי אחזקה ואמרינן שהאחרת בועא היא משא"כ בנדון דידן ומ"מ המעיין בריק"ש יראה קצת דטעמא דלאו מרים הם יע"ש וכ"ת דלא איכפת לן במים דהא האוהל מועד כתב מרה שנתרוקנה והכיס קיים כשירה הביאו הפר"ח אות י"ב התם הדר בריא משא"כ כאן לקותא הוא וסופו לנקוב הכיס וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה והטרפתי מספק  :

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.