פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/לט

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ונהגו. עט"ז הביא דברי בה"ג וקושיא זו הקשו כולן דברי בה"ג אהדדי דכאן משמע דכל ריאה צריך נפיחה ושם דווקא באיגלד. וכפי הנראה דבה"ג כרש"י דאין סירכא בלא נקב וא"כ כמו שצריכין לבדוק משום סירכות ה"ה נקבים המצוין בה וכבר הוקשה להרשב"א במשמרת הבית ל"ה ב' זה והתי' הנכון הוא דלא שכיחא הוא שיהיה נקב בלא סירכא כי מיד יעלה סירכא וא"כ תו לא הוה מיעוט המצוי וכן תירצו רוב אחרונים כן ועיין תב"ש בסימן ל"ו ס"ג ואות ו' תי' דבאיגליד בעינן פושרין ובכל ריאה א"צ כ"א נפיחה כך והטעם לראות איזה מראה או שאר דברים שא"א להכיר כ"א ע"י נפיחה יע"ש. והט"ז תי' דבה"ג לכתחלה קאמר ולא דיעבד. והתב"ש כאן אות ה' דחה זה דבמרדכי משמע דבה"ג מן האוסרים ריאה שנאבדה ולכאורה הייתי אומר דאם נאבדה בלא בדיקה כלל מסירכות הוא מהאוסרין הא בדקוה מסירכות אלא דלא אפקוה לחוץ כשירה דיעבד וכמו שאבאר בש"ך אות ח' ט' בשם השמ"ח גופה אלא שהט"ז אין סובר כן דא"כ אמאי כתב דמה שנרשם בה"ג הוא ט"ס ואמאי והא בה"ג יודה דאם נאבדה אחר בדיקת הסירכות דכשירה וקודם בדיקת הסירכות טריפה. שוב עיינתי במרדכי רפ"ק כתב בפירוש דבה"ג דכתב דאי לא אפקוה לריאה הוה ספק טריפה הוא מהאוסרין אלמא אף דבדק בפנים מסירכות אפ"ה כל דלא אפקה לחוץ טריפה:

כתב הב"ח בתשובה סי' קכ"ז טבח ששחט פרה ויש לו חלב ממנה ורוצה למכור הבשר לעובד כוכבי' ולהשליך הריאה אי שרי החלב והשיב דקודם ג"י אין לחוש דא"נ ימצא טריפה קודם ג"י שרי (כמבואר סי' פ"א) ולחסר ויתיר לא שכיח דבודקין משום סירכות ובועות ואגב בודקין חסר ויתיר תדע דהא בה"ת מתיר בגדיים וטלאים. וכתב עוד אם נמצא מכה ישנה בצלעות שנסרכה הריאה אף קודם ג"י החלב אסור והכלים אין לאסור קודם ג"י דנט"ל מדרבנן עכ"ל. הנה מה שהתיר החלב קודם ג"י יש לעיין קצת דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ושמא יש חסר ויתיר ול"ד לנאבדה בגדיים וטלאים דליתא לפנינו ואי דחז"ל לא תקנו לבדוק כ"א מי שרוצה לאכול בשר א"כ תוך ג"י נמי. ונ"ל דע"כ לא קאמר הב"ח אלא דאיתא לפנינו הא נאבדה ואף אפשר בזרק במזיד הריאה יש להתיר מה שנחלב תוך ג"י כיון דלא גזרו חז"ל על החלב והרי אנו אוכלין החלב בחייה ובשעה שנחלב היה החלב בחזקת היתר אכילה אין לאסור ולומר דהוה מבטל איסור דרבנן כמו שאבאר בש"ך אות ח' ט'. ולמדנו מדבריו דכי אמרינן קודם ג"י אין לאסור היינו בהוגלד לחוד הא כשרואין המכה ישנה בצלעות דמראין הדברים דמכה ישנה מימים ימימה הוא אוסרין עד י"ב חודש. ומה שהתיר הכלים לאחר מעל"ע מטעם דהוי ספק דרבנן כבר כתבנו במקום אחר כיון דספק הוא מן התורה ואח"כ ע"י גלגול הוא מדרבנן אין לומר ספק דרבנן להקל כמ"ש מהריב"ל ח"ג סימן ק"ו ועיין מ"ש באורך בקונטרס הספיקות מזה ובכר"ו אות ד' הסכים להתיר החלב תוך ג"י אם נאבדה הריאה מס"ס ואין אני רואה ס"ס ומ"מ לדינא אמת הוא כדכתיבנא. ומ"ש שם באות ג' דאם שחט השוחט והלך לו וליכא אינש למיבדקיה משום הפסד ממונו התירו כדאיתא ביצה כ"ה יע"ש ולא הבינותי דאם אין ה"מ אסור ולא התירו כאן בהג"ה כ"א בהפסד גדול ואה"נ לדידן במסוכנת בי"ט. והסוברים דנאבדה הריאה אסורה אף בה"מ ע"כ יפרשו ההיא דביצה בבודק הריאה ואין הפשט וניתוח היינו משום שאר טריפות דה"א דבעינן עכ"פ שינתח הבהמה (או שמחת י"ט או גדיים וטלאים):

ב

נופחין אותה. הט"ז אוסר לדידן דנאבדה הריאה בלא ה"מ ובדיקת פושרין א"א בקיאין וכן הוא סברת הב"ח ותב"ש הסכים להלכה באות י"א דכשירה אף לדידן דרוב פעמים ניכר הוא אם היה סירכא היה מבצבץ. ויש לראות בדיקה זו מה היא בשלמא להר"מ ז"ל נאבדה הריאה כשירה ומשום דחשיב ריעותא כיון שהוציא עובד כוכבי' מש"ה בעי נפיחה מה שאין כן לדידן מה מהני נפיחה דלמא סירכא שלא כסדרן ולית להו בדיקה ולמה ליה להט"ז לומר דאנן אין בקיאין בבדיקת פושרין. וראיתי לנה"ך אות וי"ו שהשיג על הט"ז באיגלד כתב וכבר כתבתי בסי' ל"ו בש"ך אות י"א דעובד כוכבים אין דרכו לעשות נקבים והרי מכאן ראיה גמורה דכתב המחבר והן דברי הר"מ ז"ל נופחין ואם נמצא שלימה שרי והא אף יהיה נקב שרי להר"מ והמחבר דנאבדה כשירה אלא דלא תלינן בעובד כוכבים ולענין דינא אם בא עובד כוכבים או ישראל והוציא הריאה באין ה"מ צ"ע לדינא כאמור:

ג

אונה. הט"ז הביא שיטת רש"י ושיטת התוס' וכבר הארכנו בזה למעלה בפתיחה שיטת הראב"ד שלא כסדרן כרש"י וכסדרן בא בלא נקב יע"ש. ואין חילוק בין אם היא דקה או עבה או ארוכה או סביך זה בזה הכל סירכא מיקרי ואוסר בזה:

ד

כסדרן כשירה. עט"ז ולרש"י יש שלשה פירושים הארכנו בו בפתיחה לסימן זה ולתוס' משום דאין סופו להתפרק ולכ"ע נקב בפועל טריפה. הפ"ת אות יו"ד הביא מעשה שהיה מחט תחובה בין החתוכים חציה באונה זו וחציה בחברתה והיה סירכא מכסה כל הנקב ושאלו אותו בעיר טוטאן יע"א מהו דינא והשיב לאסור דטבע הברזל לאכול ולהפסיד בשר ועוד שהסירכא צריך לכסות פי הנקב יע"ש שהאריך. ויפה הורה ול"נ דבלא"ה אנו מחמירין ככל הפירושים ושמא כתוס' ורשב"א ואף דהרא"ש וטור סברי כרש"י כמ"ש השמ"ח ס"ז ובס"ט כ' אם נפחוה ועלתה הסירכא בנפיחה טריפה והביא בשם דמש"א שצריך לבדוק אחר זה א"כ ודאי דמעשה של הפ"ת טריפה הוה דהא הסירכא לא סתמא הנקב דמחט בתוכה. ועוד אני אומר אפילו היה מחט רק בחיתוך א' ולא היה החוד לחוץ רק שוה לחיתוך והסירכא היה מכסה הנקב ונסרכה לאונה חברתה יש לאסור דטעמא מאי דמכשירין והא טריפה שנטרפה שוב אין היתר אלא כתי' הרא"ה בב"ה ל"ה א' דיש נקבים שדרכן להעלות ארוכה היינו בין החתוכים ודבר זה מסור למי שאמר והיה העולם וכמ"ש לעיל בשמו א"כ לא הוה טריפה מעולם דדרך הוא להעלות אח"כ קרום וזה מחמת חולי ולא מחמת מחט וכיון שנטרפה אין תקנה נ"ל ודע דכל זה היינו בה"מ דאל"ה לדידן אין דנין דין שלימה עיין סי' ל"ו בש"ך אות ל"ב בדין מחט בריאה וא"כ ה"נ כאן יש להטריף יע"ש:

ה

וי"א. עט"ז ויראה לפרש דבריו דהך דעה כרש"י דאין סירכא בלא נקב וצריך בדיקה שמא לא סתמא הסירכא כל הנקב ודייק לה מדאמר שלא כסדרן לית בדיקה משמע הא כסדרן מהני בדיקה דאונה חברתה לחוד לא חשיב סתימה וב' הגנות צריך אונה חברתה וקרום הסירכא וז"ש ס"כ יראה דצ"ל סי' ח' ריאה הסרוכה לדופן דבעי' דוקא סביך ודופן לחוד ל"מ ה"ה כאן ומ"ש דאמרי' בגמ' דהך בדיקה בפושרין בגמ' לא אמרינן כן אלא במ"ח א' אתון אהא מתני לה אנן אדרבה הני תרתי אונה לית להו בדיקה ר"נ בדיק ליה בפושרין ומתקיף ליה דאי האי אינקב טריפה כו' וממילא לאותן דאומרין דכסדרן בעי בדיקה היינו פושרין דוקא. ומ"ש דהך דס"ג בעינן פושרין אף דבאות ו' פסק דא"א בקיאין מ"מ בה"מ שרי ולזה עכ"פ בדיקת פושרין בעינן דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן זה נראה לי בכוונתו כאן:

ו

שאין. עט"ז העלה דבס"ג וסימן ל"ו באיגלד אסור. והש"ך בנה"ך חולק באיגלד ומכשיר. והנה מה שאנו ממעכין שלא כסדרן ושמין רוק עיקר הוא המיעוך ורוק הוא להחמיר ואם לא בדקוה ברוק ונאבדה או נקרע דעת השמ"ח סעיף ל"ו ותב"ש אות נ"ד דאסור אפילו דיעבד וכבר כתבנו בסימן ל"ו דיש לדון בזה ובה"מ יש לצדד להקל. אמנם עתה ראיתי שיש מקילין בסירכא שלא כסדרן אם נקרע ולא נבדקה במיעוך ומשמוש דאומרים אוקי אחזקה דאפשר היתה עוברת וחלילה להזכיר זה כמ"ש הב"ח סימן ל"ו שלא כסדרן בחזקת טריפה קיימא כ"ז שלא עברה ע"י משמוש ולא הייתי צריך לכתבו מרוב פשיטותו אלא שקצת תולין עצמם באילן גדול ואני אומר שקר בפיהם ושום אדם לא יאמר זה ומיעוך גופא קולא גדולה היא. ויש לראות מה זה שכתב הט"ז בסי' ל"ז אות ג' בסירכא מתוך בועה למטה מחציין לא הוה ב' לריעותא לרש"י נקב הוה א"כ הוה ריעותא מיקרי ועוד הא כסדרן י"א דבעי בדיקה ולדידן דא"א בקיאין הוה עכ"פ ריעותא כיון דאיכא פלוגתא ולזה י"ל דלא הוה ריעותא אלא כשהפסול ברור ולא מחמת שא"א בקיאין והראשון קשה ואולי סובר העיקר כתוס' ויש לעיין:

ז

אפילו מפולש. עיין ט"ז דבעינן שיהיה הסירכא למטה מחציין דוקא הא אם הולכת באלכסון וראשה הא' למעלה מחציין טריפה. וכן אם הבשר מקמיט שהסירכא קצרה טרפה ופשוט הוא וכ"כ בשמ"ח סי"א ותב"ש אות כ' יע"ש:

והנה הט"ז האריך בכאן ותוכן כוונתו דמ"ש רמ"א קרום (שקורין טיל"א) עד אמצעיתו דשרי היינו כסדרן כמ"ש רמ"א וכסדרן מורה לא מחידוד לחידוד כמ"ש המחבר דמחוד לחוד הוה שלא כסדרן ולפ"ז דלא כב"י דכתב בספרו הארוך דמש"ה הביא דין דטיל"א להכשיר אפילו מחוד לחוד להכשיר ורמ"א לא כ' כן. וסיים הט"ז דמ"מ אף למעלה מחציין כשירה עד הראש. וכ' השמ"ח סי' י"ז ותב"ש אות כ"ד דאפילו שיפולי בכלל כשירה לט"ז וש"ך ועוד דאם לא כן למעלה מחציין היה להם לאסור דאנו מחמירים ואומרים למעלה מחציין הוה בכלל שיפול עכ"ל. הנה לא ידענא דא"כ אכתי איך כתב רמ"א כסדרן ושיפול לא הוה בכלל כסדרן וי"ל:

אמנם לעיקר דינא יש לעיין מהא דנוהגין לאסור למעלה מחציין כמ"ש רמ"א כאן בסירכא אם הוא דוקא בחלון הא בלי פילוש אף למעלה מחציין כשירה ואין חילוק בין קרום שקורין טיל"א לסירכא עבה וכן משמעות יש"ש סי' כ"ה דהטעם למעלה מחציין טרפה מאחר שבמקום עיקר חיבורן נתפרדו ולמעלה מחוברין סופן להתפרק משמע הא כל שהם סרוכין מראשן לסופן ש"ד ואדרבה הטו' הביא בשם ר"ח דיותר טוב אם כולה סרוכה מאם נפרד במקצת ונהי דאנן לא קי"ל כן מ"מ אין לנו להטריף אם דבוקה מעיקרן עד למעלה סמוך לשיפולי ונהי דאם אף בשיפולי נדבקה אין לי לומר להתיר ודוקא קרום שקורין טיל"א י"ל להתיר מ"מ עד השיפול לא ידענא מקום לחומרא זו. וראיתי להשמ"ח ותב"ש אות כ"ה הרגיש בזה קצת. ואני לא ידעתי אם הבודקים מחמירים בזה למה ורמ"א לא כתב עד חציין אלא באיכא חלון כנראה מיש"ש. ומ"ש רמ"א ויש להכשיר אם הוא מעיקר האונות עד חציין אפילו הוא מפולש אמה דסמוך קאי הא בלא חלון י"ל אפילו למעלה מחציין ואף הב"ח לא קאמר שיש חילוק בין טילא לסירכא אלא למעלה מחציין. אמנם לדינא ח"ו לסתור המנהג שנהגו באלו המדינות לאסור למעלה מחציין אף בלי פילוש זולת קרום שקורין טיל"א וכאמור:

והנה המעיין בטור יראה להדיא דהביא דעת ר"ח להכשיר כסדרן היינו שדבוקה בלי פילוש הא בפילוש בין בעיקרן ובין באמצעיתן ובין בסופן טריפה לדידיה ולפ"ז אני תמה על מ"ש הט"ז ובסי' ל"ו אות ג' דסירכא מבועא למטה מחציין בלי חלון כשירה ובחלון יש מטריפין הוה ב' לריעותא וטרפה לא ידענא מי הם המטריפין אם הר"ח הא גם בלי פילוש למטה מחציין כל שלמעלה מחציין פרודות טרפה לר"ח וב' לריעותא מיקרי ואף אם יש באיזה פוסק בחלון למטה מחציין טריפה מ"מ איך כתב בלי חלון לא הוה ב' לריעותא והא תלי טעמא דליכא חולק והרי הר"ח חולק ואם לומר שדבוקה עד למעלה קרי דליכא חלון זה לא ניתן להאמר בדבריו דמשמע כל שלמטה דבוקה בלי פילוש אף שלמעלה מחציין פרודות לא הוה ב' לריעותא וצ"ע בדין זה וכמ"ש הט"ז בסי' ל"ז (ולדידן לפי המנהג למעלה דבוקה טריפה בלא"ה) ומכ"ש כפי מ"ש הרמ"א דא"א בקיאין בבדיקה וסברתו הוא לדינא דבעי בדיקה כמו שיראה הרואה בד"מ ואף דלא קיי"ל כן ומ"מ ב' לריעותא מיקרי אלא שבזה כתבנו לעיל דבשביל שא"א בקיאין לא הוה ב' לריעותא. והנה אגב אורחין אמרתי מ"ש רמ"א וי"א דצריך בדיקה הוא מטעם שסוברים כרש"י ובעי בדיקה דשמא לא סתם הנקב ומאן דלא בעי בדיקה סובר כתוס' והב"ח כתב דמאן דלא בעי בדיקה סובר נמי כרש"י ומ"מ לא מחזקינן איסורא לומר שמא לא סתמה כל הנקב אבל הא אין לומר דמאן דבעי בדיקה סובר כתוס' זה ליכא למימר כלל דטורח זו למה ומה מהני דהטעם דסופו להתפרק אלא שראיתי לס' מקום שמואל סי' ט' האריך וכתב שני פעמים דלהרשב"א והר"ן דסופן להתפרק בכסדרן בעי בדיקה אם אין סופן להתפרק כנראה להמעיין בב"י עכ"ל ובמחילה מכבודו לא ידענא מה קאמר דהמעיין בב"י ובכל הפוסקים מבואר ההיפך גם הרשב"א כתב בפי' בקצר דא"צ בדיקה כסדרן גם מ"ש שם אין אנו בקיאין בחוט בשר מקיף וכדומה האריך שם אין להם מקום דמה בקיאות יש לראות אם חוט בשר מקיף יע"ש. ולענין מ"ש למעלה אם סרוכות מעיקרן עד למעלה מחציין ראיתי משמעות הב"ח לאסור במדינתינו ומ"מ ראיתי להשמ"ח גופא סי"ד ואות ח"י שיש להקל היכא שאין מנהג עד אצבע מהשיפול יע"ש ועמ"ש בש"ך:

ח

או. עט"ז ומ"ש דמשמע היינו מדכייל בהדדי משמע דקאי אלמעלה ג"כ בסירכא דאין חילוק אף בחלון ובין אונא לאומא נמי כשר אבל אין לומר מדנקט רמ"א עד אמצעיתו היינו חלון דז"א והב"ח כתב כן על סמ"ג ועל הסמ"ג גופא יש לראות כיון דיש חלון תו לא הוי קרום כ"א סירכא כמ"ש הב"ח ואולי שלהניח עיקרן ולהתחבר למעלה מחציין זה הוה סירכא אבל אם מחובר מעיקרו אף שיש שם חלון הוה קרום וצ"ע. ומ"מ לדינא העלה הט"ז לאסור בחלון בין אונא לאומא והשמ"ח סי"ט היקל בה"מ בין אונא לאונא ומיהו ע"י מיעוך ודאי מהני וזה פשוט:

ט

אם יש עט"ז הנה הב"י כתב אם נדבקו האונות ומאותו הדיבוק יוצא סירכא ודבוק לאונא או לאומא (כי כתב דינו בסירכא כפולה בין אונא לאומא) כשר דהוה ס"ס שמא סירכא כפולה מהליחיות הסירכא באה ולא מריאה ואת"ל מריחה שמא ראשה הא' הוא ג"כ במקום שראש הב' נאחזת והוה סירכא מינה ובה דכשירה הביאו הש"ך אות י"ז והט"ז אוסר באם דבוקה לשום מקום ולכאורה הטעם כמו שהראה לס"ט אות י"ד דסירכא מינה ובה אסורה כמ"ש בא"ט וא"כ ליכא אלא חדא ספיקא שמא מהליחות הסירכא באה וא"ל טרפה ולפי דבריו אנו למדנו דאוסר סירכא מינה ובה וכן פי' התב"ש אות כ"ג דעת הט"ז כאן דמשו"ה אוסר בכפולה ודבוקה דאוסר מינה ובה והפר"ח אות י"ד הסכים לט"ז ולרש"ל להטריף מינה ובה. והנך רואה מדברי הט"ז דכל שדבוקה למקום אחר אף בין החיתוכים ולמטה מחציין טריפה מדלא מצא מקום להכשיר כ"א סירכא כפולה תלויה הא נדבקת לשום מקום טריפה וכ"כ הפר"ח באות י"ד וכ"כ בשם מהריב"ל ח"ב סי' פ"ט וטעמא רבה איכא דבשלמא דבוקה מחיתוך לחיתוך יש ב' הגנות והקרום הולך וחזק משא"כ מינה ובה גרע לענין זה ואפילו תלויה מבין החיתוכים גרע מדבוקה לענין בועא עסי' ל"ו. אמנם כן קשיא לי דנהי דאמת כן הוא מ"מ כאן הוה ס"ס שמא מהליחות הסירכא ושמא ראשה הא' מהאונא והשני לאומא בין החיתוכים למטה מחציין אלא דבהא הט"ז לשיטתיה באות ח' דבין אונא לאומא בחלון אוסר וליכא אלא חדא ספיקא שמא מהליחות הוה סירכא ומ"מ קשה דהא רמ"א כללא כייל אף בין אונא לאונא וע"ז קאי הט"ז וזה י"ל. ומה דקשיא לי עוד בגווה הא הט"ז דרך פירוש על רמ"א כתב כן ורמ"א מכשיר הוא סירכא מינה ובה בס"ט ואמאי אמר כאן דווקא תלויה ועוד קשיא לי אף לט"ז דאוסר סירכא מינה ובה לא הוה אלא מספיקא שמא הלכה כרש"י דלתוס' ורשב"א ושאר פוסקים דיש סירכא בלא נקב וסופו להתפרק אין סברא לאסור סירכא מינה ובה כמבואר [?טז] וא"כ אכתי הוה ס"ס שמא מהליחות הסירכא ושמא סירכא מינה ובה כשירה וליכא למימר דהוה משם א' דאדרבא ס"ס דב"י הוה קצת מש"א כמ"ש התב"ש שמא מהליחות הסירכא ושמא מינה ובה הוא מהליחות הריאה משא"כ למה דכתיבנא קשיא דשמא מהליחות הסירכא ושמא הלכה כתוס' ורשב"א דיש סירכא בלא נקב אם לא שסובר דעיקר כרש"י וא"י למה הא כמה פוסקים כתוס' ואין הכרע ומידי ספיקא לא נפקא. ואפשר דט"ז לאו דוקא קאמר שאין דבוקה כלל אלא שאין דבוקה לגב אומא או אונא או למעלה מחציין דהשתא איכא תרי ספיקא לאיסורא שמא מחיתוך לגב ושמא מינה ובה וכרש"י ושמא מליחות הסירכא ושמא כתוס' ולו יהיה ספק השקול אסור הוא ול"ד לב' אומרים בגבה וב' אומרים בחיתוך דכתב לקמן אוקמיה אחזקה דהתם אין ריעותא משא"כ כאן יש ריעותא וכדבעינן למימר קמן בעז"הי. ותדע דהכין הוא דהא נסרכא הכפולא להסירכא עצמה ודאי כשירה לכ"ע כמ"ש השמ"ח סט"ו א"כ לאו דוקא הוא. ומ"ש הט"ז דלא מהני מיעוך ומשמוש בזה כדין ב' לריעותא יש לראות למטה מחציין באין חלון לא הוה ריעותא כמבואר סי' ל"ו אות ג' בועא כו' ועוד דמשם א' לא הוה ב' לריעותא ואולי סובר דסירכא כפולה שנדבקת למטה מחציין או לגב הוה ריעותא גדולה ומיעוך קולא גדולה ומש"ה בהצטרף אליה ריעותא כ"ד הוה ב' לריעותא ועיין בסי' ל"ו מדיני ב' לריעותא. אמנם השמ"ח בסט"ו התיר ע"י מיעוך דהיינו אם הסירכא העיקרית אזלא ע"י משמוש אבל אם הכפולה לחוד עברה לא ועיין ש"ך אות י"ז שהוא התיר אף דבוקה לגב או למעלה מחציין דאזיל לשיטתיה באות כ"ז שהתיר מינה ובה באופן שלמידין דאם כפולה לסירכא עצמה או בחיתוך למטה מחציין אף הט"ז יודה דכשרה כ"פ בדבוקה למעלה מחציין או לנקב לט"ז טריפה ולא מהני מיעוך ולש"ך כשירה בלא מיעוך והשמ"ח הוא המכריע ע"י מיעוך להתיר בין נסרכה הכפולה ראש השני למעלה מחציין או מגב האונה דלא הוה ספק ספיקא יע"ש והמיקל על ידי מיעוך לא הפסיד:

י

בגב. עט"ז והראה מקום לסימן י' אות כ"א ושם נאמר אף לדידן דנאבדה הריאה טריפה כאן הא נבדקה כהלכתא ומה"ת לומר שהיה בגב יותר מחיתוך. ואף דכתב הרמ"א בסימן נ' ריעותא מחיים לא אוקמיה אחזקה הא כתב הט"ז בסוף סימן מ"ח דהתם שכיח לאיסורא טפי במים בראש משא"כ כאן ולשאר תירוצים נאמר דלית כאן ריעותא כלל אי היתה נפוחה ביותר היה בחיתוך וריאה זו לא היתה בחלקו של טורף עיין תב"ש כ"ט:

יא

לכל. עט"ז כתבו האחרונים ב' וורדות ונסרכו מזה לזה טריפה ולא מהני מיעוך שמ"ח סכ"א ובל"י אות כ"ג והטעם דלב שוכב עליהן ודוחקן ומ"מ נראה פשוט דווקא כה"ג הא עינוניתא לחודיה שנסרך לכ"מ מהני מיעוך וכן משמע מש"ך אות מ"ז וכן כתב בשמ"ח סל"ז דאף וורדא מהני מיעוך ועיין מ"ש בסי' ל"ו מחודש י"א ב' וורדות וסירכא לא הוה ב' לריעותא היינו שאחד מהן נסרך לכיס ולא זה לזה. עוד הביא הפר"ח ושמ"ח בגדיים וטלאים לפעמים יש וורדא ע"ג גידים ולפי שלא מצוי ולא ראיתיו לא הארכתי בו יע"ש:

יב

שאינה דבוקה. עט"ז ור"ל לתו' א"ש דאין סופו להתפרק ולרש"י אמרינן דהפשטות ליחה הוא מדלא נסרכה למקום אחר. ומ"ש דבדיקה מיהא בעי כמו סירכא עוברת ע"י מיעוך הקשה עליו התב"ש בשלמא התם לראות אם אין מבצבץ משא"כ כאן דהסירכא עדיין תלויה למה לי בדיקה וכ"ת שמא לא סתמה הסירכא כל הנקב הא כסדרן לא בעי בדיקה ולא חיישינן שמא לא סתמה כל הנקב אלמא אורחיה לסתום כל הנקב יע"ש וע"כ נ"ל דה"ק צריך לנפחה שמא עולא הסירכא בנפיחה דטריפה כמבואר בס"ט בהג"ה וה"פ אף עוברת ע"י מיעוך דמחזיקין לריר אפ"ה בעי בדיקה כ"ש תלויה דאף דמחזיקין לריר מ"מ כל דמצי לברר מבררינן וגם השמ"ח כתב דא"צ רק עיונא בעלמא ונפיחה אם לא תעלה בנפיחה. והבל"י באות כ"ט כתב דצריך להעביר הסירכא ולבדוק וזה לא שמענו מעולם והעיקר כמ"ש כאן וכמ"ש השמ"ח דא"צ. ומכאן תראה מדמשוה הט"ז סירכא עוברת עם תלויה דאם לא נפח בעוברת ע"י מיעוך כשירה דיעבד. ואמנם השמ"ח כאן סל"ו ובסי' ל"ו בתב"ש אות כ"ב דאם לא נפחה לעוברת ע"י משמוש טריפה והוכיח מב"ח סי' ל"ז גבי אם נמצא נקב במקום סירכא וכבר כתבנו שם שיש לדחות זה דהתם אמרינן דלא שכיח כ"כ להתירא מש"ה בנמצא נקב לא תלינן בידא דטבחא משא"כ בלא בדיקה וע"כ בה"מ וודאי יש להתיר אף שלא בדק ברוק וכאמור:

יג

מטינרי. עט"ז ויש לספק בדבריו אי דווקא דבוקה למקום אחר דהיינו שלא כסדרן הא מינה ובה כשירה כמו תלויה מטינרי והראיה שהביא דאדבוקה לא שייך לומר כשר דעכ"פ מיעוך בעי ואלו דבוקה מינה ובה לרמ"א א"צ כלום ואף הט"ז דאוסר לקמן אות י"ד בדבוקה יש לצדד ע"י מיעוך להקל כאן ומ"ש למטה מחציין מטינרי בעי מיעוך לאו אבועה קאי דהתם אי איכא חלון לא מהני מיעוך ואי לית חלון לא בעי מיעוך אלא אטינרי קאי אפילו בחלון דלא הוה ריעותא כ"כ טינרי בזה מהני מיעוך ומשמוש וכן פי' השמ"ח סמ"ד דבריו. ועיין מ"ש בסימן ל"ז אות ג'. והט"ז מפרש להג"ה שבבדיקת הר"ץ דמכשיר בבועה למטה מחציין היינו אף בחלון ובזה אין הלכה כבדיקות כמ"ש בנה"ך בסימן ל"ז. ושאביו ז"ל מוקי לההיא דהר"ץ בליכא חלון. ומ"ש דכשר משמע בלי בדיקה ואף דכתב לעיל באות י"ב דתלויה בעינן בדיקה היינו למנהגא בעלמא ואי לא עביד כשירה כמ"ש:

יד

או באומה עצמה. משמעות הט"ז דסובר כרש"ל מינה ובה אסור וצריך מיעוך וכ"כ בנה"ך עליו ואין מכאן הכרע כ"כ דהביא דברי רש"ל לומר דבאין ה"מ אסור ומ"ש דשמא בחייה היתה נפוחה ביותר ומקמיט הבשר הא מנא לן לא לאחזוקי איסורא אדרבא אמרינן בהמה בחייה בחזקת היתר עומדת ואולי לסניף כתבה דהוה ספק ספיקא לאיסורא שמא הלכה כרש"י ושמא גם לתו' אפשר בחייה היה מקמיט והוה מתפרק ומשום הכי יש לאסור ובאות ט' כתבנו למאן דאוסר סירכא מינה ובה גרע מדבוקה דאלו התם למטה מחציין כשירה בלי מיעוך ובמינה ובה למאן דאוסר אף למטה מחציין בעי מיעוך דלא שייך הקרום הולך וחזק יע"ש מ"ש:

עוד הביא דברי יש"ש בענין סירכא מחיתוך ערוגה לקנה שהוא שומן הוורד או מחיתוך ערוגה לחיתוך ערוגה שכנגדה העלה דבעי מיעוך ומשמוש ויש לראות מה זה שכתב דבעי בדיקה הא אנן מכשירים שם בלא בדיקה וי"ל דה"ק דאנשי קנדיא סוברין כסדרן א"צ בדיקה כתוספות דהטעם סופו להתפרק וכסדרן אין סופו להתפרק א"כ ה"ה מחיתוך ערוגה לחיתוך או לקנה דאין סופו להתפרק משא"כ לדידן העיקר דצריך בדיקה כסברת רש"י דאין סירכא בלא נקב אלא דנהגו להקל דמסתמא סתמה הסירכא כל הנקב מחיתוך ערוגה לערוגה שאצלה י"ל דאין כאן כ"כ ב' הגגות דהתם החיתוכין מדובקין יחד לא הוה קרום מחמת מכה משא"כ כאן הוה קרום מחמת מכה כנ"ל דבריו:

טו

כל מקום. עט"ז בענין הנענוע יש קולא וחומרא קולא אם ניתקה באמצע תולין להקל וחומרא דווקא אם נסרך לשומן הלב הא מאונא לאונא לא מהני נענוע ובמיעוך ביד שאנו נוהגין אף אם נסרכה אונא לאונא שלא כסידרן מהני וחומרא דצריך להסיר כל הסירכא ולא יהא נשאר שום דלדול ורושם כלל וכמו שיתבאר. וסיים דלא יסמוך על הנענוע אלא חכם גדול ואנו לא ראינו מימינו מי שנהג הקולא בנענוע אלא במיעוך ומשמוש וכ"כ השמ"ח סל"ו ומיהו אם הכניס הבודק ידו וניתקה סירכא בנחת ולא נודע מקומה איה כשירה דאנו אומרים דריר בעלמא היה אבל אם נשארה מחוברת במקום א' אף בדופן אסורה. וה"ה דאם מכניס הבודק ידו תחת הסירכא ולא הגביה ידו כלל וניתקא הסירכא אף שניתקה באמצע יש להכשיר בבהמת ישראל ובודק ירא ה' מרבים כמ"ש הש"ע ועיין שמ"ח:

ולענין כל מקום שמוזכר בהמת ישראל דווקא כתב השמ"ח סמ"ד דלא הוה בהמות ישראל בשביל שנוטל השוחט הכרכשות מהם או מפסיד קצת אא"כ צריך בשר לע"ש או לצורך גדול דינו כבהמת ישראל עכ"ל וכתב שכן הוא בלבוש ופר"ח ועיינתי בפר"ח אות כ"ז השיב על הרדב"ז שהתיר בשוחט שנוטל שכר מהכשירות וכתב הפר"ח שאין לסמוך עליו כלל ועוד דאין מפסיד שעובד כוכבים ישחוט אחרת ולפ"ז היכא דמפסיד השוחט שיש חוק קבוע לשחוט דבר קצוב בכל שבוע אפשר הוא כבהמת ישראל ומ"מ אין לסמוך ע"ז ועיין לבוש. אמנם בכה"ג ראיתי מביא אם יש לו שכר מכשירות או שכר הגאביל"ה הוה כבהמת ישראל יע"ש:

טז

בזריזות. עט"ז דרש"ל כתב דווקא אם משים ידו בנחת לתוך הטרפש וכל סירכא שמנתקת ולא נודע מקומה איה ולא נשאר ממנה כלום אז רירא הוה וכשירה וכבר נתבאר זה לעיל:

יז

ליזהר. הט"ז הזהיר בזה רק לגלגל בין אצבעות ורוק הוא לחומרא ולא לקולא כמבואר בגמ' דהני תרתי אוני דסריכי להדדי לית להו בדיקותא אלא שאנו מקילין ע"י מיעוך ואומרים דריר בעלמא הוה ובדיקת רוק לחומרא שמא תבצבץ:

והנה מיעוך זה רבו המתפרצים עתה בעו"ה. ויש לספק טובא אם בעינן שלא נשאר שום דלדול סירכא משני קצוות הסירכא אם נסרכה מאונה לאונא ואם נסרכה למקום אחר אם עברה ראש א' במקום שדבוקה לריאה די או אף אם מיעכה באמצע ע"י גלגול היד ונשארו שני ראשין מחוברין די דוודאי רירא הוה דסירכא כל היום לא תנתק כמ"ש הפוסקים:

הנה התב"ש אות נ"ד כתב דצריך שלא יהא נשאר שום דלדול בריאה דאל"כ מה יועיל בדיקת הפושרין כיון דנשאר הסירכא שם וכתב אף דמיש"ש ורא"ש משמע כל שניתקת באמצע הוה ריר מ"מ לדינא צריך להסיר מכל. ואני אומר דהם אפשר איירי באם שעוברת ע"י הכנסת יד הבודק בפנים כמבואר בש"ע סי"ג הוא דמחזיקין לריר הא משא"כ כשמגלגל באצבעותיו. ועכ"פ נ"ל דוקא בגוף הסירכא אם ניתק ע"י גלגול. ולא מהני אם בראשה הא' ניתקה ע"י גלגול דודאי אין סירכא בלא נקב בראשה הא' ובראש הב' היא מסתרכת למקום שלם ושם באמת לא הוה כ"א ריר במקום שמדובקת לריאה א"כ אין ראיה מה שניתקה בראש הא' מריאה. ודע שראיתי שוחטי זמנינו נוהגין קולה שנוטלין הסירכא בצפרנים וקולפין מריאה ולדעתי סומכין על הקולא ששמין רוק ופושרין וכבר ידעת מ"ש הט"ז דמאכילין טריפות בישראל. ועכ"פ זה נ"ל באם ניתקה גוף הסירכא ע"י מיעוך אז יכולין לקלוף מגוף הריאה שלא ישאר דלדול ולשום רוק ועיין כר"ו כתב אשרי מי שלא אכל מסירכא יע"ש באות י"ג ועיין ב"י ופ"ת אות י"ט משמע דצריך להסיר הסירכא מכל וכל:

כללא דמלתא סירכא תלויה ומינה ובה נוהגין במדינות אלו להתיר ועכ"פ נראה דצריך נפיחא כדין ריאה שנולד בה ריעותא ועיין בר"מ פי"א מה"ש הי"א שכתב מעולם לא נפחנו ריאה בספרד ומערב אא"כ נולד לה ריעותא ובסט"ו כתב דסירכא תלויה בודקין בנפיחה ובכ"מ כתב שם דרשב"א מתיר בלא בדיקה כלל והוא בתה"א ל"א א' ופסק בש"ע כרשב"א דא"צ נפיחה ורמ"א בהג"ה ס"א דסירכא עוברת ע"י מיעוך צריך ניפוח ונרשם רמב"ם ומרדכי ואפשר דכולה מלתא כהר"מ דכל שיש ריעותא צריך נפיחה וכמשמעות הש"ך באות ה' שם. ואני תמה על התב"ש במ"ש על הט"ז אות י"ב דסירכא תלויה בעי בדיקה והלא דבריו ברור מללו שעל מ"ש הש"ע ואינה צריכה בדיקה כרשב"א כתב דלרמ"א שהגיה לעיל דעוברת צריך נפיחה משום ריעותא וכר"מ ז"ל דכל שנולד ריעותא צריך בדיקה ומהראוי היה להניח כל הריאה בפושרין עיין פרישה ודרישה אלא שאין נוהגין כן וא"כ ה"ה סירכא תלויה צריך נפיחה עכ"פ ומה שהקשה אמאי לא בעינן בכסדרן נפיחה י"ל התם דרך להעלות ארוכה ששוכבת זע"ז מתחממים וסתם כל הנקב כמ"ש הרא"ש משא"כ כאן שמא לא סתם כל הנקב ועוד דטעמא לאו משום הכין אלא דאיכא ריעותא משא"כ כסדרן לאו ריעותא מיקרי כלל וכדאמרן. ומ"ש התב"ש בשם הב"ח דנפיחה לעיל שמא לא מיעך כראוי ושמא יש נקב הט"ז אין סובר כן אלא הטעם משום ריעותא הוא ואני תמה עוד אדמקשה על הט"ז אמאי לא שם תלונתו על הר"ת ז"ל שגם הוא מצריך נפיחה לתלויה אלא וודאי כדאמרן ובלא הסרת הסירכא כלל. גם מינה ובה נוהגין במדינות אלו להקל כמ"ש הש"ך ז"ל וקיל מינה ובה שא"צ לעיין בצלעות ובתלויה צריך עיונא בצלעות כמ"ש בהג"ה ס"ט כמ"ש בש"ך שם. ומיהו אם לא עיין ולא נפח בין בתלויה ובמינה ובה כשירה דיעבד וכ"כ שמ"ח ואף בוורדא אנו נוהגין למעך כמ"ש השמ"ח סל"ז ובל"י בשם ע"י באות ל"ט ורמ"א ה"ק י"א בוורדא ולי נראה כסברא א' שאין למעך בוורדא ובשאר כו' ולאו מטעמא דוורדא רכה היא אלא דהוה שלא כסדרן וסיים במדינות אלו נהגו להקל ואין חילוק והיינו אף בוורדא ובלבוש סי"א החמיר קצת בוורדא והמנהג להקל וכדאמרן. גם צריך להניח רוק או פושרים ולא צוננים. ובאלו סירכות המבוארים ס"ז עפ"י הגהות רמ"א נוהגין להקל בלי מיעוך וכך וורדא בשורש שלה מכשירין בלי מיעוך וכל ב' לריעותא לא מהני מיעוך:

יח

ואין חילוק. וסיים הט"ז דלאו כללא הוא דסירכא דבוקה מהבועה או מטינרי אין למעך וה"ה כל ב' לריעותא. ומיהו אין שווין דאלו מבועא למטה מחציין בחלון לא מהני מיעוך ומטינרי למטה מחציין בחלון מהני מיעוך כמ"ש באות י"ג והנך רואה מדבריו מדכתב סירכא דבוקה מבועא לא מהני מיעוך משמע הא תלויה מבועא מהני משמוש כמ"ש השמ"ח בסי' ל"ז ס"ב ותב"ש אות ד'. ומפרש דברי הט"ז שם אות ב' במ"ש וכ"ש דבוקה דבתלויה מהני מיעוך בה"מ ולא בדבוקה הן אמת שי"ל רבותא נקיט ל"מ תלויה מבועא דהוה ב' לריעותא אלא אפילו דבוקה דה"א שראש הא' הנסרך במקום אחר הוא העיקר הסירכא וראש הב' במקום בועא הוא רק ריר וסברא כזו דברו בו ז"ל מ"מ הלשון יורה כמ"ש התב"ש וצ"ע בזה ובש"ך אבאר עוד:

מעשה היה בסירכא שלא כסדרן ועברה ע"י מיעוך וראו שקרום העליון מריאה היה נקוב ושמו רוק ולא בצבצה כי הקרום הב' שלם היה ושאלו אותי מהו דינו. ואמרתי שיש להטריף דניקב עור העליון וודאי ריעותא מיקרי וסירכא עליה מדין ב' לריעותא לא נפקא עיין שמ"ח סימן ל"ו ס"ד בועא על נקב דהוה ב' לריעותא יע"ש ואף דהתם בלא"ה עור העליון ניקב ועור הב' הוה קרום הבועא מכל מקום הוא ז"ל כתב דב' לריעותא היה וכן נכון דוודאי בעור א' נקוב הוה ריעותא תדע דהא רב ושמואל סברי חולין מ"ו קרמא עילאה עיין תוס' שם וכל היכא דאיכא פלוגתא ריעותא מיקרי ועוד סירכא זו ר"ל שלא כסדרן בחזקת איסור עומדת כמ"ש הב"ח בסימן ל"ז וכיון שנמצא נקב בעור העליון חיישינן שמא תחתון קרום עלה מחמת מכה ואף דבעלמא לא חיישינן כאן חיישינן כיון שסירכא מעידה עליו וכאמור נראה לי:

שאלה ב' אונות סרוכות זו לזו אחת ארוכה ואחת קצרה ובקצרה הוא למטה מחציה דידה ובארוכה למטה מחציה דידה יוצאת מטינרי ועברה מחד צד ע"י מיעוך ובמקום הטינרי לא עברה ע"י מיעוך מהו הדין ושמעתי אומרים כיון דעברה מצ"א ע"י משמוש הוה ליה תלויה מטינרי דכשירה ולא אאמין אם יאמר אדם דבר זה. הרי בתב הט"ז בסי' ל"ז אות ב' דבוקה מטינרי לא מהני מיעוך. ואף למטה מחציין דמהני מיעוך מטינרי ביש חלון כמ"ש הט"ז אות י"ג כאן וכמו שפירשתי דבריו שם מ"מ בעינן שיהא עוברת מב' צדדין ולא נשאר שום דלדול כמ"ש בדיני מיעוך:

והנה הדין נחלק לב' דינים. הדין הא' אם לא היה כאן טינרי כלל והיה הסירכא בכל א' למטה מחציה ומ"מ במקום שהסירכא מחוברת בארוכה הוא נגד הקצרה למעלה מחציה של קצרה הדין פשוט דהוה כלמעלה מחציין ועיין שמ"ח סי"ב כתב בפשיטות דהוה שלא כסדרן דארוכה בראש הסירכה שלה ליכא מאן דסותם דקצרה הוה לגבי דידה למעלה מחצייה ואינה סותמת לארוכה יע"ש. והנה לתוס' דסופו להתפרק אם כן למעלה סופו להתפרק דארוכה אין סמוכה לקצרה שם ולרש"י ליכא מאן דסותם לארוכה ואף דספיקא הוא שמא עיקר הסירכא בקצרה למטה מחציה וראש הב' בארוכה הוה ריר דנהי דאין סירכא בלא נקב מ"מ לאו ב' ראשים הם כך אלא א' מהן והשני נסרך במקום שיפגע א"כ היה ראוי להכשיר גם ז"א חדא דספיקא כי הא מחיים לא אמרינן אוקי אחזקה ועוד דמ"מ למעלה בארוכה יהא נפסק והעד דלרש"י כן הוא דאם הולכת באלכסון בעינן שראש הב' יהיה למטה מחציה וכאמור. ובענין אם מהני מיעוך ודאי מהני כמו שלא כסדרן. אמנם כאן דיוצאת מטינרי יש לעיין ונאמר דמהני מיעוך דהא טעמא דלא מהני דהוה ב' לריעותא. ואף דתלויה מטינרי כשירה וע"כ טינרי לאו ריעותא הוה אלא כיון שהמיעוך קולא גדולה הוה בהצטרף אליו ריעותא כ"ד אוסרין כמ"ש כל זה השמ"ח בסי' ל"ז ס"ד וכמו שביארנו שם וא"כ כאן אדרבה רוב פוסקים מכשירין אף למעלה מחצין עד אצבע סמוך לשיפולי דהוה בכלל כסדרן כמו שכתב השמ"ח כאן ס"י דבמקומות שאין מנהג יש להכשיר ואין לסמוך על מנהגן שנהגו להתיר עד אצבע סמוך לשיפולי אם כן טינרי לחוד לא הוה ריעותא ועכ"פ מיעוך מהני והיינו אם עברה מב' ראשיה מצד הטינרי ומצד הב' ע"י קליפה עכ"פ כמו שביארנו למעלה ואף דא"א למיבדקה בנפיחה כבר כתבנו דאין מעכב וראיה מט"ז גופא דכתב דהוה ב' לריעותא ותיפוק ליה דא"א בנפיחה יע"ש ועיין מ"ש בש"ך מדין זה א' ארוכה וא' קצרה נ"ל:

יט

הראשון נאמן. עט"ז הנה המחבר הביא כאן ד' דינים ואבאר. הדין הא' הוא תשובת הרא"ש כלל עשרים סי' י"ט וזה אפילו באו בב"א או עד המתיר תחלה ואפילו שנים אומרים שלא היה סירכא אין כאן הכחשה שמא הא' העביר אותה בחוזק ולא הרגיש אז בהרגשה או הב' העביר בחוזק בלא הרגשה דאלו נימוחה כך הוה ריר כו' וכתב השמ"ח סמ"ח אף לדידן דמהני מיעוך מ"מ חיישינן שמא הא' ניתקה בכח שלא בכוונה יע"ש. ומש"ה החליט לומר טריפה. הדין הב' הוא מריב"ש סימן תצ"ט אם אמר בפירוש שמצא טריפות בריאה ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפש שרי אף להעד האוסר כיון שטעה ומבורר הטעות. הג' הוא מרשב"ץ והדין הד' ג"כ שם וכמו שהובא בב"י ובבאר הגולה וב' דינים אלו דווקא באו שניהם בב"א לב"ד או עד המתיר תחלה הא האוסר תחלה הוה ליה כתרי ואין דבריו ש"א כו'. ויש לראות למה לי הדין הג' בדין הד' סגי והט"ז באות כ"ב כתב לא זו אף זו הוה יע"ש. וי"ל דקמ"ל בדין הג' אף דרגילות לטעות בזה בין למעלה מחציין ולמטה כו' ואיפשר שאין כאן עדות מוכחשת וכן מחיתוך לחיתוך יש לטעות אפ"ה אוקי הבהמה בחזקת היתר ובתנאי שיבואו בב"א לב"ד ועיין מ"ש באות כ"ב:

ודע שמ"ש הט"ז ע"א נאמן בדבר המסור בידו הוא הלשון בתשובת הרא"ש שם ולא ידענא לפרשו אם לומר איך ע"א נאמן נגד הרוב והחזקה דמ"ה רוב בהמות כשירות הן ונאמר כיון דהוציאו הריאה אח"כ הוה כנבדקה כמ"ש הט"ז סברא כזו באות כ"ב ומש"ה בעי לומר דכל שבידו נאמן מטעם מיגו וכנראה מדברי הלבוש והיינו דאי בעי היה נוקב הריאה נקב פתוח דהיינו מטריפין דזה דוחק דמ"מ ניכר היה באיפשר אי נעשה לאחר שחיטה ואין לומר כיון שהוא בודק הוי ליה בעלים לגביה דהאי בהמה ונאמן אף שאין בידו כמ"ש הש"ך בסימן קכ"ז אות א' דלרא"ש בהניזקין נ"ד א' אף שאין בידו לנסכו נאמן מטעם בעלים ע"ש ואם כן דווקא בודק הא איש אחר שאין ממונה על הבדיקה הכניס ידו לא מהימן ואם כן לדידן דפסק המחבר לקמן סימן קכ"ז משמע דוקא שבידו צ"ל דזה הוה מיקרי בידו וכאמור באופן שדבר זה לכאורה צ"ע ועמ"ש לעיל בסימן א"ב איך נאמן ברגיל להתעלף וכדומה שם דמשמע ודאי אין הבעלים נאמנים להתיר של עצמן אם לא דבידו לתקנו ועיין במרדכי בהאשה רבה בחילוק ד' מהי"ד חילוקים שם כל אדם נאמן בשלו הואיל ובידו לתקנו ולפדותו. ועיין בדרישה קכ"ז אות א' שכתב בחילוק הד' כל אדם נאמן בשלו אפילו איתחזק איסורא ולא סיים הואיל ובידו לתקנו ולפדותו ולא ידענא על מה ועיין ברשב"א בגיטין ויבמות הא דספרה לה הואיל ובידה לטבול יע"ש וכבר הערנו בזה בסימן א"ב יע"ש  :

כ

מכשירין אותה. עט"ז דהיינו כשאמר שהיה טריפות בריאה הא סתם אפשר נקב היה בטרפש כ"ד שאין הב' מכיר נקב כ"ד ואם אירע שלא נפתח העור או עדים אומרים שלא נגע כלל בבהמה אם הוא בודק לחוד כשירה ואם שוחט ובודק איפשר דבשחיטה נטרפה ונתיירא ואומר כן ומה שאומר טריפה בסתם עיין בל"י ולה"פ אבל אמר כשירה בשחיטה שוב אין נאמן. וכן אם אמר טריפה ואח"כ אמר אמתלא טובה למה אמר כן נאמן עסי' א"ב בזה:

כא

בחזקת היתר דנשחטה הותרה. והראה הט"ז לאות כ"ב ושם נאמר דאף לדידן דנאבדה הריאה טריפה באין ה"מ מ"מ כאן כשירה. ומ"מ להעד אסור דשוי' אנפשיה ח"ד:

כב

כיון שבאו כו'. עט"ז שכתב דין זה ודין הקדום מיירי בב"א ומטעם אוקי הבהמה בחזקת היתר. ויש להקשות אמאי א' אומר שלא כסדרן הא אית ליה מיגו דאי בעי היה נוקב כמו בתשובת הרא"ש בדבר המסור לידו וא"ל דלא אמרינן מיגו במקום רוב דנהי במקום חזקה הוה בעיא דלא איפשטא אבל נגד הרוב איפשר דלא אמרינן דאם כן בודק שאמר טריפה אמאי מהימן ואולי שם הוה כנאבדה הריאה בלא בדיקה ואין זה אמת ועוד דהרא"ש מהמתירין נאבדה ודוחק לומר דמיירי באיפשר שטועה שסובר בחוד היה כו' וכל היכא שסובר שאומר אמת לא שייך מיגו דמשמע אף דהיכא שאומר שלא כסדרן מא' לשלישית דינא הכי והא אית ליה מיגו וכאמור כיון דבבודק מיירי. וצ"ל כיון דע"א מכחישו לא מהימן ליה במיגו ולפ"ז טובא איצטריך לאשמעינן הך דינא וראה ממ"ש הט"ז אתה למד דווקא שאסרו הב"ד על פי אותו העד הא לא פסקו עדיין אף שהאוסר בא תחלה אין לחוש דומיא דאשה יע"ש היטב:

ודע דהל"ח בא"ט אות ס"ב דאם לא נתן דמי המכירה אין המוכר יכול להוציא מהלוקח והביאו האחרונים דבריו הכה"ג ובל"י. ונראה לי אם עדיין יכול המוכר למוכרה בלי היזק אין לו על הלוקח כלום ואם אי אפשר למכור בסך זה יראה לי שיש לו שבועה על הלוקח שאומר אמת ויפטור  :

כתב עוד בט"ז אף למאן דמטריף נאבדה הכא כשר יע"ש ויש לעיין קצת בשלמא א' אומר בגב וא' בחיתוך שפיר אמרינן דהוה ספק השקול משא"כ א' אומר כסדרן ואחד אומר שלא כסדרן כיון דמיעוט המצוי הוא ששכיח סירכות טריפות ומ"מ יש לחלק וכן העלה הש"ך להתיר וכן כתב השמ"ח:

כג

אם רוב. עט"ז במה שתירץ קושיות הב"י על הטור מ"ש בועה יוצאה מסירכא תלויה אם היא בשפולי אומא או אונא טריפה ומשמע אם הוא באמצע כשירה ופירושו דאמרינן שבועא זו באונה היתה בשיפולי וניתקה עיין בל"י ובנה"ך תמה עליו והסכמת האחרונים אם היא סירכא דקה כשירה דהפשטת ליחה הוא ומ"מ נפיחה בעי אם לא עולה בנפיחה ואי לא נפח טריפה אף דבסירכא תלויה אי לא נפח כלל כשירה כאן איכא ריעותא דיש מוגלה בראשה א"כ אף דיעבד מעכב הנפיחא ואם הוא סירכא עבה ה"ל בועא מדולדלת וטריפה וכן העלה השמ"ח סל"ד ובד"מ הובא דין בועה מדולדלת טריפה יע"ש וכן הלכה כדכתיבנא:

עוד הביא מעשה בעצם א' מדובק בריאה שיש מתירין והוא ומהר"ם יפה אוסרין כדין מחט בריאה ועוד שמא ניקב א' מאיברים הפנימים. הנה מ"ש כדין מחט בריאה י"ל התם כח הדוחה טבעו לדחות לחוץ ומשום הכי חיישינן משא"כ כאן למה נחזיק ריעותא ועוד התם בה"מ היקל רמ"א וגם כאן ניקל בה"מ וי"ל מאחר שנקלף בכח חיישינן טפי שהיתה נקובא ומכ"ש אם העור החיצון נקלף עמו יש להטריף ומ"ש שמא ניקב א' מאיברים הפנימים יש לעיין מ"ש מנשבר הצלע לקמן סימן נ"ד אף שיש עוקץ לא חיישינן וא"צ אף בדיקה כלל ול"ד לקוץ שמכה בכח משא"כ בעוקץ אם כן ה"ה כאן למה נחזיק ריעותא ול"ד למחט בחלל הגוף דרוב בליעות דרך הוושט או עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וה"ה מחט בדקין דמתוך שהולכין בעיקום וקרמן דק חיישינן משא"כ כאן ועיין שמ"ח ס"ע ובתב"ש אות צ"ו היקל בה"מ וכן הפר"ח אות ו' היקל בזה: [?יח] וכל זה אם דבוקה בריאה אבל אם נמצא עצם בתוך חלל הגוף ויש לתלות שמצלעות הוא יראה לי דל"ד למחט בחלל הגוף וכאמור דהתם חיישינן שמא דרך הוושט באה דרוב הנבלעים כן משא"כ כאן ולא חיישינן שמא ניקב אחר מאיברים הפנימים דמ"ש משבר שבצלע ודוחק לחלק בין שבר שבמקום א' עומד לנמצא בחלל הגוף ועוד דהא הפר"ח והשמ"ח מקילין אף בנמצא דבוק בריאה ואף הט"ז יודה למ"ש ומ"מ נ"ל דוקא בה"מ ומיהו זה ביש לתלות שמצלע הוא הא ניכר שממקום אחר הוא כמו עצם של דגים ודאי לא גרע ממחט בחלל הגוף וכדאמרן וזה פשוט:

כד

ואם. עט"ז ומשמע דבשר בלוי לא הוה ריעותא כלל אמנם בשמ"ח ובל"י כתבו דבשר בלוי הוה ריעותא ואם יש עוד איזה ריעותא הוה ב' לריעותא יע"ש ולפי דעת הט"ז משמע אף אם נסרך לאותו בשר בלוי יש להקל בה"מ. עוד כתב בל"י אותן ווארטצלי"ן הנמצאים בריאה יש לקולפן ולראות אם הריאה שלימה תחתיהם בשם מהר"ר תנחום יע"ש וכן הדין ובדיקה זו מעכבת אפילו דיעבד לראות אם הריאה שלימה תחת בשר בלוי או תחת הווארטצלין ועמ"ש בריאה דקיימי גילדי גילדי ובמעשה דרינוס ה"ה כאן נ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.