פלתי/יורה דעה/לט

פלתי ‏ יורה דעה לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) חוץ מן הריאה וכו' דהוי כמו מיעוט דשכיח ויש להבין הא דדייק הרא"ש בפ' אין צדין: מהא דאמר ר"ע מבית טביחת' בלי הפשט ונתוח דמותר לאכול מריאה בלי בדיקה וכן הוא בש"ע א"ח סי' תצ"ח ע"ש וקשה מנלן דלמא ודאי לידע כל י"ח טריפות צריך הפשט ונתוח לידע פרטי בהמה אבל לידע מומי הריאה א"צ הפשט כלל ומעשה בכל יום חותכין קצת מעור וחצי הכבד ומכניסין יד ובודקין ובהמה נשארה בלי הפשט כמה ימים בשלמא אם אמרינן אין חילוק בטריפות ניחא אבל אם יש לחלק בין שאר טריפות לטריפות הריאה לא ידעתי איך למדו מדברי ר"ע לשיטה זו וצ"ל דכך למד דהא דאמרינן דא"צ בדיקה משום דאזלינן בתר רובא אבל לר"מ דחיישינן למעוטי י"ל דצריך למיבדק וצ"ל דלא אזלינן בתר רובא וחיישינן לכך ור"ע ס"ל בבכורות דאזלינן בתר מיעוטי ועיין ספ"ק דמכות בתוס'. וא"כ מדר"ע בשאר ח"י טריפות יש לנו להחמיר בבדיק' כיון דאפשר ומ"מ ס"ל משום פסידא לא מחמירין לבדוק ומכ"ש לדידן בריאה דאזלינן בתר רובא דא"צ למיחש ואחד הוא לדידן בדיקת הריאה לר"ע דחייש למעוטי שאר ח"י טריפות וא"ש. אלא באמת איהו גופי' קשי' הא לר"מ אמרי' דלא אפשר וכ"כ רשב"א בחדושיו דלר"מ דוקא דלא אפשר אבל לרבנן דאזלי בתר רובא אפי' אפשר וא"כ לר"ע דס"ל כר"מ הא אפשר למבדק ודוחק לומר הואיל טריחא למבדק הוי לא אפשר וכן בדיקת הריאה ודוחק וצ"ע:

(ב) הפורץ גדר וכו' ואין לדקדק מדברי תוס' ביצה דף כ"ה ע"ב ד"ה אורח וכו' דס"ל דלא הוי איסורא דמשנשחט' הותרה רק אם אח"כ נמצא טריפה נדון כשוגג ולא כאונס דלא הי' לו למהר. וכאן אמרו ישכנו נחש ול"ל דתו' מיירי בשאר טריפות ולא טריפות הריאה דזה לא שמענו מעולם לבדוק אח"כ ואין בו פקפוק עד שיהי' נאמר מקטע רגל הממהר גם קשה מה שהקשה התוס' דלמא הא דאמרי' אורח היינו בשאר ח"י טריפות והא דאמרי' מקטע היינו בטריפות הריאה ואין לומר מה מקטע הא עביד איסורא בועל נידה יוכיח וצ"ע. והנה אם נאבדה ריאה ויש כאן חלב דנחלב תוך ג' ימים אפשר דלא הוי כנאבדה דכיון דאתה חושש לבשר תו לא שייך מה הועילו חכמים בתקנתם וגם הוי ס"ס ספק לא הי' ריעות' ואת"ל הי' דלמא לאחר החליבה נולד. וגם יש לצדד כי רש"י טען על המחמירים בבדיקות ריאה אתמול אכלנו מחלבו וליישב נראה כי י"ל בגמ' דחולין דטרח למצוא ראיה דאזלינן בתר רובא ולא דייק איך אכלינן חלב דלמא בהמה טריפה ודוחק דלא אכלינן חלב רק לאחר שחיטת בהמה ונבדקה ונראה דודאי כל בהמות בכלל ספק וברור דרוב בהמה כשרים והרי זה כמו ט' חנוית דלא נודע הטריפות וא"כ פריש מרובא קפריש רק הואיל והכל בבית הספק ה"ל קבוע אבל החלב ה"ל פרוש כמבואר לקמן סי' ק"י גבי ביצה דהוי לגבי תרנגולת כמו פרוש ולכך לח קשה מחלב וגם קושי' רש"י מיושב דהוי פרי' ומרוב קפריש ולכן יש להקל ודו"ק:

(ג) ויש מחמירין אם נאבדה הריאה וכתב הש"ך דבספרו הוכיח דהוא רק מדרבנן ואסורה הואיל ועבר אתקנתא דרבנן דאם לא כן מה הועילו חז"ל בתקנתם ונכון הוא ואווזת הנלעטים וושט יש להם אשר דימו אותן רמ"א לעיל סי' ל"ג לריאה שכיח בהו ריעותא אפשר דיש להחמיר בו ביותר אם נאבד הושט י"ל דושט ה"ל ספק בשחיטה כמ"ש באריכות בסי' ל"ג וצ"ע. ונראה דאם שחט השוחט והלך לו ואין כאן לבדוק הבהמה ואם ימתין עד שיבא הבודק יתקלקל הבשר דמותר לאכול בלי בדיקה דבמקום פסידא לא גזרו כמבואר בהלכות יו"ט סי' תצ"ח דמשום פסידא דהיה מסוכנת מותר לאכול בלי בדיקה וה"ה בכיוצא בזה:

(ד) שלא כסדרן טריפה הש"ך בס"ק י' הביא דעת רש"י וסייעתו דס"ל אין סרכה בלי נקב רק כסדרן הסרכה סותמת ודעת החולקים דיש סרכה בלי נקב רק סופו לפרוק ולנקוב וכסדרן אין סופו לפרוק והדברים מבוארים באריכות בגמ' דף מ"ו ובתוס' ד"ה היינו רביתא ע"ש וצריך לבאר מה נ"מ בין שני דיעות הללו סוף כל סוף כסדרן כשר שלא כסדרן טריפה ונראה דאם היה סירכא כסדרן וקפלוהו לסרכה ולגליד וקרום ואח"כ נמצאת ריאה נקובה לדעת רש"י כשרה דהא ידעינן דיש כאן נקב רק הסירכה סותם ובכסדרן הוי סתימה מעליא משא"כ לתו' אין סרכה סותם נקב כלל ולא הוי סתימה כי הוי קרום מחמת מכה רק סתם סרכה הוא בלי נקב ובכסדרן אין סופו להתפרק וא"כ בנמצא נקב הרי זה טריפה וכן לפי מה דס"ל לרוב פוסקים לקמן סי' פ"א דאין סרכה פחות מג' ימים והחלב תוך ג' ימים טריפה וקצת פוסקים חולקים תלי' בהנ"ל דאם הי' נקב רק העלה סרכה וקרום לסתום פשיטא דצריך לזה ג' ימים כדאמרי' הוגלד פי מכה דהיינו שעלה גליד על מכה ודאי בעי ג' ימים ואף בנקב שהוא המכה והעלתה גליד וקרום הסרכה לסתום פשיטא דצריך לזה ג' ימים אבל אי סרכה כבלי נקב ואין כאן מהכלל רק להתפשטות הליחות נסרך למקום אחר ושם יתפרק זה סגי ביום יומיים ואין מוחלט שצריך ג' ימים וא"כ נ"מ טובי ודו"ק:

(ה) אם נסתפק אם הוא וכו' הוא רשב"א ונתן הטעם נשחטה הותרה והעמידה בחזקת היתר ולפי מ"ש רמ"א לקמן בסי' נ' דכל היכא דאיכא ריעותא מחיי' לא אמרינן נשחטה הותרה א"כ קשה מה יועיל וביחוד קשה על רשב"א דאיהו גופי' גבי חרותה בידי שמים וכו' כ' להדי' די"ל דנולד ריעות' דחרותה בחיים לא אמרינן נשחטה הותרה. וצ"ל דהואיל דהיינו רביתא א"כ אם הוא בחיתוך היינו ריבות' ואין כאן שום ריעותא כלל וא"כ לא ברירא לן דנולדה ריעותא בחיים ולכך תלינן ואוקמינן אחזקה משא"כ בחרותה אף דהוא בידי שמים מ"מ ריעותא איכא רק הדרא בריא א"כ לא אוקמינן אחזקה כיון דריעותא מחיים ודו"ק:

(ו) סרכא שהיא ממקום למקום וכו' ודעת מהרש"ל לאסור לשיטות רש"י דס"ל אין לסירכה בלי נקב וק"ק א"כ למה קתני תרי אונא דסרכון שלא כסדרן לית להו בדיקותא לאשמועינן רבותא טפי אפי' באותו אונא טריפה ומכ"ש מאונא לאונא במקום דלאו רבית' ואולי י"ל למהרש"ל מאונא לאונא לית להו בדיקותא כלל דודאי נקב אבל באותו אונא מועיל בדיקה רק בדיקה צריך ואנן לא בקיאין בבדיקה וא"כ לא קשה מכלבו דאיהו אפשר ס"ל דאנן בקיאין בבדיקה ודו"ק:

(ז) כיון שבאו שניהם כאחת עיין לקמן סי' קכ"ז דהביא הש"ך דעת הריטב"א דכי אמרינן כן בדבר שבערוה ובדכוותי' דצריך שנים א"כ אם מאמינים לע"א שבא ראשונה ה"ל כשנים אבל בשאר אסורין דקי"ל ע"א נאמן באיסורין אין לו נאמנות יותר מע"א אפילו בא בתחילה וצ"ע כי לענ"ד כן דעת רמב"ם דהלח"מ נתקשה בו גבי שני' אומרי' מת ושנים אומרים לא מת דעת הרמב"ם לא זו בבא ע"א כשר תחלה דינו כשנים אף גם בבא אשה בתחילה דינם כשנים ואין אשה אחרת יכולה להכחישה. ואולם גבי ע"א אומר נטמאה בסוטה וע"א או' ראיתי הורג בע"ע פוסק הרמב"ם דוקא בעדות כשר הוא בבא תחילה ה"ל כשנים אבל לא בבא אשה תחילה והניח הלח"מ בצ"ע. ונראה דלפי ריטב"א צ"ל הא דקאמר הגמ' גבי סוטה וע"ע בבא ע"א תחילה דה"ל כשנים הא הוי כאיסורין דעלמא כמו שהקשה כן הש"ך לקמן וצ"ל כיון דקרא מיותר להכשיר ע"א ל"ל קרא הא כללא ע"א נאמן באיסורין וצ"ל דבכוונה יחדה התורה קרא להורות דע"א בזה דינו כשנים הואיל ופרטה התורה להדיא דאל"כ מיותר אך זה על ע"א כשר אבל נשים וכיוצא לולי דרבינהו קרא לא היה נאמן כלל ודי דרבינהו להיות נאמן אבל לא להיות נאמן כשנים וא"כ א"ש גבי שנים אומרים מת שורת הדין דאין דבר שבערוה פחות משנים רק חז"ל הימנהו כשנים וא"כ בבאה אשה תחלה נאמנה כשנים אבל בע"ע וסוטה דא"צ לשנים א"כ התורה הימנהו להיות כשנים מדאיצטריך קרא ולכך בבא תחילה ה"ל דבריו של א' משא"כ פסול עדות די דהורה לנו הקרא להיות כעד כשר אבל לא כשנים והוא רק כשאר עד כשר דנאמן באיסור וחזר הדין לסברת הריטב"א ולא אמרי' דהוי כשנים ודוק וזה ברור ולכן הואיל הרמב"ם מסכים לריטב"א ודאי יש להחמיר כדבריו ואפי' בא ע"א תחלה ואמר כסדרן היה ואח"כ הכחישו השני מ"מ ספיקא הוה ודו"ק:

(ח) ודופן סותמתה וכו' הפר"ח ס"ק מ' האריך להשיג על הטור דבגמ' אמרינן אר"נ ריאה שנקבה ודופן סותמה כשרה אמר רבינא והוא דסביך בבשרא ופריך הגמ' מהא דתנן זהו פסול דחוזר לכשרת' לאו למעוטי כה"ג וכו' וכתבו התוס' והרא"ש דרב בר שלום פסק כר"נ ולא כרבינא ומדבריו למדנו דס"ל דפליג רבינא אר"ן והוכח' לדבריו דאלו גם ר"נ ס"ל כרבינא הא דפריך לעיל אר"נ דאמר ריאה הסמוכה לדופן והעלתה צמחים דחוששין לה דהא ר"נ ס"ל בדופן סותם כשר ומשני הא במקום ריבות' דאונא ולמה לא משני דלא סביך וכו' ש"מ דס"ל דלא בעינן ועוד מדפריך לרבינא ולא לר"נ ש"מ דר"נ ס"ל לא סריך ולא סביך וכו' עכ"ל וכתב הטור ברמזים ובטור דרבינו שר שלום פסק כר"נ דסריך סותם ולא בעינן סביך ותמהו דהא התוס' והרא"ש העלו מכח קושי' דלר"נ לא בעינן לא סריך ולא סביך וכבר דחק הב"ח ומרי"ט ליישב והפר"ח דחה דבריהם אלא יפה הי' שתיקתו מדיבורו שכתב על הטור שלא הבין כונת אביו: ולענ"ד נכונים דברי הטור דהא דנימא דרבינא ור"נ מחולקים הוא מכח שני הוכחות הוכחה ראשונה דהא דפריך הגמ' על העלתה צמחים מהא דדופן סותמה ומשני דאיירי שלא במקום רביתא ולא משני דלא סביך וזהו נכון ומוכרח דלר"נ סותם אפי' לא סביך אבל מהכ"ת לעשות פלוגתא רחוקה דר"ן מכשיר אפי' לא סריך כלל. וי"ל דמודה ר"נ דבעי סריך ומל הא העלתה צמחים לא הוי מ"ל דאיירי דלא סריך כלל דהא ר"ן אמר ריאה הסמוכה לדופן ופירש"י דבוקה לדופן. ואין לך סריך גדול מזה עד שצריך סכין לפרוק מהדדי כמבואר בגמ'. והוכחה שניה היא דלמה פריך מהא דתנן ניקב פסול על רבינא ולא על ר"נ (ומה שתמה מהרי"ט והפר"ח דהא דברי ר"נ סתומים ואיך נפרוך עלה אולי כוונתו דלא סריך כלל כבר עמד בזה מהרש"א וכ"כ מהר"מ מלובלין ושיעור כוונות תי' של מהרש"א אי רבינא לפרש דברי ר"ן דאמר דופן סותמ' כשר קאתי דפרושו דסביך וקשה איך סתם ר"נ כולי האי ואמר סתם דופן סותמה אולי נטעה בפשוט דהנקב נגד הדופן א"כ כיון דאיירי במקום רביתא דאונא פירש"י דהריאה והדופן גדילין כאחד סמוכין תמיד ה"ל סתם ריאה שנקבה נגד דופן כשרה דהא במיצר החזה ע"כ לא סגי בלא"ה דדופן יסתום כמ"ש רש"י דהם סמוכים תמיד וע"כ צ"ל דכוונתו דיהי' סביך בדופן וזהו פי' דופן סותמה וא"כ זולת דברי רבינא ג"כ צ"ל דעכ"פ מיירי בסריך דאל"כ דופן סותמה מיותר כמ"ש וא"כ תיכף ה"ל להקשות אר"נ מהך ברייתא ניקב וכו' וא"ש ותי' הלזו פשוט ונכון וא"צ לפנים) והוכח' זו מוכרח לומר דר"נ אפי' סריך לא צריך דאל"כ ה"ל לפרוך אר"נ מהא דתנן ניקב דעכ"פ לא הי' סתימ' מעיקרא ומזה הוכחות התוס' והרא"ש דלר"נ א"צ כלל לא סריך ולא סביך אך זהו לס"ד אבל לבסוף הקשו ז"ל דלמא פסק רבינו שר שלום כר"ן ולא כרבינא דהוא בתרא והעלו דאין זה רבינא אחרון רק רבינא דהיה קודם לרבא בימי ר"י ומכ"ש קודם לר"ן ולפ"ז אין כאן מקום קושי' וטענה למה פריך לרבינא ולא לר"נ הא רבינא הי' מוקדם ואז הקשה ר' יוסף קושיתו לרבינא ור"נ ממש לא היה בעולם ואז תי' רבינא וכשבא אח"כ ר"ן ואמר מימרא שלו כבר נודע תירוץ של רבינא ותו לא הי' יכול להקשות לר"נ מידי וא"כ ליכא כאן הוכח' וס"ל דר"כ לא פליג רק אסביך ולא אסריך מהכ"ת נימא פלוגתא רחוקה וגם דופן סותמה מכריח לכך כמ"ש וזה ברור ועי' דף מ"ז בתוס' דכתבו להדי' דר' יוסף הקשה קושיא זו מן ברייתא ניקב וכו' למה דשמע ברישא ולכך לא הקשו לרבא דהך שמע ברישא ע"ש. בזה צדקו ג"כ דברי מרדכי שהביא בשם ר"ח בריאה סמוכה לדופן במקום רבות' דכשר היינו כשאין שחין ובועות במקום הסירכה אבל ביש טריפה ותמהו על ר"ח דאם דופן יסתום נקב למה יטרו' שחין ובועות ועוד הא על העלת' צמחים קאמר דשלא במקום רבותא טריפה אבל במקום רבותי' כשר ועיין פר"ח ס"ק הנ"ל ומה שדחק ולענ"ד הדבר פשוט וכ"כ מהרי"ט דאם בעינן מסובך בבשר לא שייך בבועי ושחין דהא אינו מסובך דאיך יסבוך ובועי מעכב וס"ל לר"ח כתוס' דרבינ' פליג אר"ן וס"ל דרבינא הוא רבינא אחרון והלכת' כותי' כמ"ש התוס' ולכך לר"נ דפליג ארבינא וס"ל דלא בעינן סביך א"כ שפיר אמרינן במקום רבות' אפי' העלתה צמחים כשר אבל לפי דקי"ל כרבינא בעינן סביך ובצמחים ושחין לא שייך כן ולכך טריפה ולק"מ. ובזה יובן מ"ש התוס' מדמשני במקום רבית' ולא משני דלא סביך ש"מ דר"נ פליג והקשה הפר"ח דלמא שלא במקום רבותא אפי' סביך טריפה וקושטא קמשני ולפמ"ש אינו במציאות דיהי' מעלה צמחים אפי' סביך וא"כ ליכא למימר דקמ"ל דשלא במיצר החזה והעלתה צמחים אפי' סביך טריפה דזה אינו במציאות אי העלתה צמחים ליכא סביך ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.