פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/מ

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפילו חלב טרפש סותם. דעשוי ככובע לא מיהדק ט"ז וירצה הא שומן עצמו של הלב למעלה סותם דאלו ליש מחמירין אף שומן עצמו אין סותם דקשה הוא לא מטעם דלא מיהדק כמו שיתבאר באות ב' לז"א דהמחבר גורס דלא מיהדק:

דע דבגמ' מיבעיא להו (מ"ה ב') או לחלל קטן או גדול וכפי הנראה דלא איפשטא בעיין אמנם הרא"ש והר"מ בפ"ו מה"ש פסקו דודאי הוה וכן כתב התב"ש אות א' ופ"ת יע"ש ועיין תה"א ל"א ב' דמשום הכי תנן לבית חללו דל"ת לחלל גדול כמו לבית הסמפונות משום הכי תנן לבית חללו (ולא תנן לבית חללים וכדומה) לומר כל היכא דניקב אף לקטן טריפה יע"ש ונפשטא האבעיא. ויש לראות דהא ר"ש קאמר לבית הסמפונות ות"ק לא סובר הכי י"ל דלר"ש קאמר דמודה כאן או דלא נימא דחזינן כל דבעי לחללו בעינן חלל גדול ה"ה כאן קמ"ל. והנה יש ג' תירוצים על הא דתנן לבית חללו התוס' במשנה תירצו דה"א בשר שהוא עב אם ניקב בעומק טריפה ורשב"א תי' דאשמעינן לחלל קטן ומדברי הב"ח י"ל דאשמעינן אפילו מפולש מעל"ע כשר ודוקא לבית חללו ובש"ך אבאר. אמנם מ"ש התב"ש ושאר אחרונים מפירש"י משמע דהרבה חללים יש אנו אין לנו אלא דברי המחבר ג' חללים יש עיין פירוש המשניות וצ"ע:

עוד אבאר לך ניטל הלב או חסר דטריפה הנה אם הוא טריפה או נבילה בפ"י מה"ש ה"ט בכ"מ יראה לכאורה דניטל הלה הוה נבילה ועיין כר"ו אות ג' ואין מוכרח ולענין דינא אפשר דנותנין עליו חומרי נבילות וטריפות וצ"ע:

ב

אבל. עט"ז דרמ"א סובר דמעשה דראב"י הוה בשומן הלב ולפי דבריו סותר המחבר א"ע דכאן מהני סתימת שומן עצמו ולקמן אוסר והב"ח והט"ז מפרשים דלקמן בטרפשא איירי דנקרא ג"כ שומן הלב ולדינא לא היקל והחמיר כרמ"א. ועש"ך אות ב'. ומהתימא שלא הביא המחבר דברי הר"מ דפ"ו מה"ש ה"י ובכ"מ כתב דלהר"מ אפילו של לב עצמו אין סותם דקשה והיה גורם טרפשא דליבא יע"ש. והנה שומן של עוף בלב כפי הנראה סותם דרך הוא ועיין כר"ו אות ב' כתב שומן הלב אין סותם מדרבנן דלא אתי לאיחלופי בטרפשא ולפ"ז בעוף לא שייך איחלופי ועוד דשומן שלו רך ורמ"א הביא מתוס' דהמעשה היה בעוף עכ"ל ולא הבינותי דשם לא הוזכר כלל בהג"ה אי המעשה בעוף היה ולפי' הב"י דבטרפשא היה המעשה בבהמה גם בסימן מ"ו סתם המחבר ולא הגיה הר"ב דעוף כל שומן שלו סותם משמע אף דלב גם מ"ש בבהמה לא הוה אלא מדרבנן דלמא אתי לאיחלופי אין נראה להלכה אלא מ"ה אסור ומיהו ספיקא הוה לא ודאי דהב"ח מכשיר לגמרי בשומן הלב של בהמה ונהי דמחמירין ספיקא הוה לא וודאי:

ג

או במחט. עט"ז דלא מיבעיא בפנים טריפה דשמא ניקב הסמפון או הוושט וכדומה אלא אפילו בחוץ נמי שמא ניקב א' מהאברים הפנימים. ובדין נמצא מחט בחלל הגוף אי הוה ודאי או רק ספק אבאר אי"ה בסימן מ"ח ומ"ט ועיין פרישה כ"א. ודע דאם ניקב ספק ע"י חולי או ע"י קוץ להמחבר דמכשיר שם בסימן מ"ט ה"ה כאן דהוה ס"ס ועט"ז שם אלא שהפרישה באות ג' כתב דאם יש ספק אם ע"י חולי או קוץ טריפה ולא ידענא למה דלהמחבר סימן מ"ט פשוט הוא דכאן נמי דוקא כשניכר כו':

ד

מיהו. עט"ז ואעתיק לשון בה"ג ומחטא דאישתכח בלבא אע"ג דלא ניקב טריפה וה"מ כי משכחת בסמפונא דלבא לגואי דלא אית ליה דוכתי למיפק וכי רישא לתתאי דכמה דאתי נקובי ניקבה וטריפה אבל קופא לתתא דלא עאל אלא בסמפונא רבה תלינן בהדי דשעלה פלטה לה עכ"ל והגיה הד"מ אבל קופא לתתא אי לא עייל כו' ותרתי לטיבותא בעינן בסמפונא רבה וקופא לתתא לצד חלל הלב והבהמה דאי רישא לתתא בכבדא כשירה דלא איכפת לן מה שינקוב הכבד דניקבא הכבד כשירה משא"כ לב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ולא אמרינן דשעלה ופלטה דאדרבה כח הדוחה ידחה לתוך הלב ומשם לחלל הבהמה וה"ה בגוואי דלבא במקום צר טריפה או דחיישינן שמא מוושט באה כיון דקופא לחלל כמו בכבדא או דסופו לינקוב וא"א לפלוט ע"י שיעול כיון דבמקום צר הוא משא"כ רישא לעילא וקופא לתתא ובסמפונא רבה דהסברא נותנת יותר שע"י שיעול תפלוט לחוץ מלומר כח הדוחה ידחה לתוך הלב כי הקופא א"א כ"כ לנקוב וכיון שמונחת במקום רחב ע"י שיעול תפלוט לחוץ. והקשה הט"ז חדא דא"כ קשיא דיוקים דברישא אמר דווקא בגוואי דלבא ורישא לתתאי טריפה וסיפא בעינן תרתי למעליותא ועוד דאין סברא להטריף על שם העתיד. הנה מ"ש הדיוקים קשים לד"מ ע"כ צריך לומר דוי"ו וכי רישא לתתאי הוה במקום או ר"ל בין קופא לתתא ובגוואי דלבא או רישא לתתא ובסמפונא רבה הכל טריפה ואין כשר רק תרתי לטיבותא. ומ"ש דאין להטריף על העתיד קשה הא מצינו כמה טריפות ע"ש העתיד סירכא לתוס' כל העומד לינקב וגלגולת סוף הקרום לינטל. אמנם בלבוש בהג"ה ראיתי דודאי יש חילוק בין חולי המתחדש בגופה אמרינן כל העומד כו' ומש"ה חסרון בשדרה וגולגלת וסירכא א"ש משא"כ מחט אין סברא להטריף ע"ש העתיד וקורט של חלתית דאמרינן סופו לינקוב ה"ט דהתחיל כבר לשרוף והטיל ארס יע"ש. ועיין פר"ח אות ה' ותב"ש וכדומה שלא ראו הג"ה הנ"ל. והתב"ש הביא בשם הגאון מו' עוזר ראיה מחולין נ"ח וולד טריפה היכי משכחת לה ואמאי לא כה"ג ויש לעיין אי יולדת וחיה יחיה י"ב חודש אין סברא דליהוי טריפה לדידן דקי"ל טריפה אינה חיה וע"כ קבלת בה"ג יורה דקי"ל דאין חי י"ב חודש וסופו לינקב תוך י"ב חודש. גם יש לפרש וכי רישא לתתא ר"ל אף כי מצינו לשון כי בחז"ל במקום אף [ולא בקרא דאין פי' כ"א ד'] ר"ל אף רישא לתתא ל"מ רישא לעילא דודאי דרך הוושט כמו בכבדא אף רישא לתתא סוף לינקב וטריפה. והט"ז תי' בע"א והוא דה"ג דוקא בסמפונא דלבא לגוואי ורישא לתתא טריפה (ב' לריעותא) הא קופא לתתא ולא עייל אלא בסמפונא רבה כשירה והאי ולא עייל פירושו וי"ו הפירוד או לא עייל וחדא לטיבותא כשירה הן בסמפונא רבה אף רישא לתתא או בסמפון הצר וקופא לתתא כשר ובב"י הגירסא דלא עייל חסר מלת או (ובספרים כתוב בט"ז דעייל הוא ט"ס וצ"ל דלא עייל והט"ז מגיה או דלא עייל) ולבסוף דבריו הקשה מ"ש מכבד והוא קושית ד"מ דהתם קופא לבר טריפה היינו לחלל הבהמה דודאי דרך וושט באה ואמאי כאן קופא לתתא כשר ע"ז כתב דבה"ג מפרש כרשב"א לקמן בסימן מ"א דקופא לבר היינו לפי הקנה טריפה ולגו היינו לחלל הבהמה כשירה ולא חיישינן כלל שמא מוושט באה המחט דכאן נמצא וכאן היתה וקופא לגו לחלל שם כשירה דע"י דוחק ע"כ נתחבה בקופא ולבר לפי הקנה טריפה שמא הואיל והכבד רחוק מריאה ומהלך רב הוא חיישינן שמא נטתה אילך ואילך וניקבה קנה הכבד שהוא במשהו ועיין בסימן מ"א אות ה' וכאן נמי כן הוא דבה"ג מפרש כרשב"א שם הפך שיטת רש"י יע"ש היטב. ומ"ש הט"ז דאין לומר דבכבד מש"ה קופא לבר טריפה (ר"ל לפירש"י והטור שם) דודאי דרך הוושט באה דאל"כ א"א לתחוב בבשר הכבד מה שא"כ הכא דלא נתחב בבשר כ"א בסמפון אלא במקום צר מונחת ומש"ה כשירה בקופא לתתא ולז"א דהתם בקטינתא בכל ענין טריפה אלמא אף שאין הוכחה מספק טריפה דרוב הנבלעים דרך הוושט. לז"א דבה"ג מפרש כרשב"א שם דלא חיישינן כלל שמא דרך הוושט דכאן נמצא וכאן היתה אמרינן דרך הקנה נכנסה ומשום הכי אי קופא לתתא כשירה הא רישא לתתא טריפה דלית ליה דוכתא למיפק ור"ל משום הכי אמר בה"ג האי טעמא דלית ליה דוכתא ויש למחט חזקה רעה דודאי תעשה נקב המטריף בלב ומיהו משום הכי לא היינו מטריפין דאין אומרים כה"ג כל העומד לינקב על ידי קוץ כנקוב אלא אמרינן שמא ניקבה כבר הקנה הא אי לא הוה חזקה זו היינו מכשירין ולא דמי לכבדא דהתם מהלך רחוק שפיר חיישינן אולי נטתה אילך ואילך וניקבה קנה הכבד שהוא במשהו בהליכתה משא"כ בלב דמקום קרוב הוא בשטח א' עם הריאה ולא הוה חיישינן אי לאו משום חזקה זו דכמו שעתידה לעשות נקב המטריף דניקב הלב טריפה אמרינן שמא ניקב הסמפון קודם וכמ"ש אבל אי קופה לתתא או לא עייל כו' אין וודאי שתעשה נקב דאדרבה בהדי דשעלה תפליט לא חיישינן לה ולא מטריף אלא בב' לריעותא. ומדבריו אתה למד שמ"ש בסמפונא דלבא לגוואי כל שנכנסה המחט לתוך הלב אף שהיא עדיין בסמפון הגדול מקום דחוק וצר הוא ואין כשר עד שתהא בסמפון הגדול קודם שתכנס ללב כלל כמ"ש הט"ז בפירוש דהיא בסמפון הגדול חוץ ללב משמע הא כל שנכנסה תוך הלב אע"פ שעדיין תוך סמפון הגדול המקום דחוק ואין דומה לכבדא ששם אף בתוך הכבד כל שהיא מונחת בתוך סמפון הגדול כשירה יע"ש:

ומה שכתב הט"ז דלפי דבריו בסמפונא רבא אף חודה למטה כשירה ולרמ"א טריפה ולא קאמר נמי דיש נ"מ בין הפירושים דלט"ז בלבא גופא בקופא לתתא כשירה ולרמ"א טריפה דז"א דנהי דבה"ג סובר כרשב"א מ"מ אנן פסקינן לקמן כחומר כל הפירושים שם בסימן מ"א וחיישינן שמא דרך הוושט נכנסה אלא הא קאמר דדין זה דמחטא בלבא מבה"ג הוא י"ל להקל עכ"פ בסמפונא רבא בכל ענין בין קופא לבר וחוד לתוך הלב כמו בכבדא וריאה דבסמפון הגדול אין חילוק וכשירה בכל ענין ואלו לרמ"א יש חילוק בין כבדא וריאה ללב דכאן לחומרא דאף בסמפונא רבה ולא נכנסה ללב כלל אפ"ה דוקא קופא לתתאי הא לאו הכי טריפה וצריך לחלק בין ריאה וכבדא ללב וכן כתב התב"ש דיש לחלק בין ריאה וכבדא ללב דמקום דחוק הוא אף בסמפונא רבה דיליה:

כתב עוד הט"ז בשם הב"ח דאם נמצא עצם בלב הב"ח מכשיר והוא אוסר מטעם כל העומד לינקב כנקוב דמי ואף שהוא ז"ל אין סובר זה מ"מ כתב כן כפי פסק רמ"א דבסמפונא רבה אין כשר כ"א קופ' לתתא הא לאו הכי סופו לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ואף דבכבדא כשר התם ליכא חששא דניקב הכבד כשירה ובריאה צ"ל דבהדי דשעלה ששם המקום רחב ואף ראשה לתתא אין וודאי שינקוב משא"כ בלב דהמקום דחוק אף בסמפונא רבה וחודה לתתא לא תצא ע"י שיעול אדרבה כח הדוחה וראש המחט נוקב כו' א"כ ה"ה עצם ועוד דאין ללמוד שאר מינים מצבי וא"כ חיישינן שמא עצם מעלמא בלעה והוה מחט בלב וטריפה. ולענין דינא עיין פר"ח והתב"ש אות ד' העלה דאם נמצא בחלל הלב עצם אם הוא שחור או אדום י"ל שנעשה מדם הבהמה וכשר בכל הבהמות ולא אמרינן סופה לינקב כיון דמינה הוה אין כח הדוחה מדחה אותו וכ"כ הפר"ח ואם הוא לבן אין להתיר כ"א בצבי ומיהו אם נמצא בעובי בשר הלב אז נראה דבריאתו כך הוא כדי לחזק הלב יש להקל אף בשאר בהמות ומיהו אם רואין שהעצם יש לו עוקצין וחדודין מראין הדברים שעצם מעלמא הוא וטריפה יע"ש:

ה

שאם. הט"ז מפרש דכאן בטרפשא מיירי דשומן הלב עצמו כיון דדבוק הוא בתולדה למה הוצרך לחתוך ומה"ת להחזיק ריעותא ובש"ך אות ח' אבאר. כתב דמש"א בשם מהרי"ו מעשה היה ב' לבבות והטריפה. ומעשה דחתול המוזכר בשו"ת ח"צ ופ"מ ח"א יע"ש. הנה אם יש לתלות וודאי תולין ואוקי אחזקה אבל אם בבירור לא היה לב לתרנגולת דעת הפ"מ ושאר אחרונים לאסור ואין להאריך כי עיקר דיני עד אחד נאמן באסורין מקומן בסי' קכ"ז יע"ש בש"ך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.