ביאור הגר"א/יורה דעה/לט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) א"צ לבדוק כו'. ערש"י י"ב א' ד"ה פסח כו' וכ"מ שם נ"א נ"ו דבנפלה וכיוצא הוא דצריכה בדיקה הלא"ה לא ושם בההוא אימרתא דא"צ בדיקת חוט השדדה:
(ב) חוץ כו'. כמ"ש בפ"ג די"ט (כ"ה ב') נטיעה מקטע רגליהון דקצבים כו' ובירושלמי שם ר' יודן בעי דמאי מדבריהם ראיית טריפה מדבריהם כמ"ד רואין את הטריפה בי"ט דכוותה כו' וע"כ בכה"ג דאי בודאי טריפה אין זה מדבריהם ובתנחומא אר"י בן פדיה מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שאתה כו' אדם מישראל לוקח בהמה שה או כבש ושוחט ומפשיט בודק בריאה כו' והטעם דמיעוט דשכיח הוא וכמש"ל סי' א' ס"א:
(ג) והיה. דעיקר טריפות בהיה כתיב כמש"ש ע"א א' בהמה בכלל חיה מנלן כו' ומהאי קרא נפקא לן הטריפות ברפ"ג וע"ל סי' כ"ח ס"כ:
(ד) (ליקוט) ובקצת כו'. כדינא דגמ' דא"צ דלא כי"א שצריך וראיה ממש"ש מ"ח ב' במחטא דאשתכח בחיתוכא כו' דלמא אי הוה ריאה קמן מינקבא אלמא דלא נפחוה. מרדכי סי' תתקנ"א (ע"כ):
(ה) וכן עיקר. וכן משמע שם מ"ז ב' אטום כו' ריאה דאוושא כו' הלא"ה לא נפחינן.
(ו) מי שקרע כו'. כמ"ש (ט' א' ופ"ג די"ט) בהמה כו' נשחטה כו' וכמ"ש שם (י"א א') מנלן דאזלינן בתר רובא מעגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח ובירושלמי פ"ג די"ט באו זאבים ונטלו בני מעים ואכלום כשרה וחש לומר שמא ניקבה הריאה (כ"ה גירסת הראשונים בהירושלמי) חזקת בני מעים כשרים וכ"ה בפ"ט דברכות כמש"ל בסי"ט (בס"ק ד') ובפ"ג די"ט (כ"ה א') הפשט וניתוח כו' והאנן לא תנן הכי כו' ובחולין מ"ט א' דהא תלינן בזאב אלמא אפי' בריאה תלינן [והוא גרע מנאבדה וערשב"א שם בארוכה] ותמה רש"י ז"ל אתמול אכלנו מחלבה עכשיו חיישינן לטריפה:
(ליקוט) מי כו'. כמש"ש מע"ע ופרה אדומה ושעיר המשתלח דלא איבדיק אפי' בריאה ובפג"ה (צ"ה ב') זיל שקול דהתירא שכיח כו' ולא חיישינן לטריפת הריאה ובפ' א"צ (ביצה כ"ה א') למדה תורה ד"א כו'. מרדכי פ"א (ע"כ):
(ז) ויש מחמירין כו'. כמו דמסקינן שם י"ב א' היכא דאפשר כו' הלכך בשאר י"ח טרפות דלא אפשר לא אפשר אבל בריאה דאפשר למיבדק לא סמכינן ארובה. ראב"ן:
(ח) או לאומא. כן הסכים רש"י כיון דטעם משום רביתייהו ל"ש ע"ש ורבא אמר אוני לרבותא דעיקר מילתא אסורא אתא לאשמעינן:
(ט) בין כו'. ר"ן דלא כיש מחלקין ע"ש:
(י) אפי' כו'. ר"ה גאון ממ"ש היינו רביתייהו:
(ליקוט) אפי' בלא בדיקה. ערא"ש שם בארוכה וכ"ז האריכות כשיטתו שמפרש שם כפירש"י דכל סירכא מחמת נקב אבל לפי' תוס' שם ודאי א"צ בדיקה וכ"כ מרדכי וכ"ה בתוס' שם בד"ה היינו כו' ומתוך הלכות טריפות של ר"ג כו' והוא מ"ש בהג"ה וי"א כו' שהיא דעת הגאונים אבל הרא"ש וש"פ הסכימו לדעת ר"ה גאון ורמב"ן דא"צ (ע"כ):
(יא) ואין נקרא כו'. כ"כ הגאונים וז"ש היינו רביתייהו מחיתוך לחיתוך ועבר"ן ורא"ש:
(יב) וי"א דאפי'. מדקאמר ל"ל בדיקותא משמע דסיפא בדיקה מיהא צריך. וסברא הראשונה ס"ל דלהכי קאמר ל"ל בדיקותא לאשמעינן דאין טרפות הסרכא מחמת עצמה אלא מחמת נקב שבריאה:
(ליקוט) אפי' בלא בדיקה. וי"א דאפילו בכסדרן כו'. פלוגתייהו תליא בפלוגתת רש"י ותוס' דלטעם רש"י דאין סירכא בלא נקב אלא כאן מגינות צריך בדיקה אם נסתם היטב וכן פי' ר"ג מ"ה וכ"כ בתשובת הגאונים אבל לפי' תוס' שהיא בלא נקב אלא שסופו לפסוק משא"כ כה"ג א"צ בדיקה. סה"ת ועתוס' מ"ו ב' ד"ה היינו רביתייהו כו' (ע"כ):
(יג) אפילו מפולש. תוס' שם ד"ה אבל כסדרן כו'
(יד) אם נסתפק כו'. דנשחטה בחזקת כו' ואזלינן בתר רוב בהמות דכשרות. שם:
(טו) עינוניתא כו'. דכולהו לגבה שלא כסדרן נינהו. דש"י. והוא הטעם ליתרת וז"ש מיהו כו':
(טז) אם נסרכת כו'. כנ"ל בסעיף שקדם:
(יז) ויש מקילין כו'. דהיינו רביתייתו כנ"ל:
(יח) סירכא היוצא' כו'. לפי' תוס' שאיסור הסירכא שסופה להתפרק שלא כסידרן משא"כ בתלויה ואף לדעת רש"י כ' דבכה"ג הוא בלא נקב עש"ך:
(יט) (ליקוט) וא"צ בדיקה. הרמב"ם והרמב"ן ובע"ה וחכמי לוניל כתבו דצריכה בדיקה וכ' בת"ה ל"ה א' ובמקומינו נהגו היתר ואפילו שלא בבדיקה וכן נ"ל וכדעת האומר שיש סירכא בלא נקב וכמ"ש למעלה וכיון שכן למה אנו חוששין לה כיון דליכא ריעותא כלל וכמש"ש דכ"ע ספק על כו' איהו כו' וכ"ש כה"ג וע"ש ל"ד א' ב' שהסכים לדעת תוס' מ"ז א' ד"ה היינו כו' וכ' שבנוסחות ישנות כ' שם מ"ח א' אי מינקב האי כו' ולא אי אינקב (ע"כ):
(כ) סירכא שהיא כו'. ג"כ לדעת התוס' שסופה להתפרק משא"כ כה"ג ועש"ך שיישב ג"כ לדעת רש"י אבל עיקרן של ב' סעיפים אלו לדעת תוס':
(כא) ודוקא כו' אבל כו'. שסופה להתפרק שבחייה נפוחה היא:
(כב) וכל כו'. שמחמת נקב עולה:
(כג) או כו'. דודאי ניתקה משם:
(כד) טוב כו'. כמ"ש בסוף י"ט ל"ל משקין כו' וכפי' הרי"ף שם דאי איכא סירכא משתמטא וכ"כ הרמב"ם שם בפי' ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת.
(כה) יש מי כו'. מהנ"ל דאי כו' משתמטא וכן מ"ש בהג"ה למעך ומפרש מ"ש בגמ' משום סירכא דמשכא ר"ל רירין הנמשכין ואלו ניתקין ע"י הכנסת ידו או מיעוך:
(כו) (ליקוט) ויש מתירין למשמש כו'. אבל הרשב"א בתשובה סי' ש"ד כתב על זה שכל טבח שעושה כזה מסלקין אותו [וכ' שם לפי שזה הענין לא מצאנוהו בשום מקום בתלמוד ולא ידענו לו עיקר וכי אין סירכא אלא אם היא כעבות העגלה שמושכין בה ואינה יכולה להנתק או איזה שיעור נקבע בדבר יש משמוש אצבעות שאפי' הריאה והקנוקנות ימחו בכך סוף דבר אל תשמעו להקל בדבר זה בשום צד כלל] וע"ל ס"י (ע"כ):
(כז) בודק כו'. עט"ז:
(כח) טבח כו'. אע"ג דע"א נאמן באיסורין מ"מ כיון שבטעות היתה אין בדבריו כלום דאף חכם שהורה לאיסור אם טעה אינו כלום כמ"ש בפ"ד דסנהדרין ל"ג א' כיון דאלו הוי פרה דינך כו' ועתוס' בנדה כ' ב' ד"ה אגמריה ובחולין מ"ד ב' ד"ה היכי כו' ובפ"ב דכתובות (כ"ב א') אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת אם נתנה אמתלא לדבריה וכן אמרה טמאה כו' וכ"ש כאן שהאמתלא גלויה:
(כט) אמר הבודק כו'. כמ"ש ביבמות ל' ב' אמר רבה אשה כו' ושם ל"א א' ומתני' דהכא בכת אחת כו' וה"ה כאן דנשחטה בחזקת כו' ועתוס' שם ד"ה אשה:
(ל) כיון שבאו כו'. לאפוקי אם הקונה בא קודם כמ"ש שם קי"ז ב' כ"מ שהאמינה כו':
(לא) דבדיקת ריאה כו'. כמ"ש בירושלמי דפ"ג די"ט כנ"ל (בס"ק ב'):
(לב) בגב האונות. לאפוקי ניקבה מבפנים דלאו היינו רביתייהו כמ"ש בס"כ:
(לג) בסירכא. כפירש"י דמ"ש דסביך היינו סריך ול"ק אלא דבבישרא דוקא לאפוקי בעצם וע"ש בד"ה התם ובד"ה דסביך כו':
(לד) ולדידן כו' גם כו'. תוס' שם ד"ה רב נחמיה כו':
(לה) הא כו'. דלאו רביתייהו כנ"ל:
(לו) ואם כו'. הכלל בזה עד סוף הסימן דכל שרובו נסתם לא מיפרקא:
(לז) אם האומה כו'. כפי' הר"ן דמ"ש שם היכי עבדינן קאי אכ"מ דאתמר חוששין לר"נ אהעלתה צמחים ולאבימי אשניהם ורב נחמיה קאי לקולא אליכא מכה בדופן ולענין פלוגתא דר"נ ואבימי פסק כאבימי להחמיר בשל תורה וכן פלוגתא דרבא ורב נחמיה כרבא וז"ש ברישא וא"צ בדיקה אליבא דכ"ע ובסיפא טריפה ולא מהניא כו' דלא כר' נחמיה וכן לא חילקו בין העלתה כו' כנ"ל.
(ליקוט) אם כו'. עמש"ש אבל לשיטת התוס' שם ד"ה מייתינן כו' וד"ה ר"נ כו' אינו כשר אלא בלא העלתה צמחים ואיכא ריעותא בדופן וע"י בדיקה. ובת"ה לשיטת רש"י פי' דמ"ש היכי עבדינן קאי אשניהם ואפי' העלתה צמחים ומ"ש ואי לא מחמת כו' היינו דצריך בדיקה ול"ג ואע"ג דלא קא מפקא זיקא ור"נ בדק כו' מחמיר אפי' איכא רעותא בדופן ולענין הלכה בש"ת הלך אחר המחמיר וקי"ל כר' נחמיה והלכך אין חילוק אי איכא ריעותא או לא בין העלתה צמחים או לא לעולם ע"י בדיקה כשרה ואי לא טרפה. והרז"ה והרמב"ם ור"ת פי' דמ"ש ואי לא כו' וטרפה היינו ספק טרפה וכמש"ש מ"ד ב' ורב נחמיה ל"פ ארבא אלא לפרושי קא אתי והלכך באיכא רעותא כשרה בלא בדיקה ואי ליכא כשרה בבדיקה ובשניהם אין חילוק בין העלתה צמחים או לא. והרי"ף גרס ואע"ג דלא מפקא זיקא ולא הביא דברי ר' נחמיה דס"ל דקאי אליבא מכח בדופן ולקולא פליג ופסק לחומרא כרבא ולשיטתו באיכא ריעותא כשרה ע"י בדיקה ואי ליכא ריעותא לא מהני בדיקה ואין חילוק בין העלתה צמחים או לא וכן לכל השיטות דלא כתוס' הנ"ל ד"ה מייתינן כו' ועעת"ה ל"ח א' ב': אבל אם סרוכה כו'. ת"ה שם בשם הרמב"ן וכתב שם דהרז"ה והראב"ד ס"ל דה"ה בכל המקומות אבל הוא הסכים לדעת הרמב"ן כתב וכן נהגו כו' (ע"כ):
(לח) ריאה שנמצא כו'. כמ"ש בריאה דקיימא גילדי גילדי שם מ"ו ב':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |