כף החיים/יורה דעה/לט

כף החיים ‏ יורה דעה לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] א"צ לבדוק אחר שום טרפות וכו' דרוב בהמות בחזקת כשרות הן. ש"ך סק"א. לה"פ או' א' ור"ל וסמכינן ארובא. וכ"כ הפר"ת או' א'.

ב

ב) ודוקא דלא אתיליד רעותא באיזה אבר דנטרפת ביה אבל אי אתיליד רעותא כגון שהכו אותה בגלגלתה וכדומה צריך בדיקה באותה אבר. פר"ת שם. וכן היכא דשכיחא היזקא ורעותא בשאר טרפיות צריך לבדוק והכל לפי המקומות והזמנים אם שכיח שם שאר טרפיות חל על הבעלים לבדוק. דב"ש סי' ר"ס. לה"פ שם.

ג

ג) ואי בעי להחמיר למבדק לנפשיה ולבדוק הכל אין בכך כלום ולא מקרי מוסיף על דברי חכמים שאין זה אלא כמוסיף סייגים וגדרים לטהרת נפשו וכן האוסר על עצמו ס"ס דכל זה מקרי מקדש עצמו במותר לו והלא תמצא שחסידים הראשונים היו מתרחקים חמשים שערים שלא ליכנס לשער החמשים שיש בו איסור וכ"ז דוקא לעצמו אבל לא להורות היפך היתר הראשונים. פר"ת שם. זב"ת סוף או' א'.

ד

ד) שם. חוץ מן הריאה וכו' שעלולה ליטרף מפני הסרכות ושאר טריפות דשכיחי בה. ש"ך סק"ב. פר"ת או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' א' שה"מ או' ג' ועיין לקמן או' ח"י.

ה

ה) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' ובדיקה זו של הריאה היא מדרבנן כמ"ש לקמן סעי' י"ז בהגה. וכ"כ הש"ך סק"ג. וכ"כ הש"ך בספרו הארוך להוכיח מירושלמי וכמה פו' דבדיקת הריאה אינה אלא מדרבנן יעו"ש. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ח' פר"ח או' א' פר"ת או' ב' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' ער"ה או' ו' כריתי או' ב' שה"מ שם. שו"ג במחו' או' ג' זב"ת או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ג' ומיהו ה"מ בדלא אתיליד רעותא אבל היכא דאתיליד רעותא בדיקתה מדאורייתא. כנה"ג שם. בל"י שם. שו"ג שם. זב"ת שם. ביא"ב בשפ"ז שם. תו"ז סי' ח' או' ה'.

ו

ו) על בדיקת טרפה א"צ לברך כי נשחטה בחזקת היתר עומדת. רוקח סי' שס"ו. ובהגהות הלכות בדיקה דמהרי"ו כתב דאין מברכין על הבדיקה דחיישינן שמא ימצא טרפה ויעשה ברכה לבטלה. והב"ד כנה"ג בהגה"ט סי' כ"ט או' ג' וכתב דטעם חליש הוא זה דיוכל לברך אח"כ כשימצא כשרה אלא עיקר הטעם משום דבדיקה סעי' מחלקי השחיטה היא דהשחיטה לאכול כשימצא כשרה וכיון שבירך על השחיטה א"צ לברך על הבדיקה יעו"ש והמחב"ר בסי' זה או' ב' כתב דאין זו מ"ע דרבנן שנברך עליה כשאר מצות דרבנן אלא גזרה היא מדרבנן שלא לפגוע באיסור טרפה יעו"ש והגם שהער"ה או' ג' כתב דלשאר פו' הו"ל לברך מ"מ המנהג פשיט שלא לברך כדברי הפו' הנז' וגם משום דק"ל סב"ל.

ז

ז) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' בכל מין בהמה וחיה בין זקנים בין ילדים אפי' היונקים. שמ"ח או' א' פת"ב או' ב' ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ ח"א או' א' מז"ה סי' י"ז או' א' קומץ כלל כ"ח או' א' זב"ר סי' א' בתמידים או' ב' מנ"י ענף א' או' ב' זבחי צדק או' ט' ואפי' אותם הגדילים ביער. תב"ש או' א' פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. מנ"י שם.

ח

ח) הסרכא פוסלת בריאות העוף כמו בבהמה אלא שא"צ לבדוק אחריה דלא שכיחא. כנה"ג בהגה"ט או' א' מחב"ר או' ה' שפ"ד סי' ל"ה או' מ"ז. לב"ש או' ג' ענ"ה סי' י"ח או' ד' בי"צ סי' ל"ה חלק ח' בתה"ב או' ב' זב"ר בתמידים שם. מנ"י סי' ל"ה ענף ז' או' י"א זבחי צדק או' של"ה.

ט

ט) אם נמצאת סרכא בריאת עוף כל מקום שסרוכה לצלעות כשרה אבל אם נסרכה לצד פנים טרפה ומ"מ אין אנו זקוקין לבדוק אלא בהמה וחיה. הרשב"ץ בס' יבין שמועה דף ט"ז. מחב"ר או' ו' שפ"ד שם. לב"ש שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ב' בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' של"ו.

ט) לפעמים דרך האווזים שנראת הריאה שלהם שיש בה סרכא ואינה סרכא שדרך האווזים להיות ריאה שלהם כך. כנה"ג בהגה"ט או' ב' מפי בודקים בקיאים ומומחים. ובשו"ת אהל יוסף פקפק בזה ובודאי שאין להכשיר אלא ע"פ בקי מאד וירא ה' שיאמר דהיינו רביתייהו. מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ה'.

י

י) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' אם הגוי מגיד שראה איזה שינוי לכתחלה צריך לבדוק שם אולי יש איזה טרפות ואין ללמד לגוי שאם יראה איזה שנוי שוא יגיד שנראה כמערים. דע"ק או' א' מק"מ או' א' זבחי צדק או' א'.

יא

יא) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' בדיקה זו היינו שיכניס הבודק ידו לפנים בנחת וימשש בכל חלקי הריאה במיתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חליף או סרכות וכל שאר טרפות התלוים בריאה ובודק זה צריך שיהיה מומחא לא מבעיא שצריך להיות בקי בכל דיני בדיקות הריאה אלא גם צריך שיהיה בקי ביד ובהרגשה ויודע כל צורת הריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבעל חי. שמ"ח או' ב' חכ"א כלל י"ג או' ב' פת"ב או' ד' ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ ח"א או' ב' מז"ה סי' י"ז או' ב' זב"ר סי' א' או' ב' זבחי צדק או' ד'.

יב

יב) וכשבא להכניס ידו יחתוך בנחת לפתוח הטרפש ויטה לצד הצלעות ולא יותר מכדי כניסת ידו כדי שלא יחחוך שם איזה סרכא ויש שאין חותכין הטרפש בסכין כ"א בצפורן מפני חששא זו ויש חותכין נקב קטן רק להכניס אצבעו ולבדוק סביב ואח"כ מרחיב הנקב. שמ"ח או' ג' חכ"א שם. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' מז"ה שם. זב"ר שם. מנ"י ענף א' או' ג' זבחי צדק או' ב'.

יג

יג) ואם לא חתך בנחת אלח בקע בסכין בצלעות אין שום חשש אף בלא הפ"מ כשידוע שלא חתך סרכא וניכר זאת מצד שאין לפנינו שום דלדול מסרכא. דע"ק או' ג' מק"מ או' ח' זבחי צדק או' ג'.

יד

יד) אף לזאת יחרד לב נבון בבואו לבדוק את הריאה ישים לנגד עיניו להיכן הוא נכנה להכשיר אוכל נפש לרבים נסתרה דרכו ואין מי שיראהו כי רם ה' ושפל יראה וישים כל מעייניו אל הריאה לבדוק בנחת ובזריזות גדול ולא יכניס ידו לו זרוע עם גבורה בחוזק יד דע מה למעלה ממך הנה ה' נצב עליו לגבר אשר דרכו נסתרה יביא במשפט על כל נעלם וגמול ידיו יעשה לו ועיקר הכל להיות זריז לבדוק ביראת ה' על פניו במורא ופחד ולא ידבר בעת בדיקתו עם שום אדם ולא יטה אזנו אל דבר אחר כי בנפשו דיבר אולי יפרק שום סרכא באין מבין והוא לא ידע ואשם וחטא רבים תלוי בו וכשהוא ממשמש בכל חלקי הריאה ימשמש בנחת ובמתון רב ויהיה בקי בכל דיני הריאה ככל חוקותיה ומשפטיה ולא נצרכה אלא להגיד לאדם איזוהי דרך ישרה בענין הבדיקה דצריך כונה גדולה ויראת ה' היא אוצרו ויהא הבודק כשר וירא ה' מרבים ומי הוא זה אשר יערב לו לומר שהוא כשר וירא ה' ישמע חכם ויוסף לקח ויותר בני הזהר ולא יהיה אסון גם ברוך יהיה. תו"ז סי' ז' או' ד' זבחי צדק או' ה'.

טו

טו) ועיין בתו"ז סי' ח' או' חט"י מה שהאריך הרבה בענין בדיקת הריאה שצריך להוציא תחלה הכרס מן הבהמה ואח"כ יבדוק הריאה מכמה טעמים חדא משום דחיישינן לנקיבת הטרפש וכשהכרס עודנו בתוך הבהמה לא יבדק הטרפש ועוד משום סרכות המצויים בטרפש אל הכרס ועוד משום דהריאה לא תבדק היטב כל עוד שהכרס בתוך הבהמה וע"כ הנהיגו בשאלוניקי יע"א ועשו הסכמה שלא לבדוק ריאה עד שיוציאו הכרס והאריך הרבה בזה יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' ו' וכתב דבעירם בגדאד יע"א הקצבים יש בהם ערמנים ובקיאים בניתוק הסרכות ואם יעשו זאת התקנה שיוציאו הכרס מן הבהמה איכא למיחש שינתקו הסרכות בעת הוצאת הכרס שיש להם חכמה גדולה בענין זה ומחמת סיבה זו חדלו מזה אבל עשו תקנה אחרת להניח אדם אחר שיכניס ידו לתוך בטן הבהמה וימשוך את הכרס מעט לחוץ ויבוא הבודק לבדוק הריאה וכל זמן שהבודק בודק הריאה האדם האחר הזה מושך את הכרס אצלו ובזה יצאו מידי חששות הנז' וכתב וע"כ ראוי לכל יר"ש לעשות כן בעת בדיקת הריאה כדי שיוכל לבדוק היטב.

טז

טז) נמצא הריאה מליאה ליחה צריך לבדוק אחר הנקבים כי מחמת הנקב בא הליחה דרך נקב הריאה וזהו תחלת הסרכא. פר"ח או' א' לה"פ או' ג' שמ"ח או' ל' לב"ש או' קט"ו. מז"ה סי' מ"א או' ג' זב"ת או' ה' ענ"ה סי' י"ח סוף או' א' זבחי צדק או' ז' וכ"כ לעיל סי' ל"ו או' קכ"ט בשם כמה פו' יעו"ש.

יז

טוב) ריאה זו שהיא מליאה ליחה שקורין בל"א שלופרי"ק אפי' בדיעבד מעכב אם לא בדק כגון שנאבדה וכדומה. לב"ש שם. מז"ה שם ביס"ה או' ו' ענ"ה שם. זבחי צדק או' ח' ועיין לקמן בדיני תר"ל או' י"ג.

יח

חי) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' ואע"ג דמלשון הש"ע משמע דאין לבדוק אלא אחר הסרכות היינו בדיעבד אבל לכתחלה צריך לבדוק על כל הטרפות שבה. תב"ש או' ג' וכ"כ הלב"ש או' ב' דכ"ע מודו דצריך לבדוק הריאה מכל הטריפות שבה. וכ"כ התו"ז סי' ח' או' ג' דלאו דוקא סרכות אלא אפי' שאר טרפות כגון בועות ומראות הפוסלות ושאר איסורין האמורים מסי' ל"ה עד סי" ט"ל הן ותולדותיהן צריכין בדיקה דשכיחי הן ואין לילך אחר הרוב בריאה כלל עי"ש. זבחי צדק או' י"א וכתב וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ד'.

יט

יט) וכתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ב כל מקום שהבודקים מורגלים להחמיר אפי' שלא כהלכה אני אומר כך הנהיגו חכמי המקום ואסור לעבור על דבריהם עד שנדע שטעו ממש בהוראה וטעו בו באיסור עכ"ל ומיהו היכא דמוכחא מילתא דטעו בהוראה יש לבטל המנהג. פר"ח או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' ענ"ה שם או' ב'.

כ

ך) שם הגה. ונהגו ג"כ לנפוח כל ריאה וכו' ואם נאבדה הריאה בלא נפיחה כשרה הואיל וכבר בדק בפנים. הגהות שערי דורא סי' צ"ב. ד"מ או' ב' ש"ך סק"ד. לה"פ או' ד' בל"י או' ג' שמ"ח או' ה' שה"מ או' ה' חכ"א כלל י"ג סוף או' ג' ענ"ה שם או' א' זבחי צדק או' י"ג. ועיין לקמן או' כ"ב.

כא

כא) שם בהגה. ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה וכו' ואפי' במקומות דלא נהוג לנפוח מ"מ יש להוציא הריאה אחר בדיקת פנים כדי לבודקה במראית העין ויש גדולים שגזרו חרם על הבודקים שבמקומם ע"ז. שמ"ח או' ב' שפ"ד או' ד' וכתב ודאי כעת בעוה"ר ראוי שלא לסמוך על בדיקת פנים. וכ"כ התו"ז סי' נ"א או' א' וז"ל ממנהג המקומות שנופחים כל ריאה שהביא מרן בב"י וכו' ופסקו מור"ם בהגה למדו הקדמונים מקצת החומרא הלזו וקבלו שחייב הבודק להוציא הריאה לחוץ ולבודקה מכמה טרפיות שאינו יכול להרגישם בבדיקה דמבפנים במשמוש היד כ"א למראית העין הם נראים דהיינו סרכא מינה ובה או תרתי בועי דסמיכי או אודם בריאה ומכה בדופן או אטום ומראה פסולה או בועא בשפולי וס"ת ומכה כנגדה וכיוצא מאלו הטרפות דבעו ראייה בחוש הראות וכו' ובדיקה זה נקראת הגהה והרא"פ בסי' ט"ל כתב דיש גדולים שגזרו חרם על הבודקים ע"ז וכ"כ השו"ג או' ג' דכן המנהג בשאלוניקי וכן הסכימו רבני אינדרנ"י יע"א לנהוג בעירם וכן שלחו רבני שאלוניקי כתב !מרירי להשוחט שבעיר כאניי"ה שהיה מיקל בזה שלא לבדוק בדיקה שנייה הלזו ופסק הרב ב"ד שאם עבר אחר ההתראה ולא בדק בדיקת ההגהה צריך להעבירו מאומנותו יעו"ש וגם בזמנינו נודע לנו מפי המו"צ ושו"ב מעיר כאניי"ה הנז' וכו' דלא היו נוהגין לעשות הגהה בריאות כבשים ועזים ואזרנו כגבור חלצינו אנא זעירא ורב אחאי הרב המופלא כמהר"ח פלאג'י וכתבנו לשם תשו' נצחת ותוכחת מוסר לחייבם בבדיקת ההגה לפי הדין ומנהג כל המקומות אשר שמענו שמעם כמבואר בס' חק"ל ח"א סי' כ"א יעו"ש עכ"ל התו"ז. והב"ד זבחי צדק או' י"ב וכתב וכן הנהיגו טבחי מתא בעיר בגדאד יע"א. וכמדומה דכ"ה המנהג עתה בכל המקומות שאחר בדיקת פנים מוציאין הריאה לחוץ ולנופחה ולבדוק במראית העין מכל מיני טרפיות שאינם נרגשים בבדיקת פנים.

כב

כב) שם בהגה. רק אם היתה בה סרכא וכו' וה"ה כל שאר רעותא. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ב' בל"י או' ה' שמ"ח או' ג' שפ"ד או' ו' ומיהו יש מהם דמעכב דיעבד אם לא בדק ויש מהם דכשרה דיעבד כמבואר כל אחד במקומו. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ור"ל דאם אותה רעותא שהרגיש בפנים מטרפת אם נמצאת אח"כ ולא בדק בחוץ טרפה אבל אם אינה מטרפת ולא בדק בחוץ בדיעבד כשרה ונ"מ לדידן דאם נאבדה הריאה אחר שבדק בפנים ולא בדק בחוץ בנפיחה דכשרה אם אותה רעותא אינה מטרפת.

כג

כג) [סעיף ב'] מי שקרע בטן הבהמה וקודם שתבדק הריאה בא כלב או עכו"ם ונטלה וכו' אבל אם השליכה או איבדה במזיד נראה דלכ"ע דינא כמו ביטל במזיד איסור דדבריהם שנתבאר דינו בסי' צ"ט סעי' ה' וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' תצ"ח יעו"ש. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. פר"ח או' ג' לה"פ או' ו' כריתי או' ה' שמ"ח או' א' שפ"ד או' ו' והשיג על הפר"ת או' ב' שמיקל יעו"ש. שה"מ או' ג' וגם הוא השיג על הפר"ת יעו"ש. ער"ה סוף או' ו' זר"א או' פ"ז. חכ"א כלל י"ג סוף או' ג' פת"ב או' ג' בי"צ ח"א או' א' מז"ה סי' י"ז או' ו' קומץ כלל כ"ח או' ד' מנ"י ענף ב' או' א' זבחי צדק או' ט"ז. ועיין לקמן סי' צ"ט סעי' ה' ובדברינו לשם כל דיני המערב איסור בהיתר במזיד וה"ה שייכים לכאן למאבד ריאה במזיד וא"צ לכפול הדברים קחנו משם. ועיין לקמן או' ל'.

כד

כד) שם. ואין אומרים שמא נקובה וכו' דרוב בהמות בחזקת כשרות הן. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ג' לה"פ או' ז' שפ"ד או' ז' שה"מ או' ח' ואע"ג דהאידנא ברוב המקומות הטרפות שכיחי טפי מהכשרות טעמא דמילתא משום דמחמירין הרבה חומרות שאינם מעיקר דין התלמוד וכן איכא מילי טובא דבעו בדיקה ולא בקיאינן בבדיקה ומטרפינן להו וכן כמה בהמות מחמת ספק מטרפינן להו. פר"ח שם. שמ"ח או' א' שה"מ שם. זב"ת או' ז' ומשמע הא במקומות דשכיחי הרוב טריפות מן הדין אין להכשיר. וכ"כ הלב"ש או' י"ד דאם לפעמים באיזה גליל שכיחי טובא איזה מין טריפות בבהמות עד שכמעט הרוב נטרפו ועכ"פ מחצה על מחצה הוא כאשר אנו רואים לפעמים שמזדמן כך לאיזה סיבה אז טרפה בנאבדה אפי' בהפ"מ כיון דליכא רוב כשרות ואפי' בגדיים וטלאים אם שכיח בהו דינא הכי משום דכה"ג הוי ספיקא דאורייתא כל שלא נבדק עכ"ל. בי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ב.

כה

כה) שם הגה. ויש מחמירין אם נאבדה הריאה ואין להתיר רק במקום הפסד גדול או בגדיים וטלאים וכו' וכ"כ השמ"ח או' ד' פת"ב או' ז' בי"צ שם או' ה' ואו' ו' מז"ה או' ז' קומץ כלל כ"ח או' ח' מנ"י ענף ב' או' ג' ועיין לקמן או' ל'.

כו

כו) שם בהגה. או בגדיים וטלאים וכו' וכ"ז שנקראים בלשון בני אדם גדי וטלה יש להם דין זה. שמ"ח שם. פת"ב או' ט' בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם. ודוקא אם הם בני שנתם. פת"ב שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם. מיהו במקומות שנהגו להקל למעך בסרכות כל שעברו ה' חדשים משעת לידה יש להם להחמיר כאן עד ה' חדשים. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם.

כז

כז) שם בהגה. או בגדיים וטלאים וכו' ובעל נפש יחמיר לעצמו אפי' בגדיים וטלאים אבל לא יורה כן לאחרים. רש"ל פ"ק דחולין סי' כ"א וב"ח. שמ"ח שם. פת"ב או' יו"ד. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם.

כח

כח) וטלאים הגדילים בבתים רגילים להיות הריאה סרוכה לדופן ולכן אם נאבדה הריאה לא יתיר כ"א אחר העיון בצלעות אם לא נמצא שם סרכא. שמ"ח שם. פת"ב או' י"א. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם או' ט' מנ"י שם או' ד' וכן בהמות שיש להם שיעו"ל או שנמצא בצלעות מכה רבה אין להתיר בנאבדה אף בהפ"מ דכיון שנמצא בהם רעותא זו רגלים לדבר שנסרכא ריאה שלהם. קומץ שם. מנ"י שם.

כט

כט) ועגלים הרכים שעדיין יונק שדי אמו דינם כגדיים וטלאים אבל אם גם אוכלים לא דעל הרוב הסרכות באות מתוך שאוכלים מאכלים שאינם נאותים להם. שמ"ח שם. פת"ב או' ח' בי"צ שם או' ז' מז"ה שם. קומץ שם או' ח' מנ"י שם או' ג'.

ל

ל) שם בהגה. או בגדיים וטלאים וכו' ובעיר בגדאד יע"א מחמירין הרבה יותר מכל הסברות ומנהגם בנאבדה הריאה וכיוצא כגון בא כלב או גוי ונטלה להטריף את הבהמה ואפי' בגדיים וטלאים וכן מימי עולם ומשנים קדמוניות והטעם הוא משום דהקצבים שלהם אם יתירו להם בזה תיבטל בדיקת הריאה ח"ו דבכל יום ויום יעשו כן ויאבידו הריאה בידים ובמזיד ויאמרו דלאו אדעתייהו וביני ביני תפשה המספחת ותיבטל תקנת רז"ל ובשביל כך תקנו הקדמונים כיון דנאבדה הריאה ולא נבדקה מטריפין בכל ענין ובכל מין בהמה וחיה בין גדולים בין גדיים וטלאים. זבחי צדק או' ט"ו. וכתב עוד הטעם משום דבעירם בימות החורף מביאין מין צאן מערי פרס שקורין כראד"י והמין הזה רובם ככולם יוצאים טריפות ויתכן במין הזה הוי ספיקא דאורייתא כמ"ש הלב"ש (לעיל סוף או' כ"ד) ואפשר שבשביל כך הנהיגו כן דאם יתקנו דוקא בזה המין אם נאבדה הריאה טרפה ובשאר יהא כשרה לא תתקיים הגזירה באלו הקצבים דמי מפיס ומשו"ה עשו גזירה כוללת ותקנה גמורה כל שלא נבדקה הריאה טרפה עכ"ד.

לא

לא) אם בדק אפי' בהמה גדולה מסרכות ולא משאר טריפות כגון שאותו שהכניס ידו אינו בקי בה' טריפות רק יודע להרגיש שאין סרכא ואח"כ נאבדה הריאה יש להכשיר אפי' בלא הפסד גדול דכיון דעבד עיקר הבדיקה הו"ל כגדיים וטלאים. שמ"ח סוף או' ד' פת"ב או' י"ב. בי"צ שם או' ז' מז"ה שם או' ח' קומץ שם או' יו"ד. מנ"י ענף ב' או' א' זבחי צדק או' כ"ד.

לב

לב) אם בדק הריאה מסרכות ולא משאר טרפיות ואיבד הריאה במזיד הבשר אסור לו והכלים מותרים. לב"ש או' יו"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' זבחי צדק או' כ"ה.

לג

לג) אם בדק אפי' רוב הריאה ומקצתה לא בדק דינו כאלו לא בדק כלל. מ"ע שורש א' ענף ב' או' ג' מק"מ או' י"ב. זבחי צדק או' כ"ו.

לד

לד) [סעיף ג'] בא עכו"ם או ישראל והוציא הריאה קודם שתבדק וכו' נופחין אותה. אע"ג דס' מרן ז"ל דמותרת בבדיקה ונפיחה מ"מ אנן בדידן נקטינן להטריף בהחלט אם פתח הגוי הטרפש וכ"ש אם הוציא הריאה בלי בדיקה ומעשים בכל יום דאם פותח הגוי הטרפש מטרפינן אפי' בגדיים וטלאים זולת לפעמים שפותח הטרפש לפנינו הקצב גוי אז בדקינן לה דאנו רואים שלא נגע בריאה. תו"ז סי' ח' או' י"א. זבחי צדק או' כ"ז. ופעם א' בקצב ישראל שפתח הטרפש שלא בפני הבודק ואסר אותה ח"ר נסים הלוי ז"ל לצורך שעה ולמגדר מילתא. זבחי צדק שם.

לה

לה) מה שנהגו בירושת"ו שאחר שהפשיט את הבהמה תופש הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדין אין לחוש והטעם הוא לפי שאין הדבר ברור שהסרכא ניתקת ע"י תנועה זו ומספיקא לא מחזקינן רעותא בריאה ומ"מ אם ברור אצלנו שמחמת תנועה זאת הסרכא ניתקת ראוי לחוש. כ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תש"ה. והב"ד הפר"ח או' ה' זב"ת או' ט' ענ"ה סי' ח"י או' יו"ד. ומה שנהגו עוד בירושת"ו שאחר שהפשיט הגוי הבהמה תופס הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח ונוחר בסכין לצדדי הקנה ועל הרוב מגיע בסכין עד הריאה עיין שה"מ או' יו"ד מה שהאריך בזה וגם מה שהשיג על תשו' הרדב"ז הנז' וסיים דהדבר תלוי על מי שיש בידו למחות לבטל מנהג הרע הזה ואם אין ידם משגת השוחט הבודק יטריף אותה בידים ואין בזה משום אוסר את המותר יעו"ש. וגם השו"ג במחו' או' ד' כתב בבואו ירושת"ו ראה את המנהג הזה וקרא תגר ע"ז ובטלו אותם אלא שאחר זמן מה חזרו לטומאתם מפני שידם תקיפה עליו אלא שכתב שהשוחטים כשבודקים הריאה בחוץ כשרואים איזה רושם סרכא אוסרים אותה ובזה תעלה קצת !ארוכם למנהג הרע הזה יעו"ש. והרב זבחי צדק או' כ"ח כתב כ"ז לפי מנהגינו טרפה דאנחנו יש לנו כל החומרות.

לו

לו) נאבדה הריאה בלא בדיקה ויש לו חלב שנחלב מבהמה זו תוך ג' ימים יש להתיר. פליתי או' ג' ער"ה או' ז' לב"ש או' כ"א. פת"ב או' ך' בי"צ שם בתה"ב או' ד' קומץ שם או' י"א. מנ"י ענף ב' או' י"ב. זבחי צדק או' כ"ט. מיהו הב"ח בתשו' סי' קכ"ז אוסר החלב של תוך ג' ימים ובעל נפש יחוש לעצמו. לב"ש שם. בי"צ בתה"ב שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

לז

לז) ואם איבדה במזיד כדי לאכול הבשר אע"ג דהבשר אסור לדידיה מ"מ החלב מותר לו. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ו' בי"צ שם בתה"ב או' ב' שבאו' ד' קומץ שם. מנ"י שם. אבל אם איבדה גם כדי לאכול החלב אסור גם החלב לדידיה. לב"ש שם. בי"צ שם. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ל'

לח

לח) ואם אין לו רק חלב שנחלב קודם ג' ימים יכול לכתחלה להשליך הריאה ולמכור הבשר לגוי ולאכול החלב. לב"ש שם. בי"צ שם בתה"ב או' ג' שבאו' ד' מנ"י שם. זבחי צדק או' ל"א ויש שם ט"ס.

לט

טל) אכן אם אחר שזרקו הריאה נמצא בצלעות מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות אסור החלב עד יב"ח מספק אבל הכלים שנשתמשו בהם החלב מקודם ג' ימים אם אינם בני יומן בעת שנמצאת המכה כשרים. ב"ח בתשו' סי' קכ"ז. לב"ש שה. פת"ב או' כ"א. בי"צ בתה"ב שם או' ד' מנ"י שם. וזהו דוקא לדעת האוסרים סרוכה לדופן שיש בו מכה כמ"ש לקמן סעי' י"ח בהגה ובשמ"ח או' נ"ב אבל לדעת המכשירין סרוכה לדופן שיש בו מכה כמ"ש לקמן בש"ע סעי' כ"ב לא שייך דין זה. זבחי צדק או' ל"ב. ויתר דיני חלב ית' לקמן סי' פ"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

מ

מ) אם שחט השוחט והלך לו ואין כאן לבדוק הבהמה ואם ימתין עד שיבא הבודק יתקלקל הבשר מותר לאכול בלי בדיקה דבמקום פסידא לא גזרו. פליתי או' ג' ולדעת האוסרים בנאבדה הריאה כמ"ש לעיל סעי' ב' בהגה יש לאסור. מש"ז סוף או' או' וכ"ש לדידן שכתבנו לעיל (או' ל') דמנהגינו להטריף בנאבדה הריאה בכל גוונא שבכאן יש לאסור לגמרי ולא יעשה כן בישראל דזה דבר תמוה לרבים לאכול בלי בדיקת הריאה ויצא מזה פרצה גדולה ואין בידינו להעמיד משפטי הדת על תילם. זבחי צדק או' ל"ג. ועוד עיין לעיל או' כ"ד.

מא

מא) מאד צריך ליזהר שלא לבדוק שום בהמה דרך החזה בעודה מונחת על הארץ דיש לחוש לפסיקת הסרכות אם לא שבדק תחלה דרך הטרפש ולא נמצא סרוכה לחזה. ומ"מ בעגלים הרכים שאין הסרכות מצויות בהם מותר אף לכתחלה לבדוק דרך החזה. קומץ שם או' י"ג. זבחי צדק או' ל"ד. ומנהגינו כשבודקים גדיים וטלאים קטנים שאין היד נכנסת שם בריוח כדי לבדוק היטב תחלה נוקבים הטרפש ומכניס הבודק אצבעו לראות סביב הנקב ואח"כ פותחין החזה לבדוק.

מב

מב) [סעיף ד'] אונא הסרוכה לאונא או לאומא וכו' שלא כסדרן טרפה כסדרן כשרה וכו' שסרכא מחמת נקב היא באה שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכה ויוצא מעט דרך הנקב נקפה ויעשה קרום ואעפ"י שהוא סותם הנקב ואין מוציא   רוח הא אמרן קרום שעלה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר. רש"י חונין מ"ו ע"ב. והתו' לשם פירשו דרגילה הסרכא לבא בכל מקום בריאה בלא נקב מתוך שהיא שואבת כל מיני משקה והא דטרפה שלא כסדרן היינו משום שסופה להתפרק וחשיב כנקובה כיון שסופה לינקב. והב"ד ב"י. ט"ז סק"ג. לה"פ או' י"א בל"י או' ח' שמ"ח או' ז' וכתב וכל אלו הטעמים לא הכריעו בהם רבותינו וצריך להחמיר כדברי כולם.

מג

מג) שם. אונא הסרוכה לאונא וכו' פי' חוט של ריר יוצא מזה ונדבק בזה. ט"ז שם. לה"פ שם. שמ"ח שם.

מד

מד) שם. כסדרן כשרה וכו' לרש"י הטעם דאעפ"י שיש נקב חבירו סותמו ומגין על הנקב והקרום וחזק ולהתו' אמרינן בכסדרן שאין סופו להתפרק. ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט'.

מה

מה) שם כסדרן כשרה אפי' בלא בדיקה. מנהג מדינות אלו להכשיר בכסדרן אפי' בלא בדיקה לכתחלה דלא חשבינן זה לרעותא אפי' לשיטת רש"י ומ"מ בעי נפיחה עכ"פ לראות היטב מקום עמידת הסרכא שמא לאו כסדרן היא. שמ"ח או' ח' בי"צ ח"ב או' א' מז"ה סי' ל"ו או' ז' מנ"י ענף ג' או' ו' זבחי צדק או' ל"ה. וכתב וכן מנהג עיר בגדאד יע"א לנפוח כל סרכא בחתוכין כדי לידע אם הוא מתכסה בין החתוכין ולא נראה משני ראשיה כלל לחוץ ואז מכשירין אותה.

מו

מו) ואפי' בדיעבד יש לאסור בדלא נפחה כלל דגרע מנאבדה הריאה בהעלמת עין ממקום דאיכא למיחש לאיסורא. שמ"ח שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ כלל כ"ט אי' ב' מנ"י שם. זבחי צדק או' ל"ו וכתב ודלא כענ"ה סי' ח"י או' י"ד שהכשיר דלא סמכינן עליה. ומ"מ אם נתכוון מתחלה להשגיח היטב אם היא ממש כסדרן ונאבדה אח"כ והוא בקי ואומר שברי לו שהיתה כסדרן ממש יש להכשיר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

מז

מז) שם הגה. מיהו אם בדקוה ונמצא שם נקב טרפה. והיינו כגון שנפחוה בעוד שהסרכא בתוכה ובצבצה. וה"ה אם לא בצבצה כשהסרכא בה ואירע שהסירו ממנה הסרכא ובצבצה במקום שהיה סרכא יש להטריף ודוקא שניטלה בנחת אבל אם פרקוה בכח בגוונא שיש לתלות שנעשה הנקב עתה מחמת הפריקה ואין היכר דנקב מחיים הוא יש להכשיר. ואם נפחוה ועלתה גם הסרכא בנפיחה פשוט דיש להטריף דחזינן דנקובה הריאה ואין זה סתימה מעלייתא. וצריך לבדוק אח"ז. שמ"ח או' ט' פת"ב או' ל' ואו' ל"א. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ח' וביס"ה או' י"ז. קומץ שם או' ג' מנ"י ענף ד' או' ו' ומיהו השו"ג או' ט"ז כתב מדלא כתב זה בש"ע משמע דחזר בו מב"י ולדעת הש"ע אפי' בדקוה ונמצא נקובה כשרה בין החתוכים וסיים וכן המנהג בשאלוניקי יעו"ש ומיהו מ"ש דחזר בו ממ"ש בב"י מדלא כתב זה בש"ע אין זה הכרע דהרבה דינים מביא בב"י ואינו מעלה אותם בש"ע וע"כ כיון דדעת מור"ם לאסור וכ"ה דעת האחרונים הנז' יש לאסור ועוד דמי יכניס עצמו להתיר ספק טרפה אחר שדעת מור"ם ז"ל והאחרונים לאסור.

מח

מח) ואם נפחוה ועלתה גם הסרכא בנפיחה נראה פשוט להטריף אפי' לשיטת רש"י דחזינן דנקובה הריאה ואין זה סתימה מעלייתא ולא כמי שהורה בזה להקל וכ"כ להדיא בס' דמש"א דף צ"ח לאסור וכתב דצריך לבדוק אח"ז. שמ"ח שם. פת"ב או' ל"ב. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר סי' י"ח או' ד' וכתב בתמידים או' ט"ז ודלא כפת"ב או' ל"ב דלא מצריך בדיקה. ענ"ה סי' י"ח או' י"ז. מנ"י שם או' ז' זבחי צדק או' ל"ח וכתב לדחות דברי הרב יד שאול שכתב להתיר בהפ"מ יעו"ש. ומיהו אם נאבד בלי בדיקה יש להכשיר זב"ר שם במוספים או' ד' מנ"י שם. ומיהו הפת"ב שם כתב דא"צ לבדוק אח"ז אלא אם אירע שראינו שעלתם בנפיחה טרפה והמנ"י שם כתב לכתחלה צריך לבדוק אח"ז ובנאבד בלי בדיקה יש להתיר.

מט

מט) וכן אם נמצא דם בתוך הסרכא אעפ"י שהיא כסדרן יש להטריף ואפי' אם אחר שחותכין הסרכא והדם יוצא ממנה משתנה מראית הסרכא ונהפכה פנים ללובן טרפה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' קומץ שם. מק"מ או' ט"ל. זב"ר שם. מנ"י שם או' ח' זבחי צדק או' ט"ל.

נ

נ) וה"ה אם יש באמצע הסרכא כסדרן כמו כפתור עב יש להטריף. מק"מ שם. זב"ר שם בתמידים או' י"ז. זבחי צדק או' מ'.

נא

נא) שם. ואין נקרא כסדרן אלא בשתים זו אצל זו מחתוך של זו לחתוך של זו וכו' ואפי' אם יש ד' או ה' אונות שיש סרכא מחתוך של זו לחתוך של זו דיינינן להו כחתוכים. בדיקות כ"י למהרש"ג ז"ל. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. שו"ג מחו' או' ו' ענ"ה סי' י"ח או' כ"ח. תו"ז סי' ע"ט או' יו"ד. זבחי צדק או' מ"א. ואפי' אם יש כמה סרכות כסדרן וביניהם כמה חלונות כשרה. שמ"ח או' י"א. פת"ב או' ל"ד. בי"צ שם או' ד' מז"ה שם או' ב' זב"ר שם או' ג' מנ"י ענף ג' או' ד' זבחי צדק שם. ובמקום שנהגו להחמיר בב' חלונות אין לשנות. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם בתה"ב או' י"ד. זב"ר שם בתמידים או' י"ג. מנ"י שם. ואם הוא בין אונא לאומא עיין לקמן או' פ"ג.

נב

בנ) אם נסרכה כסדרן ויתרת מקמא ביניהם וכשנופחין אותה נפרדים מחמת היתרת שעולה ויורדת ביניהם טרפה. זבחי צדק או' מ"ב.

נג

גנ) שם. ואפי' היא באלכסון. ואם הולכת באלכסון וקצרה עד שהבשר נקמט תחתיה או שע"י הסרכא אין הריאה מונחת כסדרה רק כגון זה לפנים וזה לאחור יש לאסור דעשויה להתפשט ולנתק. שמ"ח שם. מש"ז או' ז' לב"ש או' מ"ו. ענ"ה סי' י"ח או' כ"א פת"ב או' ל"ה בי"צ שם או' ד' מז"ה שם. זב"ר שם או' ה' זבחי צדק או' מ"ג.

נד

דנ) ואם הסרכא כסדדן באלכסון ומקמיט הבשר שתחתיה ועברה הסרכא ע"י מיעוך ומשמוש יש להתיר בין אם נתפשט הקמט אחר הסרת הסרכא בין אם לא נתפשט ע"י הסרת הסרכא ועדיין מקמיח אעפ"י שעברה הסרכא משם. ולא דמי לסרכא מינה ובה דטרפה בכה"ג אם לא נתפשט הקמט דהתם סרכא ממקום למקום אין מגין על הנקב וכיון דתחתיה מקמיט הו"ל תר"ל משא"כ הכא אין שום רעותא מקרי דהחתוכים מגין על הסרכא ואי משום דסרכא קצרה וחיישינן דתתפרק כיון שעוברת ע"י מיעוך אף שתתפרק משם לא יהיה נקב כיון שאינו מושרש בבשר הריאה. פת"ב או ל"ו וברא"פ שם או' מ"א. בי"צ שם בתה"ב או' ב' מז"ה שם. זבחי צדק או' מ"ד וכתב דה"ה לדידן דנית לן דינא דמשמוש ומיעוך כשרה משום דחברתה מגינה.

נה

הנ) אפי' הסרכא היא מחתוך זה לחתוך הג' קצרה ומדבקת החתוכים אהדדי כי האונא שביניהם נכפפה לה לצד גבה או לצד קמא ואינה חוצצת אפ"ה טרפה כיון דלאו רביתייהו דהראשונה והשלישית בסמיכות כך רק ע"י הסרכא נסמכו לא יתקיימו כן והסרכא תיסתר. מק"מ או' ך' זבחי צדק או' מ"ה.

נו

ונ) אם כשמרחיק האונות זה מזה נראה שורש הסרכא בחוד וכשמתקרבין זל"ז נראית בחתוך טרפה. אלא א"כ מבחין היטב שע"י הרחקתן גרם שנוי בגוף הבשר דאונא אז י"ל שעי"ז נראה בהחוד. דע"ק אי' ח' מק"מ או' כ"ב. זבחי צדק או' מ"ו.

נז

זנ) אם הסרכא היא מחתוך לחוד וכשנופחין אותה תהיה מכוסה נסתפק הדע"ק אי' ו' וכן המק"מ או' כ"ב וע"כ יש להטריף מספק. זבחי צדק או' מ"ז.

נח

חנ) סרכא שהיתה כסדרן ונתקה אח"כ כגון שנשאר שם רושם או דלדול וכן אם יש ס"ת בחתוך וכנגדו !בחתוך השני יש ג"כ ס"ת והם מתאימות זל"ז באופן שנראה שדבוקה היתה מחתוך לחתוך אפ"ה כשרה. דע"ק או' יו"ד. מק"מ או' כ"ה והשיג על הפת"ב או' צ"ז שהטריף. זבחי צדק או' מ"ח וכתב ודלא כזב"ר סי' ך' במוספים או' ד' והקומץ בכלל ל"א או' ה' שהסכימו להפת"ב דאין הלכה כן אלא העיקר כדברי הדע"ק והמק"מ שדחה לדברי הפת"ב וכתב שכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א.

נט

טנ) שם. אבל מגבה של זו לגבה של זו וכו' נקרא שלא כסדרן. הגה. וי"א דאפי' בכסדרן צריך בדיקה וכו' וי"א להכשירה אם הוא מעיקר האונות עד חציין וכו' בני ספרד מנהגם כסברת מרן ז"ל ומכשירין סרכא בחתוכין אפי' למעלה מחציין ובלא בדיקה וכן המנהג פשוט וכו' היינו בכל תפוצות ישראל ואין לשנות. זבחי צדק או' מ"ט. ומיהו מ"ש וכן המנהג פשוט וכו' היינו בין הספרדים אבל מנהג האשכנזים כדברי מור"ם ז"ל ועוד אפשר דגם בספרדים יש מקומות שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל דמי הלך בכל תפוצות ישראל וראה ובמקום שכבר נהגו להחמיר אין להקל וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ח ואו' נ"ט יעו"ש.

ס

ס) סרכא !מחתיך לגב ויש יתרון קטן בגב שמכסה ראש הסרכא כשרה כסרכא מחתוך לחתוך. שו"ג מחו' או' ז' בשם מהר"ר שלמה יצחקי. והתו"ז שם או' י"ב חלק ע"ז והב"ד זבחי צדק או' נ"א וכתב עליו דאין בדבריו כדאי לדחות דברי הרבנים הנז' והמיקל לא הפסיד.

סא

סא) לפעמים הרבה ימצא רגל חמור רחב הרבה בעובי ובחתוך שלו אינו שוכב על חתוך אונא האמצעית שהאונא האמצעית היא קצרה בעובי ממנו ויהיה חתוך רגל חמיר שוכב ע"ג אונא האמצעית ואם יהיה שם סרכא מחתוך רגל חמור ע"ג אונא האמצעית שהיא מכוסה ברגל חמור דעת דע"ק או' ד' להחמיר בכה"ג דכיון דאינם מחתוך לחתוך אלא מחתוך לגב אעפ"י שמכוסה הסרכא הוי שלא כסדרן וכ"כ הקומץ כלל כ"ט בעשרון או' ו' לדעת התו' אבל דעת מק"מ או' כ"א להתיר והב"ד זבחי צדק או' נ"ב וכתב דבהפ"מ יש להקל.

סב

סב) ואם הסרכא עומדת בכסדרן במקום החתוכים וכשנופחין הריאה נפרדים האונות עד שנראה מקום הסרכא יש להכשיר. ש"ך ס"ק י"ב דלא כדעת האוסרים. כנה"ג בהגב"י או' מ' פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. הלכה פסוקה במקור הדין סוף או' ד' שפ"ד או' י"ב. לב"ש או' מ"ז. בי"צ ח"ב בתה"ב אי' ג' זבחי צדק או' נ"ה. ובמקום שידוע שם שהמנהג לאסור אין להקל. לב"ש שם. בי"צ שם. ומיהו יש אוסרים אם הסרכא סמוכה לחוד וכשנופחין הריאה נראית מקום הסרכא מחמת שהם פרודות. שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' מ"ג. מז"ה סי' ל"ו או. יו"ד. קומץ כלל כ"ט או' ו' זב"ר סי' י"ח או' ז' מק"מ או' מ"ז. מנ"י ענף ד' או' ג' ואין להקל אלא במקום שכבר נהגו להתיר. שמ"ח שם. זב"ר שם במוספים או' ה' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אין להתיר כ"א במקום הפ"מ ובמקום שכבר נהגו להתיר יש להכשיר אפי' בלא הפ"מ ובמקום שנהגו לאסור אין להקל אפי' בהפ"מ.

סג

סג) סרכא בכסדרן וארוכה עד שבנפיחה יוצאת מבין החתוכים לצד הגב יש לאסור דבחייה תתחכך הסרכא בצלעות ותתפרק ול"ד לסרכא תלויה היוצאת מהסרכא דכסדרן דההיא אינה כ"א התפשטות ליחה ככל סרכות תלויות ואפי' תתפרק לא תקלקל הריאה משא"כ האי סרכא ארוכה אם תתפרק תקלקל הריאה. שמ"ח או' ט"ז. חכ"א כלל י"ג או' י"ב. ענ"ה סי' י"ח או' ל"ח. ומיהו הלב"ש חו' ס"ג כתב להשיג ע"ז וסיים דהמתיר במקום הפ"מ או במקום שיש עוד איזה צד התר אין מזניחין אותו. וכ"כ פת"ב או' מ"ט דבהפ"מ יש להקל. בי"צ ח"ג בתה"ב או' ב' מז"ה שם או' י"ב. מק"מ או' נ"ה. מנ"י שם או' ד'.

סד

סד) אבל אם היא ארוכה ומתכפלת ומונחת מעצמה בתוך החתוכים או יוצאת לפנים (ר"ל מקמא) אעפ"י שמתוך שהיא ארוכה אפשר להוציא הכפל לחוץ לצד הגב כשרה ואין לומר שמא בחייה עתידה לצאת לצד הגב דלא מחזקינן רעותא. שמ"ח שם. חכ"א שם. ענ"ה שם. פת"ב שם. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם. זב"ר שם או' יו"ד. מנ"י שם. והמחמיר גם בזה במקום שאין הפ"מ כשהסרכא ארוכה יותר מטפח תע"ב. פת"ב שם. מנ"י שם.

סה

סה) אם נמצא סדק בריאה ויש באותו סדק סרכא וכשנופחין הריאה נעשה אותו סדק ואותה סרכא כסרכא מחתוך לחתוך כשרה. כנה"ג בהגב"י או' מ"ג ובתשו' סי' ן' שו"ג במחו' או' ח' ברכ"י או' יו"ד. תו"ז סי' ע"ט או' י"ד. פת"ב או' ק"ו. אלא שכתב שם ברא"פ או' ק"ל דהיינו למאן דאוסר סרכא ממקום למקום ואפ"ה בהא שנראה כמחתוך לחתוך כשר אבל מאן דמכשיר אפשר דאפי' אם היא מחתוך הסדק לגב שלו כשר ומ"מ סיים דאין להקל כ"א בהפ"מ או ע"י מיעוך וכ"כ בפת"ב שם דאם הסרכא עולה מחתוך הסדק לגב באותה האונא יש להתיר בהפ"מ במדינות אלו שנוהגין היתר בסרכא ממקום למקום. וכ"כ הקומץ כלל ל"ב או' ד' מנ"י ענף יו"ד או' ג' ועיין לקמן סעי' ט'.

סו

סו) אונא העליונה (של ימין הנקראת רגל חמור) שדרכה להתפצל אם נמצא שם סרכא מפצול לפצול אם כשנופחין אותה נראה כמחתוך לחתוך הוי כדין סדק וכשרה. כנה"ג שם או' מ"ד ובתשו' שם. ברכ"י או' ט' תו"ז שם וכתב ודלא כהשו"ג במחו' או' ט' זבחי צדק או' נ"ט. מיהו הפת"ב או' ק"ז וברא"פ או' קל"א חלק על דברי הכנה"ג הנז' וכתב דיש להטריף. וכ"כ המז"ה סי' ל"ו או' י"ג. קומץ כלל ל"ב או' ה' מנ"י שם או' ד' והיינו לנוהגים להקל במיעוך ומשמוש כמ"ש לקמן בהגה סעי' י"ג גם זה דינא כשאר סרכות ולנוהגים לאסור מו"מ כפסק הש"ע סעי' יו"ד אסורה לגמרי כשאר סרכות.

סז

סז) ואם נתפצלה האונא ברחבה ונמצא שם סרכא מפיצול לפיצול שלא כסדרן דהיינו מחוד לחוד יש להטריף מספק. זבחי צדק או' ס'.

סח

סח) אם נסרכו האונא והאומא או תרי אולי מחתוך לחתוך ויצאה הסרכא גם לגב או לשפול בין בקצה א' בין בשתי קציתיה אזלינן בתר רובא אם רוב בתוך החתוך כשרה ואם הרוב או חציה חוץ לחתוך טרפה. ער"ה או' יו"ד בשם הרשב"ץ דף י"ט ע"ג. ימין משה בזה הסי' תו"ז סי' ע"ט או' ח' ובספרו נדיב לב סי' מ"ז. צעיר רודם או' ו' זבחי צדק או' ס"א.

סט

סט) ריאה שהיה לה למעלה מחתוכא דאוני במקום השלם כמין אונא א' דהיינו שהיה סדק במקום השלם ונראה כמו אונא ובאותו הסדק והחתוך שהיה לה יצתה סרכא מחדוד לגב אעפ"י שיצתה מן הכלל ויש חתוך במקום השלם יש להטריף. מהריט"ץ סי' ס"ח. פר"ח או' ז' לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. שמ"ח או' ל"ב. שפ"ד או' כ"ח. ענ"ה סי' י"ח או' כ"ג. זב"ת סוף או' י"ב. זב"ש או' ט' בי"צ ח"ז או' ג' מז"ה סי' ל"ז או' ה' זבחי צדק או' ס"ב.

ע

ע) ולאו דוקא עובר על החתוך אלא אפי' יוצאה הסרכא מאותה האונא ונמשכת באלכסון וראשה השני בערוגה נגד אונא אחרת ואלכסונא למעלה מהחתוך אין אומרים זהו כמו ממקום למקום בערוגה שהרי מקום האונא זו הוא ראוי להיות ערוגה אלא אמרינן כיון דהשתא חתוך הוא הו"ל כמו מאונא לאונא אחרת. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. זבחי צדק או' ס"ג.

עא

עא) אבל אם היה סדק במקום השלם בלתי מפולש במקום שאין שכיח להתפצל כ"כ בגובה וסרכא מגב לגב ודאי הוי כמינה ובה. דע"ק סוף או' ן'. מק"מ או' ק"ד. זבחי צדק או' ס"ד.

עב

עב) ריאה דלית לה חתוכה דאוני אלא מעט כט"ד שהיא כשרה אם נמצאת סרכא באותו השטח השלם ממקום למקום מגב לגב טרפה כיון דהוי מקום הרגיל להיות לה חתוכה דאוני אע"ג דזו אין לה דיינינן לה כאלו אית לה ואי בריר לן שהיא מגב זו לגב זו טרפה. מהריט"ץ שם. ואי מוכחא מילתא דברייתא כך ולא סריכן בכסדרן מסתברא ודאי להתיר למאן דמכשיר סרכא מינה ובה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ת שם. ענ"ה שם או' כ"ד. וי"א דגם זה היא טרפה. תב"ש או' ן' בי"צ שם בעמ"ז או' י"א. קומץ כלל ל"ב בעשרון או' ה'.

עג

עג) ואם מנין האונות הוא כמו שראוי להיות ויש היכר סדק בצד האונות וסרכא ממקום למקום עובר על אותו סדק כשר לפי שאין חוששין בסדקים להטריף. פת"ב סוף או' ק"ט. מק"מ או' ק"ו. זבחי צדק א' ס"ו.

עד

עד) סרכא מחתוך לחתוך ובועא תחתיה כשרה. מהריט"ץ בתשו' סי' נ"ט. כנה"ג בהגב"י או' ט"ל. מחב"ר או' י"א. וא"צ שתכסה הסרכא את כל הבועא. כנה"ג שם. ענ"ה סי' י"ח או' כ"ז. תו"ז סי' ע"ט או' ג' זבחי צדק או' ס"ז.

עה

עה) ואם היו ב' בועות סמוכות זל"ז ואין חוט בשר מקיף ביניהם או יש תחת הסרכא א' ממראות הפסולות או נקב בפועל וסרוכה אל החתוך האחר אז צריך שתכסה הסרכא את כל התרתי בועי או כל מראה הפסולה ואם נשאר אפי' קצת מא' מהם מגולה בלתי סרכא טרפה דחיישינן דניקב שם. כנה"ג שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ד' זבחי צדק או' ס"ח. ועיין לעיל או' מ"ח וסי' ל"ז או' ס"ג.

עו

עו) סרכא מחתוך לחתוך ותחת הסרכא בחתוך הא' יש שם מקום אטום כשרה ובעינן שיכסה הסרכא את כל מקום האטום. תו"ז שם או' י"ז. זבחי צדק או' ס"ט. ועיין לעיל סי' ל"ו או' קפ"ה.

עז

עז) סרכא מחתוך לחתוך אלא שבחתוך אונא העליונה היה בועא והיתה בולטת חוץ לחתוך ונמצא שראש א' מן הסרכא חוץ לחתוך שהיתה הבועא מוציאתה טרפה. דחשבינן לה כאלו מחתוך לגב. כנה"ג בהגב"י או' מ"ז ובתשו' סי' ן' ברכ"י או' י"ג. והתו"ז סי' ט"ו או' ט"ו חולק וס"ל דאזלינן בתר רובא דסרכא אבל הרב זבחי צדק או' ע' כתב דאנן ס"ל כדברי הכנה"ג דאפי' במיעוט טרפה.

עח

עח) ב' בועות זו כנגד זו דהיינו שבועא א' היא בחתוך אונא א' ובועא הב' היא בחתוך אונא האחרת שכנגדה וסרכא כסדרן מבועא זו לבועא זו טרפה. זבחי צדק או' ע"א. וכ"כ לעיל סי' ל"ז או' קי"ט.

עט

עט) בועא א' גדולה וסרכא אצלה שם ולא על הבועא והבועא אינה מנחת להגיע הצדדין להדדי במקום הסדרא אע"ג דליכא חלון טרפה. שמ"ח סוף או' מ"ד. לב"ש או' קס"ה. קומץ בדיני תר"ל או' כ"ו. ודוקא אם לפי ראות עינינו גבהותה דבועא מונעת החתוכים מלשכוב זע"ז במקום שרשי הסרכא כשהריאה נפוחה אבל בסתמא לא חיישינן להכי ולפ"ז ה"ה בטינרי ואפי' בגבשושית. מק"מ או' קמ"א. ואם הבועא רחוקה יותר משיעור עד שנראית שאינה מעכבת מלהתקרב או שהסרכא היא על הבועא ממש כשרה בהפ"מ. קומץ שם. ואם הסרכא אזלא ע"י מיעוך יש להכשיר. שמ"ח שם. קומץ שם. והיינו לנוהגין להקל במו"מ כמ"ש לקמן בהגה סעי' י"ג אבל לנוהגין כדברי הש"ע סעי' יו"ד אסור.

פ

פ) אם נמצאת מחט תחובה חציה בחתוך זה וחציה בחתוך זה וסרכא על הכל בין חתוך לחתוך טרפה. פר"ת או' ו' ענ"ה שם או' י"ח. תו"ז סי' ע"ט או' כ"ג. ובלא"ה כבר כתבנו לעיל סי' ל"ו או' רנ"ג דבזה"ז נוהגים להטריף במחט בכל מקום שנמצא יעו"ש.

פא

פא) שם בהגה. וי"א להכשירה אם היא מעיקר האונות וכו' אפי' בלא בדיקה וכ"כ כל האחרונים וכן נוהגין. ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו. ועיין לעיל או' מ"ה ואו' מ"ו.

פב

פב) שם בהגה. אם הוא מעיקר האונות עד חציין. עיין לעיל או' נ"ט.

פג

פג) שם בהגה. אפי' מפולש. כלומר שיש חלון. ומשמע דאין חילוק בין אונא לאומא וכ"כ בהגה סעי' י"ח וכ"כ הב"ח שכן המנהג וכ"כ שאר האחרונים וכן נוהגין דלא כרש"ל בבדיקות ופא"ט סי' כ"ה דאוסר חלון בין אונא לאומא. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ד. חכ"א כלל י"ג או' י"ב. מיהו הט"ז סק"ח כתב שיש להטריף חלון בין אונא לאומא כדברי רש"ל. והשמ"ח או' י"ט כתב דכן יש להורות בדליכא הפ"מ. וכ"כ המש"ז או' ח' ובשפ"ד או' י"ג. פת"ב או' נ"ה. בי"צ ח"ג או' ו' מז"ה סי' ל"ו או' ו' קומץ כלל כ"ט או' י"ג. זב"ר סי' י"ח או' ג' מנ"י ענף ה' או' ו' והיינו במקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שנהגו להחמיר אין לסתור מנהגם. פח"ב שם. מנ"י שם. וכן במקום שכבר נהגו להקל כדברי המתירים אין לסתור מנהגם וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ט יעו"ש.

פד

פד) שם בהגה. אפי' מפולש. ואפי' באלכסון כל שהאלכסון כולו למטה מחציה. רש"ל פא"ט סי' כ"ה. ט"ז סק"ז. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ד. שמ"ח או' י"א. מש"ז או' ז' והיינו לדברי מור"ם ז"ל שאוסר למעלה מחציה אבל לדברי הש"ע אפי' באלכסון ולמעלה מחציה כשרה. ומיהו אם הבשר תחתיה מקמיט יש לאסור כמ"ש לעיל או' נ"ג יעו"ש.

פה

פה) שם בהגה. וכן אם יש כמין קרום בין אונא לאונא או בין אומא לאונא כסדרן וכו' משמע דדוקא כסדרן וא"כ יש לאסור אם אין הקרום מחתוך לחתוך אלא מחוד לחוד אלא שהב"י כתב מנהגינו להכשיר אם הקרום מחידוד לחידוד ומדברי רמ"א משמע דלא ק"ל הכי אלא כסדרן ממש בעינן. ט"ז סק"ז. וכ"כ הפר"ח או' י"ב להחמיר אם הקרום הוא בין חוד לחוד זולתי במקום שנהגו בו היתר ובבהמת ישראל. וכ"כ הלה"פ או' כ"ד. זב"ת או' כ"ב. והתב"ש או' כ"ז כתב דאפי' נהגו לאו מנהגא הוא כ"א בדידעי שהרבה בהמות שכיחי בקרום זה מחוד לחוד במקומם אבל אם הוא לפרקים יש לבטל מנהגם ולאסור. וכ"כ הפת"ב או' נ"ב., לאסור אם הוא מחוד לחוד. בי"צ ח"ג או' ה' מז"ה שם או' י"ד. קומץ כלל כ"ט או' יו"ד. זב"ר סי' י"ח או' י"ב. מנ"י ענף ה' או' ה' אמנם התו"ז סי' ע"ט או' ך' כתב דמנהגם כדברי ב"י להכשיר בכל אופן ומעולם לא ראה שום בדיקה לקרום זה אם בתוך החידוד או בשפול כל דליכא שום פילוש או חלון משום דכך רביתא אבל אם איכא חלון או נקב ואינו בתוך החתוך טרפה. וכ"כ זבחי צדק או' ע"ו דמנהגם להכשיר. וא"כ בענין זה כל מקום לפי מנהגו.

פו

פו) ואפי' לדעת האוסרים קרום מחוד לחוד אם הוא יוצא מעיקר החתוך והולך בסמוך לחוד במקום מגולה קצת יש להקל. שמ"ח שם. פת"ב שם. מז"ה שם. קומץ שם או' י"א. זב"ר שם. מנ"י שם.

פז

פז) שם הגה. וכן אם יש כמין קרום בין אונא לאונא וכו' ואין חילוק בין קרום עב לדק. ב"י. ש"ך ס"ק י"ד וכתב ודלא כהב"ח. פר"ח או' י"א. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ט"ו. זב"ת או' י"ט. זבחי צדק או' ע"ח. ומ"מ בעינן שיהיה קרום הא במקום א' עב ובמקום א' דק או יש חלון ודאי לאו קרום הוא. שפ"ד או' י"ד. ועיין לקמן או' ץ'.

פח

חפ) וה"ה אם יש באותו קרום נקב דיינינן ליה כסרכא וטרפה. מהרש"ג בבדיקות כ"י. כנה"ג בהגב"י או' נ"ג. זבחי צדק או' ע"ט. והיינו אם הוא מחוד לחוד אבל בין חתוך לחתוך גם סרכא כשרה. וכ"כ זבחי צדק שם. וכ"כ לעיל סוף או' פ"ה בשם התו"ז והוא פשוט.

פט

טפ) שם בהגה. יוצא מעיקרו עד אמצעיתו וכו' פי' שאינו מפולש אבל אם יש בו חלון דינו כסרכא. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' י"ז. זב"ת או' ך'.

צ

צ) קרום זה הנקרא טייל"א הוא ידוע וניכר לבקיאים ולא תטעה לומר דקרום וסרכא תואר א' להם ואין היכר ביניהם אלא שהקרום יוצא מעיקרו ואין בו פילוש ואם יש בו פילוש זה הוי סרכא דלא היא אלא דיש הפרש בין קרום לסרכא והראיה שהרי מרן בב"י מקודם היה ס"ד להכשיר טייל"א משפולי לשפולי ומחידוד לחידוד אפי' אם יש בו חלון ואח"כ דחה זו הסברא משום שאין דרכו של קרום להמצא אלא מעיקרו וכו' יעו"ש ואם איתא דלא יש הפרש בין סרכא לקרום אלא הפילוש א"כ היאך ס"ד מעיקרא להכשיר הקרום אפי' יש בו חלון מחידוד לחידוד והא הוי סרכא וטרפא אלא מוכרח דזה ידוע דיש הפרש בין טייל"א לסרכא. תב"ש או' כ"ה. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' יו"ד. והדבר שיש הפרש בין קרום לסרכא הוא דהקרום הוא חלק ושוה בכל מקום מראשו ועד סופו אבל הסרכא היא אינה חלקה ושוה ותבניתה הוא ידוע שנעשה מהריר כשאר סרכות ודבר זה תלוי בראות עיני חכם המורה. שמ"ח או' י"ז. חכ"א כלל י"ג או' ט"ז. ענ"ה סי' י"ח סוף או' ל"ו. בי"צ שם או' ד' וטבחי עירנו בקיאין להבחין היטב בין קרום לסרכא שיש להם סי' אחר להכיר בין טייל"א לסרכא והוא דכשיש קרום בין אונא לאונא או בין אונא לאומא אזי קולפין את הקרום של ריאה מלמעלה מצד השלם של האונות וקולפין ובאים עד שמגיעין לקרום הנקרא טייל"א הזה ואם הוא טייל"א אזי נקלף הוא ג"כ עם קרום של הריאה במשך א' וימשך הוא בקליפה א' באופן דכשמסירין אותו מן הריאה רואין אותו באויר שהוא קרום א' וגוף א' להם אבל אם הוא סרכא אזי כשקולפין הקרום של הריאה כשמגיע אצל הטייל"א הנז' הוא נפסק ואינו הולך במשך א' עם הטייל"א הנז' ואפי' אם אינו נפסק אלא נקלף הטייל"א עם הקרום של הריאה מ"מ יהיה הפרש בין קרום של הריאה ובין הטייל"א הנז' שהקרום של הריאה יהיה דק וחלק וזה יהיה עב וזהו סרכא בידאי ומטריפין כשיהיה בחוד. ועוד יש להם סי' אחר שמביאים עפר תחוח ומניחין על הטייל"א הנז' ומשליכין עליה מים ואם הוא סרכא נשאר מלוכלך בעפר ואם הוא קרום יחזור נקי היטב. זבחי צדק או' ף'.

צא

צא) ואמרו טבחי עירנו שאין דרך טייל"א זו להמצא אלא מקמא דהיינו בחתוכין או בחידוד שבין אונא לאונא לצד הלב ולצד הורדא אבל בחיתוך של צד השני של צד הצלעות דהיינו מגבא לא ימצא כלל קרום זה ומעשים בכל יום שהם בודקי הזבח למאות ולאלפים ולא ראו שימצא טייל"א זו מגבא אבל מקמא ימצא תמיד בכל יום ויום ולפי ראות עיניהם שראו שלא נמצא כלל מגבא מוכח מזה דשם אין דרך לימצא. ואם נמצא לפעמים רחוק טייל"א זו מגבא אז צריך לדקדק בו הרבה ולהבחין אם זה קרום או סרכא דהיינו שיראה וידקדק היטב ויעשה כל האופנים שכתבנו באו' הקודם חדא שיראה אם הקרום הנז' הוא שוה וחלק בכל מקום מראשו ועד סופו. וגם יעשה אופן השני שיקלוף אותו וכו' ועוד יעשה אופן הג' פי' עפר תיחוח. ולא יעשה הנסיונות כלאחר יד אלא יבין וידקדק היטב וגם יעשה כנופיא של שוחטי מתא הבקיאים וגם יעשה שאלת חכם ואז יכשיר. זבחי צדק או' פ"ה.

צב

צב) לפעמים נמצא ב' אונות דבוקים או מקצתם או כולם ובודאי דזה הדיבוק הוא סרכא ולא קרום שדרך הקרום להיות רחב וניכר כמין עור דק אבל דיבוק זה שהם דבוקות שניהם יחד בלא קרום ודאי טרפה אם דבוקה בחוד. מטה יוסף ח"ב בדיני ריאה סי' ו' זבחי צדק או' פ"ו. צג)

צב) שם בהגה. יוצא מעיקרו עד אמצעיתו וכו' לאו דוקא עד חציה אלא אפי' עד ראשה כשרה כל היכא דליכא חלון. ב"ח. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' נ"א. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ד. שמ"ח או' י"ז. חכ"א כלל י"ג או' ט"ו. וכתב שם השמ"ח דאפי' אם קרום הנז' בא עד הראש דהיינו השפולי והשפולי בכלל כשרה. מיהו הלב"ש או' ס"ה כתב לדחות דברי השמ"ח הנז' וסיים דחלילה להקל בקרום בכה"ג רק עד השיפול ולא עד בכלל. וכ"כ פת"ב או' ן' דאם הקרום דבוק גם בשפולי האונות יש להחמיר ולהטריף אם לא במקום שנהגו להקל בזה. וכ"כ המז"ה שם או' י"ד דאם הוא דבוק גם בשפולים יש להטריף. וכ"כ הקומץ כלל כ"ט או' יו"ד. זב"ר סי' י"ח או' י"ב. ומיהו משמע מדברי הפו' הנז' דהיינו לדעת האוסרים בקרום אם הוא מחוד לחוד וא"כ ה"ה בשפולי אבל לדעת המתירים מחוד לחוד ה"ה בשפולי וע"כ כתב זבחי צדק או' ע"ז דמנהגם להכשיר בקרום הנז' מראש האונא ועד סופה ואפי' השפולי בכלל. וכ"כ לעיל סוף או' פ"ה דהנוהגים להתיר מחוד לחוד מתירים גם בהגיע לשיפול.

צד

צד) ואם יוצא סרכא תלויה מקרום זה או דבוקה להקרום עצמו (ר"ל ממקום למקום) כשרה. שמ"ח שם. חכ"א שם או' ט"ז. בי"צ ח"ג או' ג' קומץ שם או' י"ב. זב"ר שם או' י"ג. זבחי צדק או' פ"א.

צה

צה) ואם דבוקה לאותה אונא שלא בחיתוך אם עוברת הסרכא ע"י מיעוך ומשמוש כשר דליכא כאן תר"ל דהקרום אינו רעותא כלל אבל אם לא עברה טרפה דהו"ל כמחיתוך לגב. שמ"ח שם. חכ"א שם. בי"צ שם. זב"ר שם. והיינו להנוהגים להכשיר ע"י מו"מ כמ"ש לקמן סעי' י"ג בהגה אבל לנוהגים כדברי הש"ע סעי' יו"ד טרפה בכל ענין.

צו

צו) ואם יש טייל"א הנז' בין האונות וסרכא עליו מגב האונא לגב האונא שאצלה הויא מגב לגב וטרפה. זבחי צדק או' כ"ב.

צז

צז) קרום זה במקום שהוא כשר אפי' יש תחתיו בועא או שאר רעותא כשר דאין הקרום רעותא. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ט"ל או' ח' ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ט"ל או' י"ז. זבחי צדק או' פ"ג.

צח

צח) ואפי' אם יוצא ג"כ סרכא תלויה מהקרום כשרה אבל אם ניכר שהתלויה יוצאה מהחיתוך אם יש תחתיה או אצלה סמוך בועא או שאר רעותא הוי תר"ל. לב"ש שם. בי"צ שם. ביא"ב שם. זבחי צדק או' פ"ד.

צט

צט) שם בהגה. וכל מקום שהסרכא כשרה אף אם יש סרכא תלויה וכו' והיינו אם האונא והאומא נדבקות בסרכא כסדרן וכנגד הדיבוק עולה סרכא אחת היא שקורין אותה סרכא כפולה ואם היא תלויה פשיטא דכשרה ואם נסרכא באונא אחרת פשיטא דטרפה. ב"י. ב"ח. לב"ש או' מ"ט.

ק

ק) אבל אם נסרכה באותה אונא עצמה או באותה אומא עצמה כשרה משום ס"ס. ב"י. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ז. מט"י ח"ב סי' ו' מחב"ר או' יו"ד. לב"ש שם. זבחי צדק או' ץ' וכתב שכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א. אבל הט"ז סק"ט כתב דאפי' נדבקת לאותה אונא עצמה טרפה. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' על הש"ע דלדעת המטריפין מגב לגב או מחתוך לגב אף זו טרפה וכתב וכן דעת הרשד"ם. וכ"ה דעת הפר"ח או' י"ד. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' י"ח. והשמ"ח או' ט"ו כתב דכשינטל הכל ע"י משמוש יש להכשיר אבל אם הסרכא כפולה עברה ע"י משמוש והראשונה שבין החתוכים לא עברה יש להטריף. וכ"כ המש"ז או' ט' בי"צ ח"ג או' ג' ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה במקום שנוהגין להכשיר או להטריף יחזיקו במנהגם כיון שנהגו כמ"ד ובמקום שאין מנהג יש להכשיר ע"י מו"מ אם מנהגם להקל במו"מ כמ"ש השמ"ח ובמקום שנוהגין לאסור במו"מ אין להתיר כ"א בהפ"מ ושעת הדחק.

קא

קא) ומיהו הא דהכשירו בנסרכא באותה אונא עצמה וכו' ה"ד כשאין בשר הריאה שתחת הסרכא מקמיט בנפיחה וכמ"ש הרב בהגה לקמן סעי' ט' ש"ך שם. לב"ש שם. זבחי צדק או' צ"א.

קב

קב) והא דהכשירו סרכא כפולה שחזרה ונסרכא בגב אותה אונא או באותה אומא עצמה ה"ד אם הסרכות הם שוות אבל אם הסרכא ההולכת לגב יותר עבה מאותה של מחתוך לחתוך טרפה דמוכחא מילתא דעיקר הסרכא יצאה מהגב ומשם נסרכא לחיתוך. מט"י שם. זב"ת או' כ"ד. זבחי צדק או' צ"ב.

קג

קג) וכן אם יש סרכא מחתוך לחתוך ועוד יוצא משם סרכא אחרת מחתוך לגב דטרפה. בין שמתפרדים הסרכות לשנים תכף ביציאתם מן החיתוך בין במקום שהם סרכא א' במקום יציאתם ואחר משך מקום נפרדו לשנים כיון שידעינן דמשם נפיק טרפה. וכ"ת מנא ידעינן זה היינו כגון שיציאתם מן החיתוך ידוע ששנים הם כגון שרחבים ביציאתם מן החיתוך כמדת שני הראשים שנפרדו ונדבקו א' בחיתוך דא' ואחד בגב יען שאחר פרידתם נעשו דקים וא' הלכה לחתוך וא' הלכה לגב או שיש חריץ ביניהם מהתחלת יציאתם דכל זה הוכחה שמקום יציאתם שנים הם וע"כ יש להטריף. לב"ש שם. זבחי צדק שם.

קד

קד) ואם סרכא זו הכפולה שיוצאת מסרכא דבין החתוכים חזרה ונדבקה להסרכא עצמה כשרה. שמ"ח או' ט"ו. חכ"א כלל י"ג או' ט"ז. ענ"ה סי' ח"י או' ל"ז. פת"ב או' נ"ד. בי"צ ח"ג או' א' זב"ר סי' ח"י או' י"ג. זבחי צדק או' פ"ט.

קה

קה) סרכא תלויה היוצאת מתוך סרכא דבוקה בכסדרן למטה מחציין (היינו לדברי מור"ם ולדברי הש"ע אפי' למעלה מחציין) בין אונא לאונא בלי חלון והדבוקה יוצאת מבועא כשרה. מיהו אם יש איזה היכר שיצאה התלויה מחתוך הריאה ומכ"ש אם יוצאת ממש שנים מהחתוך האחת דבוקה בכסדרן והאחת תלויה אזי אם הבועא או רעותא אחרת תחת התלויה או אצלה הוי תר"ל וטרפה אבל אם הבועא או שאר רעותא עומדים סמוך להדבוקה והדבוקה מפסקת בין הרעותא ובין התלויה כשרה. וכן אם יש שאר שני רעותות א' מצד א' של הדבוקה והשני בצד השני כשר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. זבחי צדק או' צ"ג. ועיין לקמן בדיני תר"ל או' ז'.

קו

קו) והיכא שיוצאת סרכא מינה ובה אצל כסדרן הן ששנים הם במקום יציאתן הן שיש רושם ונחלקים אחר יציאתן דכל כה"ג ניכר שאינה שלא כסדרן אלא ממקום למקום כשרה. לב"ש שם. זבחי צדק או' צ"ד.

קז

קז) תרי אוני דסריכי מחתוך לחתוך וסרכא יוצאת   מביניהם לשומן הלב יש להטריף שאנו חוששיך שמא מן החתוך יצאה אל השומן ואח"כ נדבקו זה בזה ודלא כיש בודקים שס"ל דהולכים בזה אחר הרוב אלא טרפה. כנה"ג בהגב"י סוף או' פ"א בשם מהרימ"ט והגם שכתב שם הכנה"ג דמהר"י פיגון ומהרש"ג ס"ל כיש בודקים דהולכים אחר הרוב ואם הרוב מחתוך לחתוך כשרה כתב התו"ז סי' ע"ט או' ך' דבספרו נדיב לב האריך בזה והעלה לפום דינא והמנהג להטריף ואין לילך בזה אחר הרוב יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' צ"ה דמנהג עיר בגדאד יע"א להטריף.

קח

קח) אם יש בחתוך א' סרכא מינה ובה ויצא חוט א' מאמצע הסרכא ונסרך לחתוך האחר חתוך האחר מגין וכשרה. בדיקות מהרש"ג. כנה"ג בהגב"י או' ץ' ואו' קל"ה. שו"ג מחו' או' י"ג ואו' ל"ב. תו"ז סי' ע"ח או' י"א. זבחי צדק או' צ"ו.

קט

קט) [סעיף ה'] אם נסתפק אם היא בגב או בחתוך וכו' פי' שנסרכה בשפת האונא כסדרן אלא שיש להסתפק אם היא מחתוך לחתוך וכשרה או מגב וטרפה אזלינן בתר רוב בהמות שהם כשרות וכיון שיש ספק היאך היתה נפוחה בחיי הבהמה אם הרבה אם מעט העמידנה על חזקת היתר כ"כ ב"י בשם הרשב"א מטעם נשחטה הותרה. ט"ז סק"י. מש"ז או' יו"ד. זב"ת או' כ"ו. ומ"ש הפר"ח או' ט"ו לחלוק על דברי הרשב"א הנז' ולאסור עיין תב"ש סי' כ"ט שכתב לסתור דברי הפר"ח הנז' וסיים וע"כ אין לזוז מדברי הש"ע יעו"ש וכ"כ פת"ב סי' ל"ז בזר זהב או' יו"ד. זב"ת שם.

קי

קי) שם. וכשנופחין אותה הרבה וכו' נפיחה זו היא באופן זה דלוקח הריאה ביד א' והשומן היורד בין ב' ערוגות ביד א' וחודי האונות רואים את הקרקע כמו שהיא הריאה בתוך הבהמה בהיותה בחיים ואז רואין אותה אם ע"י הנפיחה נכנסה הסרכא בתוך החתוך כשרה. שו"ג או' כ"ד. תו"ז סי' ע"ט או' ו' זבחי צדק או' צ"ח.

קיא

קיא) מיהו אם היה שם עוד איזה רעותא כגון בועא וכה"ג דיש להטריף דהוי תר"ל דכיון שמסופקים אם הוא בגב או בחתוך אף שאנו מכשירין מיקרי רעותא עכ"פ ומצטרף לתר"ל. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ך' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' י"ג ובקו' תר"ל לסי' ט"ל או' ט' דע"ק סוף או' כ"ז. מק"מ או' ס"ה. זבחי צדק או' צ"ט.

קיב

קיב) ואם ע"י הנפיחה הרבה שנראית עי"ז בחתוך דמכשרינן מ"מ אם נקרע קרום הריאה ע"י נפיחה זו טרפה. דע"ק או' כ"ח. והגם דהמק"מ שם או' ס"ה כתב דצ"ע כתב זבחי צדק או' ק' דמ"מ יש להחמיר דהא כתבנו לעיל בסמוך דהוי רעותא ולעיל סי' ל"ו או' ל"ב כתבנו דאה נפחו הריאה מחמת איזה רעותא ונקרע הקרוס יש להטריף וה"נ כיון דנפחוה כדי לראות אם היא בחתוך או בחוד ונקרע הקרום הו"ל תר"ל וטרפה.

קיג

קיג) שם. וכשנופחין אותה הרבה נראה שהיא בחתוך וכו' ואי הוי איפכא דבנפיחה מרובה נראית בגב ובנפיחה מועטת כדרכה נראית בחתוך כשרה. מק"מ או' ס"ז גם אם ע"י הנפיחה מרובה נקרע הקרום בנידון זה כשר דהרי אדרבא דע"י קריעת הקרום ניכר שלא היתה נפוחה כך מחיים. דע"ק או' כ"ח. מק"מ שם. זבחי צדק או' ק"א.

קיד

קיד) אם נסתפק בפנים אם היא בגב או בחתוך ונאבדה הריאה ולא נפחוה יש להטריף אפי' בהפ"מ. פת"ב סי' ל"ז בזר זהב או' יו"ד. קומץ כלל כ"ט או' י"ד. זב"ר סי' י"ח במוספים או' ז' זבחי צדק או' ק"ב.

קטו

קטו) אכן אם נסתפק אם היא בגב או בחתוך וכשהוציאו הריאה לחוץ נאבדה הסרכא ולא נמצא שום רושם בריאה מראשי הסרכא יש להכשיר משוס ס"ס ספק אם הסרכא היתה בגב או בחתוך ואת"ל שהיתה בגב ספק אם היא סרכא בת יומא או לאו כיון שלא נמצאו לה ראשים וזה הס"ס הוא מתהפך. כנה"ג בהגב"י או' ס"ה. ימין משה בזה הסעי' ענ"ה סי' י"ח או' ל"ד. תו"ז סי' ע"ט או' ט' וכתב והגם דהרב מט"י גמגם בדבר נראה להתיר. והגם דהמק"מ או' ס"ה לא להכשיר אלא בהפ"מ כתב זבחי צדק או' ק"ג דאנן ס"ל דיש להכשיר לגמרי כדאסיקו הכנה"ג ודעמיה. מיהו אם שני ראשי הסרכא הם נראים בריאה יש להטריף וכגון דהריאה נחתכה דא"א לנופחה אבל אם הריאה שלימה ויכול לנופחה אזי חזינן אם אחר הנפיחה יהיה ראש א' מהם בחוד טרפה ואם יהיו הב' ראשים בחתוך כשרה. זבחי צדק שם. ומ"ש הער"ם או' י"א דדעת הרשב"ץ ח"ב סי' פ"ט דתלינן לחומרא כתב עליו !ענ"ה שם דלא ראה שום משמעות בתשו' ההיא להחמיר יעו"ש.

קטז

קטז) וה"ה אם יש פיצול באומא או באונא ויש סרכא בחתוכים בין פיצול לפיצול דינא הכי דאם היא בין חתוך לחתוך כשרה ואם היא מחתוך לגב או ספק יש להטריף ואין חילוק אם הפצול גדול כט"ד או לא דהא הטעם הוא דאם היא בחתוכים זה מגין ע"ז ואינה עתידה להתפרק כמ"ש לעיל או' מ"ד ואם היא מחתוך לגב עתידה להתפרק ותינקב הריאה. ומ"ש זבחי צדק או' ק"ד לעשות ס"ס משום דיש פלוגתא בשיעור ט"ד ולהכשיר בסרכא מפיצול לפיצול אם צד א' של הסרכא בחתוך של הפיצול וצד השני ספק אם היא בחוד או בחתוך נראה כשגגה היא לפני השליט דמה ענין זה לט"ד דהתם הוא שיעור לענין אונא כמ"ש לעיל סי' ל"ה סעי' ג' והכא משום פירוק וכל שהיא בגב עתידה להתפרק ומה הפרש יש אם הפיצול גדול או קטן ודוק.

קיז

קיז) [סעיף ו'] עינוניתא דורדא לכל מקום שתסרך טרפה וכו' דכולהו לגבי דידה שלא כסדרן נינהו. רש"י חולין מ"ו סוף ע"ב. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק י"ח. ביאור הגר"א או' ט"ו.

קיח

קיח) מעשה בבהמה שהיתה שמינה ביותר והיו ראש האונות מובלעין בשומן מרוב חלב והפריד ר' יואל השומן מהאונות ולא היה נשאר דלדולי שומן בריאה ועלתה בנפיחה והכשיר. ט"ז שם. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' ך' ענ"ה סי' י"ח או' מ"ג.

קיט

קיט) יש מי שכתב שאם חסרה אונא א' מהימין ומשלמת הורדא שיש לה דין אונא ואינה מטרפת בכל מקום שתסרך ושבוש הוא דטעמא משום דכולהו לגבי ורדא שלא כסדרן נינהו וא"כ מה בכך שהורדא משלמת במקום אונא וזה ברור. פר"ח או' ט"ז. לה"פ שם. שה"מ או' כ"א. זב"ת או' כ"ז. לב"ש או' ע"ט. זבחי צדק או' ק"ה.

קכ

קך) אם נסרכה הורדא להאונא ונסרכה האונא לדופן והם חד סרכא אפי' אם הרוב לדופן טרפה ולא יועיל אותו הרוב כיון דכשלא כסדרן מקרי. זב"ש או' כ"ט. זבחי צדק או' ק"ו.

קכא

קכא) שם. ואפי' לכים שלה ואפי' כולה נדבקת בו. העיקר הוא כדברי הש"ע דאם נדבקה כולה לכיס שלה דטרפה דלא כשמ"ח או' כ"א שכתב דמפרקין אותה בנחת ונפחינן לה בפושרין ואם לא בצבצה כשרה דלא היא אלא כיון שנסרכה או נדבקה אפי' כולה טרפה. לב"ש או' ף' בי"צ ח"ד בעמ"ז או' א' זב"ר סי' י"ט בתמידים או' ו' זבחי צדק או' ק"ז.

קכב

קכב) ומיהו פשוט דמו"מ מהני גם בורדא בין בדיבוק בין בסרכא כמו בכל שלא כסדרן. לב"ש שם. בי"צ שם או' א' זב"ר שם. והיינו לנוהגין להקל במו"מ כמ"ש לקמן סעי' י"ג בהגה יעו"ש אבל לנוהגין כדברי הש"ע לקמן סעי' יו"ד אסור כמו שאר סרכות שלא כסדרן.

קכג

קכג) ואם אינה סרוכה לכיס ולא דבוקה רק שאינה יכולה לצאת מכיסה מחמת דוחק וא"א להוציאה מן הכיס אלא א"כ פותחין הכיס ע"י חתוך צ"ע. דמ"א דף ק' ע"ג. כנה"ג בהגב"י או' צ"ו. שמ"ח או' כ"א. חכ"א כלל י"ג או' י"ח. ענ"ה סי' י"ח או' מ"א. בי"צ שם בתה"ב או' א' ולעת הצורך יש להקל ולהכשיר. פת"ב או' נ"ט. בי"צ בתה"ב שם. זב"ר שם במוספים או' ב' מק"מ או' ס"ט. זבחי צדק או' ק"ח אלא שכתב דמנהגם להכשיר אפי' שלא בעת הצורך אלא כיון שראו אחר שחתכו הכיס שאינה סרוכה לכיס מכשירין אותה עכ"ד. ומיהו צריך לחתוך הכיס לאט לאט ובנחת דשמא יש סרכא יוצאה ממנה ודבוקה לכיס וע"י חתוך הכיס תנתק ואח"כ לראות הורדא בשטח ובחדודים שמא יש שם חתיכת חוט.

קכד

קכד) סרכא מכיס הורדא למקומות אחרים שאין הנקב פוסל כשרה. שמ"ח או' ע"א. שפ"ד או' ך' פת"ב או' ס"ב. זב"ת או' ק"ט. ולפ"ז גם נקב אין פוסל בכיס הורדא. שפ"ד שם. פת"ב שם. זבחי צדק או' קי"א. וכן בטרפש המפסיק בין צד שמאל של הריאה לצד ימין אם יש שם סרכא מטרפש הנז' לשומן הלב או אם יש נקב בפועל בטרפש הנז' יש להכשיר כמו בכיס הורדא. זבחי צדק או' קי"ב.

קכה

קכה) וכן אם יש סרכא מכיס הורדא לטרפש הכבד ג"כ כשרה ואפי' אם תסיר הסרכא מטרפש הכבד יהיה נקב תחת הסרכא בטרפש כשרה יען דנקב טרפש הכבד אין פוסל מצד עצמו אלא משום הכבד וכיון שנסתם בסרכא כשרה כמ"ש הט"ז לקמן סי' מ"א סק"ח. זבחי צדק או' ק"י. ועיין בדברינו לשם סעי' ח' בס"ד.

קכו

קכו) שם. וה"ה לכל יתרת דכל היכא דסריכא טרפה. היינו יתרת מקמא אבל יתרת בדרי דאוני דין אונא יש לה וכסדרן כשרה. ש"ך ס"ק י"ט. כנה"ג בהגב"י או' ק' פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"א. שמ"ח או' כ"ג. שפ"ד או' י"ט. שה"מ או' כ"ב. חכ"א כלל י"ג או' ך' זב"ת או' כ"ט. ענ"ה סי' י"ח אי' כ"ט. בי"צ ח"ד או' ג' מז"ה סי' ל"ו או' י"ז. זבחי צדק או' קי"ג.

קכז

קכז) אפי' אם יתרת מקמא זו עומדת בצד הורדא שוה בשוה ונסרכה בכסדרן להורדא לאו רביתא היא וטרפה. שמ"ח שם. חכ"א שם. ענ"א שם. בי"צ שם. מז"ה שם. זבחי צדק או' קי"ד.

קכח

קכח) ואם היתרת הלז' שהיא מקמא פחותה מט"ד וכן ביתרת מגבה ופחותה מט"ד או גבשושית ויצאה ממנה הסרכא אל גב אותה אונא שבה היתרת אי הגבשושית אם אין הבשר שתחת הסרכא מקמיט כשרה דהוי כמינה ובה. זב"ת או' כ"ט. זבחי צדק או' קט"ו. ואם הסרכא יוצאה ממנה אל גב האונא השנית הסמוכה אצלה כשרה נמי לדעת הרמב"ם ודעמיה. זב"ת שם. אבל לדידן טרפה. זבחי צדק שם.

קכט

קכט) אם נמצאת הורדא שנחלקה לשנים ויש סרכא באותו מקום שנתחלקה באופן כשנופחין הריאה נעשית הורדא כחדא והסרכא עומדת בתוכה כמו מחתוך לחתוך טרפה. כנה"ג בהגב"י או' מ"ה ובתשי' סי' ן' ובמפתחות שבסוף ס' קב"ל סי' ן' מט"י סי' ל"ה דף ל"ו ע"ב. זבחי צדק או' קט"ז וכתב דמ"ש הברכ"י או' י"ב משם תשו' הכנה"ג הנז' דכשרה ט"ס הוא וצ"ל דטרפה. וכן אם יש ב' ורדות וסרכא מחתוך של זו לחתוך של זו טרפה. מט"י שם. ואפי' אם יש ב' ורדות בשורש א' כעובי אצבע והם סרוכים זל"ז טרפה. בל"י או' כ"ג. שמ"ח או' כ"א. מש"ז או' י"א. חכ"א שם או' י"ח. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ט"ו. זב"ש או' כ"ח. מיהו הער"ה או' י"ב והזב"ת או' כ"ז כתבו בשם הרשב"ץ להכשיר בכל זה אבל דעת הענ"ה שם או' ל"א להטריף וכ"כ זבחי צדק שם דמנהגם להטריף.

קל

קל) ומיהו כתב שם זבחי צדק דאם יש פיצול בורדא ואין בה כט"ד ויש בה סרכא מנהגם להכשיר ע"כ. והיינו אם הסרכא כסדרם בין חיתוך לחתוך.

קלא

קלא) וה"ה שני יתרת מקמא שנסרכו להדדי בכסדרן טרפה כיון דשניהם לאו אורחא דגדולין הם מפרקי. לב"ש או' פ"ה וכתב ודלא כשפ"ד או' י"ט דאומר שזה נקרא כסדרן. בי"צ ח"ד בעמ"ז או' ד' מז"ה סי' ל"ו או' י"ז. קומץ כלל כ"ט או' ט"ז. מק"מ או' ע"ז. זבחי צדק או' קי"ז.

קלב

קלב) ואם הב' יתרת מקמא יש להם שורש א' כאצבע ונסרכו בכסדרן בזה י"ל כהשפ"ד דכשר. מק"מ שם. זבחי צדק או' קי"ח.

קלג

קלג) שם הגה. מיהו אם הורדא נדבקת למטה בשורש שלה עם הכיס שלה יש להכשיר וכו' ודוקא שיודע בבירור שלא נדבק רק השורש לבד אבל כשאינו ברור שהוא השורש לבד יש להחמיר. יא"פ. פ"ת או' ז' זבחי צדק או' קי"ט.

קלד

קלד) ודוקא אם היא דבוקה אבל אם נסרכה טרפה. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ט"ו. זב"ר סי' י"ט בתמידים או' מ"ד. זבחי צדק או' ק"ך. והיינו אם אין הסרכא עוברת במיעוך. מז"ה שם. והיינו לנוהגין להקל במיעוך כמ"ש לקמן סעי' י"ג בהגה אבל לדברי הש"ע לקמן סעי' יו"ד דאוסר במיעוך טרפה בכל ענין.

קלה

קלה) הא דאמרינן נדבקת בשורש שלה כשרה אין הדבקות בכל תחתית הורדא רק בשרשה מקום שהוא תחלת צמחה במקום חבורה באונא והיינו אם דבוק בשולי הכיס בסופו דהיינו השיפול שלו המסויים במקום חבור הורדא בין חתוך האונא לאומא ושיעור משך הדיבוק מתחלת מקום חבורם עד המקום שהיא מתחלת להתעגל ולהתלבש בצורת ורדא שעד המקום ההוא חל עליה שם שורש ורדא ששם מקום גדולה ורביתא בכך להיות דבוק השורש עם הכיס. יא"פ. פ"ת שם. זבחי צדק או' קכ"א.

קלו

קלו) וכדי להבין זה נכתוב לך דרך מושב הורדא. שתכונת מושב הורדא כך הוא. שהיא מתחלת לצמוח מכנגד חתוך אונא הסמוכה לאום וגב הורדא כנגד הלב ופני הורדא כנגד טרפש הכבד והחריץ כנגד חתוך האום של צד ימין וצד שנגד החריץ הוא כנגד צד שמאל והדין שכתבנו לעיל משם היא"פ הוא כך שהקרום הוא היה במקום התחלת מושב הורדא שהוא כנגד חתוך אונא הסמוכה לאום ושם הוא התחלת ראש הכיס ושם דבוק קרום הנז' והגם דהרב כתב בשולי הכיס בסופו אנחנו קורים אותו ראש הכיס וכן מנהגינו אנחנו ג"כ כשיש שם קרום כמ"ש היא"פ מכשירין וטבחי עירנו יודעין להבחין בין קרום לסרכא כמ"ש לעיל או' ץ' ועוד מסירין זה הקרום הנמצא אם הוא סרכא יפסק במהרה ולא ימשך קרום הריאה עמו ולפעמים ימצא קרום בצד שכנגד החריץ דהיינו לצד שמאל הורדא למטה מחצי הורדא אצל השורש ואנחנו מנהגינו להכשיר בזה הקרום ג"כ ולעולם זה הקרום לא ימצא אלא פחות מחצי הורדא אבל אם נמשך זה הקרום עד חצי הורדא או יותר זהו בודאי שסרכא הוא ומטריפין וצריך הבודק להשגיח בזה הרבה בכנוף כל הבקיאים והבודקים. זבחי צדק או' קכ"ב.

קלז

קלז) לפעמים תמצא הורדא חסרה כולה או מקצתה ומעט הנשאר ממנה נמצאת שוכבת תוך כיסה ונראת כמו דבוקה ואין זה דבוק אלא מפני שחסרה מתפשטת אותו המעט. ומתאמת אצלנו שזה ההתפשטות בא ע"י החסרון שאנו מוצאים גוף הורדא היא חסרה והחסרון הנז' הוא ימצא דבוק באונא או באומא מצד שמאל כעין בליטה ויותרת וזה הוכחה דהיא דבוקה ואין בה חשש סרכא אבל כשהיא דבוקה כנז' ולא נמצא לא באונא ולא באומות מבפנים שום יתרת הרי היא דבוקה מחמת סרכא ומטרפינן אף דליכא חלון וכן אנו עושין מעשים בכל יום. תו"ז סי' פ"ב או' ד' וסי' ס"א או' ד' יעו"ש. זבחי צדק או' קכ"ג.

קלח

קלח) שם בהגה. מיהו אם הורדא נדבקת למטה בשורש שלה עם הכיס שלה יש להכשיר וכו' ומ"מ רעותא הוי להצטרף לתר"ל ואם נמצא נקב אחר שהסירו הסרכא טרפה. שפ"ד או' ך' לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' כ"ב. ביא"ב בלב"ת או' כ"ה. מז"ה סי' ל"ו ביס"ה או' ל"ה. זב"ר סי' י"ט במוספים או' יו"ד. זבחי צדק או' קכ"ד.

קלט

קלט) ולפעמים נמצא בגדיים וטלאים הורדא ע"ג גידים ויש בה קרום למטה כלפי האומא אין לאותו קרום דין סרכא דהכי אית להו אבל אם יהיה אותו קרום לצד הראש יש לו דין סרכא ולפעמים היא מחוברת באותן גידין ואינה בכיס ונראה שצריך שיהא מקום חבורה שהוא אצל האונא שתהא מחוברת באותן גידין ושיהא אותו חבור מקום גידולה ואינה דבוקה שאם היתה דבוקה טרפה וזה תלוי במראית העין אם היא דבוקה או מקום גידולה. ב"י בשם הרמב"ן. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ג. שמ"ח או' כ"ב. זב"ת או' ל' ומיהו אין לנהוג כן כ"א במקומות דידעינן דרגילים גדיים וטלאים בהכי ומכירין בט"ע יפה. שמ"ח שם. חכ"א כלל י"ג או' י"ט. ענ"ה סי' י"ח או' מ"ב. פת"ב או' ס"א. ביא"ב בלב"ת או' כ"ה. מז"ה שם או' ט"ז. זב"ר במוספים שם. ואף במדינות אלו אם אירע כך בגדיים וטלאים יש להקל לעת הצורך כל שהוא מכיר בט"ע יפה שזהו דרך גידולה. פת"ב שם. ביא"ב שם.

קמ

קמ) דרך הורדא כשמתחלת לצמוח מבין חתוך אונא הסמוכה לאום והאום השורש שלה רחב ומתקצר והולך השורש הנז' עד תשלום שורש הנז' ולפעמים סוף השורש הנז' יהיה מופרד מן השורש שלו כט"ד או כחצי ט"ד או כרביע ט"ד או משהו יהיה נפרד וקורין אותו עוקץ הורדא התחתון ולפעמים יוצאת סרכא מזה העוקץ אל הקרום שכנגדו ואנו מטריפין בזה וגם אם העוקץ הנז' הוא פחות הרבה מט"ד עד משהו אפ"ה נוהגין להטריף בסרכא הנז' וכן לפעמים למעלה בתחלת יציאת הורדא בראש שורש שלה ימצא עוקץ הנז' וקורין אותו עוקץ העליון ואם ימצא בו סרכא ממנו אל קרום שכנגדו טרפה. ודע דהרבה פעמים וגם מן הסתם לא ימצא בורדא לא עוקץ עליון ולא עוקץ תחתון ולפעמים ימצא התחתון ולא העליון ולפעמים ימצא העליון ולא התחתון באופן כשיש אלו העוקצין ויש בהם סרכא מנהגינו להטריף. זבחי צדק או' קכ"ה.

קמא

קמא) בריית הורדא כך היא יש לה שורש בתחתיתה לצד האומא ולא לצד האונא והוא פיצול המקיף אותה כשרטוט המקיף לגודל ונקרא מושב הורדא ומושב הנז' פעמים יהיה מופרד מן האומא ופעמים יהיה מהודק ואם היתה סרכא מגוף הורדא לתוך המושב כשרה דכולה ורדא היא. וכן אם היתה סרוכה מן המושב לאומא ג"כ כשרה שמקום זה נחשב מן הורדא ובלבד שלא יהיה בשר שתחתיה מקמוט. זב"ש או' כ"ד בשם מהרד"פ וכתב וכן נוהגין במערב. זבחי צדק או' קכ"ו וכתב ואנו ג"כ מנהגינו הכי אמנם כשתהיה פרודה מן האום אז יהיה מושב הורדא בתחתית הפצול ואם יש סרכא מן חוד פצול המושב לאום מטריפין אותה דזה הוי א' מן האום עכ"ד.

קמב

קמב) אם נסרכה הורדה למושב ומאותה סרכא יוצאת סרכא בחוט ונסרכה חוץ למושב רואין כח הסרכא אם חוט היוצא מן המושב נמשך עם הורדא אז מכחה הוא בא וטרפה ואם לאו כשרה. זב"ש או' כ"ה. זבחי צדק או' קכ"ז.

קמג

קמג) [סעיף ז'] אם נסרכה האונא או האומא לגרגרת וכו' ואעפ"י שיש בהם מכה טרפה ולא מהני לה בדיקה כמ"ש לקמן סעי' כ"ב. וכן הסכים הב"ח. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' ל"ו. שפ"ד או' כ"א. ועיין עוד בדברינו לשם סעי' כ"ב.

קמד

קמד) שם. או לכבד. פי' דרך נקב שהיה בטרפש. תשו' הרמב"ן סי' קס"ב. ב"י. באה"ג. ועיין לעיל או' קכ"ה.

קמה

קמה) שם. ואפי' היא דבוקה לאחת ממקומות הללו בלי פילוש. הגה. ויש מקילין אם האונות העליונות הסמוכות בגרגרת דבוקות וכו' ממ"ש הש"ע ואפי' היא דבוקה לאחת וכו' משמע דאתי לאפוקי מהיש מקילין ויש להטריף וכמו שפסק בב"י זולתי מ"ש אח"כ בהגה וכן אם היתה כל הריאה דבוקה בשדרה וכו' כי גם דעת הש"ע להתיר בזה וכמ"ש ב"י בשם הרשב"א וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' י"ט. אמנם ממה שסתם כאן בש"ע וכתב ואפי' היא דבוקה לאחת ממקומות הללו וכו' משמע דגם אם היתה כל הריאה דבוקה בשדרה אין להתיר וחזר בו ממלש ב"י וכ"כ השו"ג או' ל"ד. וכ"כ התו"ז סי' פ"א סוף או' כ"ט דמנהגם לאסור כל מין דבק בלי מכה. וכ"כ זבחי צדק או' קכ"ח שמנהגם להטריף הכל ואין מתירים שום דבק בין אם היו אונות העליונות דבוקות לגרגרת בלי שום פילוש בין אם היו האונות או האומות דבוקים לסמפון היורד בין שני ערוגות בין אם כל תחתית האונות או האומות דבוקים מהערוגה לשדרה הכל מטריפין והגם דמרן ז"ל בב"י מתיר אם גג הערוגה נדבק בשדרה כס' הרשב"א אין נוהגין כן אלא אוסרין כל מין דבק משנים קדמוניות יעו"ש.

קמו

קמו) שם בהגה. ויש מקילין אם האונות העליונות הסמוכות בגרגרת דבוקות ממש בגרגרת וכו' משמע דס"ל כמסקנת פי' ב"י דאעפ"י דליכא חלון כל שאין האבר כולו דבוק לארכו טרפה וכ"מ בד"מ אבל יש מכשירין בדבוק לגרגרת או לשומן הסמפון אפי' יש הפרש שנתפצל כל שאין חלון דהיינו שסתום משני צדדין והפרש בנתים דוקא והוזכר סברא זו בב"י וכ"כ ר"מ בס' מחה"ב (על מהרי"ו סי' ה' דין ה') וכן נוהגין קצת בודקים מומחים. ש"ך ס"ק כ"ב. לה"פ או' ל"ז. בל"י או' כ"ה. הל"פ.

קמז

קמז) וז"ל השמ"ח או' כ"ה והאונות העליונות (ר"ל בין של ימין בין של שמאל דלא כעולת יצחק וכמ"ש בתב"ש או' ל"א) הסמוכות לגרגרת אם א' מהן או שתיהן דבוקות לגרגרת במקום סמיכתן דיבוק גמור אמרינן דכך נבראו וכשר ודוקא שדבוק מעיקרו עד סופו ואין חלון ביניהם גדול כ"כ שיכול להכניס האצבע קטנה לתוך החלון אבל בדאיכא חלון גדול כ"כ גמרינן דאין זה דרך ברייתה רק סרכא. ובאיכא ב' חלונות אפי' אינו מכניס לכ"א כ"א מחט משהו טרפה. והא דבעינן עד סופו ל"ד דאפי' פרודה קצת בסוף כדרך חתוך כשר ובלא שלא יהיה חלון. ונראם דהאי קצת ג"כ שיעורה בפחות מרוחב אצבע קטנה דכל שהוא פרוד כרוחב אצבע קטנה אין זה ברייתה. ויש מקומות נוהגין להכשיר אפי' בפרוד סופו הרבה רק שאין חלון והיכא דנהוג נהוג. ומספקא לי לענין רוחב הדיבוק אי בעינן שיהא כל רוחב האונא הסמוך לגרגרת דבוק בגרגרת או אפי' קצת הרוחב דבוק וקצתה פרוד דכיון שכל ארכה דבוק היינו ברייתה ונראה דאין להקל כ"א כשהפירוד בצדדין פחות מרוחב אצבע קטנה שאז הוי רק היכר חתוך אבל כשיש בצד א' כאצבע קטנה אין זה דבק טוב וכ"ש כשמהודק בצדדי הרוחב ובאמצע פרוד אפי' כל שהוא טרפה. עוד נ"ל דאם אינם דבוקים ממש כ"א כעין סרכא או עור ביניהם המדביקם אע"ג דליכא חלון ואדוקה בחוזק מעיקרא לסופה והסרכא קצרה עד שאין הפרש מן האונא לגרגרת כ"א מעט מזער משהו בעלמא אפ"ה טרפה דדבוקים ממש בעינן כתולדותם ולא ע"י דבר אחר המדביקם דודאי סרכא הוא עכ"ל. והב"ד השפ"ד או' כ"ב. חכ"א כלל י"ג או' כ"ב. ענ"ה סי' ח"י או' מ"ה. פת"ב או' ס"ט ע' ע"א. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ט. בי"צ ח"ה או' א' ואו' ב' ובעמ"ז שם. אי"צ סי' י"ג או' ב' ג' ד' ובלק"י שם. מז"ה סי' ט"ל או' ג' קומץ כלל ל' או' ב' זב"ר סי' י"ט או' ד' מנ"י ענף ח' או' א' ב' ד'.

קמח

קמח) כל זה שכתבנו להכשיר בדיבוק לגרגרת צריך לבדוק בנפיחה ולהניח אונא זו בפושרין ולבדוק אם מבצבץ ואין הפרש בין אם דבוקה לכל אורך הגרגרת או במקצתם לבד. פת"ב או' ע"ג. ביא"ב בלב"ת או' כ"ט. אי"צ שם בזב"ת או' כ"ט. מז"ה שם ביס"ה או' ג' קומץ שם או' ג' זב"ר שם במוספים או' ה' מנ"י שם או' ג'.

קמט

קמט) אם א' מהאונות העליונות נדבקו לגרגרת ונמצא שם במקום הדבוק בועא או סרכא תלויה סמוך ממש למקום הדבוק יש להטריף אבל אם הסרכא או הבועא היא רחוקה קצת ממקום הדבוק כשר. וכן אם נמצא יתרת ע"ג האונא עליונה של ימין במקום שדרכה ליפצל כמבואר בסי' ל"ה אעפ"י שהאונא היא דבוקה לגרגרת על הדרך שביארנו שכשרה יש להכשיר ואין חוששין לה משום צירוף רעותות. פת"ב או' ע"ד.

קנ

קנ) שם בהגה. ואין להתיר כ"ז בלא שאלת חכם ומומחה מורה הלכות. וכן יש להחמיר בכל ספיקן כי דברים אלו לא הזכירום כ"א קצת מרז"ל והבו דלא להוסיף עלייהו להקל באיסורי תורה וגם דיש חולקים בכל זה (כמ"ש לעיל או' קמ"ה) ובמקומות שנהגו לאסור בהם יחזיקו כמנהגם ובמדידות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) נהגו להקל. שמ"ח או' כ"ח. פת"ב או' פ"ד. בי"צ שם או' ז' אי"צ שם או' ז' מז"ה שם או' ו' קומץ שם או' ז' זב"ר שם או' ז' מנ"י שם או' ט'.

קנא

קנא) ומ"מ בכל אלו הדיבוקים יש להחמיר ולהצריך נפיחה. פת"ב שם. מנ"י שם.

קנב

קנב) שם בהגה. ואין להתיר כ"ז בלא שאלת חכם וכו' כבר כתבנו לעיל או' קמ"ה דדעת הש"ע לאסור הדיבוקים ולא ס"ל כהיש מקילין ולפ"ז להספרדים שקבלו עליהם חומרות הש"ע אסור להם להקל בכ"ז רק היכא שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות אין לסתור מנהגם וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ו יעו"ש.

קנג

קנג) [סעיף ח'] סרכא היוצאת מהריאה והיא תלויה וכו' ואפי' למ"ד אין סרכא בלא נקב לפי שהסרכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום אחר אבל סרכא תלויה אינה אלא התפשטות לחות הריאה ולא בא ממקום נקב. ב"י בשם הרא"ש ורי"ו. ט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק כ"ה.

קנד

קנד) שם. וא"צ בדיקה. ומ"מ לפי מ"ש רמ"א סעי' א' דנהגו דבאם יש סרכא עוברת ע"י משמוש נוהגין לנפחה ה"ה בזה דצריך בדיקה דהא חד טעמא הוא דסרכא תלויה וסרכא עוברת שניהם אנו מחזיקים להפשטת ליחה. ט"ז שם. בל"י או' כ"ט. פר"ת או' יו"ד. שה"מ או' כ"ו. זבחי צדק או' קכ"ט וכתב שכן ממנהג בגדאד יע"א לעשות בדיקה.

קנה

קנה) בדיקה זו שכתבנו באו' הקודם היינו כמו שאנו נוהגין להעביר הסרכא מעל הריאה ואח"כ נופחין אותה לראות אם תבצבץ. בל"י שם. מיהו המש"ז או' י"ב כתב דא"צ להסיר הסרכא ואח"כ לבדוק אלא לנפחה בעוד שהסרכא תלויא ולראות שמא תעלה הסרכא בנפיחה דטרפה כמ"ש בהגה סעי' ט' והרב זבחי צדק או' ק"ל כתב דמנהגם לעשות ב' הבדיקות דהיינו !בתפלה כשעדיין הסרכא עליה נופחין אותה לראות אם עולה הסרכא בנפיחה ואם עלתה מטריפין אותה וכשלא עלתם הסרכא בנפיחה אז עושין בדיקה שנית דהיינו שקולפין הסרכא בנחת מע"ג הריאה ונופחין אותה ע"י רוק ואם תבצבץ מטריפין אותה.

קנו

קנו) ואם לא נפחו הריאה לראות הסרכא תלויה בדיעבד כשרה. שמ"ח או' ל' שה"מ שם. שפ"ד סוף או' כ"ה. פת"ב או' פ"ט. בי"צ ח"ו או' ג' מז"ה סי' ל"ז או' ב' קומץ כלל ל"א או' א' זב"ר סי' ך' במוספים או' ג' מנ"י ענף ט' או' ג' זבחי צדק או' קל"א.

קנז

קנז) ודוקא מסתמא לא מחזקינן רעותא אבל אם אירע דמיעך ומשמש בסרכא תלויה ולא עברה לא מתכשרה אפי' בדיעבד כ"א כשנפחה וגם ראה במקומות שכנגדה ולא נמצא רעותא או מכה והמחמיר לכתחלה לבודקה גם בפושרין כשיש בה רעותא זו תע"ב. שמ"ח שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם או' ד' ועיין לקמן בהגה לסעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

קנח

קנח) לפעמים כשבאים להסיר הסרכא בנחת מעל הריאה אינם יכולים כי אדוקה ביותר ולא תתפרק כ"א בחוזק וכשימצא כך מנהגינו בבגדאד יע"א להניח אותה כך וכשרה. זבחי צדק או' קל"ב. ור"ל שבודקים אותה בנפיחה בעוד שהסרכא עליה.

קנט

קנט) ס"ת שאינה עולה בנפיחה רק שהסירה בנחת בסכין והיה נקב תחתיה והיתה בין החתוכים טרפה. מק"מ או' פ"ח. זבחי צדק או' קל"ג.

קס

קס) ולאו סרכא א' אלא אפי' נמצאו ע"ג הריאה סרכות הרבה תלויות בין קצרות בין ארוכות בין באמצע בין בשפולים אין לחוש דאינם אלא רירים וכשרה. כנה"ג בהגב"י או' ק"ל. שמ"ח או' כ"ט. פת"ב או' ץ' ביא"ב בלב"ת או' ל"ב. בי"צ שם או' א' מז"ה שם או' א' קומץ שם. זב"ר שם בתמידים סוף או' א' תו"ז סי' ע"ז או' ב' מנ"י שם או' א' זבחי צדק או' קל"ד.

קסא

קסא) ואפי' אם יש ס"ת הרבה וסמוכות זל"ז כשרה ולא הוי תר"ל. לב"ש או' צ"ה. ביא"ב בלב"ת שם. זב"ר סי' ך' בדיני תר"ל או' ב' מנ"י שם. זבחי צדק או' קל"ז.

קסב

קסב) ואפי' אם הס"ת היא בגב האונא או האומא כשרה ולא חיישינן שתתחכך בצלעות ויתהוה איזה נקב. לב"ש שם. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם בעשרון או' א' מנ"י שם. זבחי צדק או' קל"ו.

קסג

קסג) לפעמים נמצא בסוף הריאה בשפולי דלדולים כעין סרכות (שאינם נדבקים בשום מקום אלא תלויים ועומדים) וגה זה כשר ונקראים דלדולי ריאה מהרי"ו ד"מ או' י"ח. לב"ש או' קל"ז. קומץ שם או' ו' זב"ר שם במוספים או' א' וסימנם שהם אדומים קצת ואין עליהם דין דס"ת ואפי' כשנראים אדומים ביותר א"צ להסירם ולבדוק דשמא ימצא דם תחתיהם זולת באם אירע שהסירן ומצא זיעת דם תחתיהם דטרפה. וכ"ש כשמצאן (ר"ל שאירע ובדק) משורשיו בחוזק בבשר הריאה דאז ודאי יש לחוש לזה וחייב לבדוק. קומץ שם. זבחי צדק או' קל"ה.

קסד

קסד) ואם אלו הדלדולים נסרכות זל"ז ומחוברות דלדול לדלדול אין לו דין סרכה וכשר. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ט"ל בביאור לב"ש סוף או' א' והגם שכתב דצ"ע והכל לפי ראות עיני המורה כתב זבחי צדק שם דמנהגם להכשיר בזה.

קסה

קסה) ולפעמים יש כמין קרום רחב הנקלף מהריאה ותלוי גם זה בכלל ס"ת ונראה דהאוסרים סרכא מינה ובה יש להחמיר גם בהא. שמ"ח או' כ"ט. ומיהו מ"ש דהאוסרים סרכא מינה ובה יש להחמיר וכו' כתב עליו הלב"ש או' צ"ט דזהו חומרא יתירה ואין ענין זה למינה ובה יעו"ש. והב"ד הבי"צ ח"ו בתה"ב או' א' אמנם המק"מ או' פ"ו כתב על דברי הלב"ש הנז' דלא דק כי מ"ש השמ"ח ותלוי ר"ל אחר שנקלף ראש א' מהריאה עדיין נשאר תלוי בשורש בריאה שלא יכול ליקלף ולכן ס"ל לשמ"ח כיון שעכ"פ היה סרוך גה ראש הב' אף שנקלף שם שוב לא הוי כתלויה לגמרי אלא כמינה ובה יעו"ש. ועיין לקמן סעי' ט'.

קסו

קסו) וכתב הפת"ב או' ק' דכשיש כמין קרום רחב הנקלף מן הריאה יש בדבר להקל ולהחמיר שאם הקרום הוא נקלף כולו ולא נשאר שום דלדול בריאה אז יש לבדוק במקום הזה ע"י נפיחה ברוק או בפושרין וכשר. ואם אינו יכול להקלף כולו ובמקום א' היא מסתבכת שם בחוזק והיא נשארה תלויה שם אין זה דומה לשאר סרכא תלויה ויש לאסור אם הקרום הוא פרוס על ב' אונות או על אונא ואומא וכיוצא בזה שאם דנין אותו כסרכא הרי הוא שלא כסדרן אבל אם אין הקרום רק על מקום א' באונא או באומא א' אפי' אין נדון הקרום הזה כסרכא כיון שלא נקלף כולו מ"מ אינו רק סרכא ממקום למקום באותה אונא או אומא עצמה שמכשירים במדינות אלו עכ"ל והב"ד מק"מ שם. מנ"י ענף ט' או' י"א.

קסז

קסז) ס"ת ויש דם בתוך הסרכא טרפה. כ"מ מט"ז סי' ל"ז סק"ג. וכ"כ השמ"ח או' כ"ט. פת"ב או' צ"ב. בי"צ ח"ו או' א' מז"ה סי' ל"ז או' א' קומץ כלל ל"א או' ב' זב"ר סי' ך' או' ב' תו"ז סי' ע"ז או' ג' מנ"י שם או' ג' זבחי צדק או' קל"ט.

קסח

קסח) וכן אם ס"ת מלאה מים טרפה. תו"ז שם או' ד', זבחי צדק או' קמ"ד. וכ"כ לעיל סי' ל"ז או' נ"ג

קסט

קסט) ואפי' רק דם מעט ואפי' רק בשרשה דסרכא למטה ואפי' אם הדם קרוש טרפה. דע"ק או' ל"ט. מק"מ או' פ"ט. ואם יש ספק אם הדם רק תחת הסרכא בקרום הריאה ולא בסרכא גופה ג"כ יש להחמיר. מק"מ שם. זבחי צדק או' ק"מ.

קע

קע) ס"ת והאדימה הריאה (במקום הסרכא) אין להכשיר אלא בנפיחה במקומות שעושין נפיחה. כנה"ג בהגב"י אז' קכ"ז. משמע הא במקומות שאין עושין נפיחה יש לאסור. וכ"כ התו"ז שם או' ה' זבחי צדק או' קמ"א. ועיין לעיל סי' ל"ח או' ק"ב.

קעא

קעא) ס"ת שיש בה דם אפי' אחר שחותכים הסרכא משתנית מראות הסרכא ונהפך ללבן טרפה. פת"ב או' ל"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' זבחי צדק או' קמ"ג. וכ"כ לעיל או' מ"ט ועי"ש באו' ן'.

קעב

קעב) שם הגה. וסרכא תלויה היוצאת מן הבועא טרפה. ואפי' היא במקום רביתא דהיינו בחתוך שבין אונא לאונא טרפה. שמ"ח סוף או' מ"ו. זבחי צדק או' קמ"ו.

קעג

קעג) ס"ת שיוצאה מן הריאה ויש בועא בצדה מעט רחוק ממנה וזו הס"ת נתפשטה ג"כ על הבועא ושכבה עליה וכשבא הבודק לראות היטב מיד נתקפלה מן הבועא ולא נשאר שם רושם כלל יש להכשיר דאין זה נדונת לבועא וסרכא. זב"ש או' ק' זבחי צדק או' קמ"ז. ועיין לעיל סי' ל"ז או' ל"א.

קעד

קעד) וס"ת ובסופה כעין כפתור ונראה כבועא מלאה מוגלא נראה דבין בשיפול ובין בשאר מקום שבריאה דין א' להם דאם הסרכא דקה והכפתור קטן עד שיש לתלותו בהתפשטות ליחה בעלמא יש לנפח הריאה אם אין הסרכא עולה בנפיחה כשרה ואי לא נפחה טרפה. ואם הסרכא עבה והכפתור גדול ועב בועא תלויה היא זו וטרפה. שמ"ח סיף או' ל' מש"ז או' כ"ג. פת"ב או' צ"ג וכתב דבין הסרכא עבה בין הכפתור גדול טרפה. וכ"כ הבי"צ שם או' ד' מז"ה שם או' ג' קומץ שם או' ג' זב"ר שם או' ג' מנ"י שם או' ט' ומיהו התו"ז סי' י"ז או' ב' כתב דמנהגם להטריף הכל בין גדולה בין קטנה בין עבה בין דקה. וכ"כ זבחי צדק או' קמ"ט דמנהגם להטריף הכל.

קעה

קעה) ס"ת ובראשה דבוק חתיכת שומן מעשה בא לידי ואסרתי דודאי היתה סרוכה לשומן הלב ונתקה משם עם השומן וכ"כ ימין משה סי' ט"ל סעי' ז' חלב דלוי בריאה טרפה דמוכחא מילתא שהיתה סרוכה בזה החלב למקום אחר וטרפה. תו"ז סי' ע"ז או' ך' זבחי צדק או' קנ"ד.

קעו

קעו) שם בהגה. מטנרי כשרה. בס"ת אבל אם היא סרוכה למקום אחר אפי' מטנרי טרפה. ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגב"י או' קמ"ד. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' מ"א. בל"י או' ל"א. שה"מ או' כ"ח. זבחי צדק או' קנ"ב.

קעז

קעז) ומעשה אירע שהיתה ס"ת מטנרי בכיס ומקצת מורים הורו לאיסורא אכן מקצת מורים והם מומחים בבדיקה הורו להכשיר ומורי הרב זלה"ה בתשו' כ"י האריך בזה ומסיק להכשיר בפשיטות. מחב"ר סי' ל"ז או' ב' ענ"ה סי' י"ח או' ן' קומץ בדיני תר"ל סוף או' ס"א. אכן בתנאי שלא יהיה שום לחלוחית או מוגלא בכיס ואם נמצא מעט מוגלא בכיס מנהגינו להטריף. זבחי צדק או' ק"ן.

קעח

קעח) מעשה בריאה א' שהיה בה בועא והיה כמו קרום יוצא על הבועא באורך כחצי רוחב שעורה וברוחב ע"פ הבועא כחצי אצבע ונחלק טבחי מתא וכו' והורה זקן א' שינפחו הריאה ואם הקרום הזה עולה בנפיחה סרכא היא וטרפה ואם לא עלה בנפיחה אינה סרכא אלא קרום וכשרה. כנה"ג בהגב"י או' ק"מ ברכ"י או' י"ט. ועיין תו"ז סי' ט"ו או' ה' מ"ש בדבר כנה"ג הנז' וסיים באו' ו' ואנן בדידן נידון הרב הנז' הוא הווה ורגיל אצלינו שנמצא כן על בועות גדולות !וישנות ואנו קורין אותו חלב בלוי ואנו קולפין אותו ע"י !נפיחה הריאה במיתון רב ובנחת ובזריזות גדול ואם נקלף !הכל ונשאר קרום שעל הבועא שלם מכשירין לה ואם !נאח ג"כ קרום הריאה שע"ג הבועא עמו מסיבת היות !הבועה ישנה ונראית שלפוחית הבועא מטרפינן לה דהיא שלפוחית שניקבה הריאה שם ועלה קרום זה מחמת מכה ורובם של אלו נאחז ונקלף הקרום עם החלב בלוי שע"ג הבועה ונטרפה הבועא ונידון הכנה"ג היינו הא יעו"ש. ועיין !עוז מזה בס"ת על הבועא בדברינו לסי' ל"ז סעי' ב' הרבה דינים יעו"ש.

קעט

קעט) [סעיף ט'] סרכא שהיא ממקום למקום וכו' דינה כדין ס"ת. וכתב ב"י אפי' למ"ד אין סרכא בלא נקב שאילו היתה סרכא ממש היתה נדבקת באונא אחרת וכיון שנדבקת באותה אונא עצמה ודאי אינה סרכא אלא התפשטות לחות הריאה ולא בא מחמת נקב. ורש"ל בבדיקות ובפא"ט סי' כ"ו חלק ע"ז. ודעתו דלמא דק"ל אין סרכא בלא נקב ממקום למקום טרפה. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"ד. דמש"א דף צ"ח ע"ד. פר"ח או' י"ד. פר"ת או' י"ב. שה"מ או' כ"ח. אבל הש"ך ס"ק כ"ז כתב דדעת המחבר והרב נראה עיקר. וכ"כ הלה"פ או' מ"ב. וכ"כ המש"ז או' כ"ז דהמנהג להכשיר. פ"ת או' ח' והשמ"ח או' ל"א כתב דזה תלוי במנהג המקומות ובמדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) המנהג להכשיר. וכ"כ פת"ב או' ק"ג. בי"צ ח"ז או' א' מז"ה סי' ל"ז או' ד' קומץ כלל ל"ב או' א' זב"ר סי' כ"א או' א' מנ"י ענף יו"ד או' א' וכ"כ הזב"ת או' מ' דמנהגינו (ר"ל בערי תימן) להכשיר. וכ"כ זבחי צדק או' קנ"ו דמנהגם להכשיר כס' מרן ומור"ם שמכשירין סרכא מינה ובה אחר שנופחין אותה ואין בשר תחתיה מקמיט.

קפ

קפ) ובמקום שאין המנהג מבורר הסומך להקל בהפ"מ לא הפסיד. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ל"ו. בי"צ שם. מנ"י שם.

קפא

קפא) ומנהג שאלוניקי להטריף כדעת האוסרים אלא שמכשירין ע"י הגבהה שאם ניתקה בהגבהה כל שהוא כשרם כמ"ש השו"ג או' ל"ז וכ"כ התו"ז סי' ע"ח או' ג' ועיין לקמן סעי' י"א.

קפב

קפב) אין נקרא ממקום למקום אלא א"כ ב' ראשיה דבוקים באבר א' משבעה חלקי הריאה ה' אונות וב' אומות וכל חלק הערוגה למעלה שכנגד כל א' מהם ה"ז בכלל האבר ההוא. וכל שעברה הסרכא גבולה לכנוס לגבול חברתה הרי היא בכלל שלא כסדרן. ומ"מ נראה דכל שטח השלם מהערוגה עצמה לארכה מהעוקץ שבה עד הגרגרת נחשב ג"כ לאבר בפ"ע ואם יש שם סרכא ממקום למקום אף שראשה א' בשטח השלם שכנגד אונא זו וראשה הב' בשטח השלם שכנגד אונא אחרת ה"ז ממל"מ זולת כשעברה איזה חתוך אף שאין דרך להיות שם חתוך או להיפך שראוי להיות שם חתוך אלא שעתה אין שם מצד שנדבקו שם האונות דזה בכלל שלא כסדרן הוא. קומץ שם או' ב' זבחי צדק או' קנ"ז.

קפג

קפג) ואם יוצאת מערוגה ונדבקת באותה ערוגה או מאונא לערוגה נגד אותה אונא וכן מאומא לערוגה שיוצאת ממנה הכל הו"ל כמו מאונא לאונא עצמה אבל מאונא לערוגה שכנגד האומא או כנגד אונא אחרת הו"ל כמאונא לאונא אחרת. שמ"ח או' ל"א. חכ"א כלל י"ג או' ז' בי"צ ח"ז או' ב' מז"ה סי' ל"ז או' ד' זב"ר סי' כ"א או' א' זבחי צדק או' קנ"ח ואו' קנ"ט. ולא מיבעיא אם אלכסון הסרכא עובר על החתוך שבין האונות אלא אפי' אם אלכסונה נמשך למעלה מהחתוך ואין הסרכא עוברת כלל על החתוך אפ"ה כל שראשה א' למטה מהחתוך וראשה השני נגד אונא אחרת הו"ל שלא כסדרן. לב"ש או' קכ"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' קומץ שם או' ג' זבחי צדק שם או' קנ"ט.

קפד

קפד) סרכא מינה ובה שהיא מחתוך האונא לגב אותה אונה כשרה דמאחר דאין לה כח ליסרך כנגדה באונא אחרת אינה סרכא. כנה"ג בהגב"י או' קל"ד. זבחי צדק או' ק"ס.

קפה

קפה) אם נמצא סדק בריאה במקום שאין ראוי להיות אונא בין שהסרכא מחתוך לחתוך דהסדק ובין שעוברת ממקום למקום על הסדק דין מינה ובה עלה. אבל אם עולה מחתוך הסדק לגב אונא ההיא אין להכשיר כ"א בהפ"מ או ע"י מו"מ אף בלא הפ"מ. קומץ שם או' ד' זב"ר סי' כ"א בדיני תר"ל או' ב' ומ"ש ע"י מו"מ וכו' היינו לנוהגין להקל במו"מ כמ"ש לקמן בהגה סעי' י"ג אבל להנוהגין לאסור במו"מ כפסק הש"ע לקמן סעי' יו"ד אין להתיר רק בהפ"מ.

קפו

קפו) ואם יש סרכא מינה ובה ע"ג האונא ומשם נסרך כחוט אחד דק לדופן צר כשרה. כנה"ג בהגב"י או' פ"ג. שו"ג במחו' סוף או' ל"ב. תו"ז סי' ע"ח או' י"ב. זבחי צדק או' קס"ב.

קפז

קפז) ואם המינה ובה ע"ג האומא ומשם נסרך אל דופן רחב אם יש מכה בדופן כשרה. תו"ז שם או' י"ג. זבחי צדק או' קס"ג.

קפח

קפח) ואם יצאה סרכא מהאונא ומאותה סרכא יוצאה סרכא אחרת ונאחזת ג"כ באותה אונא במקום אחר ומאותה סרכא יצא סרכא אחרת ונאחזת לדופן צר והיא נקראת סרכא בדלוגין כשרה ואם נאחזת לדופן האומא טרפה. כנה"ג בהגב"י או' פ"ו. זבחי צדק או' קס"ד.

קפט

קפט) אם הסרכא מינה ובה רגל א' ע"ג ריאה ורגל ב' ע"ג בועא טרפה דהוי כס"ת יוצאת מן הבועא. פרי הארץ חי"ד סי' א' תו"ז סי' ע"ח או' ט' והגם דכתב שם התו"ז דמנהגם להתיר זה ע"י הגבהה כתב זבחי צדק או' קס"ה דלמנהגם דלא עבדי הגבהה טרפה.

קצ

קצ) שם הגה. ודוקא שאין הסרכא קצרה מבשר הריאה וכו' אבל אם קצרה וכו' טרפה. והטעם כתב מהר"ר אברהם מפראג מפני שסופה להינתק וכ"ה בבדיקות האחרונים ולבוש. ואע"ג דסרכא זו לאו מחמת נקב הוא בא מ"מ כשתנתק יהיה נקב מידי דהוה למ"ד דיש סרכא בלא נקב דכשלא כסדרן טרפה משום דסופה להתפרק ויהא נקב. ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ג.

קצא

קצא) שם בהגה. ודוקא שאין הסרכא קצרה מבשר הריאה כשנופחין הריאה וכו' וצריך לנפוח הריאה כמבואר לעיל גבי תלויה ואם אחר הנפיחה רואין שהסרכא קצרה מבשר הריאה עד שהבשר תחתיה מקמיט טרפה שסופה לינתק. ואפי' הסיר הסרכא ועדיין מקמיט טרפה. וגרע טפי מאלו אינו מקמיט אחר הסרת הסרכא דהו"ל סרכא על הקמט ולא מהני מו"מ כדין תר"ל. שמ"ח או' ל"ג. ומיהו הפת"ב או' קי"א לחלק יצא שאם הסיר הסרכא ע"י מיעוך והקמט נשאר במקומו טרפה אבל אם אחר שהוסרה הסרכא ע"י המיעוך בנחת נתפשט הקמט ונעשה שוה לשאר הריאה יש להכשיר. וכ"כ הבי"צ ח"ז או' ו' מז"ה סי' ל"ז או' ז' קומץ בדיני תר"ל או' קט"ו. מנ"י בדיני תר"ל או' ט"ו שבאו' ס' וכ"ז לנוהגין להקל במו"מ אבל לנוהגין לאסור במו"מ כפסק הש"ע סעי' יו"ד בכל ענין יש לאסור אם בשר תחתיה מקמיט.

קצב

קצב) ואם ניכר שהקמט הוא מברייתו בודאי אז כשר אפי' בלא מיעוך אבל היכא שניכר שנעשה אח"כ או אפי' אם יש להסתפק בו אם היה מברייתו או אח"כ אזי אפי' אם שני ראשי הסרכות רחוקים מן הקמט טרפה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ שם או' ז' מנ"י שם או' ט"ז. זבחי צדק או' קס"ז.

קצג

קצג) וכן ס"ת ואחר שנפחוה נשאר אותו מקום קמטים קמטים יש להטריף. כנה"ג בהגב"י או' קכ"ד. בל"י או' כ"ט. תו"ז סי' ע"ז או' ו' וכתב דהו"ל ס"ת היוצאת מן הקמט דטרפה. זבחי צדק או' קס"ח.

קצד

קצד) יש מי שכתב דאם הסרכא המקמטת ראשה בחוד הריאה וראשה השני בשטח הריאה כשרה שכן רגיל להיות דלא נקרא קמט אלא א"כ שני ראשי הסרכות בשטח הריאה דאז יש כח המושך ומתפרקת אבל אם ראשה בחוד הריאה עולה ויורדת ואינה מתנתקת. זב"ש או' מ"ו משם מהר"ם אדהן ומשם הזב"ר כתב דאין להתיר אלא בבהמת ישראל משום דמור"ם ז"ל סתם לן ולא חלק כלל מזה יעו"ש. ואנן בדידן ס"ל דאין לסמוך ע"ז אפי' בבהמת ישראל אלא מטרפינן בכל גוונא מאחר דסתם דברי הפו' לא חלקו זבחי צדק או' קס"ט.

קצה

קצה) בדיקת הקמט היא זאת נופחים הריאה ומביאים קיסם ומודדים הסרכא ואח"כ חותכים הסרכא ומניחים הקיסם במקום הסרכא אם חלקי הריאה נתרחבו יותר מן הסרכא טרפה. זב"ש או' מ"ט. וכן מנהג בגדאד יע"א כשיש סרכא מינה ובה מן החוד לשטח הריאה והחוד מעט מקמיט והוא הגוונא שכתבנו בסמוך אז נופחים הריאה ומביאים קיסם ומודדים הסרכא ואח"כ חותכים הסרכא וחוזרים ומודדים מקום הסרכא באותו קיסם אם נתרחב יותר מטריפים ואם לא נתרחב כשרה. זבחי צדק או' ק"ע.

קצו

קצו) ספק סרכא מקמטת אסור אפי' בהפ"מ. דע"ק או' נ"ב. מק"מ או' ק"ט. זבחי צדק או' קע"א.

קצז

קצז) אם נאבדה הריאה או נקרעה ולא הספיק לבודקה אם נקמטה או לא יש להכשיר בדיעבד. תב"ש או' נ"א. מיהו הפת"ב ברא"פ או' קכ"ח כתב דאין להכשיר כ"א בהפ"מ. מק"מ שם. זבחי צדק או' קע"ב.

קצח

קצח) אם נמצא נקב בצד סרכא מינה ובה ויש לתלות במידי תולין דלאחר שחיטה ניקב ולא חמיר עכ"פ מתלויה. מק"מ שם. זבחי צדק או' קע"ג.

קצט

קצט) סרכא ממקום למקום ובתוכה דם טרפה. זב"ר סי' כ"א או' ג' ועיין לעיל או' קע"ד לענין כפתור וה"ה כאן. זב"ר שם בתמידים או' י"א. זבחי צדק או' קע"ד. ועיין לקמן או' רי"ב.

ר

ר) כשנכפלה הריאה בשפולי באיזה מקום שתהיה אפי' שנדבק היטב מטרפינן בשאלוניקי שאוסרים כשנסרכה !מינם ובה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ב בשם מהר"י סמוט ומהר"י פיגון. ימין משה סעי' ז' תו"ז סי' ס"ב או' א' זב"ת או' מ"א וכתב הטעם שהרי הוא כמו בשר המקמיט מכח הסרכה. וכתב שם הכנה"ג מצאתי בבדיקות כ"י משאלוניקי דבא"י מכשירין עכ"ל אבל לפי הטעם שכתב הזב"ת משמע דבכל מקום יש להטריף וכ"כ הזבחי צדק או' קע"ה. ואפשר דמ"ש דבא"י מכשירין היינו אם הוא מתחלת ברייתו וכמ"ש באו' שאח"ז.

רא

רא) הא דאמרינן דכפל בריאה טרפה היינו כשהיא מחמת סרכא אבל אם הוא מתחלת ברייתה כשרה. ימין משה שם. זבחי צדק או' קע"ו.

רב

רב) וכשמסתפקים אם היא תחלת ברייתו או לא פותחין הכפל ובודקים אותו אי מבצבץ כל אותו מקום שפתחו ודאי לא היה סרכא כפולה וכשרה אבל אי לא מבצבץ או שמבצבץ חלק ממקום שפתחו ולא כולו הוי מינה ובה וטרפה. כנה"ג שם או' ס"ג בשם מהר"י סמוט ומהר"י פיגון ומהרש"ג. זב"ת שם. זב"ש או' נ"ב. תו"ז שם או' ב' זבחי צדק שם.

רג

רג) כפל בגב האונות ונסרך לדופן צר שכנגדו כשרה והוא שתכסה הסרכא כל מקום הכפל וכן הדין בחתוכין אבל אם נסרך ע"ג המקום שצריך נפיחה אם יבצבץ טרפה. כנה"ג שם או' ס"ד. זב"ש שם או' נ"ג תו"ז שם או' ג' זבחי צדק או' קע"ז.

רד

רד) שם בהגה. וכל סרכא תלויה שעולה ג"כ עם נפיחת הריאה וכו' דאז ודאי ניקבה הריאה ולכן נכנס הרוח אל תוך הסרכא ועולה. ד"מ או' י"ח בשם בדיקות ישנים. ש"ך ס"ק כ"ט. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' מ"ה. זב"ת או' מ"ג.

רה

רה) וסרכא שמתנתקת ע"י נפיחה כתוב בתשו' ר"מ אלשקר סי' ב' דטרפה ומדמי לה למיעוך ומשמע דלדידן דמקילין במיעוך ה"ה בהכי. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' ל"ג. זב"ת שם.

רו

רו) שם בהגה. וכל סרכא תלויה שעולה ג"כ עם נפיחת הריאה וכו' טרפה. ואם היה בסרכא כמין מראה ריאה בתוכה אין לה דין סרכא אלא הרי היא כחלק מהריאה ויש לה ג"כ דין משלמת ויש לה ג"כ דין יתרת כפי המקום שישנה שם. פר"ת או' י"ג. זב"ת שם. ענ"ה סי' י"ח או' נ"א. תו"ז סי' ע"ז או' ט' פת"ב או' צ"א. קומץ כלל ל"א או' ב' ובעשרון או' ח' ואין להכשיר כ"א לאחר הבדיקה אם ימצא בתוכה מבפנים תלתולי בשר קצת אבל אם אין שם בשר כלל רק קרום לבד אין זה מועיל מה שיש על הקרום מראה ריאה. ואין לסמוך להכשיר בזה כ"א מומחה גדול ובקי בהוראה שידע להבחין שאין זה סרכא. פת"ב שם. קומץ ועשרון שם. מק"מ או' פ"ט. וכ"כ זבחי צדק או' קע"ח דכשאירע כזה צריך לקבץ כל הבקיאים והמומחים כי בקל יוכל לטעות. ובמליאה לה דם אף שיש בתוכה תלתלי בשר יש לאסור משום דודאי קרום סרכא הוא ולא בשר. קומץ שם. זבחי צדק שם.

רז

רז) ומעשה בריאה א' ברגל חמור כמין ס"ת שהיתה דקה ובראש אותה סרכא היה חתיכה א' של ריאה שיעורה כשיעור פרוטה ונפחו אותה ועלתה אותה הסרכא עם אותה החתיכה עם נפיחת הריאה והיתה הכל כמראה ריאה הסרכא והחתיכה שבראשה והכשירו טבחי מתא כי אמרו שזו אינה סרכא אלא פיצול הוא מהרגל חמור ואמרו טבחי מתא כי כן ימצא הרבה ברגל חמור וכן בראש כנף האונא ג"כ ימצא ומכשירין אותה כיון שהיא מראה ריאה. זבחי צדק שם.

רח

רח) שם בהגה. או שיש מכה בדופן כנגדה טרפה. וצריכה בדיקה נגד הצלעות ואם יש שם רעותא טרפה דודאי ניתקה משם. ד"מ או' י"ח. ש"ך סק"ל. כנה"ג בהגב"י או' קכ"ו. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' מ"ו. בל"י או' ל"ד. שמ"ח או' ל' שפ"ד או' ל' ענ"ה סי' י"ח או' נ"א. פת"ב או' פ"ט. תו"ז סי' ע"ז או' ט"ו. בי"צ ח"ו או' ג' מז"ה סי' ל"ז או' ב' קומץ כלל ל"א או' א' זב"ר סי' ך' או' א' מנ"י ענף ט' או' ב' זבחי צדק או' קע"ט.

רט

רט) ולא דמיא לנסרכה לדופן ואיכא מכה בדופן דמכשרינן אותה מטעם דתלינן בדופן דשאני התם דאנו תולין לומר דאין סרכא בריאה וסרכא זו מדופן היא אלא דנסרכה בריאה משא"כ הכא דהסרכא ודאי בריאה לבד ואיכא מכה בדופן כנגדה חיישינן דאותה מכה גם בריאה היתה והעלתה סרכא מחמתה. פר"ת או' י"ד. ועיין לקמן סעי' כ"ב.

רי

רי) ובדיעבד כשרה אם לא נפחה ולא בדק במקומות כנגדה ודוקא מסתמא לא מחזקינן רעותא אבל אי אירע דמיעך ומשמש בה בתלויה ולא עברה נראה שזה רעותא היא דדרך הפשטת ליחה לעבור ע"י משמוש ולא מתכשרה אפי' בדיעבד כ"א כשנפחה וגם ראה במקומות שכנגדה ולא נמצא רעותא או מכה והמחמיר לכתחלה לבודקה גם בפושרין כשיש בה רעותא זו תע"ב. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם במוספים או' ג' מנ"י או' ג' ואו' ד' ובהפ"מ יש להתיר אם לא בדק רק בדופן ולא בשאר מקומות. לב"ש או' קי"ד. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם באו' ד'.

ריא

ריא) ולאו דוקא מכה גמורה אלא אפי' שינוי לרעותא כגון בהרות שחורות וכדומה הוי מכה לענין זה. שמ"ח או' כ"ט. וכ"ה דעח התו"ז סי' ע"ז או' י"ז. אבל השפ"ד או' ל' כתב דבהרת שחורהלא הוי מכה לענין זה כמו לקמן סעי' כ"ג. והלב"ש או' ק"ו כתב דבהפ"מ יש להכשיר בזה וכתב דגם השמ"ח יודה בזה. והב"ד הבי"צ שם בעמ"ז או' ו' זב"ר שם בתמידים או' י"א. מק"מ או' צ"ג.

ריב

ריב) סרכא מינה ובה בריאה ויש כנגדם מכה בדופן טרפה כמו ס"ת. זבחי צדק או' קפ"ג.

ריג

ריג) סרכא תלויה ומכה כנגדה דטרפה לא דוקא בדופן אלא אף בשאר מקומות דהיינו מכה בטרפש או בשומן וכיוצא טרפה. בעי חיי ביו"ד סי' מ"ד. שמ"ח או' כ"ט. לב"ש או' ק"ה. פת"ב או' פ"ט. תו"ז שם או' י"ח. בי"צ שם סוף או' ב' מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' קפ"ד.

ריד

ריד) וה"ה נמי דלא בעינן כנגדה ממש אלא מה למעלה מה למטה יש לחוש ולהטריף וכדק"ל גבי אודם בריאה ומכה בדופן. תו"ז שם או' י"ט. פ"ת או' י"א. זבחי צדק או' קפ"ה.

רטו

רטו) וה"ה אם נמצא תאת הסרכא נגלד טרפה משום דהוי תר"ל. תו"ז שם או' ז' זבחי צדק או' קפ"ו. ועיין לעיל סי' ל"ו או' כ"ג.

רטז

רטז) ואי אוושא ריאה ואית בה ס"ת טרפה. פר"ת או' יו"ד. ענ"ה סי' י"ח או' נ"ב. זבחי צדק או' קפ"ז.

ריז

ריז) אם יש ס"ת בדופן כנגד הס"ת של הריאה אם אמר הבודק ברי לי שלא היתה שם סרכא דבוקה בריאה נאמן. ואם הבודק מסתפק ואינו אומר ברי לי שלא היתה סרוכה וראינו שהסרכא היא כנגד אותה סרכא שבדופן יש לחוש ויש להתירה בנפיחה. הרשב"ץ בס' יבין שמועה דף י"ט ע"ב. ער"ה או' ט"ז. זב"ת או' ל"ז. שו"ג מחו' או' ל' וכתב שאפי' במקום שאין עושים נפיחה בהא מהני משום דהוי ס"ס. תו"ז שם או' כ"א. זבחי צדק או' קפ"ח. ועיין להרב בני דוד דף נ"ג ע"ב שכתב להטריף הוא וכמה חכמים עמו ואפשר דע"י נפיחה גם הוא מודה להכשיר כס' הרבנים הנז' זבחי צדק שם.

ריח

ריח) אחד שהביאו לו רביע של כבש וראה בצלעותיו סרכות תלויות כמו שיש בבהמה כשהריאה סרוכה לצלעות ולא היה כאן לא הריאה ולא השוחט אין לחוש ולומר שהיו הסרכות הללו גם בריאה אלא העמד השוחט בחזקתו וכשרה מהריב"ל ח"ב סי' ע"ח. כנה"ג בהגב"י או' קכ"ח. פר"ח או' מ"א. שמ"ח או' ע' מק"מ או' צ"א. תו"ז שם או' כ"ב. ולא דמי למ"ש לעיל באו' הקודם בשם הרשב"ץ דבעינן שיאמר השוחט ברי לי דהתם יש ס"ת בריאה וגם בדופן שכנגדה אבל הכא אין הריאה לפנינו ולא אתחזק איסורא שהיה בה סרכא כ"א סרכת הדופן ולהכי מכשרינן. תו"ז שם דלא כהשו"ג. זבחי צדק או' קפ"ט.

ריט

ריט) [סעיף יוד'] כל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש וכו' כ"כ הטור בשם הרשב"א. וכ"כ רי"ו דכל הממעך סרכא ביד כאילו מאכיל טריפות לישראל וכתב שכ"כ ר"ת וכן הסכימו האחרונים עכ"ל והב"ד ב"י וע"כ פסק כן בש"ע. ומיהו יש מקילין כמ"ש בב"י והב"ד מור"ם ז"ל לקמן בהגה סעי' י"ג יעו"ש. אמנם כבר כתבנו באו"ח סי' תס"ח או' נ"ו דהספרדים קבלו עליהם חומרות פסק הש"ע ואסור לשנות זולת אם כבר נהגו להקל משנים קדמוניות דאין למחות בידם יעו"ש.

רכ

רך) וכתב זבחי צדק או' ק"ץ דמנהג בגדאד יע"א כדעת מרן ז"ל שאין ממעכין ביד והמיעוך לא ישמע ולא יזכר כלל ועיקר ואפי' עבר ומיעך ונפסקה במיעוך מטריפין עכ"ל ונ"מ לשאר מקומות הנוהגין כפסק הש"ע דאפי' אם אחד עבר ומיעך ונפסקה הסרכא יש להטריף

רכא

רכא) ומנהג הספרדים אשר בעיר קדשנו ירושת"ו היו נוהגים כפסק הש"ע לאסור במו"מ אבל אחר זמן המלחמה דהיינו משנת תרע"ח ואילך שלקח האנגלי את א"י התחילו להקל במו"מ משום שרבו האכלוסין ויש כמה עדות ממקומות שנוהגין להקל במו"מ כמו מדי ופרס וכדומה ששם מקילין במו"מ מפני שהגוים אינם קונים בשר טריפה אלא שעכ"פ הספרדים אשר בעיר קדשנו ירושת"ו עושים שני מיני בשר דהיינו בשר הניתר ע"י מו"מ כותבים עליו כשר וכשתהיה הריאה נקיה בלא סרכות כותבים עליו חלק ר"ל חלק בלי סרכות וכשר אליבא דכ"ע כדי שיקנו ממנו היראים והנוהגים כפסק הש"ע אבל דא עקא שהמון העם אינם יודעים מזה וקונים בשר שאין כתוב עליו חלק אפי' אותם הנוהגין להחמיר כפסק הש"ע וצריך להזהיר המוכרים והקונים ע"ז. ועיין לקמן או' שנ"ט.

רכב

רכב) ומנהג האשכנזים אשר בעיר קדשנו ירושת"ו נוהגים להקל במו"מ כמ"ש לקמן סעי' י"ג בהגה אלא שעושים ג"כ שני מיני בשר הניתר במו"מ כותבים עליו כשר וכשתהיה ריאה נקיה בלא סרכות כותבין עליו גלאט ר"ל חלק בלי סרכות כדי שיקנו ממנו החסידים והיראים המחמירים לעשות אליבא דכ"ע. ועיין לקמן או' ש"י.

רכג

רכג) [סעיף יא'] יש מי שכתב וכו' כן דרך הרב"י דסברא יחידית נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר וסברא זו כתבה בב"י בשם הכלבו שכתב בשם הר' יצחק הלבן והא שכתב יש מי שכתב ולא כתב יש מי שאומר כמו בסעי' שאח"ז משום דכ"ה לשון הכלבו שכתב כתב הר' יצחק הלבן וכו' ולכן גם הוא כתב בש"ע בלשון יש מי שכתב וכו'.

רכד

רכד) שם. שמכניס אצבעו תחת הסרכא ומגביה קצת וכו' מר יעקב גאון הורה לאחוז בקנה ולנענע הריאה ג' וד' פעמים יפה יפה וכל סרכא שתינתק ע"י נענוע כשרה. טור. וכתב ב"י להוכיח לדעת הטור דאונות הסרוכות לחזה לקנה לשומן הלב לטרפש נמי מותר לנענע אותה אלא שאין להכשיר אלא בבדיקה דוקא וגם אין להכשיר אלא בסרכא דקה כחוט ובסרוכה לדופן אין להתיר לנענע אבל לדעת מר יעקב גאון אין להתיר כ"א בנסרכה לשומן הלב מרוב שומן יעו"ש וכ"כ הב"ח דאין לנענע אלא בנסרך מרוב שומן ודוקא בשומן הלב ולא בשאר מקומות ודוקא בגסה ובבהמת ישראל ולחתוך ממנה הכבד קודם הנענוע ואז שרי אפי' ד' פעמים ויותר בכח גברא אנה ואנה ודלא כמ"ש במהרי"ל מנהג מגנצא ג"פ ולא יותר יעו"ש. וכ"כ רש"ל פא"ט סי' כ"ו. ועיין באו' שאח"ז.

רכה

רכה) ואם יוכל לנענע אף שאינה ניתקת במיעוך היד של הטבח. כתב שם רש"ל דהמנהג להתיר בבהמה של ישראל ודוקא בבהמה גסה. וכתב עוד ומ"כ בשם מהרי"ל מתי שמנענעים הריאה ונשאר הסרכא בבשר הריאה טריפה (והיינו אם אינה עוברת במו"מ לנוהגין להקל במו"מ) משום דאין סרכא בלא נקב אבל נשאר בשומן הלב כשרה ודנין אותה כריר בעלמא ע"כ. וכתב עליו דסברא ישרה היא שאם נשאר בבשר הריאה ולא ניתקה אלא מן השומן איגלאי מילתא דמן הריאה באה אכן אם ניתקת באמצע אין כאן הוכחה דמן הריאה היא באה שדרך הריר לינתק באמצע עכ"ל. והב"ד הט"ז ס"ק ט"ו. אמנם הב"י כתב שמצא כתוב אין אנו רגילים לנענע כי אין אנו בקיאין עכ"ל וכתב עליו ב"י ולענין הלכה דברים הללו נראים כי בלא ספק אין אנו בקיאין לנענע עכ"ל וע"כ לא כתב דין הנענוע בש"ע. וכתב הש"ך ס"ק ל"א דגם אנן לא נהיגין הכי לנענע. וכ"כ הפר"ח או' כ"ו. לה"פ או' מ"ז. בל"י או' ל"ה. שמ"ח או' ל"ז. מש"ז או' ט"ו ובשפ"ד או' ל"א. ענ"ה סי' י"ח או' נ"ה. תו"ז סי' ע"ו או' ה' זבחי צדק או' קצ"א.

רכו

רכו) שם. אם נפסקה מחמת הגבהה כל שהוא וכו' פי' שמגביה הסרכא בלי שיגביה האבר שתלוי בה הסרכא באותה הגבהה ואז אם נפסקה הסרכא כשרה אבל אם הגביה האבר עמה לא דאימור מכבדות האבר נפסקה. כ"כ הרב בני חיי שקבל מפי אומן בקי. מחב"ר או' כ"א. שמ"ח או' ל"ה. פ"ת או' י"ב. תו"ז סי' מ"ט או' ד'.

רכז

רכז) כל שעשה הבודק מה שראוי לעשות בשום סרכא ויצאת מידו באיסור דהיינו שעשה הגבהה כנז' ולא נפסקה וגמר בדעתו שהיא טרפה שוב אין לה תקנה לאותה סרכא בהגבהה שנית לא ע"י ולא ע"י אחר זולתו וכמו שהסכים החק"ל חי"ד סי' כ"ד יעו"ש. תו"ז שם או' ו'.

רכח

רכח) שם. סרכא בת יומא היא וכשרה וכו' ומיהו הפר"ת או' ט"ז כתב דלדידן דאסיקנא דאין סרכא בלא נקב כדעת רוב הפו' אין הפרש בין בת יומא לשאינה בת יומא וטרפה זולת אם הסרכא לשומן מטעם שכתב מר יעקב גאון וכל חוץ ממקום זה טרפה יעו"ש. ובתשו' דבר שמואל סי' קפ"א כתב דבמקומו אין נוהגין לעשות הגבהה יעו"ש. וכ"כ הרב זבחי צדק או' קצ"ב דבענין הגבהה הזאת אין אנו נוהגין בה יען שאין אנו בקיאין בזה ומיום הוסדה העיר הזאת לא שמענו ולא ראינו שנהגו בהגבהה כלל ועיקר עכ"ל וע"כ בענין זה כל מקום לפי מנהגו ובמקום שנהגו לאסור אסור לשנות.

רכט

רכט) שם. ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל. וכתב הרדב"ז בחשו' ח"א סי' שכ"ח שאם הטבחים נוטלים שכר מהכשרות לבד ולוקחים בשר ממנה כפי מנהגם ומן הטרפה אינם לוקחים כלום נקראת בהמת ישראל שלא חלקו בין הפסד מועט להפ"מ עכ"ל והב"ד הפר"ח או' כ"ז וכתב דאין לסמוך עליו בזה כלל ומילתא דפשיטא שלא התירו הפו' אלא דוקא בבהמת ישראל לגמרי וכן האחרונים בכמה דינים שרבו האוסרים כתבו שאין להתיר אלא בהפ"מ מכלל שחלקו בין הפסד מועט להפ"מ וכו' ובהפסד מועט אין להקל ובדינו של הרדב"ז אפי' הפסד מועט אין כאן שהרי העכו"ם הטבח מספיק בשר לישראל כל צרכם והותר וא"כ אעפ"י שלוקח מן הכשרות ולא מן הטרפות אין מפסיד כלום ועוד אינו דומה הפסד מן הכיס להפסד ריוח שמפסיד מלהרויח ולכן הדבר ברור שתשו' זו לאו בר סמכא היא יעו"ש. וכ"כ הלה"פ או' מ"ח. שמ"ח או' מ"א שה"מ או' ל"ג. ענ"ה סי' י"ח או' נ"ה. מיהו הכנה"ג בהגב"י או' רל"ו כתב דאם השוחט יש לו מנה מן הכשרה ולא מן הטרפה וכן במקום שיש עזר מן הבשר אפי' בהמה של גוי ממונם של ישראל מיקרי יעו"ש. והב"ד המש"ז או' ט"ו. וכ"כ התו"ז סי' מ"ט או' י"א דמנהגם להתיר בין בהמת ישראל בין בבהמת גוי כיון דהמנהג בעיר שהשוחט נוטל שכרו מן הכשרות ולא מן הטרפות וכן אם יהיה גאביל"ה (ר"ל שהקהל לוקחין מס מן הבשר) על הבשר דאז הוא ג"כ חשוב שפיר כממון ישראל יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' קצ"ח. וכ"כ לעיל סי' ל"ז או' ז' וע"כ נראה דבמקום שהגוי מספיק לשחוט כל מה שצריך דאז לא יש הפסד לא לשוחט ולא לגביל"ה לא הוי בהמת ישראל ואסור לעשות הגבהה אבל אם הגוי אינו מספיק כ"א שוחט מה שהביא ואם לא יעשה הגבהה יהיה הפ"מ לשוחט או לגבילה או שיהיה דוחק בבשר לציבור אז הוי כבהמת ישראל ושרי. וה"ד במקום שנוהגין להקל בהגבהה אבל במקום שנוהגין לאסור כמ"ש לקמן או' רל"א בלא"ה אפי' בשל ישראל אסור. ועיין בדיני הפ"מ שכתבנו לעיל ריש סי' ל"א.

רל

רל) וכתב שם התו"ז או' י"א ואו' י"ב דמנהגם לעשות הגבהה בכל מין בהמה גסה בין גדולה אפי' בופל"ו בין קטנה אפי' עגלים הרכים יונק שדי אמו אבל לא בבהמה דקה כיון דסרכותיה רכות ובקל מתפרקות וגם דהם בהמה של גוי דהקצבים יהודים אין שוחטים כ"א בהמה גסה דוקא ואין בבהמה דקה שום גאבילה ולא שכר השוחט זולת כשיהיה הבהמה דקה מן ישראל שאז יהיה להכשיר בהגבהה יעו"ש.

רלא

רלא) ומותר לעשות הגבהה בכל מין סרכא היוצאת מן הריאה אל מקום אחר אפי' סרכא מן הורדא אל כיסה או אל האומא או אל הטרפש או מינה ובה וכמ"ש מרן החביב בכנה"ג הגב"י או' קנ"ד ובתשו' ב"ח יו"ד סי' נ"ד. תו"ז שם או' ז' אמנם בסרכא שלא כסדרא דהיינו מגב לגב או מחידוד או לחתוך וכ"ש מאונא ראשונה לשלישית וכן מן הריאה לדופן בין לדופן צר בין לדופן רחב אין לעשות באלו הסרכות שום הגבהה. תו"ז שם או' ח' והיינו אף במקום שנוהגין לאסור במו"מ הגבהה שריא דהגבהה קילא ממיעוך כמ"ש הכנה"ג שם. וכ"כ השמ"ח או' ל"ו דמו"מ יותר קולא מהגבהה יעו"ש.

רלב

רלב) [סעיף יב'] טוב להשקות הבהמה וכו' כ"כ הכלבו קבלה מרבותיו ומאת זובחי הזבח הבקיאין בהמה שלא הושקתה מים קודם לשחיטה כולה מלאה סרכות דקות וקשות וכו' וכתב הש"ך ס"ק ל"ב בשם הגאון אביו ז"ל שיצא להם זה ממאי דאמרינן בש"ס סוף ביצה ל"ל למימר משקין ושוחטין מילתא אגב אורחא קמ"ל דלישקיה אינש בהמתיה והדר לשחוט משום סרכא דמשכא ופי' רש"י והר"ן שתהא נוחה לפשוט שהעור נדבק ביותר בבשר. והם פירשו (רבותיו דכלבו) משום סרכות דמנתקות מחמת השקאה. וכתב עליו הש"ך דראיה מצא לדבריו ממאי דאיתא להדיא בהרי"ף דאי איכא סרכא משתמטא עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה לשם דאם יש שם סרכא חלושה נשמטת ונכרתת. וכ"כ ק"נ על הרא"ש שם.

רלג

רלג) שם. טוב להשקות הבהמה וכו' ואולי שצריך להשקותה יותר מהרגיל המספיק לחיותה דהיינו שיניח המים סמוך לפיה זמן ארוך ובזה היא שותה וחוזרת ושותה ומפני זה נפסקים הסרכות כשתתמלא הריאה משאיבת המשקין וימתח עורה ונכרתים הסרכות. פר"ת או' י"ז. זב"ת או' ן' זבחי צדק או' קצ"ג.

רלד

רלד) וצריך להשקותה מים צוננים שהסרכא מחמת חמימות באה. שמ"ח או' מ' חכ"א כלל י"ג או' ל"ו. בי"צ ח"ט או' ט' קומץ כלל ל"ד או' ו' מז"ה סי' מ' או' ח' זבחי צדק או' קצ"ד.

רלה

רלה) [סעיף יג'] יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה בזריזות וכו' לא כן קבלנו ואדרבא בכל נוסחי הלכות בדיקות כתוב שיכניס ידו בנחת. רש"ל פא"ט סי' כ"ה. ט"ז ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ט. לה"פ א' מ"ט. שמ"ח או' ל"ד. מש"ז או' ט"ז. פת"ב או' קט"ו. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ג. זב"ת או' נ"א וכתב דגם מרן יודה לזה ואמרו בזריזות היינו שלא תהיה ברפיון ולעולם צריך שלא יהיה בכח וחוזק יעו"ש. זבחי צדק או' קצ"ה וכתב דאם הכניס ידו בזריזות וניתקה הסרכא אנו מטריפין.

רלו

רלו) ומיהו אם הכניס ידו בנחת והרגיש שניתקה סרכא אזי מוציאין הריאה לחוץ ומחפשים בריאה ואם לא נמצא ראשה בריאה רירא הוא וכשרה אבל אם נמצא ראשה א' בריאה או בדופן וכיוצא סרכא היא וטרפה. מש"ז או' ט"ו. וכן מתבאר בדברי השמ"ח שם. זבחי צדק או' קצ"ו וכתב וכן מנהגינו.

רלז

רלז) שם. ואם נתפרקה שום סרכא כשמכניס הבודק ידו מוציא הריאה לחוץ ובודקה וכו' ואם הוציא הריאה לחוץ ושכח לבדוק אם ראשה בריאה ונאבדה הריאה אם הכניס ידו בנחת כשרה. מט"י ח"ב יו"ד סי' ו' מחב"ר או' כ"ו. ובקו"א או' א' ענ"ה סי' ח"י סוף או' נ"ה. תו"ז סי' ן' או' י"א. וכן דן להלכה למעשה הר' צעיר רודם או' ד' זבחי צדק או' קצ"ז.

רלח

רלח) שם. ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל. ומנהג עיר קדשנו ירושת"ו להקל אפי' בבהמת גוי. מט"י שם. מחב"ר או' כ"ז. ועיין לעיל או' רכ"ח.

רלט

רלט) שם הגה. ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם וכו' והמנהג בכל אשכנז למעך הסרכות באצבעות אף שהרשב"א כתב שבזה לא שמענו מחכמים בשום מקום וכו' ודברי המתירים אני אומר עליהם ברוך שבחר בהם וכו' אכן שמעתי שמקצת קהלות שאינם בני תורה לוקחים סמרטוט עבה וממעכין בה ובודאי אנשים כאלו מאכילים טריפות לישראל להדיא וראוי להזהיר הטבחים שלא ימעכו כ"כ בחזקה אלא לגלגל בין האצבעות וקצת בדרך המיעוט. רש"ל פא"ט סי' כ"ה. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך ס"ק ל"ג. פר"ח או' ל"א. שמ"ח או' ל"ח. פת"ב או' קכ"א. ביא"ב במש"ז או' מ"ד.

רמ

רמ) וכן לא ימשמש ע"י עפר וחול אלא בידו לבד והעושה כן מאכיל טריפות לישראל. ד"מ או' ך' ש"ך ס"ק ל"ה. פר"ח שם. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב במש"ז שם. זב"ת או' נ"ו.

רמא

רמא) וראיתי לאיזה בודקים שאינם נזהרים למעך בנחת וסומכים על נפיחת הריאה והם מאכילים טריפות דודאי בכל סרכא גמורה אין מועיל ניפוח. ט"ז. שם. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ה. ועיין לקמן או' רמ"ו.

רמב

רמב) גם צריך ליזהר שיסיר כל הסרכא מהריאה ולא שישאר ממנה כלום ולא שום דלדול דכל שלא הלכה מכל וכל יראה מזה דלאו ריר הוא כ"א סרכא גמורה ותו דאיך יבדוק ע"י פושרין והלא הסרכא סותמת וכל שאינו נזהר בכל זה הוא מאכיל טריפות לישראל. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ ח"ט או' ג'.

רמג

רמג) גם ראיתי קצת בודקים דלא קפדי אמיא ובודקים אפי' בצוננים וצריך להזהירם ע"ז שלא יטלו כ"א פושרין. שמ"ח שם. פת"ב או' ק"ך. ומים פושרים הוא כחמימות רוק הפה כמ"ש לעיל סי' ל"ו או' מ"ו יעו"ש.

רמד

רמד) וזאת עצתי נכונה שבעת עסק המיעוך יהא מוכן אצלו מים פושרין הרבה לשפוך על מקום שקולף כדי לרכך אותה תמיד שלא תתיבש. קומץ כלל ל"ג או' ט' וראיתי נוהגים לקחת מכונה של אש לבית המטבחיים וכלי של מים לחממו עליה ולוקחים מן אותו המים לתת על הריאה בעת הצורך.

רמה

רמה) שם בהגה. ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל וכו' ואחר שנתמעך נוהגין לבדוק ברוק או פושרין לראות אם אינו מבצבץ. ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' ל' לה"פ או' נ"א. בל"י או' ל"ו. זב"ת או' נ"ה. ומשמע דלא הוי רק מנהגא ולא חיובא והלכך אם נאבדה בלי בדיקת רוק בהפ"מ יש להקל. שפ"ד או' ל"ד. וכ"כ בתשו' חנוך בית יהודה סי' מ"ב ובתשו' שבו"י ח"ב סי' ס' אלא שכתב שם בתשו' שבו"י דמ"מ אין להקל אלא כשנתמעך הסרכא בין אצבעותיו ע"י משמוש בנחת אכן ביש מקומות שמקילין וממעכין בחוזק קצת אין להקל שני קולות וכן בנמצא עצם על הריאה דאז צריך נפיחה מדינא אין להקל כלל בלא נפיחה אליבא דכ"ע יעו"ש. פ"ת או' י"ג. ודיני עצם שנמצא על הריאה יבואר לקמן או' שצ"ו ומשם ואילך יעו"ש.

רמו

רמו) ודע שראיתי שוחטי זמנינו נוהגים קולא שנוטלים הסרכא בצפרנים וקולפין מהריאה ולדעתי סומכים על הקולא שמשימין רוק ופושרין וכבר ידעת מ"ש הט"ז (לעיל או' רמ"א) דמאכילין טריפות לישראל ועכ"פ זה נ"ל באם ניתקת גוף הסרכא ע"י מיעוך אז יכולין לקלוף מגוף הריאה שלא ישאר דלדול ולשום רוק. מש"ז או' י"ז. ומיהו עיין בתשו' תפארת צבי חי"ד סי' ד' שהאריך ליישב מנהג זה שנתפשט במדינות אשכנז ופולין וליטא שקולפין הסרכא מהריאה ואם עברה בודקין ע"י נפיחה ומצא סעד טוב למנהג רק המחמיר על עצמו קדוש יאמר לו יעו"ש. וכ"כ בתשו' חת"ס סי' ט"ל מריש הוה קשיא לי מנהג השוחטים בכל התפוצה לקלוף הסרכא מעל הריאה ולבדוק אח"כ ע"י פושרים ולא שקטה ולא נחה דעתי עד שהגיעני ס' פת"ב וראיתי ברא"פ ס"ק קנ"ג תשו' הגאון מהר"ר סענדר שור ואמרתי ברוך שבחר במנהגים ישרים ומ"מ שומר נפשו ירחק מכל כיוצא בזה יעו"ש. והב"ד פ"ת או' י"ד. ועיין לקמן או' שנ"ט.

רמז

רמז) שם בהגה. שלא למעך בורדא וכו' דהוי נמי שלא כסדרן. ש"ך ס"ק ל"ו. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' נ"ד. זב"ת או' נ"ז.

רמח

רמח) שם בהגה. אבל המנהג בעירנו למשמש ולמעך בכל הסרכות וכו' בין דקה בין עבה ובין בדבוקה כל שנפרד בנחת וכן בכ"מ בין בריאה ובין בורדא כללא דמילתא אין לך סרכא המטרפת שלא נהגו בה קולא זו כ"א היכא דאיכא תר"ל. שמ"ח או' ל"ז. פת"ב או' קכ"ב. בי"צ אלק ח' או' א' קומץ כלל ל"ג או' ד' זב"ר סי' כ"ב או' ד' מנ"י ענף י"ב או' א' ועיין לקמן או' ש"ט.

רמט

רמט) שם בהגה. ואין חילוק בין סרכא לסרכא. ואפ"ה אין למעך ולמשמש בסרכא דבוקה היוצאת מבועא או מטינרי וכמ"ש בסי' ל"ז סעי' ב' וסי' זה סעי' ט' בהגה. ט"ז ס"ק י"ח. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' נ"ה. בל"י או' ל"ח וכתב וה"ה בכל תר"ל. מש"ז או' י"ח. זב"ת או' נ"ח. וכ"כ באו' הקודם בשם שאר האחרונים. ועיין לעיל או' קע"ו ובדברינו לסי' ל"ז סעי' ב'.

רנ

רנ) שם בהגה. ואין חילוק בין סרכא לסרכא. וכשירגיש שם סרכא אפי' דקה כחוט השערה והיא דבוקה בצלעות או בשומן וכדומה במקום שיש לחוש שינתק הסרכא כשיוציא הריאה חוצה יפריד הסרכא בפנים עם מעט מן מקום שדבוקה בו כדי שיכיר בין סרוכה לתלויה. בי"צ חלק ט' או' א'.

רנא

רנא) שם בהגה. אם לא בהפ"מ. והב"ח כתב דנוהגין להתיר אפי' שלא במקום הפ"מ. ש"ך ס"ק ל"ז. לה"פ או' נ"ו. בל"י או' ט"ל. והשמ"ח שם כתב דנהגו להתיר אפי' בבהמות עכו"ם ואפי' שלא במקום הפסד ואין למחות בידם. וכ"פ פת"ב שם. בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם.

רנב

רנב) שם בהגה. עוד נהגו בעירנו להטריף כל סרכות גדיים וטלאים ועגלים הרכים וכו' ועגלים הרכים היינו תוך שנתו והוא יונק אבל גדיים וטלאים אעפ"י שאינו יונק כל שאינו נקרא בשם גדי וטלה בלשון בני אדם דינו שלא למעך בהם. ב"ח. ש"ך ס"ק ל"ח. מיהו הפר"ח או' ל"ד כתב על דברי הב"ח הנז' דליתא אלא דאי הוי בתוך שנתו אעפ"י שאינו יונק או לאחר שנתו ויונק מיקרי עגל רך יעו"ש. לה"פ או' נ"ז. בל"י או' מ' זב"ת או' נ"ט. והשמ"ח או' ט"ל כתב ולענין מה נקרא גדי וטלה יש מקומות נהגו לקרוא לנולדים מר"ה ועד חג השבועות ויש נהגו עד ט"ו באב ויש עד ר"ה ונהרא נהרא ופשטא ובמקום דלא ידע מנהגא יש לפסוק כ"ז שקרוי טלה וגדי בלשון בני אדם וכן לענין עגלים כ"ז שנקרא כן בלשון בני אדם עכ"ל. וכ"כ פת"ב או' ק"ל. בי"צ חלק ט' או' ח' מז"ה סי' מ' או' ז' זב"ר סי' כ"ב או' ה' ובתמידים שם או' כ"ט. מנ"י ענף י"ג או' ב' ואם ידוע עת לידתן עד כלות ה' חדשים מיום הלידה. פת"ב שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם.

רנג

רנג) ועיין בתשו' גבעת שאול סי' נ"ח שמעשה בא לפניו בריאה של עגל שכבר פירש מלינק וספק אם הוא בן שנה שהיה בה סרכא עוברת ע"י מיעוך ומשמוש והכשיר וכתב דדוקא בכה"ג דספק אם הוא תוך שנתו אבל בודאי תוך שנתו אף דאינו יונק ודאי דאין להתיר יעו"ש. פ"ת או' ט"ו.

רנד

רנד) ושיעור יונק שפירש דלא לקרותו יונק היינו אחר שפירש שלשה ימים מעל"ע כמו גבי תינוק לקמן סי' פ"א סעי' ז' פ"ת שם.

רנה

רנה) ודע שאף שכתבו הפו' דלא מהני בהו מיעוך נראה דה"ה אם נפסק בהגבהת אצבע לא מהני אף דקיל יותר ממיעוך. פ"ת שם.

רנו

רנו) ומ"מ אם דבוקים חתוכים זל"ז אפי' ביותר מחציה ואפי' השפולים דבוקים להדדי יש להקל כל שנפרדו ע"י הולכת אצבע בנחת ביניהם כיון דבלא"ה יש מקילין בסמוכים במקום זה אבל בנדבק במקום א' המטריף לא מהני בגדיים וטלאים ועגלים רכיה מה שמפרידין בנחת שמחמת רכותן הם נפרדים. שמ"ח או' ט"ל. פת"ב או' קל"א. ואין להקל כ"א כשנדבק שני אונות או כולם יחד מראשן ועד סופן אבל אם לא נדבקו מראש ועד סוף רק שנדבקו למעלה מחציין או השפולים לבד ולמטה מחציין פתוח כמו חלון אין להקל בגדיים וטלאים ועגלים ע"י פירוד בנחת. פת"ב שם.

רנז

רנז) זה שהחמרנו בגדיים וטלאים ועגלים שאין למעך בהם אין הדברים אמורים אלא בשלא כסדרן או למעלה מחציין אבל בסרכא בין אונא לאונא למטה מחציין שאנו מכשירין בבהמות גדולים בלא מיעוך ובדיקה (כמ"ש לעיל סעי' ד' יעו"ש) גם בגדיים וטלאים ועגלים כשר בין שעברה הסרכא ע"י מיעוך בין לא עברה כשר. פת"ב או' קל"ב. ומיהו מ"ש או לממלה מחציין וכו' הוא לפי דברי מור"ם בהגה לעיל סעי' ד' אבל לפי דברי הש"ע שם אפי' למעלה מחציין כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש. ועוד עיין לעיל או' מ"ה ואו' מ"ו.

רנח

רנח) ובמקומות שנהגו לאסור בכל סרכות אפי' ניתקה בקל או ע"י נפיחה מנהגא הוא ואין להקל להם. שמ"ח סוף או' ל"ז. וכ"כ לעיל או' רי"ט לנוהגין כפסק הש"ע סעי' יו"ד לאסור במו"מ וכן לספרדים שקבלו עליהם חומרות פסק הש"ע אסור לשנות יעו"ש וא"כ כל מה שכתבנו מאו' רל"ט ועד עתה הוא דוקא לנוהגין להקל במו"מ כדברי מור"ם ז"ל כאן בהגה.

רנט

רנט) [סעיף יד'] בודק שהוציא ידו וכו' הראשון נאמן. שאולי הבודק השני הכניס ידו בחוזק !והמביר הסרכא או העבירה הראשון בהוצאת ידו ועד א' נאמן לאסור בדבר המסור בידו. רי"ו נט"ו או' ו' ב"י. רש"ל פא"ט סי' כ"ה. ט"ז ס"ק י"ט. ש"ך ס"ק ט"ל. פר"ח או' ל"ד. לה"פ או' נ"ח. בל"י או' מ"א. שמ"ח או' מ"ח. פת"ב או' ק"מ.

רס

רס) ואפי' לדידן דמתירין כל הסרכות הנימוחים ע"י משמוש מ"מ כה"ג טרפה דדילמא העבירה בחוזק. ד"מ או' י"ט. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט"ל. פת"ב שם. זב"ת או' ס' קומץ כלל ל"ה או' א' מנ"י ענף ט"ו או' א' ועיין לקמן או' רס"ח.

רסא

רסא) ומיירי הכא כשהבודק הראשון אמר טרפה והלך לו אבל אם הוא עתה לפנינו ואומר שטרפה ע"י שמצא בה חסר וכדומה ועכשיו רואין שאינו כן אם יש לתלות שטעה בדבר שראוי לטעות בו קצת בני אדם יש להכשיר אבל בדבר שאין ראוי לטעות בו לאו כל כמיניה להוציאה מחזקת טרפה ולסתור דבריו הראשונים שטרפה בסתם. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ חלק יו"ד או' א' קומץ כלל ל"ה או' ב' מנ"י ענף ט"ו או' ב' זבחי צדק או' ר"ה.

רסב

רסב) ואם יכול הדבר להתברר שטעה במה שאמר טרפה לית לן בה וכדאיתא בסעי' שאח"ז. פר"ת או' ך' זב"ת שם. לב"ש או' קפ"ג. זבחי צדק שם. וכן אם נתן אמתלא אחרת המקובלת בעיני המורה יש להכשיר. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

רסג

רסג) שם. הראשון נאמן. ואפי' שנים אומרים שלא היה סרכא אפ"ה הראשון נאמן וטרפה. מש"ז או' י"ט ובשפ"ד או' ט"ל. לב"ש או' ק"פ. קומץ שם או' א' מנ"י שם או' א' זבחי צדק או' ר"ג.

רסד

רסד) לא מבעיא אם באו ראשון ראשון אלא אפי' אם באו כא' ואפי' קדם המכשיר לבא לב"ד ראשון אעפ"י כן טרפה. פר"ת שם. זב"ת שם. לב"ש שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ר"ד.

רסה

רסה) ואם חזר הבודק הראשון אחר שאמר טרפה והכשירה לאחרים אעפ"י שהוא לא אכל ממנה התיר שלא כהלכה והבהמה אסורה. שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ב' כנה"ג בהגב"י או' קס"ג. שה"מ או' ל"ח. זבחי צדק או' ר"ו.

רסו

רסו) ומיהו דוקא כשאמר טרפה ודאי אבל אם אמר סרכא יש ולא אמר טרפה דלמא לא היתה שם סרכא המטרפת. מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ג. שה"מ שם. זבחי צדק או' ר"ז.

רסז

רסז) ואם בודק הראשון אמר כשרה והב' אמר טרפה אם הבודק הראשון אדם כשר נאמן והבהמה כשרה אבל אם אירע כמה פעמים תקלה על ידו טרפה בודאי. מהרשד"ם שם. כנה"ג בהגב"י או' קס"א. בל"י או' מ"א. זבחי צדק או' ר"ט. ועיין לעיל סי' א' או' רי"ב.

רסח

רסח) שם. הראשון נאמן. וכתב זובח תודה דכל זה דוקא במקום שאין עושין נפיחה אבל במקום שעושין נפיחה יבדוק במקום שאמר הראשון שמצא סרכא. זב"ת או' ס' והיינו במקום שמקילין יותר ממשמוש שמסירים הסרכא בידים וסומכים על הנפיחה כמ"ש לעיל או' רמ"ו יעו"ש.

רסט

רסט) [סעיף טו'] טבח שהכניס ידו ואמר טרפה ואח"כ נתברר וכו' מכשירין אותה. ואפי' להבודק עצמו מותר ולא אמרינן שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. פר"ת או' כ"א. מש"ז או' י"ט. פת"ב או' קמ"א. לב"ש או' קפ"ד. זב"ת או' ס"א. ביא"ב בלב"ת או' ן' זבחי צדק או' ר"י.

רע

רע) שם. מכשירין אותה. ודוקא אם אמר בפי' שבריאה מצא טרפות אבל אם אמר סתם טרפה חיישינן שמא נקב הרגיש בטרפש עצמו ואפי' אמר הבודק האחרון אני חפשתי בטרפש ולא מצאתי נקב חיישינן דלמא הראשון הרגיש נקב קטן והבודק השני לא שם לבו כל כך. ט"ז סק"ך. כנה"ג בהגב"י סי' א' או' פ"ה. לה"פ או' נ"ט.. בל"י או' מ"ב. שמ"ח או' מ"ט. פת"ב שם. לב"ש שם. זב"ת שם. בי"צ חלק יו"ד או' ב' זבחי צדק או' רי"א.

רעא

רעא) ואפי' אם הבודק הראשון אומר עתה טעיתי סבור הייתי שנפתחה הטרפש והריאה כולה דבוקה לאו כל כמיניה כיון שהוחזק לבודק אין סברא שטעה במאי דאין דרך שום בודק לטעות וכיון דמתחלה טרפה בסתם לאו כל כמיניה לחזור. שמ"ח שם. זב"ת שם. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' ביא"ב בלב"ת שם. מיהו הקומץ כלל ל"ה או' ג' כתב דאם הוא יר"ש יש להאמינו כל שאומר בפי' שהשחיטה היתה כשרה אבל בסתם שוחט אין להכשיר אלא א"כ ידענו בבירור קודם הבדיקה שהשחיטה היתה כשרה.

רעב

רעב) ואם הבודק אמר שטעה באיזה ענין והוא דבר שאדם טועה בו לפעמים אעפ"י שאינו רק מיעוט המצוי ורוב בקיאים הם ואין טועים בכך הרי זה נאמן שהרי הוא בחזקת כשרות ולא נחשד להאכיל טריפות בידים. וכן אם אומר שטעה בדין שנדמה לו שהענין כזה מחמירין ומטריפנן ולכך אמר בסתם טרפה ואחר שנתיישב בדבר ראה שכשרה היא ה"ז נאמן פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם.

רעג

רעג) ואם אירע שלא נפתח העור או עדים אומרים שלא נגע כלל בבהמה אם הוא בודק לחוד כשרה ואם שוחט ובודק אפשר דבשחיטה נטרפה ונתיירא ואומר כן אבל אם אמר כשרה בשחיטה שוב אין נאמן. וכן אם אמר טרפה ואח"כ אמר אמתלא טובה למה אמר כן נאמן. מש"ז או' ך' לב"ש או' קפ"ה. זבחי צדק או' רי"ג.

רעד

רעד) [סעיף טז'] אמר הבודק שלא כסדרן היתה ואחר מכחישו וכו' מיירי בבאו שניהם בבת אחת לב"ד כמו בסעי' שאח"ז. ט"ז ס"ק כ"ב. ש"ך סק"מ. פר"ח או' ל"ו. פר"ת או' כ"ב. לה"פ או' ס' בל"י או' מ"ג. זב"ת או' ס"ב. זבחי צדק או' רי"ד. ועיין לקמן או' רע"ו.

רעה

רעה) שם. מעמידין הבהמה בחזקת היתר. והטעם שאמרינן נשחטה הותרה. ט"ז ס"ק כ"א. לה"פ שם. זב"ת שם. ודוקא כאן שמוחלקים בענין הבדיקה אבל אם הם מכחישים זה את זה בשחיטה אסורה משום דאוקמינן בחזקת איסור כל ספק בשחיטה כדלעיל ססי' כ"ה בהגה. ביה"ל או' ד' ועיין בדברינו לשם או' י"ט.

רעו

רעו) [סעיף יז'] הקונה ריאה וכו' כיון שבאו שניהם בבת אחת לב"ד וכו' דאילו באו בזה אחר זה הו"ל דברי האומר טרפה כשנים כיון שכבר נתקבל עדותו בב"ד וכו' אתא אחרינא ומכחיש ליה הו"ל אחד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ט"ז ס"ק כ"ב. ש"ך ס"ק מ"א. לה"פ או' ס"א. בל"י או' מ"א. וה"ד שלפסק הדין ע"פ עד האוסר ואסרו אותה על פיו אבל אם לא הספיקו לפסוק הדין ע"פ עדותו הראשון ובא השני ואמר שכסדרן היתה כשרה. ט"ז שם. פר"ת או' כ"ב. שמ"ח או' ן' שפ"ד או' מ"א. פ"ת או' י"ז. זב"ת או' ס"ב. בי"צ חלק יו"ד או' ג' זבחי צדק או' רט"ו.

רעז

רעז) ומיהו לענין תר"ל מקרי רעותא להצטרף לתר"ל וכגון שהיה בועה בריאה בחתוך וממנה יוצא סרכא לחתוך שכנגדו ויש הכחשה זה אומר שסרכא היתה כסדרן וזה אומר שהיתה שלא כסדרה טרפה דהו"ל תר"ל. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. זבחי צדק או' רי"ו.

רעח

רעח) שם. כיון שבאו שניהם בבת אחת לב"ד וכו' ונראה דהאי ב"ד לאו דוקא ודי ביחיד כיון דלאו דין ממונא הוא. פ"ת שם. מיהו המנ"י ענף ט"ו בלק"י או' כ"ט כתב כיון דאיכא בזה ליתא דממונא דתובע מהמוכר מעותיו צריך ב"ד של שלשה. והב"ד זבחי צדק או' ר"ך וכתב וכן עיקר.

רעט

רעט) שם. והרי זה כבהמה שנאבדה וכו' לעיל סעי' ב' וכתב שם בהגה ואין להתיר רק בהפ"מ וכו' ודעת הב"ח ה"ה לכאן וכ"ה דעת רש"ל פ"ק דחולין סי' כ"א. והפר"ח או' ל"ח כתב דאין להקל כלל אפי' בהפ"מ. אמנם הש"ך ס"ק מ"ב חלק על דברי הב"א ורש"ל הנז' וכתב דהכא יש להתיר אפי' באין הפ"מ וכ"ה דעת מור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ הט"ז ס"ק כ"ב. וכן הסכים הבל"י או' מ"ה. תב"ש או' ע"א. לב"ש או' קפ"ז. בי"צ שם בעמ"ז או' ה'.

רפ

רפ) שם. והרי זה כבהמה שנאבדה וכו' ומ"מ אסור לקונה כיון דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. הרשד"ם בהלכות בדיקות סי' ט"ל. ל"ח סי' מ"ב ומוכח מדבריו דאשני דינים (דסעי' ט"ז וסעי' י"ז) הללו קאי. כנה"ג בהגב"י או' קס"ט. בל"י שם. מש"ז או' כ"א. פת"ב או' קמ"ז זב"ת או' ס"ג. זבחי צדק או' רי"ז.

רפא

רפא) ומיהו אם הקונה לא הוציא עדיין המעות מתחת ידו אין מוציאין ממנו. ל"ח שם. כנה"ג שם או' ע"א. בל"י שם. מש"ז או' כ"ב. זב"ת שם. זבחי צדק או' רי"ח.

רפב

רפב) ואם עדיין המוכר יכול למוכרה בלי היזק אין לו על הלוקח כלום ואם א"א למכור בסך זה יש לו שבועה על הלוקח שאומר אמת ויפטר. מש"ז שם. זבחי צדק או' רי"ט.

רפג

רפג) הא דאמרינן שאם באו שניהם בבת א' כשר כגון ששניהם ממונים על הבדיקה או אינם ממונים אבל אם אחד ממונה ונמסר בידו לבדוק והשני אינו ממונה הממונה נאמן בכל ענין בין לאסור בין להתיר בין בא קודם בין שבא אחריו. פת"ב או' קמ"ח. מנ"י ענף ט"ו או' ח' מ"ע שורש א' ענף ג' או' ד' זבחי צדק או' רכ"א.

רפד

רפד) ואם נראה לב"ד שהעד האוסר הוא נאמן ומוחזק בכשרות יותר מן המתיר יש להחמיר בכל ענין ואצ"ל אם העד האוסר הוא נאמן לבעל הבהמה כשנים שיש לאסור. פת"ב שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' רכ"ב.

רפה

רפה) ואם אלו המכחישים זא"ז הם תרי ותרי ששנים אומרים שהיה בה סרכא ושנים אומרים שלא היה בה וכן כל כיוצא בזה טרפה מספק ודוקא שיודעים בבירור שזו היא הריאה עצמה שהעידו בה שנים הראשונים אבל אם אינו ידוע כשר. פת"ב או' קנ"א. מנ"י שם או' י"א. מ"ע שם או' ה' זבחי צדק או' רכ"ג. ועיין עוד מזה לעיל סי' א' מאו' ר"ד ואילך.

רפו

רפו) שם בהגה. מיהו אם הטבחים עכו"ם רגילים לעשות כך יש לחוש וכו' במדינתנו הגוים רגילים לעשות כך וע"כ מנהגינו לאסור הבהמה אם נתיחדה בין שחיטה לבדיקה אצל הנכרים. זבחי צדק או' רכ"ד.

רפז

רפז) ואפי' בטבח ישראל יש לחוש לכתחלה אם יש עליו אפי' חששא קצת. שמ"ח או' נ"א בשם דמש"א. פת"ב או' קנ"ב. ביא"ב בלב"ת או' נ"ד. בי"צ חלק יו"ד בעמ"ז או' ו' וכן במדינתנו בעוה"ר חשודים הקצבים ישראל בכך וע"כ אנחנו נזהרים מהם. זבחי צדק או' רכ"ה.

רפח

רפח) [סעיף יח'] ריאה שניקבה במקום חיתוך האונות בגב האונא וכו' לאפוקי ניקבה מבפנים דלאו היינו רביתייהו כמ"ש בסעי' ך' ביאור הגר"א או' ל"ב.

רפט

רפט) שם. ודופן סותמתה בסרכא וכו' כשרה. אין חילוק בין נמצא כן במקום א' או אם נסרכו סרכות הרבה לעצם ולבשר כדינם כשרה. מט"י ח"ב יו"ד סי' ו' שמ"ח או' נ"ג. זבחי צדק או' רכ"ו.

רצ

רצ) וכן אין חילוק בין ניקבה דהיינו שאחר שהסירו הדיבוק או הסרכא רואין שניקבה או אפי' אין יודעין שניקבה שאחר ההסרה אין רואין נקב לעולם בבשר כשרה ובעצם טרפה. שמ"ח שם. ועיין לקמן או' רצ"ג.

רצא

רצא) ואם נפחו לסרכא בעוד שהיא סרוכה לדופן צר ועלתה בנפיחה יש להטריף כמו גבי סרכא בחתוכים שעלתה בנפיחה שהיא טרפה כמ"ש לעיל או' מ"ח. זבחי צדק או' רכ"ח.

רצב

רצב) אם זאת הסרכא הסרוכה לדופן צר היא מתמסמסת ע"י הטבח זו לא מיקרי סרכא אלא ריר בעלמא ואינה סותמת וצריך לנפוח הריאה אחר שעברה הסרכא הזאת ואם בצבצה יש להטריף. זבחי צדק או' רכ"ט.

רצג

רצג) שם. או בבשר ובעצם כשרה. משמע דאפי' מיעוט הסרכא בבשר ורוב בעצם כשרה וכמ"ש בב"י וגם משמע דאפי' שאחר שהסירו הסרכא נמצאת שניקבה הריאה כשרה במיעוט בבשר ורוב בעצם אמנם כתב בב"י בשם מהר"י בן חביב דיש חילוק גדול בין ניקבה ודופן סותמתה לנסרכה בלבד כי בניקבה ר"ל שנראה הנקב בעין צריך שתהיה הסרכא מסתבכת בבשר ואם נסרכה לעצם ולבשר יש מתירין ויש אוסרין אמנם בנסרכה לבד כשרה אפי' לדעת הרא"ש כיון שאין הנקב נראה לעין ובתנאי שתהיה רוב הסרכא כנגד הבשר ומיעוט כנגד העצם יעו"ש וכ"כ בתשו' מהרימ"ט חי"ד סי' יו"ד דהלכה למעשה יש לעשות כהכרעת מהר"י בן חביב דבניקבה ממש צריך שתהא סרוכה לבשר לבד ולא לעצם אפי' מיעוט ובנסרכה לבד אם רוב הסרכא כנגד הבשר כשרה יעו"ש והב"ד כנה"ג בהגב"י או' רל"ה. פר"ח או' מ"ט. שה"מ או' מ"ד. וכ"כ הפר"ח או' מ"א ובלבד שיהא רוב הסרכא כנגד הבשר ומיעוטה כנגד העצם וכדלקמן בסעי' כ"ה והסכים לדבריו בשה"מ שם. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' על הש"ע סעי' זה. וכ"כ זבחי צדק או' ר"ל דמנהגם דאין להכשיר כ"א דוקא רובא בבשר ובבהמת ישראל מכשירין מחצה על מחצה.

רצד

רצד) וכל מקום שהצלע מגולה נקרא עצם וכל מקום שהבשר חופה את העצם נקרא בשר דזיל בתר טעמא שהבשר נסרך יפה ומונע העצם מלהתפרק ומ"מ צריך ליזהר שיהיה בשר ממש מה שעל העצם אבל אם הוא קרום לבד כדרך הבהמות הכחושות אין זה לבשר אלא לעצם שהרי אין הסרכא נסבכת ונאחזת יפה אלא בבשר לא בקרום. הרדב"ז ח"א סי' שכ"ח. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. מט"י ח"ב יו"ד סי' ו' ער"ה או' כ"ז. זב"ת או' ע' פ"ת או' י"ט. והרב מהרד"ח בספרו נדיב לב סי' מ"ט דף ק' ע"א כתב דאפי' לס' הרדב"ז אין להתיר כ"א בהצטרפות עוד מעט מן הבשר שבין הצלעות יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' רל"א וכתב דאין מנהגם דאין להתיר בנסרכה לבשר העצם לבדו אפי' ברובא כ"א בהצטרפות בשר שבין הצלעות.

רצה

רצה) סרכא מגב האונא לדופן שכנגדה לדופן צר דכשרה אם מזאת הסרכא יוצאת סרכא אחרת ונסרכה לעצם לבדו כשרה משוה שנולדה מזאת הסרכה ודמי למ"ש לעיל או' ק"ד בדין סרכא בחתוכים וסרכא יוצאת ממנה. זבחי צדק או' רל"ג.

רצו

רצו) שם. או בבשר ובעצם כשרה. וא"צ בדיקה. טור. וכ"פ ב"י. ש"ך ס"ק מ"ד. לה"פ או' ס"ד. והטעם דדופן סותמתה במקום הצר. שפ"ד או' מ"ד.

רצז

רצז) שם. אבל אם היא סרוכה לעצם לבדו טרפה. ולא מהני בדיקה. טור וב"י. ש"ך ס"ק מ"ה. לה"פ או' ס"ה. והטעם כתב בב"י דכי סביך בעצם לבד אפשר שיתפרק דעצם קשה הוא ואין הריאה נאחזת בו יפה אבל בנסרכה גם בבשר אינה עתידה להתפרק ואפי' מה שכנגד העצם סופו להעלות ארוכה יעו"ש.

רצח

רצח) שם. ומשם ואילך נקרא חזה ואם נסרכה שם טרפה. ב' צלעות קטנות הראשונים הסמוכים לצואר א' מכל צד הנתנות לכהן עם החזה אם נסרכה שם סרכא לצלע קטנה הנז' י"א שדינה כחזה. ב"י בשם בעל העיטור. וכ"כ הש"ך רסי' נ"ד. כנה"ג בהגב"י או' רי"ג. פר"ח או' מ"ב. וי"א שאם נסרכא לשם ג"כ מותר. כנה"ג שם. פר"ח שם. וכתב שם הפר"ח ולענין דינא יש לסמוך על המתירין בשעת הדחק. וכן הכריע בזו"ת. זב"ת או' ע"ד. אמנם התו"ז סי' מ"ד או' א' כתב דהעיקר כדברי האוסרים והכי נקטינן יעי"ש וכ"כ בסי' ף' או' ט' ובספרו נדיב לב סי' כ"ז. ועיין לקמן או' שע"א.

רצט

רצט) והבשר שבין ראשונה לשניה יש להסתפק בו אם סרכא לשם אי הוי כצלע שלמעלה ודינו כחזה וטרפה או כצלע שניה למטה והוי דופן צר וכשרה וכיון דספיקא הוי אזלינן לחומרא דשני שלישי הבשר ההוא מצד הצלע קטנה נידון כחזה והשליש האחר אשר סמוך לצלע שניה הוי דו"צ וכן הוקבע המנהג בעירינו. תו"ז בסי' מ"ד שם או' ג' ובספרו נד"ל שם. מיהו הרב זבחי צדק או' רל"ה כתב דמנהגם אם נסרך לבשר שבין צלע ראשונה הקטנה לשניה מכשירין לגמרי וחשבי ליה דו"צ אבל אם נסרכה לבשר שלמעלה מצלע הקטנה מטריפין.

ש

ש) והדופן צר דאמרינן דאם נסרכה בו כשרה הוא מתחיל מצלע ראשונה הקטנה עד צלע חמישית וחמישית בכלל אבל צלע ששית וממנו ואילך הוי דופן רחב והסרכא בו טרפה והבשר שבין צלע חמישית לששית יש להסתפק בו ואזלינן לחומרא דהיינו ששני שלישי הבשר ההוא לצד צלע ששית הוי דו"ר וטרפה והשליש ממנו שהוא מצד צלע חמישית הוי דו"צ וכשרה. כנה"ג שם ובספרו שו"ת בעי חיי סי' נ"ה. תו"ז שם או' ב' ואו' ד' ובספרו נד"ל שם. וה"ד אם הוא עדיין כנגד האונא אבל אם הוא כנגד האומא טרפה. מבי"ט ח"ב סי' י"א. זבחי צדק או' רל"ו.

שא

שא) הא דאמרינן צלע חמישית הוי דו"צ היינו לפי שרוב הבהמות הכי הוי שמגיע חתוך האונות עד צלע ה' אבל אם אירע שראינו בהמה א' שחתוך האונות שלה עד צלע ג' או ד' וצלע ה' כנגד האומא ודאי דאם יש סרכא מהאונא לצלע ה' שכנגד האומא דטרפה דזה מקרי דופן רחב. זבחי צדק או' רל"ז.

שב

שב) מעשה שהיה סרכא לדופן שבין צלע חמישית לששית בשני שלישים שהם לצד צלע ששית שכתבנו בסמוך דטרפה מיהו כשנפחו הריאה נמצא מקום הנז' הוא כנגד האונות ונמשכים עוד האונות ממנה ולהלאה עד כנגד צלע ז' דבהמה זו היתה משונם משאר הבהמות והכשירו מפני דזה מקרי דופן צר. זבחי צדק או' רל"ח.

שג

שג) ואם הריאה יש לה יתרת בדרי דאוני כגון שנמצאו ד' אונות בימין או ג' אונות בשמאל והסרכא יוצאת מאונא ד' לדופן שכנגדה או מאונא ג' לצד שמאל לדופן שכנגדה. הרב מהריב"ל ח"ב סי' פ"ג בתוך השאלה דעתו להטריף וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ר"ט בשם מהר"י סמוט. שו"ג או' מ"ב. זבחי צדק או' רל"ט.

שד

דש) ולענין חוט שמנקרין מן החזה הנה דע לך שיש בשר אדום בסוף ראשי הצלעות כולן מזה ומזה והוא מכסה החזה ומתפשט לרוחבו על ראשי הצלעות כשיעור ב' אצבעות והחוט אדום של דם שמנקרין מן החזה הנה הוא עומד תחת הבשר האדום הנז' באמצעיתו ואם נסרכה האונא ע"ג בשר זה ג"כ טרפה ואפי' בראש הבשר הזה שהוא סמוך לצלעות. כן העלה בס' נד"ל שם ובספרו תו"ז סי' ף' או' יו"ד. זבחי צדק או' ר"מ.

שה

שה) נפל מחלוקת באופן בדיקה זו איך תהיה יש מי שאומר שבדיקה זו היא בהיות הבהמה רבוצה ומוטלת בקרקע על מתניה ולא תלויה שבהיותה תלויה גוף הבהמה מכביד והאונות כולם אז מעט מקבץ את המרובה. ונראה לי הבדיקה הראויה בדבר הזה והנסיון האמתי הוא בהיות הבהמה תלויה שאז הבשר שבין הצלעות מתפשט כמו שהוא חי וכשהוא מוטל ארצה הבשר מתקבץ ומתכווץ כבשר המת ושיעור חז"ל הוא בחיים. החכם השואל בתשו' מבי"ט ח"ב סי' י"א. והרב השיבו כי בדיקה האמתית היא כשהיא תלויה. כנה"ג בהגב"י או' ר"י. וכן הסכים השמ"ח או' נ"ד. מיהו הרב זבחי צדק או' רמ"א כתב דמנהגם לבדוק כשהיא מושכבת בקרקע על מתניה.

שו

שו) ואם נסרכה האונא על שמנונית החזה טרפה דהיינו בהיות הבהמה שמינה הרבה מתהוה בחזה שלה שומן הרבה קרוב לשמנינית הלב והוא דבוק שם בחזה אם נסרכה אונא לשם טרפה. נד"ל שם ובתו"ז שם או' י"א בשם כמה פו' יעו"ש. זבחי צדק או' רמ"ב.

שז

שז) ואם משומן החזה נמשך ע"ג הצלעות ונסרכה האונא לשם נידון כצלעות וכשרה. ב"י בשם בעל העיטור ורי"ו. פר"ח או' מ"א. שמ"ח או' נ"ד. זב"ת או' ע"ד. מק"מ או' קנ"ו. זב"ש או' ס"ח. נד"ל שם ובתו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק או' רמ"ג. והטעם כתב שם בזבחי צדק דכיון דאיכא כמה פו' מכשירין אם נסרך לעצם לבד שבדופן צר אע"ג דאינן מחמירין ובעינן רוב הסרכא בבשר כמ"ש לעיל או' רצ"ג בכה"ג דאיכא שומן על העצם ונסרכה לשם יש להקל יעו"ש.

שח

שח) אם נסרכה האונא מאחורי הערוגה הנקרא גג האונות לדופן למטה בשדרה במקום החליות ושם בשדרה במצר החזה הנה שם בשר הלימב"ו מושכב על השדרה דנמצאת הסרכא הנסרכת לשם היא באה ע"ג בשר ואין שם שום עצם מגולה ומגין יותר משאר הדופן וע"כ יש להכשיר בפשוט. תו"ז שם או' י"ט. זבחי צדק או' רמ"ד.

שט

שט) שם בהגה. וכבר נתבאר שנהגו להקל בסרכא המתנתקת ע"י מיעוך ומשמוש. וכן בכל הסרכות שיתבארו בסי' זה בכולן נוהגין למעך וזה הכלל נקוט בידך כל סרכות שבעולם נוהגין למעך ולבדוק אח"כ אם עולה בנפיחה חוץ מכסדרן דהיינו מחתוך לחתוך למטה מחציין לצד עיקרן וסרכא תלויה ודבוקה בגרגרת או בסמפון השומן או בשדרה בענין שנתבאר סעי' ז' דכשר. וכן אם הורדא נדבקת למטה בשורש שלה בסעי' ו' כל אלו כשרים בלא מיעוך ובלא שום בדיקה מטעם דהיינו רביתייהו כך נוהגים במדינות אלו וכ"ה בדברי האחרונים. ש"ך ס"ק מ"ו. לה"פ או' ס"ז. בל"י או' מ"ת. וכבר נת' כ"ז כל אחד במקומו יעו"ש. ועיין לעיל או' רמ"ח.

שי

שי) ובס' של"ה צוה לבניו שלא יקנו מבשר בהמה שמיעכו בה הסרכא שלא כסדרן ודומיהן. וכן נוהגין אנשי מעשה במדינות הללו עד היום. וחיוב על הבודק להגיד להם איזה בהמה שנתכשרה ע"י מיעוך או כפשוטה. אי"צ בזב"ת או' ל"ב. ועיין לעיל או' רכ"ב.

שיא

שיא) ואנו אין נוהגין למעך ובכסדרן מכשירין בכל גוונא אף למעלה מחציין וכן דבוק בשדרה וגם בורדא שנדבקה בשורש שלה מכשרינן אבל דבוק בגרגרת או בשומן הסמפון מטריפין. פר"ח או' מ"ג. לה"פ שם. בל"י שם. וזהו למנהג הספרדים ההולכין על פסק הש"ע לעיל סעי' יו"ד יעו"ש ובדברינו לשם וגם זה נת' כל אחד במקומו.

שיב

שיב) [סעיף יט'] ודוקא כנגד האונות הוא דמכשרינן וכו' דכל שכנגד האונות דוקא הוי רביתייהו ושלא כנגד האונות לא הוי רביתייהו. ב"י. ש"ך ס"ק מ"ז. פר"ח או' מ"ד. לה"פ או' ס"ח. זב"ת או' ע"ז.

שיג

שיג) ואפי' אם נסרכה האונא לדופן צר באלכסון דהיינו כנגד האונא שאצלה כשרה. ב"י. פר"ח שם. שמ"ח או' נ"ו. זב"ת או' ע"ט. תו"ז שם או' י"ח. זבחי צדק או' רמ"ה.

שיד

שיד) הא דמכשרינן בנסרכה באלכסון היינו כשאין בשר הריאה מקמיט אחר הנפיחה ע"י אלכסון אבל אם מקמיט עשוי להתפשט ולהתפרק ואין זה בדק טוב וטרפה. שמ"ח שם. זבחי צדק או' רמ"ו.

שטו

שטו) ואם סרכא יוצאת מגב אונא והיא לעומת הצלע וכדומה באלכסון לבשר שבין הצלעות מספקא לי אם מגין כיון דהכל הוא במקום הצר או כיון שמקום שיוצא ממנו הסרכא אין הגנה כנגדה שעצם אינו מגין ונראה להקל בהפ"מ רק שלא בשר הריאה מקמיט. שמ"ח שם. והרב זבחי צדק או' רמ"ז כתב דמנהגם להכשיר בשופי ואפי' בהפסד מועט.

שטז

שטז) גב האונא שניקבה ונסתם בבשר ובעצם שכנגד האונות ולא שנסתם בסרכא כ"א הבשר והעצם נדבקו היטב על הנקב לסתום מכל צד נראה דאפי' רוב הסתימה בשר ומשהו עצם טרפה דכיון דמקום עצם עשוי להפתח הרי יהיה נקב משהו. שמ"ח או' נ"ח. זבחי צדק או' רמ"ח.

שיז

שיז) גב האונות ל"ד דה"ה כל מקום שבריאה מסוף החתוכים ולפנים ורואים מהחיתוך שבין אונות לאומא כאלו חוט מתוח משם לצד פנים עד מקום דבוקה בשדרה מהחוט ולמעלה לצד הצואר הכל נידון כגב האונות שכולו מקום צר ומהחוט ולמטה דינו כאומא דשם מתחיל להתרחב. ב"י. שמ"ח או' נ"ה. תו"ז שם או' ה' זבחי צדק או' ר"ן.

שיח

שיח) ואם החיתוך אינו ישר אלא נחתך באלכסון ימדוד מסוף החיתוך עד הגובה שכנגד השדרה דרך ישר ולא באלכסון כדרך שנחתך החיתוך. הרשב"ץ בס' יבין שמועה דף ך' תו"ז שם או' ו' זבחי צדק או' רנ"א.

שיט

שיט) מעשה בא לידי באונא התחתונה של ימין הנקראת עבה וארוכה (ר"ל אונא הסמוכה לאום) שנחתכה באלכסון הרבה לצד ראש הבהמה עד סוף הערוגה והיתה האומא באחורי הערוגה עולה למעלה הרבה כמעט נגד צלע ג' ונסתפקתי אי נידון אותו מקום של האומא כדין השלם שכנגד האונות לענין סרכא משם לדופן צר או לא אמרינן למדוד בחוט ישר מן קצה החתוך אלא כשלא נחתך החיתוך עד סוף הערוגה עד היסוד בא והמקום שלם בלתי חתוך שכן אמרו השלם שכנגד האונות דהיינו שלם בלי שום חתך אבל כל שכבר נחתכה כולה הרי האומא בפנינו ואיך נתיר אומא לדו"צ. וסוף דבר הסכמתי בתשו' נד"ל סי' ל"ד דאומא גמורה הוי ולא מתכשר בסרכא לדו"צ משם כ"א ימצא מכה בדופן יעו"ש. תו"ז שם או' ז' זבחי צדק או' רנ"ב.

שכ

שך) סרכא מן האונא לבשר שבין הצלעות ונרקב הבשר ונסרכה לעור טרפה דהעור אינו מגין. שו"ת בית יהודה ח"ב סי' ק"ד. תו"ז שם או' כ"ד. וכן בא מעשה ליד טבחי עירנו שהבשר שבין הצלעות שנסרכה לו הסרכא היה מתמסמס והגיע לבשר שהרופא גירדו ודוקא העור היה קיים והטריפו מטעם הנז' זבחי צדק או' רנ"ג.

שכא

שכא) אם יש בועא ע"ג האונא וסרכא מן הביעא לדו"צ מהריב"ל ח"ב סי' פ"ג כתב דבקושטא נהגו להטריף ובשאלוניקי ועירנו המנהג להכשיר וא"צ שיכסה הסרכא כל הבועא דלא חיישינן לנקב בכל הבועא אלא במקום הסרכא. תו"ז שם או' כ"ו. ועיין כנה"ג בהגב"י או' רנ"א שהביא מנהג זה ודעת האוסרין והמתירין וגם למ"ד דבעינן שתכסה הסרכא את כל הבועא יעו"ש. וא"כ כל אחד יעשה כמנהגו.

שכב

שכב) אמנם אם יש תרי בועי דסמיכי אהדדי בלי חוט בשר מקיף או איזה מראה פסולה וסרכא מעל גבה לדו"צ או אטום וסרכא מעל גבו לדו"צ בעינן שתכסה הסרכא כל התרי בועי או המראה פסולה או המקום האטום כדי שיגין על הנקב היכא דאיתיה ואם לא מכסה הסרכא כל התרי בועות וכו' טרפה. כנה"ג שם ובאו' רי"ז. שו"ג מחו' או' ל"ח. חו"ז שם או' כ"ז. זבחי צדק או' רנ"ו.

שכג

שכג) שם. אבל שלא כנגד האונות. כגון מן האומות ולמטה טרפה ששם החלל הוא רחב ודרך הסרכא להתפרק ואין הדופן סותם כיון שהיא רחוקה מן הריאה. לבוש. זב"ת או' ע"ח ואו' ע"ט.

שכד

שכד) [סעיף ך'] הא דמכשרינן דוקא כשהנקב כנגד הדופן אבל אם רקבה מבפנים וכו' טרפה. דלאו רביתייהו. ביאור הגר"א או' ל"ה.

שכה

שכה) שם. אבל אם ניקבה מבפנים וכו' וכן האונא העליונה הימנית שקורין רגל חמור כל שטח הגב של אותה אונא הנוטה לצד גב האונות דנין לה כדופן צר אבל מאותו חוט שנוטה לצד פנים דנין ליה כסרכא אם היתה מצד פנים לדופן שאין הדופן מגין. כנה"ג בהגב"י או' רי"ו בשם מהרש"ג. שו"ג מחו' או' מ"א. תו"ז שם או' כ"א. זבחי צדק או' רנ"ז.

שכו

שכו) שם. ואם סרכא יוצאת משיפולי אונא ומתפשטת וכו' הכלל בזה עד סוף הסי' דכל שרובו נסתם לא מיפרקא. ביאור הגר"א או' ל"ו.

שכז

שכז) שם. אם רוב הסרכא היא בגב האונא כשרה וכו' ואם הבודק לא יוכל לשער בפנים יחתוך בזריזות ראש הסרכא הדבוקה לדופן ויוציא הריאה וישער אם רובה היא בגב האונא כשרה. מט"י ח"ב סי' ו' דף ל"ז ע"ב. זב"ת או' פ"ב. ומנהגינו בתחלה מביאין סכין ופותחין כל החזה מראשו ועד סופו ויהיה צד א' מכאן וצד א' מכאן ואז הריאה והדופן היא גלויה לפניו ויכול לשער בטוב ואם אף גם בזה לא יוכל לשער אזי חותכין הסרכא וכו' כנז"ל. זבחי צדק או' רנ"ח.

שכח

שכח) וה"ה אם הסרכא יוצאה מבפנים ומגבה ג"כ אזלינן בתר רובא אם הרוב מבפנים טרפה ואם הרוב מן הגב כשרה. כנה"ג בהגב"י סוף או' פ"ט. נד"ל סי' מ"ב. זבחי צדק או' רנ"ט. ואם נמצא עצם דבוק על הריאה ית' לקמן או' שצ"ו ומשם ואילך יעו"ש.

שכט

שכט) [סעיף כא'] אם סרכא עולה וכו' אזלינן בתר רובא. וגם בזה יחתוך ראש הסרכא הדבוקה לדופן ויוציא הריאה לחוץ וישער. מט"י שם. וגם מנהגינו בזה כמ"ש לעיל או' שכ"ז. זבחי צדק או' ר"ס.

של

של) [סעיף כב'] אם האומא סרוכה לדופן אם יש מכה בדופן כשרה וכו' וה"ה אם האונא סרוכה לדו"צ בעצם לבדו ויש מכה בדופן כשרה. ב"י בשם מהר"ר דוד ן' יחיא. פר"ח סוף או' מ"ה וכתב וכן עיקר ודלא כיש חולקין. שמ"ח או' ס"א. זבחי צדק או' רס"א.

שלא

שלא) שם. אם יש מכה בדופן כשרה וכו' ואין חילוק בין אם הסרכא יוצאה מגב האומא או משיפולי או מבפנים (ר"ל מקמא) אל הדופן דהא לא הוי טעמא משום הגנה אלא משום דתלינן רעותא בדופן ולא בריאה. הרדב"ז ח"ג סי' תס"ה פר"ח או' מ"ו. לה"פ או' ס"ט. בל"י או' ן' מט"י ח"ב סי' ו' שמ"ח או' ס"ג. שה"מ או' ן' ער"ה או' ל"ב. זב"ת או' פ"ז. והגם דהתו"ז סי' פ"א או' ב' ובספרו נד"ל שם כתב דמנהגם להטריף מ"מ כתב שם בנד"ל היכא דנהגו להתיר אין בו כח לאסור יעו"ש. והב"ד זבחי צדק או' רס"ב וכתב וכ"ה מנהגם להתיר בשופי.

שלב

שלב) וה"ה אם יש מכה בדו"צ ונסרכה לשפולי או מקמא כשרה. זבחי צדק או' רס"ג.

שלג

שלג) וכן אם סרכא עולה מהאונא לדו"ר שכנגד האומא ויש שם מכה בדופן כשרה. וכן אם סרכא עולה מן האומא לדו"צ שכנגד האונא ומכה בדופן כשרה. מהרימ"ט ח"ב סי' י"א. כנה"ג בהגה"ט או' ע' ואו' ע"א ובהגב"י או' רנ"ו. מט"י שם. שו"ג או' ס"ה. והגם שהתו"ז שם או' ג' כתב דמנהגם להטריף אנן בדידן מנהגינו להכשיר ככל הנך רבוותא. זבחי צדק או' רס"ד.

שלד

שלד) והא דמכשרינן אם יש מכה בדופן אפי' הריאה נקמטת קצת בנפיחה ע"י סרכא זו אין לחוש דעיקר רעותא דקמט שסופה להתפשט ולפסוק הסרכא ויתגלה הנקב שבריאה הא סרכא זו תלינן דמן הדופן באה ונהייתה ואין בריאה שום רעותא. שמ"ח או' ס"ד. זבחי צדק או' רס"ה.

שלה

שלה) שם. אם יש מכה בדופן כשרה וא"צ בדיקה. והגם דמדינא א"צ בדיקה נד"מ אי אתרמי משום ספק אחר שהסירו הסרכא מן הריאה בנחת ונמצא נקב בריאה במקום הסרכא דהיינו שנפחו הריאה ובצבץ שם במקום הסרכא טרפה. ב"י בבד"ה וכסברת הראב"ד. כנה"ג בהגב"י או' ע"ד. פר"ח או' מ"ה. שמ"ח שם. ער"ה או' ל"ו. והגם דהתו"ז שם או' ל' כתב דמנהגם להכשיר אנחנו מנהגינו להטריף כסברת מרן ז"ל זבחי צדק או' רס"ו.

שלו

שלו) סרכא היוצאת מן הבועא וסרוכה לדו"ר שיש בו מכה כשרה. שו"ג או' ס"ז. ער"ה שם. תו"ז שם או' ז' זבחי צדק או' רס"ז.

שלז

שלז) ודוקא בועא א' או אפי' בועות הרבה בחוט בשר מפסיק ביניהם אבל אם היו תרי בועי דסמיכי אהדדי ואין חוט בשר מפסיק ביניהם טרפה ואף אם מכסה הסרכא כל הבועות אינו מציל אותם דהסרכא תלינן מן המכה ולאו הויא הגנה דלאו מקום רביתא הוא ונשארו השתי בועי בחזקת איסורן. שו"ג שם. תו"ז שם או' ז' זבחי צדק או' רס"ח.

שלח

שלח) וה"ה נמי אי איכא מראה פסולה או מקום אטום וכיוצא וסרכא ע"ג לדופן עם מכה דטרפה מטעם האמור. שו"ג שם. תי"ז שם או' ח' זבחי צדק או' רס"ט.

שלט

שלט) כשם דמהני מכה שבדופן להכשיר סרכת הריאה דתלינן דמן המכה יצאת כן נמי מהני למטה מן הצלעות עד השדרה דאם נסרך גג האומא ע"ג החליות ומכה שם בחליות כשרה. תו"ז שם או' ל"א. זבחי צדק או' ע"ר.

שמ

שמ) [סעיף כג'] מכה זו שאמרנו היינו שיש בדופן כעין נגע אבל אם יש בהרות שחורות וכו' דדוקא היכא דחזינא מכה בדופן תלינן סרכת הריאה במכת הדופן שמחמת לחלוחית המכה וגליד שעליה נדבקת הריאה בדופן אבל אם אינו ניכר שהיה מכה בדופן לא תלינן ובהרות שחורות הנראות בבשר שבין הצלעות אינו סי' מכה שחיתה כי אפשב שבאו מחמת הכאה שהכו הבהמה על גבה שכן דרך מקום המכה להשחיר הילכך לא תלינן להקל ומטרפינן לה. תשו' הרא"ש כלל ך' סי' ז' ב"י.

שמא

שמא) וכל שיודעים בודאי שמכה היתה שם אעפ"י שחיתה המכה תלינן בה וכשרה. שמ"ח או' ס"ו. פאת נגב סי' א' נד"ל סי' ל"ח. זבחי צדק או' רע"א. ואפי' היתה המכה כעדשה מכשרינן. זב"ש סוף או' פ"ז בשם מהריב"ד. זבחי צדק או' ער"ב.

שמב

שמב) אם נשבר הצלע והיה בו עוקץ ולא היה סרכא בריאה לדופן כשרה בלי בדיקה. זב"ש או' פ"ט בשם מהרד"פ. זבחי צדק או' רע"ג. ועיין לקמן או' שנ"א.

שמג

שמג) אם נסתפק לו אם הסרכא היתה במכה אם לאו ולא יכול לעמוד על הדבר טרפה. זב"ש או' צ"ג. זבחי צדק או' עד"ר.

שמד

שמד) אם כל זמן שלא נקשר השבר של המכה היו השברים שוכבים זע"ז אבל כשמפרידין את השברים היה נראה כמין עוקץ בראשי השברים אינו כלום דכל השברים כך הם כל זמן שלא נקשרו כל א' נראה כסכין חדה וכיון שהיו דבוקים זל"ז עתידים להתרפאות וכשרה. זב"ש או' ק"ג משם שו"ת מהראד"ב סי' צ"ד. זבחי צדק או' ער"ה.

שמה

שמה) אם יש מכה בחוץ בדופן לצד העור ובהרות מבפנים שפיר קרינן לה מכה וכשרה. שמ"ח או' ס"ו. זבחי צדק או' רע"ו.

שמו

שמו) אבל אם יש מכה בדופן בחוץ לצד העור ומבפנים הוא ברי ואין רואים מבפנים שום רעותא ונסרכה בפנים כנגד המכה שבחוץ טרפה. שמ"ח שם. בני דוד דף נ"ד. ער"ה או' ל"ה. זבחי צדק או' רע"ז.

שמז

שמז) לענין מכה בדופן כל מה שיש בקבלה אמיתית שהיתה מכה וחיתה יש לסמוך עליהם אבל אם השוחטים מסברת ראשם אומרים שכך נראית להם ושאר העם אין רואים יש לבטל דעת השוחטים. מהריט"ץ סי' ס"ג. לה"פ או' ע' בל"י או' נ"א. מחב"ר או' ל"ד. זב"ש או' צ"ג. זבחי צדק או' רע"ט.

שמח

שמח) מכה בבשר שבין הצלעית הכנה"ג או' ל"ז נסתפק בזה דאין מכה אלא בצלע שהוא קשה וכתב שכ"ה דעת מהר"י פיגון יעו"ש וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ו' בשם תשו' הכנה"ג סי' מ"ח. אבל הרב בני דוד דף נ"ד כתב דמדברי מהרימ"ט סי' ט' מוכח דמכה בבשר נמי תלינן בה יעו"ש. וכ"כ בהדיא הרשב"ץ ביבין שמועה דף ך' והרשב"ש סי' ק"ך וראב"ן סי' רמ"ב הב"ד ער"ה או' ל"ג. וכ"כ פאת נגב סי' א' חו"ז שם או' יו"ד ובספרו נד"ל סי' ל"ח. זב"ש או' ץ' זבחי צדק או' ר"ף וכתב וכן מנהגם להכשיר.

שמט

שמט) אם יש מכה בבשר והקרום שע"ג הצלע דהיינו שהבשר שע"ג הצלע או הקרום שע"ג הצלע נלקה ונעשה ע"ג מוגלה אבל בעצם ליכא שום רושם מכה אעפ"י כן יש להכשיר. פאת נגב שם. נד"ל שם. זב"ש או' צ"ב. זבחי צדק או' רפ"א.

שנ

שנ) ואם הבשר או הקרום שע"ג הצלע יפה וטוב ומכה יש בעצם שתחתיו והסרכא היא ע"ג בשר של העצם יש להכשיר. נד"ל שם וכתב והגם דהפאת נגב שם החמיר והצריך נפיחה יש להכשיר בפשיטות ושפיר מקרי סרכא במקום מכה יעו"ש. זבחי צדק או' רפ"ב וכתב וכן מנהגם להכשיר בפשיטות כפסק הרב הנז'.

שנא

שנא) הא דמכשרינן סרכא עם מכה בלא בדיקה דוקא כשאין באותה שבירה עוקץ אבל אם יש שם עוקץ והסרכה נאחזת בעוקץ יש לחוש לנקיבת הריאה ומנהגינו להכשיר אם עולה בנפיחה (ר"ל ואם יש נקב בריאה טרפה) ואפי' בדו"צ כי האי גוונא שיש מכה ועוקץ בדופן ונסרכה הריאה ע"ג העוקץ צריך בדיקה בנפיחה דאעפ"י שאנו מתירין נקב בפועל כשהיא סרוכה לדו"צ הני מילי כשהיא סרוכה כדרכה שהדופן שוכב על הריאה מגין הוא וסותם אבל כשהיא סרוכה ע"ג העוקץ אין העוקץ מניח לשכב הריאה על הדופן אלא הנקב בריאה תמיד וסימניך וחטאתי נגדי תמיד. שו"ג מחו' או' מ"ה. תו"ז שם או' ט"ז.

שנב

שנב) מעשה בריאה א' שהיתה האומא סרוכה לדו"צ ומכה בדופן וכשבא הבודק להפריד הריאה מן הדופן שם היה תחוב חתיכת עופרת עגולה טרפה. תו"ז שם או' י"ח ובספרו נד"ל סי' ל"ז. זבחי צדק או' רפ"ד.

שנג

שנג) אם ראינו שהוכית הבהמה לפנינו ואח"כ נשחטה וראינו שנשבר הצלע אין להכשיר במכה זו ואם נסרכה לו הריאה טריפה דכיון דהשבר הוא חדש ודאי דהסרכא לא באה מן השבר אלא מחמת הריאה וטרפה אבל אם נשחטה אחר כמה ימים אפי' שידענו שהוכתה תלינן הסרכא במכת השבר ומכשרינן. תו"ז שם או' י"ב ואו' י"ג. זב"ג או' רפ"ה.

שנד

שנד) יש מקומות ששוברים העצם במקום הסרכא ומקיפין אותו מקום עם הצלעות הסמוכות לאותו עצם בשוה לאותו מקום ואם רואים שנוי בין הצלעות במראה המוח שבתוך העצם דנין אותו כמכה וצריך לזה אומנות יתירה ואין מוסרין זה אלא לאדם זריז עם יראת חטא. הרשב"ץ ביבין שמועה דף ך' זב"ת או' צ"ב. מיהו הרשב"ש סי' כ"ב כתב דהעושים כן הם מאכילי טרפות לישראל והגם דמר אביו הרשב"ץ הסכים לזה מ"מ משום שראה הרשב"ש וידע כי נתמעטו הדורות ואין הדור שלו ראוי לכך ע"כ גזר אומר שכל העושה כן מאכיל טריפות לישראל. זב"ש סוף או' פ"ח. וכ"כ התו"ז סי' פ"א או' י"ד דאנן לא נהגינן להכשיר בכיוצא מבדיקות אלו אלא א"כ נראה בעצם עצמו שום שנוי שגבוה או נמוך או נגע וכיוצא הנראה בחוש העין או במשמוש היד דוקא ותו לא מידי עכ"ד.

שנה

שנה) אם נסתפק אם יש שם מכה אם לאו כתב הרב בית יהודה במנהגי ארגיל דף קי"ד שנהגו לצלות הצלע על האש ואם יש בו מכה יבצבץ משם הדם ודוקא בבהמה גסה שהוא הפ"מ וכו' יע"ש והב"ד הער"ה או' ל"ז וכתב דאיך להקל בזה. וכן החמיר בדבר זה הזב"ש או' ח' וכתב שמהר"ח קצבי ז"ל עשה נסיון והביא צלע א' כנגדו מצד האחר כמוהו והניחו על האש ובצבץ דם כמוהו אעפ"י שלא היה נראה ממנו שום מכה כלל ומשם קבל על עצמו להחמיר בדבר יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' רפ"ז דכן מנהגם שאין סומכין על נסיון זה.

שנו

שנו) אם נסרכה האונא בדו"צ לצלע והצלע היה גסטרא פי' שנסדק לארכו ונעשה נקוב ונסרכה שם האונא בין עור לבשר ובצלע עצמו דבוקה ואדוקה טרפה דנקב שבדופן לא חשיב מכה. כנה"ג בהגב"י או' רס"א. שו"ג מחו' או' מ"ז. ער"ה או' ל"ד. והגם דהנד"ל בסי' נ"ד דעתו להכשיר מ"מ כתב דלא ימלאו לבו להתיר נגד דעת הרבנים הנז' זבחי צדק או' רפ"ח.

שנז

שנז) אמנם אם נסרכה לדופן שיש בו מכה אפי' אם ניקב הדופן כיון שיש מכה יש להכשיר. כנה"ג שם נד"ל שם. זבחי צדק או' רפ"ט.

שנח

שנח) מעשה שהיה סרכא בריאה למכה שבדופן דהיתה הצלע שבורה והיה בצדו של צלע נקב ולא היה מעל"ע כ"א לרוחב הצלע עד חציו ושם היתה הסרכא יש להכשיר. תו"ז שם או' ל"ב וסיים דבנידון זה גם הכנה"ג יודה דכשר כיוך שלא היה הנקב מעל"ע אלא מקצתה נקובה לרחבה דהו"ל מכה ברורה. זב"ץ או' ר"ץ.

שנט

שנט) ואני תמהתי על מי שהורה בשום מקום להכשיר הסרכות בנפיחה ובפרט מאלו החכמים האחרונים וכ"ש הבא מחדש לדור במקום שאין נוהגין בנפיחה שודאי זה ממיעוט הבנה ויראת חטא ומגודל לב וגאוה עצומה מאחר שכל הפו' והגאונים ז"ל אמרו שהנפיתה אינה מועלת כשאין מכה בדופן ולא ראינו מי שהורה כן כ"א ר"ת לחכמי מרסלייא אבל רוב העולם וכמעט כולו אוסרים מן הדין לכן שומר נפשו ירחק מהם וכ"ש במקום שלא נהגו והבא להתיר בנפיחה במקומות האלו מנדין אותו ומכריזין על בשרו שהוא טרפה. כנה"ג בהגב"י או' רפ"ג משם מהר"י בירב בתשו' סי' א' וגם הפר"ת או' ל"ב האריך הרבה וגם הביא דברי מהרי"ב הנז' וסוף דבריו כתב דכל דנהוג איסור בנפיחה לא מצו להתיר וכו' דכל המתיר מתיר בלא כרצונו ית' שאין להם התרה ואי עביד התרה ונהוג להתיר בנפיחה מנהג אחרון מנהג בטעות גמור הוא וצריך כפרה ויחזור למנהג ראשון שלא להכשיר הנפיחה וכו' וכל עוד דלא חזר למנהגו הראשון הרי הוא מורד בתורה ובדברי חכמים וכל העוזר בדבר הרי הוא מעמיד דגל השכינה ומונע הטומאה מנפשות עם ה' ומטהר בית אלהינו ומשיב עטרה ליושנה יעוש"ב. זבחי צדק או' רצ"ב. וכבר כתבנו מזה לעיל על סעי' יו"ד ועל סעי' י"ג בהגה.

שס

שס) מי שהלך ממקום שנהגו לעשות נפיחה למקום שלא נהגו לעשות נפיחה נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם. הרשד"ם חי"ד סי' מ' וסי' מ"ב. משא מלך בתורת המנהגות חקירה י"א. כנה"ג שם או' רפ"ו. זבחי צדק או' רצ"ג.

שסא

שסא) נתרבו אותם שנהגו לעשות נפיחה ורוצים לעשות נפיחה יעשו התרה. מהרשד"ם שם. כנה"ג שם או' רפ"ז. ומיהו אם אפשר יעשו סימן באותו בשר שיצא נקי בלא סרכות כדי שיאכלו ממנו אותם שנוהגין לאסור בנפיחה וכמ"ש לעיל או' רכ"א ורכ"ב יעו"ש.

שסב

שסב) ואם מעיקרא כשהלכו למקום שלא היו נוהגים לעשות נפיחה לא יחיד או יחידים אלא קהל בפני עצמו ינהגו כמנהגם. הרשד"ם שם. מהריב"ל ס"ג סי' י"ד. משא מלך שם. כנה"ג שם או' רפ"ח.

שסג

שסג) ואם הלכו אותם שאין נוהגים בנפיחה למקום שנוהגין ונהגו והנהיגו שלא להתיר הנפיחה וגם אנשי העיר נהגו כן אעפ"י שנותנין טעם לדבר שנהגו כן להיות באותו זמן הבשר בשובע אין יכולין להנהיג הנפיחה. הרשד"ם שם סי' מ' כנה"ג שם או' רפ"ט. ועי"ש עוד בכנה"ג מ"ש בשם משא מלך יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ת"ג.

שסד

שסד) [סעיף כד'] אם כל הריאה דבוקה לדופן וכו' האומא למעלה במקום שהיא דבוקה אל הערוגה נגד הכליות סמוך לחצר הכבד צריכה שתהא נפרדת לשם כעובי הגודל ויש מכשירין בכל שהוא. מהרי"ו סי' ה' או' ו' ונקרא עוקץ האומא או אוזן האומא. והיינו שצריך להיות אוזן האומא שלא תהיה שם סרכא אל הטרפש או אל הדופן או לשרשה או למקום אחר ואפי' בלא חלון ורגילות להמצא שם סרכא הנדמית לשרש והנסיון גדול לזה ונבחן כמה פעמים והוא לראות תמונת דבקית האוזן האומא האחרת אם נפסקה מן השורש יותר למעלה מזו דהיינו פרודה יותר מזו הוא על הרוב שהיא סרכא דכמעט כל הריאות שתי אומות בסקירה אחח נסקרין ונפרקים מן השורש בשוה ואם גם חברתה היא מחוברת האוזן אל השורש כמו זאת על הרוב היא שורש וברייתה כך ולא סרכא. תו"ז סי' ט' או' א' והמנהג בבגדאד יע"א לעשות זה הנסיון של אוזן האומא האחרת והיינו אם יש קשר אגודל כשרה ואם לא יש קשר אגודל אזי עושין הנסיון של אומא האחרת. ועוד עושין נסיון אחר שמביאין עפר תיחוח ומניחין על מקום הנז' ולמעלה ממנו ומשליכין עליהם מים או רוק ואם הוא סרכא מקום הסרכא נשאר מלוכלך בעפר ומקום שלמעלה יהיה נקי ואם אינו סרכא הכל יהיה נקי. ועוד נמי על הרוב ניכרת היא לבקיאים אם היא סרכא או אם כך רביתא וע"כ צריך הבודק לעשות כנופיא של בודקים ויכשיר ולא לבדו. זבחי צדק או' רצ"ד.

שסה

שסה) [סעיף כה'] אם האומא והאונא נסרכו בסרכא א' לדופן אם רוב הסרכא מהאונא כשרה וכו' ולא אזלינן בתר רובא כשהאונא והאומא נסרכו לדו"צ אלא דוקא כשהסרכא דבוקה ע"ג הריאה ונמשכה כאחת עד הדופן בהא הוא דאזלינן בתר רובא אם רוב מן האונא תלינן הסרכא בה וכשרה ואם רובא באומא טרפה דלא מגין אבל אם ראשי הסרכות שע"ג הריאה מופרדות ובדופן הן דבוקות כאחת לא אזלינן בתר רובא וטרפה דחיישינן שמא מגב לגב יצאה ושוב נסרכה לדופן. מהרימ"ט חי"ד סי' י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ע"ג. פר"ח או' מ"ט. תו"ז סי' ף' או' ל"ב ובנד"ל סי' ט"ל. זבחי צדק או' רצ"ה.

שסו

שסו) עוד יש חילוק אחר דאף שיהיו מופרדות במקום דבוקם בריאה יש להתיר והיינו כשאין שני רגלי הסרכא שוות אלא הרגל שבאונא או שבאומא הוא יותר עב והב' דק ממנו דמוכחא מלתא דאין הסרכא מגב לגב דאם היא מגל"ג הוו ב' קצותיה שוות ובהא מתרינן ע"י רוב דאם הרוב באונא כשרה דאמרינן סרכא א' היא שיוצאת מן הרוב והמיעוט הוא התפשטות ליחה. וכן אם ב' אונות נסרכו בסרכא א' לדופן א' עבה וא' דקה כשרה אבל כשהם שוים ב' הרגלים טרפה דחיישינן שמא נסרכו מגל"ג ואח"כ נדבקו לדופן. מהרימ"ט שם. כנה"ג שם. תו"ז שם או' ל"ג ובנד"ל שם. זבחי צדק או' רצ"ו.

שסז

שסז) נמצא העולה לנו ממ"ש למעלה דאם ב' אונות נסרכו בסרכא א' לדופן אם אינם מופרדות מעיקרם אלא מתחלתם הם סרכא א' שיוצאת מעיקר שתי אונות ודבוקה על הדו"צ הרי זו כשרה דהדופן מגין וכן אפי' אם הם מופרדות בראשיהם במקום דבוקם בריאה דהיינו שלכל אונא יצא ראש א' ואח"כ חזרו ונתדבקו ונעשו סרכא א' ונסרכו אל הדופן אבל אין ב' קציתיה שוות שראש הא' היוצא מן אונא הא' הוא עב והראש הב' היוצא מן אונא הב' הוא דק ג"כ כשרה דאמרינן דהעיקר הוא הסרכא העבה והב' היא התפשטות ליחה ולא הוי מגל"ג. אמנם אם האונא ואומא נסרכו בסרכא א' בין אם אינם מופרדים ובין אם הם מופרדים בראשיהם למעלה בדופן והם מתחלתם סרכא א' אין חילוק בזה דבשני האופנים אזלינן בתר רובא. זבחי צדק או' רצ"ז.

שסח

שסח) אמרינן לעיל דאם רוב הסרכא מן האונא כשרה אפי' אם נמצא איזה הוכחה שבאה מן האומא כגון שיש שם כמו גומא אפ"ה אזלינן בתר רובא באונא וכשרה. מבי"ט ח"ג סי' ק"ס. ונראה דה"ה איפכא אם הרוב באומא והמיעוט באונא ויש הוכחה שבא מן האונא תלינן באומא שהיא רובא וטרפה. כנה"ג בהגה"ט או' ע"ד. זבחי צדק או' רצ"ח ואו' רצ"ט.

שסט

שסט) היה שם גומא ממש ורוב סרכות האונא נעקרא ויצא בנקל ומיעוט הסרכא שהיתה באומא היה נדבקן וחזק נראה כי מצד האומא היתה אותה סרכא מפני אותה גומא ויש להחמיר ובענין כזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם היה רעותא אם לא. מבי"ט שם. כנה"ג שם. זבחי צדק או' ש'.

שע

שע) ואם איפכא שהמיעוט באונא ויש בה גומא ממש והרוב באומא ומיעוט שבאונא היה נדבק וחזק והרוב שבאומא נעקר בנקל יש להסתפק דאפשר הא דהטריפו בסמוך משום דלחומרא אבל הכא דקולא הוא ונשאר בספק. זבחי צדק או' ש"א.

שעא

שעא) שם. וכן אונא הסרוכה בסרכא א' לחזה ולדופן אזלינן בתר רובא. מעשה שהיה סרכא מן האונא לשתי צלעות קטנות הראשונות דהיינו שנסרכה האונא לצלע קטנה הראשונה שבצד ימין והים מכה בצלע הנז' ונסרכה עליה הסרכא והכשירו מכח ס"ס יען דשני צלעות קטנות הנז' אית בהו פלוגתא דיש דס"ל דנקראו חזה ואיכא דס"ל דחשיבי דופן כמ"ש ב"י ועוד איכא פלוגתא אחריתי דאם נסרכה הריאה לשאר מקומות שיש בהם מכה כגון לחזה וגרגרת ושומן הלב וכו' ועבדינן ס"ם ספק אם הלכה כמ"ד דב' צלעות קטנות נקראו דופן וכשרה ואת"ל נקראו חזה שמא הלכה כמ"ד דאפי' בחזה אי איכא מכה כשרה והוא מתהפך. זבחי צדק או' ש"ב יעו"ש. ועיין לעיל או' רצ"ח.

שעב

שעב) שם. וכן אומא הסרוכה בסרכא א' לדופן שיש בו מכה וכו' אם רובה במכה כשרה וכו' וכ"ש אם כל המכה חוץ לשבר דטרפה דלא כמקצת שוחטים שנהגו להכשיר כשהסרכא ע"ג הצלע שיש בו שבר אעפ"י שהשבר במקום אחר והסרכא חוץ למכה משום שכל אותו העצם בחזקת רעותא הוא והוי כאלו כולו נשבר דאין לסמוך ע"ז כלל וכבר הכה על קדקודם מהרימ"ט חי"ד סי' ט' ודחה אותם באמת הבנין והרס יסודם באבני הקלע. כנה"ג בהגה"ט או' ע"ח. פר"ח סוף או' ן' מט"י סי' ו' דף ל"ז ע"ד. לה"פ או' ע' שמ"ח או' ס"ט. שו"ג מחו' או' מ"ט. והגם דהזב"ת או' צ"ו כתב דיוכל לסמוך ע"ז להכשיר בהפ"מ אין לסמוך עליו בזה דאנחנו מנהגינו כסברת מרן ז"ל. זבחי צדק או' ש"ג.

שעג

שעג) וכל אלו הסרכות דאזלינן בתר רובא אם היו מחצה על מחצה דהיינו מחצה במקום המכשיר ומחצה במקום המטריף ואין ניכר בהם רוב לשום צד טרפה. ב"י בבד"ה. כנה"ג בהגב"י או' של"ד. פר"ח שם. שמ"ח שם. ער"ה או' מ"א. תו"ז סי' ש"א או' כ"ח. זבחי צדק או' ד"ש.

שעד

שעד) הא דאזלינן בכל הסרכות האלו בתר רובא בעינן רוב גדול הנראה לעינים ודלא כבודק א' שהיה מביא חתיכות נייר כדי לשער אם הוא רוב וגערו בו חביריו ואין מכשירין כ"א ברוב גמור הנראה לעינים ולא ברוב מצומצם. שו"ג מחו' או' נ"א. תו"ז שם או' כ"ד. זב"ש או' צ"ה. זבחי צדק או' ש"ה.

שעה

שעה) ואם נסרכה האונא מגבה לדו"צ וגם נתפשטה הסרכא לקמא ונסרכה לשומן הלב י"א דאזלינן בתר רובא ואם הרוב של הסרכא בדופן ומה שנסרך מקמא לשומן הוא מיעוט כשרה. כנה"ג בהגה"ט או' ע"ט בשם מהר"י סמוט. שו"ג מחו' או' ן' תו"ז שם או' כ"ב. וי"א דבהא לא אזלינן בתר רובא כיון שאינן בשטח א' וטרפה. מהרימ"ט ח"א סי' ע"ז. כנה"ג בהגב"י או' של"ג. מהריט"ץ סי' ל"ז. ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה מאחר שבעיקר דברי בעל העיטור דאזיל בתר רובא רוב הפו' פליגי עליה והוא יחיד בדבר אלא משום דנהגו כוותיה אזלינן בתריה כמ"ש בב"י והבו דלא לוסיף עליה. זבחי צדק או' ש"ו.

שעו

שעו) אם נתפשטה הסרכא מדו"צ לשומן שבין ב' הערוגות או לשדרה רואין אם רוב הסרכא לדופן כשרה ע"י מכה אם הסרכא באומא או אם היתה באונא דכשרה אפילו בלא מכה אם היתה לבשר ועצם. בית יהודה ח"א בסופו במנהגי ארגיל דף קי"ד ע"א סעי' א' ולא דמי לאו' הקודם שכתבנו דיש להחמיר דשאני הכא דהוי בשטח א' ובזה לכ"ע דפליגי באו' הקודם הכא אזלינן בתר רובא וכן עשינו מעשה להכשיר. זבחי צדק או' ש"ז.

שעז

שעז) אם יש סרכא מן האומא לדו"ר והסרכא במכה וחוצה לה מב' צדדי המכה והמכה באמצע וזיל הכא מצד א' ליכא רובא וזיל הכא מצד הב' ליכא רובא אבל בהצטרף כל ההיקף שחוץ למכה איכא רובא חוץ למכה טרפה. והגם שהמבי"ט ח"ג סי' ק"ס התיר בזה ובנו מהרימ"ט חי"ד סי' ט' הסכים עמו והכנה"ג הגה"ט או' ע"ז מ"מ רבני האחרונים לא סברי הכי והטריפו. פר"ח או' ן' שמ"ח או' ס"ח. שו"ג מחו' או' מ"ח. תו"ז שם או' כ"ו וסיים שם התו"ז וכן מנהגינו להטריף. זבחי צדק או' ש"ח.

שעח

שעח) אם המכה בדופן בצלע ויש בו ב' מכות מכה א' מקצת מזה ומכה א' מקצת מזה אם נשאר מה שבנתים שהוא חוץ למכות ולכל צד יש רובא חוץ למכה יש להטריף דלא אמרינן כיון דנשברה מקצת מזה ומקצת מזה הו"ל ככולה שבורה כמו קנה רצוץ אלא אזלינן בתר רובא וטרפה. כנה"ג בהגה"ט או' ע"ח. שו"ת פאת נגב סי' א' ואם בהצטרפות המכות איכא רובא נגד מה שבנתים כשרה. פאת נגב שם. זבחי צדק או' ש"ט.

שעט

שעט) אם נסרכה האומה לדו"ר במכה וחוצה לה דאזלינן בת"ר כבה"ע אין לטעות למנות הצלעות דוקא דהיינו כשנסרכה ע"ג ג' צלעות ובב' צלעות איכא מכה ובצלע א' אין בו מכה הוי מיעוט ולהכשיר אלא לשער כל מקום הסרכא אם רוב הסרכא חוץ למכה טרפה והכא בכגון דא הוי רובא חוץ למכה כיון דאיכא ב' בשרים שבין הצלעות דאין מכה בהם וגם צלע א' בלי מכה הרי הוו תלת לגבי הב' צלעות והוא רוב גמור מהסרכא חוץ למכה דאין מקום לבטל הבשר לגבי הצלע שיש בו מכה וכן הוקבע המנהג בעירנו מזמן הגאון אבינו מלכנו שלא להכשיר כ"א ברוב הסרכא במכה והבשר עודני בין שניהם חשבינן ליה חוץ למכה. תו"ז שם או' כ"ז. זבחי צדק או' ש"י וכתב ודלא כפאת נגב שם שהכשיר.

שפ

שפ) מעשה שנסרכה האומא לדו"ר והיה מכה בדופן ומן הבשר הסמוך למכה הנז' יצאת סרכה אחרת דקה ונאחזת בחוד האונא שבצדה בגבה והטרפתי. תו"ז סי' ף' או' ל"ד ובספרו נד"ל סי' ט"ל. זבחי צדק או' שי"א.

שפא

שפא) ס"ת עבה דעומדת על בועה ורוב הסרכא היא חוץ מן הרעותא בזה לא אזלינן בתר רובא כהנהו דבעה"ע ומכשרינן אלא הכא מטרפינן דהא לעיל סי' ל"ז או' ל"א כתבנו דס"ת העומדת סמוך לבועה טרפה וכ"ש הכא. לב"ש או' קצ"א. זבחי צדק או' שי"ג.

שפב

שפב) שם הגה. ריאה שנמצא עליה כמו כסוי חלב והוא בשר בלוי וכו' חלב בלוי הנמצא בריאה בהמה דקה על הרוב נמצא תחתיו נקובה ואם נאבדה הריאה וכיוצא ולא הספיק לבדוק אם שלם ויפה תחתיו יש להטריף מדינא יען דרובם שכיחי נקובה תחתיו. תו"ז סי' נ"ו או' ז' זבחי צדק או' שי"ד.

שפג

שפג) בשר בלוי דמכשרינן אחר הנפיחה לא הוי רעיתא ואם יש תחתיה עוד רעותא כגון גבשושית או קמט וכיוצא לא הוי תר"ל וכשרה. ט"ז ס"ק כ"ד. כנה"ג בהגב"י סי' ל"ח או' מ"ז. פר"ח או' נ"א. לה"פ או' ע"א. כריתי או' ך' שה"מ או' נ"ו. זב"ת או' צ"ז. תו"ז שם או' א' ומיהו הבל"י או' נ"ב כתב דהוי רעותא ואם נמצא תחתיו קמט וכיוצא יש להטריף. וכ"כ השמ"ח או' ע' דהוי רעותא ואם נמצא עוד איזה רעותא מצטרף לתר"ל וטרפה. וכ"כ פת"ב או קנ"ט. והמיקל בהפ"מ לומר דבשר בלוי אינו רעותא לא הפסיד. לב"ש או' ר"ד. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ט"ל או' י"ד. זבחי צדק או' שט"ו וכתב וכן מנהגם להכשיר בהפ"מ. ולכן אם יש בשר בלוי בריאה וכנגדו בדופן מכה לא הוי תר"ל וכשרה. זבחי צדק שם. והיינו נמי בהפ"מ כנז'.

שפד

שפד) כתב הרשב"ש בסי' ר"י אם נמצא ע"ג הריאה או מבפנים שומן הלב דבוק על גבה כיון שאין שם סרכא אין לחוש שהיה סרוך לשומן הלב אלא היינו רביתא וכשרה ע"כ. וביאור דבריו דהיינו ודאי באופן דהשומן הנז' הוא נדבק ע"ג הריאה דומיא דחלב בלוי דקולפין אותו ובודקין תחתיו ואינו תלוי כתמונת סרכא דאי תלוי ועומד איכא למיחש דהיתה סרכא זאת סרוכה לשומן הלב ונתפרקה וראוי להטריף. תו"ז שם או' יו"ד. זבחי צדק או' שט"ז.

שפה

שפה) אם נמצא חלב בלוי ואחר שקלפנוהו נמצא תחתיו נקב קטן ודם נצרר ע"ג ולא בצבץ בנפיחה יש להטריף דנהי דהנקב אינו מטריף כדין נגלד קרום העליון אם אינו מבצבץ אבל הדם שנצרר בתוכו הוי רעותא וטרפה דיש לחוש דגם התחתון ניקב ומשום דהדם נצרר אינו עובר הרוח. תו"ז שם או' ט' זבחי צדק או' שי"ז.

שפו

שפו) אם נמצא ע"ג הריאה טיפות דם ומעבירין ביד ויוצאין טיפות אחרות אם יש לחוש לנקב או מזיעת הריאה מתהווה עיין לב"ש או' ר"ג שכתב לחקור ברופאים והרב בית אפרים יו"ד סי' י"ט הסכים להטריף והרבה להקשות על הלב"ש שכתב לחקור ברופאים וכן נראה לאסור דודאי דם זה מעיד על הנקב ואין העין שולטת בו. תו"ז סי' מ"ג או' א' ומנהגינו לקנח אותם ב' פעמים ואם חזר ויצא פעם ג' מטרפינן. זבחי צדק או' שי"ח.

שפז

שפז) אם הבשר בלוי הוא דבוק ואדוק בריאה הרבה וא"א לקולפו כלל אפי' בסכינא דחליש פומא או ביד בכח בענין שלא יקרע אלא מוכרח הוא שיקלף עמו קרום העליון של הריאה פשיטא דטרפה מאחר דא"א לבדוק תחתיו כיון דנקרעה הריאה וזה הנדון הוא גרע מנאבדה הריאה ולא הספיק לבדוק תחתיו (שכתבנו לעיל או' שפ"ב) מיהו אם יכול לקלוף ע"י סכינא דחליש או ביד בכח הגם שאינו נקלף בנחת ונבדק בנפיחה ונמצא יפה יש להכשיר. מק"מ או' קס"ב. וכשיש תחת הנקלף אטום אף שהוא מחמת מוגלא ואינו גבוה מהריאה שאינו בכלל רעותא מ"מ הרי א"א לבדוק אחר נקב וטרפה לכ"ע. והיינו כשנקלף בחוזק. דע"ק או' פ"ב באמצע הדיבור יעו"ש. זבחי צדק או' שי"ט.

שפח

שפח) אם הבשר בלוי נקלף למרחוק א"צ בדיקה רק תחת מקום הבלוי אבל לא בשאר מקום הנקלף ואם אירע ובצבץ תחת שאר מקום הנקלף תולין שהבצבוץ נעשה ע"י משמוש היד בכח. דע"ק או' ף' מק"מ או' קס"ג. זבחי צדק או' ש"ך.

שפט

שפט) מעשה בריאה א' שהיה בה בשר בלוי וקלפתי כדינא ותחתיו מצאתי כמה עורות זע"ז וקלפתי את כולם בכדי להעמיד את הריאה על טהרה ומצאתי תחת כל העורות שסמפון הריאה הוא שיצא מתוכה לחות כאורך קשר ראשון דאגודל וסביבו היה הריאה שלימה ולא בצבצה והטרפתי. קומץ בדיני תר"ל או' ב' בעשרון או' ל"ז. זבחי צדק או' שכ"א.

שצ

שצ) מאד צריך ליזהר שאחר קליפת הבשר הבלוי יראה שתהא הריאה תחתיה שלימה ויפה בלי שום רושם ושנוי. קומץ שם או' ל' זבחי צדק או' שכ"ב.

שצא

שצא) לפעמים נמצא קרום בריאה שמשונה ועב יותר משאר קרום הריאה ונראה בו כמו גידין וקמטין ויש לו מראה ריאה. דין קרום זה כדין סרכא מינה ובה ויש לקלפו ולבדוק תחתיו בנפיחה. מק"מ או' קס"א. זבחי צדק או' שכ"ג. ועיין לעיל או' קצ"ה.

שצב

שצב) קרום שבו אודם הוא בגדר בשר בלוי וצריך לקלפו ולראות תחתיו שלם ויפה ואם תחת קרום הנז' אודם בעור גופיה של הריאה הוי כאלו נגדו מכה בדופן וטרפה. דע"ק או' ע"ט. מק"מ שם. זבחי צדק או' שכ"ד.

שצג

שצג) קרום קטן זז ממקום למקום אינו בגדר בשר בלוי וקיל מסרכא תלויה. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' שכ"ה.

שצד

שצד) מעשה שבדקו בהמה א' וכשפתח הבודק טרפש הבהמה כדי לבדוק קפץ עליהם קלוח גדול של מים עכורים והוצרכו להפוך הבהמה דרך ישר תחלה עד שיצאו כל המים ואח"כ בדקו הריאה ומצאוה טובה ובריאה כשרה. שו"ת פני משה ח"ב סי' קכ"ח. מיהו מהר"י אלכסנדרי הובא שם בשו"ת פני משה כתב שצריכה נפיחה ואם לא בצבצה כשרה. והב"ד כנה"ג בהגב"י סי' ל"ח או', מ"ח. והפר"א סי' ן' או' א' האריך בזה וסיים דאין להתיר בדבר זה אלא בנפיחה ובמקום הפ"מ. וכן הרב שה"מ סי' ן' או' ה' האריך בזה וסיים ולענין דינא הפר"ח הסכים להתיר בהפ"מ והיינו אחר הבדיקה כהוגן בכל המקומות שהגיעו אלו המים ובפרט בריאה שצריכה בדיקה בנפיחה בחוזק גדול ולצורך גדול יעו"ש. וכ"כ התב"ש סי' ן' או' ב' וכתב וכל הבדיקות אלו מעכבין אפי' בדיעבד יעו"ש. וכ"כ השפ"ד סי' מ' או' א' וססי' ן' בי"צ בתה"ב ססי' ט"ל. קומץ כלל ל"ז או' א' מנ"י ענף י"ז או' ד' והמיקל לצירך שבת בשעת הדחק אפי' בדליכא הפ"מ לא הפסיד ודוקא אחר בדיקה הנז' תב"ש שם. מחב"ר סי' ן' או' ז' בי"צ שם. קומץ שם. ואם נתמסמס בשר הריאה יש להטריף. תו"ז סי' ע"א או' א' ובספרו נד"ל סי' כ"ג. ועוד עיין לקמן סי' מ"ה או' כ"ה ואו' כ"ו.

שצה

שצה) ודוקא קילוח גדול אבל מה שלפעמים נמצא מעט מים במקום הריאה לחוד ודאי יש להתיר עכ"פ ע"י נפיחה ופושרין אף בלא שום הפ"מ. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' שכ"ז. ואם נמצא על הריאה כמו שלפוחית ויש בו מים אף שקולפין אותו מן הריאה והריאה שלימה יש להטריף. זבח שמואל. בי"צ חלק י"א או' ז'.

שצו

שצו) מעשה בריאה שהיה עצם דק אחד ארוך קצת מונח על הריאה מבחוץ ודבק בעורה לרחבה וקלף אותו ממנה ונפח ולא בצבצה והכשירה מטעם שהבודקים אומרים שמצלעות הבהמה נקלף ונדבק בריאה שתחת הצלעות. ט"ז ס"ק כ"ג בשם גדול א' והוא חלק עליו והטריף אבל הפר"ח או' ו' הסכים לדברי הגדול הנז' דלא כהט"ז. תו"ז סי' פ"ז או' א' שבאו' ע' ובספרו נד"ל סי' כ"ח וכתב וכן מנהגם. זבחי צדק או' שכ"ח וכתב וכן מנהגם. מיהו בעולת יצחק כתב להחמיר כדברי הט"ז. וכ"כ הלה"פ או' ס"ח. בל"י או' מ"ט. שמ"ח או' ע' אלא שכתב שם השמ"ח דלצורך גדול יש לסמוך על הנפיחה בפושרין. וכ"כ פת"ב או' קס"ג. בי"צ חלק י"א או' ו' מז"ה סי' מ"א או' א' מנ"י ענף י"ז או' א'.

שצז

שצז) ואם אינו יכול להקלף מן הריאה וכשקולפין אותו נקלף קרום העליון של הריאה עמו יש להטריף בכל ענין. פת"ב שם. מז"ה שם. קומץ כלל ל"ז או' ב' מנ"י שם. וכ"ש אם נמצא בין קרום לקרום דטרפה. קומץ שם. מנ"י שם. תו"ז שם או' ב' זבחי צדק או' ש"ל.

שצח

שצח) וכן אם יש עוקץ בעצם טרפה. לה"פ שם. בל"י שם. קומץ שם. זבחי צדק או' שכ"ט.

שצט

שצט) אבל עצם הבא מכח גדולי הריאה דהיינו שהוא רך כמו !החסחוס שקורין קנארפו"ל כשרה רק צריך לקלוף העצם מן הריאה ולנפוח ואם הריאה שלם ויפה כשרה. בי"צ שם. דע"ק או' פ"ד. זבחי צדק או' של"א.

ת

ת) אם העצם אילו דבוק בריאה רק שנמצא בחלל הגוף יש להטריף ואפי' אם לפי אומד הדעת לא בא העצם הזה ממקום אחר לתוך חלל הגוף רק נפרד מן הצלעות יש לחוש שמא עשה נקב באחד מהאברים שנקיבתן במשהו וטרפה. פת"ב או' קס"ד. ועי"ש ברא"פ או' קצ"ג מ"ש להשיב על דברי המש"ז או' כ"ג שדעתו להתיר יעו"ש ומ"מ נראה דאם אין בו עוקץ וניכר שנפרד מן הצלעות יש להכשיר ע"י נפיחה.

תא

תא) ריאה שהרגיש בה הבודק דבר קשה יהיה באותה ריאה דבר הצריך נפיחה ונפחוה ויקר מקרה שבכח יציאת הרוח מהריאה אחר נפיחה יצא ובא לו דרך פה הקנה כדמות חתיכת עצם קטן וכשחתך מקום הקשה לא נמצא בו שום דבר ובדקו ומצאו חתיכת עצם הנז' וידעו בבירור שיצא מאותו מקום ובדק בחתיכה ומצא שהיא ליחת הריאה קרושה שנקרשה על שבולת תבואה זה היה מעשה והטרפתי דהו"ל כמחט דחיישינן שנקבה וחזרה לאחוריה דשבולת כמחט וכמ"ש הפר"ח בקו"א סי' מ"א בשבולת שועל אלא שהטבחים העידו שדרכם ומנהגם להכשיר. הרב זכות אבות סי' כ"ד סעי' י"ג. תו"ז שם או' ו' זבחי צדק או' של"ד.

תב

תב) סרכא שאינה בריאה רק בשאר מקומות שניקבתן במשהו ודבוקה למקום אחר ואינה ניתקת במיעוך ומשמוש או שדבוקה למקום אחר בלא סרכא יש להחמיר ולאסור (והמיקל ע"י בדיקה בהפ"מ לא הפסיד. לב"ש או' ר"ט) ומ"מ סרכא מסומכיה דטחול או מלב כיון שאין הנקב פוסל בהם אלא א"כ עבר הנקב דופן עב דהיינו הסומכא בטחול ועד בית חלל בלב תלינן דהנקב לא עבר עד מקום המטריף וכשר וכ"ש היכא דלא מטריף כ"א בניקב ב' העורות כגון קרקבן וכדומה יש להכשיר דתלינן דלא ניקב כ"א עור החיצון ובין בהא ובין בטחול ולב אין להכשיר כ"א אחר הבדיקה שלא ניקב או עברה הרעותא תחתיו לסוף המקום המטריף ואפי' בדיעבד מעכבת הבדיקה זו. וסרכא מכיס הורדא למקומות אחרים שאין הנקב פוסל כשר. שמ"ח או' ע"א.

תג

תג) וכגון דא צריך לאדועי לשו"ב שלפעמים הוא ניתק ממקום למקום או למדינה אחרת והוא רוצה לנהוג בדבר התלוי במנהג כמו שראה מרבו במקום הראשון וזה לא יתכן דלאו במנהג הבודק תליא מילתא כ"א במנהג המקום וצריך לחקור אחר מנהג המקום שהוא שם עתה ואם א"א להוודע לא יסמוך על מנהגו דמקדם רק יעשה כדינא. שמ"ח או' ע"ב. פת"ב או' קע"ג. מנ"י ענף ך' או' ה'.

דיני תר"ל לסי' ט"ל

א) סרכא שלא כסדרן הצריכה מיעוך רעותא גמורה מקרי ומצטרף אפי' עם רעותא כ"ד להיות תר"ל. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ט"ל או' א' ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ט"ל או' א' והיינו לנוהגים להקל במו"מ כמ"ש בהגה סעי' י"ג אבל לנוהגים לאסור כפסק הש"ע סעי' יו"ד בלא"ה סרכא שלא כסדרה טריפה אפי' בלא רעותא כ"ד.

ב) ס"ת ואינה דבוקה למקום אחר וכן סרכא ממקום למקום באותה אונא או באותה אומא עצמה סתם רעותא מקרי. ואם אזלא ע"י מיעוך לא מקרי שום רעותא. בי"צ שם. ביא"ב שם. ולדעת הט"ז סי' ל"ז סק"ב אפי' עוברת ע"י מו"מ נמי רעותא מקרי. ביא"ב שם. וכ"ש לנוהנים לאסור במו"מ דרעותא הוי. ועיין בזה סי' זה סעי' ח' וסעי' ט'.

ג) סרכא שנפסקה בהכנסת יד הבודק בנחת לבדוק ולא נודע מקומו איה זה. או בהגבהה כ"ש אעפ"י שלא התירו אלא בבהמת ישראל אינה אלא רעותא כ"ד. בי"צ שם. ביא"ב שם כזו' ב' ועיין סעי' י"א וסעי' י"ג. והפרש בין רעותא סתם לרעותא כ"ד עיין בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ב'.

ד) דלדולים המצווים בשפולי ריאה לא מקרי רעותא. ומ"מ אפשר דמקרי עכ"פ רעותא כ"ד והכל לפי ראות עיני הבקיאים. בי"צ שם. ואם הם סרוכים זל"ז אפשר דהוי רעותא סתם. ביא"ב שם או' ג' ועיין סי' זה או' קס"ג ואו' קס"ד.

ה) סרכא מחתוך לחתוך לא הוי רעותא ואם יש תחתיה בועה או אטום כשרה ולא הוי תר"ל כמ"ש לעיל בסי' זה או' ע"ד ואו' ע"ו יעו"ש.

ו) סרכא בכסדרן ומאותה סרכא יוצא סרכא תלויה שלא נדבקה לשום מקום או דבוקה להסרכא עצמה זה נקראה סרכא כפולה וכשר ולא מקרי רעותא לענין שיצטרף לשאר רעותא. בי"צ שם או ה' ביא"ב שם או' י"ב. זבחי צדק בדיני תר"ל או' ז' ועיין לעיל או' צ"ט ואו' ק"ד.

ז) ואפי' אם הס"ת היוצאת מתוך סרכא דבוקה בכסדרן והדבוקה יוצאת מבועא דהוי ג' רעותות כשרה בהפ"מ. בי"צ שם. ביא"ב שם. וכ"כ לעיל או' ק"ה אלא ששם כתבנו אפי' בלא הפ"מ יעו"ש.

ח) אם יוצא ס"ת מקרום שקורין טיל"א כשרה ולא מיקרי שום רעותא. בי"צ שם או' ז' ביא"ב שם או' ט"ז. ועיין לעיל או' צ"ד ואו' צ"ה.

ט) קרום זה במקום שהוא כשר אפי' יש תחתיו בועא או שאר רעותא כשר דאין הקרום רעותא כמ"ש לעיל או' צ"ז יעו"ש.

י) ואפי' אם יוצא ג"כ ס"ת מהקרום הנז' כשרה אבל אם ניכר שהתלויה יוצאה מהחיתוך אם יש תחתיה או אצלה סמוך בועא או שאר רעותא הוי תר"ל כמ"ש לעיל או' צ"ח.

יא) ואם נסתפק אם הסרכא היא בגב או בחיתוך אע"ג דמכשרינן הוי רעותא ואם יש עוד איזה רעותא כגון בועא וכה"ג הוי תר"ל וטרפה כמ"ש לעיל או' קי"א יעו"ש.

יב) בשר בלוי דמכשרינן אחר הנפיחה לא הוי רעותא ואם יש תחתיה עוד רעותא כגון גבשושית או קמט וכיוצא לא הוי תר"ל וכשרה. וי"א דהוי רעותא ובהפ"מ יש להכשיר כמ"ש לעיל או שפ"ג יעו"ש.

יג) אם נמצא על הריאה מליאה ליחה מבחוץ (שקורין שלופרי"ק) שצריך לבדוק אחר נקבים אף אם בדק ולא מצא שם נקבים מ"מ רעותא מקרי ואם יש תחתיו רעותא אחרת הוי תר"ל וטרפה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' ל'. בי"צ שם בדיני תר"ל או' י"ז. קומץ בדיני תר"ל או' קל"ה שבאו' ש' זבחי צדק בדיני תר"ל או' ט' ועיין לעיל או' ט"ז ואו' טו"ב.

יד) מיהו אם כשהכניס הטבח ידו לבדוק הריאה הרגיש שיש ליחה הנז' שקורין שלופרי"ק וכשהוציא הריאה לחוץ לבדוק אחר נקבים הלכה הליחה הנז' ולא מצאה לא מקרי רעותא ולא הוי תר"ל. זבחי צדק שם או' ט"ז.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---