פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/טז

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא שנא. עט"ז הביא גמ' דחולין והנה מדכתיב לא תשחטו בוי"ו משמע אף שב' שוחטין השני עביד איסורא ומדלא כתיב ישחטו ביו"ד וכתיב בתי"ו לומר שפעמים שניהם עוברים. ולכאורה הפירוש דיו"ד נסתר לזכר ומדכתיב תי"ו נוכח ש"מ לתרוייהו מזהיר וז"א אמנם הלבוש ז"ל ס"א יפה פירש דהוה למיכתב ישחטו בקמ"ץ תחת השי"ן והחי"ת בשוא נח דהוה קאי אנשחטין שלא יהיו נשחטין בין ע"י אדם אחד או ב' אלא מדמזהיר לגברי ש"מ תרוייהו עבדי איסורא דאל"כ עדיף טפי לכתוב ישחטו דתשחטו משמע יותר דב' עבדי איסורא ומדיוק ל' רש"י פ"ב ד"ה לא ישחטו כו' נשחטין וד"ה מאי כו' דמשמעות תרוייהו עבדי איסורא. עוד כתב הלבוש דמהכא מוכח נמי דבן לאו דווקא ה"ה בת דאי שור ובנו ואביו של שור הא בנו מי שכרוך אחריו ואי פרה וב' בניה ושחט א' הבן ושנים אחרונים א' פרה והב' בנה חייבים דהוה או"ב ובנה ואותה דא"כ לכתוב בניו ביו"ד הרבים ומדכתב בנו משמע יחיד לאמו וע"כ בת ואם ובת ומוכח דבן לאו דווקא ה"ה בת זה תוכן דבריו ויש לראות לחנני' דנוהג בזכרים אה"נ דבן דווקא דלדידיה משכחת שור ואב ובן ולא לישתמיט בשום דוכתא לומר כן. אמנם הב"ח כתב דבן נקיבה במשמע מפי השמועה וכן כתב הסמ"ג והפר"ח אות א' כתב בפשיטות דבן משמע נמי בת. ועיינתי בסמ"ק לאוין קמ"ט ולא מצאתיו ואולי הוא בסמ"ג. ועיין במי"ט ק"צ כתב דלא כלבוש וכתב דרש"י אסביר לה בבת דהאמת כן הוא. וא"י דהא בגמרא נמי נקיט הכין פרה ובת כו' ש"מ כלבוש דמהכין הוא דדאיק ליה בן לאו דווקא. וראיתי להבכור שור חולין פ"ב דאמר דמק"ו יליף לה ומה שילוח הקן דאין נוהג במזומן עשה נקיבות כזכרים דאף ביצים חייב בשילוח כ"ש או"ב והרא"מ פ' אמור יליף במ"מ ולא ק"ו עכ"ל ויש להשיב קצת מה לשלוח הקן שכן נוהג בטריפה אפי' ניקב הוושט דנבילה מחיים לא הוי דנהי דנוהג בהני דהוה נבילה מחיים וכי מתה עומד ושולח מ"מ בהני דניקב הוושט דלא הוה נבילה מחיים נוהג משא"כ או"ב וכדבעינן למימר לקמן וכ"ש לר"ש דאין או"ב נוהג בטריפה כלל א"כ איכא למיפרך ולא מישתמיט לומר כן ודע דמש"ה כתב הש"ך אות א' דבכל הני איכא איסור מלקות פשיטא מי לא ידע דאו"ב לוקה אלא דל"ת בת ואם אין מלקות שמא הלכה כחנניא וליכא הוכחה דבת נמי חייב כמ"ש הלבוש ואיסורא איכא לז"א דאיסור מלקות נמי איכא דבן בת במשמע ולקמן אבאר:

ב

עט"ז שהדבר ספק אי חוששין לזרע אב לא שהדבר ספק אי דרשא דבנו הוה דרשא גמורה כמ"ש הלבוש והב"ח הביאו הש"ך אות י"ז יע"ש ועיין ט"ז אות י"ב אלא הספק הוא בין כאן ובכל דוכתא אי חוששין לזרע אב. ויש לראות כיון שספק הוא מה האי שכתבו אחרונים בסימן י"ד בדין דרב משרשיא אי החלב אסור או מותר דדמי לאבר היוצא דהוה בעיא דלא איפשטא והא ל"ד דהוה ס"ס שמא אין חוששין לזרע אב ושמא החלב מותר דהוה בעיא דלא איפשטא ולא משם א' הוא דספק הא' מתיר יותר אף הוולד וספק הב' רק החלב ובעיא דלא איפשטא הוה ספק כמבואר סימן נ"ט בגלודה ואף למאן דאוסר שם היינו דהוה משם א' והר"מ ז"ל דמתיר שם לשיטתיה דמשם א' מהני כמבואר בהלכות א"ב דפיתוי קטנה לאו אונס הוא כדמוכח מסוגיא דפ"פ כקושית התוספות ובקונטריס הספיקות אבאר זה. ומיהו למ"ש הש"ך סימן י"ד אות י"א דדין דרב משרשיא הוה ודאי החלב אסור הוה א"ש משא"כ להט"ז שם אות ו' והתב"ש אות ח"י דדין אחד עם יוצא קשה דהוה ס"ס:

ג

מותר לאכלם. עט"ז דמ"ה מותר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה קודם ח' ימים כו'. ופליגי אי קנסו לזה כמו בשבת. והנך רואה מדבריו דסובר מה דאמרו בחולין מדאסר מחוסר זמן לגבוה היינו קודם ח' ימים כמו שפירש הפר"ח בסימן ט"ו אות ה' וכ"פ הלבוש כאן בס"ג והמ"ל בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ח תמה על הפר"ח ולא תמה על הט"ז ולבוש ועיין מ"ש באורך בסימן ט"ו בט"ז אות ג' ועיין ת"כ פרשת אמור פ"ח לא ירצה וסמיך ליה שור ושה לומר שהוא בלא ירצה וי"ל קצת דברי מ"ל וצ"ע:

ד

היום הולך. עט"ז דבגמרא יליף לה. דל"ת הואיל ובענינא דקדשים כתיב הלילה הולך אחר היום שלפניו יליף בג"ש יום א' ממעשה בראשית ורבי דאמר התם יום המיוחד טעון כרוז אסמכתא הוא ועיקר לגז"ש עיין ס"פ או"ב. והא ליכא למימר דלחייב בין ביום אחר הלילה כמו במעשה בראשית מג"ש ואהני היקשא דקדשים דגם לילה אחר היום דזה טעות דיום אחד כתיב משמע או זה או זה אלא הא קשיא למ"ש התוספות בגיטין מ"א ב' ד"ה דכ"ע דהיקשא עדיפא ושאני התם דעיקר שטר מג"ש מפיק א"כ קשה גם זה אינו דמיותר הג"ש והיקשא דקדשים איצטריך לשום דרשא כמ"ש התוספות ריש או"ב ד"ה מנין ועיין לבוש ס"ו כתב דשור ולא חיה ושה ולא עוף והא איצטריך להפסיק דא"כ לכתביה בעלמא והא התוס' כתבו לשום דרשא כתיב בקדשים. ולקושייתו י"ל דלכתוב ובהמה או"ב לא תשחטו ביום א' וצ"ע:

ה

אם הוא כרוך אחריה והולך תמיד אחריה מסתמא ילדתו ט"ז והיינו לענין איסור:

ו

עט"ז ותוכן כוונתו בש"ע הגיה ואם בוי"ו ותרתי קאמר בשאר ימות השנה א"צ המוכר להודיע אלא א"כ מכר האם לשוחטה היום ובד' זמנים אף שמכר היום בסתמא צריך להודיע דכולם קונים לשחוט ביום אחד גם בשאר זמנים לא הוה מקח טעות ובד"ז הוה מקח טעות ובטור כתב שצריך להודיע אם מכר האם לשוחטה היום אם הוא בא' מד"ז בלא וי"ו והקשה דמאי איריא בד"ז בשאר השנה נמי כן והנה הפרישה אות ט' לא הוקשה לו אלא דבד' זמנים אף בלא מכר היום לשוחטה אלא בסתמא נמי כן הוא יע"ש ותי' הט"ז דהוה כאלו כתוב בטור אם מכר לשוחטה היום מסורס הדברים ור"ל אם מכר היום בסתמא וודאי לשוחטה הוא ובשאר זמנים דווקא אם מכר בפי' לשוחטה היום אז צריך להודיע ללוקח שני וכמ"ש בש"ע ואין מחלוקת בין הטור וש"ע ועמ"ש בש"ך אות ח':

ז

ועי"ט. כתב הט"ז דהוא רגל בפ"ע משא"כ י"ט אחרון של פסח ועי"כ לא דרגילין בעופות ועי"ט א' של חג דטרודים במצות סוכה ואין שוחטין בו:

ח

כתב הט"ז דווקא להפקיע זכות אחרים אמרינן כל מה שבידו מכר ולא יותר הא לא"ה מוכר יותר ממה שיש לו כח וה"ה בנשבע שלא למכור חפץ זה שאין כח בידו מכח השבועה אפ"ה אם עבר ומכר ש"ד וממילא אם נשבע שלא לשחוט אלא לחרישה דהלוקח יכול לשוחטו גם לא שייך אדם אוסר שלו על חבירו דהכא לא אסר החפץ כי השבועה אקרקפתא דגברא מונח:

ט

זריז ונשכר. עט"ז הנה בגמרא אמרו בפי' אף בלקחו מאדם א' אם קדם הב' הר"ז זריז ונשכר כמ"ש הש"ך אות ד' אלא דר"ל דהגמרא מיירי קודם בואם לב"ד רשאי הב' לשחוט כי שמא הראשון לא ישחוט היום ועיין שמ"ח משא"כ בלקחו משנים אף באו לב"ד אין להפיל גורלות מאחר דהגמרא קראו לזה זריז דלא יבוא לידי מכשול אין להפקיע זכותו וז"ש הש"ע אסיפא הך דינא ומתורץ קושית הב"ח ואם רואין הב"ד שאחד צריך לשחוט היום והב' אין צורך לו כגון זו כופין על מדת סדום ועיין תב"ש:

י

העז. עט"ז וירצה דזה אף אי חוששין לזרע האב והוה בנו רק מקצת שה בנו כל דהו והש"ך אות ט"ו כתב שה אפי' מקצת שה ואין צורך דאפי' לא אמרינן מקצת שה בנו כל דהו ושם אבאר. ובטור כתב צבי על התיישה וילדה בת ובת ילדה בת (או בן) ושחט לה ולבתה חייב דמצד אמה שה ואפי' מקצת שה דוודאי חוששין לזרע האם והמחבר השמיט זה דכתבו רבותא יותר תיש על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן וקשחיט לה ולברה היה לוקה והוא לשון הר"מ דסובר דמילקא כה"ג היה לקי דוודאי חוששין לזרע האב כמו שיתבאר לקמן אות י"א וש"ך אות י"ז וא"כ כ"ש בצבי על התיישה כה"ג דשה אפי' מקצת שה והט"ז כתב דלדידן דלית לן דלוקה בכה"ג דש"ע אמנם לדינא דטור אנו מודים:

יא

עט"ז דכתב מדאמר ר"ח ה"מ דפטור משמע אבל אסור והטעם דלא אתי לאיחלופי בתיישה ובנה עכ"ל ור"ל אי שרית לה באביו תייש יאמרו העולם ה"ה אמו תיישה ישחטו ביום א' והפר"ח אות ט"ז כתב משום סרך בתה ובת בתה דאית בה מלקות כדבסמוך עכ"ל הנה אל תטעה דאי לאו שיש מלקות אלא ספיקא הוה כמ"ש הטור אי חוששין לזרע אב והוה מקצת שה או לאו לא היו גוזרין משום ספיקא דמ"ש אלא דהוא ז"ל לשיטת הר"מ אמרה והוא פסק כן בסימן ק"י דכל ספיקא מ"ה שריא ומדרבנן אסור א"כ תו הוה גזירה לגזירה אי לאו דלוקין על בת ובת בתה דהוה וודאי משא"כ לדידן דספיקא דאורייתא לחומרא מ"ה אלא שאין לוקין עליו וודאי דגזרינן אטו ספיקא ולא הוה גזירה לגזירה וכאמור ומיהו בספק פלוגתא אי הוה מדרבנן יבואר בסימן ק"י מזה (וכאן אין להאריך):

יב

בת הצביה. עט"ז הניח דברי הש"ע בצ"ע דוודאי מלקות ליכא דספיקא הוא אם חוששין וליכא איסור תורה כ"א דרבנן לשיטת הר"מ ז"ל וכפי מה שפירש הט"ז באות י"א יע"ש והל"ח בפרק או"ב הגיה בר"מ ז"ל היתה בת העז נקיבה וזה לחכמים דשה ואפי' מקצת שה ובש"ע לא הגיה כלום:

יג

כתב הט"ז ה"ה גדול דלא גמיר דרוב מעשיו מקולקלים ולמעשה לא החליט ומ"מ כתב דאם עבר ושחט אחר גדול דלא גמיר אין לאסור אף לי"א בס"א והטעם דלא הוה אלא מטעם קנס וספק דרבנן להקל וכתב עוד דאפי' ספק בשחיטה אין לשחוט עוד אף דאוקמיה אחזקה ונימא דהוה כוודאי נבילה וכן כתב הש"ך אות י"ט בשם סמ"ק אם נמצא הסכין פגום יע"ש ובסימן ח"י וכ"ה אבאר אמאי לא אמרינן ספק בשחיטה הוה ודאי ולא ספק דאוקמיה אחזקה:

והנה אם ניקב הוושט במקום שחיטה דמבואר לקמן סימן ל"ג דהוה נבילה עכ"פ לאחר שחיטה פשיטא דמותר לשחוט אחריו דהוה נתנבלה בידו ופשוט הוא ואם ניקב התורבץ אסור לשחוט אחריו:

יד

אינו לוקה דהא מ"ה א"צ שחיטה ט"ז והיא תוספתא הביאה הכ"מ פי"ב מה"ש ה"י דאו"ב לא תשחטו את שטעון שחיטה חייב משום או"ב ואת שאינו טעון שחיטה פטור. ויראה לי אם הפריס ושחט בו ביום אף לי"א בס"א אין לאסור הבשר בו ביום ל"מ אם הטעם כל שתעבתי כמ"ש הב"ח פשיטא אלא אפי' אם מטעם קנס אפשר דלא קנסו כ"א באיסור תורה ועיין סימן צ"ט לקמן ובשמ"ח ס"ג יראה כן דווקא באיסור תורה קנסו בו ביום:

ודע אם בא בן פקועה על בהמה דעלמא וילדה שאותו וולד אין לו תקנה כמבואר סי' י"ג אסור לשחוט האם והבן מ"ה ומלקות ליכא איסורא איכא שמא אין חוששין לזרע אב והוה שחיטה מעליא ומלקות ליכא דשמא חוששין לזרע אב וחצי סימן כשחוט ולא מהני שחיטה דידיה ומטמא והוה נתנבלה בידו ואפי' אי תאמר דאי מת אין מטמא כמ"ש התב"ש סימן י"ג אות י"ז א"כ פשיטא דלא מהני האי שחיטה מידי והוה כמו נתנבלה ומיהו איסור תורה אית ביה מספיקא ואם שחט הבן ואח"כ האם אסור לאכול הבשר בו ביום דהכניס עצמו לספק איסור תורה כמ"ש השמ"ח ס"ג באם שחט האב ובן דאסור ה"ה כאן. ומיהו בהמה דעלמא על בת פקועה וילדה בת ובת ילדה בן וקשחיט לה ולברה איסור תורה ליכא ממ"נ אי חוששין לזרע אב א"כ הוה אמו נתנבלה ואי אין חוששין א"צ שחיטה מ"ה דבת פקוע היא ומדרבנן אסור דהפריס ע"ג קרקע ומיהו הבשר של שניהם בלא"ה אסור לאכול מספיקא. ויראה דמותר לשחוט הבן של הבת דמ"ה ליכא איסור ממ"נ וספיקא דרבנן לקולא אף בהפריס דלמא חוששין לזרע האב והוה הבת נתנבלה ומותר לשחוט הבן שחיטה הגונה ולאו למשתרי הבשר באכילה אלא לומר דאין איסור או"ב וה"ה בהמה דעלמא על בת פקועה ונשחטה ונמצא וולד או הפריס אין איסור מצד או"ב לשחוט הבן דספק דרבנן להקל וכדאמרן וזה להש"ך ולהב"ח אסור לשחוט הוולד מדרבנן אם הפריס עיין סימן י"ג:

שוב ראיתי להכה"ג בהגהות הב"י אות ל"ג ול"ד ול"ה ול"ו כתב ד' דינים משמיה דנפשיה ואבארם. האחד בן פקועה על בהמה דעלמא או על בת פקועה כיוצא בו יש איסור או"ב וזה אמת ויציב דשוין הם שאין בהם מלקות ולענין איסורא יש חילוק דאלו בן פקועה אבהמה מעליא אסור מ"ה שמא אין חוששין ושחיטה מעליא ועל בת פקועה כיוצא אין איסור כ"א מדרבנן דכולם צריכים שחיטה מדבריהם כמבואר סי' י"ג הדין השני כתב בן פקועה מטריפה על בהמה דעלמא והוליד הוולד ניתר בשחיטת עצמו יש איסור או"ב הנה מה שהתיר הולד כ"כ הש"ך בסי' י"ג אות י"א וכבר דברנו מזה ומ"מ היה לומר דכאן יש מלקות ג"כ משא"כ דין הא' אין בו מלקות וכמ"ש. הדין השלישי הוא בן פקועה על בהמה דעלמא ונשחטה אמו דמותר לשחוט הבן אח"כ זה ג"כ ברור דניתר בשחיטת אמו כשירה ודווקא הוליד אסור כמבואר סי' י"ג אמנם הוה ליה להתנות בלא הפריס דאי הפריס אסור לשחוט מדרבנן. הרביעי הוא בהמה דעלמא על בת פקועה ונשחטה ונמצא וולד לדעת הב"ח סימן י"ג דהוולד ניתר בשחיטת אמו מותר לשחוט הבן ולש"ך דוולד אין תקנה אסור לשחוט הבן עכ"ל. לא ידענא אי הפריס להב"ח צריך שחיטה מדרבנן ואסור לשחוט אחר אמו בו ביום אי כלו חדשיו ולש"ך אדרבה נהפוך הוא ממ"נ אין בו איסור תורה אי חוששין לזרע אב הוה נתנבלה דאין תקנה ואי אין חוששין ויש איסור מדרבנן בהפריס וכבר כתבנו ספק דרבנן להקל דלמא חוששין ואין תקנה והוה נתנבלה ואין איסור לשחוט בו ביום ומיהו הבשר בלא"ה אסור לאכול ולענין איסור או"ב איירינן כאן ומיהו מ"ש ספק דרבנן להקל י"ל דשיל"מ לא אמרינן ספק דרבנן להקל. ועיין סימן י"ג מ"ש:

טו

כתב הט"ז דאם יש לומר להשביח מקחו אומר כן אין נאמן אף קודם שמכר. והש"ך אות כ"ג פקפק בזה ושם אבאר:

טז

מכה וטורדן וכל דפריש מרובא פריש ואף שהוא דשיל"מ כמ"ש הלבוש דאו"ב מיקרי דשיל"מ מ"מ איסורא ברובא איתיה וה"ה בשאר דשיל"מ הדין כן ובסי' ק"י אאריך בעז"ה. כתב השמ"ח סי"ט אות נ"א אם נתערבה אב של בהמה באחרים אי יש להתיר מכח ס"ס עי' סי' קי"ו הנה לא זכינו לאורו שם באות נ"א כתב אמ"ש רי"ו נט"ו ח"ה או"ה יש פוסקים דחוששין לזרע אב וי"א אם הוא וודאי אביו נוהג וקשה דעה א' נמי סוברת דווקא ביודעין שהוא וודאי אביו נוהג אלא בנתערב מיירי יע"ש ויפה פי' ומיושב זאת הקושיא וכן בכה"ג בהגהות הטור אות ד' הקשה קושיא זו וא"ש כי דעה א' סוברת דוודאי חוששין והוה ספיקא דאורייתא ודעה שניה סוברת דהוה ספק והוה ס"ס אמנם לדידן דשיל"מ אוסרין ס"ס אם לא לצורך גדול כמבואר סימן ק"י יע"ש ולפ"ז ה"ה בן פקועה על בת פקועה והוליד והפריס ונתערב אב ומכ"ש לא נתערב אין אומרים ספק דרבנן להקל בדשלי"מ ומ"ש פר"ח סי' ק"י בכללי דס"ס אות י"א לא משמע הכי ואבאר קצת דע שהפר"ת סי' ק"י בכלל ה' ובקיצור ס"ס אות י"א כתב דמאי דבעיא בגמרא ולא איפשטא אין נכנס בגדר ס"ס וכן כתב בסימן למ"ד אות ב' והשיג על הריק"ש בענין רוב גולגולת שרצה להתיר מחמת ס"ס ובסי' כ"ט אות ב' השיג על המחבר מה שרצה להתיר ס"ס מחמת בעיא דלא איפשטא. ומה שהביא ראיה מתחת מטלית דאסור י"ל דהוה משם א' ספק שמא עור כשירה ושמא מטלית כשירה וכל שאין הספק הא' מתיר יותר מחבירו בנדון ההוא דווקא לא הוה ס"ס אלא דאיהו לשיטתיה דלהר"מ לא חייש לשם א' כמו שביארנו לעיל ומההיא דסימן נ"ט שהט"ז וש"ך סתמו דבריהם אין ראיה דהתם יש סניף סברת הרא"ש כמ"ש הפר"ח אות א' ועיין מ"י כלל א' אות ו' ובקונטריס הספיקות מחודש א' וט' ובתב"ש בסי' למ"ד אות א' ובפ"ת בסי' כ"ד ונ"ט האריך לחלק על פר"ח ועיין בלח"מ פ"ג מה"ש ה"י שהניח בצ"ע יע"ש ומהא דלעיל דכתבו חלב של וולד הנולד מבן פקועה ובהמה דעלמא אסור יש קצת ראיה להפר"ח ובסימן נ"ט אכתוב ואי"ה בסימן ק"י אבאר אי ספק בעיא דלא איפשטא הוה ספק הן לענין ספק דרבנן להקל הן לענין ס"ס וכאן אין להאריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.