כף החיים/יורה דעה/טז

כף החיים ‏ יורה דעה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום א' וכו' בין אדם א' שוחט שניהם בין שנים ששחטו א' האם וא' הבן או הבת או איפכא לעולם לוקה על שחיטת האחרון מדאו' שמ"ח או' א' קומץ או' א'.

ב

ב) ואם שנים שוחטים בפעם א' זה האם וזה הבן או הבת אע"ג דיש לפקפק לענין מלקות אם לוקין מ"מ תרווייהו עברו אדאו' שמ"ח שם. קומץ שם. זבחי צדק או' א' מנ"י או' א'.

ג

ג) [סעיף ב'] שהדבר ספק אם נוהג בזכרים וכו' דמספקא לן בגמ' (חולין ע"ח ע"ב) אי ק"ל כחנניא דס"ל חוששין לזרע האב וק"ל חוששין לחומרא אבל לא למלקות דאין לוקין על ספק. ט"ז סק"ב. פר"ח או' ב'.

ד

ד) שם. שהדבר ספק אם נוהג בזכרים וכו' ואי מותר לשחוט האב או הבן ביה"ש דהו"ל ס"ס ספק לא חיישינן לזרע האב ואת"ל חיישינן דלמא יום שעבר הוא או יום של אחריו הוא והדבר צ"ע. פליתי או' א' אבל בתשו' זכרון יצחק סי' ק"א השיג עליו דהא ק"ל דבדבר שיש לו מתירין אין להתיר מטעם ס"ס א"כ לענין איסור אותו ואת בנו לא מהני ס"ס להתיר דהא יש לו מתירין לאחר שתחשך יעו"ש. פ"ת או' א' אבל בדיעבד אם כבר שחטם ביה"ש מותרים אף לסברת היש מי שאוסר בסעי' ג' זב"ש או' א' זבחי צדק או' ב'.

ה

ה) [סעיף ג'] ויש מי שאוסר בו ביום וכו' וכן הסכים הפר"ת או' ג' שמ"ח או' ג' שפ"ד או' ג' שו"ג סוף או' ד' מחב"ר או' ה' קומץ או' ו' זבחי רצון סי' ט"ז או' ג' זב"ש או' ב' זבחי צדק או' ג'.

ו

ו) ואפי' אם שחט בשוגג אסור. פר"ח או' ג' כריתי או' ג' שמ"ח שם. ברכ"י או' ד' ער"ה או' ד' קומץ שם. זב"ת או' ז' זב"ר שם. זבחי צדק או' ד' והאי שוגג שמחמירין בו דוקא באומר מותר אבל בשוגג דלא ידע שהוא או"ב לא שייך לקנסו. שנות חיים או' ג' דעת תורה או' ד' דר"ת או' ח' ועיין לקמן או' י"א.

ז

ז) והיינו דוקא לשוחט עצמו אסור אבל לאחרים מותר. ש"ך סק"ג. פר"ח שם. לה"פ או' ד' בל"י או' א' שפ"ד או' ג' זב"ת שם. מקום שמואל בחי' דינים ליו"ד סי' זה. מיהו השמ"ח שם כתב להחמיר אף לאחרים. וכ"כ הער"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י או' ג' אבל הזבחי צדק או' ה' כתב כיון דלסתם הש"ע דלו ג"כ מותר דיינו שנחמיר לו אבל לאחרים שרי. מיהו בשוחט ומוכר לאחרים יש להחמיר שלא יהנו מעשיו וכמ"ש השמ"ח שם. וכ"כ הקומץ שם. מנ"י שם. ובמקומות החמין שאם יניח אותו למחר יסריח נראה דיש להקל למכור באותו היום.

ח

ח) שם הגה. לאכול האחרון. אבל הראשון עכ"פ מותר דהא בשעה ששחטו לא עביד איסורא כלל והטעם שאחרון אסור כתב הר"ן משום קנס וכמ"ש באו"ח רסי' שי"ח לענין שבת. ש"ך שם. פר"ח שם. זב"ת שם.

ט

ט) ואם שחט אב ובנו ביום א' כתב בתשו' זכרון יצחק סי' ק"א דמותר לאכול בו בו ביום אותו שנשחט אחרון כיון דהדבר ספק אי נוהג בזכרים כדלעיל סעי' ב' א"כ הוי ס"ס שמא אינו נוהג ושמא כדעת האומרים דבעבר ושחט מותר בו ביום לאכלם ואף דבדבר שיל"מ לא מהני ס"ס מ"מ כיון שאין איסורו לכל העולם רק להשוחט עצמו לא דיינינן ביה דשיל"מ כמ"ש מהרש"ל ביבמות פ' הערל סי' ל"ד יעו"ש. אמנם הפ"ת או' ב' כתב על דברי זכרון יצחק הנז' דאנן לא פסקינן כדברי מהרש"ל הנ"ל שהרי ק"ל לקמן סי' ק"ב סעי' ד' בהגה דהנודר מדבר מקרי דשיל"מ והרי גם עתה אינו אסור רק להנודר ואפ"ה מקרי דשיל"מ עכ"ל וכ"כ השפ"ד לקמן סי' ק"ב או' ב' זבחי צדק או' ו'.

י

י) ואם שחטו שנים כאחד א' אם וא' הבת אסורים שניהם עד הערב ששניהם עברו. ואם שניהם של אדם א' יש להתיר לו אחד. שמ"ח או' ג'. מנ"י או' ג'.

יא

יא) ודוקא אם יודעים שהם אותו ואת בנו אבל אם שגגו ששכחו שהם או"ב ומכ"ש כשלא ידעו כלל שהם או"ב עד לאחר השחיטה שחיטת שניהם מותר אף בו ביום לעצמם אם דחק להם לבשר. קומץ או' ו' תיו יהושע או' ה' זבחי צדק או' ח' ועיין לעיל או' ו'.

יב

יב) [סעיף ד'] יום אחד האמור באותו ואת בנו וכו' את זו דרש ר"ש בן זומא נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באו"ב יום אחד מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום א' האמור באו"ב היום הולך אחר הלילה. אבל בקדשים הלילה הולך אחר היוה דכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר אלמא לילה שלאחריו יום קרבנו עד הבקר. חולין פ"ג ע"א.

יג

יג) שם. לא ישחוט השני עד תחלת ליל ה' אבל בביה"ש שבין ד' לה' אסור לשחוט השני דביה"ש ספק יום או לילה הוא ואם שחט אינו לוקה מספק. שמ"ח או' ד' זבחי רצון סי' ט"ז בתמידין או' י"ז.

יד

יד) ואם שחט הראשון ביה"ש שבין ד' לה' לא ישחוט השני עד תחלת ליל ו' ואם שחט תחלת ליל ה' אינו לוקה. שמ"ח שם. קומץ או' ז' זב"ר שם או' ד'.

טו

טו) ולענין אכילה אי שחט הראשון ביום ד' באיזה זמן שיהיה והשני בביה"ש שבין ד' לה' מותר לאכול השני תחלת ליל ה' דממ"נ אי ביה"ש יום הוה הרי יום ה' יום אחר הוא ואי לילה הוה הא לא קעביד איסורא אבל יש לנדותו ולענשו על שנכנס לספק איסור דאו' שמ"ח שם. קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' י"ט. זבחי צדק או' יו"ד וכתב דהגם דהשפ"ד או' ד' גמגם בדבר העיקר כהשמ"ח.

טז

טז) שם. ואם שחט הא' ביה"ש של ליל ה' לא ישחוט השני עד ליל ו' אבל בביה"ש של ליל ו' אינו יכול לשחוט דיוכל להיות דביה"ש של ליל ה' הוא לילה וביה"ש של ליל ו' הוא יום ולכן אסור וכ"מ מלשון הש"ע שכתב עד ליל ו' משמע דביה"ש אסור. זבחי צדק או' ט' ושיעור ביה"ש עיין באו"ח סי' רס"א סעי' א' ובדברינו לשם או' א'.

יז

טוב) שם. ואם שחט ביום ה' אינו לוקה. דהא ביה"ש הוי ספק יום ספק לילה ודלמא הראשון נשחט ביום ד' ואין לוקין על הספק.

יח

חי) [סעיף ה'] אם הוא כרוך אחריה. פי' דבוק תמיד לילך אחריה אמרינן מסתמא שהיא ילדתו והניקתו וע"כ כרוך אחריה. ט"ז סק"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ב' ומכ"ש כשיונק ממנה חזקה שהיא אמו. חכ"א כלל ד' או' ה' זבחי צדק או' י"א. ועיין לקמן או' כ"א.

יט

יט) ואפי' הכרוך הוא דבר טמא ואסור באכילה מ"מ אסור לשחטן ביום א' וה"ה אם שניהם טהורין אעפ"י שאינו מינו (כגון שהאם עז והבת רחל או אפכא) ג"כ אסור. שמ"ח או' ב' זבחי צדק או' י"ב.

כ

ך) מיהו באביו לא מהני כרוך אחריו אלא דוקא בידעינן בודאי שזה אביו כגון שהיה בחדר א' עם הפרה אז אסור. שפ"ד או' ה' זבחי צדק או' י"ג.

כא

כא) שם. חזקה שהיא אמו. פי' לענין איסורא אבל לענין מלקות לא מהני כרוך עד דידעינן בודאי שהיא אמו ואפי' כרוך אחריה ויונק ממנה אסור ואינו לוקה. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' לה"פ או' ה' בל"י או' ב' כריתי או' ה' שפ"ד שם. זב"ת או' יו"ד.

כב

כב) ובהיכא דידעינן דילדה ודאי אלא דחיישינן דלמא אחלף בנה בבן אחרת כיון דכרוך אחריה מחזקינן ליה בבנה ולקי. פר"ת או' ו' זב"ת שם.

כג

כג) שם הגה. אבל מן הספק אין חוששין. אפי' לאיסורא ואפי' הוא דומה ממש בתואר האם או בשאר סימנים שבגוף. יש"ש פ' אותו ואת בנו סי' ח' ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ג' שמ"ח או' ב' שפ"ד או' ו' שפ"ד או' ו' שו"ג או' ח' זב"ת או' י"א. קומץ או' ג' זבחי צדק או' י"ד. מנ"י או' ב'.

כד

כד) ואם בעדרו כמה בהמות עם ולדותיהם וברור לו שאלו הוולדות מאלו הבהמות הן רק שאינו יודע איזה מזו ואיזה מזו הולכין אחר הכרוך אפי' למלקות. שמ"ח שם. קומץ או' ד' ואם כבר גדלו הולדות וגם הולידו שלא יש עוד כריכה אז יש לשחוט הזקנות ביום א' והילדות ביום א' וכמ"ש באו' שאח"ז.

כה

כה) מי שנזדמן לו לשחוט אצל עכו"ם כבשים ועזים רבות שודאי יש בהם כמה או"ב יש לחלקן לב' עדרים הזקנות לבד והילדות לבד ולשחוט מעדר הא' קודם הלילה ועדר הב' עד אחר תחלת הלילה. ומאד צריך לדקדק שלא יתערב לבין הזקנות אף אחת מהילדות משום דקרוב לודאי הוא שאמה נמצאת שם. ואפי' כשקפצה זקינה א' לבין הילדות הנשחטין קודם הלילה ג"כ אין להקל ולשחוט כולם משום ספיקא דהאי זקינה. ואם ע"פ ציווי העכו"ם להשאיר מהעדר איזה סך מהזקנות להחיותן לצורך ולדות אז מותר לשחוט את כל עדר הנשאר ביום א' משום דתולין לומר שאמותיהם של ולדות אלו הן והזקנות המובלים לשחיטה עם הילדות עקרות הנה. קומץ או' ה' וה"ד אם הילדות הם מעט מהזקנות אבל אם הם שוים כיון שלא השאיר זקנות כנגד הילדות הרי מוכרח שיש בהם או"ב ואסור לשחוט אותם ביום א' ושאלתי לרועה צאן וגם ראיתי שיש בלחי התחתון שני שינים גדולים ואצל השינים ההם יש מצד ימין ג' שינים קטנים וכן מצד שמאל וכשיולדת יפול שן אחד מאלו הקטנים וכן בכל לידה ולידה יפול אחד מאלו הקטנים עד גמר ומזה יודעים הבהמה אם זקנה אם ילדה ואם לפעמים תוציא יותר שינים קטנים או פחות יודעים ממקום השן כי ישאר רושם בבשר במקומו וכן בבקר יודעים משינים הקטנים ההם היוצאים מצד זה ומצד זה אם ילדה כמה פעמים ונעשית זקינה. וא"כ ה"ה נמי לענין או"ב אם הבת גדולה ואינה כרוכה אחר אמה ויש לו עדר גדול שאינו יודע או"ב ורוצה לשחוט הרבה ביום א' שיבדוק באופן זה. ועיין לעיל סי' ט"ו או' י"ג.

כו

כו) [סעיף ו'] הלוקח בהמה אינו חושש וכו' וא"צ לשאול אח"ז דאיכא ספיקא טובי שמא אין אם לזו ואת"ל יש לה שמא לא לקחה לשחיטה ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ולאחר כמה ימים. ש"ך סק"ז בשם הר"ן. פר"ח או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ד' שמ"ח או' ה' זב"ת או' י"ג. ומשמע דוקא משום דאיכא ספיקא טובי אבל אם לא יש כ"א ס"ס לחוד ואפשר לברר בנקל יש לשאול. שפ"ד או' ז' יד אליהו או' יו"ד.

כז

כז) ואם יודע שיש לבהמה זו אם או ולד העומד לשחיטה דהשתא ליכא כ"א ספק אימת נשחטה ראוי לשאול ולחקור עליה אם לא נשחטה היום ואפי' לוקח מעכו"ם תגר ויודע שהיה לגוי אם או ולד לבהמה זו העומד למכרה לשחיטה יש לשואלו אם מכרה לישראל באותן הימים כדי שיוכל לילך להישראל להכיר לאותה בהמה ולשואלו מתי ישחטה כדי שלא יכשל באיסורא. ואם א"א לעמוד על הבירור בין לוקח מישראל ובין מגוי הולך ושוחט ואינו נמנע ומ"מ כשנודע שנמכר היום האם לשחיטה סתם אעפ"י שאינו יודע מתי תשחט יש למנוע מלשחוט הוולד עכ"פ אותו היום ולמחר ישחטנה וא"צ לחשוש שמא גם הלוקח ראשון שוחט היום דא"כ אין לדבר סוף. ואם יודע שנמכר האם בפי' לשחיטה היום או שמסתמא קנאה לשחיטה היום כגון שקנאה חתן או כלה ביום חתונתם או שהוא בא' מד' פרקים שיבואר לקמן אז אסור מדינא לשחוט אותו יום הולד או אפכא אעפ"י שא"א לו לחקור עליה והנזהר אפי' מן הסתם שקונה ושואל על האם ועל הולד בין בשאר ימות השנה בין בד' פרקים נקרא זריז וזהיר במצות. שמ"ח שם. מנחת יוסף או' ה' ואו' ו'.

כח

כח) שם. אבל על המוכר להזהיר הלוקח וכו' אפי' בשאר הימים שלא בד' זמנים. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ח' לה"פ או' ט' בל"י או' ה' כריתי או' ו' שפ"ד או' ח' זב"ת או' י"ד. ביאור הגר"א. זבחי צדק או' ט"ו.

כט

כט) שם. אבל על המוכר להזהיר הלוקח וכו' ואפי' הוא שור דהיינו שהבן שמוכר עתה הוא זכר ויש פנים לומר דסתם שור לחרישה ואפי' היה בזמן חרישה אעפ"י כן צריך להודיע ששחט אמו. פר"ת או' ח'.

ל

ל) שם. או אם מכרה לאחר לשחטה היום. וכגון שיודע בודאי שאחר ישחטה היום אז צריך להודיעו שלא יכשל על ידו אבל מקח טעות לא הוי אם לא הודיעו דיכול לומר לו שחוט למחר. אבל אם אינו יודע בודאי שאחר ישחטה היום א"צ להודיעו. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ו' כריתי או' ו' שפ"ד או' ט' זב"ת או' ט"ז. זבחי צדק או' ט"ז.

לא

לא) שם. ואם הוא באחד מן ד' זמנים וכו' אף שאינו יודע שאחר ישחטה דמסתמא בד' זמנים הללו הכל קונים לשחיטה. ש"ך סק"י. שמ"ח או' ז' ובתב"ש או' ך' זב"ר במוספים. ובזמנינו זה דרגילים לאכול בשר בכל יום שבת גם בע"ש הוי כד' זמנים הללו וצריך להודיעו זבחי צדק או' י"ז.

לב

לב) שם. וערב יו"ט האחרון של חג. שהוא רגל בפ"ע ועיו"ט הראשון העם טרודים בסוכה ולולב דאין להם פנאי להרבות בשחיטה כ"כ. תו' ע"ז דף ה' ע"ב ותו' חולין דף פ"ג ע"א. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק י"א. ובזמנינו זה גם בערב יו"ט הראשון של חג ובערב יו"ט אחרון של פסח נוהגין להרבות בשחיטה כשאר ערב יו"ט וצריך להודיע. וערב יוה"כ היו רגילין בעופות ודגים. תו' שם חולין וע"ז. ט"ז שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תר"ח או' כ"ט.

לג

לג) שם. א"צ להודיעו. לא לענין איסור ולא לענין מקח טעות שאפשר שישחטנו קודם אלו הד' זמנים. ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' י"ב. שפ"ד או' י"ב. יד אליהו או' ט"ו. ומ"מ כיון דנודע להקונה שנמכר האם או סבת לשחיטת יו"ט לא ישחוט את שלו בערב עד שיחקור. שמ"ח או' ז'.

לד

לד) שם. ואם מכר האחד לחתן וכו' ואפי' אלמון שנשא אלמנה חתן וכלה מיקרו. דמש"א. כנה"ג בהגה"ט או' י"א. ברכ"י או' ו' וכתב והוא פשוט. זבחי צדק או' י"ח.

לה

לה) שם. צריך להודיעו. והוי מקח טעות נמי אם לא הודיעו. לבוש. ש"ך ס"ק י"ג. שמ"ח או' ח'. זב"ת או' כ"ו. יד אליהו או' ט"ו. ובזמנינו שעיקר השחיטה לצורך יו"ט וכן בחתן וכלה שוחטים יום או יומים קודם א"צ להודיעו במכר בב' ימים. ב"ח. ש"ך שם. אבל הפר"ח או' י"ב כתב דאף בזה"ז צריך להודיע שבידוע ששניהם שוחטים ביום א' ודלא כהב"ח וש"ך עכ"ל וכ"כ הלה"פ או' י"ג. זב"ת שם.

לו

לו) שם. שודאי שניהם שוחטים ביום א' וכן כל כיוצא בזה. ולכן האידנא שדרך הקצבים לקנות כל שבוע בהמות הרבה ושוחטין של שבת ביום ה' ובמקומות גדולות שרוב עם קונים עיקר שחיטתן יום ד' וכן של יו"ט עיקר שחיטתן יום שקודם עיו"ט או קודם דקודם וכן חתן וכלה האידנא אין המנהג ששוחטין שניהם ביום א' והדר הדין בין לענין איסורא בין לענין מקח טעות הכל לפי המקום והנהוג שם. שמ"ח או' ח' מנ"י או' ז'.

לז

לז) המוכר ודאי א"צ לשאול אם קונה לצורך איזה חתן או כלה דאין לחוש לזה רק בידוע אבל הקונה לצורך חתן או כלה אם קונה מבעל הבית בביתו שאין זה אומנתו א"צ להודיע דמילתא דלא שכיחא דצד הכלה יבואו דוקא לאותו אדם וגם ימכור להם או"ב אבל אם מוכר באיטליז דכל הקונים פונים שם ויש לפניו כמה או"ב צריך החתן להודיע דלחתונה קונה וכן צד הכלה. בכ"ש דף קכ"ה ע"ג. מחב"ר או' ו' וכבר כתבנו דהכל לפי המקום והנהוג שם.

לח

לח) שם בהגה. שלא יכול למכור לו רק זכות שבידו. מיהו מי שנשבע שלא ישחוט בהמתו רק יחזיקנה לחרישה ומכרה יכול לשחטה הלוקח. ט"ז סק"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. בל"י או' ט' מש"ז או' ח' זבחי צדק או' י"ט.

לט

טל) שם. אבל אם לקחום משנים שניהם שוים וכו' וה"ה אם קנו שניהם מן הגוי אפי' ביום א' הרשות ביד כל אחד לשחוט תחלה אם נודע לו שחבירו עדיין לא שחט וימתין השני. שמ"ח או' ט' זבחי צדק או' ך'.

מ

מ) ואם באו לשחוט כאחד רואין הב"ד אם לא' צריך ולאחד א"צ ידחה הא"צ ובכה"ג אפי' קנו מישראל א' ביום א' כופין על מדת סדום. ואם לשניהם צריכים אם אפשר לפשר ביניהם ע"י ממון שיעלו שכר זה לזה הרי טוב אבל אין לכוף שום א' מהם ע"ז ואם לא יתרצו יטילו גורל. שמ"ח שם. מש"ז או' ט' יד אליהו או' י"ח וכתב ודלא כהט"ז סק"ט.

מא

מא) שם. הרי זה זריז ונשכר. זריז דלא עבד איסורא שהקדים בעצמו שלא יבא לידי איסור ונשכר דקאכיל היום בשר. גמ' חולין פ"ב ע"א ופירש"י שם.

מב

מב) שם. הרי זה זריז ונשכר. ואף לכתחלה יכול כל אחד להקדים על חבירו. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט"ו.

מג

מג) שם. הרי זה זריז ונשכר. ואף אם קנו מאדם א' ג"כ זריז ונשכר והיינו כשקדם ושחט קודם שעמדו בדין אבל אחר שעמדו בדין אסור להשני להקדים. פר"ח שם. לה"פ שם. שמ"ח או' ט' יבתב"ש או' כ"ו. מש"ז או' ט' וה"ה אם התרה בו הראשון לב' אפי' אם לא עמד בדין אסור להקדים. שמ"ח ותב"ש שם. זבחי צדק או' כ"א. יד אליהו או' י"ח. וכתב שם התב"ש דאפי' לכתחלה יכול השני לשחוט קודם הראשון אם לא עמדו בדין ולא התרה בו ודלא כהש"ך יעו"ש.

מד

מד) וכל זה בסתם אבל כשיודע שצריך להראשון לשחוט היום או באחד מד' פרקים וכדומה אסור להפקיע זכותו דראשון. שמ"ח שם ותב"ש או' כ"ז. דר"ת או' מ"ב.

מה

מה) [סעיף ז'] אין איסור או"ב אלא בבהמה וכו' כדאיתא בת"כ פ' אמור והביאו הרי"ף פ' או"ב שור ולא חיה שה ולא עופות. ב"י. לבוש. ב"ח. פר"ח או' י"ד. ביאור הגר"א.

מו

מו) שם. שנאמר ושור או שה וכו' וה"ה לשאר בהמה טהורה משום דעזים נמי בכלל שה כדכתיב שה כשבים ושה עזים. פר"ח שם.

מז

מז) שם. ונוהג בכלאים וכו' ומסתברא דנוהג נמי בכל מין היוצא מהבהמה ואפי' מין חיה או מין עוף כל שאמו בהמה טהורה יש בו דין או"ב. פר"ת או' י"ד. דר"ת או' מ"ז.

מח

מח) שם. ונוהג בכלאים הבא ממין כבש וממין עז. וכוי שהוא בריה וספק אם הוא בהמה או חיה אסור לשחוט או"ב ואין לוקין. ב"ח בקו"א. שמ"ח או' י"ב. זב"ר או' ו' דר"ת שם. ועיין לקמן סי' כ"ח סעי' ג'.

מט

מט) שם. הבא ממין כבש וכו' אבל מגסה ודקה א"א שתצא כלאים מביניהם דק"ל בבכורות דף ח' דכל שאין עיבורו שוה אינן יולדין זה מזה וגסה עיבורה ט' חדשים ודקה ה' חדשים אלא שרי"ו כתב י"א דלא פסקינן הכי אלא דגסה ודקה נמי מתעברין ויולדין זה מזה ולדידהו אי אתרמי ודאי דאו"ב נוהג בהו אלא שלא נמצא כן לאחד משאר הפו' תב"ש או' ל'. דר"ת או' מ"ח. ועיין באו' שאח"ז.

נ

נ) [סעיף ח'] צבי שבא על העז וילדה. אעפ"י דמשמע בגמ' דבכורות דבהמה מחיה לא ילדה אפשר רוב וכל מה שדברו חז"ל הכל ברוב אבל מיעוטא דמתעברת ומזה דברו כאן. כריתי או' ט'.

נא

נא) שם. ושחט העז ובנה לוקה. משום דהא פשיטא לן דחוששין לזרע האם ויש כאן מקצת שה ודרשינן בש"ס שה אפי' מקצת שה. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' ט"ו.

נב

בנ) וכתב הטור צבי הבא על התיישה וילדה בת ואותה בת ילדה בת ושחט בתה ובת בתה חייב והטעם דק"ל כרבנן דפליגי אר"א וס"ל שה אמרה תורה ואפי' מקצת שה משו"ה חייב מלקות שהרי הבת היא מקצת שה מכח אמה דהא בתר האם ודאי אזלינן. ט"ז סק"י.

נג

גנ) שם. אבל העז שבא על הצבייה אסור לשחוט וכו' זהו דעת הרמב"ם דאוסר לכתחלה מדרבנן אבל דעת הרשב"א והרא"ש להתיר אפי' לכתחלה כמ"ש בב"י וכ"פ הטור אלא דהש"ע פסק להחמיר כדברי הרמב"ם. וכ"נ דעת הט"ז ס"ק י"א שכתב טעם לדברי הש"ע. וכ"נ דעת הפר"ח או' ט"ז. וכ"ה דעת הפר"ת או' ט"ז. וכ"פ השמ"ח או' י"ב. זב"ר או' ו'.

נד

דנ) שם. אבל העז שבא על הצבייה אסור לשחוט אותה ואת בנה וכו' אבל צבי הבא על העז וילדה מותר לשחוט הצבי והולד אפי' לכתחלה דלא גזור חז"ל בכה"ג. שמ"ח שם. זבחי צדק או' כ"ג.

נה

הנ) היתה בת הצביה הזאת נקבה וכו' לוקה. רבים תמהו ע"ז כיון דהמסקנא בגמ' דמספקא לן אי חוששין לזרע האב אי לא למה לוקה כאן דילמא אין חוששין לזרע האב. ט"ז ס"ק י"ב. וכ"כ להשיג ע"ז הש"ך ס"ק י"ז ושאר האחרונים ודעתם דאינו לוקה ונ"מ לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מה"ת כדק"ל בחו"מ סי' ל"ד וכן לענין קדושי אשה באה"ע ססי' מ"ב וכמ"ש הש"ך שם.

נו

ונ) [סעיף ט'] אין איסור או"ב אלא בשחיטה בלבד וכו' ובכלל זה אם שחט ונמצאת טריפה לוקין אם ישחוט השני דהא לא נתנבלה בשחיטה והכי איתא בש"ס ופו' ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. שמ"ח או' י"ג. שו"ג או' כ"ה. קומץ או' ח' חכ"א כלל ד' או' ו' זב"ת או' ל"ז. וכן בשוחט את הטרפה אסור לשחוט בנו אחריו. ב"י. ער"ה או' ו' זבחי צדק או' כ"ז.

נז

זנ) שם. אין איסור או"ב אלא בשחיטה וכו' מיהו אם נתנבל בידו באחד מן הדברים שאנחנו מחמירין בו כגון שהייה במיעוט בתרא וכיוצא בזה בפלוגתא דרבוותא אין לשחוט אחריו האם או הבן. ב"ח. וכ"כ הסמ"ק סי' קס"ז דאם שהה או החליד במיעוט של סימנים או בצירוף שהיות או שנמצא סכין פגומה לאחר ששחט דאסרינן להו מספיקא וכן כל כי הני נראה דאסור לשחוט השני ואם שחט אינו לוקה. ש"ך ס"ק י"ט. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ב. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ג. כריתי או' י"ג. שמ"ח או' י"ד. שפ"ד או' י"ט. שו"ג או' כ"ד. חכ"א כלל ד' או' ו' קומץ או' ח' זב"ת או' מ"א. זב"ר בתמידים או' ל"ג. זבחי צדק או' כ"ד. ועיין עוד לקמן סי' י"ז או' כ"ט.

נח

חנ) ואפי' היה בו פגם קודם שחיטה רק דלא ברור לו שפגע בפגם זה קודם שחיטת רוב שנים אסור לשחוט אחריו. שמ"ח שם. זב"ר שם זבחי צדק או' כ"ה.

נט

טנ) ומהאי טעמא נ"ל דיש למנוע לשחוט אפי' אחר שחיטה פסולה דהרבה דקדוקים יש המוציאים מידי נבילה דאו' ורובא דרובא לא בקיאין בהו דלא מפרשי שפיר מדברי הפו' משום דלא נ"מ דלאיסורא אסרינן הכל. שמ"ח שם. זבחי צדק או' כ"ו.

ס

ס) עכו"ם עובד ע"ז ששחט אפי' לא שחט שחיטה זו לע"ז מותר לשחוט אחריו דשחיטתו נבילה דאו' אבל גוי שאינו עע"ז נ"ל דיש לחוש לדעת האומר דשחיטתו אסורה מדרבנן ואין לשחוט אחריו. שמ"ח או' ט"ו. והיינו בשחטו שחיטה הגונה אבל בשחטו בסכין מלאה פגימות או שלא במקום שחיטה בלא"ה היא נבילה ומותר לשחוט אחריו.

סא

סא) ומ"מ נ"ל דיש למנוע לשחוט אחר שום מומר דדלמא הרהר בתשו' כמ"ש באה"ע סי' מ"ב סעי' ה' ודוקא שיש קצת רגלים לדבר. שמ"ח שם. והיינו כגון ששחט ורואין כונתו שלא רצה לאכול נבלה משום איסורא יש לחוש להרהר תשו' תב"ש או' מ' זבחי צדק או' כ"ח.

סב

סב) תניא בתוספתא והבי' סמ"ג בלאוין קמ"ט השוחט לרפואה לאכילת גוים ולאכילת כלבים אסור משום או"ב ופי' לרפואה כגון שצריך בני מעיה. כנה"ג בהגב"י או' כ"ד. פר"ח או' י"ח וכתב ומלקות נמי איכא. שמ"ח או' י"ג. זב"ת או' ל"ז. זב"ר בתמימים או' ל' זבחי צדק או' כ"ט. וה"ה אם שוחט בהמת עכו"ם יש איסור דאו"ב משום דהאיסור הוא על השוחט. פ"ת או' ג'.

סג

סג) שם בהגה. שתוחב הסכין בנחיריו וחותך. ולשון נחירה שקורעה לארכה מנחירים ועד החזה. רש"י חולין י"ז ע"א.

סד

סד) שם. לפיכך חש"ו ששחטו וכו' וה"ה כששחט האם מותר למסור הבן לחש"ו לשוחטו בינו לבין עצמו. ב"ח. והיינו דבר המותר למסור להם כגון טרפה הניכרת דלא אתי למיכל מינייהו. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או' ך' זבחי צדק או' ל' ואצ"ל שמותר למוכרו לגוי אעפ"י שהגוי ינחירנו היום. ב"ח. ש"ך סק"ך. זבחי צדק שם.

סה

סה) שם. לפיכך חש"ו ששחטו וכו' וקטן הנזכר כאן היינו שאינו יודע ה' שחיטה או שאינו יודע לאמן את ידיו אבל ביודע לאמן ידיו וגם יודע ה"ש אף ששחט בינו לבין עצמו אסור לשחוט אחריו כיון דלדעת כמה פו' מותרת שחיטתן בדיעבד אם שחטו בינן לב"ע. פרי עץ הדעת ססי' זה. דר"ת או' נ"ט. ועיין לעיל סי' א' סעי' ה'.

סו

סו) שם בהגה. ואם אחרים רואין ששוחט' כראוי אסור וכו' וכן אסור לשחוט אחר גדול שאין יודע ה' שחיטה דדלמא אתרמי דשחט שפיר. ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. שמ"ח או' י"ד. מש"ז או' י"ג. זבחי צדק או' ל"א. מנ"י או' ח' מיהו אם עבר ושחט אחריו מותר לאפלו בו ביום אפי' לי"א בסעי' ג' ט"ז שם. כנה"ג שם. בל"י או' י"ד. מש"ז שם. זבחי צדק שם. ועיין לקמן או' ע"א דהשמ"ח מחמיר לאכול הוא בעצמו אותו יום אם שחט במזיד יעו"ש.

סז

סז) שם בהגה. אסור לשחוט אחריהם. ואפי' מלקא נמי לקי ושחיטתו אסורה ביומו. תואר משה פרק מ' או' ד' דר"ת או' ס"ו. ועיין לעיל סי' א' סעי' ה'.

סח

סח) [סעיף יוד'] אין שוחטין אותו ביום אחד וכו' כיון דמפני מראית העין עעון שחיטה כשהפריס ע"ג קרקע. ואין לוקין עליו כיון שמה"ת א"צ שחיטה וניתר בשחיטת אמו כדלעיל סי' י"ג סעי' ב' ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' כ"א. זב"ת או' מ"ג.

סט

סט) שם. ואם שחט אינו לוקה. ואם שחט האם ונמצאת טרפה דאז משתרי בשחיטת עצמו אם שחטו באותו יום עצמו ה"ז לוקה דהא ישנה לשחיטת אמו ולשחיטת עצמו. פר"ת או' י"ט. זב"ת שם.

ע

ע) ואם נמצאת האם טרפה ונודע שזה בן ט' חי אעפ"י שלא הפריס ע"ג קרקע אסור לשחטו אותו יום מדאו' ואם ספק אין לשחטו מספיקא דאו' שמ"ח או' ט"ז. זב"ר בתמידים או' ל"ז.

עא

עא) כל המבואר בסי' זה שאין לשחוט משום חומרא אי עבר ושחט במזיד מותר להאכיל לאחרים בו ביום שלא שחט בשבילם ובשוגג מותר אפי' הוא עצמו. וה"ה שחט אחר גדול שאינו יודע ה' שחיטה. שמ"ח או' י"ז. ועיין לעיל או' ס"ו דיש מתירין בשוחט אחר גדול לאכלו בו ביום אפי' השוחט עצמו ואפי' שחט במזיד יעו"ש וע"כ יש להקל בעת הצורך דהא לסתם הש"ע בסעי' ג' שרי בכל גוונא יעו"ש.

עב

עב) [סעיף יא'] עכו"ם שמכר ב' בהמות ואח"כ אמר וכו' ואפי' מכרן לאדם א' יכול לשוחטן ביום א' והגם דמל"ת כבר העידה עליהם רוה"ק אשר פיהם דבר שוא וכו' פר"ת או' ך'.

עג

עג) שם. אינו נאמן במה שאמר לאחר שמכרם וכו' אבל קודם שמכרם נאמן לאסור. ט"ז ס"ק ט"ו. ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' כ"ב. פר"ת או' כ"א. לה"פ או' ך' בל"י או' ט"ו. כריתי או' ט"ו. שמ"ח או' י"ח. חכ"א כלל ד' או' ז' עשרון או' י"ג. זב"ת או' מ"ד. זבחי צדק או' ל"ג. ומ"מ אין כאן חיוב מלקות ונ"מ לפסולי עדות דנהי דגוי נאמן לאוסרו הואיל ובידו אבל לחייב מלקות אינו נאמן. כריתי שם.

עד

עד) ואם הגוי אמר לאחרים קודם שמכרם לזה שהם או"ב וכשמכרם לזה לא אמר לו כלום וזה קנה אותם ובאו לידו ואח"כ נתודע לו לזה שקנאם שהגוי אמר כן לאחרים בעת שהיו ביד הגוי אפ"ה אסור. פר"ת שם. זבחי צדק שם.

עה

עה) ואם אמר כן הגוי בעת שהיו בידו אפי' להשביח מקחו נאמן כיון שהם בידו ואסור לשחטו ביום א' ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. עשרון שם וכתב ודלא כהט"ז וכמו שהשיגו בנה"כ. זבחי צדק או' ל"ד.

עו

עו) אם גוי אחר שאינו שלו אומר שהם או"ב אפי' עדיין לא מכרם לישראל אינו נאמן ואפי' ליכא לתלות דלהשביח מקחו אמר כן דאין עדות לגוי במה שאינו שלו. שמ"ח שם. מנחת יוסף או' ט' מיהו אי מהימן ליה אפי' אם הוא גוי אחר שאינן שלו ואפי' אחר המכירה ואינו מסל"ת אסור. קומץ שם. זבחי צדק או' ל"ז. מנ"י שם.

עז

עז) שם. ומיהו אי מהימן ליה אסור. ואפי' אינו מסל"ת ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' כ"א בל"י או' ט"ז. שמ"ח שם. שפ"ד או' כ"ד. קומץ או' ט'. זב"ת או' מ"ה. זבחי צדק או' ל"ו.

עח

עח) [סעיף יב'] נכבשינהו דניידי וכו' דכל זמן שהם ביחד בעלי חיים לא בטלי אפי' באלף וכדלקמן סי' ק"י סעי' ו' ש"ך ס"ק כ"ה.

עט

עט) שם. נכבשינהו דניידי וכו' היינו שמכה אותן וטורדן וכל הפורש מן הרוב הוא פורש. הרא"ש פ' או"ב בשם בה"ג. והיינו כגון שפרשו וניידי כולם ממקומם שלא נשאר שם קבוע ואחד פירש מהם אותו שפירש שרי דליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע דהרי לא נשאר שם קבוע דהרי פירשו כולן. ד"מ בסי' ק"י או' ד' והביאו בהגה שם סעי' ו' וכ"כ במעדני יו"ט על הרא"ש שם או' ל"ב. וכן הסכים התב"ש או מ"ז וכתב להשיג על דברי הפר"ח מ"ש על זה בסי' ק"י או' כ"ח יעו"ש. אלא שכתב בשמ"ח או' י"ט דיצוה לעכו"ם שיכה ויפזרם ממקום קביעתן ולא יראה ישראל שעת פזורם ויפזר העכו"ם כולם עד שלא ישאר קבועים כלל ואז יכול ליקח מהמפוזרים לשחוט אחד אחד דכיון שלא באו ליד ישראל כ"א במפוזר ולא מהקבוע אמרינן כל דפריש מרובא פריש ושנים אחרונים אסורים לשחטם היום עכ"ל וכ"כ יד אליהו או' ל"ב. דר"ת או' ע"ה. מנחת יוסף או' יו"ד. וכ"כ בעשרון או' י"ד דבמקום דאפשר יעשה זאת ע"י עכו"ם כדעת התב"ש.

פ

פ) שם. נכבשינהו דניידי וכו' ואין לעשות זאת ביו"ט לניידי כדי להכשירן לשחטן ביום א' משום חשש מתקן. נוב"י מה"ת חי"ד סי' ח' דר"ת או' ע"ו.

פא

פא) שם. ויקח מהם אחד אחד וישחוט וכו' כ"ה בטור. וכ"כ הלבוש. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ז בשם שארית יהודה. בל"י או' י"ז. קומץ או' יו"ד. זבחי צדק או' ל"ח.

פב

פב) שם. ושנים הנותרים אסור לשחטם היום. משום דהוי מחצה על מחצה. לבוש. ש"ך או' כ"ו. לה"פ או' כ"ג. בל"י או' י"ח. קומץ שם. זבחי צדק או' ט"ל.

פג

פג) שם. אסור לשחטם היום. ואם שחט להתערובת בשוגג שרי אף לדידיה דלא קנסינן שוגג אטו מזיד היכא דלא עבר אדאו' דמה"ת חד בתרי בטיל. יד אברהם בהגהות הש"ע. דר"ת או' ף' ועיין לעיל או' ע"א.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---