דרישה/יורה דעה/טז

דרישה ‏ יורה דעה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור לשחוט כו' בין בזכרים כגון האב והבן פלוגתא דחנניא ורבי יהודה בפ' אותו ואת בנו ד' ע"ט ומשמע התם דחנניא סבר דודאי חוששין לזרע האב ופסק כן אפי' לקולא גבי שתי פרידות א' בא מסוס וחמורתא והשני בא מחמור וסוסיא דמותר לזווגם ואין בהם משום כלאים כיון שיש בכל אחד צד סוס וחמור וכתב הרא"ש וז"ל כחנניא דאמר נוהג בין בזכרים בין בנקיבות דאשכחן סתם משנה בבכורות כותיה ושמואל פסק כותיה ורבא משמע ליה דהכי ס"ל מיהו אפילו הלכה כר"י כדפסקינן בכתובות הא מסקינן דלר"י מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא הלכך אם ברור לו שהוא אביו ודאי אין שוחטין אותו ואת בנו ביום א' עכ"ד ולפ"ז מ"ש רבי' נוהג בזכרים היינו כדעת הרא"ש ז"ל שפסק הלכה כחנניא וקשה דבסמוך כ' רבינו תייש הבא על הצבייה וילדה בת ואותה בת ילדה בת ושחט בתה ובת בתה פטור אבל אסור והיינו אליבא דחכמים דסברי שה אפי' מקצת שה ואפ"ה פטור משום דמספקא להו אי חוששין לזרע האב וכמ"ש שם וכאן פסק כחנניא דודאי חוששין לזרע האב וי"ל דלענין דינא שנוהג האיסור אף בזכרים פסק כחנניא הואיל והרא"ש פסק כוותיה אבל לענין מעשה דמלקות לא פסק כוותיה הואיל והרא"ש בעצמו כתב אפי' אם הלכה כר"י כדפסקינן בכתובות משמע דהרא"ש מסופק לעניין מעשה הלכה כדברי מי. ובש"ע ס"ס ח' כתב בעז הבא על הצבייה וילדה בת והבת בן ושחט הבת והבן לוקה וכן הוא במיימוני וע"כ צ"ל דט"ס הוא דאל"כ סתרי דבריו אהדדי וע"ש שהארכתי (ועי' בתשובת ר"ש כהן דף פ"ג ע"ד שהקשה ג"כ דברי הרמב"ם אהדדי ע"ש עכ"ה):

ב

ואם עבר ושחט כו' כתב הרמב"ם שמותר לאכול וכן הוא בגמרא פ' כל הבשר בהדיא וז"ל הגמרא ד' קט"ו ע"א אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנא' לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כו' עד אותו ואת בנו ליתסר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ופרש"י אותו ואת בנו אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ומחר מותר וכתבו התוס' שם וז"ל מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה דאמרינן לעיל בפרק או"ב נתקו הכתוב ללאו דאותו ואת בנו לעשה:

ג

שאם שחט האם או הבן היום או מכרה לאחר לשוחטו היום "אם הוא באחד כו' כן הגירסא בכל הספרים שראיתי ולפי גירסא זו צ"ל דמ"ש או שמכרה לאחר לשוחטה היום אינו כפשוטו דכיון דאותו היום הוא אחד מד' זמנים כדמסיק א"כ אפי' לא גילה לו לוקח ראשון שדעתו לשוחטה היום נחזיקו בחזקה דודאי לשחטו היום קנהו אלא ר"ל אפי' מכרה לאחר זמן מרובה קודם הד' זמנים רק שהלוקח גילה דעתו להמוכר שקנהו כדי להשהותו עד אחד מד' זמנים ולשוחטו באותו זמן חוששין לדבריו וצריך המוכר לגלות ללוקח שני שלקח מידו בא' מאותן ד' זמנים שכבר מכר האם ולפי גירסא זו משמע דוקא באחד מהד' זמנים חששו והצריכו למוכר להודיע ללוקח שני אבל לא בשאר זמנים וכן משמע מלשון ב"י שהביא כל' גירסא הנ"ל והביא עליה המשנה שבא' מד' זמנים על המוכר להודיע ומשמע שס"ל דרבינו לא דיבר בכאן שעל המוכר להודיע כ"א בא' מהד' זמנים אלא שאח"כ כתב הב"י בשם הר"ן והרמב"ן שגם בשאר זמנים י"א שאם המוכר יודע שלוקח ראשון קנהו לשחוט היום צריך להודיע ולהזהיר את הלוקח שני אלא שאם לא הודיע לא הוי מקח טעות עיין שם. אבל כשנעיין בדברי רבינו צ"ל מכמה טעמים דתרתי קאמר וכמ"ש בפרישה חדא דאם כן היה כפל בלשונו דמתחילה קאמר אלא על המוכר להזהיר על הלוקח כו' וחזר וכתב צריך להודיעו שמכר היום האם ועוד של' "שאם שחט כו' "אם הוא בא' מהזמנים כו' לא א"ש דהכי הול"ל שאם שחט כו' "והוא בא' מד' זמנים ועוד דאם כן צריכין לפרש מ"ש או שמכרה לאחר לשוחטה היום דר"ל שמכרה לו קודם לכן אדעתא לשוחטה היום בא' מד' זמנים וכמ"ש לעיל וא"כ לא א"ש מה שמסיק וכתב שודאי קונה אותה לשוחטה מיד צריך להודיע שמכר היום האם של' מיד ולשון היום סתרי מ"ש דר"ל שמוכרן קודם לכן (אין זה קושיא די"ל אלוקח שני קאמר כן דאף דקנהו סתם מ"מ מסתמא קנהו לשחטו מיד היום ומ"ש שמכר היום היום ר"ל לצורך היום או דהו"ל כאילו מכרו לו היום) וגם מדסיים וכתב ודוקא שמכר שניהם ביום אחד אבל אם מכר האם ביום שלפניו אין צריך להודיעו (דהול"ל שמכר שניהם לשוחטה ביום אחד דהא המכירה לא הוה ביום אחד) משמע שמדבר מכל הזמנים לכן נראה שצריך להגיה ולפרש כמ"ש בפרישה: בש"ע סעיף ט' כתב לפיכך חש"ו ששחטו אם הראשון כו' וכתב שם בהג"ה ז"ל ואם אחרים רואים ששוחטים כראוי אסור לשחוט אחריהם כן נ"ל עכ"ל ההג"ה דע שטעות נפל בדפוס וגליון היה שהגיה אחד מן התלמידים ור"ל שהמחבר ש"ע קיצר בלשונו והיה לו לכתוב ולסיים גם בהאי דינא דאם אחרים רואים כו' כי דין זה עם הראשון שניהם משנה בפרק כיסוי הדם הם וכתב המגיה כן נ"ל ולא מל' רמ"א הוא כי אין דרכו לכתוב כן אמה שהוא פשוט במשנה גם ראיתי ש"ע כתיבת יד רמ"א ולא כתב שם הג"ה ויש משבשין ואומרים מ"ש כן נ"ל ר"ל כן נזכר לעיל ור"ל בסימן א' כתב רבינו גם כן ששחיטת חש"ו מקולקל הוא ואם אחרים עומדים ע"ג בדיעבד כשרה וז"א דכיון דמשנה בפני עצמו היא א"צ לתלות במ"ש לעיל וכמ"ש הוא עיקר:

ד

נכבשינהו דניידי ב"י הקשה בסימן נ"ז שכתב שם כמו כאן שזהו דלא כמ"ש בסי' ק"י דשם פסקהיכא דאין ניכר האיסור לא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש דחיישינן שמא יקח מן הקבוע וגם שם איירי דלא פריש לפנינו דאל"כ אפי' ניכר האיסור במקום קביעתו נמי לא אמרינן כל דפריש מרובה קפריש כמ"ש שם רבינו בהדיא ובתירוץ שתירץ שם הב"י לא נתיישב כאן וצריכין אנו לתירוץ ר"פ כמ"ש בפרישה דכאן אין האיסור אלא ליום א' אבל במ"ש שם שיש ברמ"א בשם ר' שכנא ז"ל נתיישב בתירוץ אחר וכמ"ש בסי' כ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.